| למען הסר ספק אני רוצה לציין שאין הכתבה משמשת עדות מוצקה לקביעת עמדה או לחריצת דין. כל מסד הנתונים יכול להתברר בעוד זמן כמופרך מיסודו או לחילופין יכול להיות שיהיו עדויות מוכחות חדשות שד''ר בוקאי חטא. בינתיים על בסיס הכתוב בכתבה, אינני מבין למה קופצים להם אנשי ''המוסר והדעת''. האם הם רוצים לסתום את פיות האקדמאים? כל טענה אקדמאית הבנויה לתלפיות, מוכחת ומנומקת במירב ובמיטב העדויות, וללא שאותרה מגמה וכוונה לסלף את העובדות, היא עבודה לגיטימית. פרשנות לעובדות יכולות להיות מוטות לכל כיוון, ובלבד שהן מנומקות היטב והדעת נותנת שאין בעבודה כוונה תחילה לסלפה. הביטויים שבהם השתמש ד''ר בוקעי, על אף שאין הוכחה שהוא אכן התבטא במדוייק ככתוב, מובנות וניתנות להסבר ולהוכחה. כמובן שכל חילוקי דעות על הפרשנות ומשקלן של עובדות יכול להשתנות, ע''פ עמדות כותב העבודות.
להלן מיטב הביטויים מהמאמר בה''ארץ''?
* ''המפלצות של מוחמד'' –-- שם שנתן המוציא לאור האמריקאי לסיפרו. בכל מקרה ''מפלצת'' אינה קללה, אללה ביטוי מכַוון תרבותי.
''שירושלים בכלל לא מוזכרת בקוראן'' --- אז הסטודנטית היתה בטוחה שירושלים נזכרת בספר הקדוש. Kמה זה צריך להפריע לה לאחר שביררה את האמת?
* ''שהטרור הוא בעיה של הערבי ושהנביא מוחמד היה הטרוריסט הראשון.'' –- מה שנכון, נכון. בכל מקרה יש לטענה זו עדויות הסטוריות ועכשוויות.
* ''אצל הערבים לא תמצא את התופעה האופיינית כל כך לתרבות היהודית-נוצרית - ספקות, תחושת אשמה, גישה המענה את עצמה: 'אולי אנחנו לא מאה אחוז בסדר' או 'אולי היינו צריכים לעשות או להגיב אחרת'. התופעות האלה לחלוטין אינן מוכרות בחברה הערבית-איסלמית כלפי הזרים. אין להם ספקות לגבי העמדות שלהם או לגבי כך שהצדק בצד שלהם. אין להם שום תחושת אשמה שייתכן שטעו. גם אין להם נקיפות מצפון או חרטה כלשהי על כך שייתכן שעשו עוול למישהו אחר. תופעת הרוצחים באמצעות התאבדות, המכונה לעתים מחבלים מתאבדים, הוא הוכחה מוחלטת. אין גינוי, אין חרטה, אין בעיית מצפון אצל ערבים ומוסלמים, בשום מקום, בשום רובד חברתי, בשום מעמד חברתי'' (ד''ר דוד בוקעי, ''הכשל התרבותי הראשון במחשבה: האופי הערבי'', מתוך ''התרבות הפוליטית הערבית-איסלאמית: מפתח חיוני להבנת הפוליטיקה הערבית והסכסוך הישראלי-ערבי'', 2003) – --- נשמע סביר. בעיקר לאחר שאני קורא את עזמי בשארה, ערפמת, אבו מאזן ועוד כמה רהוטי דיבור מצידם.
''אבו יונס היה צועק'' – פרובוקטור שנכנס להרצאותיו של ד''ר בוקעי כשליח האגודה הערבית. אבו יונס אינו מכחיש זאת ונותן להן צידוק אקדמאי (?) לעומתו יש עדויות של מספר סטודנטים שמחזקים את הגירסת שהוא היה רק פרובוקטור.
* ''צריך לירות למחבלים כדור בראש מול המשפחות שלהם'' כדי להרתיע, ו''להרוס בית שלם על יושביו'' כדי לחסל מבוקש אחד''. במקרה אחר, העיד אבו יונס, הסביר בוקעי לכיתה ש''ערבים זה רק אלכוהול ומין'', והביא לדוגמה את ''חברו הטוב מתימן'' שאותו פגש באמריקה.'' ----– זו הבעת דיעה. הביטוי בענייני האלכוהול והמין מביך, אבל ברור לכולם שזה נאמר ורבלית בעימות עם הפרובוקטור. בכל מקרה, צריך לזכור שבוקעי מכחיש את אופי וציטוט הטענה נגדו, ולזכותו מעידים כמה סטודנטים יהודים.
* ''גם הערבים, עקב המבנה השבטי-חמולתי שלהם, וגם דת האיסלאם הקובעת כי אללה הוא המוקד לכל ודוחה את מרכזיות האדם, אלה גם אלה מאופיינים בדחיית דעתו של האדם כפרט. עמדותיו ותפישותיו כלל אינן נחשבות, אלא רק דעת הכלל... זה מוביל לקונפורמיות מחשבתית שבטית-קהילתית ומקבע את חוסר התוחלת בחקר מדעי של סקרים. לכן, קובעים אנתרופולוגים, כאשר ערבי או מוסלם פותחים את דבריהם בביטוי 'ואללהי', הם כנראה מתכוונים לשקר'' (ד''ר דוד בוקעי, ''סקרים בתרבות הערבית-איסלמית'', חולק בכיתה שלו באוניברסיטת חיפה בשיעור על ''המערכת הבינערבית וסוגיית פלשתין'') ----- מה יותר אמת מזה?
* ''את מנהג קבלת הפנים, שהוא כה מפורסם כתופעה חברתית ערבית, אפשר לראות בתוך הקונטקסט של השגת כבוד והחצנתו כלפי הסביבה; בעוד שהריקודים סביב האורח נובעים יותר מן הפחד שהאחרון יתחיל עם אשתו של המארח ועם בנותיו'' (ד''ר דוד בוקעי, ''הכשל התרבותי הראשון במחשבה: האופי הערבי'') –------ הרישא נכונה גם לתרבות המערבית היודו-נוצרית. הסיפא – זה חידוד מוסלמי.
* ''מכאן התחיל להתגלגל כדור השלג. בנובמבר, חודש לאחר תחילת הסמסטר, ניגש גם אבו יונס, בעקבותיה של עמיתתו הערבייה וללא תיאום איתה, להתלונן על ההתבטאויות של בוקעי באוזניו של ד''ר גאנם''. -----– ללא תיאום? באמת. אני מכיר את האוניברסיטה הזו היטב. שום סטודנט ערבי לא עושה מהלך כזה ללא תיאום מוקדם עם הנהלת ההתאחדות שלו! גם לא יכול להיות מצב שסטודנט וסטודנטית ערביים יחידים בקורס אחד לא מכירים האחד את השני. בבלא''ת של תעמולה!
* ''מעל לכל, הרצף החשוב ביותר להבנת האישיות הערבית הוא (הרצף) שבין כניעות והתרפסות בפני מי שיש לו כוח לכאורה מחד גיסא, ובין פראות אכזרית, אלימה, אנרכיסטית ובלתי מרוסנת מאידך גיסא'' (ד''ר דוד בוקעי, ''הכשל התרבותי הראשון במחשבה: האופי הערבי'') –----- קביעה אקדמאית לגיטימית שיש לה חיזוקים בהסטוריה ובעבודות אקדמאיות רבות.
שצריך לירות ''למחבלים'' בראש –--- מה בדיוק הבעיה?
אינני מתייחס להערתו של הדוקטורנט איימן מנצור, כי היא אינה רלוונטית לענייננו, אלא רק מביעה הערכה כללית לקצועיותו של ד''ר בוקעי. |