  
  
  
|
 |
|
||
  לסוריא: נקודת מבטו של אלברט איינשטיין |
|||
|
|||
הציגו פעם בפני אינשטיין פיסיקאי ואמרו: ''הוא אדם צנוע מאוד''! השיב אינשטיין: ''ומה עשה כדי שלא יהיה צנוע?''. ולשאלתך: המפקדים המוצלחים בשדה הקרב הם בעלי כושר מנהיגות, ביטחון עצמי, ואינטליגנציה מעשית-טכנית-טקטית-מ'צואיסטית. אנשים אלה בדרך כלל אינם צנועים. גדול מפקדי השדה בתולדות ישראל הוא אריק שרון. אדם צנוע הוא לא. אותם דברים אמורים על עזר ויצמן בחיל האוויר, על אביגדור קהלני בשריון, על רפאל איתן, ועל אריה טפר-עמית שהיה גדול המפקדים הטקטיים בתולדות ישראל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אורי: ברנרד שואו: אילו רק הייתי צנוע, הייתי מושלם. |
|||
|
|||
אלא שבמקומותנו, למרבה הדאבה, אנשים רבים מפגינים רהב לסמן לאחרים שהם מודעים ליכולות עצמיות גבוהות. יוצא שדווקא על הצנוע יאמר: אין הוא זועק כוח מדומה. כנראה באמת יש לו מה להציע. הרהב במקומותינו הינו אכן עניין למחקר אנתרופולוגי: תכופות תראה חבורות אנשושים, שכל אחד לכשעצמו אפס מאופס, אך כחבורה, נזקם מרובה, ויוצא שתכופות קואליציות אפסיים כאלה יכולות לדחוק לפינה אנשים בעלי יכולת. הפעולה הקולקטיבית שניתן לכנותה ''הצבריות אפסיים'' מתחילה במוסד ההעתקה בבחינות. לדעתי, כל כשל במדינתנו, כל מנכ''ל גורר הפסדים, כל מפקד כושל, מקורם במוסד ההעתקה. מעין פרדוקס של מעגל הכושלים: כל אחד במעגל נשען על זה שמאחוריו. הדבר הכי מצחיק בעניין הוא שחבורות הכושלים מסגלים לעצמם, דרך חיקוי רטורי, תעצומות אישיות. היפוך זה מתבטא למשל בכך שבן חבורה, שאין לא יכולת לעשות דבר במציאות אתגרית, וכל כוחו, בפרזיטיות חבורתית, ישייך לעצמו תכונות תעצומה אישית של שרדן גדול. כל זב ומצורע הופך כאן לאדם העליון. אבל תוך סימני ההיכר שאין לטעות בהם של צעקנות הביב והאפסיים. אז מה אם קצת מצחין? כפי שאמר חנוך לוין: טוב, מסריח וחם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מהצניעות לאריק שרון |
|||
|
|||
התחלנו בצניעות הלבוש ואורי מילשטיין כבר גרר אותנו להצהרה האל-מותית ש''אריק שרון הוא גדול מפקדי השדה בתולדות ישראל''. אז רציתי רק להזכיר שהגדול הזה אחראי לאחת הפאשלות הקשות בתולדות צה''ל, קרב המיתלה במלחמת סיניי ב- 1956, בו נהרגו לשווא עשרות צנחנים, שלא לדבר על כך שהכישלון הצורב היה גם תוצאה של הפרת פקודה של שרון. (ראו ספרו של הרמטכ''ל דאז משה דיין). במיתלה התגלה המח''ט שרון גם כשרדן נוסח מילשטיין נוסח רבין, כאשר שלח לוחמים למותם הוודאי ואילו הוא שמר על ישבנו ונשאר מאחור. כמו כן, המפקד המהולל הזה, שעה שכיהן כאלוף פיקוד הדרום עד שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, השאיר על כנו את קו בר לב, שהיווה יעד לכתישת חיילי צה''ל בידי הצבא המצרי. וגם ראוי לקרוא מה חושב על שרון האלוף ''ברן'', מפקד האוגדה במלחמת יום כיפור, שביקש את שרון לסייע לו, והוא השתמט ונתן לאוגדתו של ''ברן'' לדמם. גם פעולות התגמול של שנות החמישים, לא היו הצלחה כזו מסחררת, כפי שמנסים כיום כמה ''אריקולוגים'' לשרטט. לשרון קמו לא מעט חסידים שוטים, בנוסח פולחן האישיות של סטלין (נא לחזור למונח ''צניעות''), בדומה לעיתונאי אורי דן, שעושים לשרון הרבה יחסי ציבור. גם אם היו לשרון מהלכים צבאיים מוצלחים יותר, יהיו רבים שיחלקו על הגדרת ''הגדול מכולם'' שמילשטיין העניק לשרון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני לא מקבל הרבה מרמיזותיך על שרון |
|||
|
|||
אבל אתייחס לדוגמה רק לנושא המעוזים ב'קו ברלב'. אריק היה בין אלה שלא ראו בפעילותם של המעוזים שום תרומה ביטחונית, ורצה לשנות את תפיסת ההגנה על קו התעלה, לנוכחות ניידת מתמשכת עם תצפיות ומארבים מזדמנים-אקראיים. גם טליק תמך בעמדתו. מנגד ברלב, ומחליפו דוד אלעזר, ראו יתרון דווקא בקו מעוזים המייצב קו וירטואלי לאורך התעלה אל מול מעוזי המצרים, כערך צבאי. הדבר איפשר למצרים לנהל מולינו 'מלחמת התשה' עד אוגוסט 1970 ולאחר מכן לתכנן את מבצע הצליחה של מלחמת 1973 בצורה קלה יחסית (המודיעין ניצב מול עיניהם). במלחמתו של שרון לסור מטקטיקת אחזקת קו המוצבים, אכן נסגרו מספר מוצבים בשנתיים שמלפני המלחמה ומתקן הזרקת הדלק לתעלה נסגר, משום שלא הוכיח יעילות. אבל המטכ''ל אילץ את פיקוד דרום לבסס את הגנתו אל מול פלישה מצרית על הגנה נייחת של המעוזים, עד אשר כוח משוריין יגיע ויטפל באיום. התוכנית הזאת לא היתה מוצלחת ביותר, בלשון המעטה. למעוזים לא היה כל ערך במלחמה, והם אפילו הזיקו למאמץ, בשל הצורך לנסות להגן עליהם ולחלץ נצורים. אין ספק שתוכניתו של שרון (בתמיכת טליק) שאין לעצור פלישה של צבא מצרי על קו המים, אלא לתת לו להיכנס מספר עשרות ק''מ בודדים מזרחה, ואז לנהל מולם קרב שריון בתנועה, תוך ניתוק המעברי האספקה והחילוץ מעל התעלה, תוך משיכת הכוח המצרי הפולש אל מחוץ למעטפת הגנת טילי הקרקע אויר המצרית, היתה תוכנית הרבה יותר מוצלחת, גם בבדיקה בדיעבד את אירועי המלחמה, והעיקר את השבוע הראשון הקשה שבה. גם לגבי דרישת הסיוע של ברן - ברן לא שלט היטב בכוחותיו בשלושת הימים הראשונים של המלחמה, פיצץ את הכוחות והפעילם ככוחות קטנים ביותר נגד הארמיה הצפונית. עד השבוע השני של המלחמה הוא ניהל מלחמת בלימה. שרון הפעיל את התוכנית המבצעית שהיתה על הפרק. לפרוץ בתווך של קו ההגנה המצרי (בין ארמיה 3 לארמיה 4) ולשים רגל בגדה המערבית, לפגוע בנתיבי האספקה והמילוט שלא הארמיות האלה, ובכך לאפשר לכוחות צה''ל האחרים להתמודד ביתרון יחסי מול הכוחות בגדה המזרחית. שרון ניצל את הפירצה הגיאוגרפית, מבצעית בזמן מבצעי נכון. גם אם ברן דרש סיוע בסדר גודל של חט' חי''ר, פיקוד דרום היה אמור לתת לו תשובה ולאפשר לשרון לבצע את ההכרעה בצורה אופטימלית, בשל המשמעות האסטרטגית של מהלכו. פיקוד דרום, שתוגבר ע''י ברלב החל מהחצי השני של השבוע הראשון (לאחר שייצב את המערכה בפיקוד צפון), אישר בסוף לשרון להתקדם מערבה. וזה סיפור הכרעת המלחמה בגזרה הדרומית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי