  
  
  
|
 |
|
||
  הפרדוקס של אירופה |
|||
|
|||
ראשית כל - ברכות לרגל הטור החדש. יפה עשה מר דנבום, בכך שהתמקד בהולנד, כיוון שמדובר בשילוב של מספר גורמים מיוחדים במינם: מנהיג ימין רדיקלי שהוא גם איש רוח וספר, והומוסקסואל, שנרצח על רקע אהבה מוגזמת לחיות; ומצד שני - הולנד, שהיא אכן אחת המדינות החופשיות והמתירניות ביותר במערב אירופה. במיוחד בולטת העובדה, שמפלגת פים פורטיין ז''ל, קיבלה מספר כה גדול של מושבים, עד שלא ניתן להתעלם ממנה ולבטלה במחי-יד כעוד ''תופעת שוליים פאשיסטית''. בשולי הדברים, אני שולל מכל וכל את טיעון ה''נסיבות המקלות'', לפיו זכתה מפלגת פים פורטיין ז''ל בהצלחה גדולה ''על גלי האהדה לאחר הרצח''. מפלגתו זכתה בהנהגתו ל-35% בבחירות בעיר רוטרדם, השניה בגודלה במדינה, והסקרים צפו לה ממילא הצלחה גדולה בבחירות הכלליות. * * * אכן, צודק הכותב בכך שאירופה זקוקה למהגרים, אולי אפילו כאוויר כלכלי ודמוגרפי לנשימה. אך בה במידה שהיא איננה יכולה בלעדיהם - היא גם איננה יכולה איתם. לא הייתי ממהר לסמוך על השתלבותם של בני הדור השני והשלישי בתרבות האירופית הדמוקרטית, במיוחד לא כשישנה בידיהם הברירה לשמור בקנאות על ערכיהם ודתם, כאשר באווירה השוררת כיום [עדיין] בעולם, איש לא יעז לצייץ נגד תופעות שליליות בתרבות האיסלאם, שמא יואשם בצמד המחמאות הידוע: ''גזענות-פאשיזם''. זרימת המהגרים המוסלמים לאירופה, יוצרת כבר היום מתחים קשים בריכוזי מהגרים, כולל תעמולה ארסית נגד המערב, הנצרות, החילוניות והדמוקרטיה (שלא לדבר על היהודים, כמובן...) אנחנו במדינת ישראל, מתמודדים מזה שנים רבות עם מיעוט ערבי המתקרב ל-20%, ומיעוט זה נחשב לגדול, לחלקנו מאיים - ובצדק. ומה באירופה? אולי נדמה לאחדים מאיתנו, שעצם קיומם של מאות על גבי מאות מיליוני נוצרים באירופה, מהווה מחסום בפני בעיה דמוגרפית דומה, אך לא היא. בצרפת, ישנם כבר כ-11% ערבים, ובבריטניה כ-10% מוסלמים. לא ירחק היום, שבו ידרשו הערבים בצרפת ''אוטונומיה'', כשלב ראשון לקראת הקמת מדינה ערבית בלב פאריז. נשמע מטורף? הבה ניפגש כאן עוד 20 שנה ונראה. הערבים באירופה מתרבים לא רק באמצעות ילודה, כמו בישראל, אלא גם באמצעות הגירה גדולה ואיסלום של צרפתים ''מקוריים''. אירופה עולה כאן על מסלול התנגשות חזיתית, שלעומתה ייראו הבלקנים כהקדמה בלבד. סופה של ההתנגשות יהיה ניצחון הנוצרים, אולם במחיר כבד. הם ינסו להתעלם מהבעיה, לטאטא אותה מתחת לשטיח, לדכא את מי שיעלה אותה בסיסמאות ''שתוק פאשיסט'', עד שיקרה אחד מן השניים: או שהליברלים בעיני-עצמם ייאלצו להתנהג כאחרוני האוהדים של לה-פן, או שיעלה הימין הרדיקלי לשלטון, ויסחף את כל אירופה איתו. * * * התגובה הטבעית שהגיב הציבור האירופי לאיום התרבותי-דמוגרפי-טרוריסטי הנשקף מהגירת האיסלאם, מתפרשת כ''ריאקציונית'', אצל מיני פרשנים הרואים את הלאומיות כרעה חולה שחלפה לה מן העולם. יש מידה של רבה של טעות והטעיה עצמית בגישה זו, ולאו דווקא באשמת הפרשנים. מבחינה חיצונית-שטחית זה אכן נראה כך. אלא שלא מדובר בריאקציה, אלא במקור המוחלט עצמו. נניח, כדוגמא קיצונית, שאם לשני ילדים בני עשר, מתחילה לתקוף בחמת זעם פדופיל שמנסה לחטוף אותם להנאתו. מאוד מוזר, לא כן? האם אותה אישה נוהגת לתקוף אנשים ברחוב כך סתם? אולי מדובר בתופעה ''ריאקציונית'', או אף גילוי של ''מיליטריזם'' ר''ל? לא מיניה ולא מקצתיה. הלאומיות, כתופעה, היא שורשית ומהותית למין האנושי, במידה הפחותה אך במעט לאהבת אם לבניה. וכאשר בני הלאום חשים איום על זהותם הלאומית, הם מזדעקים לשמור עליה. תוך כדי כך, כמובן, עלולות לעלות כסרח-עודף גם תופעות שליליות, שאותן יש לנטרל. הרי איש לא יסכים - אם נשוב רגע לדוגמא שהבאתי, שאם תתחיל לחטוף ולגנוב מכל הבא ליד, בתואנה שהיא אוהבת את ילדיה ורוצה שיהיה להם מכל טוב... אני צופה שההתעוררות הלאומית באירופה, תהיה ביסודה שיבה חיובית אל השורשים התרבותיים (והעשירים) של כל אומה ואומה באירופה, לעומת הכסות הדקה של ה''תרבות הפופולרית'' הרדודה. כולי תקווה שהשדים הישנים והרעים - אשר קיימים, ללא ספק, לא יקלקלו את השורה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ביקורת כלפי האיסלאם ו-''אוטונומיה ערבית'' |
|||
|
|||
אריה שלום, ותודה על הברכות. חוסר הביקורת כלפי דת האיסלאם היא בעייתית, אך מובנת. ביקורת ''חיצונית'' (למרות שדיכוטומיה זו פורקה זה מכבר) תמיד נחשבת לבעייתית בחוגים ליברליים, ובמיוחד בנושא רגיש ועדין כמו זה. לעומת זאת, אתה יכול למצוא ביקורת רבה בכתביהם של אינטלקטואלים מוסלמיים-לשעבר, אך גם אצל אחרים. טאריק עלי הוא דוגמה מצוינת למבקר חריף של האיסלאם. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי כמו בכל דת, גם לאיסלאם פנים רבות, וכי בהחלט לא ניתן לפסול אותו באופן גורף וחד-משמעי, כמו שנוהגים לעשות בפשטנות מנהיגים שונים, כמו למשל ג'ון אשקרופט, התובע הכללי האמריקאי, שאמר: ''האיסלאם היא דת בה אלוהים דורש ממך לשלוח את בנך למות עבורו. הנצרות היא אמונה בה אלוהים שלח את בנו למות עבורך.'' (1) בנוגע להשוואה לישראל, כפי שכתבתי כבר לרפי, לדעתי יש בכך בעייתיות רבה. המיעוט הפלסטינאי בישראל איננו מיעוט של מהגרים - וזו הבחנה קריטית, והמצב בו נוצר מיעוט זה אינו דומה כלל וכלל למצב הנוכחי באירופה. הבה לא נתעלם גם מן העובדה כי בישראל המהגרים כפו את תרבותם ואת שלטונם בכוח על פני העם היליד של האיזור, והם ממשיכים לשלוט ולדכא אותו עד ימינו אנו, ללא שום כוונה להשתלבות במרחב, או לקירוב המרחב אל תרבותם שלהם. החומה החדשה רק מראה כי הישראלים הציונים מעדיפים לחיות בגטו גרעיני חמוש מאשר במדינה חופשית, דמוקרטית, דו-לאומית ורב-תרבותית. אני בספק רב בקשר לקביעה שלך בנוגע לדרישת ''אוטונומיה ערבית'', שכן במידה רבה אוטונומיה כזו כבר קיימת מבחינה תרבותית ודמוגרפית, ובכל מקרה - אין דבר המונע מאותן קהילות לבחור ולהיבחר במוסדות הדמוקרטיים המקומיים, ולייצג את עצמן אפילו ברמה הארצית (והדבר כבר קיים, ראה הכתבה לה קישרתי בתגובתי לאלכס). אם כבר, אולי הגל הריאקציונרי יביא רפורמות חוקתיות ותודעתיות כאלו שידחקו את קהילות המיעוטים באירופה לצעדים נואשים כמו הכרזה על ''אוטונומיה'' או פנייה למעשי טרור או מרי אזרחי. מבחינה זו, הגישה הלאומנית היא נבואה שמגשימה את עצמה, גם בישראל, בה גישת האפלייה המתמשכת נגד האוכלוסייה הפלסטינאית-ישראלית הביאה בסופו של תהליך לשנאה, להקצנה דתית, ואף לפיגועי טרור. בהחלט אינני שוגה לחשוב כי הלאומיות היא מחלה שחלפה מן העולם, אך אני חושב כי פניה עוברים שינויים רבים, בחלקם ריאקציונריים לנוכח המגמות הרב-תרבותיות, ובחלקם השתלבותיים ואינקלוסיביים. השדים הרעים חבויים מתחת לפני השטח, ובצירוף כושל של נסיבות, הם בהחלט עלולים להתפרץ, אך הדבר בר-מניעה ומיותר לחלוטין בהקשר הנוכחי, ולכן יש מקום לאופטימיות. (1) הציטוט מתוך מאמר מעולה ומומלץ של גארי לאופ העוסק בבורות בנוגע לאיסלאם. אפשר לקרוא ישירות כאן - http://www.counterpunch.com אך בעוד כמה ימים ניתן יהיה לגשת למאמר מהטבלה שבשמאל המסך, באותה כתובת. שם המאמר: Challenging Ignorance on Islam: a Ten-Point Primer for Americans קישורים: קישור: http://www.counterpunch.com | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| באמת הפלסתינאים אינם חבורת מהגרים? |
|||
|
|||
אותם בעלי תודעה לאומית כוזבת(המתחלפת מידי פעם) חסרי הקשר האתני, והתרבותי לאומי עצמאי, הם לא חבורת מהגרים? היו לערביי הארץ אי פעם סימנים מזהים? תרבותיים? לאומיים? משהו היה להם? לא, סוריה הגדולה, אח''כ הפאן ערביות של אש''ף ועכשיו ה''לאומיות'' הפלסתינאית העצמאית, כש''המשורר הלאומי'' שלהם שר על אלילי הכנענים, אנו מבינים עד כמה כוזבת ה''לאומיות'' הזו, כמה תפלה היא האומה הארצישראלית האמיתית, שהיא עם ישראל באמת לא רוצה להשתלב במרחב הערבי, הן הלאומי, והן במהגרים, ''העם'' הפלסתינאי אלא להקים מדינה לאומית, לה תרבות לאומית משלה, רצוי בדלנית, אז מה, תמשיך ותכפיש את הציונות בפני אוסף הערבים ה''לאומי'' כביכול? האם אנחנו מדכאים בכח או שמה מגינים על עצמנו? אנחנו מגינים על ארצנו, על מולדתנו, שהיא שלנו, ורק שלנו, אבל כישראלים אמיתיים, אנחנו מוכנים לתת לאלו המקבלים את הריבונות והשליטה הישראלית על המולדת שלנו, חיים חופשיים משלהם וכשמוסלמים צרפתים יגלו ''לאומיות'' מלאכותית משלהם, כמו ערביי הארץ, וכמוסלמי ספרד(יש שם?) יגלו את ''השורשים'' שלהם לספרד, אז, אז הכל יהיה מאוד דומה ועוד דבר קטן, אם אתה אומר שהם, ''עם'', הבא הוכחות, ואם אתה אומר שאנו ''מדכאים'' אותם, הבא תימוכים גם לזה, ולא ''קיפוח'' כזה או אחר, כי ברוב העולם ישנו קיפוח, כזה או אחר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פיקוח נפש |
|||
|
|||
על פי ההלכה, אם נפל גל אבנים על אדם בשבת ויש סיכוי שהוא חי, מותר ''לפקח עליו את הגל'', גם אם יש בזה חילול שבת. אתה היפלת פה גל של שקרים ודמגוגיה נבובה על הקורא שאינו בקי כל כך, וחס וחלילה יקבל את דבריך באמיתות מוחלטות, אשר אני רואה חובה לעצמי לקיים מצוות פיקוח נפש, ולפקח את הגל הזה. 1. האיסלאם היא כן דת שדורשת הקרבה אישית. קיימות עוד דרישות מהמאמין, אבל הקוראן מבטיח שכר רב יותר בעולם הבא למי שיוצא ונודד מביתו (כיבוש) ומקריב רכוש ונפש (ג'יהד) כדי להגן על נכסי האיסלאם או להאדיר אותו. 2. ערביי ארץ ישראל (''המיעוט הפלסטינאי'') הם כן מהגרים. רבים מהם הסתננו לארץ בשנים האחרונות (שנות אוסלו העליזות), ורוב הציבור המתכנה ''פלסטינאים'' היגרו, הם או אבותיהם, לארץ ישראל בעקבות ההתיישבות היהודית. 3. אנחנו - עם ישראל - איננו מהגרים פה. אנחנו עם ששב לנחלת אבותיו. נשמע קלישאי, אבל זאת האמת. אנחנו לא כובשים, אלא מתנחלים מחדש. וחידוש ההתנחלות החל לפני כ- 150 שנה. 4. תרבות יהודית הייתה תמיד קיימת בארץ ישראל, גם לפני הכיבוש האיסלאמי, וגם בזמן הכיבוש האיסלאמי. וגם היום. 5. סיבת הטרור היא לא כיבוש, אפלייה, עוני, דיכוי או השפלה. מכל ההטבות האלה הערבים נהנים בארצות ערב, אבל זה לא דוחף אותם לפיגועי פצצות אדם. כל אלה הם רק תירוצים לפעולות איבה ברבריות במלחמה שהכריזה עלינו האומה הערבית. יותר ממה שכתבתי כאן אפשר להוסיף, אבל זה מספיק כדי לוודא שמי שנפל תחת גל השקרים האלה לא ייפגע באופן אנוש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פיקוח נפש דוחה... |
|||
|
|||
ראשית כל, מעולם לא התיימרתי (בניגוד להלכה ולדובריה השונים) להביא אמת מוחלטת כלשהי. כל דבריי הם בעירבון מוגבל בלבד, וצריכים להיבחן תחת זכוכית מגדלת ביקורתית. שנית, שמחתי לשמוע כי מחשבותיי התמימות הינם ''גל של שקרים ודמגוגיה נבובה'', וכי הן כה מסוכנות עד שמותר לחלל שבת (!) על מנת להפריכן. לעצם העניין: 1. כאשר האיסלאם היה בשלטון באיזורים שונים בעולם, נהנו בני הדתות האחרות מחירות דתית ותרבותית עצומה. ההיסטוריה אינה מאפשרת לומר אותו הדבר על הדת היהודית ועל הדת הנוצרית. לצערי, אין ברשותי את העותק שלי לתרגום בעברית של הקוראן, אך ידוע לי כי הוא קורא להשמדת ה''כופרים'' (או ניסוח דומה אחר), כלומר מוסלמים-לכאורה שעסקו בעבודת אלילים מסוגים שונים בעת כתיבתו. כמובן כי ניתן לפרש קריאה זו בצורות רבות, וכל קהילה אכן עושה זו, בהתאם לאופיה הבלתי-תלוי בדת - קהילות לוחמניות ופנאטיות מפרשות זאת בתור קריאה להשמדת כל הלא-מוסלמים. אם נקרא את התנ''ך היהודי, ואת הפירושים שנתנו לו, נגלה קריאות איומות לא פחות להשמדת לא-יהודים ולאפלייתם הקשה. 2. טענתך כי הפלסטינאים היגרו לפלסטין לאחר הפלישה הציונית היא מגוחכת, ואף הופרכה בידי חוקרים רציניים והיסטוריונים מכובדים חזור והפרך. לקרוא לפליטים שחזרו לאדמתם לאחר שגורשו ממנה בכוח ובברוטליות ''מהגרים'' היא בבחינת ''רצחת וגם ירשת''. 3. זה אמנם נשמע קלישאי, אבל זה גם שקרי. הוכח כי יש קשר בין מרבית אזרחי מדינת ישראל היהודים ובין ''עם ישראל'' התנכ''י שישב בארץ ישראל, וכי ל''עם'' זה הייתה בעלות כלשהי על הקרקע. כמו כן, הוכח במה חזק קשר זה מקשרם של האנשים שחיו על אותה הקרקע במשך מאות שנים רצופות, ובמה הוא חזק מהאנשים שחיו עליה לפני כיבושה הראשון של אותה הקרקע, לפי המיתולוגיה היהודית. 4. ומה בכך? תרבות פגאנית הייתה קיימת בגרמניה לפני ה''כיבוש הנוצרי'', והיא קיימת גם היום. האם גרמניה שייכת לפגאנים? 5. סיבת הטרור היא בדיוק כל הדברים האלו, פלוס ייאוש מטמטם וחוסר תקווה מורבידי. אין ספק כי ברוב המשטרים הדיקטטוריים שבמדינות ערב ישנו מצב דומה, אלא שגם שם יש טרור, רק שזה טרור ''חכם'' יותר, אשר מופנה ישירות למוקד הכוח האמיתי - קרי, ארה''ב. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי כל מעשה טרור הוא פסול מטבעו - בין אם זה נעשה בידי ארגונים מיליטנטיים מוסלמים, יהודיים, קומוניסטיים, או מדינות דמוקרטיות (או ''דמוקרטיות''). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מעגלים סגורים ומסוחררים |
|||
|
|||
ראשית כל, אני מסכים עם קביעתך כי בחוגים ליברליים ישנה בעיה לבקר את האיסלאם, וזהו מקור חמור מאוד לדאגה. כי אם חוגים הרואים עצמם כ''ליברליים'', מפחדים לבקר תופעות אנטי-ליברליות קשות כגון דיכוי האישה; קנאות ואלימות דתית; הסתה כנגד המערב והדמוקרטיה וכן הלאה, אנו חוזים למעשה בתופעה שניתן לכנותה: ''בגידת הליברלים''. וכך, באופן 'פרדוקסלי' כביכול, נותרת זירת הביקרות האנטי-איסלאמית פנויה לגורמי ימין וימין קיצוני, ובאופן זה הופכים הם למגיני החירות, מול ה''ליברלים'' ההופכים למטפחים-במחדל של הקנאות. ''המיעוט הפלסטינאי בישראל אינו מיעוט של מהגרים''. הקביעה הזאת היא בעייתית ביותר, בלשון המעטה, מבחינה עובדתית. אם רק נבחן את המקרה הפרטי של חיפה, נגלה כי בשנים 1931 עד 1944 בלבד, היגרו לחיפה ערבים מכ- 300 כפרים שונים ברחבי ארץ-ישראל. (מחמוד יזבק: ''ההגירה הערבית לחיפה, 1933-1948, ניתוח כמותי על-פי מקורות ערביים'', ''קתדרה'' תשרי תשמ''ח מס' 45). קל וחומר לגבי שאר ערביי הארץ, אשר זרמו הנה במספרים המוערכים בעשרות אלפים במקרה הממעיט, ובמאות אלפים במקרה המרבה. העובדה שחלק גדול מערביי הארץ הם בני מהגרים ''בלבד'', אינה מעלה ואינה מורידה, כיוון שגם באירופה, חלק נכבד מהמוסלמים שם הוא דור שני לפחות. ''בישראל המהגרים כפו את שלטונם ואת תרבותם בכוח על פני העם היליד של האזור'' אכן, כאן נגעת בנקודה בסיסית ביותר: האם שיבת היהודים לארצם והגשמת הציונות מחייבת או לא מחייבת את הסכמתם של הערבים. בעיניי - איננה מחייבת, ומכיוון שנקודות המוצא שלנו שונות בנידון זה. גם המונח ''עם יליד'' הוא מטעה ביותר. כאשר הופיעה הציונות, ולפחות עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, לא הועלו כלל טענות בדבר קיומה של יישות לאומית נפרדת בארץ-ישראל. בדיוק להיפך: ערביי הארץ זעמו על ניתוקה של ''סוריה הדרומית'' מסוריה רבתי. דווקא בנוגע לחומה החדשה אני שותף בשלילתה - אם כי לא מאותן הסיבות. * * * רב-תרבותיות על תנאי. כמה מוזר להיווכח, שוב ושוב, בסתירה המבנית המלווה את חסידי העולם החדש, ה''רב-תרבותי''. לכל עדה, דת, שבט ועם בעולם ישנה זכות מוחלטת וקדושה לשמר את תרבותם, גם אם היא כוללת פוליגמיה, אלימות, צרות-אופק ושאר מרעיין-בישין. אלא מה? לא כשזה נוגע ליהודים. היהודים, במזרח התיכון, נתבעים בתוקף או ל''השתלבות במרחב'', או ל''קירוב המרחב אל תרבותם''. אסור ליהודים, כך משתמע, לשמור על תרבותם, כפי שהם רואים לנכון. הכל תלוי מרחב. * * * מעגלים סגורים ומסוחררים. כאשר מגיעים המהגרים המוסלמים אל מרכזי המערב, ומגדלים בתוכם ערוגות של שנאה וטרור (עד כי הבלגים עצמם קבעו שבריסל הפכה למרכז טרור עולמי) זה לא נעשה בתגובה לאיזה ''דיכוי'' או ''ריאקציה לאומנית'', אלא דווקא בגלל החופש הרב ומרחב התמרון הכמעט בלתי-מוגבל, שמאפשר להם לקדם את יעדיהם הקנאיים באין מפריע. ואז, כאשר מגיעה ה''ריאקציה'', מגיעים גדודי ליברלים ומנסחים במילים מצוחצחות את דבר ה''הבנה'' - לא ''הצדקה'' חלילה, לטרור. לסיכום, הייתי אומר שהערתו של אשקרופט אכן פשטנית למדי, אך ככל שהדבר נוגע לדת האיסלאם, נכונה בבסיסה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה: על ''הגירה'', הגדרות חמקמקות, וטיב ההשתלבות |
|||
|
|||
אריה, אתה מביא מקרה פרטי ולא-רלוונטי ומסיק מתוכו מסקנות מחייבות. מה משמעות הנתון כי היה מעבר של תושבים פלסטינאים מכפרים לחיפה בשנות השלושים והארבעים? תהליכי אורבניזציה הם תופעה מוכרת וידועה בכל חברה מתפתחת, ואין בכך כדי להעיד כאילו עבר על האוכלוסייה הפלסטינאית תהליך ''הגירה'' כלשהו - שהוא, להזכירך, מעבר מישות ריבונית אחת לשנייה. אדם שעובר ממושב בדרום לתל-אביב איננו מהגר - הוא סתם עובר דירה. אדרבא, פרט נא מדוע ''שיבת'' היהודים לארצם (קרי - הפרויקט הציוני) לא היה זקוק להסכמה של האוכלוסייה המקומית והמקורית של הארץ. (הערת צד: יש לי תחושה כי התשובה כולה טמונה במילה ''שיבת'', שכן ממנה נובעת ההנחה כי למעשה קרקע זו הייתה שייכת, במובן ראשוני וקמעי כלשהו, לציונים. אם זו דעתך, אני מסוקרן לשמוע אם תוכל לתרצה ללא שימוש בטיעונים מבית המדרש היהודי.) ''העם הפלסטינאי'', כמו כל מונח היסטורי דומה, הוא מונח חלקלק שקשה להגדיר ולתזמן במדויק. ההשערות הראשונות מדברות על יצירת תנועות לאומיות ראשונות בקרב המשכילים הערבים תושבי פלסטינה במקביל למהפכת הצעירים הטורקים, מגמות שהתחזקו לאחר התמוטטות האיפריה העותומנית בראשית המאה העשרים, וצברו מסה קריטית (ואירוע-על מגדיר) בדמות ה''נכבה'' של מלחמת 48. אפשר לסכם כי בראשית המאה המונח ''העם היהודי'' היה (והינו?) מופרך פי עשרות מונים מאשר המונח ''העם הפלסטינאי''. בנוגע להשתלבות היהודית במרחב - אדרבא ואדרבא, הם מוזמנים לשמור על ייחודם התרבותי, אך אם ברצונם לשמר גם את אלמנט הדמוקרטיה שהם כה מתיימרים לגלם, עליהם לעשות שינויים מרחיקי לכת בדמות חוקי ומנהגי המדינה שיצרו להם. שים לב כי הרב-תרבותיות אינה מוכנות לקבל כל דבר ועניין, אלא מנסה ליצור תהליך של השפעה הדדית ושל אינטרקציה יוצרת בין התרבויות, ובכך להגיע לשיתוף פעולה בונה ומפרה. תהליך שכזה איננו יכול להתקיים כאשר הרוב מסרב בכל תוקף להכיר בכאב שהוא גורם למיעוט, ולעיתים אף שולל ממנו את עצם אנושיותו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גלעד: על רלבנטיות ואי-רלבנטיות |
|||
|
|||
על רלבנטיות ואי-רלבנטיות המקרה של הגידול העצום באוכלוסיית העיר חיפה איננו ''פרטי/בלתי-רלבנטי'', כי אם מייצג ואופייני. מאז ראשית ההתיישבות הציונית בארץ-ישראל, התיישבות שהביאה בעקבותיה פיתוח, מודרניזציה ויצירת אפשרויות פרנסה - זרמו ארצה מהגרים ערבים, ואף מוסלמים שאינם ערבים, מכל רחבי המזרח התיכון, ואף מחוצה לו. תופעה זו מקבלת חיזוק משמעותי, כאשר בודקים את תהליכי ההגירה הפנימית (או, נניח, ''מעבר דירה'') - לכל מקום שפותח על ידי היהודים - נהרו אליו ערבים, וחתך הנתונים של הגידול הדמוגרפי בפילוח פנים-ארצי - מוכיח את הדבר. תופעה זו היא טבעית וידועה גם ממקומות אחרים, ואיש איננו מאשים מהגר מסודאן או ממצרים, אשר מגיע ל''סוריה אל ג'נוביה'' (סוריה הדרומית) על-מנת למצוא עבודה. אולם, מכאן ועד לבניית מיתוס שקובץ מהגרים אלה מהווה ''עם'', ולא זו בלבד אלא עם ''ילידי'' ו''מקורי'', מקבלת ממד משעשע למדי, לאור הנתונים. באותו הגיליון הנזכר, מביא גד גילבר את הנתונים הבאים: בשנים 1800 עד 1870, גדלה אוכלוסיית ערביי ארץ-ישראל בכ-30%, לעומת גידול של כ-270% מ- 1870 עד 1947. זאת לעומת גידול מקביל של כ-105% בארץ ערבית מקבילה כמצרים. כיצד מסביר זאת גילבר? ריבוי טבעי, כמובן... הגידול הטבעי מוסבר בכך ששיפור שירותי התברואה ותנאי החיים החל מנסיונות המודרניזציה העותומניים והמשך בשלטון הבריטי המשוכלל - הקטינו את התמותה. אולם נתון זה אמור להיות נכון גם לגבי מצרים, שבה שלטה בריטניה כמעט בכל התקופה הנדונה, אך עדיין ישנם פערים מבהילים בין הגידול של האכלוסיות, פערים הניתנים להסבר הגיוני אך ורק באמצעות הגירה מאסיבית. נתונים מפורטים ותיעוד מצויים בשני ספרים בעיקר: ''מאז ומקדם'', של ג'ואן פיטרס, ו''ההתיישבות היהודית וטענת הנישול'' מאת אריה ל. אבנרי. * * * ה''עם הפלשתינאי'', איננו ''מושג חלקלק'', כדבריך. יש בהגדרתך מעין סנגוריה נמלצת, כביכול אמרת על שקרן פתולוגי שהוא ''לא נאמן לחלוטין לאמת בכל רמ''ח אבריו''... המושג הזה הינו כזב שקוף, פרימיטיבי ממש, שהומצא לצורכי תעמולה על-ידי נאצר. אין למי שמכנים עצמם ''עם פלשתינאי'', שום מאפיינים המבדילים אותם מערבים אחרים. למרבה האירוניה - ישנם לא מעט מנהיגים ערבים-פלשתינאים הטוענים בדיוק את אותו הדבר... גם החוויה של הנכבא בשנת 1948, עדיין איננה מוכיחה דבר. הערבים תושבי מדינת ישראל שנותרו במקומם, וכן ערביי יהודה, שומרון ועזה, שלא לדבר על ערביי הגדה המזרחית - כלל לא חוו את חוויית העקירה והבריחה, כפי שחוו אותה כ- 600 אלף הפליטים. כאן אתה מגיע לצד השני של המטבע, לפיו ''בראשית המאה המונח ''העם היהודי'' היה (והינו?) מופרך פי עשרות מונים מאשר המונח ''העם הפלשתינאי''. אינני יודע מדוע אתה נטפל דווקא לראשית המאה, כיוון שהעם היהודי, עם ישראל, התקיים כיישות מדינית ריבונית ומוגדרת לפחות מאז אמצע האלף השני לפני הספירה הנוצרית. ממלכת יהודה, שהתקיימה בתחילה כחלק מעם ישראל, הפכה ברבות הימים לבסיס המדיני והאתני לעם היהודי. עם זה היה ידוע במשך אלפי שנים, ולמרבה הצער סבל רבות בשל כך. בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, נפוצו כפטריות לאחר הגשם קריאות עידוד ואהדה לעם היהודי לשוב אל מולדתו העתיקה, הן מטעם אישים בכירים בארצות-הברית, ובבריטניה, ואף הצהרות הדומות להצהרת בלפור התקבלו מאת גרמניה וצרפת. אפילו חאג' אמין אל-חוסייני, ידע כי מדובר ב''עם מפוזר, אשר אוסף את שבריו על-מנת להשיב לעצמו את תהילתו כבימי קדם'' (ח'אלידי, ''זהות פלשתינית'' [אנגלית], עמ' 168). ידעו גם ידעו כל האנטישמים היטב מיהו יהודי, וידעו לשייך כהלכה את כל היהודים לאותו עם, ולאותה ארץ. ''יהודים - עופו לפלשתינה'', היתה סיסמא שגורה בפי כל האנטישמים, ללא הבדל מיקום גיאוגרפי. גם היהודים עצמם, ובמיוחד כאשר התנצחו מרה בשאלות של ציונות מול חרדיות, רפורמה מול אורתודוכסיה, בונדיזם מול קומוניזם, ''דת משה'' יחד עם ''איזראליטים'', הטיחו כל אחד בפלג שמולו שלל האשמות חריפות ללא גבול - אך זאת דווקא מתוך הידיעה המובהקת שכולם שייכים לאותו עם, לאותה משפחה, בנוסח: ''דווקא אתה, פלג מרושע שכמוך ביהדות, דווקא אתה הורס את כל העם''. והרי ידוע שהמריבות הקשות ביותר מתרחשות בתוך המשפחה. הרוב היהודי לא גרם למיעוט שום כאב מיוחד, בוודאי פחות הרבה יותר ממה שגרמו אוכלוסיות רוב אחרות למיעוטים אחרים, וכוונתי גם למדינות דמוקרטיות. רוב-רובו של הכאב הנוחת על המיעוט - מקורו באשמת המיעוט עצמו. הנכבא היא דוגמא מובהקת לכך. ערב כ''ט בנובמבר 1947, לא היה ולו פליט ערבי אחד. * * * כאן אני מגיע לשאלה מרכזית ששאלת, והיא שאלת שייכות הקרקע והסכמת תושבי הארץ לשיבת ציון. ראשית עליי להבהיר: אדמת ארץ-ישראל שייכת לא ל''ציונים'' בלבד, כי אם לכלל האומה היהודית, ויפה פסק בן-גוריון, שרק לכל האומה היהודית בכל דורותיה, שמורה הזכות לוותר על אדמת הארץ. תולדות כדור הארץ מלאות בתופעות של נדידת עמים ושבטים, כיבושים, מלחמות ונישולים. אילו היה בא שופט לשפוט בין עמי העולם, לפי הצדק המוחלט, בוודאי היה נאלץ לבצע חילופי אוכלוסין בהיקף של מיליארדים... מנין נובעת זכותם של הבולגרים על אדמת בולגריה? הרי מדובר בשבטים מונגוליים, שיצאו להם בוקר אחד לטייל, ולכבוש להם נחלה טובה יותר. האם נטרנספר את הבולגרים למונגוליה? האם נגרש את המונגולים לסין? ראשית היווצרותו של עם ישראל היא בהגירת אברהם אבינו מאור-כשדים לארץ-כנען, ולאחר מכן בירידת יעקב אבינו לשבור שבר במצרים. במצרים, התפתחו בני יעקב למערך של שבטים, אך בוודאי שאין לטעון שמצרים היא מולדתו של עם ישראל, אלא של העם המצרי. בני ישראל נותרו תמיד כאורחים בארץ-מצרים. האם מולדתו של עם ישראל היא אור-כשדים? בהחלט לא. כשם שהבולגרים המירו את מונגוליה תמורת בולגריה, תם ונשלם כאן משחק של ''כיסאות מוסיקליים'', ואין להם שום קשר למונגוליה. במקרה של בני ישראל, עדיין לא תם המשחק. הם ניצבו במדבר סיני, כאשר מצד אחד רודפים אותם המצרים, ומצד שני תוקפים אותם העמלקים, כאשר ישנן שתי ברירות: או לשוב אחורנית לחיי עבדות, או לפרוץ קדימה בתנופה נואשת. ובני ישראל פרצו בתנופה נואשת אל ארץ כנען, כבשו את הארץ, ירשו אותה והתנחלו בה. מאז היא הפכה לארץ-ישראל. כך היה נהוג בעולם העתיק, וכך גם נעשה בנדידת העמים הגדולה, ערב ימי הביניים. אם אין לעם ישראל זכות על ארץ כנען מכיוון שכבש אותה בכוח, ישובו נא הערבים אשר כבשו בכוח את כל השטחים החורגים מחצי-האי ערב - ונדון שוב בסוגיה... כך, תם ונשלם גם ה''משחק'' של עם ישראל: מולדת תמורת מולדת. מאז ולפחות עד סוף ימי התלמוד, היוו היהודים רוב בארץ-ישראל, כאשר מתוך 1500 שנה, מאז כינון ממלכת דוד, היו לפחות 550 שנות עצמאות מדינית מלאה. בשנת 614, כבשו הפרסים את הארץ. כל כך ניכר היה מעמדם הדמוגרפי והצבאי של היהודים בארץ ישראל אז (ישנם האומרים: רוב, אם כי הדבר מוטל בספק), עד שראו לנכון הפרסים להסתייע בצבא יהודי לשם כיבוש הארץ, ואף מסרו את ירושלים, למשך שלוש שנים - לשלטון היהודים - עד שבגדו בהם בגסות. כך, שביום שנכנסו הערבים ארצה ב- 636, הם כבשו את הארץ, למעשה, מבעליה. הצד השני של המטבע הוא כי עד להופעת הציונות, לא נוצרה אף פעם יישות לאומית שראתה בארץ ישראל את מולדתה, כביכול ''הקיאה'' הארץ את כל כובשיה, ולא נתנה לאף עם לקום בה ולקרוא לה ''מולדת''. את ההיבט ההיסטורי החשוב הזה, השלים ההיבט הגיאוגרפי: ארץ-ישראל היתה ברובה הגדול נטושה וחרבה, כפי שהעידו מארק טוויין ואחרים ערב הופעת הציונות, ומבין התושבים שישבו בה, ערבים, יהודים ונוצרים, חלקם (מהערבים שבהם) היו נוודים, בוודאי לא ''ילידים מקוריים''. כמו כן, ולא פחות חשוב מכל הנאמר לעיל: אילו היה עם ישראל מקים לעצמו מדינה בבבל, ושוכח מארץ-ישראל לחלוטין, היה ניתן לטעון: ''סליחה! החלפתם מולדת תמורת מולדת, ולכל עם מגיעה מולדת אחת בלבד''. אך לא היא. עם ישראל, לא רק שלא הקים לעצמו אף מדינה באף מקום באף זמן (המקרים החריגים הם מעניינים בפני עצמם, אך אינם משנים את התמונה היסודית), אלא מעולם לא ויתר על מולדתו האבודה. בנוסף, לא פסקה מעולם העליה לרגל ארצה, אם לצורכי עליה, אם לצורכי ביקור, ולא נפסקה מעולם רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל, כפי שמעיד הספר ''רציפות היישוב היהודי בארץ-ישראל'', הוצאת משרד הביטחון, 1978). עובדות אלו חברו יחד, על-מנת שכל העולם כולו יכיר בזכותו של העם היהודי על ''פאלסטיין'', ויעניק את הגושפנקא הרשמית למה שהיה ידוע לכל בר בי רב. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי