  
  
  
|
 |
|
||
  פדימה סחינדל : מקרה מבחן |
|||
|
|||
אלכס, אני מקווה בהחלט שאוכל להביא נושאים מנקודת מבטי כאן (איפה שכאן לא יהיה), ואני מצטרף לתקוותך כי נוכל למצוא כתבים נוספים ממקומות אחרים, אבל חושב כי קריטי שנחפש גם מעבר לתחומי אירופה וארה''ב. לא ניתן לקיים דיון רציני ורב-כיווני על נושאים כמו פוסט-קולוניאליזם ויחסי חברה קולטת-מהגרים ללא ייצוג הולם של כל צדי המתרס (שניים או יותר). אני חולק על קביעתך כי פיתוח אינדיבידואלי הינו בלתי אפשרי בחברה המוסלמית, ומביא בתור מקרה מבחן סיפור שפורסם ביום רביעי זה בעיתון ''הארץ'', תחת מדור כתבות. (ראו קישור) אמנם הכתבה מתארת מצב שלילי לכאורה של ''כישלון הניסוי'', אך אני רואה בכך הצלחה עצומה. שימו לב לשינוי האדיר שחל באותה בחורה צעירה, וזה תוך דור בודד בלבד! פדימה סחינדל השוודית היא האירופאית החדשה, במובן העמוק ביותר של הביטוי, בעוד אביה, שרצח אותה בשם הערכים של העולם ממנו בא, מייצג את דור הביניים של המהגרים שנידונו לסבל, משום שהם רואים את בניהם ובנותיהן משתלבים בחברה המקומית, משנים אותה לפי תרבותם, וגדלים באופן שונה לחלוטין מהאופן המסורתי. אני ממשיל את הרצח הזה לעליית תנועות הימין החדש - מדובר באקט ריאקציונרי, שנובע מתוך ניסיון לשנות את המציאות באמצעים רדיקליים וקיצוניים, אך במקביל זהו אקט שנועד לכישלון, משום שהכוחות שנגדם הוא פועל חזקים ממנו בהרבה. שאלתה של מריאן ברודסון, גזברית רשת תמיכה לנשים מהגרות, ''אבל כיצד אתה אומר לבני אדם להיהפך לשוודים יותר?'', מצביעה על חוסר הבנה של התהליכים שעוברים על עצם המושג ''שוודי'' או ''הולנדי'' או ''אירופאי'', שכן המצב הפוסט-קולוניאליסטי והרב-תרבותי גורם גם למהפכה סמנטית, או סמיוטית, ומשנה מעצם מהות השפה את ההוויה בחברה החדשה. כיום, להיות שוודי אולי פירושו לדבר בשוודית, אבל יותר מכך פירושו להיות חלק ממארג רחב של תרבויות המשתרגות ומשתלבות זו בזו: תרבויות אימפריאליסטיות לשעבר יחד עם תרבויות כבושות או מדוכאות, ובכל מקרה שונות. אין ספק כי הסיפור השוודי שבכתבה הוא טראגי, במיוחד כאשר חושבים על המצב הבלתי-אפשרי בו היה נתון האב, השבוי במסורות וערכי העבר, ומצבה הקשה של הבת, שמצידה נטשה את המסורות הללו לטובת חיים חופשיים יותר, אך יחד עם זאת לא הייתה מסוגלת להתנתק לחלוטין ממשפחתה האהובה. אין ספק כי תקופת המעבר הזו צפויה להיות קשה, עבור כל המעורבים, אך אני נותרתי אופטימי מהסיפור. ההתעלמות הליברלית מן הנושאים האלו מובנת, שכן השיח הליברלי קבוע עמוק בשיח הקפיטליסטי, ובמקרים רבים גם הקולוניאליסטי, ועל-כן הוא איננו מסוגל לעכל התפתחויות כאלו. מצד שני, משום שזה אחד הנושאים הבוערים באירופה של ימינו, אין ספק כי בשלב מסוים ייאלצו החוגים הליברליים למיניהם להתייחס לנקודות כואבות/משמחות אלו, והתוצאה צפויה להיות מעניינת. קישורים: הכתבה הנדונה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| גלעד: הניתוח הצליח, אך החולה מת |
|||
|
|||
אני בהחלט מסכים לקביעתך שיש לנסות ולהביא כותבים ממקומות אחרים, מעבר לתחומי אירופה וארה''ב; מבחינה זו עלינו להמתין בסבלנות עד שד''ר וילקה הזכור לטוב יתחיל לשלוח לנו חומר ומאמרים ממקסיקו הרחוקה, ואני מאמין שזוהי רק שאלה של זמן עד שנקבל ממנו חומר כתוב. הסיפור של פדימה סחינדל, אותו אתה מבקש לראות כמקרה כ'הצלחה עצומה' מעורר את תמיהתי: היכן הצלחת הסיפור? אם הצלחת הסיפור מתבטאת בכך שהגיעה לתחושת חופש וזכויות אישה, דאג אביה המוסלמי לשים קץ לתקוותה הגדולה. קצת מוזר עבור 'סיפור הצלחה' כהגדרתך. אתה אולי נותרת אופטימי מהסיפור, אך פדימה סחינדל נותרה מתה, וזהו אולי ההבדל הקטן במשחקי ליברליזם פוסט מודרני בלתי מחייב. על המדינה המארחת לקבוע את גבולות המותר והאסור בערכי הרב תרבותיות, ועל ידי כך להציב את נורמות התרבות המארחת הלכה למעשה מעל לערכי התרבויות האחרות המצויות במקום, בהתאם לשמירת זכויות האדם ורווחתו וככתוב במגילת האו''ם. זו הסיבה לכך, לדוגמא, שברית מילה לנשים אסור בחוק בחברות דמוקרטיות-מערביות - וטוב כי כך הדבר, למרות מחאות שונות בדבר כפיית ערכים מערביים נורמאטיביים במקרה זה מצד חוגים מוסלמיים שונים. יש לשער שמסיבות דומות, אגב, ביטלה המדינה ההולנדית את השחיטה הכשרה, ולא נותר אלא להמתין ליום בו תוכרז ברית המילה לתינוקות בני 8 ימים ללא כל הרדמה כאקט אסור על פי חוק בשל הכאבים הנגרמנים לתינוק עקב כך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס: החולה מתה בשל בעיות תורשתיות, הניתוח הצליח. |
|||
|
|||
הצלחת הסיפור של פדימה סחינדל מתבטאת במרחק העצום שנמצא בין עמדותיה ה(פוסט-)מודרניות ובין המסורות של משפחתה המהגרת, וכל זה תוך דור בודד! כפי שטענתי, זהו בהחלט סיפור טרגי ומעציב בקנה-המידה האישי, אך גם סיפור האוצר בתוכו גרעין של אופטימיות ותקווה בקנה-המידה הקהילתי, שכן הוא מספק אסמכתא לטיעון שלי כי המצב הפוסט-קולוניאליסטי מביא לשינוי עצום בכל חברי הקהילות המעורבות, ומקדם ערכים הומניים באמת, ולא רק הומניים במתכונת הליברלית-קולוניאליסטית. פדימה סחינדל אכן נותרה מתה, אך היא איננה קורבן שווא של ''משחקי ליברליזם פוסט מודרני בלתי מחייב'', כדבריך, כי אם קורבן הריאקציה לתקופת הביניים של השינויים המבניים העמוקים שעוברים על העולם כולו, יהא זה הכובש או הנכבש, ''אירופה'' או ''המזרח'', לפי הדיכוטומיה הישנה. אביה של סחינדל ואנשי הימין הקיצוני החדש של אירופה נלחמים למען אותו הדבר - שימור מסורות העבר והגנה על ''הזהות הלאומית-דתית'' מפני העולם החדש הנרקם מול עיניהם הכלות, ושניהם נועדו לכישלון. בנוגע ל''תרבות המדינה המארחת'', דעתי היא כי תרבות זו משתנה מבסיסה, ולטובה, מעצם ההשפעה שהיא סופגת משלל התרבויות הזרות אשר משפיעות עליה מבפנים. אני מתנגד לגישת כפיית הערכים המערביים הנורמאטיביים, ראשית משום שאני חושב שהיא חסרת תועלת, ואין בכוחה להביא שינוי מנטלי אמיתי, אלא רק להגביר את הייאוש, ואף את השנאה, שבקרב בני המיעוטים שבאירופה, ושנית משום שאני מאמין כי הדיאלקטיקה התרבותית תביא לסינטזה מוצלחת יותר, בטווח הארוך, מאשר מערכת הערכים הליברלית-קפיטליסטית, אשר בנויה על הנחות הדומות לאלו שעליה נבנתה השיטה הקולוניאליסטית כולה. העתיד צופן בחובו הומניזם אמיתי, לא רק הומניזם לאדם הלבן, ו''חינוך'' בכפייה לכל השאר. יחד עם זאת, אני מודה בשלב זה כי קשה לתרגם את הבסיס תיאורטי למעשים פוליטיים ממשיים, וכי התוצאה תלויה במידה רבה בנכונות שני הצדדים להתפשר בטווח הבינוני. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי