  
  
  
|
 |
|
||
  נהפכנו לידידים הא? |
|||
|
|||
לא אסון גדול... אני מכיר לא רע את הדילמה של לימודי היוונית הקלאסית ועוד יותר טוב מזה את זו של לימודי הלטינית. טענתי אינה אלא כי רק מי שלומד את השפות הללו יכול לקרא את הכתבים העתיקים, היוונים לומדים זאת בבית ספר, הצרפתים והאיטלקים לומדים לטינית (ואגב השפה הקרובה ביותר למקור הלטיני היא דווקא הרומנית) וגם בישראל לומדים את השפה העתיקה שבה נכתבו כתבי הקודש. דוברי עברית שהתחנכו בארץ ולמדו תנך רואים את היכולת לקרא בתנך כיכולת טבעית המבוססת על הקרבה הלשונית (המובהקת)אולם זוהי טעות, הדבר אינו טבעי ואינו מובן מאליו. אם תנסה לבדוק אנשים שלא למדו תנך ויודעים עברית צפויה לך הפתעה מעניינת, רובם אינם מסוגלים לקרא ולהבין אפילו סיפור פשוט שבפשוטים. אני בדקתי את הדבר פעמים רבות על אנשים שחיים בארץ שנים רבות, קוראים, כותבים ומדברים עברית, ברגע שהם נתקלים בקטע מהתנך הם אינם מוצאים את עצמם אף אם הם מבינים מילים רבות. לעניין הלטינית, כמו כל שפה עתיקה יש לה שכבות רבות, הקשות ביותר הן זו הקלאסית העתיקה וזו של העת החדשה מימי הרנסאנס ואילך, הקלה ביותר היא דווקא זו של ימי הביניים אשר בה פישטו אותה ביותר על מנת לענות לצרכים של המוני העם. (שים לב כי התרגום של התנך ללטינית נקרא ''וולגטה'' דהיינו - הלשון הוולגארית , ההמונית, ואם תעיין בו תמצא כי הוא קל יחסית לקריאה לעומת כתבים עתיקים קלאסיים של תור הזהב בלטינית.) אם נחזור לעניין, טענתו של צדק היא כי המעבר לעברית העתיקה הוא עניין טבעי ופשוט לכל יהודי אינה נכונה אלא אם אתה מגדיר יהודי רק את אלה שלמדו את העניין ביסודיות. טענתי היא כי יש יהודים רבים עבורם העניין אינו טבעי ואינו פשוט כלל ועיקר. טענה נוספת המשתמעת מדבריו היא כל מה שאינו קשור לכתבי הקדש אינו יהדות, ואני אומר כי כל דבר שיצר יהודי בהיותו יהודי - זוהי יהדות, אף אם נכתבה בעברית של שיינקין או ביוונית של אלכסנדריה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה צודק לגבי משמעות השם |
|||
|
|||
וולגטה, אבל התרגום הזה הוא מתחילת המאה החמישית (Jerome) כך שטכנית זה עדיין לא ימי הביניים שנהוג לספור אותם מחורבן רומא בידי הברברים (אמצע המאה החמישית, 453 לספירה למען הדיוק). אני מסכים אתך שקל לקרוא את הוולגטה - אחד הדברים שהביאו לי הרבה הנאה אחרי שלמדתי לטינית היה קריאת חלקים מהתנ''ך בלטינית (אני אגב למדתי לטינית קלאסית ולא את זו של ימי הביניים, וחלק מהלימוד כלל השוואה בין השתיים). אתה טועה לגבי הרומנית. ספרדית ופורטוגיזית שמרו על המקור הלטיני יותר משפות אחרות ויש לזה סיבות טובות. נראה לי קצת מוזר שלדעתך ישראלי מודרני הקורא ודובר עברית לא יבין את התנ''ך. יש קטעים קשים להבנה בעיקר בנביאים, אבל זה לא שונה מכל סיפרות שירה אחרת. לי אף פעם לא היה קושי מיוחד ואני גם לא מכיר אף אחד שבאמת לא מבין. לקרוא ולהבין את עגנון לא נראה לי שונה מאשר לקרוא ולהבין את התנ''ך. מי שאיננו עוסק בסיפרות דרך קבע, יתקשה להבין את אלתרמן, את אורי צבי גרינברג ואפילו את ביאליק (מה היית אומר על מגילת האש?). ההבדלים בין העברית של ימינו לבין זו של התקופה העתיקה הם לכל היותר כמו ההבדלים בין האנגלית של שייקספיר לבין האנגלית המדוברת היום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה צודק לגבי משמעות השם |
|||
|
|||
''ההבדלים בין העברית של ימינו לבין זו של התקופה העתיקה הם לכל היותר כמו ההבדלים בין האנגלית של שייקספיר לבין האנגלית המדוברת היום''. תענוג להסכים אתך, במיוחד כאשר אתה מעמיד שוטה במקומו! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה צודק לגבי משמעות השם |
|||
|
|||
אני מסכים אתך שזה קצת מפליא ואני מציע לך לנסות, מן הסתם אתה מכיר גם דוברי עברית שגדלו ולמדו בבית ספר ישראלי וגם דוברי עברית שהגיעו לארץ בבגרותם. אני ממש עשיתי מחקרון על העניין, לקחתי קטע די פשוט ובמשך כשנתיים נתתי אותו לכ20 איש ורשמתי את ההסבר שלהם. ביניהם היו 2 דתיים אנגלוסקסים שעלו בערך בגיל 30 ושהו בארץ כבר כמה שנים, כעשרה ילידי הארץ אקדמאים וכעשרה אקדמאים שעלו לאחר בי''ס תיכון, גמרו כאן אוניברסיטה וחיים כאן כבר כעשרים שנה. הדתיים האנגלו סקסים שבקושי דברו עברית הבינו, ילידי הארץ הבינו, אלה שלא למדו תנך לא הבינו למרות שהם חיים בעברית. ניסיתי על כעשרה אנשים את השיר ''עץ הרימון'' שסגנונו תנכי והגעתי למסקנה דומה. אין לי הסבר אחר פרט לכך שזוהי שפה שצריכים ללמוד אותה בצורה שיטתית. למיטב ידיעתי עד לימי דאנטה בערך נהגה לטינית של ימיה''ב שתפסה לעצמה נישה של שפה פשוטה (בעיקר בתוספת מילות יחס שחסכה את השמוש ביחסות השונות) והחוג שדאנטה הקים שם לעצמו למטרה להשיב עטרה לישנה וחזרו ללטינית עם כל האבלטיבוסים הנבזיים הללו. ביאליק הוא יחסית קל, לא בכל היצירות כמובן, והסיבה העיקרית היא ההשפעה המדהימה שלו על השפה העברית, העברית המודרנית היא יותר מכל ביאליקית ועל כן כשקוראים אותו הוא נראה בהיר יחסית למשוררים שבאו אחריו. הקושי שבעגנון הוא כמובן בגלל הרובד הלשוני המועדף עליו שהוא גם בדרך כלל הסתום ביותר (משנה וחכמים). מכל מקום, אני מסכים שזה מפתיע ומוזר, אני מביא כאן את הקטע שנתתי לכולם לקרא שהוא ממש קל: ד וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק; וּשְׁמָהּ, דְּלִילָה. ה וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל, וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ; וַאֲנַחְנוּ, נִתַּן-לָךְ, אִישׁ, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף היו לא מעט דברים שלא הובנו אבל את הפסוקית האחרון אף אחד (sic!) לא הבין. מוזר אבל זה מה יש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה צודק לגבי משמעות השם |
|||
|
|||
אז אם מחד גיסא באפשרותך ובמהותך לכתוב עניינית, איך תסביר את פליטות הפה הרדודות שאתה כה חביב עליהם? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי