  
  
  
|
 |
|
||
  ממש מעניין ומרתק |
|||
|
|||
תודה על הסיכום ההסטורי ואף שחלקי הוא, כי הזמנים הרחוקים האלה לא נחקרו עדיין עד תום. כנראה ש'היסטוריונים חדשים' יצטרכו לחרוק שיניים, ככל שייחשפו יותר פרטים על התקופה ההיא, לחזור ולהיות שמרנים יותר. בעלות על הארץ ============== אין כל משמעות לקביעת הבעלות על הארץ לפי ספירה קבצנית של כמה זמן היה כאן עם יהודי וכמה זמן היו כאן הערבים. לא שיש לי מה לחשוש מהתוצאות. להיפך. על פניו אין כלל להשוות בין השניים. העם העיברי, ישראל, יהודי, ישב בארץ 3400 שנים לפחות, כמעט ברצף אחד. הויכוח מי ''שוקל יותר'' הוא ויכוח מיותר מבחינה פוליטית, כי לא תמיד משך הישיבה באדמה אחת היא הקובעת בעלות על המקום. חשובים גם מי קדם למי, איזו תודעה לאומית וזהות לאומית נוצרה והתפתחה וכו'. בעוד העם היהודי קם ונוצר עוד לפני המאה ה-12, בזמן אברהם בארץ ישראל (בערך המאה ה-15 לפנה''ס), וככל הנראה חלקים ממנו נותרו בארץ למרות הירידה החלקית למצרים, הרי כובשי ערב פשטו על הארץ כ-1800 שנים אחר יהושע (2100 אחר אברהם). הרי אין משמעות לויכוח הזמן, כי הוא משחק בבירור לטובת הבעלים האמיתיים. בעלות זאת נתפסה ע''י האמונות המונותאיסטיות כברורה, למרות שהנצרות והאסלאם היו ראו בעם ישראל כמי שאיבד את שרביט ''העם הנבחר'' והיהדות כבר לא היתה 'בת המלכה' של האלוהים. למרות שהבכורה עברה אליהן בלבד. כל התפיסה הדתית שלהם אינה יכולה להתקיים ללא התובנה שארץ ישראל היא והיתה של העם היהודי. אבל בלב האמונה והטקסט נותרה ארץ ישראל כאדמתו של עם ישראל כאשר הפרשנויות התיאולוגיות נגזרות מזה לכיוונים שונים. לאורך זמן הגלות ישבו יהודים בארץ, תחת כל מיני הכיבושים השונים. תחת כובש מוסלמי, ערבי או נוצרי. מנגד מעולם לא נוצר כאן עם אותנטי מקומי אחר זולת העם היהודי. גם כשכבר מישהו הקים עיר מדינה היא היתה חלקית ותחומה לעיר, כדרך שהצלבנים הקימו וכדרך שהתורכים ניסו להקים (כמו מדינת עכו במאות ה-16-17). מעולם גם לא היה פה כח ערבי/מוסלמי מאוחד וקבוע. ירושלים הפכה לעיר השלישית המקודשת לאסלאם רק במאה ה-20, בעקבות התעוררות מאבק הלאומנות הערבית כנגד הציונות. הישוב המוסלמי בארץ ישראל לאורך מאות השנים סבל מעליות ומורדות, מהגירה חיובית ושלילית, מנדידה מתמדת של חמולות וממגוון עממים ללא זהות לאומית מלכדת. להוציא ערבים בערים המרכזיות, כמו ירושלים, חברון, חיפה, יפו וצפת שהיו מראשוני המתיישבים לצד הנוצרים הקדומים יותר (שרובם היו מהגרי אסיה הקטנה ויוון ומתיוונים), לא היה קיים ישוב ערבי קבוע לאורך ולרוחב שיטחה של הארץ עד התקופה המאוחרת של סוף המאה ה-19. למשל, ערביי הגליל שמרביתם בכלל אסיריאנים שהתאסלמו והיגרו מהחורן, מבקעת דמשק, ממרחבי חלב, מרמות אררט ומגרוזני בזרזיפים בעיקר במאות ה-16- 18 ומאוחר יותר בתחילת המאה ה-20. במשך כל אותם שנים לא נמצא כל דבר המחבר בינהם לבין למשל המהגרים ממצרים, לוב ומסודאן שהגיעו קצת מאוחר יותר לשפלת החוף במאות ה-18-19. בכלל לא היתה לכידות לאומית, הכרה וצורך ליצור עם פלסטיני חדש. ראי את מה שכבר כתבתי לאורך האשכול הזה: תגובה 68944 כיבוש יריחו =========== האם נבדקה האפשרות שיהושע ביצע בעצם תרגיל צבאי בסיסי כאשר הוא כבש את יריחו? מאחר שיריחו היתה עיר ואם בכנען ומעמדה ככל הנראה היה מרכזי וחשוב, כל כובש צריך היה לכבוש אותה בתחילה, במידה והוא מתכוון לפלוש ממזרח לירדן לכיוון מערב. ללא הכיבוש, היא היתה נותרת כאיום מתמיד על עורפו של צבא יהושע שצריך היה להמשיך את כיבושיו בגב ההר והיא היתה מנתקת את יהושע משאר העם שהיה מאחור במזרח. לכן הבין יהושע שהוא חייב לנטרל את יריחו ופשוט ביצע מולה איגוף מימין. הוא חצה את הירדן מצפון ודהר דרומה בהפתעה לאחר ביצוע תדריך בגילגל וצר עליה, עם סולמות ושופרות על החומה. פשוט כיבוש קלאסי. זה גם מסביר את המשכו אחר כך של מסע צבא יהושע צפון מערבה לכיבוש העי, עוד עיר מבצר טורדנית ומאיימת בעורף גב ההר. התיעודים ההסטוריים האלה מאירים באור חדש את הספינים שעושים 'היסטוריונים חדשים', כמו ישראל פינקלשטיין, בהיסטוריה של ארץ ישראל. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| פרקש, המאמר נכתב ע''י גבר ולא אישה |
|||
|
|||
לפי הערתכה'' ''ראי את מה שכבר כתבתי לאורך האשכול הזה:'' כפי שמתברר מהתגובה שלו למטה. (בענין האנטלגנציה הנשית...) אגב, ''אסיריאנים שהתאסלמו והיגרו מהחורן, מבקעת דמשק, ממרחבי...'' אסיריאנים הם האשורים, לא כך ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרקש, המאמר נכתב ע''י גבר ולא אישה |
|||
|
|||
תודה על ההערות. אכן, אסיריאנים הם האשורים בעלי ארץ סוריה וצפון עיראק, שנותרו נוצרים. תהליכי האסלאמיזציה הם כּוליים, כלומר המרת הדת לאסלאם היא גם המרת הלאום, בדומה ליהדות,. ולכן ככל שהאסלאם התפשט בעממי קדם במזרח התיכון, הם יצרו מכנה לאומי ערבי מוסלמי רחב כנגד עממי העבר שהתנצרו פני כן. מאחר שלאסלמיסטים היתה מאסה קריטית גדולה יותר ומוטיבציה ליצא את הדת בחרב, הם נחלו הצלחות בכל המזרח הקדום. הזהות הלאומית הערבית הזאת התחזקה והתממשה במאה ה- 19 בעיקר כתגובה לאימפריאליזם המערבי. האסירייאנים נותרו בשוליים משום שדבקו בנצרות. יתרתם התמזגו בערביות ע''י קבלת האסלאם. תהלכים דומים אנחנו רואים במצרים. הקופטים שהם צאצאי הקהילה הנוצרית מצרית העתיקה של אלכסנדריה (חיבור של הגירה זרה – יוונית, רומית, יהודית ומצרית מקומית) דוכאו וצומצמו במאה השנים האחרונות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי