  
  
  
|
 |
|
||
  צ.ה.ל מזמן כבר חדל לתפקד כצבא . |
|||
|
|||
צ.ה.ל הפך בשנים האחרונות לגוף שרבים חידושיו בתחום המצאת ביטויים בשפה העברית, עלינו להודות כי קציני הצבא הבכירים עולים בכשרונם אף על גופים כמו האקדמיה ללשון העברית . חידוש לשוני כמו ''מלחמה בעצימות נמוכה'' או - ''מרחב שיגור קסאם'' ועוד פניני לשון הפכו להיות לאחרונה איזור הגאווה של הצבא האומלל הזה. לפני מס חדשים, סער רעש וגעש הצבא הזה, כשקבוצה עלובה בת שלושה רוכבי טוסטוסים , ביריונים עלובים מהחיזבללה , (קומנדו ארמון) דהרו באגזוזים מחוררים לתוך מוצב צבאי כדי ''לחטוף ''(נבעך) חייל ישראלי. ואז חייל אחד התעשת, וביצע את תפקידו , פשוטו כמשמעו. כיוון את הרובה בעל הכוונת הטלסקופית ולחץ על ההדק כשבכוונות ראשיהם של הפושטאקים המטומטמים ואילו החזירו נשמתם לאללה כשטוסטוסיהם מטרטרים בין רגליהם. ואז הקצינים הגבוהים , הוציאו הודעות לעיתונות, כינסו מסיבות עיתונאים, וחיש קל הודיעו כי החייל מקבל צל''ש. כל אדם, בעל השכלה צבאית מינימאלית יודע כי הסיכוי שאופנוען שמסתער על מוצב ובו קבוצת חיילים יצליח לחטוף חייל הינו כסיכוי שהשכווי יטרוף את הזאב . הבעיה היא שכשמאבד הזאב את דעתו, גם תרנגולים תוקפים אותו. ואכן, הצבא הפסיק להיות מכונת מלחמה. הצבא הישראלי הינו גוף שקציניו הגבוהים הם פוליטיקאים , שלב בריצה לכנסת. התפרסמו לאחרונה אף ידיעות כי הצבא מארגן לאנשי הקבע שלו סדנאות נגד אין אונות וכד'. ראשי הצבא, דומה ומוטרדים יותר מתביעות פליליות נגד קציניו בלונדון, מאשר מהתעצמות הפלסטינים, הקמת הצבא החמאסי או הגרעין האיראני. את תורת הלחימה מחליפים ביחצנ''ים ואת רוח הצבא מכסת''חים בעורכי דין ובמשפטנים. לכן אם חייל ,לוחם מצטיין, לא לוחץ את ידו של הרמטכ''ל הפוליטי חלוץ, אחד דינו- להיות מודח. צה''ל אינו מקום לחיילים מצטיינים, כי אינו מתפקד יותר כצבא. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| צ.ה.ל מזמן כבר חדל לתפקד כצבא . |
|||
|
|||
הרמטכל המיסכן היה מעמד להתבע לדין על הפצצת איזה בית בעזה . כדי להנצל מתביעה כיפר את עוונו בבצוע הגרוש וההתעללות ביהודי חבל קטיף . על זאת לא יתבע לדין בלונדון . זה גורלו של תוחס לקר . ליקוק גורר ליקוק . הסתבכות גוררת הסתבכות כמו במקרה של כל פושע לא יוצלח . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טופס תלונה ודיון שיהיה כתוב בו |
|||
|
|||
החייל נאשם בשימת זיין על הרמטכ''ל, על ידי כך שלא לחץ את ידו. ואלה השרצים המתלוננים עליו בהאג ובלונדון יזכו בודאי בטונות של חנופה וריקודי מה יפית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טופס תלונה ודיון שיהיה כתוב בו |
|||
|
|||
מעיון בפרטי המקרה התרשמתי שהחיל לא ירה מהמותן אלא תכנן את צעדיו בקפידה כולל המשפט שאמר לרמטכל . אני הבנתי שכל המצטיינים רוכזו במשך שבועיים (!!) במחנה לאידקטרינציה כאשר רוב ''המצטינים'' הצטינו בגרוש והתעללות ביהודים , בדומה לפירחי הטייס אשר זכו בפרס הרמטכל . מה עשו שבועים במחנה הזה ? חינוך בושביקי ? הרמטכל המסכן הזה הולך ומזהם את צהל וחבל . אגב קראתי שאיזה אלוף משנה שלל את הפרס . אני מבין שהפרס מועונק ע''י הנשיא . האם איזה קצין יכול לשלול אותו תמיהני ?? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבי, כמה הערות... |
|||
|
|||
''מלחמה בעצימות נמוכה'' אינו ביטוי שנולד בצה''ל אלא דווקא ביטוי אקדמאי שנהוג בשימוש מזה יותר מעשרים שנה בלימודי האסטרטגיה ובטחון/בטחון לאומי. הביטויים באנגלית מופיעים כ- 'low-Intensity Warfare' 'Low Profile War' / Conflict ובו'. יש על זה הרבה עבודות אקדמאיות באינטרנט. וחוץ מזה אתה צודק. הצבא פתוח להתערבות חיצונית מעבר למקובל ולנחוץ. פוליטיקאים ועיתונאים מעורבים בפעילות השוטפת של הצבא ומשפיעים עליה. מצד שני הצעות טיפול מקצועיות במצב נדחות ע''י הדרג המדיני, כי הן בעלות מקדם אלימות גבוה יותר ורחב יותר מהמבוצע בפועל כיום. לגבי הסוגיה המשפטית, יש להערך מולה בשתי דרכים במקביל. * האחת לשים חייץ גבוה יותר בין התקשורת לצבא בכל האמור בפעילות הבט''ש והמיוחדת שלו, תוך אי חשיפת פנים ושמות חיילים/קצינים. * ומצד שני להתעמת עם הסוגיה המשפטית ולבחון את הרלוונטיות שלה לעניין המלחמה נגד טרור. אמנת ג'נבה אינה אמנה נגד מלחמה בטרור, בכל מקרה האמנה מתירה לכוח הכובש להשתמש באלימות כנגד גורמים חתרניים ואלימים מקומיים. ישראל צריכה לבנות נייר של עמדה משפטית בעלת כיוון פוליטי שנוח לה, בה היא תערב עשרות אנשי משפט, שופטים, עורכי דין מכל העולם שיגבשו נייר עבודה שיגדיר את הגבולות וחופש המשחק של המדינה בלחימתה בטרור. לנייר הזה תהיה השפעה על סטטוס התביעות העומדות בלונדון למשל (אם כי שם הבנתי שהתביעה נגד דורון אלמוג נגנזה), כמו גם השפעה על אמנה חדשה שצריכה להיכתב בעניין המלחמה בטרור במסגרת האו''ם (ושהיא לא ממומשת בשל התנגדות מדינות מוסלמיות שונות ומדינות כמו סין, רוסיה וכמה דרום אמריקאיות). כמובן שגם משרד החוץ צריך צריך לתרום משהו בעניין ע''י גיבוש מדיניות ברורה לאנשיו בחו''ל, העברת מסמכים עם נתוני טרור, יעדי טרור, אופן תגובת צה''ל וההיבט המשפטי. וכל זה צריך להיות מועבר לממשלות הזרות, לעיתונות המקומית, לפורומים בויכוחים אקדמאים ואפילו לאתרים ולפורומים באינטרנט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערה |
|||
|
|||
הבעיה העיקרית היא פתיחות מוגזמת של הצבא לתקשורת. זה מתחיל מקצינים בכירים ולא בכירים שמדווחים לתקשורת. זו תופעה שהולכת איתנו כבר לא מעט שנים. נדמה לי שזה התחיל כאשר היה ''צורך'' שקצינים ''יסבירו'' על האינתיפאדה הראשונה. אפילו את ההופעות של הרמטכ''ל בתקשורת צריך להגביל כמעט באופן מוחלט. בשביל הדברים הללו ישנו שר ביטחון ויש לו דוברים. אבל זה לא מספיק. הרי הקצינים הבכירים עוסקים בפוליטיקה, פנימית לצבא, וקשירת יחסים עם אנשים מחוץ לצבא שיש להם מהלכים בפוליטיקה. גם ההתנהלות הזאת צריכה להיפסק. אסור שהציבור, באמצעות התקשורת ידע על העמדה הפוליטית של קציני צה''ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערה |
|||
|
|||
אתה צודק בקשר לפתיחות הגבוהה מדי של צה''ל לתקשורת. צריך לגבש דפוסי כיסוי נוחים יותר שישחררו את הצבא מתהליך ''פרייבטיזציה'' שהוא עובד בעשרות השנים האחרונות (בעיקר אחרי מלחמות 'מוצלחות', כמו 'ששת הימים', או ''חומת מגן'', ''דרך נחושה'', ''ימי תשובה'' באינתיפאדה השניה). לצבא ולמדינה יש דוברים וצריך לתת להם לדבר. אבל זה להדו לא מספיק. לצד הדפנסיבה הזאת חייבים אופנסיבה של הרחבת מאמצי ההסברה וטיפול שורש בעניין המשפטי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי