  
  
  
|
 |
|
||
  טוב שהגמרא תורגמה לעברית |
|||
|
|||
כדי לחשוף אותה ליותר אנשים (בעיקר חילוניים) שלא היו מגיעים אליה ללא התרגום. נדמה לי שכיום כבר לא מלמדים גמרא בבתי ספר חילוניים. בעקרון לדעתי יש ללמוד את המקור, בודאי בישיבות (שם לא תהיה כל בעיה), אבל גם בבתי ספר חילונים. עם קצת מאמץ אפשר ללמור את השפה (שהיא אחותה התאומה של העברית וקרובה לה הרבה יותר מאשר הערבית למשל) בבתי הספר התיכוניים, כמו שהיה נהוג בבית סיפרי. לגבי הערה של אב''ע שארמית היתה שפת הדיבור העיקרית של ישראל לאחר גלות בית ראשון, זה לא בדיוק כך, אלא להיפך. וכך כותב פרופ' דוד פלוסר בסיפרו ''המקורות היהודיים של הנצרות'' והוא מתייחס לתקופה של המאה הראשונה לפני הספירה והראשונה לאחריה (מהדורה שניה, אוגוסט 1986, עמ' 11): ''שפות הדיבור של היהודים באותה תקופה היו עברית וארמית, והיו יהודים אשר ידעו גם יוונית. עד לתקופה החדשה סברו חוקרים רבים, שהשפה שבה דיבר ישו ושבה נתחברו הרשימות של ישו מפי תלמידיו היתה הארמית. ייתכן שישו השתמש לעיתים בשפה הארמית, אולם, באותה התקופה היתה השפה העברית השפה החיה וגם שפת הלימוד. באבנגליון של מרקוס מופיעות כמה מילים בארמית, וזהו מקור לטעות החוקרים. היום, לאור גילוי ספר בן-סירא בעברית, גילוי המגילות וגילוי אגרות בר-כוכבא ולאור מחקר מעמיק בלשון החכמים, ידוע שהשפה העברית היתה שגורה בפיהם של רוב האנשים. התורה תורגמה לארמית עבור השכבות הנמוכות באוכלוסיה. ואילו המשלים שבספרות החכמים היו בעברית בכל התקופות. לכן אין להניח שישו לא דיבר עברית, ואם מסופר שפאולוס דיבר עברית, יש לקבל זאת כפשוטו''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שפת הדיבור העיקרית הייתה ארמית |
|||
|
|||
אני לא מקבל את השערתו והערכתו של המלומד פלוסר לפיה שפת הדיבור העיקרית לא הייתה ארמית. הערכתי היא כי לאור הממצאים שיש כיום בידינו ובעיקר התרגומים של כתבי הקודש לארמית - השפה השלטת בקרב היהודים בגלותם וגם בחזרתם לארץ בימי עזרא ונחמיה הייתה ארמית, והתרגומים של כתבי הקודש לארמית נועדו לכך שהעם יבין מה הוא קורא בתורה ובתפילה. כמובן שהיו אינטלקטואלים שידעו גם עברית, ואכן השפעתם על הדורות הבאים הייתה מטבע הדברים גדולה מהשפעת המוני העם, ואולי כאן המקור לטעות בהערכה של פרופ' פלוסר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שפת הדיבור העיקרית הייתה ארמית |
|||
|
|||
סימוכין לדברי לעיל ראה גם ב- | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדיעות על כך חלוקות |
|||
|
|||
אין ספק שארמית היתה שפה חיה בבית שני, אבל נדמה לי שיש המחמירים עם העברית וחושבים שהיא נידחקה לקרן זוית או רק לתפילה, ולא היא. בפועל ישנן עדויות שהעברית היתה מדוברת באופן נרחב יותר מאשר הסברה שהתגבשה אצל רבים. יש עדויות שהעברית היתה נפוצה יותר ממה שכתוב בלינק שמסרת. למשל בוויקפדיה רשום http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%9... : ''בעברית נכתבו רוב ספרי התנ''ך, כל המשנה, רוב הספרים החיצוניים ורוב המגילות הגנוזות. בתקופה מסוימת בימי בית שני או קצת לאחריו (החוקרים חלוקים בשאלה זו) פסקו רוב היהודים מלהשתמש בעברית כבשפת דיבור. מאות שנים לאחר בית שני כאשר חדלו היהודים להשתמש בעברית כבר נכתבו התלמודים בארמית . עם זאת ישנן עדויות שאף במאה ה-8 לספירה שפת הדיבור בטבריה שם פעלו בעלי המסורה הייתה עברית.'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדיעות על כך חלוקות |
|||
|
|||
לק''י קשה לי להבין את הסברה ששפת הדיבור העקרית היתה עברית - הרי יש לנו את התלמוד הירושלמי. וגם הוא כתוב בארמית - ארמתי בניב שונה משל הבבלי אבל ארמית. אילו שפת הדיברו העקרית היתה עברית הירושלמי היה כתוב בעברית. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדיעות על כך חלוקות |
|||
|
|||
בארץ ישראל בתחילת תקופת התלמוד עדיין דיברו פשוטי העם עברית, אבל השפעתה של הארמית גברה עם מעבר המרכז הרוחני לגליל, בשל קרבתו לארם (סוריא). הארמית הארצישראלית נקראה גם ''סורסית'', ובימי יהודה הנשיא הייתה כבר נפוצה. הוא מתקומם נגד המגמה ואומר ''בארץ ישראל לשון סורסי למה? או לשון הקודש או לשון יווני''. באותה התקופה נכנסו ללשון העברית הרבה מילים יווניות (כמו אלכסון, פנס, סינר) - כמה מאות מלים ומונחים. כמה מהחכמים גם התירו להשתמש בספרי תורה כתובים יוונית בארץ ישראל. בבבל אין פלא שלשון הדיבור הייתה ארמית בבלית, כי זו הייתה לשון המדינה. כל תלמידי החכמים ידעו עברית כמובן, אבל נראה שהיה נוח יותר לערוך את הדיונים שבתלמוד בארמית, לשון המדינה. מה גם שהארמית אחותה של העברית היא. אפילו הפרסים ששלטו בבבל השתמשו בארמית לכתיבה. ולגבי לימוד הגמרא בארמית - תמיד עדיף ללמוד בלשון המקור. תרגם לאחר שלמדת, ואל תלמד מהתרגום. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי