  
  
  
|
 |
|
||
  למדתי משהו |
|||
|
|||
האם יש לך מידע על השמוש במין הדקדוקי בדורות קודמים של עברית? שמתי לב כי אצל חרדים יש המון טעויות בין זכר ונקבה של שמות עצם. האם יש לכך סיבה במקורות? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| למדתי משהו |
|||
|
|||
השימוש במין הדקדוקי במקרא כמעט זהה לזה של העברית שלנו. התופעה שהבחנת בה בעברית של החרדים נוגעת למה שקוראים העברית הרבנית, שהיא מעין לשון מעורבת ממקורות עבריים שונים, שאין בה הקפדה על כללי הדקדוק המקראיים. כיוון שלא מעט שמות, גם במקרא, מינם גם זכר וגם נקבה (דרך, שמש ועוד), לא היה ביטחון בשימוש במין הדקדוקי לאחר שחדלה העברית להיות מדוברת, ונקטו מעין כלל ששם עצם שאינו מציין יצור חי, אפשר לנהוג בו כזכר או כנקבה (הכלל היה: כל שאין בו רוח חיים, זכרהו או נקבהו). לכן תמצא משפט כגון: ''זכותו יגן על בנו''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זכותו - מין זכר מן 'זכו' בארמית |
|||
|
|||
אם שמעת חרדים אומרים 'זכותו יגן על בנו' דעי כי הם צודקים. על קפות הצדקה כתוב רמי מאיר בעל הנס זיע''א - זכותו יגן עלינו. המלה 'זכו' היא ארמית וממין זכר. באותו משקל 'בעו' - בקשה ו'צלו' תפלה. ואותו השרש בערבית 'יבע'י' - יבקש, וצלאת בערבית =תפלה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי