  
  
  
|
 |
|
||
  שיטת גביה עוד יותר ''אחרת''! |
|||
|
|||
אפשר להפסיק את הגביה הכפויה, גם ברשויות המקומיות וגם בממשלה המרכזית. לפחות בכל הנוגע לשרותים העירוניים, אין לגביה הזו שום סבה. מי שרוצה שרותים מסוימים - יתאגד עם חבריו לשכונה, יגבו כמה כסף שצריך, ישכרו בו קבלן, ויבנו לעצמם את התשתית הנדרשת. מי שלא רוצה לשלם - פטור, וימנע ממנו השמוש בשרות. מי שמשתמש בשרות מסוים ונהנה ממנו - ישלם בדיעבד. בשביל זה יש בתי משפט. כמובן, שבמודל הזה השרותים לא יסופקו על בסיס ''עירוני'' לפי ההגדרה המקובלת היום - דהיינו החלטה שרירותית של משרד הפנים על גבולות שטחי השפוט, אלא יאורגנו על בסיס מסחרי רגיל - כל אחד ואלה שנעים לו לעשות איתם עסקים בתחום הזה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מוצרים ציבוריים? |
|||
|
|||
חלק מהשרותים שניתנים על בסיס עירוני-מקומי הם מוצרים ציבוריים (כבישים, איסוף אשפה ועוד). במקרים הללו אי-אפשר למנוע שימוש ממי שלא שילם. לכן מוסדות ציבוריים צריכים להיות מעורבים בגביה ובאספקת השרותים. הרעיון שלך להשאיר את זה לבתי המשפט (שהם ציבוריים) יהיה לערב את הרשות דרך הדלת האחורית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוצרים ציבוריים? |
|||
|
|||
ספציפית לגבי אסוף אשפה - לא צבורי בכלל. מה שכן צבורי כאן, הוא היכלת של השכנים לחייב אותי לשמור על סביבה נקייה (מטינופת ומריח). אבל זהות קבלן הפנוי שלי לא צריכה לעניין אותם. לגבי כבישים (אני מניח שאתה מתיחס לשפורי תשתית בדרך שהיא רשות הרבים עוד קדם לכן, ולכן אין למשפצים זכות למנוע כניסת אדם שלא השתתף במבצע): נכון - זה מוצר צבורי. יש מעט מאד כאלה, והם אינם כוללים חינוך, איסוף אשפה, שלוט רחובות, גינון, מים, חשמל, ספריה, בתי חולים, דואר ועוד. ודאי שלמעשה, תמיד יהיה צרך ברשות ובמעט מסים. אבל המצב היום הוא, שהתרגלנו שזו הדרך לעשות כל דבר, וכשמשהו לא מוצא חן בעינינו - הממשלה אשמה (במדה רבה של צדק, מפני שהיא גובה מסים כדי להמציא את השרות הזה - שמעבר ליכלתה האוביקטיבית, ומפני שבחלק מהמקרים היא גם דורשת לעצמה מונופול על אספקת השרות הזה, בדרכים שונות). יש כאן קדם כל שאלה תודעתית. אחר כך חשוב אמתי של עלות השמוש במוצר הצבורי. ושוב - מיהו הצבור שצריך לשלם? כל מי שנוסע בכביש העירוני הזה אי פעם? זה לא קורה גם היום. אם לא - רק תושבי העיר? השכונה? הרחוב? לי נראה, שההחלטה לטפל בכל הדברים הללו תחת קורת גג אחת - המוכתבת מלמעלה, גורמת גם לעוות הדין, וגם להקטנת הסכוי לטפול יעיל בכל הדברים הללו. מבחינה זו, אני כבר מעדיף את הארנונה של היום על פני ההצעה של מחבר המאמר. הצעתו, למיטב הבנתי, מגבירה את הרכוזיות, ומעבירה את סמכות הגביה לידי הממשלה. וזאת לא מפני שהממשלה הוכיחה יתר יעילות בנצול הכספים המזרמים אליה, אלא פשוט מפני שהוכיחה יכולות גביה מרשימות יותר. דרך אגב, אני אישית מוכן לחלוק גם על הטענות בדבר חיוב כל השכנים לשלם על שפור הכביש או תאורת הרחוב. בפשטות: אותך זה מטריד? רצית להשקיע? קח בחשבון שאחרים יהנו מזה גם כן, ולא ישלמו לך פרוטה. עכשו תחליט כמה אתה מוכן להשקיע בתנאים הללו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגבי תכן המאמר עצמו |
|||
|
|||
הערה חשובה: אין לי דבר נגד השיטה המסוימת המוצעת במאמר לשם קביעת גבה המס. מה שהיה חשוב לי לציין, הוא שקדם לכל דיון רציני על גביית מסים - צריך לשנות מהיסוד את כל שיטת המסים במדינה. בפרט, במקרים בהם יש תשלום צבורי (בכפיה או בשותפות מרצון) - לכל מוצר נכון לקבוע שיטת חשוב אחרת: לעניין הוצאות שמירה - הגיוני לחייב לפי גדל הרכוש הכולל. לענייני צדקה וחסד - הגיוני לשלם לפי ההכנסה הקבועה. לעניין שפוצי כבישים - הגיוני לשלם לפי גדל הנכס הקרקעי באזור, וכו'. כל אלה הצעות ראשוניות מאד, רק כדי להדגיש שמדובר בהוצאות שונות לחלוטין, לצרכים שונים לחלוטין, שאין שום סבה שיחוייבו לפי אותו בסיס, וודאי לא שינוהלו על ידי אותו גוף. כאשר גובים מסים בשקיפות מלאה, ורק לפי הצרך (העלות האמתית של מפעל שבוצע, לא סכום קבוע שרירותי לשמוש העיריה לצרכיה) - קל יותר לקבוע דרך נכונה לחלוקת החיוב על פני כל הנהנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוצרים ציבוריים? |
|||
|
|||
דוקא איסוף אשפה הוא דוגמה למוצר ציבורי. הרי אין אפשרות למנוע מזה שלא שילם להשתמש בשרות כי ההיצע של השרות הזה משותף. ברגע שמישהו נותן את השרות רבים יכולים להשתמש בלי לשלם. גם כביש האספלט (הרחוב) הוא מוצר ציבורי (זה בהחלט כולל שיפורים ותיקונים. נכון שאי-אפשר לגבות מתושב באר שבע על שימוש ברחובות תל אביב (במקרה שהגביה היא לפי השתייכות לרשות מקומית) אבל זה לא משנה את המהות. בשני המקרים הללו נחוצה התערבות ממשלית כדי לגבות ולממן את השרות. אם לפי שמשתמע מהדברים שאתה כותב תיתן מעמד ממשלי (אחריות לאכיפת החוק...) להתארגנויות מקומיות אז אתה בעצם מדבר על הפרטת מוצר ציבורי קלאסי שזה דבר והיפוכו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוצרים ציבוריים? |
|||
|
|||
דוד, אתה מתעקש להתנסח לפי תפיסה מסוימת, ועל בסיסה אתה טוען ל''דבר והפוכו'' בדבריי. כאמור, לדעתי אין ''מוצר צבורי'' במהות (וכאמור לעיל - אסוף אשפה הוא דוגמא נהדרת למוצר שהאזרח השבוי מתקשה לראותו כפרטי אבל הוא פרטי לחלוטין, להבדיל - בדיוק כמו אסוף הילדים מבית הספר), ולפיכך אין שום כללי גביה מחייבים אוניברסאליים אפריוריים לגבי מוצר שהחלטת שהוא כזה. התארגנות מקומית איננה ממשלה. לעתים נדרשת פניה ל''ממשלה'' (בדמות בתי המשפט) לצרך הכרעה בחלוקי דעות לגבי חוזה פרטי בינינו, אבל ישנו מרחק רב בין פניה זו לבין נתינת מעמד ממשלתי לחוזה עצמו. אני מדבר על התארגנות מקומית על בסיס רצון טוב מקומי - לא על בסיס יזמה של כמה ח''כים (ליתר דיוק, לוביסטים) שהחליטו לחייב כל מקום בהתארגנות כזו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דעתך לא נכונה |
|||
|
|||
המושג 'מוצר ציבורי' נוצר בין השאר להסביר מדוע אין רצון טוב... לשלם; מדוע קיימת בעית הטרמפיסט, ה-free-rider בלעז (http://poli.haifa.ac.il/~levi/publicgoods.html). דבריך כפי שהם מעידים שאינך מבין את מהותו של המושג. לכן לפני שתטען שאני מתעקש, עליך להראות שני דברים: א. בדוק מהו מוצר ציבורי. ב. תראה שאיסוף אשפה לא מתאים להגדרה הזאת. בנתים על פי ההגדרה שהצגתי האמירה שלך כי ''אין 'מוצר ציבורי' במהות'' היא מופרכת. דעתך שאיסוף אשפה היא לא מוצר ציבורי יכולה להיות נכונה רק אם תראה שלגבי 'איסוף אשפה' גם א' וגם ב' לא נכונים. רק כך יהיה משקל כלשהו לדעתך ''הפרטית'' ש''... אין 'מוצר ציבורי' במהות...'' ושאיסוף האשפה הוא ''מוצר פרטי''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דעתך לא נכונה |
|||
|
|||
דוד, בעיית הטרמפיסט קיימת, כמו הרבה בעיות אחרות בעולמנו. הפתרון המוצע - הגדרה שרירותית ל-''מוצר צבורי'' וכפיית תשלום למימונו - פותר אותה חלקית, ומעלה בעיות חמורות בהרבה. יש בינינו בעיית תקשרת חמורה: אני סבור שאסוף האשפה שלי איננה מוצר צבורי, ואתה סבור שהוא כן. אינני יודע היכן בדיוק המחלקת בינינו. כנראה שיש לך הגדרה מאד רחבה לסעיף א', או שיש לך דעות שונות מאד משלי לגבי דרכי אסוף אשפה (סעיף ב'). בסופו של דבר, גם הגינה היפה של השכן שלי היא מוצר צבורי, מפני שהיא מרחיבה את לבי בכל עת שאני רואה אותה. האם לדעתך עלי להשתתף בהוצאותיו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדובר בהגדרה שרירותית |
|||
|
|||
ההגדרה שהצגתי מהו מוצר ציבורי אינה המצאה שרירותית ואינה עניין לדעות פרטיות. המושג שמוגדר כך ומשמעותו הם חלק מההסבר של הכלכלנים מדוע מנגנון השוק, שעובד עם המוצר הפרטי, לא עובד. דעות פרטיות ברמה הזאת לא רלוונטיות. בקשר לענייני האשפה אם אני ארצה להניח את האשפה שלי במתקן האיסוף או על ידו אף אחד משכני לא יוכל למנוע זאת ממני. זה במיוחד נכון אם הוא מונח בשטח ציבורי ואם לא עומדים על משמר המיכל 24 שעות ביממה. זה עוד יותר נכון אם ההתארגנות הפרטית לאיסוף האשפה אין מעמד ממשלי סמכויות אכיפה של הכללים שלהם על אחרים. לעניין הגינה כדאי להדגיש כי מוצר ציבורי הוא מוצר שמתקיימים בו שני תנאים. א. המגזר הפרטי לא משלם את מלוא מחירו. ב. היצרן לא יכול למנוע אותו ממי שלא משלם עבורו (דיון 3845). מאחר והמגזר הפרטי משלם את מחיר הגינה שהקים השכן שלך היא אינה מוצר ציבורי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדובר בהגדרה שרירותית |
|||
|
|||
כפי שציינתי - מדובר בהגדרה שרירותית, ככל הגדרה אחרת. יש מוצר שמקיים את שני התנאים שלך, החלטת לקרוא לו בשם - זכותך המלאה. יחד אתך החליטו לקרוא לו כך עוד מליוני דוקטורים ברחבי העולם, וזו גם זכותם. עכשו השאלה מה עושים עם זה. וכאן החליטו רבים שבהתקיים הקריטריונים הללו - _צריך_ לעשות כך וכך. ''צריך'' זה כבר לא מדע. זו הנדסה, וזה תלוי בשאלה לאן רוצים להגיע, וזו כבר שאלה ערכית המסורה לכל אדם. גם אם מליוני דוקטורים רוצים להגיע למקום מסוים - אין להם שום סמכות מוסרית להכריח אותי לשלם בשבילם. עד כאן לגבי השמוש שלי במונח ''שרירותי''. כעת, לגבי האשפה: את המתקן אפשר לנעול. לחלופין אפשר לסכם עם קבלני הפנוי, שהם מפנים רק זבל שהונח בשקים סגורים מבויילים. אפשר להניחו בשטח פרטי. כמובן שאתה תמיד יכול לפרוץ את המנעול, לקרוע שק שלי ולשים בפנים מה שאתה רוצה. אתה יכול גם לפרוץ אלי הביתה ולגנוב כאוות נפשך. ולעניין העקרון של מוצר צבורי - למעשה אני מקבל אותו. גם התרשמתי ממספר מאמרים ותגובות שלך באתר (ובפרט מהדיון שקישרת לכאן), שגם אתה מעדיף ממשלה שמטפלת במינימום עניינים ומותירה את כל השאר ליזמה עסקית. אני רק חולק עליך לגבי היקף אותם העניינים - אני טוען שבחלק גדול מהמקרים אפשר לדאוג בצורה חוזית מעשית לכך, שמי שאינו משלם לא יהנה, ובחלק גדול אחר מהמקרים - שהמוצר אינו חיוני, ושהמשקיע צריך להיות מוכן לתת אותו במתנה לכל השאר (לדוגמא: אף אחד לא באמת צריך תאורת רחוב - שיקנה פנס. אבל תאורת רחוב הרבה יותר נוחה ואלגנטית. לכן יש מי שמעדיפים להשקיע בה, למרות שגם השכנים ייהנו). דרך אגב, בימי קדם, גם תקציב בטחון של צבא מנצח יכול היה להסתדר ללא מסים, והתבסס על שלל האויב. בימינו, גם אם נחזור לעקרון היפה, שהאויב משלם את מחיר המלחמה, עדיין ספק רב אם זה יספיק כדי לצייד ולתחזק צבא מודרני חזק. בכל אפן, לא הבנתי לחלוטין את נסוח התנאים שהצגת. אם נחזור לדוגמאות: השכן שלי משלם את מחיר הגנה, כשם שאני משלם את מחיר פח האשפר. פשוט כי לשכן לא מתחשק לשלם, למרות שהוא משתמש בו. לכאורה הנקודה המרכזית היא לא מי משלם או יכול לשלם (יש מליארדרים שיכולים לקנות צבא פרטי שיגן על עוד רבים בסביבתם), אלא רק תנאי ב' - ההנאה לאחרים באה ממילא, ולכן מחייבים אותם לתשלום מראש. כמובן, הכל עדיין פתוח בשאלה על איזו סוג הנאה לאחרים מדובר. אני נהנה מכך ששכניי משכילים ובריאים, אבל אינני רואה בזה סבה מספקת לשלם בעבור חנוכם ומטוח הבריאות שלהם. יש שיגידו שחינוך-חובה-חינם ובטוח-בריאות-ממלכתי הם מוצרים צבוריים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדובר בהגדרה שרירותית |
|||
|
|||
זה שאבנרש החליט שהגדרת מושג כלשהו שרירותית הופך את דעתו, עמדתו באותו הקשר לשרירותית. לי אין עניין בדיון שבו לא מסכימים על הגדרות של מושגים מרכזיים ומוצגות עמדות שרירותיות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי