  
  
  
|
 |
|
||
  מספר הערות מתודולוגיות |
|||
|
|||
גילוי נאות: לא קראתי ספרו זה של פרופ' טואף שכן אינני שולט בשפה האיטלקית, ועל כן אינני יכול לחוות דעה ממקור אישי על מחקרו. הדברים שנכתבים כאן משקפים את דעתי הפרטית מדברים שונים שנכתבו בנושא, כולל חלקים מדיון זה. כללית, אין בדעתי להיכנס לסבך הבעיות מתודולוגיות בחקר ההיסטוריה, שכן הנושא רחב ובמידה רבה תלוי רוח-זמן ביחס ישר לתקופה בה נכתב נראטיב נתון; אם מסתכלים על כתיבת היסטוריה יהודית [1], לדוגמה, ניתן בהחלט להבחין גם בשדה זה במגמות שונות על פני התקופות, שלעיתים כוונו בצורה זו או אחרת אל תכלית מאוד מסויימת, בלשון ההמעטה. כתיבת היסטוריה אובייקטיבית, היא כנראה חייה שתקפה עבור תרבות בזמן נתון. בתקופות שלאחר כך ימצאו תמיד סימני שאלה מוצדקים, ויועלו גם תיזות חדשות, כך שריבוי הקולות בהקשר מסויים הוא כנראה תופעה אנושית ארכיטיפית, שקשורה בהתפכחות והתפקחות מעצם רוח הזמן המשתנה. כך או כך, חלק מסויים מהנימוקים שנכתבו בדיון זה נראים לי אישית כסבירים, ואישית אינני מוצא חילוקי דיעות עמוקים בין חלק המתדיינים השונים, שכן כל נסיון להביא דיון מסוג זה אל 'ימין' או שמאל' בהקשר ישראלי נראה הזוי, במקרה הטוב. וויכוח טוב פי כמה היה יכול להתקיים על הספר ''חמורו של משיח'', לדוגמה, אשר מחברו הקפיד לצטט היטב ממקורות שנראים כבעייתיים במיוחד – וכאן עולה השאלה הראשונה שמקופלת בדיון המתרחש כאן: עד כמה ניתן לבקר את היהדות ללא הפחת רוח בכתבי פלסתר אנטישמיים? מהו הגבול הברור, אם בכלל, שבו ניתן להעביר ביקורת וסלידה מדברים כתובים, ללא 'הצטרפות מאונס' לשונאי ישראל? השאלה השנייה שעולה בהקשר המחקר המתודי, עוסקת יותר בשאלת 'רפלקס ההגנה' על דבר זה או אחר שנראה מנקודת מבט יהודית-מודרנית כפסול וכמוטעה: האם יש טעם רב להגן על כל מעשה יהודי בעבר, תוך החלת חוקי מוסר של המאה הנוכחית? הרי עצם הדרישה לטוהר שורות יהודי נראה מגוחך, כמו גם הוויכוח על בת יפתח שהתפתח כאן – שכן אפילו אם בת יפתח נרצחה וכ', עד כמה הדבר קשור לאמונה היהודית בת ימינו? מדוע רואים מבקרי היהדות השונים קשר סימביוטי בין אירוע שכלל לא ברור אם התרחש או לא אי שם בעבר הרחוק, לבין הצורך להראות את נקיון כפיה של היהדות דהיום, ושל מדינת ישראל כבדרך אגב? השאלה המתודולוגית השלישית קשורה במספר דברים טעוני-הבהרה שגורס פרופ' טואף, לפחות בכל האמור ליכולתם של גויים שאינם דוברי עברית להביע דעה ולחקור מקורות יהודים שכתובים בשפה זו. ציטוט [2]: [...] ''לאחר מכן באה סדרה ארוכה של מאמרים פרי עטם של היסטוריונים לא-יהודים, חלקם מהמעלה הראשונה, דוגמת הפרופ' דייגו קואליוני. כולם תקפו בחריפות את הספר, את המתודולוגיה הכושלת שלו ואת דרך הסקת המסקנות. את זה כבר טואף לא יכול היה להסביר בפחד מאנטישמיות, אלא פשוט מאוד בהליכה אחר העדר ובחוסר הבנה של הכותבים הלא-יהודים בשפה העברית. הרי טואף מתייחס למלים עבריות שאמרו נאשמי טרנטו במהלך משפטם, וכי איך יכולים היסטוריונים שאינם דוברי עברית להבין למה התכוונו, כמו גם את המקורות לכך?'' [...] למותר לציין שלפי מתודה מסוג זה, אדם שאינו דובר גרמנית, לדוגמה, אינו יכול להתעמק ולהתעסק בתקופה הנאצית, שכן לכאורה אינו יכול להבין במה הדברים אמורים. האם תרגום המקורות הגרמניים במקרה מסוג זה אינו מספיק? מדוע? האם רק דוברי עברית רשאים אליבא דטואף לחקור את התנהגות הדת והתרבות היהודיים דרך המקורות העבריים? זאת ועוד; בציטוט הבא מקשר טואף בין עבר והווה כדבר מובן מאליו במשפט אחד, אשר ממנו נראה כי המצב כיום מסוכן לכאורה בגין דברים שכבר היו קיימים ביהדות לפני 500 שנה, עד כמה שהבנתי. האמנם? ציטוט [3]: [...] ''אולי זה קשור פחות לעבר ויותר להווה. אז, לפני 500 שנים, משוכנע טואף, יהודים לא רצחו את סימונינו, כמו שגם לא רצחו שום ילד אחר. ודאי שלא רצחו אותו כדי להשתמש בדמו לפולחן חג הפסח, שכן אם היה בכלל שימוש בדם, הרי שזה היה דם שנלקח מאנשים חיים וללא התנגדות מצדם. אבל כאשר הוא מביט סביבו כיום, הוא רואה גורמים יהודיים קיצוניים, שמעוותים את רוחה של היהדות, משתמשים בקללות ובחרמות וזה, לדעתו, יכול להיגמר רע. כמו לדוגמה בטקסי הפולסא דנורא שהיו רקע לרצח יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, או בהתנהלות חסרת הסובלנות כלפי יונתן בשיא, בעצמו יהודי ממוצא איטלקי.'' [...] כאמור, מה פירוש ''אבל כשהוא מביט סביבו כיום, הוא רואה גורמים יהודים קיצונים וגו'''? האם בשל אותם גורמים קיצונים דהיום – שבהחלט קיימים ובהחלט מסוכנים לשיטתי – נכתב ולו לפחות חלק מהמחקר האמור? אתמהה. ______________________________________________ [1] האם יש דבר בכלל שנקרא ''היסטוריה יהודית''? [2] ראה http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... [3] ראה שם בהמשך | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אין היסטוריה אובייקטיבית |
|||
|
|||
היסטוריה היא דבר שנוצר בידי אנשים על פי רוחם וטעמם של אנשים, אילו אנשים לא היו מספרים את הסיפור הסיפור לא היה קיים. מהות ההיסטוריה היא הקניית משמעות לאירועים דהיינו - הסברתם, כל הסבר הוא דבר התלוי במסביר. אילו היינו מונים רק ידיעות בלי למיין אותן, בלי לסנן אותן, בלי לאמת אותן, בלי בלי לקשור ביניהן, בלי להסביר אותן וכו' לא היינו מקבלים היסטוריה אלא בליל של פטפוטים. בהנחה שכל המידע הנחוץ זמין להיסטוריון הרי שההבדל הוא בין ההיסטוריונים, בין השיטות שלהם והמטרות שלהם. שני היסטוריונים יכולים לראות באותם אירועים דברים אחרים לחלוטין וזאת מבלי לחטוא בגניבת דעת או בהטעיה. נוכל למשל לקחת היסטוריון העוסק בהיסטוריה של התנועה האוירית, מבחינתו מלחמות העולם אינן אלא תקופות של התפתחות נפלאה בתעופה, של שכלול, התקדמות, תקופות של ריכוז המאמץ והגאונות האנושית למען מטרה נשגבת. נראה לי מיותר לציין כי היסטוריון מדיני/חברתי/פוליטי כלל לא יעסוק בנושאים אלו ויראה דברים אחרים לגמרי. אם נקח שני היסטוריונים העוסקים באותו נושא ובאותה תקופה נוכל אולי למצא את הראוי ביניהם על פי מבחן אחר - מבחן הדעה הקדומה או (במינוח עכשוי) מבחן האג'נדה. מבלי להכנס לפלפולים מיותרים הייתי אומר כי היסטוריון שיגש אל הנתונים במטרה לחזק את עמדת המוצא האידאולוגית שלו הוא פחות ראוי בעיני מהיסטוריון הבוחן את הנתונים ומחפש בתוכם את הדבר הקרוב ביותר למה שהוא יכול להגדיר כ''סיפור האמיתי'' מבלי להגדיר מראש מה יכול להיות הסיפור הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין היסטוריה אובייקטיבית |
|||
|
|||
אינני רואה חילוקי דעות עקרונים ביו תפישותינו בסוגייה זו, אך די ברור שקבוצה-בעלת-אוריינטציה-דמוקרטית המצוייה במאבק מר עם סביבתה תהיה מוטה לחפש היסטוריה בעלת ניחוח תכליתי, לפחות בהסבירה לעצמה מה היא עושה במקום. על משטרי רודנות, עריצות, פאטריכאליזם מדכא ובערות דתית אינני מדבר כלל, שכן אלה אינם מכירים במינוח ''היסטוריה'', אלא אם בא לשרת מטרות אד-הוק מזדמנות לדעת הטיראן במקום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין היסטוריה אובייקטיבית |
|||
|
|||
אתה בהחלט צודק, אבל עדיין הקריטריון הראשוני הוא התייחסות לעובדות שבאמת התרחשו (גם אם לא בצורה המקובלת עלינו היום) ואי התעלמות מעובדות רק בשל כך שהן אינן תואמות את האג'נדה של החוקר. קח לדוגמא את המיתוס סביב הולדתו של ישו, לפי המסופר בברית החדשה מרי, אמו, היתה כבר בהריון בעת שנשאה לבעלה יוסף. תוסיף לזה תרגום קלוקל של הפסוק מספר ישעיהו ''הנה העלמה הרה ויולדת בן'', בו בחירה לא מוצלחת של מילה יוונית בתרגום השבעים, הופכת את ה''עלמה'' ל''בתולה'', ויש לך את הבסיס לאמונה הנוצרית. העובדות ישנן: ישו נולד, אמו לא היתה נשואה כאשר היא נכנסה להריון, וכתבי הקודש ''נבאו'' שבתולה תלד בן. הנרטיב סביבו התפתח המיתוס מתבקש מאליו. אם נחזור לנושא הפתיל - סיפור עלילת הדם, אין זה מצב דומה. כאן המיתוס בנוי כולו על בסיס שקרי. אין שום בסיס עובדתי למעשיות על השימוש בדם של ילדים נוצריים לאפיית מצות, ולכל מי שיש לו ידע מינימלי בדיני הכשרות, צריך להיות ברור שגם לא יכול להיות למעשיות האלה בסיס עובדתי. כל הסיפורים על ''כתות מיסטיות'' או על קבוצות חריגות הם בבל''ת שלא נועד אלא ליצור את הרקע ל''אין עשן בלי אש''. מאחר וגם אני לא קראתי את ספרו של טואף, אינני יודע אם מדובר במחקר מדעי, בספרות מדע בדיוני או בסתם פרסום למטרות סנסציה. שם הספר והאיור המופיע על העטיפה מספיקים לקורא מהרחוב כדי להסיק את המסקנות. האיור מראה גבר (שאין מקום לטעות בזהותו היהודית) המניף סכין בה הוא עומד לשחוט ילד קטן. אתה יכול לכנות את האיור ''עקידת יצחק'' (שזה הכינוי האמיתי), או ''הבאת ישו בבריתו של אברהם'' או כל כינוי אחר שיראה לך, מה שקובע הוא מה שהקורא רואה ומה שהוא מבין מזה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי