סמרטוט אדום

גדעון ספירו

יום ראשון 29 בדצמבר 2002

שפה שוטה ומשטה

שפת הכיבוש ממשיכה לשטוף את מוחם של האזרחים ולשטות בהם.
הפיגוע בהתנחלות עתניאל בה נהרגו ארבעה מתנחלים וחיילים וניפצעו עוד שבעה, דווחה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, כפעולה של ארגוני הטרור הפלסטינים נגד אזרחים שלווים שהיו בעיצומה של ארוחת שבת.
לב מי לא יסער לנוכח דיווח כזה? מה חושב לו מר ישראל והגברת ישראלית בשומעם את הדברים? שנאתם היוקדת ל''רוצחים הפלסטינים האלה'' עולה על גדותיה. הם מקבלים בהסכמה אם לא בהתלהבות את התגובה של ראש הממשלה שרון ושר הכיבוש (והאין ביטחון) מופז כי יש ''להגביר את החיסולים''. הם לא מפנימים את העובדה שמדיניות שרון רק מעצימה את מעגל הדמים.

מרבית אזרחי ישראל הספיקו לשכוח כי רק יום קודם לכן רצחו כוחות הכיבוש הישראלי תשעה פלסטינים ביום אחד, כולל נער בן 16, והפעולה בעתניאל היתה תגמול פלסטיני שמבחינתם אפילו לא סגר את חשבון הדמים. הפעולה הפלסטינית עדיין לא מגיעה לרמת ההעזה של הצ'צ'נים שהצליחו להחדיר משאית עם טון וחצי חומר נפץ לבנין הממשל המרכזי שהרוסים בנו בגרוזני. אבל אל דאגה. אם שרון, מופז, יעלון וחבורת שוחרי המלחמה והחיסולים הנילווית אליהם ימשיכו להלך במסלול הרצח ההרג וההרעבה של העם הפלסטיני, לא ירחק היום ומשאית תופת תתפוצץ סמוך לבנין ראש הממשלה בקרית בן גוריון בירושלים. לא חבל?

דיווח על הפעולה בעתניאל בשפה לא קולוניאלית ייראה כך: כוחות גרילה פלסטינים (המהדרים יאמרו לח''פ - לוחמי חירות פלסטין, מזכיר את השם לח''י) ביצעו פעולה באחד מבסיסי הטרור הישראלי בשטחים הכבושים, התנחלות עתניאל. ההתנחלות, מוצב קדמי של תשתית הטרור הישראלי, מאכלסת חיילי ישיבת הסדר ותלמידים שעתידים להתגייס בקרוב ולהצטרף לצבא הכיבוש הישראלי.

מצבם של כוחות השלום בישראל החושבים ומדברים בשפה אלטרנטיבית, שהיא השפה התקנית הבינלאומית, לא חזק דיו עד כדי השפעה על שפת התקשורת. יש איים בודדים של עיתונאים העושים שימוש בשפה האלרטרנטיבית, אבל הם לא ממוקמים בחלק החדשותי של העיתון, שהוא הקובע את השפה הרשמית. בניגוד לאגדה שהימין מנסה, ומצליח, לטעת בציבור כי העיתונות היא ''שמאלנית'', הרי ככל שמדובר בחדשות, (וגם במרבית הפובליציסטיקה), השפה המקובלת היא שפת הממשלה, המתנחלים, דובר צה''ל ומפקדיו, הלוא היא העברית הקולוניאלית.
כל עוד שפה זו שולטת בכיפה, גובר הקושי לשנות את תודעת האנשים. שפת הכיבוש היא שפה שקרית שתפקידה לשתק את יכולת המחשבה העצמאית והבקרה של האזרחים על מעשי הממשלה. בסוף הבועה הזו תתפוצץ, והכאב יהיה קשה, כפי שראינו בברית המועצות. שמה זה לקח 70 שנים, ואילו אנחנו כאן נימצאים רק בשנה ה- 35.

עם לא חכם (מצב זמני?)

בעוד דיווחי התקשורת בנושאים צבאיים הם פחות או יותר אחידים במרבית כלי התקשורת ומשקפים את עמדת השלטון והצבא, לא כך בנושאים חברתיים. כאן יש הרבה יותר פתיחות. כלי התקשורת מדווחים לא אחת בהרחבה על העוני, על האבטלה, על הפערים הכלכליים, על המחסור, על סיבלם של המובטלים, על סגירת מפעלים ופיטורי עובדים, על מאות האלפים מתחת לקו העוני, על מצבם המחפיר של ילדים שלעתים הולכים לישון רעבים, על קיצוץ קיצבאות הביטוח הלאומי למי שכבר ממילא נימצאים באזורי קו העוני וכך הלאה.
ולאחר כל הדיווחים האלה, כאשר מתפרסמים סקרי דעת הקהל, מתברר כי הליכוד בראשות שרון זוכה למספר המנדטים הגדול ביותר. אפילו השחיתות בליכוד עוד לא הפילה אותו לקרשים.
בקיצור, העם מצביע בעד תליינו, באופן מובהק נגד האינטרסים שלו. זה עם חכם? זה עם מטומטם, לפחות לפי הסקרים.

הפליטים הפלסטינים

אם יש נושא בו יש כמעט קונסנסוס יהודי מלא, מחירות של קליינר ומרזל ועד מרצ של שריד ודיין, הוא מתמצה בשאלת זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים: התנגדות מקיר לקיר לשיבתם של פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל. כאשר עולה הנושא על סדר היום ממהרים כולם להכריז, שאם ידרשו הפלסטינים מימוש כלשהו של זכות השיבה, יובהר להם מיד שאין על מה לדבר. לא יהיה הסכם, אומרת ישראל, אם הפלסטינים יתעקשו בנושא זה.

מפליא, כיצד בניו של עם שחוקקו את חוק השבות, אוטמים ליבם וראשם כאשר מדובר בזכות השיבה של העם הפלסטיני למולדתו.
אם העם היהודי לא ויתר על חלום השיבה לאחר אלפיים שנות גלות, מדוע יוותרו הפלסטינים על חלומם לאחר חמישים שנים? המגורשים עדיין חיים עם תעודות הטאבו של בתיהם ואדמותיהם במחנות הפליטים בלבנון, בסוריה, בירדן, בשטחים הכבושים, ואילו בישראל יש הסבורים כי החלום יתנדף ככה סתם. זה לא יקרה. כל הסדר שלום יהיה מוכרח לכלול גם את פתרון בעיית הפליטים.

אינני טוען כי זו בעייה קלה. להיפך, אני מודע לקשיים המעשיים והרגשיים שכרוכים בנושא.
אף אדם בעל תבונה לא יתכחש למציאות שנוצרה במדינת ישראל בחמישים השנים האחרונות. דומני כי גם הפלסטינים לא דורשים חזרה של כל פליט למקום בו גר בטרם גירושו/בריחתו ב- 1948.
מידת הרגישות מחייבת קודם כל להבין את המאוויים של הפלסטינים לשוב למולדתם. סרוב מוחלט של ישראל לקלוט פליטים פלסטינים לתחומיה, כאלה שהם ומשפחותיהם גרו כאן מאות בשנים, פירושו, כי גם לאחר שייחתם הסכם כזה או אחר, ימשיכו גחלי הסכסוך לרחוש.
התקווה בת שנות אלפיים אינה מונופול יהודי. לכן, האינטרס הישראלי הוא לסייע ולפתור את בעיית הפליטים לא רק במתן פיצויים לאלה שרכושם הופקע, ולא רק בסידורי הגירה נוחים לארצות הים, אלא גם בנכונות להחזיר למולדתם פליטים שמספרם יסוכם במו''מ.

חרם על ישראל

מהי הדרך היעילה ביותר להביא את העם בישראל לחשוב מחדש ובאופן רציני על מתן גט כריתות למדיניות המלחמה של ממשלת שרון?
תשובתי ברורה. חרם בינלאומי. רק אם מדינות העולם החופשי יכריזו כי כל עוד ישראל מנהלת מדיניות של שליטה אכזרית על עם אחר, מקיימת משטר אפרטהייד, מבצעת פשעי מלחמה, היא אינה יכולה להיות חברה לגיטימית בחבר המדינות הדמוקרטיות.
אני מדבר על חרם חרם. כלומר, שישראלים לא יוכלו יותר לטייל בעולם עם דרכון ישראלי, שמשלוחי נשק אל ישראל יופסקו, שיצוא ישראלי יוחרם, שזרם הכספים מחו''ל יופסק, שהאוניברסיטאות לא יוכלו לנהל קשרי מדע עם המערכת האקדמית בעולם ועוד.
העולם הנאור יאמר לישראל: חברים יקרים, אנו לא נגד מדינת ישראל בגבולות ה- 4 ביוני 1967, אנו תומכים בה. אבל אנחנו נגד הקולוניאליזם הישראלי, נגד ההתנחלויות והאפרטהייד הישראלים. אתם בישראל צריכים להחליט: מה יותר חשוב? התנחלויות ופשעי מלחמה או מדינה דמוקרטית החיה בשלום עם שכניה? אתם בישראל לא יכולים לטעון כי נישקפת לכם סכנת השמדה. להיפך, אתם מאיימים בהשמדה על שכניכם עם מאות פצצות האטום (בבקשה לפרק גם אותן). העולם הערבי מוכן להכיר בכם ולקיים איתכם יחסי שלום מלאים כפי שהחליטה הליגה הערבית, אם תיסוגו מהשטחים ותפרקו את ההתנחלויות ותגיעו להסדר מוסכם בבעיית הפליטים.
אז בבקשה נא לפעול בכיוון.

הישראלים יחושו מהר מאד את ההשלכות של החרם. דוכני המרכולים יהיו ריקים כי לא תהיה סחורה מחו''ל. נחזור לתקופת הצנע של חלוקת תלושי מזון, כפי שהיה בשנים הראשונות לקיום המדינה. דלק יהיה במשורה ובעלי הרכב לא יוכלו לנסוע בגלל מחירי הבנזין האדירים. החשמל יהיה יקר ורק לשעות קצובות. בקיצור, הישראלים יבינו, כי מחיר הטרוף הפונדמנטליסטי של המתנחלים הקנאים וסוכניהם בממשלה דורש מחיר שאיש אינו מוכן לעמוד בו.
הניחוש שלי? בטרם יחלפו שלושה חודשים, יזרוק העם בישראל את ממשלת שרון או כל ממשלה ימנית אחרת, יעלה ממשלת שלום, ויגיד למתנחלים, קישטה מהשטחים, מהר, לפני שאנחנו מפעילים נגדכם את הצבא ואת התותח הקדוש כמו באלטלנה.
ובא שלום על ישראל.

בזכות העריקות

בסוף השבוע ניפגשתי עם אחד הצעירים הניפלאים שנימנה עם סרבני המצפון שאינו מוכן להתגייס לצבא הכיבוש, בעת ששהה בביתו בחופשה מהכלא.
הוא גילה רוח איתנה, נחוש להמשיך במאבק, לא מראה שום סימני שבירה גם אם הצבא יגזור עליו עוד ועוד ימי מאסר.
אמרתי לו, ידידי, אתה את המסר כבר העברת. ברור לכל, שאתה איש מצפון מהזן הנדיר של גיבורים שאומרים לא לעוולות ממשלתם. אם תראה שהצבא ממשיך להתעלל בך, ממשיך ברשעותו ומדי 28 ימים משליך אותך מחדש לכלא, אזיי עצתי לך, עזוב את המדינה המחורבנת הזאת. תהיה עריק. זו עריקות שיש עימה כבוד.
תלמד בחו''ל באחת האוניברסיטאות, תתחיל חיים מלאי עניין ותוכן, ותחזור, אם בכלל יהיה לך עוד חשק, כשהמדינה תשוב למצב של שפיות.
הוא לא אמר כן, לא אמר לא, אמר ששמע.