לו היו עוצרים את כל התורמים אשר תרמו במקביל לשני מועמדים מתחרים ושתי מפלגות מתחרות, אז היינו יודעים כי המשטרה והפרקליטות אכן עצרו את כל אנשי העסקים אשר תרומותיהם היו בכוונות שוחד ולא תרומה מתוך אידאולוגיה.
אין כאן שום ניסיון להגן על דודי אפל, אשר את העושר שלו חייב לשר השיכון דאז דוד לוי דווקא ולא לשרון, בתיק פרשיית שוחד שכנראה לעולם לא ימוצה. אפל הוא בעיני סתם עוד איש איש עסקים ממולח אשר ידע לקשור, לא פחות טוב מעשירי טקסס אשר הריצו את בוש לנשיאות, את האמפטיה של פוליטיקאי לעסקים ששווים הרבה מאוד כסף.
תראו לי מישהו במדינת ישראל שהוא איש עסקים בליגה לאומית ושידיו נקיות משוחד, ישיר או עקיף, במונחי הפרקליטות (שלא ערך איזו ארוחת ערב כדי להבהיר לכולם מי ומי בין קשריו וחבריו, שלא לומר המריונטות שלו, בפוליטיקה). ישראל לא המציאה כלום והיא בהחלט נמצאת במקום ''טוב'' באמצע בין מדינות העולם הנאור. הרי הצורה בה אפילו מיקרוסופט משכנעת ממשלות לרכוש את התוכנות שלה בסכומי עתק היא כבר מזמן לא סוד והחשב הכללי הנוכחי של האוצר עלה על זה ביושר הראוי לציון מיוחד.
ואין כאן שום ניסיון להגן על שרון, אשר בהחלט חייב לספק לכולנו הסברים מה עשו מיליוני הדולרים בחשבון של הבן שלו. נכון - זה יכול להיות תמים. זה יכול להיות רק אשמה וחמדנות של גלעד או עומרי שלא במודעותו של שרון בכלל (שעשו ''סיבוב'' על השם של אבא. היה לנו גם שר משפטים חשוב כזה מהשמאל, דוד ליבאי עם הבן שלו, כזכור). וזה יכולה להיות בסך הכל רק ''החלקה לגיטימית'' של כורח להתמודד מול מקורות מימון תמוהים ועלומים של פוליטיקאים כגון פרס וביילין על ידי ''סידור הספרים'' באופן כשר אך מסריח. זו בהחלט יכולה להיות רק הסתבכות שנולדה מתוך להיטות יתר להיות יותר צדיק מהאפיפיור, כששרון לקח החלטה חסרת תקדים להחזיר את הכסף שמבקר המדינה קבע שהוא קיבל כתרומה מעל המותר בדין, בניגוד למה שעשו אחרים דוגמת ברק והרצוג. כך שבכל הסיפור הזה אני בצד של אלה שמחכים לתשובות משרון ולא אלה שמנסים להסיט את האש לכיוונים אחרים כדי לאפשר לו לחמוק מתשובות.
וכשלעצמי ובהערת אגב, אם אני צריך לבחור ראש ממשלה שלקח שוחד מקבלן שכונתי, או ראש ממשלה שלקח שוחד מהסעודים או מהפלסטינאים או משליחיהם, ואין לי שום ברירה אחרת, ההעדפה שלי מאוד ברורה. גם בפרשיות הללו (והן לא מעטות) אני נמצא בצד של של ההמון המחכה לשמוע פירוטים והסברים לשאלות מאוד קשות באשר למקורות המימון של יוזמות אנטי-ישראליות מובהקות. לא לשמוע, סליחה, לראות! הנוכלים המעונבים הללו כבר לא מרשימים אותי עם המילים היפות שלהם. נהפוך הוא.
וממה נפשי בכל זאת? הנה שוב הצביעות המשפטית והמוסר הכפול של מערכת המשפט היא זו שמקוממת אותי, כרגיל.
נניח שלקחו במערכת המשפט החלטה מבורכת, לנקות את הקשר בין הון לשלטון. נהדר! אז כולנו חייבים להיות לצידם של שליטי שלטון החוק הנוכחיים, ואפילו לשכוח ברגע חשוב והיסטורי זה את פרשות מזרחי, ארבל, בייניש וברק, כי זה בהחלט צעד חשוב הרבה יותר.
אבל מה הסימן המובהק של כוונה תמימה ומקודשת שכזו? לא שמנקים צד אחד של שחיתות ועוצמים – שלא להגיד עוקרים – לכל הציבור עין שמאלית צופיה!
רוצים לנקות אנשי עסקים שכמו דודי אפל נתנו ''שלח לחמך'' לפוליטיקאים? בבקשה! יתכבדו נא לאכלס את אבו כביר בכל אותם קברניטי עולם העסקים אשר, כמו דודי אפל, שלחו את לחמם לכיוונו של פוליטיקאי זה או אחר. לא מדובר בהרבה. מדובר בסך הכל ב-2% השולטים ב-98% מהמשק הכלכלי.
מה ההסבר בחקירה שיתנו כל אלה שתרמו בפריימריס או בבחירות גם לזה, וגם לזה מהצד שכנגד? אידאולוגיה? שותפות לחזון? העדפה של השקפתו של הצד האחד על הצד שכנגד? תרומה להגשמת השקפה פוליטית?
מה הבעיה לאסוף את הראיות בפרשיה שכזו? לא האזנות, לא צילומים של תנוחות אינטימיות ולא חיקורי דין בחו''ל. הכל גלוי, זמין ומתחת לפנס. צריך רק לא לכבות את הפנס השכונתי וללכת לחפש רק מתחת לפנס של הבית של הכנופייה המתחרה.
קראתי היום – ולא רק היום – את הדיווחים על החשדות נגד דודי אפל. טייקון נדל''ן אירגן ארוחת ערב שבה השתתפו ראש הממשלה היווני וראש הממשלה הישראלי, מתוך ציפייה שהדבר ירים את קרנו של דודי אפל בעיניו של ראש הממשלה היווני ובכך יתרום – ולו באופן לא מודע – לאמפתיה בבקשתו של אפל להכשיר את האי היווני לבניה. ביג דיל. אפשר לחשוב שכשעו''ד פנחס רובין ערך חנוכת בית לצמרת בית המשפט העליון והמחוזי ומי שהציג את הבית המפואר בפני האורחים היה לא אחר מאשר אהרון ברק, זה כי ברק הוא ארכיטקט ידוע או מדריך תיירים מוכשר במיוחד.
אפשר לחשוב שאישורי הבניה תמוהים שניתנו לכל מיני פרוייקטים מפוארים על שפת ימה של תל אביב והרצליה ניתנו במנותק מהעובדה ששופטים ומשפטנים בכירים ביותר רכשו בפרוייקטים האלה דירות. אפשר לחשוב שכל מי ששילם את שכר הטירחה העצום לעורכי הדין הצעירים שרק סיימו אוניברסיטה, הבנים של אהרון ברק ויצחק זמיר, עשו את זה בזכות כשרונם יוצא הדופן של עורכי הדין הללו על פני עורכי הדין הותיקים, המנוסים והזולים בתשעים אחוז הקיימים בשוק המקומי.
אפשר לחשוב שדחיפתו הנלהבת של אהרון ברק את נושא הגישור מנותקת מהעובדה שהבת שלו הפכה את האידאולוגיה הזו לביזנס מסחרר.
כולנו חייבים להיזהר שמא ניכשל בחשד בכשרים. אולי הכל תמים. ואולי לא. אבל מה שבטוח הוא, שהכל לא סימטרי. חשוד זו שאלה של גיאוגרפיה ולא של ראיות לכאורה!
על מה שאצל וייצמן לא נגמר אפילו בכתב אישום (משכורת חודשית מאיש עסקים...) על הרבה פחות מזה כל מיני צדיקים מקצועיים כבר שרים במקהלה את המנון המאפיה. שתיקות רועמות ותכסיסי-שתיקה והשתקה, כשמדובר במישהו השייך לחונטה המשפטית, הופכות לרעידת אדמה פוליטית אם השתיקה היא בזוית הפה הימנית של אותו הפרצוף.
אכן,
''אנו חיים בעלמא דשקרא''. אכן, ''העובדה ש...אינך מזוהה עם מחנה מסויים בציבור, גם אם אינך איש פוליטי, דיה ביסודם של דברים לפסול במעשיך. ויש אנשים, מהם הנושאים בתואר פרופסור, לא מן הנוכחים כאן, שעליהם כבר אמר ר' שמעון בן שטח בתלמוד הבבלי, ''הזהרי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס''. כמה אירוניה, עליבות וכזב, כמה שנאת חינם המקלקלת את השורה יש בקרבנו'' (מתוך נאום הצבועים של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין).
הצביעות הזו לא תטהר את הקשר ההדוק בין ההון לשלטון. הדו-פרצופיות המשפטית הזו לא תנקה את המפלגות מהעבריינים שבכלל לא טורחים להתברג לתוכה מלמטה אלא בכלל שולטים במפלגות הללו ובראשיהן מלמעלה. המוסר-הכפול הזה לא יהפוך את המדינה שלנו למדינה שיש בה עוד דיברות חוץ מהדיבר הראשון (והיחידי) בעולם העסקים, ההפרטות, המכרזים, הפשרות הקרקע, מתן הזכיונות, ההנפקות והמונופוליזם: דיבר השוחד.
אז אני מציע, לפני שרצים לשחוט את ראש הממשלה שלנו בצימאון דם שראוי לבחינה פסיכיאטרית קולקטיבית כשלעצמה, לבדוק שמא אין לפנינו מטעמים הרבה יותר עסיסיים על מגש של כסף, עם הרבה יותר בשר משובח – אשר כל מי שבאמת רוצה להשגיח כשרות וטוהר מידות ציבורי, ולא בכאילו, צריך לאכול אותו בתאווה הרבה הרבה לפני שמתנפלים על דגי רקק דלוחים שכל חטאם הוא שהם שחו בצידה הלא נכון של הבריכה.
שוחד או צביעות משפטית?
