איך היה מוחמד מגיב על הקריקטורות?

המוסלמים שקוראים לחיסול העיתונאים האחראים לקריקטורות של מוחמד, ולג'יהאד נגד המדינות שבהן התפרסמו הקריקטורות, הם מוסלמים אמיתיים, נאמנים לדתם, לנביאם ולאללה, ומקיימים את חוקי האיסלם. הם עושים בדיוק מה שמוחמד היה עושה במקומם. על פי כתבי האיסלם, מוחמד חיסל יותר ''עיתונאים'' מכל טרוריסט בן ימינו.

ה''עיתונאים'' של ימיו של מוחמד היו משוררים או פייטנים, שחרזו חרוזים על נושאים שונים, ובכללם סאטירה, שהושרו בפי ההמונים. כמה מהם יצאו עם שירים סאטיריים על מוחמד, על טיפשותו ועל הדת המגוחכת שהוא המציא. הביקורת על מוחמד הייתה גורם חשוב בהכשלת מאמציו להפיץ את האמונה בו ובאללה בראשית דרכו. ליצירותיהם של המשוררים האלה הייתה השפעה חזקה על דעת הקהל. בהיותו במכה, מוחמד היה חסר אונים לפעול נגדם, והוא הסתפק באיומי אללה ואש הגיהינום בלבד.

לאחר שהשתלט על ית'ריב (מדינה), הקים צבא של ''פעילי ג'יהאד איסלמי'' וצבר הון מהפשיטות שערך על שיירות המסחר וממה שגזל מיהודי מדינה, היה בכוחו לקחת את נקמתו מאלה שלעגו לו ומתחו עליו ביקורת. ביודעו את כוחם המשפיע של המשוררים האלה, הוא החליט לחסל אותם בהקדם.

אביא פה 3 דוגמאות של חיסולים כאלה, חיסולים המתוארים בקובצי החדית' בגאווה רבה כנצחונות של המאמינים על אויבי אללה ושליחו (מוחמד). חשוב לדעת, שקבצים אלה הם מקורות האיסלם העיקריים. הם מכילים מסורות על מעללי מוחמד ומאמריו, שנבדקו בקפידה ונמצאו אמינים וכשרים להיקרא ''חדית'''. הם נקבצו ונערכו ב-‏3 המאות שלאחר מות מוחמד, בידי אנשי דת מוסלמים שהעריצו וכיבדו את מוחמד, והאמינו שכל מעשיו ומאמריו היו בהשראת אללה. מקורות אלה, בנוסף לקוראן, מהווים את הבסיס לחוק האיסלמי – השריעה.

---

חיסול אשרף

אשרף היה המשורר הראשון שמוחמד חיסל (הוציא עליו חוזה, בלשון ימינו), עוד בהיותו במדינה. אשרף היה יהודי. על פי קובץ החדית' (הבסיס לחוק האיסלמי) של בוכארי, כרך 4 ספר 52 סעיף 270:

שליחו של אללה אמר: מי מוכן להרוג את אשרף? הוא אמר דברים שפגעו באללה ובשליחו. מאסלמה קם ואמר: אתה רוצה שאהרוג אותו? הנביא הכריז: כן!. מאסלמה אמר אם כן תתיר לי לשקר, כדי שאוכל להונות אותו. מוחמד אמר: מותר לך לעשות כן.

הסיפור מסופר שוב ושוב בקובצי חדית' נוספים, לפרטי פרטים. נביא פה רק את הסוף:

... נעצתי את הפגיון עמוק בתוך בטנו, עד שהגיע לאברי המין שלו... נשאנו את ראשו של אשרף אל מוחמד... מוחמד סיים את תפילתו, והילל את אללה על מותו של המשורר, וציין לשבח את מעשינו הטובים... בבוקר שלאחר חיסול אשרף, פקד מוחמד : הרגו כל יהודי שייפול תחת ידכם!

---

חיסול עוקבה

בספרו של איבן איסחק, הביוגרף הראשון של מוחמד, (סעיף 308) מתואר החיסול של עוקבה, שהיה אחד מבני הערובה השבויים שמוחמד לקח באחת מהפשיטות שערך, כדי להמירם בכופר נפש:

עוקבה בכה על מר גורלו: מדוע נגזר עלי למות? מוחמד השיב: כי אתה אויב לאללה ולשליחו. ומה יהיה בגורלה של בתי הקטנה, שאל עוקבה, מי יטפל בה? אש הגיהינום, השיב מוחמד. באותו רגע כרתנו את ראשו של עוקבה, ומוחמד הכריז: נבזה בזוי, אתה לעגת לי ואמרת שהסיפורים שלך טובים משלי. אודה לאללה שהרג אותך וניחם אותי.

---

חיסול עסמה בינת מרואן

עסמה בת מרואן הייתה משוררת שמתחה ביקורת על מוחמד והזהירה את אלה מבני שבטה שנהו אחריו. על פי איבן איסחק סעיף 676:

היא הטיחה בבני שבטה: אתם נשמעים לאדם זר, המעודד אתכם לרצוח כדי לקחת שלל. אין לכם כבוד?, מוחמד, בשמעו על כך, אמר, מי יפטור אותי מעונשה של זו? עומייר, מוסלמי מסור, החליט להוציא אל הפועל את משאלתו של הנביא. ... עומייר התגנב לביתה בלילה. היא ישנה במיטתה, עם תינוקה על שדיה. עומייר עקר את התינוק משדי אימו ונעץ את חרבו בחזה... בבוקר שלמחרת, מוחמד במסגדו, אמר לעומייר, אתה סייעת לאללה ולשליחו. עומייר שאל את מוחמד, יש לה חמישה בנים, האם עלי לחוש אשמה? לא, השיב הנביא, הריגתה של אשה זו אינה חשובה יותר משתי עזים המתנגחות זו בזו.

---

ישנן עוד דוגמאות, אבל די באלה שהובאו לעיל כדי להבין את מקור אי הסובלנות של האיסלם כלפי כל ביקורת שהיא, מקור ההלכה האיסלמית שקובעת שכל מי שמעליב את מוחמד או את האיסלם דינו מוות, ולהבין מה מניע את המוסלמים לרצות לחסל את מי שמעליב את נביאם.

---