סמרטוט אדום

גדעון ספירו

יום שבת 15 ביוני 2002

השבוע הקרינה מהדורת החדשות הראשית של הטלוויזיה הממלכתית הישראלית (בניצוחו של הקרנף בעל פרס ישראל חיים יבין) את הקלטת בה מופיע לוחם פלסטיני בטרם יציאתו לפעולת הגרילה בהתנחלות עצמונה בעזה, בה עלה בידי הפלסטינים להרוג מספר צעירים העוברים הכשרה חיילית במכינה הצבאית. המיוחד בקלטת היה שעם הלוחם הפלסטיני הופיעה אימו שהצהירה כי היא מוכנה להקריב את בנה למען האל. היא חזרה על נכונות זו, בניסוחים שונים. הטלוויזיה הישראלית שידרה את הקלטת לא בגלל רצונה להצדיע לצעיר הפלסטיני שמוכן להקריב את חייו למען שיחרור עמו מהכיבוש הישראלי. בוודאי שלא. השידור נעשה כדי להרבות איבה לפלסטינים בבחינת ''תראו עם מי יש לנו עסק'' - עם נשים המוכנות להקריב את פרי בטנן למען קנאות דתית-לאומנית.

האמת היא, שקנאות דומה קיימת במינונים לא פחותים בחברה הישראלית. לא מעט נשים ישראליות שולחות את בניהן או בעליהן למות בשדות זרים למען הכיבוש הישראלי כאשר זמר של גאווה נישא בפיהן. המדהים בישראל הוא, שנשים אלו, ששותפות למצ'ואיזם המטומטם חדור פולחן המוות של גברים ישראלים רבים, עושות זאת כחילוניות. כאשר נהרג מפקד יחידת החיסול ''דובדבן'' סא''ל כך וכך (שמו פרח מזכרוני) באחת מפעולות הדיכוי המיותרות בשטחים הכבושים, (שהפך גם את מותו למיותר), אשתו התראיינה בסדרת כתבות בהן הוצגה כ''גיבורה'' משום שמילאה את התפקיד שציפו ממנה - הרעייה הנאמנה שתמכה בבעלה ובפעילותו הצבאית. אשה פלסטינית שהיתה מדברת כך על בעלה החלל, היתה כמובן מוצגת בישראל בבוז כקנאית חסרת תקנה, שחיי יקיריה שווים בעיניה כקליפת השום.
זכורה לי אם ישראלית יהודייה, העובדת כאחות בבית חולים בחיפה, שבנה נהרג במלחמת השולל בלבנון, והיא סיפרה בראיון לעיתון כיצד עודדה את בנה לשרת ביחידה קרבית. משוגעת על כל הראש.

כמובן שיש לישראל את הגירסה התאומה לאותם אמהות ואבות פלסטינים דתיים המלווים את בניהם אל מותם בשם האל - המתנחלות והמתנחלים הדתיים שמדברים באותה שפה של מוות ''למען האל'' ו''האדמה הקדושה'' ושל לידת ילדים כנקמה באויב. בשבועון הירושלמי ''כל העיר'' קראתי השבוע כי בהלוויית המתנחלים יעל (שהיתה בחודש התשיעי להריונה) ובעלה אייל שורק מהתנחלות כרמי צור, שנהרגו בפעולת גרילה פלסטינית, נאמר בדברי ההספד כי ''הר המנוחות הזה ראה לוחמים מתים, אבל תינוקות לוחמים שעדיין לא נולדו הוא לא ראה''. ואחד מחבריו של אייל אמר כי ''ננקום על ידי הבאת עוד ילדים ועוד בתים נאמנים לארץ ישראל''. הרי לכם אנשים הזויים ולטעמי בלתי שפויים, שהופכים תינוק שלא נולד ''ללוחם''. נראה שבורג כלשהו התרופף שם. העובדה שאותה יעל היתה מוכנה לסכן את חייה וחיי עוברה כאשר החליטה לחיות בהתנחלות קיקיונית לא חוקית (גם על פי הקודקס של הכיבוש הישראלי) ובלתי מוגנת באזור מועד לפורענות, דייה ללמד מה הקנאות הדתית לאומנית מעוללת לבני אדם. הדיבורים על ''לידת ילדים כנקמה באויב'' עולה בקנה אחד עם רעיונות פשיסטיים, בין אם זה בא מהצד היהודי או הערבי.

במחשבה שנייה אני מהרהר, שמא עשיתי עוול כלשהו לאם הפלסטינית שהשוויתי אותה לאם מתנחלת, שהרי האם הפלסטינית שייכת לעם המדוכא, והישראלית לעם המדכא. קנאות של המדכא נימצאת תמיד במדרגת רוע גבוהה יותר מזו של המדוכא.

עם סיום התקפת הגרילה הפלסטינית על ההתנחלות הפשיסטית יצהר, שרפו כמה מאנשי ההתנחלות את גופת אחד הלוחמים הפלסטינים שנהרג בחילופי האש. בטלוויזיה הישראלית הראו כיצד הגופה הפכה לגוש בשר חרוך, מצומק ובלתי ניתן לזיהוי. גם בעולם הנבזי, המכוער והזוועתי של מלחמות יש כמה כללים שצדדים לוחמים מקיימים. למשל, יחס של כבוד כלשהו לגופת הרוג. התעללות בגופות, היא מדרגה נמוכה במיוחד בתוך עולם נמוך ממילא. קנאותם הדתית לאומנית של מתנחלי יצהר הביאה אותם למדרגה נמוכה זו.

ידיד פלסטיני שאל אותי, תגיד לי, איפה עוד שרפו גופות? זה לא היה באושוויץ? העיר בנימה סרקסטית. לא, אמרתי לו, באושוויץ המוות היה הרבה יותר סטרילי, ובני אדם מתו מבלי שגופותיהם הושחתו. לאחר מכן, לא היה להם זמן לשרוף גופות במספרים גבוהים, זה לוקח יותר מדי זמן, תשאל את אנשי האצ''ל והלח''י שניסו זאת ללא הצלחה בדיר יאסין, ועל כן נקטו בשיטה היותר תעשייתית: קברי אחים בבורות שנפערו על ידי כלים מכניים.
חכה, אמרתי לידיד, אל תתייאש, גם זה עוד יגיע בסכסוך שלנו. שרון, השייח' יאסין ודומיהם טרם אמרו את המלה האחרונה. המוות ההמוני מחכה לנו מעבר לפינה. בשביל מה יש לישראל מאות פצצות אטום?

השבוע ניגרמה לי מעט קורת רוח. משטרת ישראל נאלצה לבטל ביקור בבריטניה של משלחת משטרתית המורכבת מדוברי המחוזות. במשלחת הישראלית נכלל גם דובר המחוז שבישראל נקרא ''ישע''. מצטערים אמרו למשטרת ישראל מהמשטרה הבריטית, ישע זה פשע, ישע זה רשע, המחוז הזה הוא שטח כבוש בו מבוצעים פשעי מלחמה, הוא לא חלק ממדינת ישראל. אם אתם רוצים שהביקור יצא לפועל, תשאירו את דובר הישע-פשע הזה בבית. אצלנו הוא לא רצוי. משטרת ישראל סרבה לנפות את דובר ''מחוז ישע'' והביקור בוטל. בינגו.
זוהי אולי סנונית ראשונה מהצפוי בקרוב, אינשאללה, עם הקמת בית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה. ישראלים הקשורים בפשעי הכיבוש, בין מתנחלים, בין אנשי משטרה או צבא, בין פוליטיקאים שידם במעל, כולם יצטרכו להתחיל לדאוג לתחת שלהם, אם ירצו לנסוע לחו''ל. המשיח טרם בא, אבל אולי עוד יבוא.

איזה שבוע נפלא היה לי השבוע, קורת רוח נוספת בהפרש זמנים כה קטן. הפעם בעטיה של התביעה בשבדיה נגד ראש הממשלה שרון בחשד לביצוע פשעי מלחמה, שהוגשה על ידי הדור הצעיר של המפלגה הסוציאל דמוקרטית בשבדיה, שהיא גם מפלגת השלטון.
שלוש פעמים ''כיפאק היי'' ממני לצעירים הסוציאל דמוקטים בשבדיה.
אני חש הזדהות מיוחדת עם תביעה זו משום שניסיתי כבר לעשות זאת פעמיים בעבר. בשנת 1982 ו- 1983 תבעתי מהיועץ המשפטי דאז לפתוח בהליכי חקירה נגד שר הביטחון שרון בעקבות ביצוע פשעי מלחמה בלבנון. הקוראים המבוגרים יותר זוכרים, והצעירים בוודאי שמעו, על הטבח במחנות הפליטים סאברה ושאתילה בלבנון, שבוצע בחסות צבא הפלישה הישראלי. אבל לא רק, גם ההפצצות על בתי חולים ובתי ספר בלבנון והריגת אלפי אזרחים חפים מפשע במלחמה שדבר לא היה לה עם הגנת ישראל, לבד מהטרוף הישראלי של שרון ובגין לעשות סדר חדש במזרח התיכון. איש לא יופתע מכך שלא נעניתי בחיוב. היועץ המשפט הוא בסופו של דבר, כשזה מגיע לנושאים אלה, חלק ממנגנון המכסה על העבריינים.

בינתיים נוספו פשעים חדשים בשטחים הכבושים שגם להם אחראי שרון.
בניגוד לכל מיני פטריוטים בגרוש מהימין, מהמרכז, וגם כמה כאלה שבמינוי עצמי מכנים עצמם ''שמאל'', שאצים רצים להגן על פושעי מלחמה מבני עמם, אני נוקט בעמדה האוניברסלית, לפיה פושעי ופשעי מלחמה מתוצרת ארצי לא זכאים ליחס מועדף, ויש לנהוג בהם בכל חומרת הדין.
כל מי שלא מאמין בנקמת דם, בעונש מוות וכיוצא באלה דברים, צריך לתמוך בכל לב בשיטת התביעה המשפטית. כל עוד שרון חי יש לחזור ולנסות ללכוד אותו לתוך מערכת משפט כלשהי בעולם, ושם לבוא עימו חשבון. לחזור ולנסות, לחזור ולנסות, פעם בישראל, פעם בבלגיה, פעם בשבדיה, עד שנתפוש אותו.

''הפצצה המלוכלכת'', פצצה קונבנציונלית עם חומר רדיו אקטיבי, מהלכת עתה אימים על העולם. מאיפה יכולים ארגוני טרור להגיע לחומר הרדיו אקטיבי? מהמאגרים שהעולם הכאילו ''תרבותי מערבי'' פיתח. הנשק הגרעיני שנועד לכאורה להיות נשק הגנה ל''יום הדין'', הופך עתה לסכנה קיומית למפתחיו. הדרך הטובה ביותר למנוע מארגון או בודד כלשהם להגיע לחומרים רדיו אקטיביים, היא לחסל את כל מלאי הנשק הגרעיני ואת המרכזים בהם הוא מיוצר. טרור גרעיני הוא לא רק סכנה הנשקפת מארגוני טרור, אלא גם אפשרות מפחידה שיכולה ליפול עלינו ממדינות גרעיניות בעלות הנהגה קיצונית הרפתקנית, ראו את ישראל, פקיסטן, הודו וארה''ב. בראשות כל ארבע מדינות אלה עומדים היום מנהיגים בעלי תחושה דתית-לאומנית עמוקה, ואת המחיר נשלם כולנו אם לא תקום תנועה בינלאומית המונית שתכפה את חיסול הנשק הזה.

לראשונה מאז החלה התנועה המופלאה ומעוררת התקוות של סרבני הכיבוש והגיוס, יושבים עתה בכלא הצבאי בו זמנית שני אחים, רס''ל גלעד סבירסקי וסגן איתי סבירסקי. איזו משפחה נהדרת. אני חש כמי ששייך למשפחתם.
השבוע גם ידון בית המשפט העליון בעתירתו של סרבן הכיבוש דוד זונשיין, היושב אף הוא בכלא הצבאי, ודורש כי שאלת סרבנותו תידון בבית משפט צבאי ולא בהליך משמעתי חפוז. הצבא לא רוצה להתעמת עם הטענות המשפטיות שיועלו על ידי הסרבנים בבית דין צבאי, כמו חוקיות הכיבוש, כמו תחומי הפקודה הבלתי חוקית בעליל, ועוד שאלות מדיני המלחמה. הצבא יודע, כי משעה שנושאים אלה יידונו בבית המשפט, הוא יתגלה בכל מערומיו.
ברכה חמה אני שולח מטור זה לכל סרבני הכיבוש וסרבני הגיוס. אחיי גיבורי התהילה.

הצגת המאמר בלבד

פשע מלחמת תעמולה

רחלי ע (שבת, 15/06/2002 שעה 17:20)