לאחר כתיבת המאמר
הנצרות בעינים יהודיות שאל אותי
ניקולא האם הנצרות יכולה לתרום תרומה חיובית ליהדות? בשל סיבות פנימיות וחיצוניות לא יכולתי לכתוב על הנושא הזה במשך זמן רב. עד שהחלטתי אם לא עכשיו אימתי.
ב
בבלי, חגיגה ה' ע''ב מסופר:
רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. אחוי ליה: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו. כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן: מאי תיהוי עלן ממנאי? - אמר להם: (ירמיהו מ''ט) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. כיון שאבדה עצה מבנים - נסרחה חכמתן של אומות העולם. ואי בעית אימא מהכא (בראשית ל''ג) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך.
תרגום חופשי לעברית – רבי
יהושע בן חנניה היה עומד לפני הקיסר. הראה לו אותו מין: עם שהחזיר אדוניהם את פניו ממנו. הראה לו בחזרה: עוד ידו נטויה עלינו. שאל הקיסר את ר' יהושע בן חנניה: מה הראה לך? אמר לו: עם שהחזיר א-לוהיהם פניו ממנו. ואני הראיתי לו עוד ידו נטויה עלינו. שאל את המין: מה הראית לו? ענה עם שהחזיר א-לוהיהם פניו ממנו. ומהה ראה לך? ענה לו לא יודע. אמר הקיסר אדם שלא יודע מה מראים לו יעמדו לפני הקיסר? הוציאו והרגוהו. כמשת ר' יהושע בן חנניה אמרו לו חכמים מה יהיה עלינו מאימת המינים? אמר להם: אל תדאגו. אם אבדה עצה מבנים אבדה גם חכמתן של אומות העולם.
הסיפור הזה מתאר נאמנה את הלחץ הנוצרי על ישראל בדור שלאחר החורבן. ר' יהושע בן חנניה הוא אחד מתלמידיו המובהקים של רבן
יוחנן בן זכאי והוא אחד מאלה שליוו אותו כאשר יצא מירושלים הנצורה אל
אספסיאנוס. הנוצרי הזה מאותת לו בחצר הקיסר (אספסיאנוס או אולי טיטוס) שה' נטש את עם ישראל. זוהי תאולגית ההחלפה המוכרת של הכנסיה שהיתה בתוקף מאז ימי אבות הכנסיה ועד לותיקן 2 כאשר יוחנן ה23 שינה אותה. ר' יהושע סימן לו עוד ידו נטויה עלינו – כלומר עדיין אנו עמו. הקיסר שהביט מן הצד בחילופי הדברים האלמים שאל את ר' יהושע מה הראו לך ומה ענית והוא ענה אבל הנוצרי לא הבין מה ר' יהושע הראה לו ועל כך שילם בחייו.
סיפור המעשה מראה שהקיסרים נהנו לשסות את הנוצרים ביהודים מעין קרב גלדיאטורים שבו המפסיד הוצא להורג. ענין זה גם מסביר את פחדם של היהודים בעת מותו של ר' יהושע כאשר הם פחדו שלא יהיה מי שייצגם מול הנוצרים והוא ענה להם שגם לנוצרים אין מישהו המקביל לאנשים שהתמודדו עימו.
סיפור זה גם יסביר מדוע לפי מקורות נוצריים
בר כוכבא שחי בדור שלאחר סיפורינו זה רדף את הנוצרים. (אמנם במקורותינו אין התייחסות לנקודה זו במרד בר כוכבא.)
אולם בין הנוצרים ליהודים היתה תקופת חסד קצרה בתקופה שבה הנצרות נרדפה על ידי הקיסרות ואולי גם שנים מעטות אחר כך.
ב
בבלי, עבודה זרה ד' ע''א מסופר:
משתבח להו ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא, שבקו ליה מיכסא דתליסר שנין. יומא חד אשכחוהו, אמרו ליה, כתיב: (עמוס ג) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, מאן דאית ליה סיסיא - ברחמיה מסיק ליה? אישתיק ולא אמר להו ולא מידי. רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה. אתא רבי אבהו אשכחינהו, אמר להו: אמאי מצעריתו ליה? אמרו ליה: ולאו אמרת לן דאדם גדול הוא? [ולא ידע למימר לן פירושא דהאי פסוקא]! אמר להו: אימר דאמרי לכו - בתנאי, בקראי מי אמרי לכו! אמרו ליה: מאי שנא אתון דידעיתון? אמר להו: אנן דשכיחינן גביכון - רמינן אנפשין ומעיינן, אינהו לא מעייני. אמרו ליה: לימא לן את, אמר להו: אמשול לכם משל, למה''ד? לאדם שנושה משני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו בבת אחת.
תרגום חופשי לעברית – משבח ר'
אבהו את רב
ספרא לפני המינים שאדם גדול הוא. לכן פטרו אותו המינים מתשלום מיסים במשך שלוש עשרה שנה. פעם אחת שאלו המינים את רב ספרא מה פרוש הפסוק בעמוס (פרק ג, ב),
רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי, מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל-עֲוֹנֹתֵיכֶם - מי שיש לו כעס על חברו מטפל בו ברחמים? לא ידע מה להשיב להם. הטילו סדר על צוארו והיו מלקים אותו. בנתיים בא ר' אבהו שאל אותם למה אתם מתעללים בו? אמרו לו הרי אמרת לנו שאדם גדול הוא ושאלנו אותו שאלה ולא ידע מה להשיב. ענה להם: אמרתי לכם שהוא גדול בתורה שבעל פה – לא בפרשנות הפסוקים! אמרו לו ומדוע אתה יודע את פרשנות הכתובים? ענה להם מפני שאני נפגש איתכם לעיתים קרובות לכן אני מעיין בפסוקים הוא שאינו נפגש איתכם לא מעיין בפסוקים. אמרו לו אז פרש אתה את הפסוק. ענה להם משל למי שיש לו שני אנשים החייבים לו מאוהבו נפרע מעט, מעט משונאו נפרע בבת אחת.
בסיפור זה אנו רואים את החיכוך על צדדיו החיוביים והשלילים – מצד אחד הנוצרים כאשר שמעו שרב ספרא אדם גדול הוא ויתרו לו על תשלום מיסים מצד שני כאשר הוא לא ידע להשיב על שאלה קנטרנית למדי והיא אם ה' אוהב את עם ישראל מדוע מעניש אותו על חטאיו, התעללו בו. עד שבא ר' אבהו והשיב להם שמישראל הקב''ה פורע את חובותיהם במנות קטנות מעט, מעט אבל מאומות העולם הוא נפרע בפעם אחת גדולה ומשמידם. הדו-שיח הזה הוא קנטרני למדי אבל הוא מלמד שכתוצאה מהקנטות הנוצרים נאלצו חכמי ישראל שהיו איתם במגע להעמיק בלימוד תנ''ך ובמיוחד בנקודות שהעסיקו את הנוצרים שאחת העקריות שבהן היתה בחירתו המיוחדת של עם ישראל דבר שחכמים שלא הוטרדו על ידי העימות היהודי - נוצרי לא עסקו בו.
אבל כאשר אנו מנסים לראות את הזמן ההיסטורי שבו התרחשו הדברים עולה תמונה מפתיעה – ב
ירושלמי, עבודה זרה פרק ג ה''א מסופר:
כד דמך ר' אבהו בכן עמודיא דקיסרין. אמרין כותיא לית אינון אלא מדיעין. אמר לון ישראל ידעין רחיקייא כמה דקריביא מדיעין.
תרגום חפשי לעברית – כאשר מת ר' אבהו בכו עמודי קיסרין. אמרו הכותים העמודים אינם אלא מזיעים מים. אמרו להם ישראל: יזיעו הרחוקים כמו שהקרובים מזיעים!
עדות דומה יש גם ב
בבלי, מועד קטן כ''ה ע''ב -
כי נח נפשיה דרבי אבהו אחיתו עמודי דקסרי מיא.תרגום – כשמת ר' אבהו הורידו עמודי קיסרין מים.
והנה רבותינו הראשונים שהוטרדו מן המחשבה שעמודים בוכים פרשו שהכונה שהספדנים בהספד קראו לעמודים לבכות ולא שבאמת עמודי אבן בכו.
אולם מהמקבילה ב
ירושלמי ברור שהמדובר הוא שעמודי האבן באמת הורידו מים כאילו הם בוכים והכותים שהם השומרונים אמרו ליהודים שהעמודים אינם בוכים אלא רק מזיעים מים וענו להם היהודים שהלואי שאתם תזיעו כמו שהעמודים מזיעים. הסיבה לדוח-שיח זה הינה שהשומרונים שנאו את ר' אבהו משום שהוא גזר עליהם להיות כגויים לכל דבריהם והרחיקם לחלוטין מישראל (וכן אנו נוהגים גם היום כלפי השומרונים). כך שדי מובן מדוע תופעה יוצאת דופן זאת של עמודי אבן הבוכים על ר' אבהו לא נראתה להם והם חפשו לה הסבר טבעי.
פרופ'
שאול ליברמן קובע על סמך סיפור זה את שנת מותו של ר' אבהו שהיא לדעתו שנת 309 וזאת משום ש
אוסביוס בספרו המרטירים מספר שיום אחד קרה דבר משונה מאוד בקיסרין באויר צח ושקט התחילו כמה מן העמודים של קיסרין להוריד טיפות מים והוא מוסיף שם אני יודע היטב שיתכן ודברי יראו לדורות הבאים כדברים בטלים ואגדות אבל לא לבני אדם שנוכחו באיתות הדברים במקום.
ובכן פרופ' ליברמן קובע (
מחקרים בתורת ארץ ישראל עמוד 376) שהארוע שעליו מספר הירושלמי והארוע שעליו מספר אוסביוס הוא אותו ארוע ועל כן על פי אוסביוס יש לקבוע את מותו של ר' אבהו לשנת 309 למנין הנוצרים
אולם, קביעה זו מעוררת בעיה רצינית מאוד לפי הבבלי בעבודה זרה לעיל הנוצרים שחררו את רב ספרא מתשלום מס לפי המלצתו של ר' אבהו ואם כן הרי צריך לומר שבתקופת ר' אבהו הנצרות היתה כבר דת המדינה בקיסרות אבל לפי אוסביוס המספר על השמד שנגזר על הנוצרים הרי רבו המלומד
פמפליוס נחבש בבית האסורים בנובמבר שנת 308 והנציב
יורבנוס היה בא לכלא להתוכח עימו והוא הוצא להורג בשנת 310.
אם כן בשנת 310 הנצרות היתה נרדפת בקיסרות ואיך יכלו הנוצרים לתת הנחה ממס לחכמי ישראל שנים קודם לכן? אדרבה באותה תקופה היהודים הם שיכלו לעזור לנוצרים. אוסביוס מעיד שהיהודים היו מתקבצים סביב בית הדין בו עינו את הנוצרים והיו נרגזים ביותר ונפשם מתבקעת עליהם.
ובאמת מסיבה זו פרופ'
יצחק בער דוחה את זמן מותו של ר' אבהו בשנים רבות וטען שלא יתכן שהוא מת בשנת 308.
אולם פרופ' ליברמן טוען שבתחילת המאה הרביעית היתה הפקידות הרומאית לרבות הצבא מלאה נוצרים שהיתה להם השפעה גדולה והם בודאי לא פחדו מר' אבהו שימסור אותם למלכות ויכריחו אותם לנסך לע''ז.
כך או כך אנו רואים שבתקופה קצרה זו שבה הנוצרים נרדפו ערב עלית הנצרות לשלטון ב
רומא וזמן קצר אחר כך היתה תקופה של חסד ביחסים שבין יהודים לנוצרים. תקופה שבה הנוצרים היו מוכנים להמנע מלגבות מס מחכמי ישראל או אפילו לסכן את מעמדם כדי לפטור את חכמי ישראל ממס. כאשר כתוצאה מהחיכוך עם הנוצרים חכמי שיראל עצמם למדו מקרא בצורה יותר מעמיקה.
תרומת הנצרות ליהדות
