ניתוח שיטות החקירה והעדויות שהובאו ע''י ועדת גולדסטון של האו''ם ע''י יונתן ד. הלוי

עוד מאמרים ב אתר של המחברת.

המאמר מבוסס על בדיקה יסודית שערך יונתן ד. הלוי, של מימצאי הוועדה (על הדוח הבעייתי של ועדת גולדסטון). הלוי הוא יועץ בכיר לשעבר במשרד החוץ וראש ענף מידע, לשעבר, במשרד דובר צה''ל. כיום, מנהל מחקר ב- Orient Research Group וחבר מחקר ב''מרכז הירושלמי לענייני ציבור''. המאמר נכתב בשיתוף עם ה-Global Law Forum ובמימון ה-Legacy Heritage Fund .
(הערת כותבת המאמר: המאמר אינו עוסק בשאלת התנהלותו של צה''ל בעת מבצע ''עופרת יצוקה'', אלא במידת האובייקטיביות של הוועדה: זהותם של העדים שבחרה הוועדה וטיב השאלות שהם נשאלו לא.)

• • •

ועדת הבדיקה של האו''ם פרסמה את הדו''ח המסכם למבצע ''עופרת יצוקה'', המאשים את ישראל בהפרת החוק ההומניטרי הבינלאומי ואמנת ז'נבה ובביצוע פשעי מלחמה.

משרד החוץ הישראלי הגיב בהודעה רשמית בה הוא מאשים את הוועדה בגישה מוטה וחד צדדית מלכתחילה ובהתעלמות מאלפי התקפות הרקטות של החמאס נגד אזרחים ישראלים בדרום, שהפכו את מבצע עופרת יצוקה להכרחי. משרד החוץ טען שהמנדט שקיבלה הוועדה ועצם ההחלטה להקמתה קבעו, למעשה, מראש את תוצאות החקירה והעניקו לגיטימיות לארגון הטרור חמאס והתעלמו מהאסטרטגיה המכוונת של החמאס בניצול אזרחים פלסטינים כמחסה לביצוע התקפות טרור.

יו''ר הוועדה ריצ'רד גולסטון טוען שהוועדה נהגה בחוסר משוא פנים ובאובייקטיביות.

המאמר של הלוי בדק את העדויות המוקלטות שגבתה הוועדה ואשר פורסמו באתר האינטרנט של האו''ם. עדויות אלה, כתב הלוי, חושפות את המתודולוגיה של הוועדה כפי שבאה לידי ביטוי הלכה למעשה ומעוררת סימני שאלה רציניים לגבי כוונתה של הוועדה להגיע באמת לחקר האמת.

לטענת הלוי, חברי הוועדה לא שאלו את העדים הפלסטינים שאלות לגבי פעילויות החמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטיניםם ברצועת עזה עצמה, שהן בגדר פשעי מלחמה ובעלות פוטנציאל לפגוע בתושבים פלסטינים חפים מפשע. למשל:

ניצול מחסה בבנייני מגורים לשיגור טילים לעבר יישובים ישראלים, או בסמוך להם.
ירי פצצות נ''ט, אש נק''ל ומקלעים לעבר בתים, שעלה החשד שכוחות צה''ל נכנסו אליהם.
תפיסת בתים כעמדות צבאיות לצורך ביצוע מארבים נגד כוחות צה''ל.

חברי הוועדה כלל לא שאלו שאלות כאלה ולא עימתו אותם עם דיווחים של ארגוני הטרור הפלסטינים עצמם, שפירטו את מהלך הלחימה, שעמדו בסתירה לעדויות העדים הפלסטיניים. כמו כן, העדים הסתירו פרטי מידע חיוניים מהוועדה, כגון, שפעילי טרור חמושים היו בזירת האירוע או על חילופי אש במקום. בקיצור, יש מקום להטיל ספק במהימנות העדויות.

---

עדויות במטה אונר''א

הלוי ניתח את עדויות הפלסטינים, אחת לאחת ואת גישת ועדת גלדסטון כלפיהן. הוועדה גבתה עדויות במטה אונר''א. עדויות של פלסטינים, כולל השאלות שהופנו אליהם ופורסמו, כאמור, באתר של האו''ם. הלוי ניתח את העדויות המרכזיות של:

עדות מס' 1 - משפחת אל-סילאווי-מוסא, אב המשפחה, עיוור בן 91, אשתו ומוטיע, סגן מנהל מחלקת ההקדשים בצפון הרצועה, שנשא דרשה במסגד בזמן שהותקף. לדבריו היו במסגד רק מתפללים שמצאו בו מקלט

עדות מס' 2 - מוחמד פואד אבו עסכר, מנכ''ל משרד ההקדשים, שהיה עצור בישראל ב-‏1992 באשמת חברות בארגון החמאס סיפר שביתו הופצץ ללא הצדקה בידי צה''ל בשעה שהיו בבית כ-‏40 נפשות. הוא הודה שקיבל התראה טלפונית מצה''ל לפנות את הבית, ולאחר כ-‏20 דקות הוא הופצץ בתקיפה אווירית. לאחר מכן פגעו פצצות באזור בית הספר אל-פאח'ורה, של אונר''א, ששימש מקלט לפלסטינים רבים, ודגל אונר''א התנוסס עליו. הוא ראה במו עיניו כיצד ההפצצות על ביה''ס הרגו 11 אנשים ממשפחת דיב. בהפגזה נהרגו, לדבריו, עשרות ו- 50% עד 60% היו ילדים. בין הילדים שנהרגו היו 2 בניו של העד.

עדות מס' 3 - ואיל וסלאח אל-סמוני תיארו את הפצצת ביתו של ואיל בו הסתתרה כל המשפחה ובה נהרגו למעלה מ-‏20 איש. לאחר הפגיעה הלכו הפצועים לכיוון רחוב סלאח א-דין וחיילי צה''ל סרבו להגיש להם עזרה רפואית, ירו מעל ראשיהם כדי להפחידם. אדם מחבורה אחרת נורה שם ברגלו ע''י חיל צה''ל ומת כעבור 3 ימים. העדים טענו שהם חקלאים ואינם חברים באף ארגון.

עדות מס' 4 - ח'אלד מוחמד עבד רבה גר בבית בן 4 קומות. צה''ל קרא להם במגפון לצאת מהבית וכשיצאו עם דגל לבן חיל ירה והרג 2 בנות ופצע את האם פצעים קשים. כל זה קרה לאחר תחילת הפסקת האש ההומניטרית. חיילי צה''ל לא עזרו בפינוי ההרוגים והפצועים לבית החולים ואף ירו לעברם מעל הראש ולעבר הרגליים בעת שצעדו לעבר בית החולים.

עדות מס' 5 - ד''ר אחמד אבו טחאינה וד''ר איאד סראג' - שניהם פסיכיאטרים. הם העידו על ההשלכות לאורך עשרות שנים של הפעילות הצבאית של צה''ל על המצב הנפשי של הילדים ובני העם הפלסטיני. הישראליים עושים דה-הומניזציה של האויב הפלסטיני. היהודים עושים לפלסטינים מה שהנאצים עשו להם. הם תיארו ירי פגז טנק לעבר ילדים

עדות מס' 6 - מחמוד אל-עג'רמי סיפר שביתו הופגז בפגזי טנק ומטוסים. ביום ה-‏9 למלחמה נורתה אש מקלעים לעבר ביתו וחיילי צה''ל פרצו לבית. הוא נעצר לחקירה ונדרש לתת פרטים על מחבואו של גלעד, על מיקום מינהרות והחוקר איים לירות בו אם לא יענה. הוא סירב ונילקח כבול ובכיסוי עינים והופל מקומה שנייה על צידו הימני וביימו הכנת הוצאה להורג, אבל בסוף שחררו אותו ללא טיפול רפואי, אם כי אחד החיילים נתן לו מים לשתות.

עדות מס' 7 - רשאד חמאדה, בעל חברת מזון וטחנת קמח, סיפר על הפצצת טחנת הקמח. הוא נדרש לפנות את העובדים, אבל הם חזרו כשראו שהטחנה לא הופצצה. כעבור מספר ימים טלפן צה''ל שוב והודיע לפנות את הטחנה. הטיל נורה מהאוויר למחרת בבוקר וגרם נזק כבד לטחנה. סמיח אינו יודע מדוע הופגזה הטחנה.

עדות מס' 8 - נידאל עיאש, דייג פלסטיני, סיפר שישראל הטילה הגבלות על הדייגים ונאסר עליהם לחצות את קו ה-‏4 ק''מ מחופי עזה. הוא נפצע מירי לעבר סירתו ללא קבלת התראה.

עדות מס' 9 מרים זכות, מנהלת ''אגודת התרבות והמחשבה החופשית'', סיפרה על השפעת המלחמה והמצור על החברה בכלל והאשה הפלסטינית בפרט. בן אחותה, פרמדיק, נהרג ע''י צה''ל בזמן שנסע לסייע לנזקקים. טנק של צה''ל דרס אותו.

צה''ל יורה כל יום על חקלאים ולעבר נשים בבתי החולים אין זמן לטפל בנשים עם בעיות נפשיות בשל המתח ואי השקט, בשל מספר הפצועים. נשים חולות סרטן אינן יכולות לצאת מעזה לטיפול רפואי.

עדות מס' 10 - סמיח סוואפירי, חקלאי מג'בליה, סיפר שחיילים פרצו לביתו, קשרו את ידי כל הגברים ושחררו את הנשים. הם ערכו בבית חיפושים ולטענתו חסרים 5,000 ש''ח שהיו בבית. כוחות צה''ל הרסו את החווה, הלולים והמטעים. הוא הלך עם קבוצת פלסטינים שהניפו דגל לבן אבל ירו בהם ואחד מהם קיבל כדור בבטנו ומת.

---

מה שחסר, לדעת הלוי, בשאלות ובעדויות שהובאו כאן

עדות מס' 1 – כל משפחת אל-סילאווי חברה פעילה בארגון החמאס. 4 בנים חברים פעילים בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, והשתתפו כלוחמים בחטיבת צפון רצועת עזה בפעילות צבאית נגד כוחות צה''ל. 2 בנים אחרים חברים בג'יהאד האסלאמי ופעילים בזרוע הצבאית של הארגון. הבן ה-‏7, בן ה-‏16, הוא סטודנט פעיל בארגון הסטודנטים של החמאס, המהווה מקור לגיוס לגדודי אל-קסאם וכבר נטל חלק בפעילויות צבאיות.

המסגד נוצל למטרות צבאיות והטיפו בו לפיגועי טרור נגד ישראל. במסגד היה מאגר של נשק ושימש אתר לפעילות של גדודי אל-קסאם. ההרוגים, כולל בני משפחת אל-סלאווי היו אנשי גדודי אל-קסאם.

עדות מס' 2 – אבו עסכר הוא פעיל חמאס ואף נעצר בעבר ע''י ישראל. הוא פעיל בגדודי אל-קסאם. כמה מבניו קשורים לגדודי אל- קסאם, קשר שכלל אספקת נשק ותחמושת ללוחמים. בין ההרוגים בביה''ס היו חברי גדודי אל-קסאם. 2 מבניו נהרגו, אחד בביה''ס, בהפגזה ושני בלחימה נגד צה''ל ביולי 2006 ובן נוסף נפצע קשה בלחימה נגד צה''ל באוקטובר 2004. בן נוסף, סטודנט, היה פעיל בארגון הסטודנטים של החמאס וניסה להתגייס לגדודי אל-קסאם, עסק בפעילות צבאית, ונהרג בינואר 2009 בהפגזה על ביה''ס. עוד 3 מבין ההרוגים זוהו בשמם כחברים בגדודי אל-קסאם, ו- 2 הרוגים נוספים היו פעילים ב''חזית הדמוקרטית'' והיו אב ואח של אחד מבכירי המפקדים של גדודי אל-אקצא של ארגון הפת''ח שנרצח בלינץ של החמאס בקיץ 2006.

עדות מס' 3 – העדים ממשפחת אל-סמוני לא נשאלו כלל אם היו פעילי טרור בקרבם, בעוד שלפחות 5 מהגברים שהיו בבית היו פעילים בג'יהאד האסלמי. כמו כן, עפ''י דיווחי ארגוני הטרור עצמם היו חילופי אש ביניהם ובין צה''ל באזור של הבית. בהודעה רשמית דווח על פעילות בשכונת זייתון, כמו פיצוץ טנק לא רחוק מבית המשפחה, וכן הפעלת מטען נפץ ליד כוח צה''ל בשכונת זייתון. אחד מבני המשפחה זכה לציון שבח לאחר מותו, מהג'יהאד האסלאמי על פיצוץ טנק שהביא למותם של מספר ציונים.

הבת סיפרה, בניגוד למה שמסרו העדים, בעדות לנציג ''בצלם'', שהחיילים כן הגישו עזרה רפואית. במשפחה היה גם שהיד. הוועדה לא בדקה כלל את העדות לגבי האדם שנפצע, כביכול, ברגלו ומת .

עדות מס' 4 – המקורות הפלסטינים דיווחו על פעילות של חמושים באזור סמוך לביתו של עבד רבה ועל חילופי אש עם צה''ל, בעוד שהעד טען שבנותיו שנהרגו ואשתו שנפצעה, נפגעו לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה. באזור הבית נהרגו 4 לוחמים, 3 מהם מגדודי אל- קסאם, ועוד הרוג אחד מה''חזית העממית לשחרור פלסטין'', שזוהו בוודאות בשמותיהם ע''י המשטרה הצבאית שחקרה את האירוע.

עדות מס' 5 – הוועדה לא שאלה את הפסיכיאטרים מהי השפעת שלטון הטרור והפעילות של ארגוני הטרור על מצבם הנפשי של הילדים והחברה הפלסטינית. כיצד משפיעים על הילדים תרבות המוות של החמאס וארגוני הטרור האחרים. כיצד המלחמות בין הארגונים משפיעים עליהם. ובקיצור, האם הכיבוש הוא הגורם היחיד המשפיע על נפשות הפלסטינים.
הם גם לא נשאלו אם הפלסטינים אינם עושים דה-הומניזציה לישראלים, ומהו מצבם הנפשי של החיילים הישראליים, לדעתם, ומה מניע אותם, אם הם יורים, כפי שהם העידו, על ילדים. באשר לטענה בדבר ירי על ילדים, נשאלו העדים האם הילדים אינם סובלים מהטראומה שהם משמשים כמגינים אנושיים, ולא ניתן הסבר מדוע היה עיכוב בהגשת עזרה לפצועים ע''י צה''ל.

עדות מס' 6 – בניגוד לטענת העד, אל-עג'רמי, ארגוני הטרור הפלסטינים דיווחו על לחימה בבית לאהיה, היכן שעומד ביתו. ב-‏9 בינואר 2009 שוגרה פצצת RPG לעבר נגמ''ש של צה''ל סמוך לביתו של מחמוד וחיילים נפגעו.

עדות מס' 7 – חברי הוועדה לא שאלו את העד, חמאדה, אם היו חמושים פלסטינים בקרבת הטחנה. העד עצמו העיד שלא היה במקום בזמן התקיפה מהאוויר, אבל עדותו נתקבלה.

עדות מס' 8 – חברי הוועדה לא שאלו את הדייג נידאל אם סירות דייגים היו מעורבות בפיגועי טרור, ושימשו סירות ''תמימות'' כביכול. הוא לא נשאל אם הדייגים עסקו בהברחת אמצעי לחימה ועל פעילות מלחמתית באזור החוף בין כוחות צה''ל לחמושים פלסטינים.

עדות מס' 9 – חברי הוועדה לא שאלו את גברת זכות על הפגיעה בזכויות הנשים ע''י השלטון החמאסי, האסלאמי המיישם את חוקי השריעה לגבי נשים.

הוועדה לא שאלה כיצד משפיע על הנשים חינוך ילדיהן לשמש מתאבדים. הוועדה לא בדקה קיומו של מעבר למצרים לטיפול רפואי, ללימודים, לעלייה למכה ועוד. העדה לא גילתה לוועדה שבן אחיה הפרמדיק היה פעיל בגדודי אל-אקצא של הפת''ח.

עדות מס' 10 – חברי הוועדה לא שאלו את החקלאי סמיח על ההכנות של החמאס בג'בליה שכללו הטמנת מוקשים, חפירת מנהרות, מילכוד בתים, הקמת עמדות ירי. הם גם לא שאלו אם באזור הבית הייתה פעילות צבאית ואם לא ראה חמושים באזור הבית ובזמן שהלך דרומה לרפיח.
העד לא סיפר שהפצוע שמת מפצעיו היה פעיל בג'יהאד האסלמי.

לסיכום, הוועדה שאלה שאלות אישיות בלבד ולא בדקה את זהות העדים, את פעילותם, ואילו פעילויות של לוחמים פלסטיניים היו בסביבתם שהביאו את צה''ל לפעול שם. עפ''י תיאורי העדים לא הייתה כל פעילות צבאית של לוחמים פלסטינים וחיילי צה''ל פגעו באוכלוסייה אזרחית ללא סיבה והצדקה.

למותר לציין שב''מדינת משטרה'' של החמאס לא יעיז אדם לומר דבר בניגוד לקו הרשמי של החמאס. די לזכור מה עשה החמאס לאנשי פת''ח: הוצאות להורג ללא משפט ויריות בברכיים כדי להפוך אנשים לנכים לכל חייהם, רק בשל השתייכותם לארגון מתחרה.

---

עדות ארגון PCHR (ארגון זכויות האדם הפלסטיני)

חברי הארגון העידו אף הם בפני הוועדה. חברי הוועדה שאלו

על קציני המשטרה שהארגון קבע שאינם לוחמים
על ההתקפות הישראליות על דייגים.
על חקירת חולים במעבר ארז.
על סוגי המזון שישראל מרשה להכניס לעזה.
על השלכות המתקפה הישראלית על הסביבה.

הוועדה לא שאלה על:
אם הפעילות הצבאית של החמאס וארגוני הטרור האחרים (נגד ישראל) אינם פשעי מלחמה.
על ההוצאות להורג עשרות של פעילי פת''ח או גרימת נכות קשה במתכוון.

---

תוספת של מחברת המאמר

מידע על חברי הוועדה מידע על חברי הוועדה (Facts)

א. פרטים אישיים על ריצ'רד גולדסטון:
היה עד לאחרונה חבר בחבר המנהלים של ה-HRW (ה- Human Rights Watch). ארגון זה זכה לביקורת במספר תחומים:

נגד שיטות המחקר הבלתי מספקות והדוחו''ת הלא-מדוייקים.
נגד משוא הפנים המבוסס על משוא פנים אידיאולוגי נגד ישראל והתעלמות מתופעת האנטישמיות.
על מקורות המימון שלו: קבלת תרומות מסעודיה תוך ניצול רגשות אנטי-ישראליים ואנטישמיים.
גולדסטון היה התובע הראשי לשעבר מטעם האו''ם במשפטי האג בעניין רואנדה ויוגוסלביה.
גולדסטון המליץ להעמיד לדין בהאג את אריק שרון על הטבח בסברה ושתילה ב-‏1982.
גולדסטון יזם משפט-דמה באוניברסיטת ניו יורק בנוגע לחוקיות גדר ההפרדה.

לאור עובדות אלה ספק אם השופט גולדסטון הוא מועמד ניטרלי לעמוד בראש ועדת חקירה בנוגע למבצע ''עופרת יצוקה''?

ב. החלטת האו''ם S-9/1 על הקמת ועדת חקירה מה-‏11.1.09: מועצת זכויות האדם של האו''ם, הידועה במשוא הפנים שלה כלפי ישראל (ועידות דורבן, בהן הושם דגש בדיונים על ה''גזענות הישראלית'', 1/3 מהגינויים של המועצה הם נגד ישראל ועוד...) החליטה לשגר ועדה דחופה, עצמאית, לקביעת מימצאים, שתמונה ע''י נשיא המועצה, כדי לחקור את כל ההפרות של החוק הבינלאומי לזכויות אדם ולמשפט הומניטרי שבוצעו ע''י כוח כובש, ישראלי, נגד העם הפלסטיני.
הוועדה סימנה מראש מיהו הצד האשם במלחמה.
חברי הוועדה:
יו''ר, השופט ריצ'רד גולדסטון
פרופ' בריטית לזכויות אדם, כריסטין צ'ינקין
עו''ד פקיסטנית, הינה ג'ילאני
קצין אירי בדימוס, קולונל דזמונד טרברס.

פרופ' כריסטין צ'ינקן - מרצה למשפטים בביה''ס לכלכלה בלונדון. היא חתמה ב-‏11בינואר 2009 על מכתב פומבי ב''טיימס'' בו האשימה את ישראל בפשעי מלחמה בעזה.
היא כתבה שההפגזות הישראליות על עזה אינן הגנה עצמית אלא פשע מלחמה. התקפות הרקטות של החמאס, מצערות ככל שתהיינה, אינן מצדיקות את תגובת ישראל ופעולותיה הן תוקפנות ולא הגנה עצמית.

דברים אלה נאמרו יום לפני שהמועצה לזכויות אדם של האו''ם החליטה על הקמת הוועדה כדי לחקור את פשעי המלחמה של ישראל. 50 עורכי דין בקנדה ובריטניה חתמו על מכתב מחאה פומבי, יחד עם ה-UN Watching Group נגד מינוייה בטענה שמינוייה ''compromises the integrity of this inquiry and its report''.

גלדסטון עצמו אמר לעיתון ''סאות אפריקה ביזנס דיי'' באוגוסט 2009, שלו היה מדובר בחקירה משפטית רשמית היא לא הייתה מועמדת ראוייה.

עו''ד הינה ג'ילאני, הפקיסטנית, פעילה בנושא זכויות אדם בפאקיסטאן ובמישור הבינלאומי.
הקולונל האירי דסמונד טרברס, הוא וטרן של הצבא האירי וכיום מנהל ה- Institute for International Criminal Investigation בהאג.

גלדסטון, צ'ינקן, ג'ילאני וטרברס חתמו ב-‏16 במרץ 2009 על מכתב פומבי למזכ''ל האו''ם באן קי-מון בו הביעו זעזוע עמוק על מה שארע בעזה ודרשו לחקור את ה''פשעים שנעשו נגד אזרחים ע''י שני הצדדים''.

כלומר, עוד לפני שהחלה החקירה הם כבר גמרו אומר שמדובר בפשעי מלחמה. החקירות של העדים במשרדי אונר''א נערכו בסוף יוני 2009 והוועדה פירסמה מסקנותיה ב-‏15 ספטמבר 2009.

לסיכום: ספק אם היו''ר וחברי הוועדה היו האנשים המתאימים ביותר מההיבט של דעותיהם הנחרצות בנושא החקירה, להיות חברים בוועדה.

---