סמרטוט אדום

גדעון ספירו

סמרטוט אדום - טור שבועי (ראשון לתשס''ג) 8.9.2002

* השבוע נפתח משפטו של מרואן ברגותי, ממנהיגי תנועת ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש. ברגותי טען כי הוא קורבן לחטיפה ישראלית, שכחבר פרלמנט הוא נהנה מחסינות פרלמנטרית, כי בית המשפט הישראלי לא רשאי לשפוט אותו משום שזה בית משפט של הכובש הישראלי. לדעתו מדובר במשפט ראווה שתוצאותיו ידועות מראש, ומי שצריך למעשה לעמוד לדין הם ראשי המעצמה הכובשת ומפקדי צבא הדיכוי שלה.

השופטת המחוזית שרה סירוטה, הפגינה עם פתיחת המשפט כי היא חלק מהצגה משפטית. כאשר ברגותי אמר כי ''ממשלת ישראל מנהלת מלחמת השמדת עם ואני לוחם חירות ושלום בין שני העמים'' הגיבה סירוטה: ''לוחם שלום לא הופך ילדים לפצצות חיות'', ובכך הסגירה את היותה חלק אינטגרלי מהתביעה, כי היא למעשה זרוע מוארכת של התובעת עו''ד דבורה חן, שלה נסיון ממושך במשפטי ראווה נגד פלסטינים.

אילו סירוטה היתה נוהגת כשופטת במשפט תיקני, לא היתה מעירה הערה שבה כבר הביעה את דעתה על הנאשם עוד בטרם החל למעשה המשפט, בטרם נישמעו טענות הצדדים. במערכת משפט דמוקרטית, היתה סירוטה צריכה לפסול עצמה לאחר הערתה, אלא שהיא כמובן לא תעשה זאת, כי כאמור כל העסק הזה מדיף צחנה של משפט פוליטי קולוניאלי שמנהלת מדינה גזענית.

לגופו של ענין צודק מרואן ברגותי. לכובש אין זכות לשפוט את הנכבש. הוא עושה זאת לא מכוח הצדק אלא מכוח האלימות הקולוניאלית שהוא מפעיל. מי שלמעשה צריך לתת את הדין הם שרון, בן אליעזר, יעלון, חלוץ, פיין וכל החונטה הצבאית השולטת בישראל, שידיהם המדכאות מלאו דם ודמים חפים מפשע.

ישאל השואל, וידיו של ברגותי נקיות? בוודאי שלא. גם על לוחמי גרילה חלים סייגים. אולם כאן תקף הכלל שנקבע במשפט ובאמנות הבינלאומיות, כי זכותו של עם להיאבק על שיחרורו מעולו של כובש קולוניאלי גזעני, לא פוקעת אף אם המאבק מביא בעקבותיו קורבנות חפים מפשע מקרב בני העם המדכא.
המטרה הבסיסית של העם המדוכא להשתחרר מהכובש היא צודקת, ומטרת העם הכובש להמשיך ולכפות את שלטונו האלים על העם המדוכא פסולה וראוייה לעקירה.

אין כל הבדל בין המשפט שמנהלת מדינת ישראל נגד ברגותי, מדינה שהקימה בשטחי הכיבוש משטר אפרטהייד, לבין המשפט שניהלה בשעתו מערכת המשפט הלבנה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה נגד נלסון מנדלה. או אם תרצו, אין כל הבדל בין מרואן ברגותי הלוחם נגד הכיבוש הישראלי, לבין ראשי המחתרות מנחם בגין מפקד האצ''ל, או יצחק שמיר ויאיר מראשי הלח''י שלחמו נגד הכיבוש הבריטי, ותוך כדי המערכה רצחו ופגעו באזרחים חפים מפשע לרוב. המשפט הישראלי נגד ברגותי אינו שונה מהמשפט הבריטי נגד חברי המחתרות היהודיות שניתפשו על ידי הכובש הבריטי.

ואם תרצו גירסה נוספת, הרי אין הבדל בין המשפט הישראלי נגד ברגותי לבין המשפט הסובייטי נגד שרנסקי, שהרי שניהם, ישראל הקולוניאלית וברית המועצות הקומוניסטית, נגועים בהצגות משפטיות של המדכא נגד המדוכא, שבה עושים השופטים והתובעים יד אחת למען תוצאה ידועה מראש.
כבר עתה ברור כי המשפט הזה יהיה משפח אחד גדול.

מבחינתו של ברגותי יתכן והמשפט המבויים יעשה לו שירות וישדרג אותו כלפי מעלה בהיררכיית המנהיגות הפלסטינית. מי יודע, אולי הוא ישחזר את מקרה מנדלה, ויצא מבית הסוהר כנשיא הראשון של המדינה הפלסטינית העצמאית.

* מדינת ישראל החלה במבצע גירוש עובדים זרים מישראל. עוד לא יבשה הדיו על זעקות ''הצילו'' הנישמעות מפי מפקדי משטרת ישראל בדבר מצוקת כוח אדם, אין שוטרים לעבודת משטרה נורמלית כי כולם משועבדים לנושא הביטחוני, והנה פתאום נימצאו מאות שוטרים פנויים לפעולה ניבזית של ציד אדם בחוצות העיר.

אני שייך לאלה שרואים ב- 250 אלף העובדים הזרים שניקבצו בישראל תרומה חשובה להפיכתה של ישראל למדינה רב תרבותית, רב גזעית ורב דתית. העובדים הזרים זוכים בישראל ליחס מחפיר. הם מועסקים כאן בתנאי עבדות, בשכר שמתחת לשכר מינימום וללא תנאים סוציאליים שהחוק מחייב.
במקום שהממשלה תפעיל את סמכותה למען הסרת חרפת היחס המשפיל אליהם שמאפיין את מרבית המעבידים כלפי העובדים הזרים, ותדאג כי יקבלו שכר ותנאים סוציאליים המתחייבים על פי החוק, מוסיפה הממשלה חטא על פשע ועוצרת אנשים ישרים קשי יום באמצע הרחוב, מפרידה בין בני משפחה וזורקת אותם לבתי מעצר.

מבצע הגירוש ממילא נועד לכשלון. כמות העובדים הזרים בישראל הגיעה למסה קריטית כזו, שאין אפשרות לסלקם במבצעי ראווה שנועדו לספק כמה לאומנים וקנאים דתיים שונאי זרים.
מה שצריך לעשות, הוא, להלבין את שהותם בישראל של כל העובדים הזרים הנימצאים היום בישראל, ואשר בחלקם חיים עימנו שנים, הולידו כאן ילדים שעברית היא שפתם הטבעית. יש לאפשר להם להרשם במשרד הפנים כתושבים קבועים, ולאלה הנמצאים כבר חמש שנים ויותר לקבל אזרחות.

גירוש העובדים הזרים מישראל בשיטות של חטיפות מהרחוב, יאה למשטרי עריצות נוסח דיקטטורת הגנרלים בארגנטינה בשעתו, שהם כנראה חלומם הרטוב של הגנרלים שרון, אפי פיין, בן אליעזר ו''ההומניסט'' בעיני עצמו, בוגי יעלון. באיזה קלות שוכחים כאן שרים, חברי כנסת ומנהיגים מהדת היהודית אורתודוכסית, כי יהודים היו אך לפני מספר שנים לא רב, אנשים בלתי רצויים שגורשו ממקום למקום. וגם זאת לא לשכוח: רבים מהעובדים הזרים באים ממדינות בהן שוררים משטרים המאופיינים בהפרות זכויות אדם, ושליחתם חזרה לשם, ממש מסכנת את חייהם.

אילו נהגה כאן תודעה היסטורית מלווה בערכים הומניסטים, היתה ישראל עושה הכל על מנת לקלוט את מאות אלפי העובדים הזרים, שבונים את המדינה ומנקים אותה, במאור פנים תוך מתן כל זכויות האזרח.
בתוך האפלה שמאפיינת את יחס השלטונות והמעבידים אל העובדים הזרים ראוי לזכור גם את אלומות האור היקרות בדמות ארגוני הסיוע כמו ''קו לעובד'' והמוקד לסיוע לעובדים זרים במצוקה, שהעובדים בהם מייצגים לדידי את ישראל היפה, שהיא כיום לצערי ישראל הולכת ומצטמקת.

* שרה נתניהו אמרה בשיחה פרטית עם אחד מפעילי הליכוד, את המשפט האלמותי ''אנחנו נרד ושהמדינה תישרף''. נתניהו סברה שהיא מדברת עם ידיד ולא העלתה בדעתה כי השיחה מוקלטת ותהפך לרכוש הציבור, ועל כן הרשתה לעצמה לדבר בחופשיות כפי שישראלים רבים נוהגים לעשות בשיחות שאינן לפרסום.
אני שולח מכאן ברכת סולידריות של הגירה ושריפה לשרה נתניהו. אני מאד מבין לליבה. זו מדינה שקל לחוש כלפיה עוינות, ואני שותף לחלומה שהמדינה הדוחה והמעופשת הזו שבעלה עזר לייצר תישרף, ועל חורבנה ייבנה דבר חדש. עד שהתהליך המבורך הזה יושלם, היא תעשה בחוכמה אם תשהה באויר פסגות של חו''ל. גם בנושא זה ליבי פועם עם ליבה בקצב דומה, כי גם אנוכי בודק את האפשרויות האלה. אז זהו, לקראת השנה החדשה, שתישרף ותיבנה.

* שר העבודה והרווחה מש''ס, שלמה בניזרי, כינס מחדש את ''המועצה הציבורית לדמוגרפיה'' לאחר שלא פעלה חמש שנים. מדוע לא פעלה חמש שנים? משום שבשעתו נמתחה ביקורת חריפה על קיומו של גוף ציבורי שתפקידו לעודד ילודה יהודית ולצמצם ילודה ערבית. עכשיו, לאחר שהמדינה צעדה עוד כמה צעדים ימינה לעבר ערכים פשיסטים, סבר בניזרי כי הזמן בשל לכינוסה מחדש של המועצה. במועצה חברים דמוגרפים, גניקולוגים, כלכנים, משפטנים, עובדים סוציאליים ונציגי ציבור. השר בניזרי ביקש מחברי המועצה שיתנו את דעתם בתופעות שפוגעות בגידול הרוב היהודי. בין התופעות שבניזרי ציין כפוגעות בגידול הרוב היהודי, הוא מנה את 18 אלף ההפלות החוקיות בשנה ומחסור באמצעים כלכליים לעידוד הילודה היהודית.
עידוד ילודה על פי אבחנה דתית לאומית, במקום מערכת הסברה אוניברסלית של צמצום ילודה עליה הכריז האו''ם, היא בלתי ניסבלת במדינה דמוקרטית שהכריזה במגילת העצמאות על שוויון זכויות לכולם ללא הבדל דת גזע מין ולאום.
העובדה שאנשים מדיסציפלינות כה מכובדות מוכנים לתת ידם למועצה שמזכירה את רעיונות הרייך השלישי ''איך לעודד ילודה ארית גרמנית'', מוכיחה את עומק ההתקרנפות בישראל. מתברר כי גם בנקודה זו, ישראל היא יורשת רעיונית של הנאציזם הגרמני.

* החל מהשבוע הועלתה אגרת עתירה לבג''צ מ- 499 ש''ח ל- 1625 ש''ח. כלומר, העלאה של למעלה מפי שלושה. זהו ביטוי נוסף לעושק הציבור שנוהגת הממשלה. גם חמש מאות ש''ח אינו סכום של מה בכך למאות אלפי ישראלים המצויים באזור קו העוני ולא מרוויחים יותר משלושת אלפים ש''ח. עתה באה הממשלה וחסמה כמעט לחלוטין מאלה הקרויים האזרחים הפשוטים, את האפשרות לעתור לבג''צ נגד עוולות השלטון, ואלה הרי מצויות כחול על שפת הים. הנה לנו עוד דוגמא כיצד ש''ס, שלכאורה מדברת בשם העניים, נותנת ילד לעשיקתם.
העלאה זו עולה בקנה אחד עם נתוני פערי ההכנסה שפורסמו השבוע על ידי הלשכה המרכזית לססטיסטיקה. פערים מבישים בין העשירונים הנמוכים והעליונים. העשירון העליון מרוויח למעלה מפי 12 מאשר העשירון התחתון. מה שהעשירון העליון מרוויח בחודש, ממוצע של 40 אלף ש''ח, מרוויח העשירון התחתון במשך שנה (3,225 ש''ח בחודש).
כלומר, העשירון התחתון מקבל פחות בריאות, פחות, מזון, פחות חינוך ופחות צדק.
ואתם אומרים כדרך שגרה שנה טובה. איזה טובה, תהיה שנה יותר גרועה.
מדינת סדום ועמורה.

קישורים:
עמותת 'קו לעובד'

הצגת המאמר בלבד

לא נותר לי אלא להסכים איתך

אבנר בן בסט (יום ראשון, 08/09/2002 שעה 19:42)