''שירתנו מבקשת שׂיח בין הדורות''

הרצל ובלפור תמונת עשור

בערב עצמאות, ה' באייר תשע''ד, 5 במאי 2014 התקיים מפגש חברים בביתו של ארז ביטון, חתן פרס יהודה עמיחי לשנת תשע''ד. הרצל ובלפור חקק הגישו שיח ביניהם על העברית כמולדתם של היוצרים ועל השיח בין הדורות של התרבות העברית. היוצרים שלקחו חלק באירוע בביתו של המשורר ארז ביטון קראו משיריהם והגיבו על השיח של התאומים חקק, שעבורם עצמאות היא מרכיב מרכזי בזהותם.

הרצל חקק: הערב הזה, ערב עצמאות הוא סמלי עבורנו. זהותנו נכרכה תמיד ביום העצמאות. נולדנו שבועיים לפני הקמת המדינה והורינו בחרו גם לתת לנו שמות בעלי משמעות שקשורה לתולדות הציונות. הרצל חלם לקבל את הצ'ארטר, זיכיון ממעצמה בינלאומית להקים בית לעם היהודי ובלפור נתן אותו. הם כמעט נפגשו ב-‏1903, אך הרצל פגש אז את שר המושבות צ'מברליין. אבינו תיקן את ההיסטוריה והפגיש בין הרצל לבלפור כתאומים זהים. הערב ביקש מאיתנו בעל הבית המשורר ארז ביטון לתת פתיחה רעיונית לערב העצמאות.

בלפור חקק: אני רוצה לפתוח בהבעת עמדה על לשון השירה: מי שקורא שירה עברית שיוצאת חדשות לבקרים, רגיל לקרוא שורות, שמוצגות כעברית רזה ולפעמים נראות כעברית מתורגמת... יש ניסיון של משוררים רבים לכתוב שירה המיועדת לקהל בעולם הגדול, לקהל אירופי. לא הקהל הישראלי הוא בן השיח הראשוני שלה. שואלים אותי: מה רע בכך?
אין רע בכך, יש משוררים ש''המילייה'' האמיתי שלהם אינו כאן. כשמתחברים לכפר הגלובלי וניתקים מן הצירים הקודמים של הזהות, כותבים שירים מתוך בית אחר. הזמן המתאים לומר את הדברים הוא ערב עצמאות. האם כתיבה גלובאלית תוך ניתוק הדרגתי ממקורותיך אינה סוג של ויתור על ריבונות תרבותית ועל עצמאות רוחנית?

הרצל חקק: אני רוצה להמשיך את החוט הזה: בלפור בספרו ''משורר של חצות'' אכן מנסה לשורר אותה הוויה שכמו נעלמה מן העין, מוארת באור החצות... ומעבר לאותו תיקון חצות שלך, בלפור, הנה באים גם שיריי בספרי החדש ''אנא בכוח, אנא בשיר''. זו שירה שמבקשת את לשון התפילה, את לשון המקורות, את לשון המראות הקדומה, לשוחח עם החיים היהודיים העשירים. לחפש את סימני הדרך, את השביל של העברית, את שביל הספרות העברית. אנו מחפשים את השיח הבין דורי בתך הספרות העברית.

המאבק על העברית עדיין נמשך. באחד השירים שלי אני פונה לדבורה אמו של איתמר בן אב''י ילד רך בשנים, המדבר עברית כבן לדור חדש, מנסה להתחבר לנשמתו, נשמת ילד החי כחלק ממלחמה למען השפה הקדומה:

אַל תִּבְכִּי דְּבוֹרָה עַל בְּנֵךְ אִיתָמָר. אַתְּ תְּדַבְּרִי אֵלָיו עִבְרִית בִּלְבַד, הוּא יֵצֵא לַמִּלְחָמָה וּלְגוּפוֹ רַק אֵפוֹד קָטָן. יַלְדֵּךְ הַקָּטָן יָגֵן עַל הַמּוֹלֶדֶת, עַל שָׂפָה נוֹלֶדֶת. בִּרְחוֹב הַחַבָּשִׁים חָשׁ אוֹתוֹ צוֹעֵד, מִתְלַבֵּט, מְיַבֵּב, וּבְכָל שִׁיר שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב הוּא מְהַלֵּךְ עִם תִּיק הַגַּן. אֵיזוֹ מִלְחָמָה וְהוּא יֶלֶד קָט, יֶלֶד אֶחָד, בְּכֹחוֹ לְבַד.

---