  
  
  
|
  עיראק קבלה את החלטת האו''ם, | |||||
| ראובן גרפיט (יום רביעי, 13/11/2002 שעה 22:23) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  אתה נוגע בסוגיות הכלכליות |
|||
|
|||
שככל שהן חשובות ומרכזיות, הן לא בלעדיות. האינטרס הערבי הכולל הוא המשך קיומם של המשטרים הבלתי דמוקרטיים במדינות ערב. כל הפלת משטר כזה והקמה משטר דמוקרטי מתחתיו, יהווה איתות ואיום כנגד יציבות שאר המשטרים. מצרים, סוריה, סעודיה ואפילו ירדן חוששות מתקדים מסוכן זה, שיעודד את הלחץ הפנימי למתן היתר לקבוצות מיעוט לקחת חלק ונחלה בשלטון. בינתיים לצערינו, הקבוצות העיקריות שמאיימות כיום על המשטרים האלה, הן דווקא תנועות דתיות קיצוניות ואנטי דמוקרטיות. התנועות הדמוקרטיות עדיין מצומצמות ומדוכאות שם. לכן גם ארה''ב אינה מציבה מכשול ושאלות קשות בפני אותן מדינות בנושא זה, מחשש להחלשת השליטים הנוכחיים אל מול מנהיגי הדת הקיצוניים. החלפת השלטון בעיראק בכוח יעורר פעילות פנימית של קיצוניים ומשכילים כנגד המשטרים הערביים. תהליך של שינוי לקראת דמוקרטיזציה אמיתית במדינות אלו יתרחש ככל שחוגים חילוניים ומשכילים יתרחקו מהלאומנות הערבית וידבקו בחופש, שיוויון ואחווה. בינתיים זה לא קורה במדינות ערב. והחשש הוא מהקצנה נוספת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לופי האריה: בעניני כלכלה, האנשים בבגדאד שמנים בדרך |
|||
|
|||
כלל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בן בסט - שאלה אליך - מדוע דוקא המשכילים בארצות |
|||
|
|||
ערב, מקבלים את הפנטיזם האיסלאמי ותומכים בשנאה למערב ואל ישראל? ראה מצרים, ירדן, סעודיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זו שאלה כבדה ונכבדה בה התלבטו ומתלבטים מיטב |
|||
|
|||
המזרחנים, הסוציולוגים והפסיכולוגים המנסים לנתח את התופעה. למיטב ידיעתי, מרבית החוקרים מציבים שתי עובדות מרכזיות המסבירות את צורת ההתנהגות הקהילתית בחברות הערביות, ובעיקר בחברות המתקדמות שבהן. שתי העובדות הן שהחברה הערבית היא חברה פטריארכלית וחברה דתית, ומערכת היחסים המורכבת שבינהם. חברה זו היא חברה פטריארכלית בה ה'שבט' (המשפחה המורחבת) הוא מקור ההזדהות הראשוני של האדם והשאיפה של הפרט למימוש האני שלו. בדימוי שבור מעט, הייתי אומר ש'השבט' אצלם דומה אצלנו ליחידה הצבאית אליה מתגייס הבחור הצעיר. מערכת הקשרים בחברה הערבית היא יותר עמוקה, ארוכה ומחייבת. השרות הצבאי הסדיר אצלנו נותן מעין הבזק של משמעות (חלקית אומנם) הדבר. מנגד ובמקביל, החברה ו'השבט' דורשים מן האדם להיות דתי בכל אורחותיו. המחוייבות הדתית היא ראשונה במעלה, והאדם לא ישבור אותה, שמא יתערער מעמדו ב'שבט' ומכאן כל דרכו בחברה תרד לטמיון. וזה חל על אדם ואדם, אקדמאי או לא. אצל הבחור היוצא ללימודי האוניברסיטה נוצר מצב דיכוטומי, בו הוא אדם מאמין שלם בעת שהוא נמצא בעיר הגדולה או בקמפוס, אבל בעת שהוא שוקד על לימודיו בכיתה או במעבדה כולו פתוח ללמוד כמנהג כל הסטודנטים בעולם. ובצאתו של התלמיד מד' אמות כיתתו, הוא שב להיות האדם הנוהג ע''פ מנהג המצופה ממנו בקהילה. הוא יילך עם חבורתו-שיבטו, ישמור מרחק מאישה שאינה חברתו, ולא יפספס את חמשת התפילות היומיות בעד שום דבר שבעולם. גם המערכת החינוכית תומכת בהתנהגות הזאת ודוקא חריגה ממנה תיתקל בהתערבות ועד הסטודנטים, אחראי הפקולטה או הנהלת האוניברסיטה. המשכיל הערבי לומד את מקומו בגלובוס לצניעות והקרבה. ומתקיימת הפרדה מלאה בין הידע לבין האמונה (עקרון כללי עליו גם הרמב''ם מרחיב כתיבתו). הסטודנט והמשכיל נמדדים ביכולתם לקיים הפרדה זו. פגיעה בעקרונות אלה בהמשך הדרך של האדם הערבי המשכיל תפגע בו בעבודתו, ב''שבטו'' ולעיתים יעמת אותו עם מוסדות שילטוניים, עד כדי העמדה לדין במקרים קיצוניים. מאחר שכל החברה המוסלמית היא דתית ומאמינה בדרכה ואחוז ה'כופרים' - חילונים בה הוא זניח, הרי שכולם קיצוניים פחות או יותר באותה מידה בנושא הישראלי. אלא שמטבע הדברים השיכבה המשכילה באה לביטוי הרבה יותר גדול מאשר כל שיכבה אחרת, וכך אנחנו שומעים את הסטודנטים, אנשי האקדמיה, המשפטנים והמדעני. ורובם המכריע לא יאמר דבר הפוגע בחוט השידרה החברתי-מדיני שלהם, משום הכבוד, הכניעה וההכרה בערכים של ה''שבט'' וערכי הדת. דרך אגב, להיות אסלאמי דתי הרבה יותר קל מאשר יהודי-דתי. ליהודי יש תרי''ג מצוות לקיים יום יום ואילו המוסלמי יוצא ידי חובה בקיום חמש התפילות היומיות, שבמיקרים מיוחדים הוא גם יכול לקבל מהן או מחלקן פטור מהקאדי. צריך לציין שתהליך חמש התפילות בה לידי ביטוי יפה גם בערביי ישראל והשטחים העובדים במקומותינו, במפעלים, בתים, כבישים ושדות, שבאחת הם פונים כולם לדקות אחדות לכיוון מכה לקיים את מצוותם. וכולם גם מתעקשים לצום בימי הרמאדאן המתקיים בימים אלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| במקרה של הפלת משטרן של סאדם חוסיין כנ''ל |
|||
|
|||
שאין שום בעיה למדינות ערביות לנצל מצב פוליטי בינלאומי על מנת לשפר את מצבם על חשבון עם ערבי אחר וכל דיבורים על ''ילדים עירקים מורעבים ומתים'' לא יותר מדמגוגיה גסה. חבל רק שממשלות ישראל לא מנצלות ולא מדגישות את הפאן הזה ביחסים בין ערביים. הניתוח של הכלכלן הנרי עזאם נכון גם למקרה שמשטרו של סאדם חוסיין לא ייכנע ויופל ע''י התערבות צבאית אמריקאית. מהניתוח של הכלכלן הנרי עזאם אנו לומדים ההשלכות של התערבות זו זהים: ההפחתה בתלות אמריקאית בנפט סעודי, ההפחתה היקף הסחר בין עיראק למצרים יגרום להרעת מצבה של מיצרים, ירידה במחיר הנפט שיכולה לגרום למהומות בסעודיה, אי הזדקקות לירדן והפסקת הספקת נפט בחינם לה, דבר שכול לגרום להרעת מצבה של ירדן. אבל במקרה של הפלת משטרן של סאדם חוסיין יגרום לעירור של שאר המשטרים במדינות ערב, כי יש להניח שבמקום משטרו של סאדם חוסיין תקום משטר יותר דמוקרטי ולו למראית עין. קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האינטרס הראשוני של מדינות ערב הוא מניעת |
|||
|
|||
התערבות חיצונית נגד משטר מכהן או בקביעת סוג המשטר שצריך להתקיים בהן. מנגד עןמדים אינטרסים כבדים גם הם, של שמירת יחסים תקינים עם ארה''ב (ולחלק מהמדינות גם קבלת סיוע ביטחוני וכספי). משטרים ערביים רוקדים, או קפואים על הגדר. על אף שצדאם חוסיין אינו בבת עינו של אף שליט דיקטטורי (אסד ועבדאללה הסעודי, לדוגמה) או פסיאודו-דמוקראט (עבדאללה ומובראכ לדוגמה), הם לא ששים לקבוע תקדים של הורדת שליט מכהן בכוח. כי תקדים זה יכול להוות 'ניסוי כלים' מאיים עליהם. יחד עם זאת, האיום הרציני יותר הוא האיום של כוחות פנימיים שיפגעו בשלטון. וכאן, התקדים שיווצר הוא תקדים של כוח חיצוני. שאיום חיצוני הוא רק 'חצי הדרך', שסביר הוא שאינו קיים, נכון להיום, מול ירדן ומצרים. לכן, עם כל הבעייתיות של תקדים הדחת מנהיג בכוח, הם מוצאים מפלט בעובדה שהמהלך מבוצע ע''י כח חיצוני - ארה''ב. המקרה מוגדר כחריג ומיוחד בציבור הערבי המזרח תיכוני, וכולם מבינים את המצב. מצרים, ירדן וגם סוריה סופגות את זה בשקט ובלית ברירה, בשל האיום הנגדי והממשי שארה''ב מייצרת. מול מצרים וירדן הנושא הוא השת''פ והסיוע הכספי-צבאי ומול סוריה זה חששה שלה להיכלל בהמשך הדרך בתוך 'מדינות הרשע' שארה''ב אמורה לטפל בהן בכוח. הדבר ניכר יפה מאוד בהתנהגותה של סוריה. הצבעתה באו''ם כנגד עיראק בת הברית הישנה-חדשה והנמכת הרעש ההצהרתי בעניין העיראקי. העניין הכלכלי של מחירי הנפט, סגירותה של עיראק כיום מול פתיחותה המתבקשת לאחר הורדת צדאם גם הם שיקולים רציניים. יחד עם זאת שאלת יציבות ושרידות המשטרים הערביים הם מעל לכל שיקול אחר. במצב עניינים זה לא נראה שמדינות ערביות יחממו את היחסים עם ישראל. לא בגלל המשבר העיראקי ובודאי לא בגלל המשב הפלסטיני. אבל סביר ביותר להניח שהקשרים הלא-פורמליים, המתקיימים באמצעות המוסד, ארגונים ממלכתיים אחרים ואנשי עסקים, לא יפגעו ואולי יתחזקו, מתוך רצון בסיסי של מדינות האזור (בעיקר ירדן, מצרים והנסיכויות) לא לפגוע בכלכלה של עצמן, לשמור על רמת פעילות כלכלת שוק סבירה ולשמר יכולת קיום מנופים כלכליים-עסקיים עם ארה''ב. פעילות זו תורמת ליציבות המשטרים המעורבים בקשרים אלה ומכאן שזה גם אינטרס ערבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| משום כך |
|||
|
|||
ש''האינטרס הראשוני של מדינות ערב הוא מניעת התערבות חיצונית'', האינטרס שלהם צריך להיות: כניעה של עיראק לדרישות פיקוח של ארה''ב על מנת למנוע את ההתערבות. באותה הזדמנות גם האינטרס של ''שמירת יחסים תקינים עם ארה''ב'' יתקיים. הסיבה שהתנועות הדמוקרטיות ומדוכאות במידיות הללו היא משום שלשליטים במדינות ערביות יש אינטרס בקיום אופוזיציה קיצונית לאומנית ואסלאמית בלבד. ולכן אני לא חושב שהקבוצות והתנועות הדתיות הקיצוניות מאיימות באמת המשטרים ערביים. אני משוכנע שחלקם ואולי רובם של תנועות אסלאמיות הללו רק למראית עין עצמאיות. נתן גפן קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגרפיט: גם אצל הערבים ''הכסף זה לא הכל''. הפלת- - |
|||
|
|||
--מישטר סאדאם חוסיין, תשחרר זירמי מעמקים שאיש אינו יודע לאן גלי ההלם שלהם יגיעו. ה''בעת'' השולט בעזרת המיעוט ''המשכיל החילוני'' על עיראק השיעית כיום, יאבד כוחו והאלטרנטיבה היא להערכתי המינימליסטית הניזונה מהתקשורת , שלטון שיעי הדומה דווקא לאיראן{ אולי ללא האייטולות}. כנ''ל בסוריה, שגם שם שולט ה''בעת'' בידי הקצינים ''החילונים והמשכילים'' בעזרת המיעוט העלאווי { של 11 אחוז} על מדינה סונית בעיקרה. גם המלך הקטן מירדן יכול לחטוף גלי הלם מהפלת המישטר בעיראק מהסיבות שמנית, אך אולי גם משיחרור קיטור מצד הפלשתינאים המהווים 70 אחוז מממלכתו. מבחינתנו, לדעתי, צריך להחזיק אצבעות לפלשתינאים בירדן שיקחו סוף סוף את השילטון שם ממשפחת ''המלוכה'' שהושתלה שם ע''י האנגלים בסוף מילחמת העולם הראשונה.{ בניגוד לדעת ההנהגה הציונית של אז} אנחנו רק יכולים להרוויח מכך. אמנם הנבואה ניתנה לשוטים מאז חרב בית המיקדש, אך מותר להגיד בצניעות, שמכל האופציות , גרוע בשבילנו כבר לא יכול להיות יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשכנזי, השכל אותי, האם נפילת צאדם ועלית השיעים |
|||
|
|||
ולמעשה פירוק עירק, וחבירתם עם אירן תועיל לנו? האם מצב מעין זה לא יגרום באזור מהפכה רצינית של רצף שיעי קיצוני שיחבור אולי גם עם לבנון? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השיעים בעיראק (א) |
|||
|
|||
אם מותר לי להתערב ולהשיב בעניין שבו לא נשאלתי ישירות: השיעים בעיראק אינם, קודם כל גוש אחיד; ושנית, אין הם דומים לשיעים באיראן ואין לצפות מהם להתנהגות פוליטית דומה (כלומר למהפכה איסלאמית ברוח ח'ומייניסטית). כיוון שבמשטר טוטאליטארי אין ידיעות ישירות על רצונותיה של האוכלוסיה, אין ברירה אלא להיעזר בידיעות עקיפות ולהעריכן לאור ההתפתחות ההיסטורית. חוויית היסוד של השיעה היא כמעט ''יהודית'' - מצב של מיעוט מנוצח הנדחק לשוליים הפוליטיים. זה נובע ממקורה ההיסטורי כמפלגת האופוזיציה המנוצחת במאבק על החליפות בראשית האיסלאם. מכאן נבע גם דפוס תגובות ''יהודי'' : חלק מהשיעים התכנס בתוך עצמו והתבדל לתוך מצב של גלות פנימית, כשהוא מחכה למשיח - האימאם- שיביא את הגאולה באחרית הימים; בינתיים הוא מסר את ההנהגה לחכמי הדת שעסקו בדיקדוקי הלכה. זה היה הרוב ולאורך רוב ההיסטוריה; אך מדי פעם התפרצו הציפיות המשיחיות ונוצרה התמרדות רדיקלית פוליטית/דתית. כאשר השתלטה השיעה, סוף סוף, על מדינה מוסלמית גדולה, איראן, והבטיחה לעצמה מרחב פעולה פוליטי, זה כבר היה מאוחר מאוד, במאה ה- 16, אחרי אלף שנים ב''גלות'' פנימית בעולם האיסלאמי, כאשר מאפייניה האופוזיציוניים, הרדיקליים, האנטי-פוליטיים כבר היו טבועים עמוק בתוכה; ובייחוד הדפוס של הפרדה בין סמכות פוליטית לסמכות דתית, הזרה לאיסלאם הסוני שהמנטאליות שלו היא מנטאליות של מפלגת שלטון. אין זה מקרה כי השיעה ניצחה והשתרשה דווקא באיראן, שבה כבר הייתה דואליות כזאת - בין האיסלאם לבין מסורת לאומית-פוליטית לא-ערבית וקדם-איסלאמית. דואליות זאת התבטאה באיזון העדין שבין שלטון השאה לסמכות האיאתוללות, שהופר רק תחת לחץ המודרנה מאז מהפכת 1906 ועד מהפכת 1979. עיראק, לעומת זאת, נשארה חלק מהאימפריה העוסמנית הסונית עד התפרקותה, והשיעים היו רוב מדוכא בשתי הווילאיות בגדאד ובצרה שנשלטו על ידי אליטה סונית מתוקף סמכותו של הסולטן-החליף הסוני באיסטנבול. השיעים עצמם לא רק שהודרו מן ההשתתפות בשלטון, בצבא ובמינהל, אלא גם לא הורשו להפגין את דתם בפומבי . כך התפתח דפוס של פאסיביות פוליטית והנהגה דתית טהורה בידי האיאתוללות -רובם ממוצא איראני - בערים הקדושות בדרום מזה ובכאזמיין (היום חלק מבגדאד) מזה;ולצידם שבטים בדואיים שיעיים מונהגים ע''י שיח'ים בין שולי ארץ היישוב והמדבר. עם הקמת עיראק כממלכה בחסות בריטית תחת שושלת סונית נמשך דפוס זה (וצדאם הסוני ממשיך אותו עד היום), אך השיעים כרוב -55%- היו (לצד הבעייה הכורדית) בעיית היסוד של עיראק. השאלה היתה : איך לשלבם בשלטון ובפוליטיקה - ולהשאיר בכ''ז את השלטון הממשי בידי האליטה הסונית, שהיא בעצם היחידה המחזיקה את עיראק מאוחדת? לשיעים היו כמה אופציות והם התפזרו כמעט על פני כל הזרמים הפוליטיים. חלק שיתף פעולה עם האליטה הסונית והיה מוכן לשמש עלה תאנה לשלטונה - למשל ראש הממשלה צאלח ג'בר. חלק פנה ללאומיות ערבית, שבמיסגרתה צריך היה לשרור שיוויון בין ערבים סונים ושיעים - למשל איבראהים קובה. אבל הרעיון הפאן-ערבי הדיף ריח סוני מדי, שהרי במדינה כל-ערבית מאוחדת היו השיעים נעשים שוב מיעוט. לכן פנו השיעים שנעשו לאומנים ערביים אל הזרם החילוני הרדיקלי ביותר בלאומנות הערבית - הבעת'. מייסד הבעת' בעיראק, פואד א-ריכאבי, היה מהנדס שיעי מהדרום - ומקצועו מציין את צמיחתה של אינטליגנציה טכנית חדשה בקרב השיעים הודות לתהליכי המודרניזציה. לימים איבד את ההנהגה, פרש (ואח''כ נרצח), ומאז משתולל בתוך הבעת' מאבק בין סיעות סוניות ושיעיות שנסתיים, כידוע, בניצחון צדאם. בכ''ז נשאר בבעת' יסוד שיעי חשוב, שצדאם טרח לטפח אך ללא בסיס בשירותים החשאיים ובכוחות הצבא המיוחדים שהם גרעין המשטר. מסמל אותו יו''ר הפרלמט סעדון חמאדי, בעת'יסט ותיק , מהנדס (שוב האינטליגנציה הטכנית החדשה) וראש הממשלה הייצוגי שמינה צדאם ב- 1991 כדי להפגין מראית עין של רפורמות ופיוס לפי השיעים. שיכבה זו של אינטליגנציה טכנית, פקידות ובורגנות ממלכתית שיעית נהנתה מתהליכי המודרניזציה המואצים שפתח צדאם היא להערכתי לאומית-עיראקית, לא פרו-איראנית, ןחילונית למדי (במושגים ערביים) - כלומר לא בסיס פוטנציאלי לתיאוקרטיה ולא להפיכת עיראק לגרורה איראנית. אבל היא אילמת: היא לכודה בתוך המדינה הצדאמית, מדוכאת ומפוקחת ע''י השירותים החשאיים, מודעת יפה לאכזריות המשטר ולשרירותו אך חסרה כוח משלה ובעיקר חסרה אלטרנטיבה, שכן גם היא פוחדת ממהפכה שיעית. כשליש מהשיעים, החיים בערים הקדושות, עוסקים במקצועות מסורתיים וסרים למשמעת האיאתוללות, נמצאיםלמעשה במיסגרת מסורת הפאסיביות הפוליטית. היא סומלה ע''י האיאתוללה הגדול המנוח ח'ואיי, שמת בגיל 100 (וצדאם הקפיד לרצוח את בניו ונכדיו בתאונת דרכים מבויימת) ותמיד חתר לשמור על האוטונומיה הדתית הפנימית של השיעים ולהימנע מכל עימות עם המשטר. רק במצב יוצא דופן ביותר, ב- 1991, עם היווצרותו של חלל שלטוני בערים הקדושות, נאלץ לפעול פוליטית, בזהירות ובאחריות, וגם אז נמנע מלמרוד ממש אלא כונן כעין מימשל עצמי עירוני כדי למנוע תוהו ובוהו. בשל בגידתם של האמריקאים במורדים התברר הדבר כפעולה נכונה ואחראית שמנעה מרחץ דמים גדול עוד יותר של קלגסי צדאם בקהילתו של ח'ואיי. בכל זאת דחפה אכזריות המשטר את משפחת ח'ואיי לאחר מותו לאופוזיציה ולגלות לונדון. אך אופיה המתון מתבטא בקירבתה לאיאתוללה שריעת-מדארי באיראן, שביקר -דווקא מסיבות תיאולוגיות - את הרפובליקה האיסלאמית ומעורבות האיאתוללות בפוליטיקה. לאסכולה זו שייך גם יורשו של ח'ואיי, איאתוללה שהריסטאני. לדעתי אפשר להעריך שבמקרה של נפילת משטר צדאם לא יחתור מיגזר שיעי זה, שתמיד נהג במתינות, בזהירות ובאחריות, למהפכה איסלאמית, אלא יסתפק בחופש דתי ובסילוק הדיכוי; ובטווח ארוך עד ארוך מאוד עשויה להתפתח מתוכו כעין תנועה איסלמית-דמוקרטית שמרנית מתונה, ברוח המפלגות הנוצריות-דמוקרטיות באירופה. שאלת הפוטנציאל הרדיקלי השיעי בעיראק היא,איפוא, שאלת כוחו של המיגזר השלישי בקרב השיעים, הזרם הקשור באיאתוללה אל-באקר ובמשפחתו, בתנועת א-דעוה ובמועצה המהפכנית האיסלאמית של עיראק (שמושבה בטהראן). על כך - בחלק הבא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניתוח יפה ומקיף. רק תן לי להוסיף פרט קטן |
|||
|
|||
המצביע על כך שיש קשר בין האוכלוסיה השיעית הערבית בעיראק לבין איראן. במישור חומשהאר - עבדאן - סוסנגרד (שושן) - באנדאר חומייני גרה גם אוכלוסיה שיעית-ערבית (עיראקית). על רקע מערכת היחסים שאתה תיארת, האיראנים ניסו במהלך מלחמת איראן-עיראק (1988-1980) לעורר את האוכלוסיה השיעית בדרום עיראק למרי אזרחי כנגד צדאם חוסיין. בתוך כך נוצרו גרעיני מחתרות שיעיות בדרום עיראק במרחב נאג'ף - נאצריה - בצרה. העיראקים פעלו נגדן, הפעילו צבא במקביל למערכי ההתשה שעל קו הגבול וספגו עבדות. מאחר שהכוחות השיעים היו זעומים וחלשים, הם הטרידו את הצבא העיראקי, אך לא השפיעו על עמידתם מול האיראנים. במידה וצדאם חוסיין יופל והאמריקאים ישלטו בתקופת המעבר בעיראק, נראה לי שהשיעים יעדיפו להישאר עיראקים במסגרת מבנה מדיני חדש בעיראק בו ינתן להם ביטוי הולם לחלקם באוכלוסיה. השיעים האלה הם קודם כל עיראקים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ארזי תודה רבה, שאלה אליך - האם יש סיכוי שהשיעים |
|||
|
|||
של אירן, עירק, לבנון יתאחדו? האם יש שיעים בסוריה? אם לא - מדוע הממשל הסורי תומך בשיעים בלבנון? מדוע השיעים הלבנונים נעשו כה מיליטנטים והאם יש סיכוי שהם ירגעו או שמא אנו נאלץ להלחם בהם? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגרפיט: לגבי עיראק- אני לא יודע בא' רבתי. שנינו -- |
|||
|
|||
ניזונים מחומרים גלויים. עיראק עשויה להתחלק למדינה כורדית בצפון ושיעית בדרום, מה שלמעשה כבר קיים היום ב''פאקס אמריקנה'' המתקיים שם חלקית כרגע, בחסות מיטריה אוירית אמריקאית. - אלוהים גדול ואסור להתנבא. לגבי ירדן, אני עומד מאחרי הדברים, שהפיכה פלשתינאית שם תעזור לנו לסדר את הפאזל ביננו להם מחדש ואולי בזה טמון הסכוי לשלום אמיתי, לעומת הפתרון של ''הגדה'' כמדינה, שזה לדעתי חזיון שווא כפתרון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר אשכנזי - חדל לחלום באספמיה |
|||
|
|||
גם אם יתגשם חלומכם הרטוב, והפלשתינאים יעשו הפיכה בירדן (להזכירך, מדינה ריבונית לנו יש חוזה שלום איתה, ) מבלי שמדינות ערב יתערבו, עדיין נצטרך לפנות את השטחים, ולהחזירם לפלשתינאים החיים בהם. במקרה זה, נחזור לאותה משבצת שיכולנו להגיע אליה בשנת 87 כאשר הסדר עם חוסיין עמד על הפרק, ושמיר טירפד אותו. חלום ארץ ישראל השלמה, זה של שתי גדות, וגם זה של גדה אחת נגוז, וכדאי שהיקיצה תהיה עכשיו, כי אח''כ זה יכאב יותר. בידידות רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר גטניו היקר: נראה לי שאתה וכל הפלג הפוליטי- - |
|||
|
|||
--שאתה שייך איליו הם החולמים היום ולמעשה תמיד. חלומכם {הרטוב } הביאמ לנו את ''תהליך השלום'' של אוסלו שאת פירותיו אנו קוטפים יום יום , ועוד מעט ניקטפו בגינו 1000 הרוגים. נחכה ונראה מי הוא החולם היותר מציאותי ביננו. אני לפחות לא מיחל להתערבות חיצונית באם חלומותי לא יוגשמו בניגוד אליך, המיחל להתערבות חיצונית להגשמת חלומותיו. שים לב להבדל הגדול הזה. את העדכון היומי לחלומותיך כ''יהודה תחילה...'' אתה {ואנחנו}מקבל הערב בחברון שהאש עדיין לא שקטה שם, ולפני פחות משבוע בקיבוץ מצר, קיבוץ של השוה''צ, המורכב מאנשי שלום לפחות כמוך. אנשי מצר, קיבלו עידכון כואב לחלומם כמובן לצערי, כמי שמכיר את הקיבוץ הזה היטב. גטניו היקר, מותר לכל אחד לחלום, אין סיבה לתחרות בנושא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איזה ''פאקס אמריקנה'' קיים היום בעיראק? |
|||
|
|||
לכל היותר, ''גייר אמריקנה'' במינון נמוך. שליטה בכוח מבוקר על גבולות המחיה של המשטר העיראקי ותקיפות מזדמנות על מטרות צבאיות שחורגות מהמוכתב להן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאברהמי: תקרא בתקשורת, עידכונים יומיים ''בדבקה'' |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההשפעה על הכלכלה במדינות ערביות |
|||
|
|||
על סמך מה שנכתב במאמר (הארץ) וכאן בפורום נדמה לי שכולנו סובלים מאותה תסמונת. לנצל את חולשתם/מוגבלותם של אחרים לפתרונות לטווח הקצר. כמו אצלנומנוצלים אמצעים זמניים אלו להסדרי (תקציבי) העברה ולא להשקעה בפיתוח כלכלי. כמו במשטר הדמוקרטי שלנו אין למשטרים הדיקטטורי בארצות הערביות באזור שום מוטיבציה, מעשית, להביא לצמיחה ארוכת טווח ויציבה. זה נכון שיש כוונות טובות של מנהיגים שונים אצלנו אבל מעשית אנחנו, הממסד שלנו, לא מעודדים, באמצעות התקציב ומקורות ציבוריים, את המערכת הכלכלית לעלות על תוואי צמיחה יציב. מזלנו שיש כוחות וגופים שעושים צמיחה למרות זאת למרות הנאמר לעיל, הממסד שלנו מפריע פחות לכוחות אלו שמביאים את הצמיחה וזה כמובן הרבה בזכות הדמוקרטיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טיבעו של כל משטר ושלטון - שרידות ולשם כך יעשה |
|||
|
|||
השלטון מהלכים חפוזים וקצרי טווח כדי להשפיע על קהל היעד עכשיו, בזמן הכהונה הנוכחית, כדי לבצר את האחיזה בשלטון גם לאחר הבחירות הבאות. למזלינו, מרביתם של אותם צעדים הם גם אותם מהלכים תשתיתיים הנותנים אותותיהם בשנים הבאות קדימה. אך גם זה אינו מהווה ערובה שממשלה תתנהג נכון כלכלית. דוגמה חיובית להתנהגות שלטונית נכונה הראה רבין ז''ל בעת כהונתו השניה 92' - 95', בה הוא שינה בגדול את מבנה התקציב והעביר כספים לייצור, לבניית תשתיות ולחינוך על חשבון דמי העברה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הכספים שרבין העביר היו ע''ח ההתנחלויות. אל תיקח |
|||
|
|||
ממנו את הזכות הזו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כלל וכלל לא |
|||
|
|||
כלומר, הוא לא לקח מההתנחלויות ולכן לא אקח לו זכות זו. בתקופתו ההתנחלויות רבו, התעצמו ופרחו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בתקופתו של רבין צמחו ההתנחלויות |
|||
|
|||
מ- 100 אלף מתנחלים בערך ב-92' ל- 150 אלף ב-95'. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגטניו: מאיפה המיספרים שאתה לוקח? אצל רבין ז''ל-- |
|||
|
|||
היו 2500 התחלות בניה בהתנחלויות זה המספר שמופיע בחוברת של ''בצלם'' ממאי 2002 דף 17. בשנה זאת החל הגרף לעלות שוב, אחרי גיהוק קטן לפני כן. אל תמציא מספרים- אין לזה כל תוחלת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיון, מסכים אבל אחד גדול: יש לזכור את הבעיות והנוש |
|||
|
|||
אים שממשלות ישראל קלחו על עצמם מראשית המדינה: ביטחון, קליטת עליה באופן לא סלקטיבי (זקנים, חולים במחלות איומות, אוכלוסיה לא משכילה, פושעים לשעבר ועוד), הקמת תשתית חקלאית יש מאין, פיזור אוכלוסיה על בסיס שימור גבולות האטרץ וישוב על חורבות כפרים ערבים ולא על פי רציו כלכלי ועוד. בסך הכל באם תבחן את השינויים הרדיקלים בהרגלי החשיבה השלטונית, במעבר מחקלאות לתעוש ולהיי-טק , במהפך ובנפילת ההסתדרות וכל מוקדי הכח הפוליטי והכלכלי שלה , ניתן לפרט הרבה בנושא, יש לתת קרדיט גדול מאד לחברה הישראלית. אנו רחוקים מאד מלהיות חברה שמרנית וזה כולל את השלטון בארץ, שקצב המהפכים בו מהיר יותר מכל מדינה אירופאית. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי