פכי חנוכה

לפי הגירסא המקובלת, מכבי הוא למעשה מכב''י – ראשי תיבות של ''מי כמוך באלים יי'', (שמות ט''ו, י''א). פירוש סביר, ובהחלט מתקבל על הדעת. כאן באה לידי ביטוי אמונתו היוקדת של יהודה המכבי באלוהי ישראל ובתורתו, שהניעה את להט הקרב ונחישות המאבק למען טיהור הארץ ממארת היוונות וההתייוונות.

אך לא פחות מעניין הוא הפירוש השני: יהודה המקבי.
כידוע – מקבת הוא סוג של פטיש. בעבר הרחוק שמעתי אומרים שליהודה המקבי היה ראש מעט דומה לפטיש – למקבת – ועל כן נקרא מקבי...

אך למען האמת הפירוש הסביר יותר נמצא אצל... צביקה הדר.

צביקה הדר – הלא הוא ''ז'וז'ו חלסטרה'' מתכנית הקומית ''הקומדי סטור'', חילק את האנושות לשני חלקים, לשני טיפוסים: טיפוס ה''לף-לף'', ה''יורם'' החרשן, שהוא בהרבה מקרים גם ממושקף וחלש פיזית, ודחוי על-ידי סביבתו – ונוחל כישלון ביחסיו עם המין השני. לעומתו קיים טיפוס ה''פטיש'', שהוא בדרך כלל חזק פיזית וחלש בלימודים, טוב בספורט, טוב עם הבנות ואהוד על סביבתו, ספונטני ובעל תושיה.

לא העליתי על דעתי שהכינוי ''פטיש'' הוא איננו המצאה חדשה של צביקה הדר, ועל כן מאוד הופתעתי לגלות שבאיגרת שנכתבה אל הרמב''ם, הוא מכונה ''הפטיש הגדול החזק''...

אם כן, יש להניח שהכינוי ''מקבי'' שהוצמד ליהודה בן מתתיהו החשמונאי – הוא לשון הערצה על כוחו ותושייתו, וכאן מודגש יותר ההיבט הפיזי, הצבאי – מאשר היבט הלהט הדתי.

אך ישנה, כנראה, עוד אפשרות. לכל בניו של מתתיהו החשמונאי היו כינויים, שככל הנראה קשורים כולם למקומות גיאוגרפיים: יוחנן הַקַּדְשִׁי; שמעון הַתַּסִּי; יהודה המכבי (מנוקד בספר מכבים א': הַמַּכְבִּי); אלעזר הַחוֹרָנִי; יונתן הַוָּפְסִי.

אני מעדיף – ואולי זו לא יותר מאשר גירסא דינתקותא: מַכָּבִּי.

2. ''מה לך כי תסתולל ביהודים והם אחינו ואנשי בריתנו''? (מכבים א', ח').

יהודה המכבי היה גיבור גדול. אסטרטג מבריק וחייל אמיץ. אבל הוא היה גם מדינאי נבון ומרחיק-ראות. בימים ההם – בעוד אנטיוכוס הרשע ושלל חורשי-המזימות מתנכלים ליהודים ומתנפלים עליהם – לא היה קל לשלוח שליחים למסע ארוך, יקר ומסוכן לרומא – לשם חתימת ברית צבאית, כאשר כלל לא היה בטוח שהרומאים יקבלו את הצעת הברית.

אך ההימור הצליח. להלן נוסח הברית, כפי שמובא בספר מכבים א', פרק ח':

''יצו יי את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בצידה ולא בנשק, לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. כל אלה יישמרו חינם בלי קחת דבר.

וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק ולא כסף ולא אניות כי זה רצון הרומאים ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה''.
על פי הדברים האלה הוקם הברית בין בני רומא ובין היהודים. וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם כחפצם יעשו וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום.

3. ''ויגרשם מעל המצודה ויחטא אותה ויסר כל שקץ מקרבה''. (מכבים א', י''ג, נ''ב)

אירוע היסטורי מתקופת החשמונאים – יכול ללמד משהו על ימינו אנו. מדובר בשמעון החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי, שעמד מול אנטיוכוס השביעי. וכפי שמספר לנו ספר מכבים – כך התנהלו הדברים:

[כל הציטוטים בחלק זה לקוחים מתוך מכבים א', ט''ו].

אנטיוכוס שולח שליח אל שמעון, שתובע ממנו פיצויים כספיים, ודורש ממנו לסגת משטחים שנכבשו בסכסוך האחרון... ובכלל זה המצודה הנוכרית (ה''חקרא'') שבלב ירושלים:

אַתֶּם לְכַדְתֶּם אֶת יָפוֹ וְאֶת גֶּזֶר וְאֶת הַמְּצוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵם עָרֵי מַלְכוּתִי. אֶת גְּבוּלֵי הָאָרֶץ הֲשִׁמּוֹתֶם וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְחָרְבָּה, וְעַל עָרֵי מֶמְשַׁלְתִּי תִּשְׂתָּרֵרוּ. וְעַתָּה הָשִׁיבוּ לִי אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם וְאֵת כָּל תְּרוּמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר הֲרִימוֹתֶם מִחוּץ לִגְבוּלֵי יְהוּדָה.

כפי שמתברר, אפילו אנטיוכוס לא מעז לערער על שלטון היהודים בתוך ארץ יהודה עצמה, והוא גם מוכן להתפשר ולקבל פיצויים במקום שטחים:

וְאִם לֹא וּנְתַתֶּם לִי אֶת כֶּסֶף מִכְרָם חֲמֵשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף בְּעַד הֶעָרִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעַד הַשַּׁמּוֹת וְהַתְּרוּמוֹת.

ומה אם שמעון יסרב?

וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם וְיָצָאתִי בַחֶרֶב לִקְרַאתְכֶם.

בכל הנוגע לארץ יהודה – תשובתו של שמעון חד-משמעית:

וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר שַׁבְנוּ לְרִשְּתָּהּ, אֲחֻזַּת אֲבוֹתֵינוּ הִיא וְאֵין לְאִישׁ זָר חֵלֶק וְנָחֲלָה בְּתוֹכָהּ. כִּי אוֹיְבֵינוּ שָׁדְדוּ נַחֲלָתֵנוּ וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ בְּאָוֶן וּבְעָוֶל וְעַתָּה כִּי הִצְלִיחַ יְיָ אֶת דַּרְכֵּנוּ לָקַחְנוּ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ וְיָשַׁבְנוּ בָהּ.

אך בנוגע לשטחים שמחוץ לארץ יהודה, משתמש שמעון בטיעון הביטחוני, המוכר מאוד מזמננו:

וְעַל אוֹדוֹת יָפוֹ וָגֶזֶר אֲשֶׁר לָכָדְנוּ יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי הֶעָרִים הָאֵלֶּה הֵרֵעוּ לָנוּ בִּמְאֹד מְאֹד.

אך למרות שיפו וגזר נמצאות מחוץ ל''נחלת אבותינו'' גם לשיטתו של שמעון, האפשרות של 'שטחים תמורת שלום' כלל איננה עולה על דעתו. הוא לא נבהל. כל שהוא מוכן לעשות זה לפצות את אנטיוכוס ב... עשירית המחיר:

אוּלָם שָׁקֹל אֶשְׁקֹל מְאַת כִּכַּר כֶּסֶף בִּמְחִירֵיהֶן.

תגובתו של שליח אנטיוכוס היתה צפויה:

וְלֹא עָנָה אַתֵּנוֹבִיוֹס אֹתוֹ דָּבָר. וַיֵּלֶך בָּחֳרִי אַף וַיָּשָׁב אֶל הַמֶּלֶךְ...

וכל יתר הדברים - הלוא הם כתובים בספרי המכבים.

4. הקדמת המחבר

ברוב הספרים שיוצאים לאור, ישנה הקדמה, בדרך כלל מאת המחבר. תופעה נפוצה ביותר בימינו. אך לא בימי קדם. ברבים מן המקרים אין אנו יודעים מי חיבר את הספרים העתיקים, הן ספרי הקודש היהודיים; הן הספרים החיצוניים, והן כתבים עתיקים של עמים אחרים.

וגם אם ידועים לנו שם המחבר – ואפילו תולדות חייו – נדיר למדי למצוא הקדמה, שבה יפרוס בפני הקורא את לבטיו, את תחושותיו ואת שיקולי העריכה שלו.

על כן היה מרגש ומרתק לקרוא את הקדמתו של מחבר ספר מכבים ב'. הדברים, כפי שמצויים בספר מכבים ב', פרק ב' – הינם ברורים לחלוטין, ואינם דורשים פירוש נוסף:

''ואת מעשי יהודה המכבי ואחיו[...] ואותות השמיים אשר ראו האצילים[...] ואיכה גדודי מצער הניסו חיל גדול[...] ואת פדות קריתנו הקדושה[...] וגו' וגו'[...]
את כל הדברים האלה אשר כתבם ישוע הקירני על ספרים חמישה, ניסיתי לכלכל בדברים מעטים ולהעלותם על ספר אחד. כי בראותי את מספר המעשים כי בלול, וכבדו הדברים על הקורא כי רבו. חשבתי לישרם כמשפטם לבעבור ירוץ הקורא בהם ויקל עליו להבינם ולשמרם בליבו. ידעתי גם ידעתי כי בצאתי לקצר, רבה וכבדה המלאכה עלי וזעת אפים ולילות עמל הכינותי לי. אולם כי יעשה איש משתה, גם עליו תכבד העבודה להשלים חפצי כל קרואיו. לכן לא יראתי להעמיס את העבודה על שכמי להועיל לכל אשר יחפוץ בה. ועזבתי את המעשים האחדים במתכונתם לסופר הראשון, ורק לקצר הדברים עמלתי. וכאשר יעשה החרש בבנותו בית, ידאג וישכיל על יסודי הבית ותכונותיו, ויעזוב הטיבו ויפותו לאיש אחר, כן עשיתי אף אני. כי דרך כל סופרי הקורות לדרוש ולחקור לכל עניין ומעשה, לכלכל הדברים כמשפט ולהשתרע כחפצם. אך למקצר ניתן חוק לערוך את עצם הקורות ולהציגם לפני הקורא בדרך קצרה. ואחרי קידמתי זאת, אפנה את ליבי לדברי הימים – למען לא יגדל מפתח הספר מתוכן דבריו...''

מוצאי חג חנוכה שמח לכל בית ישראל.