פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מנוסת עכברים נסו
מיכאל שרון ז''ל (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 6:41)


מנוסת עכברים נסו


מיכאל מ. שרון




המהלומה הרצחנית שהינחיתו הפלשתינאים על ישראל בפיגוע באוטובוס קו 14 בירושלים, ערב תחילת משפטה הבינלאומי של ישראל בהאג היא טרגית במיוחד, אם תרצו. שכן היא מוכיחה שוב כי הדרך המקובלת מזה אלפי שנים בתרבות לפלס מקום לקבוצה אנושית מסויימת היא דרך המאבק והדם. והרי לפלשתינאים ניתנה הזדמנות בשלישית בחסות המדינה החזקה בעולם ובחסות הקהילייה הבינלאומית להקמת מדינה משלהם. בכיר עתונאי ישראל יואל מרקוס ב''הארץ'' שאל, מי יבין פשרה של התנהגות זאת? אבל האם אין להבינה, כשם שאנו מבינים לעומק את חוקי הטבע, ואולי לקינו כעם ביכולת להבין ולפעול בהתאם לטבע וחוקיו, ופיתחנו נטייה קולקטיבית ללכת בניגוד להם, תוך עקמומיות ממאירה?

ועל כך כבר דיבר ביאליק בכאב אין קץ במרירת נפשו נוכח הבלי עמו השוטה, ב''אכן חציר העם'':

אכן אובד העם, שואף חרפה ורוק,
אין למעשיו יסוד ולפעלו אין חוק.
אלפי שנות חיי נדוד, גלות גדולה מנשא,
התעו אחור הלב, אבדה עצה מגוי.

אני מתבונן שוב בתצלום שהופיע בעיתונות לאחר הפיגוע, ב-‏23 בפברואר: רואים בו שני זוגות תלמידים מהגימנסיה העברית בירושלים (שכמה מתלמידיה ניספו בפיגוע) המחבקים זה את זה בעיניים עצומות ובמחווה של חוסר ישע, ברוח שירי הנכאים אודות ''העם העייף והמדוכא'' של אביב גפן. לכאורה תגובה סבירה, הגם ששונה מעט מתגובות עמים כגון הצרפתים, האנגלים או היפנים הנוהגים במקרים דומים באצילות מאופקת, שאינה מחצינה רגשות. אך מהו הדבר שכל כך מקומם וכואב לי בצילום הזה?

אכן, גם האמריקנים אינם מגיבים בהיסטריה קולקטיבית וחגיגית של זעם מעורב ברחמים עצמיים תוך העצמת תגובות הפתיעה הנפגעת והכעוסה בכלי התקשורת, כל אימת שצעירים אמריקנים נפגעים בעיראק. ולא עוד, אלא שדובריהם היצהירו שאין הם כלל מופתעים ובוודאי לא מתרגשים יתר על המידה מפגיעות המתאבדים העיראקים, שכן הדבר צפוי במערכה ומאבק. האם 300 מיליון אמריקנים הינם חסרי רגשות?

אבל אולי מדובר בדור גרוע מזה שמתאר ביאליק ב''אכן חציר העם'', דורם של אותן תלמידות תיכון המתחבקות זו עם זו בפרץ ניכמרות - משום שכך הורו פסיכולוגים ציניקנים-בדומה שהבינו אולי את נפש בהמתם הנוורוטית שעוותה, יתכן, במאות שנות פוגרומים ומנוסת עכברים. וזאת ברוח ''בטא רגשות בכל מחיר'' – כשהרגשות משום מה מתכנסים כמעט תמיד לעליבות ומחול נידכאות עצמית וקבוצתית.
אותה ניכמרות של חוסר ישע במקום להניף אגרופי זעם, או להגיב בהתקשחות הפנים ובזעם מאופק ונחוש למאבק כפי שהיו עושים כל בני עם נורמלי.

הדבר אינו שונה מהותית מבכחנליית המנוסות המבוהלות במלחמת המפרץ הראשונה, כאשר כל עם ישראל עסק במלל אין סופי וב''מנוסת עכברים'' (שוב, לשונו של ביאליק) במצוות הפסיכולוגים הללו ש''טיפלו'' בעם, וציוו עליו ''לבטא את רגשותיו בקול ולא לשמרן בליבו'' (הפסיכולוגים אגב, דומה שהתבלבלו והטעו עם שלם בערבבם מושגית בין זיהויים של רגשות ובין ביטויים הפרוע. שהרי גם זיהויים של רגשות מנוגד להדחקה, שאינה אמנם רצוייה, אבל זיהוי מודע אינו מחייב ''ביטוי'' פרוע של רגשות לצורך כך ברוב נהי והיצפי מלל תוך תגובתיות יתר).

ניתן אכן לראות בתגובתיות היתר והמנוסה בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה את ''שעתנו הלא יפה''
כאנלוגיה הפוכה לדבריו של צרציל על עמידה נאותה, מחושלת, שקטה ואפקטיבית במצב קשה: ''שעתם היפה''.
זאת בדומה לשעה לא יפה אחרת, שבחזקת יותר מסביר הוא שנשלם עליה גם מחיר יקר מנשוא בעתיד: המנוסה מפתחת רפיח בהינף הנסגנות כיום מארץ ישראל ככלל בפני אויב נחוש ורב סבלנות ותעצומות מאבק למטרת סילוקנו הסופי מהאיזור עד הפרור האחרון של התיישבות יהודית.

אכן הגבנו אז, בזמן מלחמת המפרץ, כצבר אנשים נהנתנים (הדוניסטים), חסרי משמעת פנימית ומרוקנים מתוכן, שעמדו בפני המציאות האמיתית ממנה חרדו: התגודדויות המנוסה היומיות לירושלים ולשאר מקומות מרוחקים מתל-אביב זכורה לכל.
במקביל, עודדו אותנו כאמור הפסיכולוגים ''מטפלי העם'' (משל היה הלאום עצמו אדם בודד, שוב, דומה שהטעייה רבתי) ושאר קשקשנים לא נלאים למלל אין סופי על מנת ''להביע את רגשותינו''. אלא שניתן לסבור שלא ממש היו כאן רגשות ספונטניים, אלא במובהק מחול פרע של שיכרון ליבוי המוני של רגשות חידלון ועליבות בכל כלי התקשורת.

כך, פרט לגילויי היסטריה ותגובתיות יתר טיבעו רבים את עצמם בהשתפכויות מלל שאינו פוסק. כלי התקשורת פצחו בבכחנליה של מלל משתרשר חסר מנוחה כל שעות היממה, כאשר כל דיכפין, החל ממטפל השיניים השכונתי וכלה באיזה תת-אלוף נשכח נקראו לשטוח את הגיגיהם קבל-עם אודות המצב, הבטחון הלאומי, מדיניות בינלאומית ומה לא. התופעה יוצאת הדופן הזאת הביאתני אז להעיר באירוניה לבת זוגי, שכנראה יש לבני אנוש צורך מובנה להניע את שרירי הלסת בשיעור מסויים, והדיבור הבלתי נלאה, שהינו חסר פשר לכשעצמו, הינה רק עילה לכך - להזזת שרירי הלסת באופן מחזורי ונמרץ.
אכן טבענו אז בגילויי היסטריה המונית ותגובתיות יתר תוך אובדן תחושת הכיווניות הפנימית, ההתמצאות והאורינטציה הכוללת במצב, תוך הצפת הממשות במלל ריק. הפכנו לעם של חידלי אישים לכל דבר, ברוח משוררי ונביאי החידלות הלאומית בסגנון אביב גפן ודומיו.

מאידך, זכרם של התמונות ההן, הקרובות יותר בזמן, עדיין טרי ליבי: הפגנת כ-‏2000 מתיישבי פיתחת רפיח העומדים להיות מושלכים מבתיהם וממפעלי חייהם - רבים מהם נימצאים שם כבר שנות דור - מול משכן ראש הממשלה בירושלים. במיטב בגדיהם, קהל מאופק והפגנה מאופקת ובוגרת ללא כל גילויי היסטריה, אלא יותר מכל – מכובדת. ובבטחה של שקט פנימי של אנשים המעוגנים היטב בשגרת חייהם, יצירתם ומקומותיהם, בדומה לבני כפר או עיר החיים שם בבטחה דורות על דורות, ופתחו כבר מעין שקט פנימי, בניגוד לפליטים או מהגרים.

אלא שליבי ניצבט.

במיטב בגדיהם, אך משהו בנוהגם העלה בי את התחושה שאין הם מבינים וחשים את גודל הרעה העומדת לבוא עליהם תוך מספר חודשים (ועלינו, לטווח רחוק יותר, כפי שנראה בהמשך) . מבלי משים עלתה במוחי התמונה של יהודי וורשה ולודג' וולוז'ין ומאות הכפרים בפולין שישבו שם, בארץ מוצאי שלי, כ-‏1000 שנה. ותכופות קידמו את הגירושים למקום ההוא שאין חזרה ממנו במיטב ביגדיהם ובכבוד עצמי של אנשים שהביטחה שבקיום ועשייה בני מאות שנים מונעים מהם לזהות במלוא חושיהם את אפשרותו ויתכנותו של הגרוע מכל.


הפינוי, הנסיגה, העקירה, הבריחה

וכי לא סביר הוא ויותר מכך, שאלו רק ילבו ויוסיפו שמן לתאוות הטבח, ההרס, השוד כלפינו? ויעצימו את בוזם כלפינו ''בני המוות'', ואת התחושה שהיהודי קל-משקל וחסר כבוד לאומי ועל כן אינו ראוי לחיות? הרציונליות-כביכול שבמעשה העקירה והנסגנות (לקטוע בבשר החי על מנת להשאיר את שאר הגוף) מנוגדת להיגיון של כל אומה סבירה אחרת. כך, אף טריטוריה שנילקחה במלחמת העולם השנייה לא הוחזרה על ידי פולין או רוסייה, טורקיה הכריזה ש''לא תוותר על גרגיר של חול מאדמתה לכורדים'', וכך גם לגבי הבסקים בספרד ועוד ועוד.



תעודה: הכורח לקטוע בבשר החי על מנת להציל את הגוף... נאומו של ''מלך היהודים'' בגטו לודג' חיים רומקובסקי בפנייה להיענות לגרוש ילדי הגטו למחנות ההשמדה, ספטמבר 1942 . כל יהודי הגטו ניספו, בסופו של דבר (נאום רומקובסקי בזמן גירוש הילדים מגיטו לודז’ – 4 בספטמבר 1942).


השלכותיו האוביקטיביות של הכבוד

מה פרושו של פילוס מקום בהיסטוריה? הכוונה לא רק למדינה משלך, לריבונות עצמית. הכוונה גם לכבוד ולהכרה במעמדך.

שכן הכבוד אינו גחמה פסיכולוגית שכולה סוביקטיבית. נהפוך הוא - הכבוד הינו אותו מצב אוביקטיבי בו או שאתה מקבל החזרים ותמורות כראוי, או שנגרע מהם, בשל הזילזול בכבודך, דהיינו במעמדך האונטולוגי (אונטולוגיה - מרחב, משרעת ומימדי הנוכחות הקיומית).

זה שאינו מכובד - אינו מקבל תמורה הולמת בעד תוצריו. במדיניות החוץ ניכפים עליו מצבים הדוחקים אותו לפינה ונותנים יתרונות לאחרים על חשבונו. אזרחיו נאלצים בכל מקום לשלם יותר במונחי מאמץ או מטבע אחר תמורת מה שהם רוכשים לעצמם. ניתן לעולל לו כמעט כל דבר מבלי להיענש או לשלם מחיר כלשהו. אובדן הכבוד הינו גם אובדן כוח ההרתעה. אזרחי מדינות חסרות מכובדות בינלאומית אינם יכולים לקבל מעמד שווה במדינות אחרות, אינם מקבלים זכויות אזרח שוות ערך, ולכן הם נאלצים למכור את עבודתם כעובדים במעמד ''זר'' או ''לא חוקי'' במחיר זול באופן לא קביל כמעט.

והערבים אכן מנסים כיום להשיג זכויות עובדים זרים בעלי מעמד אזרחי סביר בארצות אליהם היגרו.

מדינה חסרת כבוד לאומי - פעולת פלישה לאדמתה והצגת מנהיגיה כ''פושעים'' הינה דבר ''סביר'' בעיני רוב האנשים בקהילייה הבין לאומית. כזה הינו המצב הקולוניאליסטי, במסגרתו הפולש מציג את אזרחי המדינה הניפלשת כניקלים ומציגם כחסרי ערך קבל עם, דהיינו מקל את מעמד כבודם. וכזה היה במידת מה גורל העיראקים או האפגנים. מדינה שכבודה מוקל - ניתן לתת לה תכתיבים קשים במישור מדיניות החוץ, ואף לאלצה לוותר על טריטוריות או יתרונות חיוניים. והערבים אכן הצליחו לפגוע אנושות בכלכלת ישראל, ולאלצה לאותה נסגנות עקירתית הנראית כמצב בו ישראל מנסה לשאוף מעט אוויר כלכלי ומענקים, מה ששוב גורע מכבודה במישור הבינלאומי.


הכבוד בהיסטוריה המדינית

האומות דוברות האנגלית למשל היגיעו לאותו מעמד של כבוד בינלאומי בשורה של מאבקי דמים שנימשכו כ-‏700 שנה, מאז מלחמת מאת השנים כנגד צרפת במאה ה-‏14. כבודה של צרפת, אינו רק התרבות הצרפתית, אלא בעיקר ז`אן דארק הבתולה מאורלאנס, נפוליאון, המרשל פוש ממלחמת העולם ה-I, הרזיסטנס ורוח ההתנגדות לכובש הנאצי ודה-גול (שאמנם מדברים על נסיגתו מאלג'יריה, אך שוכחים להזכיר שמדובר במאות ק''מ מאדמת הבית, ולא בחלק אינטגראלי מצרפת והמולדת ההיסטורית. בהשוואה, לגבי אלזאס לוריין, שכן היתה חלק אינטגראלי מצרפת, נישבעו הצרפתים להחזירה בכל מחיר, לאחר שנילקחה ב-‏1870 על ידי הגרמנים). אפילו גרמניה, שמעמדה בהיסטוריה עד המאה ה-‏18 היה נמוך חרף חריצות אנשי המדינות הקטנות הגרמניות המפוצלות, וחרף תרומתה התרבותית, הצליחה להרים את כבודה מאז תקופת קאנצלר הברזל ביסמארק במאה ה-‏19, המרשל בלייכר והמדינה הפרוסית ומלחמתה בנפוליאון, ואפילו בעקבות מלחמת העולם השנייה, בו נאבקה גרמנייה עד השנייה האחרונה ממש מול כוחות עדיפים בהרבה. אולי אותו מאבק נואש הוא שהיציל את גרמניה חרף פשעיה כנגד האנושות, לאחר ששר החוץ האמריקני הנרי מורגנטאו היציע בשלב מסויים להחזיר לאחר הכיבוש את גרמנייה לתקופת האבן ולהרוס עד היסוד את תשתיתה התעשייתית המפותחת. כך אומת המשוררים והמוזיקאים רכשה את כבודה ההיסטורי דווקא עקב מאבק דמים קשה, ככל הנראה, וכיום היא האומה הדומיננטית ביותר באירופה.


טרגיות הכבוד של הסכסוך הישראלי-ערבי

זו היא הטרגיות של הסכסוך הישראלי ערבי - שני לאומים הנילחמים על כבודם הלאומי. מחד - האומה הערבית כולה, שהפלשתינאים נילחמים כיום בשמה, אותה אומה שהיתה בעבר בעלת כבוד ואצילות מפוארת בעקבות כיבושי האיסלאם ותור הזהב שלו במדעים ובתרבות, ואחר, במשך כ-‏700 שנה כבודה הלך והושפל,עד שחולל לבסוף על ידי הסיטואציה הקולוניאליסטית.

והיהודים, שמאז גלותם הסופית ב-‏132 לספירה בתקופת הקיסר אדריאנוס, כבודם כאורחים זרים במקומות גלותם חולל אף הוא ושב וחולל במהלך הפרעות, הרדיפות והביזויים, כשישראל היתה התקווה הגדולה לחיים חסרי קלון. דומה שהברירה אותה מציבים לעצמם שני הלאומים, והערבים ביתר עקביות מהיהודים כיום הינו - ''כבוד או מוות'', שלא לדבר על ''חרות או מוות''.

ברם, האם יתקיימו בנו גם הפעם דבריו של ביאליק ב''עיר ההרגה''?

''מנוסת עכברים נסו ומחבא פשפשים החבאו/וימותו מות כלבים שם באשר נמצאו. חלליכם חללי חינם/לא ידענו למה מתם ועל מי מתם ואין טעם למותכם כמו אין טעם לחייכם.
חציר תלוש העם - ואם יש לתלוש תקווה?''
ועל המון הבכי והנאקה אומר ביאליק: ''ככה תאנוק אומה אשר אבדה אבדה. פצעיכם נאמנים אבל תפילתכם רמייה''.
אל תצטרף אליהם ביללתם, מורה אלוהים למשורר ``יחללו לבדם צרתם - ואתה אל תחללנה. וכאשר פשטתם יד תפשוטו, וכאשר שנוררתם תשנוררו``.

האם גם הפעם יתאמו לקלון ומגמות ההתבזות והאובדן הלאומי דבריו של אורי צבי גרינברג?

''בתכלית הפשטות ובתכלית הגועל, הקרוא לשמחות בחצרות הפריצים, מפליא לרקד ריקודים של קדושה להנאת הפריץ הגוי. הוא, היהודי המטורף המנגן ניגונים נפלאים לכבוד הפוגרומים ולהוד הטבחים/ ולכל באי עולם: טיטוסים, פטליורים, מזמר אני את הזמר הנפלא: הוי, בואו אלי, שהשמחה במעוני; ערכתי שולחני מבשרי ודמי לכם וליהוה על אדמת הסלוים.
היש אלוהים לן שטוב הוא מטיטוס ומני סולדטים על מפתני גבולות? אם ישנו - הוא בכין, הוא פחדן וטוב לו, כלסבא חולה, המחבוא בין עבים/מאימת פוגרומים בעיירות ישראל/מה שיך: אלוה? הי, בכין ופחדן יהוה שלנו על אדמת הסלוים ועושה לו ביצה מבכיו שבכנען''.


הגדרה עצמית וכבוד לאומי ברמת הפרט והכלל

מה אומרת ''הגדרה עצמית'' של לאום? כינון ריבונות או אוטונומיה. זו מאפשרת שימוש במשאבים עצמיים העומדים ''לרשותך'' ולשרות החלטתך ללא עוררין, על מנת לממש מטרות לאומיות: הגנה, הגדלת מרחב התימרון הבינלאומי, שימוש או סחר במשאבים או בחלקם (יצוא נחושת או נפט, למשל) וכיוצא בזה.

חשוב נא על כדורי ביליארד הנעים על לוח: יש כאלה היכולים לנוע ללא הפרעה, ולהמשיך בכוון התנועה תוך מיזעור הפרעה מצד כדורים אחרים. מיזעור הפרעה כזו הממזערת *הטייה* ממסלול נבחר, נקבע במקרה הכדורים על ידי גודל המסה בזיקה עם התאוצה והמהירויות, הקובעים את מידת עמידות resistance הגוף לשינוי כוון.

אנלוגיה ל''מסה'' של מדינה, הקובעת דרגת חופש פעולתה, הינה גורמי העוצמה והמשאבים השונים העומדים לרשותה. וכן הכבוד הבינלאומי בה זוכה אותה אומה.
זאת בעוד גורמי המאמצים המושקעים במימוש מטרות הינם אנלוגיים לתאוצה והמהירות, ועומדים בין השאר ביחס ישר לבהירות (חוסר האמביוולנטיות או הבלבול) המערכת הערכית ומידת הנחישות והרצון לממש ערכים אלה.

גם ברמת הפרט וגם ברמת המדינה, המשקל או המסה של האדם או המדינה הינם מידת הכבוד להם הם זוכים מאחרים, המשאבים העומדים לרשותם, והמיצב (הסטטוס) החברתי או הבינלאומי של הפרט או המדינה. ככל שמצרפיותם גבוהה יותר, כך חופש פעולתם רב יותר, תוך יכולת למזער הפרעות מצד אחרים (אנשים, קבוצות אתניות או מדינות) המכוונות להטות אותם ממסלולי בחירתם.

אם אתה קובע למשל שהפרט הינו תלוי בקולקטיב וכל אשר לו בא מהקולקטיב (כפי שמניח השמאל, ובדומה להנחה אחרת המקובלת על השמאל - תלות מוחלטת של ישראל בקהילייה הבינלאומית ובעמדותיה) הרי ככל שהפרט סוטה ממטרות הקולקטיב (הנקבעות על ידי הקבוצה השלטת החולשת-על ומתפעלת מקורות כוח, וכן מכתיבה ערכים), כך מומעט מ''כבודו'' ומיצבו. וקטנה יכולתו להמשיך בכוון בחירתו, אף אם הוא מפעיל מאמצים רבים הניזונים מצידם על ידי נחישות ערכית.

מה היא מידת הזכאות של אומה להגדרה עצמית וריבונות?
מה היא מידת הזכאות של הפרט להגדרה עצמית וריבונות?

כך, מקטינים, רפי שכל ועובדים זרים נשללת כמעט לחלוטין זכות הריבונות והגדרה עצמית. האם כולנו מבחינת ''עובדים זרים'' או קטינים, באופן יחסי לזכות ההגדרה העצמית הבלתי מותנית של בעלי הכוח ומכתיבי הערכים, העמדות וההחלטות הגורליות בחברתנו?




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


הכבוד האונטולוגי
pit (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 9:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הושג ע''י טיפוח ממיסדי מכוון.

להבדיל ממהמסקנה של מיכאל ,ההפגנה בה אתה מתאר עמידה של מתנחלים מאופקים וגאים ,באה לאחר שנות דור בהם המתנחלים זוכים לטיפוח של כל שלטון ולאפליה מכוונת ברמות שונות ומשונות ,אפליה שאינה קיימת ברוב המיגזרים.

העם עצמו נהנה עד כמה שניתן מגזירות של חינוך לא טוב שהולך ומצטמק ,מבריאות לא תקינה ולא מעודכנת ,מכלכלה ששרויה במצוקה ונסוגה אחורה ,מאב ואם זקנים שלא זוכים לגימלה ראויה שתכבד את גיל הזהב שלהם ,ואם יש איזה נכה באיזור אז מתעלקים גם בו ,גוזלים ממנו את כיבשת הרש .

העם הזה שאתה מנסה לתאר את מצבו האומלל בעזרתו של ביאליק ,העם הזה חי די חרא בזמנים האחרונים.
העניים נהיו עניים יותר ,לילדים אין ארוחה חמה בהרבה מידי בתים ,ובכלל מצב רוחם הכללי הוא מצב של לאחר יאוש,ואם לא די בזה ,יש גם מי שמפגע בהם באוטובוסים ,שגם שם נפגעים סוג מסוים של בני אנוש-משיכבה סיוציו-אקונומית ברורה ומובדלת.
החלק שמצבו הכללי סביר ,אינו נוסע באוטובוסים .

למול מצבו הרע של העם הזה העממי- בעממיות אונטלוגית כשלעצמה ,יש שכבות דשנות יותר בעם הזה שגם מפליאות לילל לעם הזה שיעמוד דומם ,וירגש את מיכאל בעמידה מאופקת.
שכבות שנהנות מכל מיני אפליות מתקנות ,אוכלוסיית המתנחלים שאינה סובלת לא מהאבטלה ולא מירידה ברמת החינוך היא אוכלסיה מאופקת כתוצאה מגזילה מכוונת של כספים לא לה.

במובן מסויים המתנחלים דומים לאותם קיבוצים של לפני עשרות שנים ,גם שם הופגנה אותה התאפקות אונטולוגית .
אבל בפרספקטיבה של זמן כפי שאכן עלה פה לא מעט ,אנו יודעים שאותה התאפקות אונטלוגית היא פרי החלטה שרירותית מימסדית בלבד,שדאגה לאותו ציבור בדמי כספים בלתי אונטולוגים בעליל ,שם טופחו אנשים מעל למעלת השיויון שציפצפה בגורונם ,מעניין הוא שציבור המתנחלים לא עוסק בפעילות חברתית של תמיכה בעני ,בתי תמחוי אינם נפוצים בהתנחלויות,בילדי עניים ,כולם ורובם הם אנשים שחיים על כספי משלם המיסים ,עובדי מדינה ברובם ,אין כמעט מצוקת אבטלה בהתנחלויות.

אותה אוכלסיה מאופקת בהתנחלויות לו היתה סובלת חרפת רעב ,ובריאותה היתה בסימן שאלה ,תגובותיה היו חסרות כבוד אונטולוגי בהתאם.
_new_ הוספת תגובה



הכבוד האונטולוגי
pit (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 9:42)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בהמשך ,גם כאשר יפונו המתנחלים ,כבודם האונטולוגי לא יזועזע מבחינה כלכלית ,הם יזכו לבית חדש וכסף אונטולוגי של משלם המיסים ,הישראלי או האמריקאי,אכן לכסף יש השפעות מרחיקות לכת על מידת האיפוק האונטולוגי.
_new_ הוספת תגובה



מתי לאחרונה
מובטל צמרת (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 10:01)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

החנית את המיצובישי ''כריזמה אייר'' 2003 שלך בחניון הביטוח הלאומי וקיבלת את ליטרת דמי האבטלה שלך שלא על פי חוק?

למה תמיד אתם מאשימים את האחרים כאשר אתם עצמכם מרוששים לשווא את אוצר המדינה?
_new_ הוספת תגובה



אני מציע להגיע סופסוף להסכמה לאומית
מובטל צמרת (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 10:30)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כדלהלן: המתנחלים אשמים בקריסת הקיבוצים, והקיבוצים אחראים לפיגועים בהתנחלויות.

רק על בסיס הבנה זו יגיע השלום הנכסף סופסוף למקומותינו.
_new_ הוספת תגובה



הכבוד האונטולוגי
פנחס (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 14:53)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תגובה סמולנית אופיינית.
1.כל מה שקבלו המתנחלים הוא כאיין וכאפס לעומת מה שקבלו ומקבלים עדיין הקבוצים
רק לאחרונה התשקורת הסמולנית עשתה ספין על ה65 מיליון שקבלו המתנחלים והסתירה מעין הציבור שבאותו זמן קיבלו הקבוצים 120 מיליון. זה מה שנקרא זכות הציבור לדעת.
ואשר להתבכיינות הסמולנית על המצב הכלכלי הגרוע, אז הרי מצב זה הוא פרי הכלכלה הסוציאליסטית הסמולנית שנתניהו מנסה להציל אותנו ממנה.
כנ''ל היה באנגליה שכלכלתה הדרדרה לאחת הכלכלות האחרונות במערב. כתוצאה ממדניותה הכלכלית של תאצ'ר שנואת הסמול היום לאנגליה הכלכלה המודרנית באירופה, ובעוד שבגרמניה ובצרפת 10 אחוז אבטלה הרי באנגליה רק 5 אחוז אבטלה.

לפני מספר ימים התבכיינה יעל פז מלמד במעריב על מצבם של עיירות הפתוח והשכונות ,ושהמתנחלים גוזלים את כספם. ענה לה אחד מעיירות הפתוח: שיבוסם להם למתנחלים, אתם העשירון העליון אוכלי הגבינות ושותי היין אתם גוזלים את הכספים המגיעים לנו. והרי אנו יודעים שכמעט כל האליטה הכלכלית היא סמולנית. הרי האליטה הכלכלית נוצרה על ידי המשטר הסוציאליסטי של הסמול. אליטה שנוצרה לא מעמל כפיים וכשרון לתעשייה ומסחר אלא כתוצאה מקשרים והטבות שלטוניות, ויצירת מונופולים.
אליטה סמולנית ששולטת בכל מוקדי הכח הציבוריים הממלכתיים
והקיפה עצמה בחומות של חוקים ותקנות שנועדו לשמר את כוחה.
אפשר היה כמובן להגדיל עוד ועוד את תשלומי העברה שעברו כבר את האחוז מן התמ''ג המקובל בשוודיה, וכשהיה הכל מתמוטט היו כמובן מאשימים את המתנחלים
_new_ הוספת תגובה



הכבוד האונטולוגי
עני צדוק (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 16:30)
בתשובה לפנחס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לכם סיכוי ימניים יקרים.
הוירוס השמאלני תוקף כל אליטה.
גם השלטון לא יציל אתכם.
אין דרך להציל את נשמותיכם,עדיף שתכנעו.
_new_ הוספת תגובה



אין סיבה לימנים להיכנע, בינתיים
מובטל צמרת (יום שישי, 27/02/2004 שעה 7:58)
בתשובה לעני צדוק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המתנחלים מקבלים יותר כסף מהקיבוצים. אם קיבוצניק מקבל שקל חדש, המתנחל מקבל 2.5 ש''ח. במקרה זה הוירוס השמאלני רק מפרה את ההתנחלויות.
_new_ הוספת תגובה



בניגוד לתחושה העמוקה
פנחס (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 9:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

של השפלה וחוסר כבוד וחוסר ערך עצמי והאשמת המערב בכל תחלואיהם, הרי העם היהודי בכל שנות הגלות ולמרות כל ההשפלות לעולם לא חש עצמו חסר ערך וחסר כבוד ובעל דימוי
עצמי שלילי. ובנוסף, רק האשים את עצמו במצבו, את חטאיו.
לכן כשנוצרה האפשרות עם בא האמנציפציה הוא מיד פרץ קדימה בהצלחה רבה.
_new_ הוספת תגובה



כמו בני דודנו הפלשתינים גם מר שרון הוא אומן המילה הכתובה
שאול כרמון (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 10:39) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הרעיון נכון
מושה (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 11:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הצגת המסכנות האחרונה בהאג, עם שלדי האוטובוסים והדמעות היתה רק ביטוי אחרון לאבדן עשתונות, הדבר אותו מכנה מיכאל בשם כבוד.
מאידך, כרגיל הוא כשל בהצבעה על הגורמים האמיתיים למצב וכשל בזיהוי האחראים לאופנת הבכיינות והיללנות. זכורה לי מתקפת הצבועים על הרמטכל שחק שאמר שאינו רוצה לראות צנחנים בוכים כמו ילדים בלויות.
המבטאים האולטימטיביים של האופנה הזו הם אנשי הימין שההתגודדות בחרסים היא לחם חוקם. בכיות וזעקות שבר ומצגות אימים היו הנשק שלהם במלחמה נגד כל ממשלה בשלושים השנים האחרונות. רק כאשר אספו כח התחילו גם בהשתוללות בריונית.
מסורת האיפוק והנשיאה בעול שאפיינה את החברה הישראלית (וזכרו גם את האופן בו קבלה ישראל את האבדות של מלחמת יום כיפור) נשברה בידי אלו שבאו ב 1977 ''להיטיב עם העם''
_new_ הוספת תגובה



ובכן
pit (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 21:58)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צר לי שעלי לשחק מין משחק קופצני כזה (מימין לשמאל)אבל אם יורשה לי להפיק ממנו תועלת, וגם אם לא יורשה אני אתייחס לזה בקופצנות מסויימת.

שוב פעם ישנה חלוקה שבעיני היא חלוקה מלאכותית במיקרה הטוב ומטופשת ומרושעת במקרה הפחות טוב- החלוקה הזו לימין ושמאל אינה ממין העניין ויש בה כשלעצמה ממידת הבייכנות,

לי זכור מיפגן האבל - על רצח רבין ז''ל ,ילדי הנרות קראו להם ,על מותו של ראש ממשלה שנרצח בגלל הקו הפוליטי שהוא יצג - מעשה מתועב לכל הדיעות ,אכן אירוע טראומטי ,אבל בסקלת הטראומות שעוברות על עם ,כל עם ,נדמה לי שאין ולו דוגמה אחת לסחר באבל ,סחר קיטשי מדכא ונהי ברמת קבצנות כפי שהפגין השמאל מייד ועוד ביומו הראשון של המעשה המנובז הזה ,אכן.
אני רוצה לא להתקנטנן מלשון קטנוניות ולא לזכור מי משך בחוטים ולו במידת הציניות הראויה ,ומי הפיק תועלת ,גם חומרית מהרצח הזה.

מסקנתי היא שיש בשני הצדדים סוחרי מוות ,ויש עם מבולבל ,ודי קהה מבחינת יכולותו להרגיש תחושות אמת.
זה די מבלבל להיזכר שחברו הטוב ביותר של הרמטכ''ל שחק ,הוא יוסי גינוסר ואני אשאיר את הנושא הזה פתוח ,מת האיש וזה מיותר לנבור שם במקום הכאוב הזה.

אבל בל נטעה ,לו חלק מהאנשים המאופקים היו סובלים חרפת רעב ,הם היו מקפצים ורוטנים וסוחרים בכל עוית שגופם היה מפיק מעצמו.
בכלל מעלתו של האיפוק נבחנה ע''י עיתונאית שכתבה ספר על הבנאליות של הרשע ,זה לא שאני הולך להטיף לרגשנות ,ובטח שלא להתלהמות (למרות שגם לי זה קורה) אבל התואר איפוק אינו תואר שעומד בזכות המצב האונטולוגי שמיוחס לו.
ההקשרים כרגיל מציירים את התמונה בבהירות,ובסופו של דבר ההקשרים הם המתארים את האמת אם בכלל מותר להשתמש במילה אמת.האיפוק הוא עניין לא מבוטל ,אבל מי שחושב שהוא עניין איכותי ,צריך להזכיר לו כמה דוגמאות אפלות שיצוגם האונטולוגי הוא איפוקי עד כדי זרא.

לכן לנסות לבנות תיזה מופרכת ששוב פעם תחלק את הימין לרגשני ,או את השמאל לראציונלי ומאופק ,או ההפך את הימין למאופק ואת השמאל רגשני ,זוהי מראש תיזה מפוקפקת ,שנעשית בידיים ציניות משני הצדדים.
_new_ הוספת תגובה



ובכן היום כבר באמת קשה לדעת מיהו מי
מושה (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 22:51)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בכל הסיפור.
אבל מה שייך גינוסר לעניין?
_new_ הוספת תגובה



ובכן היום כבר באמת קשה לדעת מיהו מי
pit (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 23:30)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באמת מיהו?
_new_ הוספת תגובה



השכל הישר כבר לא ישיג את זה
מושה (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 23:35)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נחכה לאיזה סופר גדול שיסביר, לפעמים הם מוצאים תשובות.
_new_ הוספת תגובה



השכל הישר כבר לא ישיג את זה
pit (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 23:38)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איזה מהם ?
_new_ הוספת תגובה



את זה יודעים רק אחרי שקוראים
מושה (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 23:45)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האומנים עושים דברים שמגלים לקוראים דברים שגם מי שיצר לא ידע אותם.
אין דרך טובה יותר להכיר את המציאות מאשר פענוח עבודות של אומנים.
יש כאלה שיודעים לקרוא את זה בספרים, יש כאלה שבשירה, במוסיקה, בציור, בפיסול. לקוראים שונים או מסתכלים שונים יש יכולות שונות.
אני מוצא בספרים, ואתה?
_new_ הוספת תגובה



את זה יודעים רק אחרי שקוראים
pit (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 23:51)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חחח....

ומה זה באמת קשור לגנוסר?
_new_ הוספת תגובה



או, סופסוף מתחילים
מושה (יום חמישי, 26/02/2004 שעה 23:57)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לברר את הדברים החשובים ...
לילה טוב צנונסקי, אני לא כמוך, אני כבר עייף.
_new_ הוספת תגובה



גנוסר
pit (יום שישי, 27/02/2004 שעה 0:04)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך אומרים ,תאמר לי מי...אתה מכיר את ההמשך.

שחק ליפקין היה חבר טוב של איציק גם.
_new_ הוספת תגובה



למיכאל שרון: נהניתי מהמאמר 'הקשה'
רפי אשכנזי (יום שישי, 27/02/2004 שעה 10:30) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

--אך המחכים. נהניתי מהקישור לגטו לודג'. קישור זה מזכיר לי את ההצגה גטו שהוצגה בתאטרון חיפה לפני שנים אחדות מאת יהושע סובול. ההצגה דנה בדיוק באותה דילמה של אנשי הגטו מול המפקד הנאצי קיטל. לא יעזור, האלגוריה מתקיימת, ועוד איך!
אנו טומנים ראשינו בחול ומיכאל מנסה לעזור וכולנו להוציאו משם ולעמוד מול המציאות הקשה.
למיכאל הנושא את גורל האומה על מצפונו אני שולח רק ברכות.
_new_ הוספת תגובה



תודה, רפי היקר.
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 27/02/2004 שעה 10:53)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה
עמרם (יום שישי, 27/02/2004 שעה 13:10)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בגמרא (סנהדרין צח, א) מובאת אמרתו של רבי יוחנן: ''אין בן דוד בא, אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב''. רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין'', זהו דור שכולו זכאי. רבי יהושע אומר: ''הקב''ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושים תשובה'', זהו דור שכולו חייב. ומכאן למדים שאם אכן דורנו חייב, אזי הקב''ה יאלץ אותנו לעשות תשובה ולהיגאל.

הרמב''ם מלמד כי אדם צריך להיות כה חדור בציפייה לגאולה, עד שכל-כולו מרגיש עד כמה חסרה לנו הגאולה. השילוב של דור שכולו חייב יחד עם הסימנים המלמדים כי הגאולה בפתח, רק מחזקים את כמיהתנו לגאולה.

הגאולה קשורה לקיומם של לפחות שלושה מרכיבים אלו: מלך, סנהדרין ונבואה. חשוב כי אותו מנהיג של דור הגאולה, גם יבוא עם משנה חברתית-כלכלית-מדינית סדורה וברורה, משנה הצועדת על פי רוח הצדק והנבואה, כדוגמת המשנה המוצעת בסנהדרין.

מדינה שתקום על פי העקרונות של הצדק והמוסר החברתי-כלכלי המוצגים בסנהדרין, תאפשר ליישם את האידיאל המוסרי אותו למדנו מנביאי ישראל.

כעת זה עידן הגאולה, וזהו המועד הנכון להוציא את המסר לאור.
_new_ הוספת תגובה



אתה לא באמת מתכוון לכל הדברים
מושה (יום שישי, 27/02/2004 שעה 13:29)
בתשובה לעמרם
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המוזרים הללו נכון?
נראה לי שככה אתה מתבדח לך לכבוד שבת.
_new_ הוספת תגובה



הוא מדביק כאן קטעים מאתרים תורניים
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 27/02/2004 שעה 14:11)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ועושה זאת, תחת מאמרי ובשמות שונים כבר שנה ויותר, במגמה לפגוע ולשבש. לעיתים הוא גם מדביק נאצות והשתלחויות אישיות בכותב.
_new_ הוספת תגובה



אתה לא באמת מתכוון לכל הדברים
סתם אחד (יום שישי, 27/02/2004 שעה 17:10)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נו... נגיד והוא מתבדח אז מה פסול בזאת?
_new_ הוספת תגובה



פסול?
מושה (יום שישי, 27/02/2004 שעה 19:12)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מי אמר פסול, זה אחלה סבבי בבי
_new_ הוספת תגובה



התבדחות מתעללת וונדלית של חלאות מול התבדחות בני תרבות
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 27/02/2004 שעה 19:40)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם הפצת וירוסים ברשת כרוכה בהתבדחות אכזרית, שכן הוירוס יוצר התעללויות שונות ומשונות העשויות לבדח את הפורעים. בעולם השלישי אכן נפוצה ההתעללות ברמות שונות, והונדליזם כדפוס של התבדחות. בעוד התבדחות בריאה של בני תרבות הינה שונה בתכלית. יש התבדחות של חלאות המין האנושי, הכרוכה ברמות אכזריות והתעללות משתנות, כולל ואנדליזם, ויש התבדחות של בני תרבות.
_new_ הוספת תגובה



לא פחות חמור מכך הוא להלך עלינו אימים משך
סתם אחד (יום שישי, 27/02/2004 שעה 22:43)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שנים רבות באיצטלה של ''מציל העם'' החרד לגורל האומה. כולנו סומא ורק הוא זה שרואה את האור/חושך.
_new_ הוספת תגובה



ביקורת חשובה בכל חברה. היא בראש
מיכאל מ. שרון (שבת, 28/02/2004 שעה 0:19)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וראשונה מפרה את החשיבה. היכן שהביקורת שובקת או נעשית חסרת ציביון, מדומה ואומרת הן, היכן שאנשים חושבים בדפוס אחיד, אין פוריות רעיונית. במקומות כאלה היזמות מועטה, והמדינה גולשת לעוני ודיכוי מצד השלטונות.

אתה מייחס לי גישות שאין לי. אבל אנשים המפרים את החשיבה ובעלי רעיונות - מכבדים אותם יותר מכל, בכל חברה מערבית ותרבותית. בעולם השלישי, מאידך, ובמדינות טוטליטריות קורה ההפך - זורקים יוצרים לכלבים במקרה הטוב ופורעים בהם במקרה הפחות מוצלח. חשיבה חופשית וחיה מפריעה לדיכוי וגזל והשבקת הכלכלה היוצרת. עוני חרוף, דיכוי והשבקת יוצרים הולכים ביחד.
_new_ הוספת תגובה



''פטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל''
סמואל ג'קסון (שבת, 28/02/2004 שעה 19:10)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



שיעור בלוגיקה: מכאן לא נובע שהמגלה מידה של פטריוטיות
מיכאל מ. שרון (שבת, 28/02/2004 שעה 19:25)
בתשובה לסמואל ג'קסון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא נבל. מההנחה שכל הנבלים הם פטריוטים, לא נובעת המסקנה שכל פטריוט הוא נבל.
_new_ הוספת תגובה



שאפו, מיכאל
בננה ספליט (שבת, 28/02/2004 שעה 19:29)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וביננו, אני מכיר ושומע על הרבה נבלים שהם לא פטריוטים בכלל. כנראה לנבלים יש אין סוף מקומות מפלט.

או שמע התכוון המחבר לומר שהפטריוטיות הפלסטינים היא מקומו של כל נבל ישראלי?
_new_ הוספת תגובה



ימות המשיח הגיעו, ''ויקום הגזר ויכה את הגנן''
סמואל ג'קסון (שבת, 28/02/2004 שעה 19:32)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל גינה זקוקה לגדר ומי שמבשל שלא יתלונן שהאוכל חריף.
_new_ הוספת תגובה



''פרופגנדה טובה נשענת על קודקס מילים יפות
בננה ספליט (שבת, 28/02/2004 שעה 19:42)
בתשובה לסמואל ג'קסון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבאות לבלבל את מוחם של אוכלוסיית היעד. מן הראוי שהתעמולה תתבצע במילים ובביטויים שאין להם כל קשר והקשר לנושא שעל הפרק, כדי לא להרתיע מלכתחילה את ליבו של קהל היעד. את שיכלו כבר נלכלך וננווט'' - לנין, 1904).

* ימות המשיח הגיעו
* ''ויקום הגזר ויכה את הגנן''
* כל גינה זקוקה לגדר
* מי שמבשל שלא יתלונן שהאוכל חריף
_new_ הוספת תגובה



הבא לברבר ולהטעות את חושיהם
מיכאל מ. שרון (שבת, 28/02/2004 שעה 20:52)
בתשובה לבננה ספליט
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כה לחי לנין-ספליט

ואשר לסמול ג'קסון, יש עוד פסוק ידוע:

''הבא לברבר להטעות ולגנוב את חושיהם של הבריות במלל סתום, למען יתהו למה התכוון המשורר, שמה רמז חלילה, שמה התכוון לברכה מופלאה, שמה ושמה --

יכין מגן-תחת לשהייה בקלבוש''

(ניצב זיגל).
_new_ הוספת תגובה



כשיפתחו התיקים מהארכיבים נדע איך להגיב
סתם אחד (יום ראשון, 29/02/2004 שעה 16:38)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

.
_new_ הוספת תגובה



''פטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל''
פנחס (יום חמישי, 18/03/2004 שעה 18:54)
בתשובה לסמואל ג'קסון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''השלום'' מפלטו הראשון של הנבל
_new_ הוספת תגובה



ושלום אכזב - שידול לתמורות מפליגות תמורת כלום
מיכאל שרון (שבת, 20/03/2004 שעה 7:55)
בתשובה לפנחס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הינו סגנונם של המפיצים את הפרקטיקה של ''לקיחת דבר במרמה''. ואת ההונאה, למעשה. אחר כך, כשישתלבו באדמיניסטרציית המדינה יתבעו מאיתנו מיסי עתק מבלי שנקבל כל תמורה - עבור החינוך, הרפואה, התרבות ניצטרך שוב לשלם מכיסנו.

והאם גישתם העיסקית תאופיין, בהתאם, בהאדרת מוצרים מעוטי ערך, ותביעת תשלום העולה בהרבה על ערכם בשוק החופשי?

והאם יקדמו גם אנשים מעוטי כשרון לעמדות מפתח באקדמייה, יקדמו סופרים גרועים ואינטלקטואלים כזבנים ומעוטי תרומה ממשית, תוך מצגים של ''אנשים מצויינים''?. ונשאלת השאלה אם בחייהם האישיים אין הם מתרגלים כאן פרקטיקה של סחיטה רגשית ופריטה על מיתרים של אידאלים נעלים, כדי לסחוט מאיתנו תגמולים במישור רוחני ומטריאלי - שוב, ללא כל תמורה בת קיימא?
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי