הזכות להיות פלוני

מתברר שאין גבול לאטימות ולטמטום והדברים שיובאו כאן ידברו בעד עצמם:

מערכת בתי המשפט מפיצה, כידוע, את פסקי הדין של הערכאות השונות. קורה לא אחת שבעלי דין נזקקים לסעד מבית המשפט בגין עילה כזו או אחרת הנוגעת לבריאותם. מתברר שהמערכת אינה מקפידה על חסיון פרטי זהותם של אותם בעלי דין, ודבר מחלתם הופך עד מהרה נחלת הציבור הרחב - על כל המשתמע בכך לעניין הפגיעה הקשה בצינעתם.

טכנולוגית המיחשוב והעובדה שפסקי הדין מתפרסמים באתר האינטרנט של בית המשפט העליון, מחמירים את הבעיה עשרות מונים - באשר המידע הרגיש הזה הוא עתה זמין ונגיש בלחיצת מקלדת, ולמעשה אינו מעלה אבק לעולם.

אבל חמורה, כמובן, במיוחד הבעייה כאשר עניינם של בעלי הדין הוא בתחום בריאות הנפש.

להמחשת חומרת הבעייה יובא כאן ציטוט קצר – מילה במילה – מאחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון המפורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון:

3. אורית X^* גויסה לצה''ל בחודש דצמבר ‎1992 ונקבע לה פרופיל ‎97. לא היה לה לאורית כל עבר רפואי שעניינו הנפש. לאחר שעברה אימוני טירונות והוכשרה כקלדנית בקורס בן שלושה שבועות, הוצבה אורית לשרת כקלדנית בבסיס מודיעין קרוב לביתה. אורית גילתה עצמה כחיילת איכותית וכחודש ימים לאחר שהוצבה בבסיס המודיעין הוצע לה תפקיד של עוזרת קצין מיבצעים באותו בסיס. תפקיד זה עיקרו היה הקלדת נתונים למחשב – תוך הפעלת שיקול דעת מסויים – והכל ראו בו תפקיד יוקרתי הנושא עימו אחריות. אורית נענתה להצעה, ולאחר תקופת חפיפה קצרה בת כשבוע עד עשרה ימים, החלה מבצעת את התפקיד באורח עצמאי.
   
   
4. בתקופת החפיפה, ולאחריה – משהחלה עובדת באורח עצמאי – היתה אורית שרויה במתח ובחרדה וניכרו בה סימני מצוקה. וכך, זמן קצר לאחר מכן - בחודש אפריל ‎1993 - נתגלו באורית תופעות פסיכוטיות קשות. אורית אושפזה בבית-חולים פסיכיאטרי, והרופאים איבחנו בה מחלה הקרויה ''פסיכוזה סכיזופרנופורמית''. להלן נכנה מחלה זו - סכיזופרניה. מחלה זו היא מחלה ''קונסטיטוציונלית'', וכהגדרתו של השופט זוסמן, מחלה היא ה''טבועה בנפשו של אדם, וממקום מחבואיה שם יכול שתתפרץ ויכול שתישאר רדומה עד לסוף ימיו של אדם'': ע''א ‎652/69 בוסאני נ' קצין התגמולים, פ''ד כד ‎1) 217, 219). במקרים מסויימים מתפרצת המחלה בשל מתחים נפשיים ומצבי לחץ. לאחר התפרצות המחלה נפגע כושר עבודתה, ואורית החלה מקבלת באורח שוטף טיפול בתרופות וטיפול נפשי.

עד כאן הציטוט מפסק הדין.

ועכשיו, גב' אורית - האמורה להיות כבת 30 - אולי החלימה ואולי לא - ואולי כבר נשואה עם ילדים - ואולי בעלה איננו יודע על עברה הרפואי - ואולי גם חבריה וחברותיה לא שמעו דבר מחלתה - נדונה על ידי מערכת המשפט לחשיפה מתמדת וזמינה בקלות מדהימה - ועד סוף כל הדורות - של פרטים רגישים מאין כמותם לצינעתה ולשלוות חייה.

מיותר לנבור בספר החוקים או בתקדימי בית המשפט העליון, ולבדוק אלו זכויות נרמסות כאן.

יצויין שגב' אורית איננה מקרה יחיד כלל ועיקר; סריקה די שטחית של מאגר פסקי הדין של בית המשפט העליון והמחוזי, וכן של בית הדין לעבודה, מעלה בסביבות מאה מקרים ואולי יותר, שבהם נחשפת זהותם של בעלי דין הלוקים בנפשם.

אבל מסתבר שגם בתחום הרגיש הזה נכבשים שיאים:
אדם הלוקה בנפשו הגיש תביעת פיצויים כנגד המוסד לחולי נפש שבו הוא היה מאושפז, וזאת מחמת שהמוסד התרשל ולא הקפיד כראוי על סודיות בעניינו של אותו אדם.

בית משפט השלום הכיר בתביעה ופסק פיצויים לטובת אותו אדם בגין הפרת חובת הסודיות כלפיו.
פסק הדין אושר גם בהליך ערעור בבית המשפט המחוזי.
והנה מסתבר - ממש לא ייאמן - שפסק הדין של ביהמ''ש המחוזי, המלקה את מנהלי המוסד לחולי נפש על שהתרשלו בשמירת סודיות ענייניו של התובע - אותו פסק דין עצמו - חושף את פרטי זהותו של התובע - ואת עובדת אישפוזו במוסד לחולי נפש - לעיני כל העולם כולו.
(ע''א פרופ' מיכה נוימן נ' מנדל X^*).

פשוט לא ייאמן;

על כגון דא ייאמר כי יש גרוע ממערכת משפט מרשעת: מערכת משפט מטומטמת.

לא ידוע לכמה אנשים נודע - מפה לאוזן - על עובדת אישפוזו של מר מנדל במוסד לחולי נפש - קודם שהגיש התביעה.
אבל אנחנו יודעים היטב מהו גזר דינו של מר מנדל בעקבות הסעד שמערכת המשפט העניקה לו ברוב חסדה: אינפורמציה רגישה ביותר לצינעתו מתגוללת באינטרנט ו/או על דיסקים, לא תופסת מקום, תמיד טרייה, תמיד זמינה ולעיני כל הציבור.

מר מנדל כבר סיים, מן הסתם, ללקק את מעט הדבש שמערכת הצדק השפיעה עליו, אבל העוקץ הארוך והמכאיב שמערכת הצדק תקעה בבשרו ימשיך להיות תקוע שם עד אין סוף.

נראה שאין צורך להביא כאן דוגמאות נוספות כדי להמחיש את עומק הבעייה וחומרתה.

שפר עליהם מזלם של אותם בעלי הדין הזוכים בפסקי הדין לתואר - היקר מפז - ''פלוני''.
השאלה מי יזכה לתואר הנכסף הזה ומי לא - נראית, על פניה, כנתונה לחסדי המקרה.

מיותר להוסיף, שעצם העובדה שחלק מבעלי הדין בפסקי הדין הרגישים הללו זוכים בכל זאת לתואר ''פלוני'' - מלמדת שמערכת המשפט מודעת לחשיבות הדבר ומכירה בחיוניותו.

יצויין, שבעבר כבר נעשתה פנייה אל נשיא בית המשפט העליון בעניין הנוגע לחשיפה לא ראוייה של פרטיו האישיים של בעל דין.
הבעייה ההיא נפתרה בדרך מאד מקורית: ריפאו את השן הכואבת ע''י כריתת הראש.
הכיצד?
תחת אשר יחליפו את שמו של בעל הדין הנ''ל בתואר ''פלוני'', הסירו מהמאגר את פסק הדין בשלמותו - עם כל חשיבותו המשפטית. אחד מעוזרי הנשיא הסביר אז שהמדובר ב''בעייה מיחשובית''. נשמע להדיוטות משהו כמו כוח עליון.

מערכת המשפט ודאי תדע להסביר את הבעייה המיחשובית הזו למנדל ולאורית ולשאר האנשים שהיא - באטימותה - מפרסמת את צינעתם בראש חוצות.
ומן הסתם, היא גם תדע להסביר להם כיצד היא עורכת את החלוקה האכזרית בין אלה שזוכים מידיה להיות ''פלוני'' לבין אלה, שלרוע גורלם אינם זוכים לאנונימיות הנכספת הזו.

העובדה שמערכת המשפט - דווקא היא - מפרסמת ומפיצה פסקי דין בעניינים רגישים מאין כמותם לצינעת הפרט - תוך חשיפת פרטים מזהים - היא בלתי נסבלת.

מערכת המשפט - המתיימרת להיות מגן לחלשים ולחסרי ישע - אינה יכולה להרשות לעצמה - בשום אופן - דרך התנהלות שכזו - תוך רמיסה נוראה של זכויות אנשים שהגורל כה התאכזר אליהם.
הערת הכותב: המאמר, בשינויים קלים, נשלח כמכתב לטיפול גורמי מערכת המשפט.
* שמות המשפחה הושמטו ע''י כותב המאמר.