על חרדים, קצבאות ותעסוקה

אצל הגברים החרדים, שיעור אי- התעסוקה ב-‏2008 (65%) היה גבוה ביותר מפי שלושה בהשוואה לשיעור לפני כשלושה עשורים (21%).

פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב: ''הגדלת ממדי המימון במהלך השנים מאפשרת לחלק גדל והולך מן האוכלוסייה לבחור באי-עבודה כדרך חיים,...''

מרכז טאוב...

כל יהודי צריך להיות זכאי באותה המידה לתקופת לימודים ישיבתית, אם רצונו בכך. אבל להישאר בישיבה לאורך עשרות שנים, להקדיש ללימוד התורה את כל החיים - ראוי לכאורה לא ציבור שלם, אלא רק מיעוט המתאים לכך באופן מיוחד.

הגיע הזמן להצטרף למעגל העבודה

כפי שמציין פרופסור בן דוד, אחד המומחים בנושאים הקשורים לטיפוח הון אנושי, שיעור האי-תעסוקה בין הגברים החרדים הוכפל פי 3 במהלך שלושת העשורים האחרונים. הוא גם מציין שגורם עיקרי לתהליך הזה הוא התהליך של הגדלת ממדי המימון הציבורי. מצד שני אומרת לנו הגברת אמונה אלון שמוטב לצמצם את מספר העוסקים ב''תורתו אומנותו'' למיעוט של עילויים.

השבוע הצהירה הממשלה על כוונתה לחוקק חוק מיוחד שיאפשר לה להקצות קצבאות קיום לחרדים ש''תורתם אומנותם''. כמובן שאפשר יהיה למצוא נוסח כזה שבג''ץ לא יוכל למנוע את הפעלתו כפי שפסק ביוני השנה, ובא לקואליציה גואל. לכאורה מדובר במיסוד נוהג שהיה קיים לפחות 30 שנה לספק לחרדים מבוגרים ש''תורתם אומנותם'' מלגת קיום ''ייחודית''. לכאורה אין לנו סיבה להתלונן דוקא עכשיו.

בכל זאת יש בסיס לביקורת בנדון.

---

אם בודקים לעומק את מה שמלמד אותנו פרופסור בן דוד מגלים גם שהגידול בשיעור אי-התעסוקה (שיעור הלא כלולים בכוח העבודה):

א. פוגע בתהליך הגידול ברמת החיים הכללית ובפרט של אלה המשתייכים לאי-המועסקים.

ב. נובע מגידול במימון לאי-מועסק ומהגידול במספר השייכים לקבוצה.

אם החרדים ינהגו כפי שהם נוהגים מחוץ לישראל, צפוי להם וגם לנו תהליך שישפר את רמת החיים של כולנו. מדוע? משום שאם ינהגו כך יהיה גידול בכוח העבודה שמשמעותו גידול בתמ''ג (התוצר המקומי הגולמי). מאחר וגודל האוכלוסיה לא משתנה, הרי שהתמ''ג לנפש יגדל ומכאן שתגדל-תשתפר רמת החיים.

אחד הבונוסים של תהליך כזה יהיה הקלה בעומס מימון קצבאות והבטחת הכנסה למעוטי היכולת. בונוס נוסף יהיה שיגדל מספר האנשים שיוכלו לממן לעצמם או לבני משפחתם לימודי תורה (או לימודים בנושאים אחרים) ולחסוך להם דאגות פרנסה בעת הלימודים. יותר מכך עם עליית רמת החיים גם יכולת המדינה לממן השכלה ויעדים אחרים תיגדל.

עם זאת צריך וכדאי לזכור שה''מסורת'' של ''תורתם אומנותם'' היא חדשה יחסית. ראשיתה בימי מלחמת השחרור בהבטחה אישית של בן גוריון שהעמידה את מכסת האברכים על 400. אבל מאז עברו הרבה מים בירדן והמציאות השתנתה ועם הגידול באוכלוסיה נפרצה מגבלת המכסה. ובשנת 2005 הגיע מספר הזכאים ל''תורתם אומנותם לכ-‏41.5 אלף אברכים ומאז המשיך ועלה. לפי מידע בשנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נראה שהמספר הזה עבר כבר את ה-‏100 אלף (ראה הערה 6, לוח 8.10). אם פעם היה מדובר במספר מצומצם של עילויים שלומדים תורה הרי שבימינו יש גם רבים אחרים שעלו על הרכבת בגלל הקצבאות או סיבות אחרות שאינן בהכרח קשורות עם לימודים.

אפשר כמובן לסיים ברוח הדברים של אמונה אלון ולציין שעדיף לכולנו שנחזיר את משימת ''תורתם אומנותם'' לממדיה המקוריים – משימה לעילויים בלבד. אם בכל זאת צריך לממן לאברכים הנבחרים האלה (או לחלקם) קצבת קיום אפשר בהחלט לעשות זאת במסגרת החוק הקיים. זה אותו החוק באמצעותו משלמת המדינה ''הבטחת הכנסה'' לעשרות אלפים באמצעות הביטוח הלאומי.

צמצום אי-התעסוקה בחברה הישראלית היא מטרה חשובה וראויה.

---