  
  
  
|
 |
|
||
  התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
רֵאשִׁית, גַּם בָּתַת-מוּדָע, אִלּוּ הָיִיתָ בָּטוּחַ בְּוַדָּאוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי - לֹא הָיִיתָ טוֹרֵחַ לַעֲנוֹת לִי. מִכָּאן אֲנִי מֵבִין שֶׁאִם אוֹתִי אַתָּה לֹא שׁוֹאֵף לְשַׁכְנֵעַ - אָז לְפָחוֹת כַּמָּה מִקּוֹרְאָיו הַפְּעִילִים וְהַסְּבִילִים שֶׁל הַפוֹרוּם. וְעַתָּה לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן: אַתָּה מוֹדֶה שֶׁחֶבְרַת כּוֹחַ אָדָם שֶׁמְּסַפֶּקֶת עֲבוֹדָה זְמַנִּית זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. זֶה אָכֵן בְּסֵדֶר - אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה: זֶהוּ שֵׁרוּת אֲמִתִּי וְדוֹחֵק שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים נִדְרָשִׁים, נִדְרְשׁוּ וְיִדָּרְשׁוּ לוֹ, כּוֹלֵל עוֹבֵד כּוֹחַ-אָדָם שֶׁלְּךָ הַנֶּאֱמָן הֶחָתוּם מַעְלָה.. אַתָּה טוֹעֵן נֶגֶד מַעֲסִיקִים שֶׁמְּנַצְּלִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁמִּי שֶׁעוֹבֵד אֶצְלָם בְּפֹעַל מָעֳסָק עַל-יְדֵי חֶבְרַת כּוֹחַ אָדָם, וְלֹא יְשִׁירוֹת עַל-יָדוֹ. מַדּוּעַ? כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהָעוֹבֵד ''זְכֻיּוֹת''. זְכֻיּוֹת לְמַה? לִימֵי חֻפְשָׁה? לִדְמֵי הַבְרָאָה? לְקֶרֶן הִשְׁתַּלְּמוּת? לִקְבִיעוּת בָּעֲבוֹדָה? לְחוֹזֶה חָתוּם לְשָׁנָה לְפָחוֹת, בִּשְׁבִיל הַשֶּׁקֶט הַנַּפְשִׁי? אֲנִי מַסְכִּים אִתְּךָ שֶׁהַלְּוַאי שֶׁכָּל עוֹבְדֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ זוֹכִים לְכָל הַזְּכֻיּוֹת הַסּוֹצְיָאלִיּוֹת הָאֵלֶּה וְגַם אֲחֵרוֹת, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים תַּחַת גַּפְנָם וְתַחַת תְּאֵנָתָם בְּאֵין מַחְרִיד. אֲבָל חֲשֹׁב רֶגַע: מַדּוּעַ אַתָּה מְצַפֶּה מֵהַמַּעֲסִיק שֶׁיִּתֵּן אֶת מַה שֶׁאַתָּה לֹא מוּכָן לָתֵת? נַנִּיחַ שֶׁאַתָּה מַעֲסִיק מוֹרֶה פְּרָטִי לְמָתֶמָטִיקָה כְּדֵי לְסַיֵּעַ לְבִנְךָ לַעֲבֹר אֶת הַבַּגְרוּת כְּדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ מִכְשׁוֹל חָמוּר בְּהֶמְשֵׁךְ חַיָּיו. וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁהַמּוֹרֶה הַזֶּה לֹא רַק שֶׁלֹּא עוֹזֵר - הוּא אַף מְדַרְדֵּר אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל בִּנְךָ בְּמָתֶמָטִיקָה וְגוֹרֵר בַּעֲקִיפִין גַּם יְרִידָה בְּמִקְצוֹעוֹת אֲחֵרִים. לֹא תְּפַטֵּר אוֹתוֹ? הַאִם בְּשֵׁם הַ''צֶּדֶק הַחֶבְרָתִי'' תַּהֲרֹס אֶת עֲתִידוֹ שֶׁל בִּנְךָ כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהַמּוֹרֶה לִפֹּל אֶל תְּהוֹם הָאַבְטָלָה? הַרְשֵׁה לִי לְהָנִיחַ שֶׁתְּפַטֵּר אוֹתוֹ - אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה צַדִּיק, טִפֵּשׁ אוֹ צָבוּעַ. וּמַה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיִיתָ, כְּמוֹ מַעֲסִיק ''הוֹגֵן'', מְקַבֵּל אוֹתוֹ לְחוֹזֶה שֶׁל שָׁנָה מֵרֹאשׁ, עִם קֶרֶן הִשְׁתַּלְּמוּת, דְּמֵי הַבְרָאָה, בִּטּוּחַ בְּרִיאוּת וּבִטּוּחַ מְנַהֲלִים, שָׂכָר כָּפוּל מִשְּׂכַר הַמִּינִימוּם (שֶׁיִּהְיֶה ''הוֹגֵן'', כֵּן?) וּפִצּוּיֵי פִּטּוּרִין נְדִיבִים גַּם אִם יִתְפַּטֵּר מֵרְצוֹנוֹ (''הוֹגֵן'', כְּבָר אָמַרְנוּ?) וְגוֹ' וְגוֹ' מַה הָיָה קוֹרֶה אָז? הָ''עֵסֶק'' שֶׁלְּךָ - בַּמִּקְרֶה הַזֶּה בִּנְךָ - הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן. וּמַדּוּעַ בַּעַל עֵסֶק אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבְחֹן אֶת עוֹבְדָיו לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפַת זְמַן סְבִירָה, עַל-מְנַת לְוַדֵּא שֶׁהֵם מְמַלְּאִים אֶת חֶלְקָם כַּהֲלָכָה, וְלֹא יִתְנַפֵּל יָשָׁר עִם שְׁלַל ''זְכֻיּוֹת''? וְנָנִיחַ שֶׁהוּא אָכֵן ''מִתְחַמֵּק'' - וּמִתְעַקֵּשׁ לְהַעֲסִיק ''לְלֹא זְכֻיּוֹת'' כְּעוֹבְדֵי כּוֹחַ אָדָם לָנֶצַח. מַה מוֹנֵעַ מֵהָעוֹבֵד הַמֻּפְלֶה וְהַמֻּשְׁפָּל לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת? אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְאַחַר שָׁנָה, שְׁנָתַיִם שָׁלוֹשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן מִקְצוֹעִי אֵצֶל מַעֲסִיק ''מַשְׁפִּיל'', הוּא יוּכַל לִדְרֹשׁ וּלְקַבֵּל שָׂכָר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וּתְנָאִים נִלְוִים טוֹבִים יוֹתֵר מֵהַמַּעֲסִיק הַבָּא! וְאִם נַחְזֹר לַדֻּגְמָא שֶׁהֵבֵאתִי קֹדֶם - גַּם בַּהֲנָחָה שֶׁאַתָּה מַעֲסִיק ''רָשָׁע'', וְתַחְלִיט לְהַעֲבִיד אֶת הַמּוֹרֶה כְּעוֹבֵד כּוֹחַ אָדָם ''לְלֹא זְכֻיּוֹת'', שׁוּם כּוֹחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִמְנַע מִמֶּנּוּ לְפַרְסֵם מוֹדָעוֹת בַּשְּׁכוּנָה וְלָלֶכֶת לְאָב אַחֵר, שֶׁתְּמוּרַת לִמּוּד בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ יִהְיֶה מוּכָן לְהַעֲנִיק לוֹ תְּנָאִים טוֹבִים יוֹתֵר. אַתָּה אוֹמֵר: ''...הַצְלָחָתָהּ שֶׁל הַכַּלְכָּלָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית... אַחֲרֵי שֶׁתָּבְעוּ וְקִבְּלוּ סִיּוּעַ מֶמְשַׁלְתִּי כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַמִּפְעָלִים הַמְּסַפְּקִים עֲבוֹדָה... אַחֲרֵי שֶׁקִּבְּלוּ מִמּוּן מֶמְשַׁלְתִּי... כָּל הַחֲשִׁיבָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית בְּתַמְצִית''. סְלַח לִי מְאוֹד עֲמִיתִי הַמְּלֻמָּד, אַךְ מְדֻבָּר כָּאן דַּוְקָא בַּחֲשִׁיבָה סוֹצְיָאלִיסְטִית לְמוֹפֵת: רַק מֶמְשָׁלָה סוֹצְיָאלִיסְטִית, אוֹ בַּעֲלַת יָמְרוֹת ''חֶבְרָתִיּוֹת'', תַּצִּיל מִפְעָל כּוֹשֵׁל כְּדֵי לְהֵרָאוֹת כְּמִי שֶׁדּוֹאֶגֶת לַחַלָּשִׁים וּמַּצִּילָה אֶת מְקוֹמוֹת עֲבוֹדָתָם. מֶמְשָׁלָה קָפִּיטָלִיסְטִית (וְהַפִּתּוּי לִנְהֹג בְּאֹפֶן ''חֶבְרָתִי'' הוּא אָכֵן חָזָק מְאוֹד) לֹא תַּעֲשֶׂה זֹאת: לָקַחְתָּ סִכּוּן עַל עַצְמְךָ, הִשְׁקַעְתָּ, בָּנִיתָ, שִׁוַּקְתָּ, יִצַּרְתָּ, מָכַרְתָּ, הִצְלַחְתָּ וְהִרְוַחְתָּ? אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. הִשְׁקַעְתָּ וְגוֹ' וְנִכְשַׁלְתָּ וּפָשַׁטְתָּ רֶגֶל? זֶהוּ צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ. הַכּוֹחַ הַמֵּנִיעַ שֶׁבַּשִּׁיטָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית הוּא לֹא רַק הַשְּׁאִיפָה לְהַצְלָחָה - אֶלָּא גַּם הַפַּחַד מִפְּנֵי כִּשָּׁלוֹן. מִמּוּן וְ''הַצָּלַת'' מִפְעָלִים כּוֹשְׁלִים נוֹגֵד בְּתַכְלִית אֶת הַקָּפִּיטָלִיזְם, מִפְּנֵי שֶׁהַנְשָׁמָה מְלָאכוּתִית שֶׁל חֲבָרוֹת כּוֹשְׁלוֹת מוֹנַעַת מֵחֲבָרוֹת מֻצְלָחוֹת וִיעִילוֹת לְהִכָּנֵס לַשּׁוּק. לָכֵן הַכִּשָּׁלוֹן הוּא כֻּלּוֹ כִּשְׁלוֹן דֶּרֶךְ הַחֲשִׁיבָה הַ...לֹּא בְּדִיּוּק ''סוֹצְיָאלִיסְטִית'' בְּמוּדָע, אֲבָל מֵעֵין... ''חֶבְרָתִיסְטִית'', נָגִיד. אַתָּה מַעֲדִיף אֶת הָאַבְטָחָה שֶׁל מִשְׁטֶרֶת הַמְּדִינָה, אֲבָל כָּאן אַתָּה מַחְטִיא אֶת הַמַּטָּרָה. גַּם אֲנִי מַעֲדִיף אֶת הֲגָנַת הַמִּשְׁטָרָה, מִכֵּיוָן שֶׁבִּטְחוֹן פְּנִים, בִּטְחוֹן חוּץ, אֲכִיפַת הַחֹק וְהַסֵּדֶר (בָּתֵּי מִשְׁפָּט) הֵם תְּחוּמֵי הָאַחֲרָיוּת הַיְּסוֹדִיִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמְּדִינָה, עַל-פִּי כָּל תּוֹרָה וְכָל שִׁיטָה. אֲבָל אֲנִי כֵּן מַעֲדִיף אֶת ''סוֹחֲרֵי הָעֲבָדִים'', אֶת חֶבְרוֹת כּוֹחַ הָאָדָם, שֶׁבָּהֶן הַיַּחַס לַמֻּבְטָל הוּא יוֹתֵר אִישִׁי, יוֹתֵר אֱנוֹשִׁי וְיוֹתֵר מִקְצוֹעִי לְאֵין שִׁעוּר וּלְאֵין עֲרֹךְ מֵאֲשֶׁר בְּלִשְׁכַּת הַתַּעֲסוּקָה, שֶׁעָלֶיהָ קָצְרָה הַיְּרִיעָה מִלְּהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
ראשית אני מבקש לציין לזכותך, שאתה עונה, עונה מהר, וגם מתייחס באופן ענייני. זה לא כל כך נפוץ במחוזותינו. שנית, כבר זמן רב, מאז שהתבגרתי, ואפילו לפני שהזדקנתי, שאני לא מנסה לשכנע אף אחד, כי מעולם ואף פעם לא השתכנע מישהו בויכוחים. (גם לא בדיונים מלומדים). מעשי שכנוע נמצאים במקומות אחרים. אני רק רוצה שגם דעתי המנוגדת שדעתך, תהיה כתובה כאן. נכון, כתבתי שֶׁחֶבְרַת כּוֹחַ אָדָם שֶׁמְּסַפֶּקֶת עֲבוֹדָה זְמַנִּית זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. אני מצטער, טעיתי. זה בסדר, אבל לא בסדר גמור. כשלתי בקולמוסי. אם אני זקוק לעובד, לזמן קצר, כמה ימים, או אם אני זקוק לעובד מחליף לזמן קצר, או אם עקב עבודה דחופה אני צריך עובדים לזמן קצר, כמו ספירת מלאי. זה בסדר. אם יש לי זמן קצר פנוי, ואני רוצה לעבוד שבוע שבועיים או חודש, עד הנסיעה לחו''ל. או עד הגיוס לצבא, זה בסדר. המעסיקים לא מנצלים את המצב, הם בונים את המצב. מה שמכונה בלשון משפטית, בכוונת מכוון. אם המעביד האמיתי, לא מעוניין לאפשר לעובדיו רכישת זכויות, ולכן הוא משתמש בשירותי סוחר עבדים, כדי שלא להיכנס ליחסי עובד מעביד, לא רק שזה לא בסדר, זה גמור לא בסדר. זה לחלוטין לחלוטין לא בסדר. כמעט בכל מקום עבודה יש תוספת ותק, וזה לא רק צודק, זה גם מאוד הגיוני. בחברות כח אדם אין חיה כזו! אין תוספת ותק, ובמרבית המקרים גם אין ותק. ישנה עובדה אחת שלא תוכל להתכחש לה, שבעקבות השתלטות סוחרי העבדים על שוק העבודה, מחצית מהעובדים במשק, משתכרים לכל היותר שכר מינימום. רובם אפילו לא מגיע לדרגת שכר מינימום. שכר מינימום, הפך אצל סוחרי העבדים לשכר מקסימום. מסתבר שהאוצר מוכן לכך שמחצית העובדים לא ישלמו כלל מס הכנסה! (כי שכר מינימום הוא למטה מסף המס). מחצית מהעובדים לא משלמים מס, וזה כדאי לאוצר, כי הוא ''חוסך'' בשכר שהוא ''לא צריך'' לשלם, כי עדיף לתת מיליונים לאלי הון, מאשר לחלק את הכסף בין מיליונים. זה גם קל יותר, וגם פותח בפני נערי האוצר פתח לג'ובים מפתים לאחר שכבר לא יהיו נערים. הדוגמה שהבאת – המורה למתימטיקה, היא הדוגמה לשטיפת המוח הקפיטליסטית. אם המורה לא עושה את מלאכתו, אין ספק שאפסיק להעסיק אותו. מותר למעביד לפטר עובד! בפרט אם העובד לא עושה את מלאכתו, מתרשל, או חו''ח, מחבל בעבודתו. אבל אם תוך כדי העבודה, נשפך למלצרית כוס הקפה שעמדה להגיש לאורח, והמעסיק, (בפרט אם זה באמצעות סוחר עבדים), קונס אותה, או מפטר אותה, זה פשע! כי תקלות שגיאות טעויות יכולות לקרות לכל אחד. לא יתכן שבסוף יום העבודה, לא רק שהעובד לא יקבל שכר, הוא יהיה חייב למעביד על נזקים. בשביל זה יש ביטוחים. התעמולה הקפיטליסטית גורסת שאם עובד מבקש לשבות, הוא מחבל בעבודה. אני לא טיפש ולא תמים. אני יודע שעובדי בזק, ניתקו טלפונים בתירוץ שכביכול נוצרה תקלה. אני יודע שעובדי חברת החשמל, ידם קלה על השלטר. אבל הם לא הכלל, הם היוצאים מהכלל. הם גם יוצאים מהכלל בשכר. אבל, הקפיטליסטים וכל עדתם, משתמשים בכך כדי ליצור את קו התעמולה נגד העובדים האחרים שהם הרוב המוחלט, כמעט כל העובדים. לצערי הרב, קו התעמולה הזה משפיע. היום מעבידים שוכרים חברות אבטחה, כדי לשבור בכוח שביתות, וגם להכות עובדים, בדיוק, אבל ממש בדיוק כמו שהיה באמריקה כשהחלו השביתות. אז היו ארגוני פשע שהתמחו בזה, היום יש ''חברות אבטחה''. בודאי שמעביד רשאי וזכאי לבחון את העובדים תקופה סבירה, ואף קצת יותר מסבירה. גם לאחר שהעובד קיבל קביעות (דבר שכבר לא קיים יותר), אם הוא באמת מחבל, מתרשל בעבודה, יש זכות מוסרית למעביד לפטרו. אולם, כדי שלא יהיה ניצול לרעה, יש מנגנונים מסודרים, ויש בית דין לעבודה. מה שלא צריך להיות, לדאבוני הרב מאוד, הוא רשאי על פי החוק והמצב שנוצר, זה להעסיק את העובדים באמצעות סוחר עבדים. במקומות רבים נוצרו סוגי עובדים, עובדים דרג א' ועובדים דרג ב'. במכבסה הלשונית הם נקראים דור א' ודור ב'. שלא תהיה טעות, אני לא בעד מה שנקרא, לזרוק כסף טוב בעקבות כסף רע. מה שלא מצליח, אין טעם להשקיע בו עוד כסף שלא יוביל לשום מקום. אבל הנה הדוגמא שהבאת, שירות התעסוקה, שהוא גוף חדל אישים. אני מכיר את שירות התעסוקה היטב. מותר לי לומר, היטב היטב. הבעייה שם היא לא העובדים, הבעייה היא ההנהלה. גם ההנהלה הסוציאליסטית שהיתה לפני עשרות שנים, וגם ההנהלה הקפיטליסטית שהיום מחפשת לתת ''ג'ובים'' לחברי מרכז כלשהו. שלא תהיה טעות, לא מדובר במרכז הליכוד. השקף היטב על מפלגת העבודה, מה שם סוציאליסטי? חוץ מבְלָה בְלָה, שום דבר. הפתרון לבעייה בשירות התעסוקה, אינו הפרטה, אלא שינוי חשיבה של ההנהלה של המטרות ודרכי הפעולה, ואז תוך הידברות עם העובדים, לבנות מחדש. אגב הפרטה, הנה עוד קללה מבית היוצר של התעמולה הקפיטליסטית. הפרטה היא פשע!! בהפרטה, אנשי השררה מפקיעים את רכוש הציבור לתועלתם וטובתם של פרטים אחדים. תמיד תמיד מיוחסים. הפרטה זה גזל רכוש הציבור, ותמיד תמיד זה יהיה במחיר נמוך בהרבה מהשווי האמיתי. זה בשום פנים לא שוק חופשי. אני, וגם אתה, לא יכולים להתמודד במכרז לרכישה של בנק וגם לא לרכישת מפעלי ים המלח או כל דבר אחר המועבר למילה המיופיפת הזו, הפרטה. אם אני מתייצב פעם בחודש בלשכה, כדי להירשם אצל הפקיד, (או גרוע יותר, מטביע חתימת אצבע באוטומט), מבלי שיהיה שום סיכוי שימצאו לי עבודה, כל ההתייצבות הזו שווה לת'. (השלם בעצמך). אני לא נגד משרדים וחברות לתיווך בין מחפשי עבודה, ובין מעסיקים. אני נגד מתווכים, סרסורים, שתכליתם לחצוץ בתַווך שביחסי עובד ומעביד. בטח שיש מקום ליוזמות פרטיות. יוזמות הן תמיד מבורכות. פרט ליוזמות לעשוק ולנצל לרעה בני אדם אחרים. במיוחד שהיוזמה באה מניצול חולשתו של האחר. ניצול חולשות הוא מתועב גם כשהוא חוקי. מה שחזל כינו נבל ברשות התורה. ביחסי עובד ומעביד, תמיד המעביד הוא החזק, והעובד הוא החלש. יש רק שני דברים שמונעים ממעבידים לנצל לרעה את כוחם. האחד הוא החוק, חוקי העבודה שכל תכליתם לשמור ולהגן על העובדים. הדבר השני הוא התארגנות העובדים. את זה שחקה עד דק התעמולה הקפיטליסטית. נכון שיש התארגנויות עובדים שמנצלים לרעה את כוחם, אך הם מיעוט בטל בשישים. ואולי מוטב לאמר, בטל בשלוש מאות ושישים. ולבסוף הערת אגב. המילה סוציאליסטית על כל נגזרותיה הפכה למילת גנאי. ניחא. אבל ראה כמה מפלגות ופוליטיקאים הם היום חברתיים. האמת, שהם יודעים וגם אתה יודע, שכל מה שמעניין אותם זו התדמית החברתית. אם בכל זאת אתה מעדיף את סוחרי העבדים, זה משום שאתה לא מכיר אותם. אם מצאת פעם או פעמיים עבודה דרכם, זה אינה עדות. פעם גם אני העסקתי עובדים באמצעות חברת כח אדם. שלא במקרה בחרתי בחברה של אגודת הסטודנטים, ג'וב טוב. ועוד שילמתי לעובדות תוספות מעבר למה שקיבלו מהחברה. עשיתי את זה בדיוק מהסיבות שציינתי לעיל. עבודה זמנית, קצרת מועד, שלא היה כדאי בעבורה להיות מעסיק בשלטונות המס. בטח לא להיזדקק לשירותי הנהלת חשבונות. היום, גם החברה הזו כבר לא חברה של אגודת הסטודנטים. היא חברה פרטית, כמו חברת איסתא שקורותיה רשומים בחדרי החקירות של משטרת ישראל. (אך בשל אידיאולוגיה קפיטליסטית, לא קרה מאום. החברה נגנבה באופן כשר למהדרין). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה פרלמן, קפיטליסט |
|||
|
|||
בעצם, אריה פרלמן אינו תמיד קפיטליסט. כשזה עוזר לו, הוא מסכים בחדווה להיות סוציאליסט. הוא אינו משלם את העלות הרפואית של מחלותיו ומחלות בני ביתו. במקום זה, הוא מעדיף לשתף את כל קהל ישראל בנשיאת נטל מחלותיו ומדווייו. כנ''ל לגבי מכוניתו: קפיטליסט אמיתי פותח את ארנקו לאחר תאונה ומשלם את ההוצאות המלאות. הסוציאליסט פרלמן מעדיף לשתף את קהל מבוטחי חברת הביטוח בהוצאותיו. אך מטרתי כאן אינה להתעלל בפרלמן. אם למדנו משהו מהתרסקות השווקים בשנתיים האחרונות, המסקנה היחידה שניתן להסיק היא שקפיטליזם טהור, ללא כל התערבות רגולטורית, לא רק שאינו עומד בתנאי מוסר מינימלים אלא שגם אינו עובד. הפילוסופיה של איין ראנד התגלתה כפיקציה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפילוסופיה לא מתה |
|||
|
|||
טעות קשה היא לקבוע שפילוסופיה ''התגלתה כפיקציה'' משום שנדמה שכמה מעקרונותיה לא עובדים. בקשר לפילוסופיה של ראנד יש לא מעט מאמרים שטוענים שדוקא מעורבות הרגולטורים, השלטון היא אחת הסיבות למשבר הנוכחי. ההמאמרים האלה טוענים שחלק מהבעיה נובע מהנטיה של השלטון או הרגולטור למחזר טעויות. באופן יותר כללי זו טעות לטעון שאידיאולוגיה מתה גם אם חלק או כל מהטוענים שיישמו אותה פורקו מנכסי השלטון. למשל אפשר לטעון שהתפרקות בריה''מ היא עדות להתרסקות המרקסיזם. אלא שבלי באמת לבדוק מהי האידיאולוגיה המרקסיסטית ומה בה נכשל זו תהיה טענה מאד לא מבוססת; בלי לבדוק אם באמת ניסו ליישם את האידיאולוגיה לא ראוי לטעון שהיא נכשלה. כך גם צריך לשקול את השאלה אם פילוסופיה ''התגלתה כפיקציה''. מי בדיוק קבע שחברת ביטוח הוא רעיון סוציאליסטי ומדוע? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפילוסופיה לא מתה |
|||
|
|||
חברת ביטוח אינה כמובן רעיון סוציאליסטי, אך צורת פעולתה דומה מאוד למימרתו של קרל מרקס, ''From each according to his ability, to each according to his need ''. בקשר לקפיטליזם הקלסי, אני מאמין שהשנתיים האחרונות הוכיחו שתאוות בצע בלתי מרוסנת מביאה בסופו של דבר להרס כלכלי. בשיטה כלכלית שמציבה את ה''אני'' בראש מאוויה במקום את החברה כולה נמצאים כבר זרעי ההרס העצמי. גם אני הייתי עד לאחרונה מאמין גדול בקפיטליזם הטהור, אך ביטול חוק גלאס-סטיגל ואי-תיפקודו של אלאן גרינספאן הראו לי שמערכת הבנקאות ווול-סטריט אינם מסוגלים לתפעל כהלכה כשאין מבוגרים בסביבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה להתווכח עם אמונות |
|||
|
|||
צורת הפעולה של חברת ביטוח איננה דומה לאמירה המיוחסת למרקס. זכותך להאמין במה שמתאים לך וגם לשנות את אמונתך ב-180 מעלות. ההחלטה שלך בדבר אמונתך לא בהכרח מבטלת את הרלוונטיות של האמונה עליה ויתרת. אבל אין זה מבטיח דבר בדבר איכות המסקנות שלך על המציאות וההיסטוריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה להתווכח עם אמונות |
|||
|
|||
וקשה להתווכח עם אנשים שסבורים שהקפיטליזם הוכיח את עצמו. השתלטות החברות המולטי-לאומיות על הכלכלה העולמית באמצעות אירגון המסחר העולמי (WTO) איפשרה להן להיתעלם מחוקי איכות הסביבה במדינות בהן הן פועלות, לא לשלם מיסים (או לשלם מיסים מזעריים). שאיפתן היא להביא לסדר עולם חדש בו אין גבולות פוליטיים ושבו אין החברה המולטי-לאומית כפופה לחוקים המונעים ממנה רווח מקסימלי על פעולותיה. אני מעדיף גישה לפיה רצוי שלחברות כאלה תהיה מחוייבות חברתית וציבורית - לפחות לגבי מדינת-האם שלהן. נכון להיום, חברות מולטי-לאומיות משתמשות בגלובליות שלהן כדי להנציח מצב שבו מושג העבדות של המאה ה-19 הוחלף בפרדיגמה של המאה ה-21, בה אנו קונים נעלי ריצה של נייק - חברה שמשלמת 25 סנט לשעה לעובדיה בווייטנאם. תמיד יהיו אנשים שיגידו שהעובדים של נייק מאושרים שיש להם עבודה מסודרת, ושהאלטרנטיבה הרבה יותר גרועה, אבל אני מניח שזה בדיוק מה שבעלי מטעי הכותנה בדרום ארה''ב אמרו לפני 200 שנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה להתווכח עם אמונות |
|||
|
|||
נכון להיום אנשים לא בודקים עובדות אבל יודעים לנסח מסקנות חד משמעיות. במקרים כאלה אין בסיס לדיון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה פרלמן, קפיטליסט |
|||
|
|||
לק''י חברת ביטוח רפואית או אחרת אינה סוציאליזם אלא ההפך מכך - זהו הקפיטליזם במיטבו - כאשר כל אחד אחראי לבטח את עצמו. אבל באשר לחברות כוח אדם - הרי הם באמת מנצלות אנשים בצורה אכזרית מאוד - בעפרה סיפר מישהו שהגיע לראיון למשרת מנהל כוח אדם בחברת שמירה - המראיין פנה אליו ישירות ואמר - האם אתה מסוגל לסחוט מהאנשים כל מה שיש להם לתת וכאשר אין להם מה לתת יותר לפטר אותם מיד? האיש קם ועזב את המשרד בלי לומר מילה. הגינות בהעסקה היא הכרחית. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה פרלמן, קפיטליסט |
|||
|
|||
הַנּוֹשְׂאִים שֶׁהֶעֱלֵיתָ דּוֹרְשִׁים עִיּוּן נוֹסָף. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
שׁוּב שָׁלוֹם, אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה מַעֲדִיף לְהִבָּנוֹת מִפֵּרוּרֵי הַבְטָחַת הַהַכְנָסָה מֵאֲשֶׁר לַעֲבֹד אֵצֶל ''סוֹחֲרֵי עֲבָדִים'' רְשָׁעִים וְגוֹ'. יִתָּכֵן. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַהוּ 'יַחַס הַהַחְלָפָה' בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּךָ, כְּלוֹמַר עַד כַּמָּה יִשְׁתַּפֵּר מַצָּבְךָ אִם תֵּצֵא לַעֲבֹד מֵאֲשֶׁר אִם לֹא תֵּצֵא. כְּלוֹמַר, יִתָּכֵן שֶׁהַבְטָחַת הַהַכְנָסָה שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל, בְּיַחַד עִם הֲקָלוֹת, הֲנָחוֹת וּפְטוֹרִים מִתַּשְׁלוּמִים שׁוֹנִים וְסִיּוּעַ שֶׁאֵינוֹ בְּכֶסֶף - מְבִיאִים אוֹתְךָ לְחִשּׁוּב פָּשׁוּט לְטוֹבַת הָאַבְטָלָה. אֲבָל לְצֹרֶךְ הַדִּיּוּן אֲנִי מוּכָן לְהָנִיחַ - לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל צִינִיּוּת - שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אָדָם נָדִיר וְעֶרְכִּי אֲשֶׁר מוּכָן לְמַעַן הֱיוֹת שָׁלֵם עִם מַצְפּוּנוֹ לִסְבֹּל חֶרְפַּת עֹנִי וְדַלּוּת. הַצָּרָה הִיא שֶׁרֹב-רֻבָּם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם מִתְעַלִּים לְדַרְגָּתְךָ וּלְדַרְגַּת הַמְּעַטִּים שֶׁכָּמוֹךָ. מִבְּחִינָתָם - מַצָּב שֶׁל אַבְטָלָה הוּא חָמוּר לְאֵין-שִׁעוּר מִבְּחִינָה כַּלְכָּלִית וְנַפְשִׁית מִמַּצָּב שֶׁל עֲבוֹדָה, וְלוּ גַּם בְּ''שׁוּק עֲבָדִים''. לָכֵן עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁחֶבְרוֹת כּוֹחַ הָאָדָם מְאַפְשְׁרוֹת לְאַלְפֵי וְעֶשְׂרוֹת אַלְפֵי בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחוֹת לִבְחֹר בֵּין אַבְטָלָה וּבַטָּלָה לְבֵין מַשְׂכֹּרֶת (נְמוּכָה) וַעֲבוֹדָה - הִיא לִכְשֶׁעָצְמָה בְּרָכָה גְּדוֹלָה. כָּעֵת - גַּם אִם הָעִקָּרוֹן מְבֹרָךְ - נוֹתַר הַמַּעֲשֶׂה הַמְּכֹעָר. וְכָאן אֲנִי שָׁב וְאוֹמֵר: עוֹבֵד שֶׁצָּבַר שָׁנָה־שְׁנָתַיִם־שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת נִסָּיוֹן בִּמְכוֹנָה מְסֻיֶּמֶת, בְּתָכְנָה מְסֻיֶּמֶת, בְּהֶכֵּרוּת עִם חֳמָרִים, עִם שׁוּק סְפֶּצִיפִי אוֹ כָּל מְיֻמָּנוּת אַחֶרֶת - יוּכַל בְּדִיסְקְרֶטִיּוּת לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, וְלִדְרֹשׁ וּלְקַבֵּל בְּתֹקֶף מְיֻמָּנוּתוֹ הַמְּשֻׁפֶּרֶת תְּנָאִים טוֹבִים יוֹתֵר. לְשֵׁם כָּךְ טוֹב וְרָצוּי שֶׁיִּהְיוּ מַעֲסִיקִים רְשָׁעִים רַבִּים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא טוּב לִבָּם יֵיטִיב עִם הָעוֹבֵד - אֶלָּא הַתַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶם הִיא שֶׁתְּאַלֵּץ אוֹתָם לְפַתּוֹת אֶת הָעוֹבֵד בִּתְנָאִים יוֹתֵר טוֹבִים, בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁעֶשֶׂר מַאֲפִיּוֹת חַמְדָנִיּוֹת - וְלֹא אַחַת - הֵן הַמַּתְכּוֹן לְתַחֲרוּת שֶׁתְּאַלֵּץ אוֹתָם לְפַתּוֹת אֶת הַלָּקוֹחַ עִם פִּתּוֹת זוֹלוֹת יוֹתֵר וְעִם מִגְוָן לֶחָמִים בִּטְעָמִים. לְגַבֵּי נַעֲרֵי הָאוֹצָר, לֹא הִצְלַחְתִּי לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתְּךָ. לְפִי מֵיטָב הֲבָנָתִי הַמֶּמְשָׁלָה דַּוְקָא רוֹצָה שֶׁתַּקְבּוּלֵי הַמַּס יִהְיוּ גְּבוֹהִים כְּכָל שֶׁנִּתַּן, וְלֹא נְמוּכִים. וּבַאֲשֶׁר לִשְׂכַר הַמִּינִימוּם, כָּאן קָלַעְתָּ אֶל חוּט הַשַּׂעֲרָה: הַמַּעֲסִיקִים מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כְּאֵל שְׂכַר מַקְסִימוּם, בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁכָּל סוֹחֵר מִתְיַחֵס לִמְחִיר מַקְסִימוּם שֶׁבְּפִקּוּחַ: כְּאֵל מְחִיר מִינִימוּם... וּכְמוֹ כָּל מוּצָר בַּפִּקּוּחַ, גַּם שְׂכַר הַמִּינִימוּם מַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתוֹ הַהֲפוּכָה: בִּמְקוֹם לְשַׁפֵּר אֶת מַצָּב הַחַלָּשִׁים - הוּא רַק מַגְבִּיר וּמַנְצִיחַ אֶת הָאַבְטָלָה, בְּעִקָּר בְּקֶרֶב צְעִירִים וְחַלָּשִׁים. ''הַתַּעֲמוּלָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית גּוֹרֶסֶת שֶׁאִם עוֹבֵד מְבַקֵּשׁ לִשְׁבּוֹת, הוּא מְחַבֵּל בַּעֲבוֹדָה.'' שׁוּב טָעוּת בְּיָדְךָ. הַקָּפִּיטָלִיזְם לֹא מִתְנַגֵּד לִשְׁבִיתוֹת. הַקָּפִּיטָלִיזְם מִתְנַגֵּד לִכְפִיַּת שְׁבִיתוֹת. אַסְבִּיר לְמַה הַכַּוָּנָה: וַעַד עוֹבְדִים מְצֻמְצָם מַחְלִיט לָצֵאת לִשְׁבִיתָה עֵקֶב סִבּוֹת לֹא מַהוּתִיּוֹת, בִּידִיעָה שֶׁרֹאשׁ הַוַּעַד וַחֲבֵרָיו יַמְשִׁיכוּ לְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת, וְגַם יַרְוִיחוּ עַל הַדֶּרֶךְ כַּמָּה כּוֹתָרוֹת, וּבֵינְתַיִם אַלְפֵי הַמְּפַרְנְסִים שֶׁהֵם ''מְיַצְּגִים'' נְמַקִּים לְלֹא מַשְׂכֹּרֶת. אִם יֻכְרַז עַל סִכְסוּךְ עֲבוֹדָה; וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן יֵעָרְכוּ בְּחִירוֹת חֲשָׁאִיּוֹת בְּקֶרֶב הָעוֹבְדִים; וְיֻחְלַט בְּרֹב מְיֻחָס לָצֵאת לִשְׁבִיתָה; בִּידִיעָה בְּרוּרָה שֶׁאֵין מְדֻבָּר בִּשְׁבִיתָה ''דֶּה־לוּקְס'' וּבְכָל מִקְרֶה הַמַּשְׂכּוֹרוֹת שֶׁיֵּלְכוּ לְאִבּוּד טֶרֶם חֲתִימַת הֶסְכֵּם חָדָשׁ אָכֵן יֵלְכוּ לְאִבּוּד - בִּתְנָאִים כָּאֵלֶּה אֵדַע שֶׁהָעוֹבְדִים - רֻבָּם הַמּוֹחֵץ לְפָחוֹת - חָשִׁים עָוֶל כֹּה גָּדוֹל, עַד כִּי הֵם מוּכָנִים לָשִׂים אֶת נַפְשָׁם בְּכַפָּם וְלָצֵאת לְמַאֲבָק. דֻּגְמָא קְרוֹבָה לְכָךְ הִיא שְׁבִיתַת הַמֶּלְצָרִיּוֹת בְּקוֹפִי טוּ גּוֹ. זְכוּתָן הַמְּלֵאָה לְהִתְאַגֵּד וְלִשְׁבּוֹת, אִם כִּי אֵין לָהֶן שׁוּם זְכוּת לִמְנֹעַ כְּנִיסָה מֵעוֹבְדִים מַחְלִיפִים מִטַּעַם הַהַנְהָלָה. בַּאֲשֶׁר לַוְּעָדִים שֶׁהִזְכַּרְתָּ וַאֲחֵרִים - אֲנִי מַמְלִיץ לְךָ בְּחֹם לִקְרֹא אֶת הַפֶּרֶק הָרֶלֶבַנְטִי בַּסֵּפֶר ''בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת'' שֶׁל מֹשֶׁה פֶּרְל. לֹא מְדֻבָּר בֶּחָרִיג - אֶלָּא בְּשִׁיטָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֶשְׁנוֹ מוֹנוֹפּוֹל מֶמְשַׁלְתִּי יָשִׁיר אוֹ מוֹנוֹפּוֹל בְּגִבּוּי מֶמְשַׁלְתִּי עָקִיף (מְכָסִים גְּבוֹהִים, רֶגוּלַצְיָה כְּבֵדָה וכו') יֵשׁ וַעַד חָזָק וּמֻשְׁחָת. ''הַפְרָטָה הִיא פֶּשַׁע'', כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר. הַרְשֵׁה לִי לְהַפְתִּיעַ אוֹתְךָ - אֲבָל אֲנִי מַסְכִּים עִם הַדֻּגְמָא שֶׁהֵבֵאתָ. ''הַפְרָטַת'' הַבַּנְקִים לֹא הָיְתָה הַפְרָטָה, אֶלָּא רַק הַעֲבָרָה שֶׁל הַשְּׁלִיטָה עַל הַמּוֹנוֹפּוֹל מִידֵי הַמֶּמְשָׁלָה לְיָדָיו שֶׁל אָדָם פְּרָטִי. לֹא אַרְצֶה כָּרֶגַע עַל אֵיךְ כֵּן צָרִיךְ לְהַפְרִיט, אָעִיר רַק בִּקְצָרָה שֶׁאִלּוּ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה פּוֹתַחַת אֶת שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ לִרְוָחָה לְבַּנְקִים מִכָּל רַחֲבֵי הָעוֹלָם שֶׁיָּקִימוּ כָּאן סְנִיפִים - רָאשֵׁי הַבַּנְקִים הַגְּדוֹלִים בָּאָרֶץ הָיוּ הוֹפְכִים לִקְטַנִּים מְאוֹד, אוֹ שֵׁרוּתִיִּים מְאוֹד... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שביתות וועדי עובדים |
|||
|
|||
אני מסכים עימך שלא כל שביתה מוצדקת, וכבר ראינו שוועדי עובדים בחברות שיש להן מונופול (ע''ע חברת החשמל) מזכירים בהתנהגותם עדר חזירים המתפלשים במדמנה. אבל האמת הבסיסית היא שאילו האיגודים המקצועיים לא היו נכנסים לתמונה במחצית השניה של המאה ה-19, ניתן היה לצפות שהעולם של דורנו לא היה שונה בהרבה מעולמם של סבי-סבינו - מיעוט של עשירים מופלגים, עוד מיעוט של מעמד בינוני, ומעמד פועלים שהחברים בו הם עניים מרודים העובדים שעות ארוכות עבור פרוטות. בלי איגודים מקצועיים, קרוב לוודאי שישראל היתה דומה היום לסודאן או מאוריטניה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי