  
  
  
|
 |
|
||
  הטעות הפוליטית של הימין הקיצוני |
|||
|
|||
אריה ידידי היקר, טעותו הפוליטית לכאורה של הימין הציוני-קיצוני היא בכך שרבים מבניו מבקשים שלא לראות את המציאות במערומיה, ומשום כך מבקשים לכסות כל הסבר אפשרי בעלה תאנת הביטחון, שפרושו המעשי בשטח כמובן הוא חוסר-ביטחון. האידיאולוגיות עליהם אתה מדבר אינן עונות יותר לרוח הזמן - שאינה מותירה מקום של ממש לקיומן של אידיאולוגיות מחד, ומאידך עצם התוכן המועבר באידיאולוגיה ספציפית זו הנו, בלשון ההמעטה, מגוחך עד גבה גלי. דווקא מאדם בעל תודעה חילונית מפותחת (יחסית) כשלך הייתי מצפה שתניח להבטחות תנ''כיות ולמוטיב האלוהים במרום, היות ועם נימוקים מסוג זה אינך יכול לבנות מדינה, כי אם גטו, במקרה הטוב. ובכלל - אם כבר במזרח אפריקה עסקינן, אזי אינני רואה כל בעייה בקיום ישות מדינית ישראלית נוספת, שפירושה המעשי בשטח הוא האנכרוניזם הטמון בקרבה אל מחילות ומערות קדושות. אם אינני טועה היה קלמן כצנלסון, מחברו התמהוני-משהו של הספר ''המהפיכה האשכנזית'' (ספר חובה בספרייתו של כל אספן וחוקר תולדות הציונות), אשר התנבא וגרס כי הפרוייקט הציוני בפלסטינה עלול להיכשל, וכי דבר זה יביא להקמתן של ישויות מדיניות יהודיות אחרות במקומות שונים בעולם. כצנלסון זה אמנם אינו ממש דוגמא טובה, היות וספרו נגוע בפרקים גזעניים של ממש, אך התעקשותו על המודל הטריטוריאלי בפתרון שאלת ריבונות היהודים בכל זאת נושא בקרבו מספר מחשבות הזויות ומעניינות, עשרות רבות של שנים לאחר שכתב זאת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האם יש ברשותך את הספר המוזר הזה? |
|||
|
|||
יכול להיות מעניין לראות אם הוא עמד במבחן הזמן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הספר קיים ברשותי, ואינני מצטער על הסכום |
|||
|
|||
הגדול שהשקעתי ברכישתו. קלמן קצנלסון הוא התוצאה ההגיונית היחידה של חשיבה ציונית נטולת אידיאולוגיה דתית, ובתור שכזה הנ''ל מהווה תופעה של ממש, פאן-אופטיקום אמיתי. אם אמצא מספר דקות פנויות אנסה להביא מהספר מספר ציטוטים הקשורים לטריטוריאליזם ציוני, ביקורת קטלנית על מעדיפי פלסטינה, חולשתו של הרצל ועוד פנינים נפלאות בדבר ישויות מדיניות חלופיות לחלום הציוני בארץ ישראל/פלסטינה. יחד עם זאת יש לציין כי הספר לא רק שאינו תקין פוליטית אף במושגי אז, אלא ככל הנראה נגוע אף במספר רעיונות שונים, אשר יש שיאמרו עליהם שהם נכתבו מתוך נימה גזענית מסויימת - לפחות לפי פירוש מושג זה לאחר מלחמת העולם השנייה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הספר מטורף לחלוטין, לפחות זה מה שאני זוכר |
|||
|
|||
ובעיקר הנימה הגזענית שחוללה את הסערה, אבל אשמח אם תביא מדי פעם איזה תזכורת. דומני כי הוא נכתב אי שם בתחילת שנות השישים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לי זכור מהספר |
|||
|
|||
רק ההגות הגזענית על עדות המזרח. אין ספק שהיה צריך לצטט ספר זה בכל מערכת בחירות שבה הסית הליכוד את המזרחיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה מתכוון ל''צ'חצ'חים'' של 81'? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כן. באותה מערכת בחירות |
|||
|
|||
מלבד הניצול של ביטויים כאלה ע''י הליכוד, היתה הסתה של בגין כנגד מפלגת העבודה וההסתדרות, מה שהביא לאלימות כלפי מוסדותיהן שבגין כהרגלו, התנתק ממנה והתכחש לאשמתו בה. זה חזר עם רצח אמיל גרינצוויג. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כפולני בוודאי שסיפרו עליו שמעתי קומם אותי, שכן |
|||
|
|||
אמר ש''היקים'' נעלים על הפולנים (ו''הנחותים'' ביותר הינם המרוקאים). מה זה אגב ה''יקים'' - שהרי רבים מיהודי גרמניה היו מהגרים מפולין ועוד מעיירות שכוחות-אל (מה שכונה ''אוסטיודן'')... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עם כל הכבוד על ה''הימנות על חוג התרבות הגרמנית'' |
|||
|
|||
הרי שרבים מיהודי פולין לא פיתחו דפוסי נוורוזה ביזאריים ודיספונקציונאליות תפעולית , דבר העשוי להתפתח אצל מספר לא מבוטל של אנשים, ניתן להניח, עקב מידה של החרמה חברתית בפועל וזלזול מובנה, תופעה שרווחה בגרמנייה - בפרט מצד גרמנים נחשבים וקובעים (כגון עימנואל קאנט) כלפי כשריהם של היהודים ובפרט המשכילים שבהם. סטודנט יהודי בגרמנייה שהזמין במאה ה- 19 סטודנט נוצרי לדו-קרב עקב עלבון, הרי שהעמית פתר זאת בחיוך לעגני ומבטל, ואף לא טרח להתייחס לעניין. הזלזול המבטל פגע אף באנשים כוולטר בנימין. ראה נא הספר המאלף ''נביאים בבלי כבוד'' אודות הזלזול התהומי והביטול המחוייך שרווח בגרמנייה כלפי אינטלקטואלים ממוצא יהודי. דומה שיהודי גרמניה נתפסו תכופות, בפרט מאז ההשכלה, כמתחרים, גישת הסימביוזה היהודית-גרמנית נתפסה על ידי רבים כחתירה להגמוניה רוחנית מתנשאת וריקה, ובפועל פעפעה ברבים מהיהודים תחושת עלבון ונחיתות, בסביבה תכופות סבירה, אך גם מבטלת ולועגת ברגעי מבחן קריטיים לא אחת. יהודי פולין מאידך ישבו שם כאלף שנה ויותר, בסביבה בעלת תנגודת דתית לכל היותר, אך מקבלת ולא דוחקנית במישור הקיומי הקונקרטי, מה שאיפשר יתר אותנטיות אישית ופחות ביזריות נוורוטית, דבר שאף אנשים כמרטין בובר שמו אליו לב. אני מדבר כאן על אפשרותה של תופעה בעלת משמעות יחסית, המובהקת אולי מבחינה סטטיסטית, אך שבוודאי אינה חלה באופן מוכלל לגבי כלל הציבור, הן מכאן והן מכאן, ובוודאי שאין להמעיט מערכה של סביבת תרבות, אלא נהפוך הוא, אין להגזים בחשיבותה. ברם, כאן ההתנשאות מראש ללא זיקה לסיטואציה ולאנשים ספציפיים הינה מיותרת, שכן יש פנים לכאן ולכאן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הטעות המתודולוגית של אלכסנדר המתון |
|||
|
|||
את הטיעון בדבר הבטחה אלוהית שמתי בפיו של המפד''לניק, ולא במקרה. הבה נניח, לצורך העניין, שאדם דתי מנסה לשכנע חילוניים לשמור כשרות, בתואנה כי מזון כשר הוא טוב יותר לבריאות. נניח אפילו שיש בידו מחקרים תזונתיים רציניים ביותר התומכים בטיעונו. אך מה יקרה, אם יתברר כעבור זמן-מה, שישנם מחקרים סותרים, או שתגליות מדעיות חדשות קובעות שדווקא מזון טרף הוא בריא יותר? אנא יבוא התועמלן הדתי ההוא? כיצד ינמק את סירובו לאכול בשר טרף, שהוכח מדעית כבריא יותר? אז הוא ייאלץ לגלות את ה''סוד'' הכמוס: הכשרות שהוא מקפיד עליה ומדבר בעדה נובעת ממצוות התורה ומרצון האל, והיא-היא הסיבה הראשונית לשמירת כשרות. והנה, אני, למשל, שלא שומר על כשרות, אתייחס די בביטול לאדם דתי שיתרץ כשרות בבריאות, וינסה לטשטש את הסיבה האמיתית שלו, שהיא רצון האל. ללא קשר לשאלה האם אני שומר כשרות ומאמין באל אם לאו - אתייחס מראש בחשדנות לאדם שמתבייש מהאמת שלו. אותו הדבר לגבי הימין הציוני. מי שאיננו מאמין במהפיכה הציונית ובארץ-ישראל לעם ישראל - שיבושם לו; אך מי שכן מאמין בדברים הללו, אך מתבייש בצדקתו ומתחמק מעקרונותיו בשלל תירוצים - מטבע הדברים מעורר חשדנות, חוסר-כבוד וחוסר אמינות. אין בכך משום תעודת ביטוח שמי שידבר מדם ליבו אכן ישכנע, אך יש בכך משום אזהרה שמי שלא ידבר במלוא הכנות - דן את עצמו לנקודת זינוק גרועה מלכתחילה. אני מודע היטב לכך שעקרונות היסוד של הציונות נחשבים, כיום ל''מיושנים'', ול''בלתי-מתאימים לרוח הזמן''. אך עקרונות יסוד הם עקרונות יסוד, והם אינם מיועדים להתאים לרוח הזמן. טיבם של ערכים בסיסיים הם על-זמניים, על-היסטוריים, ועל-גיאוגרפיים. האם שלום, דמוקרטיה, שיוויון, חירות, משפט-צדק וכן הלאה הם מוצרים בני-חלוף שצריכים לעמוד במבחן הרייטינג השבועי, או שמא הם ערכי יסוד? גם זכותו של העם היהודי למולדת משלו, גם שימור הזיכרון ההיסטורי, גם שיבת ציון וגאולת אדמת המולדת הם ערכי יסוד. לסיכום, אני תמיד משתעשע מחדש, בכל פעם שמייחסים מונחים כגון אדמת אבות, עיר הקודש, ארץ-ישראל השלמה וכו' לאיזו נטיה דתית-קיצונית. מי שיטרח לקרוא, ולו בשטחיות, את כתביהם של מנהיגי הציונות מכל סוג ומין, ייתקל עד-מהרה בשורה של אמירת ''מביכות'', החל מ''מולדתנו ההיסטורית והבלתי נשכחת'' של הרצל, עבור ב''גאולת עם ישראל וארץ ישראל'' של בן-גוריון ויעקב חזן, וכלה ב''שבנו לקדושים שבמקומותינו על-מנת שלא לנטוש אותם לעולם'', של משה דיין. אלכסנדר מאן ידידנו, שייך מן הסתם לאותה האסכולה הסולדת סלידה עמוקה מרטוריקה של צדק, זכויות, אדמה והיסטוריה, כאשר היא באה מן הצד היהודי ובעד היהודים. אינני בטוח לגבי מאן, אך ככל שהדבר נוגע לשאר חברי האסכולה ההיא, הסלידה העמוקה מתחלפת בכבוד, ביראה ממש, כאשר אותה הרטוריקה, מילה במילה ואות באות, מיושמת על ''זכויותיו הלגיטימיות הבלתי-מעורערות של העם הפלשתינאי להגדרה עצמית על מולדתו, פלשתין ההיסטורית''... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי