  
  
  
|
 |
|
||
  ישראל, שאלה, לגבי נושא קצת אחר? |
|||
|
|||
מה עושה בימים אלו פרופסור קרוגמן? נדמה לי שהוא קצת נעלם. לא? האם נשארו לו כובעים? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קרוגמן ירד לגמרי מהפסים |
|||
|
|||
הוא כמעט לא כותב יותר על נושאים כלכליים, ומתמקד בכתיבה היסטרית לפי הקו של הקיצונים המטורפים של הדמוקרטים. לא רחוק מהרמה של השמאל הקיצוני בארץ. באופן אישי אני די מרוצה, כי התמיכה של אנשים כמוהו הבטיחה את כשלונו של קרי. האמריקאי הממוצע לא אוהב קיצוניים - לא מהימין ולא מהשמאל. הפסקתי לשלוח לך את המאמרים שלו כי הוא לא שווה את הזמן שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בלי להכנס לפוליטיקה שלהם |
|||
|
|||
קראתי את נאומו של גרינספאן מאתמול (בפרנקפורט). הוא כבר אומר שצריך להוריד את הגירעון התקציבי ואפילו להעבירו לעודף. יחד עם זאת הוא לא מודה שהמדיניות שהוא עודד אותה (גרעונות) היא הסיבה. הוא גם אומר שלא ברור איך תהיה החזרה לאיזון (תקציב ומסחר בינלאומי). בזה בכל אופן הקרוגמנים צדקו..... אותי זה די הפתיע שדוקא נשיא רפובליקני, שיוזמה חופשית היא אחד ההימנונים שלו, דוקא הגביר מעל ומעבר את המעורבות של המימשל בכלכלה ועוד מתכוון להמשיך. לטובתכם אני מקווה שהוא יפול על השכל ו/או שגרינספאן יעזור לו ליפול...... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם כבר הכנסתם אותו - מי זה קרוגמן? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| פאול קרוגמן הוא |
|||
|
|||
מעין ''יואל מרקוס'' של הניו יורק טיימס. תחום ההתמחות שלו הוא בנושאים כלכליים - וזו הסיבה שדויד אוהב לקרוא אותו. כמו זרזירי עט אחרים מסוגו הוא מעדיף להראות ''מומחיות'' בנושאים בהם הוא לא מבין כלום. היתה לו מעורבות בפרשת שחיתות של איזה קונצרן ענק כאן שזכתה להרבה כותרות. לא ברור לי אם הוא היה רק יועץ או שמעורבותו היתה מעבר לזה, אבל בניגוד למרבית חברי ההנהלה של אותו קונצרן שהם או מאחורי סריג ובריח או בדרך לשם, קרוגמן יצא נקי (גם מבחינה כלכלית הוא מסודר טוב . . .) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קרוגמן הוא כלכלן מאד מוצלח. |
|||
|
|||
הוא מאד מוערך בעולם האקדמי בצעירותו לפני כ-13 שנה עוטר בפרס, של האגודה האמריקאית לכלכלה. הפרס מציין את הצעירים מתחת לגיל 40 שיש בעבודתם הבטחה לקידום הדיסציפלינה. כך אומרת הביוגרפיה שלו בין דפי הניו יורק טיימס (http://www.nytimes.com/ref/opinion/KRUGMAN-BIO.html). אבל זה לא ממש מעניין את ישראל ובמידה של צדק. למרות שכתב יותר מ-20 ספרים נחשבים על נושאים בכלכלה, בשנים האחרונות הוא עסק לא מעט בפוליטיקה. כמוך ישראל פוסל כמעט כל אחד שנמצא בצד הפוליטי ''השגוי''. גם בצד היריב ישנם אנשים שהיו ועדין מעורבים באירגונים שהסתבכו, וגם בנושאים הקשורים בטובות הנאה אותם ישראל לא מזכיר. שיהיה. בכל מקרה ישראל טרח עבורי במשך תקופה ארוכה. הוא שלח לי תזכורת ''ממוקדת'' (קישור) על הופעת המאמר בניו-יורק טיימס. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש הרבה סתירות אצל המימשל הנוכחי |
|||
|
|||
בין מה שאומרים לבין מה שעושים (זה נכון לכל מימשל). למשל המדיניות של בוש בנושאי ההגירה הבלתי חוקית מנוגדת לחלוטין לכל מה שהרפובליקנים דוגלים בו. הרעיונות שלו לגבי עתיד הביטוח הלאומי גם כן לא חכמים במיוחד ואינני בטוח שרוב הרפובליקנים באמת תומכים בזה. השורה התחתונה היא שאחרי 9-11 אצל האמריקאי הממוצע יש מודעות הרבה יותר גבוהה לכל מה שקשור לביטחון הלאומי וללוחמה בטרור. היום, הרבה יותר מאשר בעבר, זה מה שקובע את סדרי העדיפויות. יש הרבה אי נוחיות ממדיניות בוש בגלל ההסתבכות בעיראק, אבל על האלטרנטיבות שהועלו ע''י קרי והדמוקרטים כבר אמר ג'ורג' אורוול ''יש רעיונות שהם כל כך אידיוטיים שרק אינטלקטואלים מסוגלים להאמין בהם''. הציבור האמריקאי ברובו איננו מורכב מאינטלקטואלים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נדמה לי שגם מילטון פרידמן לא בדיוק שמח |
|||
|
|||
עם הדברים שעשו/עושים הצמד בוש-גרינספאן. אבל גרינספאן יודע להציג עמדה בצורה מקצועית מאד. לכן הביקורת עליו לא ממש תופסת. אורוול, אם היה חי, ודאי היה לו מה להגיד על ההתנהלות של בוש ביחס לאידיאלים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דויד אתה מנסה כל הזמן להסיח את הדיון |
|||
|
|||
לתחומים בהם אתה מרגיש יותר נוח. כבודו של גריספאן במקומו מונח, וגם קרוב לוודאי שיש מה שהוא בדבריך לגבי מה שאורוול היה אומר בנושא ''האידיאלים'' (אני חושב ש''ערכים'' היה מונח יותר מתאים בהקשר הנוכחי). אבל מה כל זה שייך לעיניין? הנושא הוא סדרי עדיפויות, וכשבראש סולם העדיפויות נמצא הביטחון הלאומי והמילחמה בטרור אז הנושאים האחרים מאבדים מחשיבותם, וגם אם מדיניותו של בוש בתחומים האלה רחוקה מ''לספק את הסחורה'' זה לא ימנע מהציבור לתמוך בו. אם אחרי 9-11 מועמד לנשיאות מבסס את מדיניותו העתידית בנושאי ביטחון על ההנחה שהטרור הוא בסך הכל ''מיטרד'', וכשהוא מצהיר שהוא לא יפעל נגד הטרור בלי לקבל ''תמיכה גלובאלית'' במדיניותו, אז למעט אינטלקטואלים מסוגו של קרוגמן, כל אחד מרגיש שמשטים בו. את התוצאה ראינו ב 2 לנובמבר. בוש האב הפסיד את הנשיאות בשל כשלונו בתחום הכלכלי כי הוא (והרפובליקנים) לא תפסו אז שהנושא הזה היה בראש מעייניו של הציבור, ובמקום זה התמקדו בשטויות כמו הפלות וכו'. זה מה שקרה עכשיו לדמוקרטים - ניתוק מוחלט מהלכי הרוח של הציבור. בניגוד לדעה הרווחת, הציבור האמריקאי, עם כל הנאיביות שלו, איננו כל כך טיפש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל, אני מודה באשמה |
|||
|
|||
ברגע ששאלתי את השאלה על קרוגמן יצאנו למסע אחר. הרי הוא לא שייך כלל לנושא הדיון כאן. אני גם מודה שהתבטאות בנושא הכלכלי יותר נוחה לי.... אבל באותה מידה גם אתה פעלת להסחת הדיון למקומות יותר נוחים לך... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל, אני מודה באשמה |
|||
|
|||
לק''י דוד, זה לא נוגע לענין אבל אפשר לסכם בקצה מה היא משנתו הכלכלית של קרוגמן? בהנחה שיש דבר כזה? זה מענין אותי בלי קשר לדיון כאן. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני לא ממש יודע, אבל אנסה |
|||
|
|||
ברור שהתשובה כעת תהיה מאד בקיצור ולא כוללת את הכל. ראשית, הוא מתומכי המפלגה הדמוקרטית וזה אומר שלממשלה יש תפקיד בניהול הכלכלה. שנית, הוא חולק על מילטון פרידמן בשני היבטים (http://www.pkarchive.org/personal/FromHorsesMouth.ht...): 1. הוא חולק בתוקף על הטענה של מילטון פרידמן שהבנק המרכזי של ארה''ב אשם. 2. כתוצאה הוא גם חולק על ההמלצה של פרידמן שהמערכת המוניטרית תנוהל על ידי כלל גלוי וידוע - מעין ''טייס אוטומטי''. אני גם חושב שהוא היה מגדיר את עצמו ככלכלן קיינסיאני (שתומך במעורבות הממשל....בניהול הכלכלה והמשברים במשק). הוא גם טוען שתרומתו החשובה של פרידמן היא פחותה מזו של קיינס. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי