  
  
  
|
  להב מוכסף / טור אישי | |||||
| קובי מיכאל (יום חמישי, 15/08/2002 שעה 2:45) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  לקובי - תסמונת דגלס מק-ארתור |
|||
|
|||
אלופי צ.ה.ל, בפרט אלופי- פיקוד, מפקדי חילות וכו' אינם דומים כידוע לעמיתיהם ברוב צבאות העולם. השוני אינו רק עניין הבדלי שפה או סגנון, הוא ניכר במאמץ הנכבד והגלוי שעושים האלופים-הפוליטיים להקים לעצמם ''חצרות''. עד לשנים האחרונות, כשרמת ''החשיפה לציבור'' באה מאלוף ומעלה, היו אלה האלופים שדאגו ''לידע את הציבור'' על מעלליהם, מכל הסוגים, כולל חייהם הפרטיים, נישואין וגירושין, ילדים בוגרי קורסי-קצונה, מסיבות ומה לא. וכך הקימו להקות חנפנים יחצ''נים, עיתונאי- חצר ומקורבים שפעלו כל אחד לחוד ולפעמים כולם יחד- לדחוף את ''האיש שלהם'' לראש התור במדים ואחר כך..... התופעה שנעשה בהסכמה שקטה של המערכת הפיקודית והפוליטית כאחד, בנתה אלופים כפרימדונות, כוכבי קולנוע מתוקשרים ומרוכלים. ---------------- מערכות ההאדרה הכניסו לשפה הפוליטית - צבאית מושגים כמו ''מתמודד על תפקיד ה....'' וכיוצא באלה. סוג יחצנו''ת המדווח בעיתונים, מגיע לכל בית וכך הופך כל אזרח בר דעת ל''תומך או מתנגד'', מה שמעלה ומוריד את אלוף פלוני או אלוף פלמוני ''במצעד הפיזמונים''.... סגנון כזה היה מוכר במעשי גנרל דגלס מק-ארתור וגנרל ג'ור'ג פטון או פילדמרשל מונטגומרי, אך בדרך כלל נחשב לפסול, ובמשטרים מסודרים - לאסור. (סוף הקריירה הפרימדונית של מק-ארתור, כמעט על סף מלחמת עולם, בא כידוע כשהנשיא החליט לפטרו) ----- אני מטיל ספק אם מישהו בציבור האמריקאי, עקב למשל אחר מעללי גנרל זיני לפני ששוחרר... אפילו גנרל שליקשווילי בא כביכול מאלמוניות יחסית. בישראל נגמרה האלמוניות, ובימינו אפילו מח''ט כבר זוכה לפרסום וכבר...''מתמודד על תפקיד''. ---- עוד יותר. ההתמודדות הפסולה הנעשית לעיני הציבור, יוצרת אפילו מצבי ''ברוגז - אם לא רמטכ''ל אז אני הולך הביתה'' וכיו''ב... מובן שהממסד הפוליטי ''שם לב ומגלה כוכבים''... שאם וכאשר הם מתוקשרים היטב הם ''מסומנים להיות מיניסטר''.... הפחות מתוקשרים ''מסומנים להיות ח.כ'' והשוליים (מבחינת תקשורת) נדחקים להתמודדות על...ראש עיר ועוד פחות לתפקיד ראש מועצה מקומית.... -------- באווירה פסולה זו, לה שותפה העיתונות כולל המקמונים הפריפרליים, אי אפשר לגדל דור קצונה לא-פוליטית. -------- ועוד. -אווירת שוק המינויים הפוליטיים, הבא בד''כ ערב בחירות, מציגה את אלופי צ.ה.ל ''המתמודדים'' כעדת חסרי מוסר, שבשבות-רוח המוכנים להתעופף פוליטית עם מי שיציע את האתנן הגבוה ביותר..... אין ספק שה''מוסר'' הרקוב הזה, משפיע על ''דור הקצונה הצעירה'' המתורגלת, כמו בעלי הבית, ''לחשוב על העתיד'' לא רק במושגי מקצועם ומחוייבותם הראשונית למשלח ידם, אלא גם ובסופו של דבר- בעיקר, על הצטרפותם לנערות הלילה המטיילות על מדרכות הפוליטיקה הישראלית. ועם אלה... ''לך תבנה מדינה''. שלא לדבר על תורה ביטחונית או יצירת סדר עדיפות שבראשו הכנת הצבא למלחמה שהוא ורק הוא צריך לעמוד בראש מהלך החשיבה של לובשי המדים. ------------------- אלופים כמו יצחק רבין ז''ל או דדו, אברהם יופה ועוד, בד''כ לא היו מתוקשרים עד כדי ביזיון..... לדוגמא... זכור לי שערב ''התמודדתו'' על תפקיד הצטלם יצחק מרדכי למקומון גלילי כמחליק במורד מגלשת מים, צוחק עם החבר'ה ושאר זוטות, שעשו אותו ל''סחבק'' במשחק- פטריוטי עקום, שבסופו של דבר ובדלת האחורית עשה אותו (במקרה) לשר ביטחון ש....פוטר על ידי הבוס, לא בגלל כשל מקצועי,אלא ויכוח ומאבק פוליטי... לזכותו ייאמר שהרפש הזה לפחות אירע בהיותו אזרח, אך השורש נעוץ ביחצ''נות בהאדרה ובהפיכת אלופים לטווסים במקום שיהיו תרנגולי קרב. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ליורם: השאלה המתבקשת |
|||
|
|||
את המוטיבציה האנושית השכיחה והטבעית לרדוף את הפרסום ולהשיגו ניתן בהחלט להבין. השאלה החשובה בעיני היא מדוע ענינם של האלופים ממשיך לעניין את הציבור? והרי ברור לנו שרכילות עיתונאית (להבדיל מעיתונות ביקורתית ופובליציסטית) לא תקנה לה נחלה ואחיזה אלא במקום בה יימצא לה דורש. אלופים אולי הקימו ''חצרות ביזנטיות'', אבל עיתונאים שיווקו אותן. עיתונאים לא היו משווקים אותן לולא עניין ציבורי בהן. העניין הציבורי נובע ממרכזיותו של הצבא בהוויה ובאתוס הישראלי ומכאן החשיבות שיש לאותה רכילות כגורם מעצב תודעה, המאפיל, ברוב המקרים, על הדברים החשובים באמת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי צודק אבל כאן הפרה רוצה להניק והעגל מוכן |
|||
|
|||
אכן, לציבור ''הרעב לפרסומת וסיפורים רכילותיים'' יש חלק ונחלה ביצירת חצרות ''אדמור''י צ.ה.ל''. אך פה ושם הוכח שלא מוכרחים להקים חצר עיתונאית. הרמטכ''ל לשעבר, רפאל איתן, היה למשל שנוא על העיתונאים כאלוף. האלוף לשעבר אמיר דרורי היה ''אויב העתונאים'', אך הרוב גילם ועדיין מגלם תפקיד שבארצות ''לא מסודרות'' ממלאות כוכבניות קולנוע שופעות חזה ואחוריים,פרימדונות וגיבורי צלולויד. הציבור הרכילאי של ישראל צמא לחומר, גיבורים אחרים אין מפני שהכל מתעמעם בצל שבשולי הזרקור הבטחוני. שואפי קריירה פוליטית מהמגזר האזרחי, אינם די מתוקשרים, אם בכלל, וע''כ נחשבים לחסרי סיכוי אלא כשהם באים ''מחצרות'' בעלות אופי חרדי ש''סי וכו''. כך קרה שהאזרחים יצרו אלילים במדים והגולם קם על יוצרו. הממסד הפוליטי חושש לצאת לציבור בקריאה להחזיר את הגנרלים למחנות, וכך סולל נתיב בדרך לאבדון פוליטי מקומי, המשפיע במישרין על הנעשה במישור האבדון הפוליטי-מדיני בהיבט האסטרטגי הרחב, בין אם למלחמה או שלום. אמנם אין זו רק ''אשמת'' הגנרלים, אך הם למדו מהר מאד להיעזר וליהנות מהז'נר-הפרטוריאני. כאן העניין הוא שהפרה במדים רוצה להניק והעגל הפוליטי רוצה לינוק כשכל השאר צופים מהצד ועיניהם כלות. עצם העובדה שיש לעסוק בנושא - מעידה על היקף הבעיה וחומרתה. בעוונותי, אני קורא הרבה ספרות צבאית ביטחונית, בין אם מערבית או מזרחית וערבית. עוד אני מצוי בצומת מידע המרכזת מאמרים ''לפי נושא'', ולנעשה בשטח טווסי צ.ה.ל - אין אח ורע בימינו בצבאות אחרים אלא אם מדובר ברפובליקות בננות או במשטרים צבאיים ''נאורים'' כגון זה של מאיינמר. בתולדות המלחמות, בלטו גנרלים שהיו לחביבי הציבור ואליליו, אך אז היה מדובר ב''מלחמות לחיים או למוות'' וגנרלים התבלטו בחזית וקודם כל בחזית.... ראה למשל תהליכי האדרה בצבא האדום של מלחמה''ע השניה, או בארה''ב.... אפילו שרל דה-גול, שהיה מגדולי מאדירי עצמם ''ומוח צבאי בינוני'', לא נודע ברבים ובכל סלון פריסאי, עד שנמלט לבריטניה והתמודד עם כמה אחרים (למשל דארלן) על מנהיגות ''צרפת החפשית'' שהיתה בהחלט ממסד אזרחי-צבאי ולא רק צבאי. אי אפשר להאשים את העתונות באחריות לשערוריה המתרחשת יום יום בישראל. הדרך הנכונה היא להוציא פקודה חד משמעית ובלתי חוזרת שלאלופים ולשונות הרקטומים שלהם, אסור בתכלית האיסור ''להתמודד'' ולנהל את קרב ה''התמודדות'' מעל דפי העתונים..... הרשה לי להוסיף ''דוגמא מהחיים''. אלוף פיקוד צפון מסויים, שהתכונן ''להתמודד'' והקים להקת חנפני חצר רצינית, החל משדולת ראשי מועצות מקומיות ואזוריות וכלה בכתבי מקומוני הגליל, החליט יום אחד להזמין את חנפניו ל''הרמת כוסית וארוחת צהריים'' בלשכתו. מה לעשות ובאותו יום ואותה שעה נערך במצודת כ''ח טקס האזכרה לנופלי הקרב שם. ילדי הגליל עלו למצודה, משפחות הנופלים וחבריהם הקשישים הגיעו להר ואת צ.ה.ל ייצג...... חזן צבאי. משמר הכבוד הורכב בחפזה משוטרי מג''ב, שממילא שירתו במצודה. באותה תקופה שהיתי בארץ וכתבתי מחדש ל''הארץ''. החלטתי לא לעלות לרגל למשכנו של הטווס אלא לצאת למצודת כ''ח. שם, ולא במטבחו של הגנרל, כך חשבתי, היה ה''סיפור של היום''... תיארתי את הטקס, האווירה על צלע ההר סחוף הרוחות, ובסוף ציינתי שבאותה שעה ישב אלוף הפיקוד, מרחק עשרים דקות נסיעה בכביש דישון- צפת ועסק בהכנות ל''התמודדות''. מה שקרה אחר כך הדהים אותי עוד יותר..... האלוף האשים אותי בפגיעה בסיכוייו, הזעיק ראשי מועצות וערים וכמה חברי כנסת כדי שיגנו עליו... לא ח''ו על זכרם של 28 נופלי הקרב וקרוביהם ''חטפתי'' מקלחות (חלקן במכתבי קוראים מוזמנים שכולם ראשי מועצות ודובר צ.ה.ל דאז) מראש המועצה האזורית גליל עליון, ראש עיריית חצור הגלילית, ועוד מלחכי פנכה שניסו לשכנע אותי ''לכתוב עליו עוד סיפור אוהד''. ראש המועצה האזורית גליל- עליון,שבשעת טקס הכ''ח אמר שהוא המום מהתנהגות האלוף... יבב בטלפון ''אבל הוא מתקצב לנו כבישי ביטחון בתוך הישובים'' וראש עיריה אחר צרח ש''הוא סידר לי את.... בג'וב חשוב בצבא''.... לימים, כך נודע לי בגולה, אמר אותו אלוף שבינתיים נדד הלוך וחזור בין מערך לליכוד והיה מוכן ''לרדת'' להתמודדות על ראשות עיר קטנה, שיורם המזרחי ''גמר לי את הקריירה''.... שטות מוחלטת כמובן. הוא ניסה לתקוף אותי אישית בטענות כזב כאילו ''התנגד למנוי יורם כמפקד א.ד.'' (באותה עת הוא היה מח''ט מילואים אלמוני, רחוק מזירת ההחלטה) ואחר כך התחנף בצורה מבישה. כל שכתבתי עליו היו בס''כ שורות ספורות על ''הרמת הכוסית'' ובעיני אחשדרפניו חרב-תבל.... דוגמאות כאלה יש לי למכביר.... המסקנה? צ.ה.ל ירד לזנות ואביריו הפכו לשחקנים, כשהאשמה, כמו תמיד היא ''כמובן'' התקשורת.... לא ח''ו ציבור קוראי המוספים, הבוחרים ''דעת הקהל'' המרשים לגועל נפש להימשך..... ועוד אלופי צ.ה.ל היו בינתיים לדמויות מתוקשרות לצרכי קידום גם בחו''ל, כשלא אחת משלמת ישראל רבית דריבית על מעלליהם. לבי עם האלופים האחרים, שביודעין ומתוך מוסריות אמת וכבוד עצמי, לא קידמו את עצמם בעיתונות-בעיני הציבור, בעיני מנהלי החשבונות של המפלגות והיסטוריונים בפרוטה..... כאלה יש לא מעט, והם, ''האלמונים'', עדיפים בעיני. אלא שבינתיים.... כבר מספרים לנו מי ''מתמודד'' על פיקוד חטיבה.... רק בצבא מכסיקו של עידן אמיליאנו זאפטה ופאצ'ו ווילה אפשר למצוא דוגמאות זהות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אחד שכחתי.....לצורך דוגמא חיובית! |
|||
|
|||
קצין בכיר שהיה עוזר ראש אג''מ (אז תקן תא''ל והיום תקן אלוף'' קיבל מכתב ומינוי מהרמטכ''ל לתפקיד ראש אכ''א. עם המינוי ביד הוא היה בטוח שזה התפקיד הבא. והנה, התחלף הרמטכ''ל, והקצין שכל הימים דאג למלא את תפקידו בלי להיות ''מתוקשר'' - הוזמן לרמטכ''ל הבא שאמר לו בערך כך: ''את תפקיד ראש אכ''א הבטחתי ל.....(עוד לפניי שזכה ''בהתמודדות'' קרי למקורבו) לכן אתן לך את אג''ת. מה אכפת לך? תהיה אלוף''..... הקצין הצדיע,אמר תודה והעדיף להשתחרר מהצבא כתא''ל ולפנות לקריירה שניה... את כתב המינוי שלו כאלוף וראש אכ''כ, בחתימת הרמטכ''ל ו תזכורת שר הביטחון הוא... מיסגר ותלה בחדר השירותים, קרוב לאסלה... מחאה אישית, לא מתוקשרת ובלי חצר. האמן לי... כאלה אין הרבה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תן רמז, בבקשה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| רמטכ''לים כושלים נעשים מדינאים כושלים |
|||
|
|||
1. באפריל 1973 הגדיר הפיקוד העליון הישראלי את מטרות המלחמה הבאה: א. ישראל לא תפתח במלחמה. ב. אם האויב יפתח במלחמה ימנע צה''ל מן האויב כל הישג צבאי. ג. אחרי שלב הבלימה יש להשמיד את צבא האויב כדי לכפות עליו את תנאינו המדיניים. מטרות מלחמה אלה תורגמו ל''תוכנית סלע'' של צה''ל שאותה הצגתי וניתחתי בפירוט בספרי ''קריסה ולקחה''. 2. בדרג האזרחי אין עבודת מטה, אך אין היא קיימת גם בצה''ל. מה שקיים בצה''ל זאת עבודת מטה מיתולוגית כמו שתהליך הפקת הלקחים בצה''ל הוא מיתולוגי. יש טקסים של עבודת מטה כמו שיש טקסים של הפקת לקחים. אבל, קובי יקירי, עבודת מטה והפקת לקחים אינם רק פרוצדורה והפקת חומר כתוב, חסר ערך בדרך כלל, אלא תכנים מבוססים, בעלי משמעות וזה אינו קיים לא בדרג האזרחי וגם לא בצה''ל. 3. החטא הקדמון שבו, באופן טבעי לך, לא דנת במאמרך, הוא אופיו האנטי-אינטלקטואלי של צה''ל ואופיה הפרימיטיבי של תרבות הביטחון. התוצאה: האזרחים מאמינים שאנשי צבא בכירים, דוגמת עזר ויצמן, יצחק רבין, אהוד ברק מבינים את הווית הצבא והמלחמה. לכן הם מבקשים להיעזר בהבנתם בהנהגת המדינה. אבל אנשי הצבא הבכירים אינם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה ולא רק שהם מנהלים גרוע את הצבא כשהם עומדים בראשו אלא שהם גורמים לנזקים עצומים כשהם מגיעים לצמרת הדרג הפוליטי. 4. דוגמא: יצחק רבין. תוכניות המגרה שהוא הכין כראש אגם לקראת המלחמה הבאה ושנשלפו בתחילת משבר מאי 1967התגלו כדברי הבל. הדבר גרם למשבר פנימי חמור גם בצה''ל וגם בממשלה ולהתמוטטותו ואי תפקודו של רבין בכל התקופה שקדמה למלחמה ובזמן המלחמה עצמה. הציבור לא ידע ועדיין אינו ברובו אינו יודע את העובדות האלה וראשי המערכת הפוליטית והצבאית שידעו את העובדות לא הבינו את משמעותן. לכן, אחרי שהשתחרר, הוא נשלח לתפקיד שגריר בארה''ב שהוא מקביל לשר בכיר, ואחר כך הוכנס לממשלה ונעשה מהר מאוד ראש ממשלה. הכתובת על הקיר בענין כסילותו הביטחונית של רבין נרשמה בחלק שנטל בתכנון מהלך ההכרעה של 8 באוקטובר 1973 שאותו אני מתאר בפרוטרוט ב''קריסה ולקחה''. הכתובת על הקיר לא נקראה. אחר כך הוא התגלה כחדל אישים בפרוץ האינתיפאדה הראשונה בהיותו שר ביטחון. ולבסוף אישר ''מר ביטחון'' של מדינת ישראל את הסכם אוסלו של ''האסטרטגים הגדולים'' ביילין פונדק וחבריהם והביא על עם ישראל בכיה לדורות. 5. דיונים על ההיסטוריה של רמטכ''ל פוליטי לא יסייעו לשיפור המצב. אכן במדינות לוחמות הרמטכ''לים היו במקרים רבים פוליטיים. ראו את רמטכ''ל צבא ארצות הברית במלחמה העולם השניה מרשל שהיה אחר כך שר החוץ ואותם דברים אמורים על קולין פאואל. נשפר את מצבה של מדינת ישראל רק אם נחולל מהפכה בהכשרת הקצין בצה''ל ובכך נגרום שעבודת המטה ותהליך הפקת הלקחים בצבא יהיו בעלי משמעות, ושקצינים בכירים שגיעו לפוליטיקה יבינו את תחום הביטחון ותחומים אחרים ויוכלו גם להועיל למדינת ישראל ולא רק לעצמם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: בקלות רבה מדי אתה מוותר על אחריות הדרג המדי |
|||
|
|||
את מלאכת האינטלקטואליזציה של הצבא צריך להוביל מנהיג פוליטי. במשנתך הסדורה אתה מוותר בקלות רבה מדי על אחריותו של הדרג הפוליטי הנבחר. נקודת התורפה האמיתית בעיני היא שם ויותר מאשר בצבא. בהעדר מנהיגות מדינאית, שאיננה רק מנהיגות מתמרנת/מתפללת* פוליטית, מתרחב והולך הריק האינטלקטואלי והאסטרטגי. הדרג המדיני מעדיף לתהלך את הסכסוך במתודה ובשפה צבאית. התנהלות שכזו מסירה מעליו את הסיכון הפוליטי, עד כדי אובדן שרידותו, הכרוך בבניית ההסכמה הלאומית הרחבה ועיצובה בנוגע לחזון הציוני וליעדים הלאומיים. מלאכה קשה ובעייתית עד מאוד בחברה סקטוריאלית ושסועה כדוגמת החברה הישראלית. את הלכידות והקונצנזוס קל הרבה יותר לבנות ולעצב סביב ציר האיום הקיומי, תחושת המצור ואווירת העימות האלים העיקש והמתמשך. קונצנזוס שכזה מרווה את צימאון השרידות הפוליטית ומשחרר מפני חרדת המנהיגות המדינאית. במציאות בה מוטל על הדרג הצבאי לתהלך את הסכסוך ולנהלו, ובהעדר אלטרנטיבות ראויות לחשיבה הצבאית ולתכנון האסטרטגי הצבאי, מאמץ הדרג המדיני את החשיבה הצבאית ובמובנים רבים מסייע להנצחתה. הפרייתה של החשיבה הצבאית ואיתגורה מחייבות הצבת אלטרנטיבה אינטלקטואלית. אלטרנטיבה שכזו יכולה להיווצר במסגרת אותה ''רשות חמישית'' שלהקמתה אתה קורא. בעצם קיומה ופועלה (בהנחה שלא יסרסוה ויקצצו כנפיה) יהיה כדי לאתגר את כל המערכות השלטוניות ובכללן המערכת הצבאית ולהוביל את המערכת השלטונית לשפר את ביצועיה מכוח פיתוח יכולות החשיבה והתכנון. כל ניסיון להפוך את הצבא לגורם המוביל באינטלקטואליזציה של המערכת השלטונית אינו דמוקרטי ביסודו ועלול להובילנו, בשם אותה עליונות אינטלקטואלית ושילובה במונופול הפרופסיונלי להפעלת אלימות מאורגנת (הכוח הצבאי), לפריטוריאניזם. * הכוונה היא לתיפלול=מניפולציה בלעז. (תוספת המערכת) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי ולאורי - כיצד נחלצים [*] |
|||
|
|||
לק''י לקובי ולאורי אני מצרף פה - כדי לתרום לדיון - פרק מספר שהתחלתי לכתוב לפני שנים אחרדות לפי בקשתו של אורי על מצבה הבטחוני מדיני של מדינת ישראל. על הפרק הנדון עברו אורי מילשטיין ומיכאל ברונשטיין והוסיפו את הערותיהם והשגותיהם. בסופו של דבר לא המשכתי לכתוב יותר משני פרקים כי נוכחנו לדעת שמספר המתעינים בעבודה מסוג זה קטן ביותר. ובעצם זה ההסבר למצבה של מדינת ישראל וצבאה וגם למצבו של העם היהודי בעולם כולו. אליצור [*] הקובץ שצורף הוסר מהודעה זו , ובמקומו נפתח פתיל דיון חדש תחת הכותרת ''פתיחה להגות צבאית עברית'' שהיה תוכנו של קובץ זה. [המערכת] | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיהו אליצור סגל |
|||
|
|||
לק''י חבר'ה לפעמים הדבר הפשוט ביותר הוא גם הנכון. אליצור סגל הוא אליצור סגל גם מחוץ לרשת. אדם עם רשיון נהיגה וגם רשיון נשק. אינני חושב שאשתי היתה מסכימה להתחתן עם יצור וירטואלי בלבד. ומי שרוצה יכול לבדוק במדריך הטלפון או להתקשר 144. מי שגם זה לא מספיק לו, יכול להשיג את גליון ''נקודה'' תמוז תשס''ב. יש שם מאמר שלי שהעורך קרא לו בשם: ''היהודי והשאלה העולמית''. בתחילת המאמר הערה ביוגרפית קצרה מאת העורך. מי שגם זה לא מספיק לו יכול להגיע לעפרה - ובמידה שיגיע חי - דבר שאינו מובן מאליו מאז הסכמי אוסלו - ויוכח שיש במציאות אדם כזה. אתמול היתה לי הפסקת חשמל, דבר הקורה לעיתים במדינת ישראל וגם במדינות אחרות. כנראה שכתוצאה מכך נדפק לי משהו במחשב ולכן לא חזרתי לפורום. היום בבוקר היה אצלי איש מקצוע ותיקן את הטעון תיקון ולכן אני חוזר בשעה טובה ומוצלחת. המאמר שנכתב לבקשתו של אורי ייערך כמקובל ויודפס בפורום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: הצבא כמדגרה למדינאים בעתיד |
|||
|
|||
ההתפתחות ההיסטורית היתה, שהצבא שימש מדגרה למדינאים בעתיד: אלון, דיין, רבין, שרון ברק וכו'. דומה שגם בעתיד הקרוב,לפחות, זה יהיה המצב. לפיכך עלינו להעלות מאוד את רמתם של המפקדים הבכירים, גם כדי שיפקדו כהלכה על הצבא וגם כדי שבהגיעתם למנהיגות הלאומית הם יגלו מנהיגות ויתפקדו כהלכה. ברור שראשי הצבא יתנגדו לשינוי בהכשרת שרשרת הפיקוד. את המשימה הזאת של רפורמה יסודית צריך למלא מנהיג לאומי. אני מצפה היום מאריק שרון לעשות זאת. העברתי לו מסרים בענין זה באמצעות המקורבים לו ביותר, שלחתי לו תזכיר בעניין זה ופרסמתי מאמר ב''מקור ראשון'' שלא לדבר על הדיונים בפורום זה. שום אדם בישראל לא עשה אפילו אחוז אחד מכך ולא רק שלא קיבלתי שום תמורה, גם לא אקבל בשום עתיד נראה לעין. רק אויבים נוספים צברתי לי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי מילשטיין: מדגרה או חממה ? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי: גם וגם. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדגרה לא חממה , בית בושת ומכון יופי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: גם זה. הרי לתופעה הזאת יש הרבה היבטים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: טיבה של דרך וטיבה של תרומה |
|||
|
|||
תרומה משמעותית לפועלך היא בעצם הרחבת מעגל השיח הציבורי בנושא. עיצוב תודעה הוא לא רק עניין לתקשורת המונים ופוליטיקה נבובה. גם אם ההתקדמות היא עקב בצד אגודל, הרי שמשב כנפי הפרפר הזה עוד עשוי בבוא יום לחולל סופה גדולה. בעניין הדרך, מציע לחשוב על הצעה או שאלה שהציג אחד המשתתפים בפורום (אריה פרלמן כמדומני) והפנה אליך. לשונך המושחזת ודעתנותך הנמרצת וההחלטית מזרה סוג של קושי גם בקרב אלו שמבקשים ללמוד משנתך ולפעול להנחלתה ופיתוחה, ואם לאלו היא מסבה לעיתים תחושה של חוסר נוחות, מה חשים לדעתך כל אלו שבורחים ממשנתך כמו מאש, אלו שאינם מבינים ואלו שמעדיפים לא להבין? פוליטיקאים ומנהיגים מוכנים לעיתים להכיר במגבלותיהם ובלבד שאלו לא תהיינה לנחלת הכלל. סדרת הטלביזיה השנונה והמשכילה ''כן אדוני ראש הממשלה'' יכולה לספק הצעות אין ספור לדרכי ההידברות וההשפעה על אותם פוליטיקאים. חשיפת ערוותם של אלו ברבים אינה בהכרח מועילה לקידום המטרה.לפיכך, ייתכן ולעתים יש לאמץ סוג של חוכמה עממית, לאכול את ענבי הכרם ולא להרוג את השומר, על משקל הפתגם הערבי הידוע: בדכ תקטל א-נטור או בדכ תאכל אל ענב? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל מילה של קובי - בסלע ! ניתן להסב את התורה הזו |
|||
|
|||
לתחומים אחרים. במערכת המשפט, למשל, כל מי שמנסה להיות ''אורי מילשטיין'' (פרופ' גביזון לדוגמא), הופך למצורע במקרה הטוב ומוצג כתמהוני שיש להתעלם ממנו במקרה הפחות טוב. זו הדרך של האוחזים בנתחים שלטוניים להגן על שררתם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי וקובי: כהן ונביא |
|||
|
|||
אחד העם התמודד עם השאלה הזאת במאמרו המפורסם ''כהן ונביא''. הפונקציה של הנביא היא לנסח את האמת בדרך בית שמאי ותיקוב האמת את ההר. הכהנים לעומת זאת מעגלים את הפינות. לפיכך, להבדיל אלפי הבדלות, התפקיד שלי הוא לנסח את המשנה. הכוהנים יעבירו אותה אל העם. חבל רק שהתהליך ארוך כל כך בינתיים יכול להתחולל חורבן הבית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי אינך נאיווי וע''כ אל תצטייר ככזה |
|||
|
|||
אורי, כמכרך מימים יפים יותר, אני יודע שאינך נאיווי. רעיונותיך ראויים בהחלט לתשומת לב ולתגובות. אין לי ספק שיש כאלה שלמדו. אך כאשר הכל, בלי יוצא מן הכלל נעשה על דרך השלילה והדיכאון ובשיטה ''קטוא'ית'' של ''קרתגו צריכה ליפול'' - לא תהיה נביא. חוץ מזה השאר את הנביאים במקומם המכורך נייר או עור שחור וזכור את מה שאמרו שאחרי חורבן הבית ניתנה הנבואה לשוטים וילדים..... אינך נביא ולא תהיה נביא. אתה מנתח ועושה זאת טוב מאד!.... אתה מעיר בשער, אתה נושא הפעמון ההולך לפני המצורעים.... אתה שליח המסכן עצמו במותו של מבשר בשורות רעות. הכל - אך אינך נאיווי, ועצת חבר וקורא: אל תצייר עצמך ככזה....... ''הם'' לא ילמדו ללא שידוד המערכת הפוליטית -דמוקרטית של מדינת ישראל ועידוד אנשים חושבים להיכנס לזירה הפוליטית, שבישראל כמוהה כקפיצה לבור שופכין.... אין לי פתרון.... לשאוב את הביוב אך לאן לרוקן אותו? מכל מקום הפתרון נעוץ בחינוכו הדמוקרטי פוליטי של העם ובישראל, שאוכלוסייתה רב-גונית ומשתנה עם כל מטוס של עולים או יורדים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אני יודע שזו הודאה בכישלון אך אני מבקש להאמין שמודה ירוחם.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: ראדיקאלי ופשרן |
|||
|
|||
לא הבנת לצערי, את התשובה שממנה לא השתמע שאני חושב את עצמי לנביא. נזקקתי למלה ''נביא'' בהתייחסות למאמרו של אחד העם, ''כהן ונביא''. במאמרו לא דן אחד העם בנביאי ישראל דוגמת ירמיהו, אלא בטיפוסי אישיות: רדיקאליים ופשרנים וטען שיש מקום גם לאלה וגם לאלה. אני מקמתי את עצמי לפי החלוקה של אחד העם כראדיקלי. במקום כהן ונביא ניתן לומר: רדיקאלי ופשרן, ואז לא היית מתלהם כל כך בתשובתך, ונוקט פוזה פטרונית לגבי, שאין לה מקום בשום מקרה. אגב, רבים אוהבים לנקוט פוזה של ראדיקאלי ונוהגים בפשרנות. אלה הצבועים ואלה רוב האינטקלטואלים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, יש גם אפשרות נוספת... |
|||
|
|||
להיות רדיקאלי ולדבר בפשרנות, מה דעתך? שנה טובה ומתוקה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לנסים: את ההצעה הזאת הציעו, להבדיל, לעמוס הנביא |
|||
|
|||
והוא דחה אותה כידוע. מענין אם עמוס היה נכלל בכלל בספר התנ''ך אם היה מקבל את ההצעה ומתנסח בפשרנות בלי ''פרות הבשן'' וכו'? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי, על ההשוואה לעמוס הנביא |
|||
|
|||
א. למה ''להבדיל''? לפני כמה דקות עשינו ''הבדלה'' ושם אמרנו: 'המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה'. אין שום הבדלה בין יהודי ליהודי. ב. אם כדבריך - הסיכוי שלך דומה לסיכוי שהיה לעמוס וזה לא מספיק טוב. זה אפילו גרוע מאד, אם בוחנים את התוצאה הסופית אז, ואת מה שצפוי כעת. ג. לעניות דעתי, מוטב להתנסח בעדינות כלפי אנשים, שהרי אין להם שום כוונה או יכולת לשנות דרכם, וכל ניסוח בוטה עלול לגרום פגיעה שלא תועיל להשגת המטרה ואף תשוב אלינו כבומרנג. בדומה למה שהיה אצל עמוס. ד. ההצעה היא להתנסח בבהירות ובנחרצות כלפי צורות התנהגות ותהליכים מסוכנים, במנותק מהצבעה על אנשים, ולהציע פתרונות, כולל נכונות לבצע את מה שמציעים. עמוס לא הציע לבצע בעצמו את רעיונותיו. ה. ''נבהלת'' מן ההשוואה של יורם המזרחי לנביא ואין לכך שום מקום: ''נביא'' הוא מגזרת ''ניב שפתיים'' כך שכל מי שמשתמש בפיו כדי להעביר מסרים בדיבור - מנבא משהו. אם יש לו רוח הקודש - הוא יעביר מסרים אלוקיים. אם לא - יעביר מסרים של עצמו. ו. לא אתעכב עכשיו על השאלה 'למי ניתנה הנבואה' אבל ברור שלא לאלה שכולם מזכירים בפשטות. בעבר כתבתי על זה מאמר מפורט אבל אינו תחת ידי כרגע. שבוע טוב ושנה טובה ומתוקה. נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לנסים: עמוס, סוקרטס וישו. |
|||
|
|||
הפילוסוף והתיאולוג הדני סרן קירקגור ניסח שני מודלים של הוראה בהיסטוריה: א. בגרימה זעזוע. הדוגמא שלו היתה סוקרטס וניתן להוסיף את עמוס הנביא את ירמיהו הנביא ואחרים. ב. בדיאלוג ידידותי והדוגמא שלו היתה ישו. כמו סוקרטס ועמוס גם ישו בחייו לא השיג את מטרותיו, אך המטרות הושגו לאחר שנים. והטעם הוא שהאנשים נרתעים, בשלב ראשון, המרעיון החדש והמהפכני, אם הוא נעשה במתק שפתיים או בשפה בוטה. צריך לחלוף זמן ניכר עד שהתרבות מסתגלת אליו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי, ואם לא ניתן לאכול אל ענב בלי להרוג א-נאטור! |
|||
|
|||
ובנמשל שלנו, גם לא ניתן להרדים א-נאטור ולקטוף קצת ענב.. ר''ל שניתן לשלול את משנתו של מילשטיין אך לא לשלול את הדרך שלו בהצגתה, כי היא הדרך האחת והייחידה ואין דרך ''דיפלומטית'' חלופית- כפי שרמזת בתגובתך . די לי לחזור על המילים שלך בכדי להסביר את ''משנתי'' : .. ואם לאלו היא מסבה לעיתים תחושה של חוסר נוחות, מה חשים לדעתך כל אלו שבורחים ממשנתך כמו מאש, אלה שלא מבינים ואלה שמעדיפים לא להבין? - סוף ציטוט . השאלה ידידי היא למה! למה היא מסבה תחושה של אי-נוחות! למה בורחים ממנה כמו מאש! מדוע ישנם אי אלו שמעדיפים לא להבינה! מהו מקור העדפתם זו! התשובה לכל התהייות הללו מפרי עטך, אינה נעוצה בלשון המושחזת של מילשטיין ובדעתנותו הנמרצת וההחלטית, שהצבעת עליהם וזיהית אותם כאלמנטים התורמים להרחבת התופעות כגון אי-נוחות (ממשנתו) בריחה ממנה וכול'.. נהפוך מר מיכאלי: ניתן לטפל בתופעות כגון אלו בייתר השחזה בייתר נמרצות וייתר החלטייות, ובמקרה שלנו יש מקום בהחלט לחשוד במילשטיין וחסידי משנתו בכניעה נחפזת לאנשים ''שהעדיפו'' לא להבין, ובהשלמה שקטה עם מציאות תמוהה שכזו.. הדרך שלך, כפי שהבנתי מתגובתך, מובילה להדחקת התופעות שציירת בתגובתך לא לטיפול בהם . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלברט: איפה מצאת אצלי כניעה? ועוד נחפזת? |
|||
|
|||
חברי אריה טפר-עמית ז''ל שבעזרתו בניתי את השיטה היה נוהג לומר כמוך: ''איך שאתה מדבר זה עוד בעדינות לעומת מה שראוי נוכח חומרת הדברים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלברט: מהמעט שאני יודע על האימרה |
|||
|
|||
אין הכוונה באימרה להרוג את השומר אלא לריב עימו. בערבית ק-ט-ל- (בניין ראשון) פרושו אכן הוא להרוג. אבל באימרה משתמשים ב ק-א-ט-ל- (בניין שלישי) שפרושו לריב, להאבק וכו'. ובתעתיק אנגלי - באימרה הנ''ל לא אומרים tuktol אלא tukatel. הלא כן ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי:קצת פילולוגיה להפגת המתח |
|||
|
|||
קאטל הוא בינוני פועל של הפועל קטל ופירושו לוחם או בבניין שלישי כפועל קאטל, פירושו להילחם, אבל לא לריב במונח של להתווכח כי אם להילחם במובן של מלחמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: בערבית המדוברת (לפחות בשומרון) כאשר... |
|||
|
|||
אומרים e)tkatalu) מתכוונים לכך ש''הלכו מכות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נכון, רק שזה בניין שישי ולא שלישי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: על איזה מתח אתה מדבר? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי:סתם ככותרת המבקשת להבחין בין קודש לחול |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי : רגע של ערבית.. |
|||
|
|||
אכן ניתן להפיק את משמעות ''לריב'' מהפועל בערבית ''יוקאטל'' או ''מוקאטל'', אולם אין זו הכוונה באימרה המסויימת על הנאטור. לכל נאטור (שומר) יש ''סילאח'' (נשק) בשביל להרוג בו ''יוקטול ביהו'' את הגנב (אל-נאשאל) או (אל-חראמי), ואם תבוא לגנוב (עיני עינק..) משהו ששומר עליו אל-נאטור, אל תצפה, עקב זה, לנהל איתו וויכוח או ''ריב'' על הסוגייה, אלא תהייה סמוך ובטוח (מוטמאון) ש: ''חאטית רוחאק ביקפאק!'' (שמת את נפשך בכף ידך!- ביטוי לסיכון עצמי). אגב, שים לב לפועל הבא בעברית : קטל ! הוא קטל אותו בוויכוח ! קטל בכבישים.. לא מעניין, יא מעלם יוסי, שלאותו פועל- אותו שורש בשתי שפות ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלברט: הפסוק מטעה בנחרצותו. פוליטיקאים חסרי |
|||
|
|||
ערווה הם מונומנטים. כאלה מותווים ב- 1984. בפרקטיקה, היו כאלה בבריה''מ כמו לאוניד איליץ ברזנייב, שבפועל אהב את הנאות החיים, מכוניות אמריקניות וגרמניות ווודקה, ובפועל משלה בבריה''מ חבורת טכנוקרטים יעילה יחסית. מדי פעם הוצב ברזנייב בקפידה מול הטלויזיה לאיזה נאום חגיגי לאומה או טכס ממלכתי כלשהו. בשנות ה- 70 , בתקופת משול הטכנוקרטים מאחורי הבובה, היה אכן מצבה הכלכלי של בריה''מ סביר יותר מאי פעם, והעם נהנה מחיים טובים ונוחים יחסית הרבה מעבר למה שמתרחש שם כיום. עד היום מזכירים רוסים את לאוניד איליץ חובב הוודקה בחיבה. פוליטיקאים הם אנשים כמונו, ומהרגע שבחרו בפוליטיקה, הרי הם מוצבים לאור זרקורים. למעשה מדובר בפרסוניפיקציה (בעיקר הצבת דמות יצוגית) של ממשל. לעיתים דמות יצוגית כזאת גם משמשת כקורבן כלפיו מתנקזת האחריות לכשליהם של רבים, ועל כך הצביע טולסטוי. מנהיג אינו אמור לנהל את כל עניני המדינה, אלא לקבוע מעין טון כללי, מעין מופת, דמות המפיחה אנרגיה ברבים. התנ''ך חשף בין היתר את ערוותם של דוד המלך, משה רבנו, אז מה בכך? אי יעילות וכשלים - עדיף למקדם באחראים הישירים ולא לנקוט בקירבונים מערכתיים הנפוצים במקומותינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אותו שורש אין משמעותו אותה משמעות |
|||
|
|||
לחם בערבית = בשר, ולא ''לחם'' במשמעותו העברית... אמרה בערבית = ציווה, ולא סתם ''אמר; דין בערבית = דת, ולא ''דין'' העברי שמשמעותו חוק גם במובנו החילוני. למרות שמדובר באותו שורש. אם כי דת בפרסית זהו אכן ''חוק'' כפשוטו. עוד הערה קטנה: ''עינק, ח'אלק'' וכו', אין לכתוב בקו''ף כי אם בכ''ף (עינכ, ביתכ) כיוון שמדובר במקבילה הערבית לכ''ף השייכות (עינך, ביתך). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאריה: למרות השוני - כשלמדתי... |
|||
|
|||
ערבית (לפני כ- 30 שנה) - התגברתי די מהר על השפה בעזרת האסוציאציות והדמיון הרב בין שתי השפות. אם מדברים על תעתיק נכון - ק-ט-ל- כותבים בת''ף ולא בט''ט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאריה פרלמן : רגע של בלשנות.. |
|||
|
|||
למרות העובדה שאינני בלשן, ועובדה זו לא יישנוה ידיעותי ובקיאותי בשתי השפות, אולם אין זה סוד גם אין צורך בהשענותי על פסיקתו של בלשן זה או פלוני בשביל לפסוק נחרצות לטובת קירבה וזיקה בין שתי השפות: הערבית והעברית. הקירבה הזו מגיעה ונוגעת בשאלה המתבקשת: מי קדם למי, הערבית או העברית? או בלשון ציורית : מי קדם למי- הביצה או התרנגולת? או אולי האימרה האגדית תבטא את הקירבה הזו לאמיתה : שני עמים- שני בני דודים, וייבואו שתי השפות, וידגישו בשפתן קירבה זו.. דווקא התעכבתי פעם על השוני המהותי בין לחם ובשר, ולא היגעתי למסקנה מפורשת, אולם כן היגעתי בדרך לשתי הערות : שתי המילים ובשתי השפות מדברות על סוגי מזון עיקריים לאורך ההסטוריה האנושית, ושתי המילים מופיעות בתורה שלנו, היתכן והתורה התכוונה ללחם (של חיטה) והמילה זו נלקחה ע''י הערבים באזור והשימוש בה השתבש לטובת מענה לשוני של מזון עיקרי אחר? או הייתכן ולהפך..? ההערה השנייה נתמכת באימרה השגורה אצל שני העמים כאחד ולאורך כל ההיסטוריה עד עצם היום הזה, ובמקרה או לא, המילה ''לחם'' מככבת בה תחת אותה הכוונה והמשמעות: לכרות ברית עם לחם ומלח . ובערבית: '' מה קרה לך בן אדם?! הרי יש בינינו כבז ומלח..'' ללמדך, לשיטתי, שפעם השתמשו שני העמים באותה המילה והתכוונו לאותה המשמעות: לחם של חיטה, או לחם של בשר. וכמו שאומרים היום, בין-כה-וכה, למילה לחם/בשר/כבז היה פעם אותו שורש . זאת ועוד : ועדין אני בשורש ''שורש המילים''. ישנה מילה אחת בערבית, שנקראת ''פרנג'י'' הלא היא העגבנייה, (עגבנייה בערבית רשמית: בנדורה), ''פרנג'י'' בערבית גם: זר . עכשיו איך מתקשר ''השורש'' (זר) עם שורש המילה (בנדורה) ? יפה שאלת- והתשובה : זכור לך בזמנו, כאשר הטילו את כל כובד אשמת האינפלציה על ''העגבנייה''? אני חושב, ותקן אותי אם אני טועה, זה היה בזמן ממשלת שמיר, כאשר פירסמו את אחד המדדים הנמוכים במיוחד, והאשימו את ''העגבנייה'' המסכנה בכל, עד כדי שהמדד נקרא על שמה או נקשר בשמה! וההסטוריה חוזרת, תמיד, על עצמה , גם משחזרת את עצמה : פעם, לפי אימא שלי כששאלתי אותה פשוט על שורש המילה ''פרנג'י'', הייו הרבה זרים בסוריה . הצרפתים שלטו לאורך תקופה ממושכת שם, והבנדורה היתה באותה תקופה מצרך נדיר. יקר . לא כל אחד הרשה לעצמו את התענוג לקנות אותה כי לא לכל אחד היה כסף, פשוט, לקנות את הדליקטס היקר הזה! אולם לזרים של אז, ומטבע הדברים, היה והיה הרבה כסף, כך שתמיד היה מקום לעגבנייה על שולחנם, וכך נקשר שם העגבנייה, מאז, לזרים שתמיד היתה בשימושם כדבר טבעי ומובן מאליו . מדינה שלמה השתמשה ומשתמשת, עד עצם היום,במילה ''פרנג'ייה'' בגלל זה! ושורש המילה נחבא, במקרה הזה, בין שורשי ההסטוריה, לאו דווקא השפה! נזכרתי בעגבנייה, ואני רוצה להגיע בעזרתה אל היום . היום כאן, בארץ ישראל היפה, המילה ''אינפורמציה'' שגורה בפה, הרבה יותר מהמילה ''מידע'', והאונס הזוועתי והברוטלי הזה למילה ''מידע'', אינו נטול שורשים : שורשיו המכוערים נמצאים כאן, אצלנו . דוגמא : לפני כחודש, הצטרף לפורום הזה אדם בשם קובי מיכאל . איש משכיל לכל הדיעות . הוא פתח את ''המערכה'' במאמר ארוך ומלומד אודות ''הסיורים המשותפים'' . לפי התרשמותי מהחיבור, מדובר בבכיר לשעבר. אולם אינני מביא את הדוגמא לשטוח את התרשמותי, אלא לצורך הדגשת עניין אחר לגמרי, שיתחבר בהמשך לענייננו . הייתי רוצה להביא ציטוט אחד מתוך אחת התגובות באשכול (רצ''ב קישור), שאתחבר בעזרתו לנושא, שבשמו ולשמו הינני מביא את הדוגמא הזאת . הציטוט בא מתוך תגובתו של חד הלשון, ידידנו גדעון ספירו, הנופש ברגע זה אי-שם בעולם, ומתרוצצות סביבו, כנראה, בחורות צנועות עם ביקיני צנוע. . הנה הציטוט נאמן למקור : ''.. החיבור שזור ביטויים שנועדו לעשות רושם טוב על מרצים באקדמיה שנשמעים בקרב בני תמותה מן המנין מעט נפוחים כמו: ''אינטראקציה קונפליקטואלית''; ''מנגנונים קוגניטיביים ומוטיבציוניים''; ''אסימילציה מוטה של מידע''; ''הקשר סוציו פוליטי קונפליקטואלי'' וכיוצא באלה מילים של בית מרקחת שהצלחתי להתגבר עליהן ולצלוח את הרשימה עד סופה.'' גדעון ספירו לא הביא את טיעוניו למען הנושא שאני דש בו כאן, גם לא ידע על כוונותי העתידות לבוא בנידון, (בינינו, גם אני לא ידעתי!), ולמעשה ניתן לסכם את הנושא בדבריו ולא להוסיף עליהם מאומה, ובכל זאת.. תוספת קלה: מר קובי מיכאל: האם תואשמו בחוסר תבונה, אם תשתמשו במילים עבריות ולא לועזיות? האם רמת הטקסט תרד אם תעשו זאת? האם רמת החיבור המדעי תרד אם תעשו זאת? האם אתם, ואני פונה אליך כנציג נאמן לעמיתיך, מודעים לחומרת האשמה שנאשמים בה? האם אתם יודעים את שמה? שם האשמה הוא : ''אונס קבוצתי וברוטלי לשפה העברית'', ואחד מסעיפי האישום הוא : ''הטמעת השפה העברית בשפות זרות'' . ועוד סעיף : ''הטמאת השפה העברית בלשונות זרים, שונים ומשונים..'' . אנא נסח, אם בכוונתך, כתב הגנה בעברית . שנה טובה / אלברט שבות קישורים: סיורים משותפים, מאת קובי מיכאל: דיון 635 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה רבה אלברט שבות |
|||
|
|||
התפרצת לדלת פתוחה... בוודאי זוכר אתה את המאמר שכתבתי כאן: ''למה אקדמיה, באמת?'' אני שותף לחלוטין לטרוניותיך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלברט יקר: על עברית ולעז |
|||
|
|||
כבר התייחסתי להערתו של ספירו, המצוטטת בהתייחסותך אך אין מניעה לחזור עליה בשנית: המאמר אליו התייחסת הוא אכן מאמר אקדמי, וככזה נעשה בו שימוש גם בז'רגון הדיסיפלינרי (או במילון התחומי אם תרצה) של חקר סכסוכים. המושגים אותם ציטטת מהמאמר הם חלק ממושגי היסוד של התחום, שרובם אף אינם מתורגמים לעברית מדעית תקנית. כיצד למשל תתרגם אינטראקציה קונפלקטואלית - יחסי גומלין חברתיים מסוכסכים? סוציו-פוליטי הוא חברתי-פוליטי ואיזה הבדל אתה בדיוק מוצא בינו לבין מושג שגור אחר סוציו-כלכלי? אסימילציה מוטה של מידע היא הטמעה או ספיגה מוטה של מידע, אך אודה לך אם תמצא את ספר הפסיכולוגיה הכתוב בעברית המתייחס למנגנון זה ומציין אותו בשפה העברית. קוגניציה היא חשיבה או שכלתנות אך במילון המקצועי כשאומרים קוגניצה או קוגניטיבי, מתכוונים לסך כישורי החשיבה, התפישה, ההבנה האנושיים וגם בספרי הפסיכולוגיה בעברית לא תמצא מונח עברי לשפה. לסיכום: אינני מוצא כל צורך ו/או רצון להרשים מי מחברי הפורום. התרשמותי החיובית מאוד מהרמה הכללית של הדיונים והמשתתפים לא עוררה אצלי כל התלבטות ביחס לסגנון הכתיבה ובחירת המונחים, ולראייה, אפילו התפתחו דיונים בעקבות המאמר. אני נמצא באקדמיה, כותב באקדמיה ולכן שפתי ומאמרי משקפים את זהותי, בדיוק כפי שאחרים המגיעים מהעולם התורני מתבלים את מאמריהם והתיחסויותיהם בארמית ובשפת משנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי - אינני רואה כל מניעה |
|||
|
|||
שתמשיך ותשתמש בעולם המושגים האקדמאי. אני אישית עוקב בהנאה מרובה אחרי הנימוקים השונים ומברך על הרמה, ומוצא את הטרמינולוגיה הנלווית סבירה לחלוטין: זוהי טיבה של האקדמיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי ולאלכסנדר |
|||
|
|||
יש הבדל בין תיבול בארמית לבין תיבול בלטינית/אנגלית. ארמית היא שפה שמית, שפה אחות הקרובה מאוד לעברית מבחינת המבנה, השורשים, אוצר המלים והדקדוק. לפיכך, תיבול העברית בה אינו דומה לתיבול העברית בלעז של ימינו. אם אומר: ''ברור לכולי עלמא'', או ''די לחכימא ברמיזא'', לא יהיה, או כמעט לא יהיה צורך בתרגום! ''ברמיזא'' זה ''ברמז''. אך אם ניקח צמד דומה, סיגנל-אות/איתות - נמצא כאן קיטוב וזרות מובהקים. לא תמיד יש תחליף, אך רצוי להשתדל תמיד להשתמש בו אם ישנו. כך, למשל, ''טרמינולוגיה'' היא פשוט ''מינוח''... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה קובי מיכאל תופעה מיוחדת במינה! |
|||
|
|||
זאת כי : התמיהות שעולים מהטקסטים שלך, והמענה עליהם בד''כ נמצא באותו הטקסט- לא צריך ללכת רחוק. זה כמו מזוודה שמכילה זריקת ווירוס ממיתה ועוד זריקת הנוגדנים לווירוס שלא שכחו להכניס לאותה המזוודה, ושבלעדיה אין סיכוי למוזרק לחיות.. (רוצים בדוגמא? ירדן-המלך המרוגז-הפשלה..) בזאת נוכחתי קובי היקר, עוד מתגובתך בזה האשכול, כאשר הבחנת בתופעה מסויימת, נתת עליה את דעתך באופן תמוה- לטעמי, וגם לא שכחת ''לדחוף'' את התשובות המדוייקות לתמיהותי, כאילו והוזמנו בהזמנה מיוחדת עבור התמיהות העולות מדבריך, ובאותו הטקסט כאמור . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלברט שבות, רגע של פרוטו-שמיות |
|||
|
|||
מבלי להיכנס לוויכוח בדבר האקדמיזציה האקסטרווגנטית של השיח בפורום זה (כסימפטום לאקסטרווגנצה האקדמית של השיח בכלל), ברצוני לתרום מעט מידיעותי בבלשנות: לא העברית קדמה לערבית ולא הערבית קדמה לעברית, אלא שתיהן נגזרות של השפה השמית הקדומה, שאותה מכנים הבלשנים ''פרוטו-שמית''. ממנה נגזרו עוד שפות, שכבר מתו ואינן עוד, ביניהן הארמית, באותה דרך של התפתחות לשונית ידועה: שבט אחד בעל שפה אחת נפוץ לאיזורים שונים, ובהם מתפתחות תת-שפות השואבות, בין השאר, מן השפות האחרות שכבר מדוברות באיזור הגאוגרפי החדש. כך קרה לשפה הנורדית הקדומה, שהתפצלה לגרמנית, אנגלית ולשפות הסקנדינביות, וכך קרה לשפה הלטינית הקדומה, שהתפצלה לאיטלקית, לצרפתית, לספרדית ולרומנית. כך קרה גם לשפה הסלבית הקדומה, שהתפצלה, בין השאר, לצ'כית ולפולנית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה לך שרית, ושתי שאלות : |
|||
|
|||
מי שנכנס לכאן חייב לשלם מס.. 1- מה עם שפת החירשים? האם היא נלמדת במסגרת לימודי הבלשנות, קרי- האם מתעכבים עליה וחוקרים את תולדותיה וציאצאיה? ועוד דבר מעניין: האם שפת החירשים הינה אחידה בינלאומית? כלומר, חירש בסין יוכל לתקשר עם עמיתו באנגליה? או לכל שפה ושפת החירשים שלה? אגב, האם לימודי בלשנות (בישראל בפרט) נלמדים במסגרת לימודי הספרות למשל, או ישנה פקולטה מיוחדת שנקראת ''פקולטה לבלשנות''? 2- מודע לזאת שבשאלתי להלן אני ''פולש'' לתחום אינטימי ומסועף של המדע העצום הזה- והתנצלותי מראש על זה.. איך שפה נכחדת? איך שפה מתה? אצטרך הרבה אומץ ומאמץ בשביל לחוות את דעתי שלי בנידון.. אני מתאר לעצמי, ששפה נכחדת עם הכחדתו של עם . וכך אני מסרטט לעצמי מין דרך דימיונית לצורת עבודתו של הבלשן החוקר : אם נקרא לבלשנינו בשמואל, אזי אני רואה את שמואל עומד נרגז מהצד, ומביט בסבלנות על הארכיולוג כשהוא תולש את ממצאיו מההסטוריה, מנקה אותם במיומנות מיקצועית, רושם במחברתו מספר הערות מיקצועייות, ומעביר את ממצאיו הפיזיים והמקצועיים עם משמר כבוד אל עמיתו גבריאל הגיוגולוג, שגם בוחן אותם בתורו, מתרשם ורושם, ומעביר בתורו את ממצאיו אל הכימאי המיומן דר' צוריאל, שעושה איתם כל מיני כישופים וקובע בסופו של דבר את גילם המדוייק . כל זאת מתרחש לעיני מיודעינו מר שמואל, שעומד, כאמור, בשקט מופתי מהצד, וממתין בסבלנות ראוייה לצייון לרגע זה המייוחל : הרגע שיעבירו לידו את חתיכות המגילות שעברו עשרות ידים מימנות- כל יד והתחום שלה, והוא מעיין בהם כאשר הוא יודע הרבה מאוד מידע (אינפורמציה- בעברית מודרנית) עליהן, הן על מקום הימצאן, הן על זהותן, הן על שייכותן/השתייכותן המדוייקת (שכחתי לציין את מר יצחק ההסטוריון, הסליחה איתו, שגם היה נוכח, דש ונבר במגילות), והן, לבסוף, על גילן . בשלב זה, מגיע תורו של מר שמואל, מיודעינו הבלשן והסבלן, לוקח לידיו את המגילות ומעיין בהן, והוא קובע, בין היתר, אם יש לשפה פלונית עדין שארייות או אם היא מתה לחלוטין : כולל מוות מוחי . האם יש לך השגות לנאמר עד כאן שרית היקרה? אולם, אין זו שאלתי ואנסח אותה להלן : בתגובתי הקודמת למר קובי מיכאל, (אותה התגובה שקראת והגבת על החלק שעניין אותך מיקצועית), ציינתי דבר שנוגד במהותו את ההגיון הפשוט שהשתמשתי בו לעיל, והיצעתי קריטריון נוסף להכחדת שפה : ציטוט- '' .. ואחד מסעיפי האישום : הטמעת השפה העברית בשפות שונות'' , דבר שתורם, כנראה, להכחדת שפה , או קריטריון שיש לקחת אותו בחשבון כאשר באים לחקור את מקור ''הכחדת'' השפה . האם את מסכימה איתי בזאת? זאת שאלתי . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלברט, הריני מעלה מס לפורום הזה, לבקשתך |
|||
|
|||
שפת החירשים אינה נלמדת במסגרת האקדמית של לימודי הבלשנות. אולם יש מדע חדש יחסית, שנקרא ''סמיוטיקה'', העוסק בכל שפות הסימנים האנושיות באשר הן (כולל למשל, שפת הגוף או ''שפת'' התצוגה בחלונות הראווה). עד כמה שידיעתי מגעת, שפת החירשים היא בינלאומית. באשר ללימודי הבלשנות, ברוב האוניברסיטאות הם נלמדים במסגרת חוג (או מחלקה) השייך לפקולטה למדעי הרוח. כשמדובר בבלשנות ספציפית - כמו בלשנות אנגלית או בלשנות צרפתית - היא נלמדת לעתים בחוג לשפה ולספרות הסציפיפית. אין זה מדויק ששפות נכחדות יחד עם עמיהן. יש עמים ש''התבוללו'' לתוך שפה אחרת, ''אופנתית'' יותר, עוד לפני שנעלמו מעל במת ההיסטוריה ויש שפות שנותרו לאחר שעמן נעלם (והדוגמה הבולטת היא הלטינית). חדירה של לשונות זו לתוך זו היא עניין טבעי בהחלט ואינו מצריך התערבות מגבוה. זו דרכו של עולם: יהודים אשר עברו בהולנד, כסוחרים, הותירו בה את המילה ''מקום'' בדמות המילה ''מוקום'', והמילה ''לטלפן'' תישאר כנראה בעברית לעוד שנים רבות למרות שמוצאה ממילה זרה בהחלט. אפילו הצרפתים השוביניסטים מנהלים כיום קרב מאסף נגד האמריקניזציה של השפה הצרפתית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרית: המס לא שולם במלואו! מחפשת צרות עם מס הכנסה? |
|||
|
|||
על השאלה האחרונה (העיקרית) לא התקבלה תשובה גם לא התייחסות! הינך מתבקשת להתייצב במשרדי מע''מ מחר בשעה 10.00 . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שפת החירשים משתנה מתרבות לתרבות |
|||
|
|||
שפת החירשים האמריקאית, למשל, שונה מאוד מהשפה הנהוגה ביפן. ההבדלים גרמו לגברת שדיווחה לי על כך לצהלות צחוק רבות: מסתבר שכמו כל שפה אחת, זוהי שפה חיה, שמשתנה על ידי המשתמשים בה. דוגמה נוספת לכך היא באספרנטו -- דוברי אספרטנו מאירופה פיתחו ניב שונה לחלוטין מהניב האמריקאי. את יכולה לראות את התופעה גם בעברית: אם לא היית בישראל במהלך העשור האחרון, האם היית מבינה את השימוש הנוכחי בביטוי ''חבל על הזמן''? האם היית יודעת כיצד לשדרג ומהם אקרן, קלטת וקניון? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שפת החירשים והשתנותן של שפות |
|||
|
|||
שפת החירשים היא שפה בינלאומית - שפה מלאכותית שנוצרה והופצה באופן מחושב (להבדיל מ''שפות טבעיות''). ראי, דינה, את הקישור הבא: אולם, כמו שקורה בכל שפה, מרגע שהיא הופכת לשפה חיה, חלים בה שינויים על פי המקום והזמן. לכן, הספרדית המדוברת במדינות דרום אמריקה אינה דומה במאה אחוזים לספרדית המדוברת בספרד, והאנגלית בדרום-אפריקה אינה דומה במאה אחוזים לאנגלית באנגליה. אספרנטו היא דוגמה מצוינת לאינרציה של שפות. אפילו שפה שהומצאה באופן מלאכותי, מיכני ומדויק (כדי לאפשר תקשורת בין בני עמים רחוקים), אינה קופאת על שמריה ומתגוונת בהתאם לתרבות שבה היא מתאקלמת. הדוגמאות של ''קניון'' ו''לשדרג'' שוב מוכיחות את האמור: הן מלמדות על התפתחותה הבלתי פוסקת של כל שפה חיה. הן אינן סותרות את הקביעה ששפת החירשים היא שפה בינלאומית במקורה. למעשה, לא רק ששפה אחת מתפתחת באופן שונה במקומות שונים (כמו האנגלית באנגליה, ארה''ב ודרום-אפריקה) אלא שבמדינות רחבות ידיים אותה שפה עצמה מקבלת גיוונים בצורת ניבים. ככה יכולים האמריקאים לצחוק על ה''מבטא הדרומי'' וככה יכולים איטלקים מן הצפון להפגין התנשאות כלפי איטלקים מן הדרום (בניב הסיציליאני, למשל, יש הרבה מילים ממוצא ערבי, והמילה ''פומודורה'' - עגבניה - הגיעה לאיטלקית מערביי סיציליה ומהמילה הערבית ''בנדורה''). קאפיש??? קישורים: שפת הסימנים הייחודית של הבדווים / עליזה ארבלי: http://www2.haaretz.co.il/special/bedu/39885.asp | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תזכורת חוזרת ואחרונה (לתשלום המס) |
|||
|
|||
[*] מהודעה זו הוסרה פניה למערכת. פניות למערכת בנושא מדיניותה , תעשינה בדוא''ל או טלפונית בלבד. (תשובה מובטחת לכל פונה) [המערכת] בדקתי וחישבתי שיש עדין תוחלת חיים של כמה שעות לאשכול הזה, ועל כן עדין יש מה לתרום לנושא השני שהתפתח באשכול. ובכן, יתכן ושפה לא נכחדת, תמיד, עם הכחדתו של עם, והדוגמא שהבאת תומכת בזאת, אולם אין זה נוגד עדין את ההנחה ששפה מתה או יש לה סיכוי למות עם מותו של עם . החידלון ובדרך כלל מביא איתו עוד מספר דברים נלווים, מדרך הטבע, וניתן להניח ששפה היא אחד מהדברים האלה . אחזור לשאלתי ''שהתעלמת'' ממנה : הטמעת שפה, מהווה את אחד הקריטריונים שיש לקחת בחשבון, זאת היתה הנחתי, כאשר באים לחקור את החידלון של שפה מסויימת . כלומר, אני מניח, שריבוי הביטויים הלועזים שהוכנסו לשפה העברית, אי-השליטה על מספרם, עובדת ההשלמה עם תופעתם- אם זה בשקט ואם זה בצעקה להצדקת השימוש בהם, כדוגמת תשובת קובי מיכאל ''להאשמותי'' או כדוגמת תגובת אלכסנדר מאן לדברים באשכול, כל התופעות הללו יכולים לתרום להרכב הגולמי של הטמעת שפה . או במילים אחרות, אם עומדת ''הטמעת שפה אנושית'' על עמודים, אזי התופעות שמניתי הם אחד העמודים הבסיסיים שלה . אצייר דוגמא דמיונית להדגשת הסברי : נניח שאת, כבלשנית, יושבת בשיעור של בלשנות שמעבירה לאחת הכיתות, בשנת 2900 או 3900, כלומר בעוד כאלפיים שלושת אלפים שנה, ואת מעיינת, יחד עם הכיתה במסמכים הסטוריים של התקופה הזאת של היום, 2002, ומנסה לנתח, תוך כדי הדיפדוף במסמכים ההסטוריים, מה הביא להכחדת השפה העברית (חלילה), ולהכחדת העם העברי שהשתמש בה (חליחה וחס). וכמו כל חוקר שמבקש לגעת בשורש האמת ולהעביר אותה כמות שהיא, אני מאמין שהניתוח שלך יעסוק בראשיתו בעם שנכחד, והשפה שנכחדה איתו תעסיק אותך בהמשך, כפועל יוצא ונגזר . ובכן, אנו ב- 3900 ואת מעיינת במסמכים של התקופה זו, מהם עולה בבירור השימוש הנרחב במילים לועזייות, שימוש שהולך וגודל עם השנים, שימוש שהיה כמעט ''לנורמה'' מקובלת של דור התקופה ההיא . מה את רואה חוקרת יקרה? המסמכים פרושים לפנייך : האם את לא מבחינה בחוסר של גאוות עם? את חוקרת את לא שופטת, ההסטוריה כבר אמרה את המילה שלה ואת, כחוקרת, מסתכלת מהצד ומנתחת את הממצאים : האם אין בשימוש הנרחב ''בלעז המעוברת'' ההולך וגדל עם הזמן, ממצא שמצביע על חוסר גאוות עם? האם את לא רואה בממצא הזה, כסימן להיטמעו, העתיד להתגשם של העם הזה? האם תהיה לך רתיעה, מלשטוח בפני תלמידיך את הממצא הזה והניתוח הנגזר ממנו? ממצא זה מעניין, כי הוא מאיר נקודה שלא באה בחשבון הפשוט: בילבול שפה בביטויים לועזיים, יכול לתרום להכחדת העם שלא שם לב לזה או שבחר להתעלם מזה! קרי , השפה ובמקרה הזה הינה הפועל הדומיננטי ולא העם המשתמש בה, הגם והפועל במקרה שלנו, הוא ממשפחת השלילי.. אולם, אל דאגה! מקרה דמיוני זה לא יקרה לעולם: לא אני אמרתי כי-אם ההסטוריה אמרה את זאת, נתמכת בקבלות של אלפי השנים . עם ישראל חי, והשפה שלו חייה וקיימת . וגם אם קובי מיכאל וחבריו, ישתמשו בביטויים ''אקדמאיים'' עד מחר.. זאת מתוך סיבה אחת ויחידה: התנ''ך שמלווה את העם,יותר מאשר העם שליווה אותו . זוהי תעודת הביטוח שלנו שלא ניטמע בעולם גם השפה שלנו לא תיטמע . לעולם . ואם כן, על מה אני מלין! ממה אני דואג? למה אני חותר? אני מבקש בזאת, וחותר לגאוות עמי. שתהייה לעם ישראל גאווה, דרך השפה שלו . מה יש? למה לא? למה שלא נלך בדרך של הצרפתים למשל, ונפעל לעצירת התופעה, מתוך ולמען הפטרייוטיות? האם אנו פחות פטרייוטים מהם? שאלה מצחיקה אך אמיתית! אתן דוגמא, לכוונותי שאני חותר אליהן : הבא נעצום עיניים, ונתאר פורום ישראלי ברשת האינטרנט, שקבע לעצמו דרך תנאי השימוש שלו חוק כזה : אסור כל שימוש בביטוי לועזי, ובמקרה של שימוש בביטוי כזה, המערכת ''תערוך'' את הביטוי מחדש ע''י תירגומו לעברית (למיטב הכלים העבריים) ותשים את הלועזי בסוגריים . ז''א, השימוש בלועזי ייעשה בסוגריים, כמשני, והביטוי ייכתב במקור (בלי סוגריים) בעברית . אין בפעולה מעין זו גאוות עם? מה דעתכם חברים, הכותבים בפ.א.צ ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלברט, אל נא תיסחף |
|||
|
|||
ראשית, אם נדמה לך שרק בעשרות השנים האחרונות החלה העברית להטמיע לתוכה מילים לועזיות, דע לך שכל שפה מטמיעה לתוכה מילים זרות, וגם מילים שנראות לך עבריות למהדרין, חילחלו אליה לפני מאות שנים משפות אחרות: אכסדרה (יוונית), בר-מינן (ארמית), עזאזל (אכדית). בנושא זה תוכל לקרוא, למשל, בכתובת הבאה:http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hashpaa... שנית, לא כל הטמעה של מילה זרה מלמדת על היעדר גאווה לאומית. במקרה של העברית, אשר נמה לה כמה מאות שנים מבלי לחיות ולהתחדש,יש מילים רבות שהיה צורך לאמץ משפות אחרות כי הן פשוט מתארות אובייקט שלא היה בימי העברית הקדומה: טלפון, טלוויזיה וכו'. אפשר אמנם לטעון שצריך לעברת כל מילה כזאת, בנוסח ''שח-רחוק'' או ''תבטת'' (ההצעות של האקדמיה ללשון העברית עבור ''טלפון'' ו''טלוויזיה'') - אבל עובדה היא שחידושים אלה לא נקלטו (לעומת חידושים שנקלטו היטב: ''קלטת'' ו''מרקע''). אפשר להרחיב בנושא זה בלי סוף, אבל חשוב להדגיש שהשינויים החלים בשפה באים בדרך כלל ''מלמטה'', בדינמיקה ספונטנית, ומקרים כמו הנהגת הכתב הלטיני במקום הכתב הערבי בשפה הטורקית (על ידי אתאטורק) ''מהיום למחר'' - הם נדירים. קישורים: השפעת היוונית על הלשון העברית / פרופ. יחזקאל קושטר: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hashpaa... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרדיסציפלינריות! [*] |
|||
|
|||
[*] מהודעה זו הוצא משפט בעניין מדיניות המערכת, ושאינו קשור לנושא [המערכת] תחזרי על המילה שבכותרת חמש פעמים רצוף בלי שגיאות, ותקבלי פרס! אינני מדבר על טלויזיה ורדיו שרית, אני מדבר על אינפורמציה (מידע)! טמפורלי (זמני)! אבולוציה (התפתחות)! מה זה אינדיקציה? שכחתי איך זה בעברית! אני מדבר על גאווה של עם! אכן! אני כן דיברתי על חוסר גאווה של עם, ואת הפרכת את דברי באופן שממבט ראשון נראה ענייני, לכאורה.. אכן, נימת דבריך הייתה פרופסיונלית (מקצועית), אולם אין זה מעיד, בהכרח, על עניינייות! תשובתך שרית אינה עניינית. אינני בטוח אם מישהו ימשיך את הדיון החשוב והעקרוני זה, מתוך הדחפותו, מטבע הדברים, אל תוך העמודים הפנימיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרדיסציפלנריות או בין-תחומיות? |
|||
|
|||
נכון הדבר, אלברט, שיש כאלה המעדיפים להשתמש במילה לועזית גם אם יש לה מקבילה עברית ראויה. אבל שוב, הניסיון לטהר את העברית מכל לעז בצורה גורפת, יגרוף את התינוק עם המים. נכון שבמקום להגיד ''אבולוציה'' אפשר במקרים רבים לומר ''התפתחות'', אבל אם דנים למשל ב''תאוריית האבולוציה'', הביטוי ''תורת ההתפתחות'' אינו מקביל לה, וזאת משום שהשומע אינו מבין מיד שמדובר בתורתו של דרווין ויכול לחשוב גם על ''תורת התפתחות'' כלשהי בפסיכולוגיה או בפילוסופיה. גם למילה ''אינדיקציה'' אין מקבילה עברית מלאה, שמבטאת את מלוא המשמעות שלה. אפשר לבחור במקומה במילים ''סימן'' או ''ביטוי'' אבל עובדה שבשפות אחרות יש גם ''סימן'', גם ''ביטוי'' וגם ''אינדיקציה'' וכלל ידוע הוא בבלשנות שלעולם לא תהיינה בשפה שתי מילים שמשמעותן זהה במלואה ותמיד יהיה איזה ניואנס שיבדיל ביניהן. ואם תרשה לי גלישה קצת סוציולוגית: לא מן הנמנע שאשכנזים מסוימים שגדלו על שפות אירופיות - שבכולן כמעט משמשות המילים הללו בוואריאציה זו אחרת - העדיפו להשתמש בהן גם כשהיו מילים עבריות מקבילות, וזאת כדי להגביר את הבידול שלהם מן היהודים שמוצאם אינו אירופי. אבל היום, כשרוב הילדים נולדים להורים דוברי עברית בלבד, להתרפק על הקיפוח שגרמה ההתנשאות האשכנזית הזאת זה ממש כמו לנסות ''להיות יותר אשכנזי מאשכנזי'' בשיטת פרופ' שלמה בן-עמי, ה''מיניסטר'' הכי ''פרטיקולרי'' שהיה לנו אי פעם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרדיסציפלנריות או בין-תחומיות? |
|||
|
|||
שרית היקרה עיון באתר האקדמיה ללשון (תרבץ'' בעברית ! ) היה מלמד אותך כי ''אינידקציה'' העברית הינה : סמן (סו-מ קמוצות ) או מחון (ו קמוצה ) , הערותייך נכונות אבל עדיין גישת אלברט היא הראויה- יש למצוא חלופה עברית למילים האמיקניות של זמננו שכן אנגלית אינה מקור טוב לשאילה - להבדיל מערבית,ארמית שהינן שפות חיות. לגבי מילים שנקלטו מיוונית ולטינית עוד בימי אבותינו - לא נשנה אותן, ואולם מילים אנגליות- יש למצוא חלוםה עברית לכל אחת ואחת מהן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השורש קטל והשורש קתל |
|||
|
|||
בשונה מן העברית, השורש הערבי קתל נכתב בת''ו. כך שלא ניתן לדבר על אותו השורש, על אף הצליל הדומה. לא ידוע לי על חילופי ת''ו בטי''ת (למרות שייתכן שאי הידיעה אינה נובעת אלא מבורותי). אפשר סוכריה אדומה מהסוג שבו האמצע הוא מסטיק? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה שני, הסוכריה תגיע בדואר |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי : רגע של ערבית.. |
|||
|
|||
שמעו שניה אני בכיתה ז' והמורה נתנה לי לכתוב סיכום על השפה השמית.. אני בכלל לא יודעת מה זה כי היא לא הסבירה מה זה שפה שמית? איפה אני יכולה למצוא על זה מידע?!~ בתודה: דין ועדיי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: בארצנו, גם בתקופה זו, מופעל טרור אזרחי |
|||
|
|||
ובעוצמות ומקצוענות מביכות. התופעה מביכה, לא רק משום שהיא פוגעת באשיות החברה והכלכלה, אלא משום שאיים שונים בחברה הישראלית מקבלים מאפיינים של פירטיות. ב''פירטיות'' יש כדי להטעות, שכן נדרשת מיומנות. ואילו כאן יש תכופות התוועדות של לא יוצלחים נהנתנים אפופי בטלנות, שבנו את מה שבנו לביתם ונכסיהם בכוח ''יד לוחצת יד'' הנעזרים בידע מיקצועני-להרע של שכירי-חרב (גם מבחינת מנטליות זנותית של חרב להשכיר). הדבר מביך גם משום שלא כך דומיינה מדינת היהודים. אשר לפחד כאפשרות, אין המדובר רק באנשים מסוג מילשטיין, שמחד, עמלו עמל רב בעבודת חקר צבאית, ומאידך גם תקפו את הממסד במיצחה גלויה (הגם שכבר כתבתי שתקיפת הממסד היא דרך לגרום לאנשיו להוריד בפניך כובעם, במקום להפרע ממך ולהורידך לאשפתות). מכל מקום, העמל האינטלקטואלי מוחזק באשכיו, ניתן לאמר, על ידי פורעי הממסד, שכן יש לו הרבה מה להפסיד בנקודה היקרה לאדם מכל - עמלו האינטלקטואלי. ואני יודע היטב על מה אני מדבר. כן, קיים הפחד הקר, קובי, דבר שמעולם לא טעמת ממנו. רבים פוחדים ומדחיקים, ברגעים בהם מוחזרת מעט החרב הרומסת לנדנה. הפריעה קיימת גם כלפי אובייקטים קלים יותר לפריעה, מבודדים, ושסתם תרמו תרומת ענק. גם כאן מופעלים פרוטוקולי פריעה שונים. אך כאן מדובר כבר בסאוב עמוק. והמרטיט מכל - כיצד המנושלים מזכויות מנגחים זה את זה במאבק על פירורים או תמורת הבטחה מעורפלת ש''מודעים לכך שעד עכשו האכילו אותם חר-'' ועכשו תפתחנה סוף סוף דלת או שתיים. אלה הם קרבות הגלדיאטורים להנאת ה''אדונים''. אני, מכל מקום, לא קיבלתי ''הבטחה'' כזאת, אלא הפריעה המושכלת (וגם פריעת-קרוקו -דהיינו השלכה למעין קרוקודילים - צעירים בעלי מראה עברייני המזדמנים ברחוב ומתיזים ביטויי שטנה, וזה רק אלמנט אחד מקוקטייל הפריעה) כלפי עלתה מאד בימים האחרונים. יתכן שצדק במידה מסויימת דווקא הרב עובדיה, לא רק בעניין השחצנות של ''עבד כי ימלוך'' בהקשרים מסויימים (דבר איתו אני נוטה להסכים, בפרט ברגעים לא קלים), אלא גם בכך שלישראל הזדמנו כנראה חלאות אדם מהגדולים בפלנטה הזו (מג'הינום -בלשונו). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אי-דיוק מצידו של אורי מילשטיין הנכבד |
|||
|
|||
אמנם צברת לך אוייבים, כפי שאמרת, אך גם ידיד ואוהד צברת. אמנם אוהד זה קטן הוא ונעדר דרגות אלוף, ואף ח''כ איננו... אך בכל זאת: לא רק אוייבים צברת לך... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאריה: אחרי שדוד פלד נפגע ממני , אם הבנתי אותו |
|||
|
|||
כהלכה (מענין מה אתה אומר על תגובתו), התגובה שלך מעודדת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאריה פרלמן, צדקת, יש עוד |
|||
|
|||
לולא היו לאורי מילשטיין אוהדים ואף נוהים, אני מניח שלא היה יכול להמשיך בקצב שלו. אין מי שלא זקוק לחיזוק, זה מובנה בנפש האדם מלידתו. מאחר והשתתפתי ביותר מסדנה אחת שלו, הייתי עד לתגובות המשתתפים. רק מעטים מהם לא חזרו לסדנאות הבאות. הייתי מצפה להמשך הדיון בינו לבין דוד פלד. יש מה ללמוד מהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רמטכ''לים כושלים נעשים מדינאים כושלים |
|||
|
|||
לאורי שלום נא ראה תגובתי ב''ללא נושא'' [*], שנשלח ככזה בגלל טעות הקלדה בברכה דוד פלד [*] התגובה הפכה למאמר שפתח פתיל חדש תחת השם ''האם ארגונים חושבים ?'' [המערכת] | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הכותרת נכונה ומדוייקת במהותה נכשל ישאר נכשל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר מעניין ומחכים. |
|||
|
|||
נראה כי חלק מהבעיה איננה בעובדת מעורבותם של הרמטכ''לים בנושאים מדיניים, אלא בפומביות המעורבות. לא נראה לי שיש מישהו התובע ברצינות מרמטכ''ל לשתוק בנושא נסיגה/אי-נסיגה מרמת הגולן, או מדינה פלשתינאית כן/לא. הרמטכ''ל לא רק שרשאי - אלא אף חייב להביע את מלוא הערכותיו ודעותיו בנושאים אלו, כל עוד יתבססו על ניתוח ועובדות, ויובעו במסגרות המתאימות (ועדת חוץ וביטחון, ישיבות הממשלה, פגישות עם ראש הממשלה ושר הביטחון). גם עובדת היותו של הצבא גוף 'עממי', ולא כוח חמוש מקצועי-בלבד, כגון משטרת ישראל או צבא ארצות-הברית, משפיעה על טשטוש הגבולות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאריה: תרומתה של ועדת אגרנט לתופעה |
|||
|
|||
אתה בהחלט צודק, אלא שמסקנות ועדת אגרנט (שלגבי תפקודה וכישלונה הקונספטואלי, הרבה אורי מילשטיין לכתוב) הובילו להטלת האחריות על הרמטכ''ל והדרישה ממנו לצפות ולהעריך אפשרות התרחשותם של תהליכים על השלכותיהם. הטלת האחריות על הרמטכ''ל ושיחרור הדרג המדיני מאחריות כללית ואפילו אחריות מיניסטריאלית, דחפו רמטכ''לים כגור, שאף כתב זאת, להשמיע דעתם בפומבי ולהזהיר מפני התרחשויות צפויות, הן מפני תחושת אחריות אמיתית במקרה הטוב, והן מטעמי כסת,ח במקרה הפחות טוב. הסוגיה המטרידה יותר בעיני, היא לאו דוקא המעורבות של הרמטכ''לים, אלא ההתערבות שלרוב מתרחשת מפאת שיתוקו של הדרג המדיני, בורות של חלקים ממנו, תרבות שלטונית קלוקלת ורצונו לשרוד פוליטית. כל אלו מטשטשים עוד יותר את הגבולות, מעצימים את הפרדיגמה הקיימת ומאפשרים התערבות צבאית שהופכת לכוח מעצב של מציאות פוליטית, חברתית, כלכלית וכל השאר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: הבורות של הדרג המדיני בעניני ביטחון היא |
|||
|
|||
צרה צרורה בעידן הדמוקרטי. בעידן הקדם דמוקרטי אנשי המעמד השליט התחנכו מגיל צעיר להיות אנשי צבא.זה היה חינוכו של אלכסנדר מוקדון, וזה היה חינוכם של בני האצילים הצרפתיים שנפוליון נקלע לאחד מבתי הספר שלהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי - אתה סותר את עצמך |
|||
|
|||
בנקודה זו, היות ואנשי המערכת הפוליטית והשכבה השלטת בישראל הינם למעשה קודקודי מערכת הביטחון הישראלית, ורובם ככולם היו בתפקידי מפתח כאנשי צבא הקבע. אתה כמובן רשאי לגרוס כי לשיטתך הכשרתם הלקוייה של קציני מערכת הביטחון בישראל משפיעה על תפקודם המדיני לאחר מכן. זוהי נקודה מעניינת לדיון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איך אומרים החברה ''צריך איש שטח'' סוריא |
|||
|
|||
בהחלט משום שאיש מהם פרט לשרון, פואד, ועוד מעטים (ולדעתי) אינם מכירים מספיק את המנטליות של המזרח התיכון, ביחוד את אובינו, ושכנינו שלא הישתנו ומה גם שחזרו אחורה, ומבינים כח והולכים לפי הכח '' היום אתה חזק נילך איתך'' מחר תיחלש מי אתה? '' כל אנשי הצבא בפיקוד הגבוה ואחרים בצמרת הפוליטית אינם מבינים את השכן המזרח תיכוני כדוגמאת הפודל של פרס בילין או מצנע, או פרס בעצמו שחיים על חזון, , ומה שהתאים פעם באזור לא מתאים היום איך אומרים החברה צריך איש שטח .סוריא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלכס: אני לא רק רשאי לטעון אלא אני טוען כך |
|||
|
|||
כמעט בכל הודעה בפא''צ, אפילו בפתיל זה ובדיון המרתק לטעמי עם דוד פלד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קובי מיכאל - תאור העובדות מדויק, המסקנות נכונות,אך |
|||
|
|||
נשאלת השאלה, שמשום מה לא העזת לשאול, האם יש סכנה שפוליטיזציה של הרמטכ''ל? תאורטית, יש שתי סכנות: האחת: מעין ''פוטש'' צבאי, והשניה - שאלופי צה''ל הפורשים מסדרים לעצמם ג'ובים בשוק האזרחי. החשש הראשון - אישית איני מאמין שזה יקרה. השני - קורה כל הזמן. רוב רובם של הבכירים שפרשו הוכיחו עצמם ככישלון כלכלי ומדיני. זה מעורר שאלה לגבי רמתם האישית או וגם לגבי רמת הכשרתם הצבאית.הרמטכ''ל הנוכחי למשל , בעת היותו ראש אמ''ן- לא האמין ןלא קיבל את הערכותיו / קביעותיו של ח''כ בגין אשר התריע לגבי כוונותיו האמיתיות של יאסר עראפת ולגבי האינטיפאדה שבפתח. לכן נשאלת השאלה - כיצד בוגי יעלון נבחר לתפקיד הרמטכ''ל בעוד שהוא התגלה כאיש ''לא אינטלקטואל'' כדבר מילשטיין וכאדם שאינו יודע לחשוב. זאת אומרת שהוא הגיע לדרגת אי היכולת שלו ואת מקום הקסדה שהלמה את ראשו - החליף צילינדר שאמור לסמל כושר חשיבה כלכלי, פוליטי, ארגוני וכדומה. הצילינדר אינו הולם אותו . הייתי מציע לשים על ראשו כובע טמבל עם תג הסיירת - על מנת שידעו שהוא כקילר מוצלח אבל - לחשוב לא! ׂולכן נשאלת השאלה - מה אדם בלתי מוכשר כזה יעשה לאחר שיפרוש מהצבא ? לבטח יקבל תפקיד כלכלי / מדיני ויביא אותנו לאסונות נוספים ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: תשובות |
|||
|
|||
כללי:גם אנשים חושבים עלולים לשגות. אין בנמצא תעודת ביטוח ואין בתוצא שגוי של חשיבה כדי להעיד על כשירותו או אי כשירותו של מי שחשב. בעניין בוגי יעלון, הרי שאני יכול להעיד וממקור ראשון, כמי ששירת כאחד ממפקדי יחידות האיסוף של אמ''ן, כי בוגי יעלון כראש אמ''ן זיהה את הרשות הפלסטינית כיעד מודיעיני עליון, היקצה משאבים ומיקד תשומת -לב מודיעינית ופיקודית מתוך הבנה שמדובר באיום ובאתגר מודיעיני המחייב מאמץ והיערכות. למי שלא מכיר את ההוויה של העולם המודיעיני, קשה להבין את ''ההגה הכבד'' של המערכת. יכולות איסוף מודיעיניות אינן נבנות במחי יד ובימים. נדרשת עבודה רבה, מאמץ אינטלקטואלי, זמן ומשאבים. בדיעבד גם עולה כי הערכותיו של בוגי כראש אמ''ןבעניין הפלסטיני התבררו כנכונות ברובן. בעניין הפוטש הצבאי, הרי שלמיטב הבנתי אין סיכוי אמיתי להתרחשותה של תופעה שכזו ממספר סיבות: 1. צה''ל נשען על החברה האזרחית, צבא המילואים, ולכן מאוד מעורב מבחינה חברתית ובהכרח פלורליסט מבחינה פוליטית. אחת הראיות הבולטות לכך היא המיקום הפוליטי המגוון של קצינים בכירים במפה הפוליטית לאחר שחרורם. 2. צה''ל גדול מדי וארגון פוטש צבאי שמחייב תיאום וחשאיות הוא בחזקת משימה כמעט בלתי-אפשרית. 3. האתוס הישראלי והפתיחות החברתית, ובכלל זה מקומה של התקשורת, אינם עולים בקנה אחד עם שלטון פריטוריאני. 4. לצבא יכולת להשפיע ולהשמיע את דברו ואין כל ניכור בין הדרג המדיני לדרג הצבאי - יש ביטויים של איזרוח הצבא ומיליטריזציה של החברה והשלטון גם יחד באופן שמייצר איזונים ומנטרל מוטיבציה צבאית לפוטש. 5. האליטה הצבאית אינה מנותקת מהחברה הישראלית ומקומו של צה''ל כמוסד חברתי אינו דומה למוכר בצבאות אחרים ובמדינות אחרות - הצבא הישראלי אינו מבודד ומסוגר בקסרקטינים. בעניין השתלבותן של אליטות צבאיות במגזרים הפוליטיים, הכלכליים, המוניציפליים והחברתיים, הרי שצה''ל היה מאז ומעולם ערוץ של מוביליות חברתית. אין יותר מדי מוסדות בישראל המסוגלים ''לייצר'' בכירים לתפקידי ניהול ברמה הממלכתית. מקומו של הצבא בישראל, מעמדו החברתי וחיוניותו באתוס החברתי מקנים לו יוקרה ואמון של הציבור, מה שמקל על השתלבותם של בכירים במערכות האזרחיות - משה ליסק וממן כתבו שורה של מאמרים בנושא ובמידה ואתה מבקש להבין את התופעה לעומקה, תוכל לאתר החומר בקלות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רמטכ''ל א-פוליטי בישראל |
|||
|
|||
אקדים ואומר שיש הרבה דברים נכונים במאמרו של קבי מיכאל. יחד עם זאת, חסרה לי השאלה מה יהיו המאפיינים של רמטכ''ל א - פוליטי. זה שרמטכ''ל מביע דעה בנושאים צבאיים \ מדיניים אינו הופך אותו לאישיות פוליטיות. כמו כן העובדה שקריירה צבאית משמעותית יש לה ערך בשוק הפוליטי לאחר שחרור אינו הופך רמטכ''ל לאישיות פוליטית במובן המצומצם של המילה. גם במדינות אחרות ישנם מקרים של גנרלים שיוצאים מהצבא לקריירה פוליטית \ מדינית דוגמא colin powell מזכיר המדינה האמריקאית. הנכון שבישראל התופעה נפוצה הרבה יותר , ואני מסכים שהדבר אינו מעיד על בריאות המערכת הישראלית . מופז גם אם הוא התבטא בנושאים שונים (כגון האמירה שהרשות היא ישות טרוריסטית), בכל הקשור לביצוע פעל בהתאם להנחיות הממשלה ו\או שר הבטחון. יש להבחין בין פעילות פוליטית מפורשת שהיא בודאי פסולה (ולמיטב הבנתי לא היתה פעילות פוליטית מפורשת כזאת בשנים האחרונות) לבין פעילות של כל אדם באשר הוא אדם שמילוי תפקידו מושפע מתפישת עולמו הפוליטית והאידיאולוגית. בשורה התחתונה לפני שניתן לנבא באשר לסיכוי שבישראל יצמח רמטכ''ל א- פוליטי יש להגדיר במפורש מה יהיה דמותו של רמטכ''ל שכזו ! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יעקב: זה בדיוק המילכוד |
|||
|
|||
בהקשר הישראלי הקיים לא יכול להיות דבר כזה רמטכ''ל א-פוליטי ולכן לא ניתן להגדיר תופעה בלתי אפשרית. התופעה יכולה להיות אפשרית לכיילקח מצה''ל המונופול לגבי התכנון האסטרטגי והערכת המודיעין הלאומית, ותנאי ראשון להתרחשות שכזו היא קבלת האחריות של הדרג המדיני והקמת גוף/ים שיעסקו במלאכת החשיבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רמטכ''ל א-פוליטי בישראל |
|||
|
|||
1. אין לצבא מונופול בתכנון אסטרטגי. נכון שיש לצבא השפעה רבה בתחום אך השפעה איננה מונופול. הסכמי אוסלו לדוגמא לא בושלו בהתחלה בתוך הצבא אלא במערכת הפוליטית. רק בשלב מאוחר יותר הועבר הנושא לצבא. 2. הרמטכ''ל אינו איש פוליטי במלוא מובן המילה. 3. הקמת גוף שיעסוק בתכנון אסטרטגי לא יעזור בכלל אם הגוף הזה לא יזכה לאמון הדרג הפוליטי. 4. הנכון שיש צורך בדרג פוליטי בעל חזון, מעוף ביחד עם יכולת ביצעוית טובה. כרגע אנחנו מסכימים שאנחנו רחוקים מדי מכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יעקב: יש גם יש |
|||
|
|||
לצבא יש את המונופול לתכנון האסטרטגי במדינת ישראל ולו בשל העדרה של כל חלופה רצינית אחרת. להסכמי אוסלו אכן לא קדם תהליך של תכנון וחשיבה אסטרטגיים במובנים המקובלים. מלאכת התכנון האסטרטגי נכנסה לפעולה רק לאחר החתימה על הצהרת העקרונות ואז צה''ל היה הגורם, שבמובנים רבים, שהוביל את המלאכה. אכן אין כל סיכוי לאפקטיביות של מועצה לביטחון לאומי או רשות חושבת, אלא אם תזכה לאמון הדרג המדיני ומכאן החשיבות העליונה להקמתו של גוף שכזה על ידי הדרג המדיני - וכאן בדיוק המילכוד, המוביל בין השאר לברירת המחדל של אי היתכנות לרמטכ''ל א-פוליטי בישראל. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי