הבלוף הפסיכומטרי

נתחיל בסיפור דימיוני.

חלק א'
בארץ רחוקה היתה מלכה שהחליטה שכל הגברים המעוניינים לעבוד בשרות המדינה צריכים להיות גם מאהבים טובים. אל תשאלו מה הקשר. תגידו, מה רע?
בתחילה, כאשר היו מעט מועמדים, היא היתה בודקת אותם בעצמה.
בשלב כלשהו הרבה רצו לעבוד בשרות המדינה (אפשר להבין אותם. לא?) ואז התעוררה בעיה. אי אפשר לבדוק אישית אלפי מועמדים כל שנה.
קראה המלכה למדען הראשי שלה ואמרה לו שימצא שיטה איך לדעת בדרך אחרת אם מישהו הוא טוב במיטה, ושזה יתבצע מהר ועל הרבה מועמדים במקביל.
חשב המדען, וחשב וחשב עד שיום אחד כאשר טבל באמבטיה צץ לו רעיון אדיר. מייד הוא רץ ברחובות למלכה עירום ונוטף מים כשהוא צועק: ''מצאתי''.
''מה מצאת?'' שאלה המלכה.
''תשמעי'', אמר המדען. ''נאסוף את כל המועמדים למקום שיש בו רחבה גדולה. נשמיע מוסיקה לטינית ונראה איך הם רוקדים. מי שירקוד בצורה סקסית וחושנית – סימן שהוא לבטח גם טוב במיטה''.
''זה נשמע די הגיוני'', אמרה המלכה, ''אבל זה גם מדעי? אתה בטוח?''
''אם אני מדען אז זה מדעי. באמא שלי''. סיכם המדען.
וכך היה.
כל המועמדים הוזמנו לרחבת ריקודים גדולה והחלו לרקוד. הבחירה בוצעה.
המלכה היתה מרוצה. הבעיה מבחינתה נפתרה.

חלק ב'
כאשר פשטה השמועה בממלכה על שיטת המיון החדשה החלו רבים לחשוב:
אנחנו לא צריכים להראות שאנחנו טובים במיטה אלא רק טובים בריקוד.
אז מה עושים?
לומדים ריקוד.
ומה עושים אנשי עסקים ממולחים?
פותחים בתי ספר לריקוד. האמצעי הפך למטרה.
התלמידים למדו לרקוד, גם האימפוטנטים שביניהם, וקיוו שיתקבלו לעבודה.
כמובן שהתחילו תהיות.
היו ששאלו: אם אנחנו טובים במיטה ויש קשר בין זה לריקוד – אז למה בכלל צריך ללמוד לרקוד?
ענו להם: אבל אם לא תלמדו לרקוד ינצחו אתכם אלה שכן השקיעו ולמדו לרקוד.
אז שאלו שוב: אבל אם אנחנו טובים במיטה יותר מאחרים אז אנחנו צריכים לנצח. הרי בעצם המלכה רוצה טובים במיטה ולא טובים בריקוד.
אלא אם כן, רגע, לא מדובר בכשרון טבעי אלא במיומנות נרכשת.
ואם מדובר במיומנות נרכשת אז למה לפתח מיומנות עקיפה (ריקוד) כשאפשר לפתח מיומנות ישירה (ביצועים במיטה).
התשובה היחידה שאולי ניתן לענות על זה: אם התאוריה על הקשר בין ריקוד סקס נכונה אז אולי מי שלמד לרקוד הפך בעקיפין גם למאהב טוב.
נו, מה אתם אומרים?

הנמשל כאן ברור:
האוניברסיטאות רוצות למיין את המועמדים הרבים ללימודים כיון שאין להם מקום לקלוט את כולם כאשר ממילא רבים מהם אינם מסוגלים לעמוד ברמה.
למועמדים יש ציוני בגרות. אבל זה לא מספיק לדעת האוניברסיטה.
אולי חלק מהמצטיינים העתיקו בבחינות?
אולי חלק מהמצטיינים הגיעו להישגים תודות ל''תחת גדול'' ולא לשכל גדול.
הביאו להם את הבחינות הפסיכומטריות הבודקות סוגים מסויימים של ידע (אנגלית, מתמטיקה) וסוגים מסויימים של חשיבה לוגית:
מי מבין הצורות הגיאומטריות יוצאת דופן?
יש לך סידרה מספרית: 5, 10, 300 , 7.8 תמשיך את הסידרה...
הבחינות הפסיכומטריות אינן בודקות הכל. כמובן.
למשל, יצירתיות. מה, לא חשוב?
רמה מוסרית. ציון טוב יכול לעשות רושם על הפקולטה למדעי הרוח וציון רע יכול לעשות רושם על הפקולטה למשפטים.

האם זה מדעי?
גדול הממציאים, תומס אדיסון, נזרק מלימודים כבר בכיתה א'.
ובכלל, עצם האפשרות שאפשר להשתפר בבחינות מעידה שיש כאן גורם חשוב של מיומנות נרכשת ולא רק כשרון טבעי.
התחיל להיות מרוץ של מועמדים. מי שהתכונן לפני הבחינות שיפר את היכולת שלו. וכך היה לו יתרון על פני מי שלא התכונן. ובכך, בעצם, הטעה את האוניברסיטה שמחפשת כישורים אינטלקטואליים.
ואם אחת הסיבות לזילזול של תוצאות בחינות הבגרות היא עניין ''התחת הגדול'' אז גם בבחינות הפסיכומטריות העניין חוזר על עצמו.
וכנגד הטענה שהסתמכות על בחינות הבגרות נותנת פרס לאלה שהעתיקו בבחינות אפשר להגיד שאי-הסתמכות על בחינות הבגרות נותנת עונש לאלה שלא העתיקו בבגרות.

ומה הסיפור של התעשיה השלמה שהתפתחה כאן בנושא הבחינות הפסיכומטריות?
בהתחלה היו ספרים. הספר הצהוב. הספר האדום, הספר הירוק וכו'.
אח''כ החלו לצוץ בתי ספר להכנה לפסיכומטרי כמו פטריות אחרי הגשם.
הם לוקחים אלפי שקלים מהתלמידים ומבטיחים כי אצלם אפשר לשפר את התוצאות ב-‏100 נקודות!
מחקר שנעשה ע''י גוף אובייקטיבי (לימודים: שובו של הפסיכומטרי) הראה שההבדל בין מי שלמד בכוחות עצמו לפני הבחינה לבין מי שלמד בקורס עומד על 10 נקודות בלבד!!!

לכל הדעות, יש כאן פער גדול מדי מכדי שאפשר יהיה לתרץ אותו.
ברור שזה רעיון טוב להתרגל לסוג השאלות שאתה צפוי לענות עליהם בלחץ זמן – אבל מכאן התחילו דברים לצאת מהפרופורציה.

אני חייב לספר לכם מקרה שנתקלתי בו אישית לפני שנים.
התארחתי בבית מסויים ואחד מבני הבית למד מספר מיוחד המכין לבחינות פסיכומטריות.
התקרבתי והסתכלתי מה הוא קורא.
הוא קרא את הפרק של ''ידע כללי''.
הבנתם? אין לו ידע כללי רב (תאמינו לי, אני מכיר אותו) והוא מנסה ללמוד ידע כללי מהספר...
התקרבתי יותר ובמקרה ראיתי שם שאלה כזאת:
''אופורטוניסט הוא:''
3 אפשרויות לא לעניין והאפשרות ה''נכונה'' – ''אדם המוותר על עקרונותיו''.
טוב, אז לכל מי שלקראת הבחינה רכש ידע כללי בדרך הזאת אעשה לכם שרות קטן.
אופורטוניסט בא מהמילה ''אופורטיוניטי'' שפרושה הזדמנות.
אופורטוניסט הוא אדם המנצל הזדמנויות כשהן נקרות בדרכו. תכונה טובה וחכמה הדרושה בחיים. אפשר לומר שיש כאן עקרון חיים.
ההפלצה של ההגדרה ''אדם המוותר על עקרונותיו'' דומה להגדרת חולה שפעת כ''אדם שיש לו חום''.
אי אפשר להגיד שזה לגמרי לא נכון, אבל זאת לא הפואנטה.
היו מקרים, במיוחד אצל פוליטיקאים, שאנשים קפצו ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה. ואז קראו להם (הנבגדים כמובן) בשם גנאי ''אופורטוניסט''.
אתם יודעים מה ההבדל בין זונה לשרמוטה?
הבדיחה אומרת כך:
זונה זאת אחת ששוכבת עם כולם.
שרמוטה זאת אחת ששוכבת עם כולם חוץ ממך.
במילים אחרות: בשני המקרים מדובר בנקודת מבט סובייקטיבית של אלה ש''אכלו אותה''.

לפני מספר שנים, עקב לחץ הולך וגובר החליט משרד החינוך על לוותר על השיטה הפסיכומטרית ולאמץ את השיטה ה''מיצרפית''. יצור כילאיים של חישוב ציון מקצועות מסויימים בבגרות עם פסיכומטרי.
כעת, התאכזבו והחליטו לחזור לשיטת הסינון של הבחינה הפסיכומטרי.

עד כאן הבעיה. אז איך פותרים אותה?
לעניות דעתי צריך לתקוף את הבעיה מאיפה שהיא התחילה.
הבעיה התחילה מכך, שאין מספיק מקום לקלוט את כל המועמדים. נכון?
אז צריך לעשות שינוי תפיסה.
אם לא תהיה סלקציה מוקדמת זה אומר המון תלמידים בשנה הראשונה. החלשים נכשלים בבחינות ונשארים המתאימים מלכתחילה.
נשארנו עם בעיית המקום ועם בעיית של החומר הנלמד.
אני מציע כך:
קולטים בהתחלה את כל מי שרוצה ללמוד ומוכן לשלם עבור זה.
לבעיית המקום אפשר להתייחס כאשר מוסדות נוספים מחוץ לאוניברסיטה יהפכו לאקדמאיים לצורך לימודי שנה אחת.
ומה ילמדו? הרי יש הרבה מקצועות ומגמות.
ילמדו לימודים כלליים. יש, אגב, דבר כזה: B.A כללי.
לא מדובר בירידה בדרישות כי בסופו של דבר המבחנים נשארים אותו דבר.
במהלך השנה הכללית הזאת הסטודנטים ירחיבו את אופקיהם לתחומים מגוונים. מה רע?
עד סוף השנה יתברר מעצמו מי ראוי להמשיך ומי לא.
החל מהשנה השניה כל אחד ילמד במגמה שרצה.
מול המחיר של ''בזבוז'' שנה של לימודים כלליים, שיגרום לקבלת תואר ראשון ב-‏4 שנים במקום ב-‏3 שנים יש לנו יתרונות רבים וכבדי משקל:

• הזדמנות הוגנת לכ-ו-ל-ם להיות אקדמאים.
• סלקציה הוגנת של המתאימים.
• הכנסות נוספות למדינה בשנה הראשונה ללימודים.
• אוכלוסיה משכילה יותר לטווח הארוך.
• יותר סטודנטים פירושו תעסוקה ליותר מורים.
• הזדמנות נוספת לסטודנטים לברר מה באמת מתאים להם ללמוד.
• עלויות לא גבוהות כיון שכולם לומדים אותו דבר.
• לימודים כלליים יעזרו לבוגרים האקדמאים להיות עם ראש פתוח להסתגל לסביבה המשתנה במהירות.

ועוד ועוד.

אז תמצאו מקומות שאפשר יהיה ללמד בהם סטודנטים ותעזבו אותנו עם השטויות של הפסיכומטרי.

---