פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
סבינה סיטרון מאשימה
בועז מושקוביץ ז''ל (יום ראשון, 15/04/2007 שעה 8:50)


סבינה סיטרון מאשימה

בועז מושקוביץ



הספר כתב האשמה נכתב במקור באנגלית (The Indictment) על ידי סבינה סיטרון, ניצולת השואה ולוחמת נגד הנאצים והאנטישמים. יצא לאור בעברית בהוצאה ''גפן'', ירושלים תשס''ז, 2007. התקשורת הממוסדת מפחדת לדבר על הספר הזה.
בספר כתב אשמה מאת סבינה סיטרון יש התרסה רבה נגד גורמים אדירי כוח, אבל בראש וראשונה עצם קיומו של הספר מתריס נגד המצב, שאנשי אקדמיה נושאי תארים, אלופים עתירי צל''שים ועיתונאים בכירים נתפשים כמעט בלעדית כבעלי דעה נחשבת ומורי הדרך בכל הקשור בשאלות המלחמה, השלום והמדיניות.

כתב אשמהסבינה סיטרון איננה פרשנית פוליטית ברשות השידור ואיננה אלופה בצה''ל, אבל היא אישה נבונה, למודת נסיון ומלאת חיים. היא גמלאית, נולדה בפולין בשנת 1928, שרדה יחד עם אימה את אושוויץ ומשך שנים רבות הייתה פעילת הקהילה היהודית בקנדה, לוחמת עיקשת בנאצים וניו-נאצים. כעת היא חיה בירושלים.

ספרה כתב אשמה אינו מגלה לכאורה פרטים חדשים בהיסטוריה של האנטישמיות האירופאית ותפקידה במלחמה במזרח התיכון, ובכל זאת הוא פותח בפני הקורא עולם של העובדות הבסיסיות, שהושכחו בכוח מתודעתו של דור שלם.

זה כל מה שנכתב אודות הספר בעיתון ''הארץ'': ספרה של סבינה סיטרון, 'כתב אשמה', הסוקר את תולדות האנטישמיות מראשית הנצרות ועד השואה, ראה אור בהוצאת גפן.. זהו תאור של מספר עמודים, לא של הספר. מדוע ''הארץ'' נותן תואר כה מטעה?

בחלקו הקטן, כתב אשמה אכן סוקר את תולדות האנטישמיות מראשית הנצרות בוועדת ניקיאה ועד השואה, אבל בחלקו הגדול הוא סוקר את ההמשך לימינו אנו. בעיקר הוא מתרכז בקשר בין האנטישמיות לבין היחס לישראל והתוכניות המדיניות הכושלות. בעקשנות ובאומץ של האשה שיצאה בחיים מאושוויץ וצדה נאצים, היא מעלה מחדש את השאלות, שמעצבי דעת הקהל מעולם לא ענו עליהן לציבור הישראלי אלא הרגילו אותו להפסיק לשאול אותן.

האם למדנו משהו מההיסטוריה? מדוע לא הוקמה המדינה הפלשתינית אחרי 1948? מדוע ישראל חייבת לפצות את אויביה הקמים להשמידה? מדוע ישראל מתבקשת להאמין שוב ושוב לאלה, שרימו אותה פעם אחרי פעם? מדוע אירופה עושה דמוניזציה לישראל? מדוע ישראל אינה מוחה נגד הברית בין אירופה למדינות ערב? מודע אמריקה הידידותית בוגדת בישראל ואפילו הנשיא בוש, שמחה דמעות באושוויץ וכתב בספר האורחים ''לעולם לא עוד'', אפילו הוא נכנע לזרם?

ישנם אנשים שיעקמו את האף אל נוכח השאלות האלו, אבל לא כי יש להם תשובות מספקות אלא כי הם קיוו, שאחרי החריש התעמולתי העמוק שנעשה במוחו של הציבור בעשורים האחרונים, הנושאים האלה נשארו כבר אי-שם מעבר לתחום של ''המותר'' בשיח הציבורי.

היא לא מזכירה ולא מבקרת את הכוחות הפוליטיים בישראל. היא מציגה עמדה יהודית ישראלית ציונית נגד הדמוניזציה האנטישמית הנעשית לישראל על ידי הגורמים הזרים ונגד התביעות הבלתי צודקות כלפיה. אפילו את שמעון פרס היא מזכירה פעם אחת בלבד ומתארת אותו כאיש נאיבי המאמין לשווא ב''מזרח תיכון חדש''.

הספר לא נכתב בצורה האופיינית לספרי הגות או היסטוריה, הוא מורכב מכארבעים מסות קצרות, חלקן בנות עמוד או שניים. מצד שני, הצורה הזאת מאפשרת לקרוא אותו גם בסדר חופשי ולהשתמש בו לעיון, על פי הנושאים של המסות.

בין השורות הספר אומר, שכדי להסתכל קדימה מוכרחים להבין וכדי להבין מוכרחים לדעת. הוא ממחיש את חשיבותו של הידע מול חדלונה של הבורות הנכפית על הציבור על ידי האליטות הנלחמות נגד כל אמת, אם היא יוצאת מהפה של היהודים.

עם יד על הלב, כמה מן הקוראים יודעים, למשל, מה באמת נכתב ב''תוכנית השלבים'' של אש''ף? מה נכתב באמנה הפלשתינית, שכביכול בוטלה בפני הנשיא קלינטון, אבל למעשה שרירה וקיימת בקרב הפלשתינים בנוסח המקורי שלה? כמה מאיתנו שמעו על הסעיף בהסכם ישראל-מצריים, שהוכנס ברגע האחרון, אשר תחת ניסוח משפטי מעורפל, משחרר את מצריים מההתחייבות לשלום עם ישראל, באופן חוקי, כשמצרים תרצה בכך?

כמה מאיתנו יודעים על סיכום השיחה בין המלך סעוד לנשיא רוזוולט ב-‏14 בפברואר 1945, שבה העלה המלך את הרעיון המדהים הבא: היות והנאצים כנראה רצחו בפולין שלושה מיליון יהודים, הרי התפנה מקום ליישב שם יהודים אחרים...

כל טענה בספר מחוזקת בעובדות מן ההיסטוריה, בידיעות שהתפרסמו ובציטטות מספרי מחקר אחרים. זאת והגישה הישירה, החשיבה הצלולה והשפה הברורה של כתב אשמה מהוות אתגר לכותבים אחרים, שנמנעים מההתמודדות עם האמיתות הבסיסיות.

התקשורת הממוסדת כועסת עליה. ''הארץ'' לא גילה לקוראיו מה באמת נכתב בספר. ''ידיעות אחרונות'' ביקש ראיון בלעדי, היא רואיינה משך שלוש שעות, אך הראיון לא ראה את האור. ערוץ-‏1 תכנן ראיון אצל קרן נויבך, הראיון נדחה מיום ליום בטענות מופרכות, עד שבוטל; מערוץ-‏2 התקשרו פעם אחת ולא חזרו יותר. נראה, שיש משהו באישה הזאת והספר שכתבה, שמפחיד אותם, אחרת מדוע הם מקבלים רגליים קרות?

כשג'ואן פיטרס כתבה בנובמבר 1986 אקדמה למהדורה העברית של מאז ומקדם, היא כללה בה את התצפית הבאה:
החלופה היא לקבור אמיתות מסוימות מפני שתפיסה סלקטיבית גורסת ש'אינן מוליכות לשלום', וזו חלופה העלולה ליצור חלל פעור וחסר הצדקה בהבנת התפתחותו של הסכסוך. חלל כזה, אפילו יהיה מקורו בכוונות הטובות ביותר, עלול אז להתמלא מיתוסים וסילופים הנושאים הרס גדול מכל שתוכל האמת לחולל אי-פעם.
האידיאולוגים של התוכניות-המדיניות-שעל-פי-האופה יודעים לקטול את מי שהם לא אוהבים. הם קטלו את ג'ואן פיטרס, בלי מתן תשובות לשאלות העיקריות שהיא העלתה בספרה. כעת סבינה סיטרון נלחמת למען נצחונה של האמת ואין לצפות שהם ירימו את הכפפה ויתמודדו איתה ביושר.

הם יתייחסו אליה כמו שהם רגילים להתייחס לכל מי שמפריע לתיאוריות, שבונות להם קריירה, אבל השאלה איך יגיב הציבור. מתי יימצאו בציבור די אנשים, שיאמצו גישה ישירה לעובדות ואקטיביזם ציבורי, כדי לגבור על האליטה הנכלולית הקובעת החלטות בישראל?

הספר הוא כתב אשמה נגד האנטישמיות הבינלאומית, נגד הכניעה בפני הלחץ הכלכלי והטרור של המדינות המוסלמיות ונגד פחדנותו של העולם הנוטש את ישראל בקו החזית של מלחמת עולם. אבל הקורא יכול לקבל אותו גם ככתב אשמה נגד כל מי שמסתיר את האמת ההיסטורית, בין אם במעשה או במחדל, ונגד האנשים הצעירים, שאינם נאבקים למען האמת אלא שוחים עם הזרם הנוח והחמים.


תוספת מאוחרת

אחרי שהמאמר הושלם ונשלח לפורום, התברר לשמחתי כי בעיתון ''הארץ'' יש התייחסות נוספת לספר הנ''ל. מלבד האיזכור שמצאתי קודם, פרסם העיתון גם את הקטע הבא:
כתב אשמה, הסכסוך הערבי-ישראלי בפרספקטיבה היסטורית - סבינה סיטרון. הספר מציג סקירה מקיפה של תולדות האנטישמיות בנצרות, ומהווה כתב אשמה כלפי מנהיגי אומות העולם שהתעלמו מחיסול יהודים בשואה וכעת הם נותנים יד ליוזמות מדיניות המתחזות ליוזמות שלום. הוצאת גפן, 290 עמ', לא צוין מחיר.
אני מברך את העיתון ''הארץ'' שבמקרה הזה שיפר את דרכיו ופרסם תאור מדויק יותר.
כמובן, אין בדברים האלה כדי לגרוע מהביקורת נגד כלי התקשרות האחרים ונגד התופעה של השתקת המידע והתעלמות משאלות בכלל.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שאלות:
ע.צופיה (יום ראשון, 15/04/2007 שעה 21:45) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. איך ישראל מפצה את אויביה הקמים להשמידה?
2.איך ישראל מאמינה לאלה שרימו אותה פעם אחר פעם?
3.איך אירופה עושה דמוניזציה לישראל?
4. מהי הברית בין אירופה למדינות ערב?
5.איך אמריקה הידידותית בוגדת בישראל?
6.מהו הזרם שהנשיא בוש ''זורם''בו למרות הדמעות שהזיל באושויץ?
7.מהי הדמוניזציה האנטישמית הנעשית בישראל על ידי גורמים זרים?
8.מהי הבורות הנכפית על הציבור על ידי האליטות הנלחמות נגד האמת?
9.מהי הגישה הישירה לעובדות ואקטיביזם ציבורי כדי לגבור על האליטות הנכלוליות הקובעות החלטות בישראל?
האם הכותב הנכבד יכול להשכיל אותנו בתשובות על השאלות האלו מבלי שנזדקק לקרוא את סיפרה של גב סיטרון?
_new_ הוספת תגובה



תקנה את הספר ותקרא, קמצן
סתם אחד (יום שני, 16/04/2007 שעה 14:30)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל התשובות שם!
_new_ הוספת תגובה



תקנה את הספר ותקרא, קמצן
ע.צופיה (יום שני, 16/04/2007 שעה 14:37)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אחרי שקראתי את הביקורת של מושקוביץ הבנתי,עם כל הכבוד והערכה לגברת סיטרון ,כי זה בסך הכל עוד תעמולה ימנית הזוייה.
_new_ הוספת תגובה



עוד על בספר http://www.text.org.il/index.php?book=0710031
דוד סיון (יום שני, 16/04/2007 שעה 17:32)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



עוד על בספר http://www.text.org.il/index.php?book=0710031
ע.צופיה (יום שני, 16/04/2007 שעה 19:33)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מצד אחד אני חש הערכה ואפילו הערצה לאותם האנשים שמקדישים את חייהם לשימור זכר השואה ולרדיפה אחר פושעים נאצים ואנטישמיים אחרים.
מנגד איני מוכן כי כ''תשלום'' על פעילותם הברוכה בגין השואה עלי לקבל את השקפת עולמם לגבי ארועי ימינו וקשירתם ב''עבותות'' לשואה.
ביום שישי,במוסף הספרות של עיתון הארץ. התפרסמה ביקורת של יהודי בשם גרודזינסקי ,המתרעם כי פרופסור יקירה מהאוניברסיטה העברית,בספרו על מכחישי השואה,כלל בין ציבור המכחישים גם את האנשים שאינם מקבלים את ההתיישבות ביהודה ושומרון כחובה לאומית ומותחים עליה ביקורת.כותב המאמר שמתח ביקורת על ההתנחלויות ,אינו מכחיש שואה אלא ההיפך מכך,אך מנקודת מבטו של הפרופסור הוא נימנה על קהלם של המכחישים. גב. סיטרון בהתייסותה לאקטואליה מזכירה גישה זו.
יש בזה קצת מין ה''מיסחור'' של השואה,לטעמי.
_new_ הוספת תגובה



זכרון השואה
דוד סיון (יום שני, 16/04/2007 שעה 20:19)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חושב בדומה לך שגיוס זכרון השואה למטרות פוליטיות
ולביקורת על היריב הפוליטי הוא מעין ניכוס וגם זילות זכרון השואה. מצד שני אלו שעמדו ונלחמו על נפשם, או אלו ששרדו ראויים ליחס מיוחד אך לדעותיהם הפוליטיות אין ולא צריך להיות יותר משקל.
_new_ הוספת תגובה



זכרון השואה
לוי (יום שני, 16/04/2007 שעה 20:40)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מקובל עלי שלדעותיהם של כל מיני יוצמחים , פרופסורים , ''אנשי רוח'' אנשי רעות רוח וכו' אין משקל יותר מאשר לאחרים .
_new_ הוספת תגובה



זכרון השואה
דוגית (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 0:00)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם לא יהיה משקל יתר לדעותיהם הפוליטיות של אלו שעמדו ונלחמו על נפשם, נגיע חלילה למקומם, ואם נשרוד, נרצה מאד משקל יתר לדעותינו הפוליטיות ביחס למי שלא נאלץ לעמוד ולהלחם על נפשו, כדי שלא יאלץ.
אכן לא צריך לעשות בזכרון השואה שימוש לא ראוי, למטרות פוליטיות או למטרות כלשהן. אבל זכרון השואה אינו אבן חן שיש לשמור עליה בכספת ולהציב סביבה שומרים. זכרון השואה צריך להיות חלק חי ונושם בהווייתנו.
לא די במוזיאונים ובמסעות שאליהם עולים לרגל באופן יזום. אלה כבודם במקומם מונח, אבל הם לא מייתרים את הזכרון החי ואת האסוציאציות הספוטניות שעולות אצל מי שעולות ובאופן טבעי ביותר, עם כל איום על קיומנו.
אולי יש ביניהן לא כל כך ראויות. צריך לעדן אותן. אך לא לקטול את התופעה ולא להתייחס אל עצם קיומה כאל חילול הקודש.
_new_ הוספת תגובה



זכרון השואה ודעות פוליטיות
דוד סיון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 6:33)
בתשובה לדוגית
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ללמוד מכל מי שחווה את השואה על בשרו צריך וכנראה אף פעם זה לא יהיה כמו הנסיון עצמו. הניצולים הם, בסופו של דבר, בעלי נסיון-מומחיות יחודיים על החיים. לתיזה שלך היה אולי משקל אם היינו רואים ריכוז שלהם בגופים פוליטיים מסויימים. אבל המציאות היא שהם נמצאו ונמצאים תומכים בכל המפלגות.

דומה הדבר לגנרלים שלמדו ולומדים להילחם ומביאים נסיון לפוליטיקה. אלא שגם הם מפוזרים בסופו של דבר בין המפלגות.

בשאר דבריך אני יכול לתמוך.
_new_ הוספת תגובה



זכרון השואה ודעות פוליטיות
בועז מושקוביץ (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 10:19)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ציינתי בפרוש, שסבינה סיטרון לא עוסקת בפוליטיקה הישראלית אלא מזכירה את העובדות הנשכחות ומוחה נגד האנטישמיות.
ותראה למה הפכתם את הדיון!
אתם פשוט לא יכולים לסבול דיון ברמה של עובדות, זה יש נראה לכם הכנסת ''פוליטיקה''.
אולי אתם צודקים, בעצם - לולא זייפתם את ההיסטוריה, מי בכלל היה שם לב היום שהייתה פעם איזו דוקטירנה שטחים-תמורתית?
_new_ הוספת תגובה



צר לי, בועז מושקוביץ, אבל כעסך מיותר
דוד סיון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 11:30)
בתשובה לבועז מושקוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא קראתי את הספר ולכן לא העזתי להביע דעה עליו אלא לטענות שעלו בקשר שבין זכרון השואה לבין הפוליטיקה הישראלית. חוץ מזה, למרות שציינת במפורש שהמחברת לא עוסקת בפוליטיקה המאמר שלך עוסק בשאלות פוליטיות. הנה דוגמה:

''האם למדנו משהו מההיסטוריה? מדוע לא הוקמה המדינה הפלשתינית אחרי 1948? מדוע ישראל חייבת לפצות את אויביה הקמים להשמידה? מדוע ישראל מתבקשת להאמין שוב ושוב לאלה, שרימו אותה פעם אחרי פעם? מדוע אירופה עושה דמוניזציה לישראל? מדוע ישראל אינה מוחה נגד הברית בין אירופה למדינות ערב? מודע אמריקה הידידותית בוגדת בישראל ואפילו הנשיא בוש, שמחה דמעות באושוויץ וכתב בספר האורחים ''לעולם לא עוד'', אפילו הוא נכנע לזרם?''

הציטוט הזה מעיד על עיסוק בפרשנות פוליטית כפי שהיא נתפסת בעיני ''שטחים בכל מחירניק'' ולא על עיסוק בעובדות. כתבת מאמר שעוסק גם בפוליטיקה ואינך צריך להתלונן שאחרים מעירים הערות בנושאים הפוליטיים הללו. בודאי שאינך צריך לכעוס על כך.

אינני יכול להשיב בשם ה''אתם'' עליהם יצא כעסך המיותר אבל מאחר וכללת אותי אציין שאני לא עוסק בזיוף ההיסטוריה. הגיע הזמן שתבין שנקודת המבט שלי על ההיסטוריה היא נכונה, אולי יותר משלך. היא בודאי לא מזוייפת.

עדיף שתרגיע את כעסך.
_new_ הוספת תגובה



אני לרוב עוסק בפוליטיקה, אבל לא המחברת
בועז מושקוביץ (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 12:46)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ההערות התייחסו לספר ולקשר בין זכרון השואה לבין הפוליטיקה, כלומר, כרגיל בשלילת זכותם של דוברים מסוימים לפתוח את הפה ולדבר.
הציטוט שהבאת אינו פוליטי, הוא עוסק בשאלות היסטוריות ואקטואליות, בראש וראשונה כאלה הנמצאות מחוץ לעולם הפוליטי הישראלי. אם העלאת שאלות היסטוריות מעוררת בך חשש שמא בפוליטיקה מדובר - זה אומר, שיש לך מה להסתיר.
המינוח שלך ''שטחים-בכל-מחירניק'' כורך בתוכו טענה, שכביכול ''השטחים'' זה עניין של מחיר: נחזיק-נשלם, נוותר-לא נשלם. זהו זיוף ברמה של ''פרוטוקולים של זקני ציון'', כתבתי על זה לא מעט בעבר ולא אחזור כאן.
רק מי שמרגיש שותף לזיוף יכול להתנגד לחשיפת האמת.
_new_ הוספת תגובה



הזיוף וההגזמה
דוד סיון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 14:11)
בתשובה לבועז מושקוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לי בעיה עם אף שאלה שאתה מעלה או חושב להעלות. יש לי בעיה עם הנסיונות שלך לקבוע על מה אני רשאי לכתוב בעקבות מאמרים שלך. יש לי בעיה עם הנסיונות שלך להדביק עלי טענות מופרכות. אם לא תפסת עדין אסביר: לא עסקתי בשום פוליטיקה אלא בשאלה אם זכרון השואה והידע שאצרו הניצולים מניב עדיפות לעמדתם הפוליטית; אני חושב שלא.

יש לי בעיה עם הנסיון שלך לטעון שפרשנויות פוליטיות שכתבת הן 'רק עובדות היסטוריות'. השאלות שלך, אלו שציטטתי, מבטאות את הפרשנות הפוליטית שלך על המציאות.

-----

המונח שלך ''שטחים תמורתניק'' כורך בתוכו טענה ש''השטחים'' זה עניין של תמורה: 'נחזיק - נקבל תמורה' 'נוותר - לא נקבל תמורה'. המינוח שלך הוא זיוף ברמה של ''הפרוטוקולים של זקני ציון''.
_new_ הוספת תגובה



כן, יש לך בעיה
בועז מושקוביץ (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 14:38)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

על הפרשנות פוליטית אני אחראי ולא סבינה סיטרון, לא שללתי שאני כן נותן פרשנות פוליטית. אבל לא צריך להדביק למחברת את הפרשנות הפוליטית שלי.
אם השאלות ''מדוע קרה כך וכך ולא קרה כך וכך'' הן שאלות פוליטיות בעיניך - אז אכן יש לך בעיה.
על פי תפישתי, בדיון בפורום אדם רשאי לכתוב את כל מה שהוא חושב בנושא הנידון; אם הוא מנצל את ההזדמנות כדי לכתוב כל העולה על רוחו, לא מן הנמנע שיהיה מי שיערער על הלגיטימיות של דבריו במקום הזה. בשביל כל העולה על רוחו, יש לו את הזכות לכתוב מאמר משלו.

המונח ''שטחים תמורתניק'' אינו כורך בתוכו דבר מלבד בוז ולעג לתיאוריה מדינית ''שטחים תמורת שלום'', שהיא מופרכת ומזויפת לא פחות מאשר ''הפרוטוקולים''.
_new_ הוספת תגובה



כן, יש למושקוביץ בעיה
דוד סיון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 15:25)
בתשובה לבועז מושקוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם בעל המאמר כותב ככל העולה על רוחו ואחר מתלונן על משתתפי הפורום כי התייחסו לדברים שכתב, יש לו בעיה.
אם בעל המאמר טוען טענות מופרכות כלפי משתתפי הפורום שהתייחסו לדבריו, יש לו בעיה.
אם לא הבנת את הנ''ל ושלא טענתי שמחברת הספר עוסקת בפוליטיקה או בפרשנות פוליטית, יש לך בעיה יותר חמורה.

המונח 'שטחים בכל מחירניק' כורך התוכו את הפרשנות שנתתי לו ולעג לתיאוריות המופרכות והמזוייפות שגלומות בו, לא פחות מאשר ה''פרוטוקולים...''.
_new_ הוספת תגובה



כן, יש למושקוביץ בעיה
ע.צופיה (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 16:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לבחור יש בעיה.
איך לא מקבלים את דבריו כדברי אלוהים חיים?
_new_ הוספת תגובה



דבר והיפוכו
דוד סיון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 18:41)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דבר והיפוכו

קודם מושקוביץ מתלונן על ש'אתם... הכנסתם פוליטיקה' לדיון על 'עובדות'. הנה מה שכתב בשעה 10:19: אתם פשוט לא יכולים לסבול דיון ברמה של עובדות, זה יש נראה לכם הכנסת ''פוליטיקה'' (תגובה 97212).

כעבור קצת יותר מ-‏4 שעות הוא מודה באשמה; הוא מודה שהמאמר עוסק בפוליטיקה (14:38): על הפרשנות פוליטית אני אחראי ולא סבינה סיטרון, לא שללתי שאני כן נותן פרשנות פוליטית (תגובה 97223).
_new_ הוספת תגובה



עדיין לא טיפלת בהבנת הנקרא שלך
בועז מושקוביץ (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 19:12)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



חבל שמושקוביץ לא ענייני
דוד סיון (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 20:49)
בתשובה לבועז מושקוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הטיעון של יקירה הוא יותר מורכב
עמיש (יום שני, 16/04/2007 שעה 21:14)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מכפי שמובא אצלך.
הוא מנסה להתחקות אחרי השרשים המשותפים (לדעתו) של האנטישמיות ושל ההזדהות עם עמדות שונות של הערבים, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בחוגים ישראליים.
ההערה שלו לגבי יוסי גרודזינסקי היתה רק עניין שולי.
לא קראתי עדיין את הספר אבל הוא עומד בתור.
_new_ הוספת תגובה



הטיעון של יקירה הוא יותר מורכב
ע.צופיה (יום שני, 16/04/2007 שעה 21:53)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה צודק ואיני מזלזל בפרופ. יקירה.
אני התוודעתי לספר דרך התרעומת של י. גרודזינסקי.
_new_ הוספת תגובה



עוד על בספר http://www.text.org.il/index.php?book=0710031
דוגית (יום שני, 16/04/2007 שעה 23:45)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גב' סיטרון מזכירה איך? לחיוב, לשלילה?
וזו סיבה מספקת לצאת בהכללה נגד כל המקדישים את חייהם לשימור זכר השואה?
אז פרופסור יקירה אמר.
_new_ הוספת תגובה



עוד על בספר http://www.text.org.il/index.php?book=0710031
ע.צופיה (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 7:00)
בתשובה לדוגית
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כפי שכתבתי קודם וכפי שמר סיון הסכים עימי,אני שולל ברמה העקרונית,את קשירת זכרון השואה כולל ה''שלוחות'' האנטישמיות לסוגיהן,לבעיות פוליטיות בנות זמננו במדינת ישראל.
השואה היא לאומית ואינה ''שייכת ''לפלג זה או אחר.
_new_ הוספת תגובה



תקנה את הספר ותקרא, קמצן
דוגית (יום שני, 16/04/2007 שעה 23:35)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מעשה נבון עושה צופיה. למה לה לחוות דעה עצמאית על הספר, אם יש לאל ידה לחוות דעה עצמאית על מי שמחווה דעה עצמאית על הספר?
_new_ הוספת תגובה



תקנה את הספר ותקרא, קמצן
דוגית (יום שני, 16/04/2007 שעה 23:40)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מושקוביץ מתבקש להודות לצופיה שמוותרת על התרשמות אישית מהספר וסומכת על שיפוטו ובעיקר על התווית שלו.
_new_ הוספת תגובה



המאמר מטעה ומגמתי
אורח (יום שלישי, 17/04/2007 שעה 22:32) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עיתון הארץ סוקר בקצרה במדור המצוטט ספרים שהיגיעו למערכת שלו - אין מהנזכר שם להסיק שום מסקנה לגבי התייחסות שלו לספר, יותר מכך אחוז מאוד קטן של הספרים היוצאים לאור זוכים להרחבה בהתייחסות העיתון במדוריו השונים, אבל אם מפרסמים שם מודעה גדולה בתשלום סביר להניח שתהיה גם תהיה כתבה.

באותו אופן בדיוק מוזכרים שם כל שבוע עוד שלושים ספרים אחרים.
_new_ הוספת תגובה



סיקור מעניין של המדור הספרותי של ''הארץ''
ישראל בר-ניר (יום שישי, 20/04/2007 שעה 3:17) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



סיקור מעניין של המדור הספרותי של ''הארץ''
ע.צופיה (יום שישי, 20/04/2007 שעה 12:52)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הכותב הנכבד בnrg מטעה ביודעין ובכוונה את קוראיו. אולי ממניעים אישיים ואולי מתוך הנחה שקוראי ngr אינם קוראים את מוסף הספרותי של הארץ ולהיפך (אני,אישית דוגמה לכך).
במוסף הספרותי של הארץ לא נכתבה ביקורת על הספר של פרופ. יקירה,אלא נכתבה רשימה של מר יוסי גרודזינסקי שהתרעם,מחה וכעס מאוד שפרופ. יקירה בספרו קובע כי מר יוסי ג. הוא מכחיש שואה ונמנה על מחנה מכחישי השואה עקב דעותיו השמאלניות הבאות לידי ביטוי בעמדותיו המוצהרות כלפי כבוד המתנחלים ויישוביהם.
מר ג. מונה עוד ''מכובדים'' שזכו מידי פרופ. יקירה בכבוד המפוקפק עקב דעותיהם הפוליטיות.
זו אינה ביקורת על הספר אלא על ''גישתו'' המדעית המפוקפקת של המחבר על רקע הגינוי האישי למר ג. בספר.
עצם זה שכותב הרשימה ב-nrg אינו מזכיר את הענין האישי של כותב הביקורת בעיתון הארץ מעיד עד כמה אישית רשימתו וממש לא אמיתית ועניינית.
_new_ הוספת תגובה



צופיה, אני בהחלט מודע לכך
ישראל בר-ניר (יום שישי, 20/04/2007 שעה 17:34)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שכאשר עיתונאי אחד מבקר עיתון מתחרה, זה כמעט תמיד נעשה לא לשם שמיים. בדרך כלל ההתייחסות של עיתון א' לעיתון ב' היא התעלמות, כי גם הם מודעים לכלל מס' 1 בפירסום ''אין זה משנה מה אתה כותב עלי, כל עוד אתה מאיית את שמי נכון''. גם קביעתך שרוב הקוראים מסתפק בקריאת עיתון אחד היא נכונה (לא כולם נמצאים בפרישה כמוני, וגם אצלי יש גבול לכמה זמן ביום אני יכול להקדיש לקריאת עיתונים).

מאחר וכיסוי החדשות ומאמרי המערכת של עיתון ''הארץ'' הם מאוד מגמתיים, נראה לי שווה התייחסות להראות שהנגע פשט גם למדורים אחרים. יכול להיות שהכותב ב''מעריב'' הגזים. אינני יודע.
_new_ הוספת תגובה



צופיה, אני בהחלט מודע לכך
ע.צופיה (יום שישי, 20/04/2007 שעה 17:38)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זו בדיוק הסיבה שכתבתי מה שכתבתי.
לא היה בזה שום דבר אישי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי