פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חמור כחול-לבן / טור שבועי
אריה פרלמן (יום רביעי, 28/08/2002 שעה 23:24)


חמור כחול לבן


אריה פרלמן


על משמעותו העמוקה של ההימנון הלאומי





כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה,
עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים.




כאשר כתב נפתלי הרץ אימבר את ההימנון הלאומי, לא היה מצבו של העם היהודי מזהיר יתר-על-המידה. השנה היתה 1878, ערב הופעת הציונות המודרנית, כאשר רוב העם חי בתנאים בלתי-מחמיאים, ואם נראו שינויים באופק - הרי שהם היו שליליים דווקא.

ההימנון, שנקרא בתחילה ''תקוותנו'' וכלל בתים נוספים, מבטא בראש ובראשונה את ''צילום המצב'' הקיים: מנגינתו מינורית, נוגה, בניגוד בולט לרוב ההמנונים האחרים (אפילו ההמנונים הסורי והטורקי, הכתובים בסולם מינורי - הם בעלי אופי צבאי-טקסי), והנוסח מאוד מתון, יוצא מנקודת התקווה ומסיים בשאיפה לחופש, ולא כמו המנונים רבים אחרים, הפותחים בתביעה לחופש ומסיימים בתרועות ניצחון ועוצמה (כנראה שלא מקרה הוא ששמואל כהן - המלחין של ''תקוותנו'' - התבסס על יצירה מינורית של בדז'יך סמטנה הצ'כי: גם ההימנון הצ'כי מינורי במנגינתו ומתון במילותיו).

יחסי האישי להימנון הלאומי - מילדות - היה מעורב קמעא: מצד אחד, תמיד הסתייגתי מעיוותי הטעמה של מילים: לדוגמא: בשיר ''הימים חולפים - שנה עוברת'', שרים ''חולפים'' במלעיל במקום במלרע, כאילו במבטא הונגרי...

כך גם ב''התקווה'': כבר הכותרת עצמה מבוטאת שלא כהלכה, אך על כך אפשר לומר שההטעמה השונה, גם אם שגויה - נותנת נופך מיוחד, כאילו מבדילה את ה''תקווה'' מ'סתם' תקווה של יום-יום.
לעומת זאת, קשה לתרץ את ''עין לציון צופיה'': העין הרי לא צופה ל''ציון'' במלעיל, שהוא המורה להתעמלות, חבר ילדות או השכן מלמעלה. מדובר הרי ב''ציון'' במלרע - מוקד שאיפותינו הלאומיות!

מצד שני, המנגינה המרגשת, המסר הפשוט והיפה, והמטען הרגשי החיובי הטמון בו - חיבבו עליי את ''התקווה'' עד מאוד.




ואולם, ישנה בעיה אחרת. מבט שטחי על ההימנון עלול להטעות ולגרום לנו לחשוב, שמא התיישן הוא ואיבד ממשמעותו.
הרי מזה 54 שנים יש לנו מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל, עם כל הקשיים והביקורת, אז אנחנו כבר ''עם חופשי בארצנו''. אפילו המדקדקים ייאלצו להודות, שלפחות מאז 1967 - התגשם גם הפסוק: ''ארץ ציון וירושלים''.

אם כך, נותרו כביכול שתי אפשרויות: האחת היא לשנות את ההימנון ולהתאימו למציאות ימינו, והשניה היא להמשיך ולשיר אותו מתוך שימור-של-כבוד, כשם שאנו משמרים את בית משפחת אהרונסון בזכרון יעקב.

אני בוחר באפשרות השלישית: לטעמי, לא רק שאין לשנות את ההימנון, אלא הוא משמעותי ועדכני לימינו, הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב.




''התקווה'' מחולק לשלושה חלקים, שהם שתי התניות עם תוצאה אחת, כאשר ישנו קשר סיבתי חיובי וחזק ביניהם:

כל עוד בליבו של יהודי הומיה נפשו היהודית - ועינו הגשמית והרוחנית צופה מזרחה, אל ארץ-ישראל וירושלים - אז, ורק אז, תתגשם התקווה להיות עם חופשי בארצנו.

על-מנת להשלים את התמונה, יש לזכור שההתניה עובדת גם בכיוון ההפוך: אם יחדלו היהודים לחוש כיהודים, ואם יפנו את מבטם מערבה, למעלה או למטה, ויתכחשו לארצם ולבירתם - לעולם לא תוכל להתגשם התקווה להיות עם חופשי בארצנו, ואם כבר התגשמה התקווה - היא בסכנת אובדן.

מה פירוש ''נפש יהודי הומיה''? הדבר קשה להגדרה. בשעתו שאלתי עולה חדש (5 שנים) מאנגליה דווקא: ''עם מי אתה מזדהה יותר, עם ריצ'ארד לב-הארי או עם דוד המלך? עם אדמירל נלסון או בר-כוכבא?'' הוא ענה לי: ''גם וגם''. זאת - למשל - ''נפש יהודי הומיה''. אם סיפור הצלתו של ספר התורה העתיק, כתר ארם-צובא, מרגש אותך כיהודי, ולא רק מעניין אותך כבן תרבות, או מסקרן אותך כמו סתם עוד עלילה היסטורית מהווי העולם - נפש יהודי אכן הומיה בך. גם אם אינך מקיים מצוות.

לעומת זאת, אם עובדת היותו של אדם יהודי, היא לא יותר מעובדה סטטיסטית מקרית, כמו צבע עיניים או מספר הנעליים - כאן מתחילה הבעיה.

בעיה זו קשורה ישירות בזו שבאה אחריה: אם לאדם לא איכפת כלל אם יהודי הוא אם לאו, מן הסתם גם ארץ-ישראל לא מדברת אליו במיוחד, ולא משנה מאיזה צד של הקו הירוק.
אולי פרואני או יפני ממוצע יכול להרשות לעצמו לחיות כך. אין עליו שום איום, לא רוחני, לא גופני, לא צבאי ולא לאומי. אין 56 מדינות אנטי-יפניות שתובעות את חיסולה, בסיוע עקיף של האו''ם ושל חלק מדעת הקהל ומעצבי המדיניות בעולם; אין לאומיות אנטי-יפנית שתובעת בעלות מוסרית, רוחנית וממשית על יפן, ואין 2,000 טילים ארוכי-טווח, חלקם חמושים באמל''ח להשמדה המונית - המכוונים לפרו ומחכים ליום פקודה.

בוודאי, אין ספק, שיחידים מבינינו - מכל המחנות הפוליטיים, יורדים מהארץ מסיבות שונות ומשונות, חלקם מתוך ייאוש וחולשה.

אבל זאת איננה התופעה המסוכנת ביותר בעיניי. בעיניי, התופעה המסוכנת והמדאיגה ביותר היא הספקנות הגוברת והולכת בקרב יהודים רבים, בעצם זכות קיומה של מדינת ישראל להתקיים, או לפחות התובנה שישראל חייבת להתנצל כל יומיים על קיומה. לא תמיד זה נעשה במודע, ובוודאי לא תמיד מתוך רשעות - אבל חולשת-דעת, ריפיון רוחני ואובדן האמונה בצדקת הדרך - עושים את מלאכתם של כל מוקיעינו ושוללינו קלה הרבה יותר, ואני מתייחס לא פחות לאנשי המערב מאשר לאנשי ערב. החל משרת החוץ של שבדיה שמתנה את קיומה של ישראל ברצונו הטוב של האו''ם, וכלה בשגריר צרפת בבריטניה שמכנה את ישראל ''מדינה מחורבנת קטנה''. ככל שישנם יותר יהודים, שלא מתוך ייאוש ביטחוני, אלא מתוך הכרה נפשית עמוקה, מתכחשים ליהדותם, ומפנים מבטם הרחק מארץ ציון וירושלים -

לא נוכל לעמוד איתן על זכויותינו, ותקוותנו בת שנות אלפיים עלולה לרדת לטימיון.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כלומר...
גלעד דנבום (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 1:33) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מדינת ישראל איננה יכולה, לשיטתך, להתקיים ללא ''נפש יהודי הומייה''?
בצירוף האוקסימורוני ''מדינה יהודית-דמוקרטית'' אתה בוחר לוותר על השני בתמורה לראשון?
תהליכי חילון פוגעים בעצם קיומה הממשי של המדינה?
_new_ הוספת תגובה



התשובה חיובית
אריה פרלמן (יום שישי, 30/08/2002 שעה 0:16)
בתשובה לגלעד דנבום
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין שום הצדקה להקמתה ולקיומה ותחזוקתה של מדינה באזור זה במזרח התיכון - אלא אם כן תהיה יהודית.

אחרת - לשם מה נדחפו הנה מיליוני אנשים מכל העולם והשקיעו כאן מאמצים אדירים?

כמו-כן, מדינת ישראל היא דמוקרטית בדיוק מכיוון שהיא יהודית, והיא נותרת דמוקרטית אך ורק בזכות היותה יהודית.

נקל לשער מה היה משטרה של הארץ, אילו חלילה היה משתלט עליה ערפאת או מושלים בה מעריצי-עריצים כדוגמת ד''ר עזמי בשארה, ודווקא הוא, המגדיר עצמו כ''דמוקרט והומניסט''.

הדמוקרטיה היא שיטת משטר השוררת בארץ, כמו גם בארצות רבות אחרות. היא אמנם שיטת משטר גרועה ביותר - כפי שאמר צ'רצ'יל - אבל כל שאר השיטות גרועות יותר ממנה...

אין שום הצדק מיוחדת לקיומה של עוד מדינה כאן באזור,
רק משום שהיא ''דמוקרטית''. מדוע להתעקש כל כך? הרי מדינות דמוקרטיות יש למכביר, ובקיומה של ישראל שכל ''ייחודה'' הוא שתהיה ''דמוקרטית'' - אין שום צורך.

אין להבין מכך שאני מוותר על המשטר הדמוקרטי. מה שכן יש להבין הוא כי חייבים אנו להבחין בין עיקר לטפל, בין מהות לכסות.
אם לא ישרור משטר דמוקרטי במדינת היהודים - יהיה זה רע, ואנו צריכים להשתדל מאוד שלא להגיע למצב זה. אולם - אז לא תאבד המדינה את זכות קיומה.

מצד שני, אם תהיה דמוקרטית אך לא יהודית - תאבד את זכות קיומה.
_new_ הוספת תגובה



לאריה: מדינת כל מוגדריה
אלכסנדר מאן (יום שישי, 30/08/2002 שעה 2:23)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השאלה העולה למקרא מאמרך היא מבחינתי פירושך הסובייקטיבי למונח ולמינוח ''יהודי''.
אתה אמנם מעיד על עצמך כי אינך דתי, ורחמנא ליצלן אף כופר - אך בכל זאת מעדיף להגדיר עצמך כיהודי. ניחא; המדובר בוודאי בהגדרה לאומית של מושג זה, אשר עליו מתעוררים קשיים לא מעטים: מיהו יהודי לשיטה זו?
מי אינו עונה להגדרה זו?

האם תסכים לגייר אנשים אל הלאום היהודי כפי שביילין הציע בזמנו?

האם תפסול אדם ישראלי פטריוט לשיטתך, שאביו יהודי ואימו גוייה ותעדיף יהודי חרדי כשר?

האם תהיה מוכן להתמודד בחילוני בין שווים עם דתיים ימניים ולהעמידם על מקומם בדברים שאינם נראים לך כחילוני? האם תסכים ותתמוך ביוזמה חילונית הבאה כולה מהשמאל?

אחרי שנבין מי יכול להשתייך פוטנציאלית לעם יהודי לשיטתך, וללא החלת המשפט ''קשים גרים לישראל כספחת'', נוכל לחזור ולדון בשם התואר ''הומייה'', או באוקסימורון ''יהודי'' ו''דמוקרטי'' לשיטת מר דנבום.
_new_ הוספת תגובה



תשובות לאלכסנדר
אריה פרלמן (יום שישי, 30/08/2002 שעה 3:13)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קצת על הגדרת היהדות.

בעיניי, לא תיתכן הפרדה מוחלטת בין הלאומיות היהודית לבין הדת היהודית. האם חג החנוכה הוא חג דתי, המסמל את טיהור בית המקדש וחידוש עבודת האלוהים, וחידוש הרשות לקיים את מצוות התורה, או חג לאומי של שיחרור העם מעול הכובש המדכא היווני?
האם חג פסח הוא חג מתן תורה, זכר ליציאת מצרים עם האותות והמופתים המיוחסים לאלוהי ישראל, או חג השיחרור הלאומי מהעבדות במצרים? האם התנ''ך הוא ספר דתי קדוש, הכתוב בשפת האלוהים כפי שנוהגים לומר המאמינים, או הספר המכונן של התרבות והלאומיות היהודית, שכתוב בלשון הלאומית של העם היהודי?

בעיניי - גם וגם, בכל סעיף וסעיף.

וכן הלאה והלאה. בכל היבט של היהדות, שזורים יחדיו מאפיינים ''דתיים'' ו''לאומיים'' זה בזה.

אינני רואה קשר גם מחייב בין אמונה בבורא עולם, או קבלת עול מצוות, לבין קשר הדוק בין דת ללאומיות. הרי האומה היוונית מכבדת ומעריצה את עברה המיתולוגי, לומדת את המיתולוגיה ומעלה על נס את האמנות והספרות שנכתבו ונעשו על-פי אמונות אליליות לחלוטין. והרי כיצד ייתכן הדבר? מדובר באומה נוצרית-אורתודוכסית, שבעבורה כל התרבות האלילית אמורה להיות כפירה אסורה ומשוקצת.

והנה - אין זה כך. אין זאת כי הבינו היוונים, שאין יווניות ללא אלילות, ובאותה מידה גם אין הכרח לסגוד לאלילות ולהאמין בה.

הדבר דומה אצל היהודים, גם אם לא זהה לחלוטין.

מיהו יהודי, שאלת?
שאלה טובה, ושאלה קשה.

נאמנה עלי אימרתו של בן-גוריון: ''בית הכנסת שאינני מתפלל בו - הוא בית-כנסת אורתודוכסי''.
נדירות האמרות שהן כה קולעות, כה מעמיקות וכה חכמות כמו זו.

אני רואה עצמי כחילוני אורתודוכסי, שבחר לא לקיים את מצוות היהדות, או ליתר דיוק לא להיות מחוייב לקיימן. עם זאת, בדיוק כשם שאני יכול לבחור להיות צמחוני, ולא לאכול פרות או כבשים, עדיין אדבק בהגדרה שפרה היא חיה ההולכת כמו פרה, נראית כמו פרה וגועה כמו פרה, ומביאה חלב מעטיניה. לא אסכים לקבל שפרה היא חיה ארוכה הזוחלת על גחונה ומכישה בני-אדם מפעם לפעם. זה, עם כל הכבוד - לא פרה.

באותה המידה, אינני מוכן לקבל כל גחמה וכל זרם וכל אילתור, בתואנה ש''גם זו יהדות''. מבחינה זו אני אורתודוכסי.

לפיכך, נאמן עליי - בקווים כלליים - ''מבחן הכניסה'' המסורתי אל היהדות, דהיינו: לימוד היהדות לעומק, במשך זמן סביר (לא שבועיים, אלא חודשים מספר לפחות), תוך כדי הצהרה כנה (עד כמה שניתן לבדוק כנות) שבאמת קיים רצון אמיתי להצטרף לעם היהודי. אין בדעתי לתבוע מהנכנס להתחייב לקבל על עצמו עול מצוות.

מי שנולד לתוך היהדות, או כמאמר החוק: ''בן לאם יהודיה ושאינו בן דת אחרת'' - זכה, ולא יצטרך לעבור את אותו המסלול. הדבר דומה לאזרח אמריקני שנולד באמריקה, ואיננו צריך לעבור את שלב חמש שנות השהות, לימוד ההיסטוריה האמריקנית, שבועה לדגל וכדומה.

לא אפסול פטריוט ישראלי שאביו יהודי ואימו גויה, ועל-פי חוק השבות הוא זכאי לקבל אזרחות ישראלית וטוב שכך. אין שום היגיון או מעלה מוסרית גדולה בהפרדת בני אותה משפחה גרעינית (בניגוד למשפחה מורחבת). לא אפסול אותו, אקבל אותו בחום - אך הוא עדיין ישאר לא יהודי. אין שום סתירה בין מתן כבוד ויקר לבין היותו של אדם יהודי או לא. האם חסידי אומות העולם הם יהודים? הערצתי ואהבתי נתונה להם כדבר מובן מאליו.
לגבי העדה האתיופית, עד כמה שידוע לי הם אינם יהודים מבחינה אתנית, אם כי שמרו על יהדותם במשך מאות שנים. בעיניי זהו ''כרטיס כניסה במחלקה ראשונה'' אל העם היהודי: לשמור על היהדות במשך מאות שנים בסביבה עויינת, כאשר לא היה ''כדאי'' או ''רווחי'' להיות יהודי - לי די בכך.

בנוגע לחילוניים ודתיים, אני נוהג לבקר כל תופעה שלא נראית לי אצל הדתיים, או להתנצח בענייני אמונה. אהיה מוכן לאמץ יוזמה שתבוא מהשמאל - הכל לגופו של עניין. לדוגמא: אני מברך ומשבח את ח''כ יוסי שריד על פעולתו למען ביטול המבחן הפסיכומטרי האווילי והעברתו מן הארץ.

אני מקווה שסיפקתי את סקרנותך.
_new_ הוספת תגובה



אריה - זהו אולי רגע נדיר, אך
אלכסנדר מאן (יום שישי, 30/08/2002 שעה 16:02)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני למעשה מסכים כמעט עם כל דבר או נקודה שרשמת בתגובתך זו, מחוץ אולי לעובדה שהייתי מאפשר במדינת ישראל לאנשים להגדיר את לאומיותם כ''ישראלית'' או הגדרת דתם כ''חסרי דת''. נקודה למחשבה.
_new_ הוספת תגובה



לאלכס: רגע חצי-נדיר
אריה פרלמן (יום שישי, 30/08/2002 שעה 20:08)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מוכן להסכים עם האפשרות שיירשם ''חסר-דת'' בסעיף הדת, או שלא יירשם דבר.

אבל הרעיון של ''לאומיות ישראלית'' הוא פסול בעיניי תכלית הפסילה, ואני שולל אותו בכל תוקף.

אין זו כי אם כסות ל''כנעניות'', או ל''עבריות''.

היתה בשעתו תנועה שקראה לביטול ה''ערבאות'' מצד אחד, וביטול ה''יהודיות'' מצד שני, ולכונן ''אומה עברית''.

והרי זוהי סתירה קוטבית, אנטי-תיזה לקיומו הלאומי של העם היהודי.
_new_ הוספת תגובה



אכן הסכנה ממשית ואמנם ''כבר מעבר לפניה'' אבל...
יורם המזרחי (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 7:39) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חבר יקר שנה טובה!
כשגדלתי בירושלים, בבית הספר ''בית-החנוך לילדי עובדים ע''ש חיים ארלוזרוב'' לא אהבתי את ''התקווה'' ונהניתי יותר לשיר את...''האינטרנציונל''.... כל כך מפני שראיתי ''בהתקווה'' סוג של ''בכיינרא'' המדברת על מה שכבר הושג.... ''ובאינטרנציונל'' מצאתי מעוף קריאה למרד ולתעוזה... מורי היו לוחמי המחתרות לסוגיהן וותיקי מלחמת העצמאות. מורשתם עוררה קנאה.... ההם לחמו ואנו עודנו דרדקים של ערב בר-מצווה.... אותה עת לא הזדהינו בעוונותינו, אפילו עם זכר השואה.... לא מבחינת נכרת האימה והזוועה הגלומה במילה הקשה - אלא שופ''ע ''כגיבורים בפוטנציה'' לא הבנו איך היה אפשר להוליך מיליוני כבשים יהודיות, לטבח הנורא....
אחר כך, בבית ספר חקלאי, בגדנ''ע ובלילות שישי מקשיבים לסיפורי ירמי ברדנוב, או שלוימה באום ז''ל ואחרים, אפילו....כן... בעל כנפי הצנחן האדומות גדעון ספירו.... החלטנו ''שלנו זה לא יקרה''..... ההמנון הלאומי? נשמע נקרא והיה בעיני אז ובהמשך המיידי- שיר רופס ומתרפס... ככלות הכל חונכנו להיות גיבורים... ובנפש הומיה חלמנו על הרינות הדניאלות והרות'ות... לא על מדינה שהוקמה לנגד עינינו....
התהליך נמשך גם בצבא.... שם לא חינכו לאהבת הדגל וההמנון (אינני זוכר אף טקס הנפת דגל למשל...) אלא לסוג של ''אאל'אן'' המתאים למסתערים, צעירים וטיפשים, שהיו מוכנים, פשוטו כמשמעו ''למות למען המדינה''...... וכשלא היתה סיבה למות למענה חיפשו סיבות כמו פעולות גמול עצמאיות, סיורים לפטרה ושיפולי החרמון ועוד....
הדברים השתנו מקצה לקצה כשהבנו את המחיר, כשראינו חברים משלמים בחייהם, כשאחדים מאיתנו שילמו בבריאותם כשהבנו.... שלעם ישראל לא נותרו הרבה חלומות לחלום ויעדים להגשים..... אז,פתאום, הבנתי באופן סובייקטיוי משמעות ''נפש הומיה'' ואפילו את ''ארץ ציון ירושלים'' שעוד יותר מאוחר, לחמתי בסמטאותיה עד הכתל, ושוב הבנתי את המחיר....
אלא מה? אחרי מלחמת 1967 נגוז בבת אחת החלום על ''בורות המים השוק והכיכר'' ונעלמה אחדות העם. הכיבוש, שבפי אחרים כונה שחרור, לא הוכיח את עצמו... פשוטו כמשמעו והיום, מכרח המציאות הבלתי ניתנת לערעור , אומרים לנו שגם הכתל המערבי עומד ח''ו להתמוטט.....
הערב כתבתי בתגובה לחבר פורום אחר, על העדר ''חלום ישראלי'' או יעד שישתף את כולנו, יהודי ישראל והתפוצות שההמנון... ''התקווה'' של אימבר נחשב בעיניהם לקו-מחבר....
שבע משנות חיי עשיתי אצל האינדיאנים מאומת האו'גיב'וואה. אנשים פשוטים, קשי יום מוכי רעות חולות שהמיט עליהם הקולוניאליזם הלבן האירופאי והנה דווקא שם.... מצאתי ''חלום'' וכשאני סוקר את הפלסתינאים ''אויבי דמי- כלשון הבורים האפריקנערים שהתייחסו לזולו'' אני מוצא שלהם יש את...יתרון ''החלום''.... אינני יודע מה קורה, איך מתחלפות ''הפוזות'' הלאומיות.... איך יורדים גיבורים.... אך ברור לי שאם כך ימשך תהליך הכירסום, אכן נאלץ לשיר ובקול גדול ''עוד לא אבדה תקוותנו''....אלוהים ישמור!
_new_ הוספת תגובה



דבריך העבירו בי צמרמורת, יורם
דינה ביכל-שונרא (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 22:37)
בתשובה ליורם המזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואספר כאן מדוע:

לפני כשנתיים וחצי הלכתי לפגישה באיזור התעשייה עתידים. הרבה מלקוחותי החזיקו שם משרדים. אנשי היי-טק, שכל אחד מהם כתב עלונים שביטאו את אמונתו המלאה שהוא-הוא יהיה הצ'ק-פוינט הבא (אגב, אווירת יוהרה זו לא מילאה את משרדי צ'ק פוינט, לפני הנסיקה הגדולה שלהם -- כשכל החברה מנתה שלושה אנשים בשני חדרונים צמודים, ברמת-גן).

הגעתי מוקדם ומשום כך הלכתי אל בית הקפה, לשבת על הפוך במשך כחצי שעה ולהסתכל על האנשים שם.

יורם, האנשים בבית הקפה היו טרודים ומיואשים ונטולי חלום, עד האחרון שבהם.

זה היה לפני תחילת אינטיפאדה ב', הנאסדאק עמד בגובה כפול מגובהו היום. הדאו-ג'ונס הסתובב סביב ה- 11 אלף.

בבית הקפה היו גברים מהודרים בנעליים מבריקות, עם שעוני זהב (אלפי דולרים השעון) וביגוד מהודר ולא מתבלט. טעם טוב (של קפה ושל רוכשי הבגדים) נישא באוויר. המלצריות היו נאות, דקיקות, לבושות בצורה שהבליטה את נשיותן ההתחלתית.

ואף אחד מהגברים לא שלח מבט או יד אליהן.

יורם, בישראל מקובל שעם המעמד עולה הזכות ''להושיט יד ולקטוף נשים'' -- וגברים ממעמד גבוה כמעט תמיד מפגינים את מעמדם באמצעות היחס שלהם אל נשים -- ברור להם שכל אשה תרצה אותם, והם מפגינים זאת, משדרים זאת בבירור. הגברים סביבי היו עשירים, מצליחנים -- אבל אף אחד מהם לא ניסה בשום צורה לרמוז, אפילו, לנשים סביבו, על רצון כלשהו בפגישה, על אינטאקציה כלשהי במישור המיני, הציידי.

זה היה כמו לראות מכונות שותות קפה, במקום לראות אנשים. זה לא היה רק קור או ניכור -- את אלה אפשר היה להסביר במונחים של הבדלי רמה חברתית (''אני מצליחן, לא נאה לי להתחיל עם מלצרית'').

עיניהם של הגברים המהודרים לא היו כבויות. היה שם ניצוץ של חיים, אך רק עצבנות ניכרה באותן עיניים מתרוצצות וחוסר-שקט באצבעות המתופפות. של כולם -- כל מי שהיה בבית הקפה, חוץ ממני.

ואף אחד מהם לא נראה כמו איש-עם-חלום.

תמונה זו של בית הקפה לא הרפתה ממני. כשחזרתי הביתה אמרתי לדניאל -- זהו, חייבים לעזוב *עכשיו*. המעמד הגבוה, המצליחנים המצליחים ביותר, ויתרו על שלוות הנפש וכל העם הולך אחריהם תוך שנה-שנתיים.

אינטיפאדה ב' החלה תוך חצי שנה. לדעתי, יש קשר בין הדברים. אך לעולם לא אשכח את התחושה האיומה של להיות בין אנשים שאין להם שום חלום ושום תקווה.
_new_ הוספת תגובה



לדינה - את כל כך צודקת עד שממש....
אודי (יום שישי, 30/08/2002 שעה 16:44)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

......כואב הלב לראות לאיזה מסקנות שגויות הגעת. בני אדם המבססים את ''אושרם'' ב''עושרם'' יפלו לדיכאון ברגע שהעושר יחמוק מידיהם. יהודים שארץ ישראל היא עבורם רק מקום להתפרנס בו, יעזבו ברגע שפרנסתם תפגע.יהודי שאינו יודע מה משמעות ארץ הקודש לעם ישראל,יארוז את המזוודות ברגע שיחוש שהאדמה מתחילה לבעור תחתיו. אדם המיואש משום ש-''אין לו שום חלום ושום תקווה'' כניראה חולם את החלומות הלא נכונים ותקוותו מכויילת על הסקלה הלא נכונה. אחזור על מה שאמרתי במאמרים קודמים-מי שבונה בית על יסודות רעועים אל יתפלא אם הבית יתמוטט יום אחד. דבר אחד אני מבטיחך,יהודים יראי שמיים תמיד יהיו בארץ ישראל! מי שעיניו בראשו יכול לראות בבירור את הכוון אליו צועד (או יותר נכון-רץ) איזורנו והנבונים ימהרו להצטייד בגלגל הצלה (ואין הכוונה לצורך שחיה בים). שבת שלום.
_new_ הוספת תגובה



לאריה: הספקנות הגוברת היא תופעה טבעית
אורי מילשטיין (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 8:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמו המוות

הספקנות גוברת בקרב יהודים רבים, הוא תופעה טבעית של התפרקות המערכת כמו המוות למשל. סקר שנעשה בבריטניה מלמד שרוב תושביה רוצים להגר ממנה ואותם דברים אמורים בהרבה מדינות. יש אנשים שמתפרנסים מפירוק מערכות ויש שרק נהנים מן התהליך. אבל יש מעט מאוד אנשים שמבינים אותו.
_new_ הוספת תגובה



אורי: הצעתי למטה רעיון שאתה כבר סמכא בנושאי
ישראל חרג (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 10:22)
בתשובה לאורי מילשטיין
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המלחמות וההסטוריה של מדינת ישראל תיזום מחקר על ההגירה הערבית לא''י ב 120 השנים האחרונות ושתפריך סוף סוף את השקר הפלשתיני הנתעב שהם בני הארץ ממאות שנים. נתתי כמה דוגמאות ששמעתי וקראתי על העניין ,אבל משום מה לא מודגשת העובדה שכ שני שליש מפליטי 1948 היו מהגרים וצאצאי מהגרים מהחוראן, לבנון, ירדן וכ''ו שפשוט חזרו למכורותיהם .
אולי אתה יכול לתת דוגמאות נוספות לאלו שנתתי למטה.
_new_ הוספת תגובה



צדקת הדרך ורלוונטיות ההימנון אינה סותרת מדינה
ישראל חרג (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 8:35) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מתוקנת עם שלטון תקין ומערכות מתפקדות וצדק חברתי ובזה נכשלנו ומוטב להודות בכך מאשר לעטוף זאת בפטריוטיזם אמיתי או מזויף. השאלה שכולנו צריכים לשאול לפני צדקת קיומנו שהיא לדעתי , מובנת מאליה מעצם היותנו בני אנוש היא מה ששאל אלוף מיל. בני פלד ז''ל : האם יש מקום לקיום מדינה יהודית יענו (כי גם ערכי היהדות עוותו בה לקרדום לחפור בו ולהשתמטות ממילוי חובות ופרזיסיות פושעת במסווה של שמירת מסורת) מושחתת, עם שלטון מושחת ועם אדיש עד מטומטם אם הוא מוכן להמשך כזה. בגלוי אומר כצאצא של גדולי היהדות(הרב גרשם מאור הגולה - מכאן שמי) ושל הרמ''א מצד סבתי - אני בספק ! והלוואי שארגיש תקווה כי יש סכוי לתיקון ולו חלקי או לפחות לעיכוב תהליכי ההשחתה הפנימיים.
_new_ הוספת תגובה



אריה אתה צודק, הימנון לא משנים
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 9:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כאשר הוא חדל להיות ''רלוונטי''. ההימנון הצרפתי קורא בפה מלא ל''שפיכת דמם של האריסטוקרטים'', מה שהיה מאוד רלוונטי בתקופת המהפיכה. לא יעלה על דעתו של אף צרפתי לשנות את זה. ההימנון הגרמני ממשיך להטיף ש''גרמניה מעל לכל'' ואזה לא מפריע לאף אחד.
_new_ הוספת תגובה



הימנונים מעל לכל
דורון ארזי (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 16:57)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עקרונית אתה צודק לגבי שינוי הימנונים, אך דווקא
לגבי גרמניה אתה טועה: כחלק מהתגובה על הטראומה
הנאצית הוחלף הבית הראשון המדבר על ''גרמניה מעל לכל''
בבית השלישי שהשורה החוזרת בו היא ''אחדות, משפט וחירות''.
וגם השיר המקורי ''אל, נצור את המלך'' המשמש כהימנון הבריטי, כלל את הבית ''אל, מי יתן
והמצביא ווייד (Wade)/ ימחץ את הסקוטים המרדניים''-
שכמובן הושמט ולא הושר יותר כשנעשה הימנון הממלכה המאוחדת שבה הסקוטים חברים מכובדים. משמע: הימנונים אומנם מתקבעים ומתקדשים
בתקופות היסטוריות מסוימות, אך לעתים בהחלט נעשה בהם ניתוח
קוסמטי קל.
_new_ הוספת תגובה



תודה על המידע
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 19:02)
בתשובה לדורון ארזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



על לא דבר; ועוד פיסת מידע
דורון ארזי (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 20:48)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ועכשיו עלה בדעתי, שייתכן שאתה גם טועה לגבי ההימנון
הצרפתי. המרסילייזה כוללת אומנם את השורה ''הדגל
החמוץ מדם מתנופף'' וקריאה כללית ''הבה נתנגד
לעריצות'' אך לא קריאה לשפיכת דם האריסטוקרטים; זה היה מפתיע, שכן מחברו, רוז'ה דה ליל, היה אריסטוקרט (ומלוכני)
בעצמו. ייתכן שאתה מערבב בינו לבין השיר העממי הגדול האחר של המהפכה הצרפתית, ''זה ילך'' (C,a ira )
הכולל את הקריאה ''לתלות את האריסטוקרטים על פנס
הרחוב''.
_new_ הוספת תגובה



למה להגיע לצרפת ולגרמניה? הרי את ה''תקווה'' גם שינו
מוטקה צביאלי (יום ראשון, 01/09/2002 שעה 6:56)
בתשובה לדורון ארזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נפתלי הערץ אימבר שגר ב''לואר איסט סייד''
ב''יונייטד סטייטס'' כתב את ה''תקוה''.
מה ששרים היום:
''להיות עם חופשי בארצנו
ארץ שציון וירושלים''
הוא שינוי מהמקור:
לשוב לארץ אבותינו
עיר ציון וירושלים''
ולמי שעדיין לא ראה את כל ההמנון:
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה

עוד לא אבדה תקותנו
התקוה שנות אלפיים
לשוב לארץ אבותינו
ארץ ציון וירושלים

עוד לא אבדה....

כל עוד דמעות מעינינו
יזלו כגשם נדבות
ורבבות מבני עמינו
עוד הולכים על קברי אבות
פזמון..
כל עוד חומת מחמדינו
לעינינו מופעת
ועל חרבן מקדשנו
עין אחת עוד דומעת
פזמון...
כל עוד מי הירדן בגאון
מלא גדותיו יזולו
גלי כנרת בשאון
בקול המולה יפולו
פזמון...
כל עוד שמה עלי דרכים (''מ'' דגושה ומלרע מלשון שממה)
שער יוכת שער
ובין חרבות ירושלים
עיר בת ציון בכיה
פזמון...
כל עוד דמעות טהורות
מעין בת עמי נוזלות
ולבכות לציון לראש אשמורות
עוד תקום בחצי הלילות
פזמון...
כל עוד נטפי דם בעורקינו
רצוא ושוב יזולו
ועלי קברות אבותינו
עוד אגלי דם יפולו
פזמון...
כל עוד רגש אהבת הלאום
בלב יהודי פעם
עוד נוכל קוות גם היום
כי ירחמני אל זועם
פזמון...
שמעו אחי בארצות נודי
את קול אחד חוזינו
כי רק עם אחרון היהודי
גם אחרית תקותנו
פזמון...
_new_ הוספת תגובה



''אחדות, משפט וחירות'' במקום נוסף
גלעד דנבום (יום ראשון, 01/09/2002 שעה 11:40)
בתשובה לדורון ארזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם בוחנים טוב-טוב את צידו של מטבע ה- 2 יורו מהסידרה הגרמנית (עליו נמצא העיט הפדרלי הגרמני), אפשר להבחין כי חרוטות עליו מילים אלו בדיוק.
(בגרמנית, כמובן, ''EINIGKEIT UND RECHT UND FREIHEIT'')

אגב, על אותו המטבע מהסידרה ההולנדית חרוט ''GOD ZIJ MET ONS'', שפירושו בהולנדית ''אלוהים, היה עימנו''.
אין ספק כי האתוס הנוצרי טבוע עמוק במוסר ההולנדי הבסיסי, גם בהתחשב במצבה הרב-תרבותי הנוכחי של ארץ השפלה.
_new_ הוספת תגובה



למה לא משנים?! זה התקדש, או משהו?
נסים ישעיהו (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 20:51)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לאריה פרלמן- מאמר יפה ומרגש
רפי אשכנזי (יום חמישי, 29/08/2002 שעה 23:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



תקווה נושנה
דורון ארזי (יום שישי, 30/08/2002 שעה 1:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אימבר כתב: ''עוד לא אבדה תקוותנו/התקווה הנושנה/לשוב לארץ אבותינו/לעיר בה דוד חנה''. ארץ ציון וירושלים הוכנסה על ידי מטמן כהן ב- 1904, כמדומני - בכל אופן בראשית המאה ה- 20. זו לא סתם נוקדנות (לדעתי) - הדבר מוכיח שיש מרחב שינוי מסויים, אומנם קטן, להימנונים המבטאים את תחושות דורם בתקופות של התגבשות לאומית.
_new_ הוספת תגובה



דורון ארזי: תודה,היה לי גם את הטקסט הזה והוא
מוטקה צביאלי (יום שני, 02/09/2002 שעה 7:16)
בתשובה לדורון ארזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא היה תחת ידי כשכתבתי את הגרסה שהיתה לי. במעומעם זכרתי את '' ''התקוה הנושנה...והעיר דוד בה חנה'' תודה.
_new_ הוספת תגובה



דורון: אפילו עם השינוי של ''לשוב לארץ אבותינו''
מוטקה צביאלי (יום שני, 02/09/2002 שעה 7:48)
בתשובה למוטקה צביאלי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין רוח השיר משתנה.
עם ההוספה של
''להיות עם חפשי בארצנו''
מתחלחלת ומתגנבת משמעות אחרת.
מסכים?
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי