  
  
  
|
 |
|
||
  תְּגוּבָה |
|||
|
|||
תְּקוּפַת הַטֶּקְסְט לְפִי סֵדֶר הַסְּעִיפִים: 1) סִפְרוּת רַבָּנִית מְאֻחֶרֶת, מֵהָעֵת הַחֲדָשָׁה וְעַד תְּקוּפַת הַהַשְׂכָּלָה. 2) לְשׁוֹן חֲכָמִים (תְּקוּפַת הַמִּשְׁנָה). 3) כְּמוֹ סְעִיף 1. 4) מַזְכִּיר מְאוֹד אֶת סִגְנוֹן סֵפֶר בֵּן־סִירָא, תְּחִלַּת יְמֵי בַּיִת שֵׁנִי אוֹ סוֹף יְמֵי בַּיִת רִאשׁוֹן. 5) כְּמוֹ סְעִיף 2. 6) שָׂפָה מִקְרָאִית. בַּיִת רִאשׁוֹן. 7) כְּמוֹ סְעִיף 1. 8) עִבְרִית מוֹדֶרְנִית, כְּגוֹן יְדִיעָה עִתּוֹנָאִית בְּיָמֵינוּ. 9) עִבְרִית מוֹדֶרְנִית אִם כִּי קְצָת מְיֻשֶּׁנֶת. כְּלוֹמַר: תְּקוּפַת הַמַּנְדָּט אוֹ מְעַט לְאַחַר מִכֵּן. 10) מַזְכִּיר אֶת לְשׁוֹן חֲכָמִים, אִם כִּי יִתָּכֵן שֶׁמְּדֻבָּר בְּחִקּוּי. לֹא הָיְתָה לִי בְּעָיָה לְהָבִין אֶת כָּל מַה שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֹא נִזְקַקְתִּי לְמִלּוֹן. יֵשׁ לִקְרֹא לַשָּׂפָה הָעִבְרִית ''עִבְרִית'', וְאִם רוֹצִים לְשַׁנּוֹת אָז ''יְהוּדִית'', כְּפִי שֶׁמְּסֻפָּר בַּמִּקְרָא (''דַּבֵּר אֲרַמִּית.... וְאַל נָא תְּדַבֵּר יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה וְגוֹ'). אֵין לְשַׁנּוֹת וְלוּ פְּסִיק אֶחָד מֵהַכְּתָב הָעִבְרִי (הָאַשּׁוּרִי לְמַעֲשֶׂה), וְאִם כְּבָר מִתְעַקְּשִׁים לְשַׁנּוֹת - אָז לָשׁוּב אֶל הַכְּתָב הָעִבְרִי הָעַתִּיק. בִּטּוּל הָאָקָדֶמְיָה לַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית? כֵּן. אֲבָל זוֹ כְּבָר גִּישָׁה כַּלְכָּלִית, שֶׁחוֹרֶגֶת בְּהַרְבֵּה מֵהַשְּׁאֵלָה הַתַּרְבּוּתִית־לְשׁוֹנִית־לְאֻמִּית שֶׁמּוּבֵאת כָּאן. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| חזק |
|||
|
|||
שלום אריה, חזק מאוד. כמה הערות: 1) מעניין להסיק איך אתה ואליצור מתייחסים לקטע של עגנון: הוא רואה בו תרגום של כתב זר, כלומר האוונגליון, ואתה כחיקוי לסגנון חז''ל. הייתי מעניין להבין מה מוביל אתכם להרגשה מוזרה בקריאת דברי עגנון? האם זה כל כך מיוחד שלא מזהים אותו כפרי טבעי של המחשבה העברית-יהודית? 2) מה טעם הכתיבה החסרת בתגובה שלך? האם אתה רוצה להוכיח דומות בין עברית עתיקה לעברית בת זמננו? 3) יש בהצעתך לשנות את שם השפה ל''יהודית'' הגיון מובן: יהודי היה צריך לגור ביהודה ולדבר יהודית כפי שצרפתי גר בצרפת ומדבר צרפתית. האם העובדה שהיהודים גרים בישראל והם דוברי עברית מובילה לבעיה בזהות הלאומית או אם דווקא מחזיקה את התפיסה הלאומית הספציפית של הזהות היהודית? ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חזק |
|||
|
|||
לק''י ניקולא ההבדל ביני לבין אריה הוא פשוט - אני קראתי את האונגליון ויודע מה כתוב שם לכן קישרתי בין דבריו לבין דברי יוחנן כפי שהסברתי לעיל. אריה לא קרא ולכן היה בלתי משוחד כאשר ניגש לקריאה. יש לזה השפעות גם בתחומים אחרים - למשל הרב יוסף קאפח ידע את הקוראן בעל פה (בלשון המקור כמובן) - והדבר השפיע מידי פעם על פרושיו לדברי חז''ל - לעומת זאת כמי שבא מארץ ערבית לא היה לו שום מושג בנוגע לאונגליון - והדבר ניכר בכתביו. סביר להניח שאילו לא הייתי קורא את האונגליון הייתי חושב בכיון של אריה. בקיצור - לא תמיד כדאי לדעת יותר מידי. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חזק |
|||
|
|||
שָׁלוֹם נִיקוֹלָא, רֵאשִׁית תּוֹדָה. 1) כְּתִיבָה מְלָאכוּתִית הִיא חֵלֶק בִּלְתִּי-נִפְרַד מֵהֲוַי הַשָּׂפָה. כָּל שָׂפָה. מְגִלַּת אֶסְתֵּר, לְמָשָׁל, כְּתוּבָה כְּחִקּוּי לַשָּׂפָה הַמִּקְרָאִית שֶׁל יְמֵי בַּיִת רִאשׁוֹן. בְּכָל אֹפֶן אֵינֶנִּי מַסִּיק מַסְקָנוֹת מַרְחִיקוֹת-לֶכֶת מֵעַגְנוֹן וּכְתִיבָתוֹ. 2) הַטַּעַם בִּכְתִיבָה מְנֻקֶּדֶת הוּא אַהֲבַת הַדִּיּוּק, הַבְּהִירוּת וְהָאֶסְתֶּטִיקָה שֶׁבַּנִּקּוּד, וְהַעֲרָצָה לַמִּבְנֶה הַמְּסֹעָף וְהַמַּרְשִׁים שֶׁבָּנוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּטְבֶרְיָה. 3) אֲנִי מַסְכִּים אִתְּךָ שֶׁהָעָם הַיְּהוּדִי הָיָה צָרִיךְ לִקְרֹא לִמְדִינָתוֹ ''יְהוּדָה'' וְלִלְשׁוֹנוֹ ''יְהוּדִית''. דֶּרֶךְ אַגַּב, כַּאֲשֶׁר הִכְרִיזָה הַתְּנוּעָה הָרֶבִיזְיוֹנִיסְטִית חֵרֶם עַל מוּצְרֵי גֶּרְמַנְיָה הַנָּאצִית בִּתְחִלַּת-אֶמְצַע שְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים, בָּאָה יְדִיעָה בָּעִתּוֹן בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: ''יְהוּדָה מַכְרִיזָה מִלְחָמָה עַל גֶּרְמַנְיָה''. יְהוּדָה - וְלֹא יִשְׂרָאֵל. בְּהֶחְלֵט יֵשׁ בְּכָךְ מִשּׁוּם בִּלְבּוּל וְטִשְׁטוּשׁ הַזֶּהוּת, וְגַם פֶּתַח לְמִינֵי הוֹזִים וְלֵיצָנִים שֶׁרוֹצִים לִבְרֹא ''לְאֻמִּיּוּת יִשְׂרְאֵלִית'' ר''ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חזק |
|||
|
|||
יופי אריה, רק טעות אחת מצאתי. אבל הפעם עליך למצוא אותה בעצמך... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיפשתי ולא מצאתי את הטעות |
|||
|
|||
אני מעוניין לדעת מה היא הטעות. תודה ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כנראה שמצאתי את הטעות |
|||
|
|||
אני מניח ש„אוהד בית''ר” התכוון לכך שבסעיף 3 כתוב „חֵרֶם עַל מוּצְרֵי גֶּרְמַנְיָה”. לא אמור להיות דגש באות ג' אם המלה שלפניה מסתיימת באות י'. זו הטעות היחידה שאני מצאתי, אבל יתכן שהוא מצא משהו אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא רע אריה, לא רע |
|||
|
|||
רַק שְׁתֵּי טָעוּיּוֹת נִקּוּד... בֶּן סִירָא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר כאוהד ביתר שרוף, לי כמובן לא היו בעיות בהבנת הקטעים, מה שאין כן לגבי אוהדי הפועל או מכבי, שלא לדבר על אוהדי סכנין. אגב, העברית הכי זרה לזו המדוברת היום היא זו שכתבו חכמי ספרד ביני הביניים, שתרגמו ספרים שנכתבו לכתחילה בערבית. לדוגמה תרגומו איבן תיבון למורה הנבוכים נשמע ונקרא כמו ערבית בעברית. טוב שהסגנון הזה לא שרד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תסביר לצרפתי |
|||
|
|||
אהוד שלום, אם הבנתי היטב, תיקנת בן סירא בהחלפת הצירי עם סגול במילה בן והסרת את המקף. אנא תסביר לי... אני מבין שאם המילה ''בן'' היא בסמיכה, אז צריך לנקד סגול ולא צירי, אבל האם זאת טעות להסיר את מקף?? באשר לביטוי ''מה שנאמר'', מדוע צריך דדש חזק בשי''ן? אני אשמח לדעת, היות ואני מכין את עצמי להיות יום אחד, בעזרת ה', מורה לעברית באוניברסיטה בצרפת :) ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קבל ממני עצת חינם |
|||
|
|||
אל תבזבז את זמנם של התלמידים בלימוד ניקוד וכללי ניקוד. אם תעשה זאת זה יהיה הדבר המטופש ביותר שניתן להעלות על הדעת. הדבר היחיד אותו צריכים התלמידים לדעת בעניין הניקוד הוא כיצד לקרא טכסט מנוקד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קבל ממני עצת חינם |
|||
|
|||
לק''י כנראה שעמיש צודק בענין הניקוד. לאנשים רגילים חבל על המאמץ וחבל על הזמן. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קבל ממני עצת חינם |
|||
|
|||
תודה על העצה. בנסיון שלי, לא ממש שמתי לב לניקוד הנכון עד שהתעניינתי בנוסחות השונות של התנ''ך, ולמשל למה כתר ארם צובה הוא כתב יד בטוח יותר מזה של לנינגרד. אף, האם בכל זאת מישהו יכול לענות לשאלותיי? אני מבטיח שלא אפריע את תלמידי צרפת עם עיניינים כאלה :) תודה ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קבל ממני עצת חינם |
|||
|
|||
טוב, מצאתי בעצמי את התשובה באתר הבא: ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מקווה כי לא חשבת |
|||
|
|||
שאני יכול לענות על זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קיוויתי תשובה |
|||
|
|||
מאוהד ביתר או מאליצור סגל... אבל עכשיו לא נורא :) ניקולא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קיוויתי תשובה |
|||
|
|||
לק''י אני לא מתמצא בניקוד ובקושי עברתי את מבחן הבגרות בדקדוק בזמנו. בקריאה בבית כנסת אני משתדל להקפיד כמיטב יכולתי על ההגוי הנכון בקריאה ולשם כך הבנת הניקוד חשובה - אבל אני לא יודע לנקד בעצמי. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דגש חזק לאחר ''מה'' |
|||
|
|||
עד כמה שזכור לי, המלה ''מה'' מתנהגת כמעט תמיד כמו ה' הידיעה. בפרט - בדרך כלל יבוא אחריה דגש חזק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דגש חזק לאחר ''מה'' |
|||
|
|||
כן, אתה צודק שהתופעה דומה. ה''מה'' נחשבה למחובר למילה הבאה ומתנהגת כמו ה''א הידיעה. יש הסבר מדוע ה''א הידיעה דורש דגש חזק אחריו: זה בגלל שהצורה הארכאית הייתה ''הל'' כמו בערבית ואירעה תופעה של טמיעה של הלמד ובוזמנית ''פיצוי'' לטמיעה זו בהכפלת העיצור שבא אחריו. אפשר לראות תופעה דומה במילה ''מן'' כשהיא מחוברת למילה: נשאר המי''ם והנו''ן נופל אבל יש תופעה הכפלת העיצור הבא. חוץ במקרה ומדובר בגרנוית, אז מתארכת התנועה שעל העיצור. לגבי ה''מה'', אני מנחש שיש הסבר דומה, אבל אני לא בטוח... אולי בגלל שהצורה הארכאית היית ''מָן'' (עם קמץ במי''ם)? ניקולא | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי