  
  
  
|
 |
|
||
  שמחת הימין לא תארך זמן רב |
|||
|
|||
גדעון שלום קראתי בעניין את הניתוח המאלף שלך בפרק הדן בנאום בוש ותוצאותיו. אני מבין ממנו שאם ל''רשעים'' טוב מהנאום של בוש , אז לך רע. ראשית אפנה אותך לתגובתו של פרלמן כדי שתראה שלא לכולם טוב , וזה כנראה בגלל שפרלמן מבין עכשיו מה שחבריו יבינו יותר מאוחר. בוש קבע מסגרת לפתרון הסכסוך על פי המדיניות האמריקאית המסורתית , הגורסת הסדר פשרה ביננו לפלשתינאים הקרובה לעמדותיך הרבה יותר מאשר לעמדת מרכז הליכוד. בטווח הקצר מאד אכן תהיה הסלמה , ונקווה שנשרוד אותה (לפחות ברמה האישית) . בהמשך צפוי להתפתח התהליך שיכפה על ממשלת ישראל , ולא משנה איזו ממשלה זו תהיה פתרון שיהיה פחות או יותר בסביבות מיתווה קלינטון. ההסדר הכפוי כבר בדרך , גם אם זה לא נראה כך מעבר לענני האבק של הטנקים והדי הפיצוץ של הפיגועים. כי זהו האינטרס של ארה''ב . להזכירך, אביו של הנשיא הנוכחי שהוא גם בין יועציו הקרובים, לא היסס לפעול כנגד ממשלת שמיר כאשר נראה היה לו שזה מה שדרוש לארה''ב. אז אולי זה לא יפה לצפות לעזרה מבחוץ , אבל מדינת ישראל שוקעת כיום בבוץ כזה , שרק עזרה כזו תוכל לחלץ אותה ממנו. אז אל תתייאש בברכה רפי | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מר גטניו, חוששני שאתה מטעה |
|||
|
|||
''חזונו'' של נשיא ארצות-הברית בוש [הבן] בדבר מדינה פלשתינאית, לא רק שאיננו נסמך על מדיניות אמריקנית ''מסורתית'' - אלא נוגד אותה במפורש. ממשלי ארצות-הברית הביעו תדיר את התנגדותם למדינה פלשתינאית עצמאית, בטענה שמדינה כזאת לא תתרום ליציבות האזור. ליתר דיוק הם נהגו לומר: ''ארצות-הברית איננה תומכת בכינונה של מדינה פלשתינאית עצמאית [ממערב לירדן]''. עמדה זו הובעה גם במכתב הבטחונות מבוש האב לשמיר ערב ועידת מדריד. נכון גם שארצות-הברית התנגדה לשליטה קבועה של ישראל ביש''ע - אך עדיין אין מדובר בעמדה הקרובה לעמדתו של ספירו. הסיבה היחידה לכך שממשלי ארצות-הברית התחילו לדבר על מדינה פלשתינאית (קלינטון במרומז ובוש במפורש) היא מדיניותם והכרזותיהם המזיקות של ראשי ממשלות ישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה - בעניין מדיניות ארה''ב |
|||
|
|||
אריה שלום המדיניות המסורתית של ארה''ב קובעת לאורך כל השנים כי ההתנחלויות הן מכשול לשלום ולהסדר , ועד תקופתו של קרטר דובר בהן כבלתי חוקיות. לאחר ממשל קרטר הפסיקו לדבר על חוקיות ההתנחלויות והמשיכו להגדירן עד עצם היום הזה כמכשול. עמדה זו בהחלט קרובה יותר לעמדתו של גדעון ספירו מאשר לעמדתו של צחי הנגבי. אין חשיבות גדולה מבחינתנו לעמדת ארה''ב מה כן יהיה בשטחים, מה שחשוב זה שהציר סביבו מתנהלת המדיניות האמריקאית הוא שאנחנו לא נהיה שם. לאור עמדה זו איני מבין את צהלת הימין , אלא אם כן כמו שסברתי קודם , היא נובעת מחוסר הבנה של התהליכים הממשמשים ובאים. מדינה פלשתינאית כן או לא , זו לא אידיאולוגיה , זהו אמצעי להסדר שירגיע את האזור. אם לדעת האמריקאים המכשיר הזה יהיה יעיל בהשגת מטרה, הוא יהפוך לדגל במדיניותם . יתכן ואלו שהזמינו את בוש הבן להיות חבר מרכז ליכוד , סוברים כי ''חזון'' בוש בעניין מדינה פלשתינאית הוא כמו מצע המפלגות בארה''ב המבטיח את העברת שגרירות ארה''ב לירושלים , ואח''כ משהה את החלטה עד הבחירות הבאות שם. לדעתי , ייסתבר להם שהם טועים , מאחר ומניעת התלקחות במזרח התיכון הוא אינטרס אמריקאי קבוע , בעוד שהבטחות כמו עניין השגרירות הוא אינטרס של כל הממשלים בתקופת בחירות בלבד. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי שלום וברכה. |
|||
|
|||
ראיתי לנכון להדגיש את התנגדותה המסורתית של ארצות-הברית למדינה פלשתינאית עצמאית. נכון שההתנחלויות נתפסו (בטעות, כמובן...) על ידי ממשלי ארצות-הברית כמכשול לשלום, אם כי בנוגע לחוקיותן - לא רק שלא נפסק הדיבור על חוקיותן, אלא שבמהלך ממשלי רייגן וקלינטון (עד פארסת טאבה) דובר בפירוש על שלילת ''אי-חוקיותן''. אני גם לא מסכים להגדרתך את הציר שעליו סובבת מדיניות ארצות-הברית: רייגן הביע לא פעם את התנגדותו הנחרצת לשיבת ישראל לגבולות 1967, ובאופן מעשי, אף נשיא (בוודאי לא קלינטון בראשית כהונתו, לא חלם לדרוש מישראל נסיגה מירושלים ובקעת הירדן, למשל. ראוי גם להזכיר את תכנית המטכ''ל האמריקני להישרדות ישראל (יוני-יולי 1967) שקבעה חד משמעית כי על ישראל להחזיק ביהודה ושומרון (ללא הבקעה); ברמת הגולן (כולל קונייטרה) ומיעוט מאדמת סיני - בכדי להישרד. ברור, כי הנטיה הפוליטית היא זו שקובעת, ור' ערך תכניות רוג'רס ורייגן. עם זאת, אין זה מן הנמנע כי ישראל יכולה ''לסייע'' לארצות-הברית ''לשפץ'' את מדיניותה, כפי שאירע בעקבות תכנית רייגן: מאז שבגין דחה אותה בתקיפות - ובעיקר בעקבות כך - ''נזכר'' רייגן לדבר בהתלהבות על כך שהוא ''לעולם'' לא היה דורש מישראל לסגת לגבולות כה בלתי-בטוחים כגון גבולות 1967. לסיכום - אני לגמרי מסכים איתך שבסופו של דבר, רצונה הבסיסי של ארצות-הברית הוא פרגמטי: שקט ויציבות. מבחינה זו, אין משמעות רבה לשאלה האם ייזרקו היהודים לים/חזרה לגלות, או שייזרקו הפלשתינאים למדבר. העיקר שיהיה שקט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: כמאמר החבר'ה, מהפה שלך לאוזן של האלוהים |
|||
|
|||
רפי ידידי, הלוואי והתחזית שלך תתממש. אינני אומר שזה בלתי אפשרי, אבל אני פסימי על סמך 35 שנת כיבוש. בכל אותן שנים ארורות, היו תמיד הודעות מנומסות של משרד החוץ המאריקני, לעתים גם של נשיא זה או אחר, שהביעו הסתייגות לפרוטוקול כל אימת שישראל הקימה שכונה חדשה במזרח ירושלים או התנחלות חדשה בשטחים הכבושים. הימין בהחלט רשאי לשאוב עידוד מאותן 35 שנים, בבחינת הכלבים נבחו והשיירה עברה, ולפחות כפי שהדברים נראים עתה, היא ממשיכה לעבור. מתקרב היום שבו אנשים כמוך יצטרכו להחליט, האם להמשיך בהתנגדות מילולית לכיבוש ולאפרטהייד, תוך השלמה מעשית עם מעשי הנבלה (בתוספת חזרה מלומדת על המנטרה הציונית של ''מדינה יהודית דמוקרטית''), או לומר גלויות לימין (כולל מפלגת העבודה שהיא בסופו של דבר חלק מהמערך הימני) - יצרתם מציאות דמוגרפית חדשה בשטחים הכבושים, שהיא בלתי הפיכה, אלא באמצעות מלחמת אזרחים. כדמוקרטים ושוחרי זכויות אדם איננו משלימים יותר עם האפרטהייד שיצרתם שם, עם התנחלויות עירוניות וכפריות המיועדות אקסקלוסיבית ליהודים, עם זכויות היתר למתנחלים בנושאי קרקע ומים, עם ממשל צבאי הכופה שלטונו על שלושה מיליון פלסטינים. אנו תובעים לספח את כל השטחים לישראל, להעניק אזרחות לכל הפלסטינים וליצור מדינה חדשה, על בסיס חוקה דמוקרטית ושוויונית, (אפשר להשתמש בחוקה האמריקנית כתשתית), מדינת כל אזרחיה. מה דעתך? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדינת כל אזרחיה, גם אם זה טוב - לא בדורנו |
|||
|
|||
גדעון שלום כשם שמטבע היורו וההסכמים הכלכליים הנוכחיים לא הופיעו באירופה עם תום מלחמת העולם השניה אלא רק בימינו אלה, כך איני יכול לראות מציאות שאינה מופרדת בימינו אנו. לפחות לא במדינה בה אני רוצה לחיות. לא הייתי רוצה , ואני בטוח שגם אתה לא , לחיות במדינה שדפוסי ותרבות השלטון שלה הם כמו אלה הקיימים בחברה הפלשתינאית, ובמדינת כל אזרחיה הם יהיו רוב כבר בתחילת הדרך.(עם כל הביקורת לגבי תרבות השלטון בישראל לה שותפים לא מעטים בפורום הזה , ומכל הקצוות, עדיין יש הבדל גדול ביננו לבין הפלשתינאים ). לכן הפתרון צריך להיות הפרדה, ומציאות של שלום בין שתי המדינות, שייתכן כי ברבות הימים, אינטרסים כלכליים וחברתיים בשתי החברות יאפילו על הלאומיות. תהליך כזה דורש זמן - והרבה. המציאות בשטחים אינה בלתי הפיכה , וישנם מספר פתרונות שניתן להגיע אליהם ביום בו יישבו לדבר. כמו למשל , לאפשר זכות שיבה מוגבלת לפליטי 48 תמורת הסכמת הפלשתינאים להישארות היהודים השטחים (אלו שירצו בכך , וכמובן כפופים לחוקי המדינה המארחת) הערה אחרונה, אכן מפלגת העבודה התגלתה במלוא ימניותה , ראה הקישור שהבאתי למטה להחלטת הממשלה מהיום בקשר לבית הדין בהאג. בברכה רפי קישורים: הממשלה התנגדה להצטרפות לבית הדין הבינלאומי בהאג: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1971155,00.h... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם מאיים האדון ספירו במלחמת אזרחים? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנדון: מלחמת אזרחים |
|||
|
|||
''האם מאיים האדון ספירו במלחמת אזרחים''? שואל האדון הימני אריה פלדמן? והתשובה היא: אינני מאיים. אני כבר מצוי במלחמת אזרחים עם המתנחלים, אלא שבשלב זה אין בידי הכוח והעוצמה להביסם. מלחמת אזרחים היא לעתים אופציה חיונית, כואבת ככל שתהיה, ליציאה מהמיצר אל המרחב. ללא מלחמת האזרחים האמריקנית, ששיחררה את ארה''ב מהעבדות, היתה אמריקה ממוקמת היום כאחת ממדינות העולם השלישי, על כל המשתמע מכך. מלחמת האזרחים היתה ללא ספק טראומה למשתתפים בה, בוודאי לאלה שהובסו, אבל היא שאיפשרה את הזינוק הגדול של ארה''ב לעבר העמדה המובילה, כלכלית, תרבותית, פוליטית, בה היא ניצבת כיום. מה העבדות בארה''ב, כך הכיבוש וההתנחלויות אצלנו. ישראל משועבדת היום להתנחלויות ולמתנחלים. הם משקיעים אותנו לעבר התהום והחידלון. עדיף כמובן להשתחרר מהעבדות הזו בדרכים לא אלימות, אולם יתכן ויתברר שהדבר בלתי אפשרי משום קנאותם הבן לאדנית של מתנחלים רבים, ביניהם הגרעין המוביל. קנאות זו מונעת מהם קבלת עול ערכים דמוקרטים. האמונה באל ובכתבי הקודש על פי פרשנותם הלאומנית פונדמנטליסטית, עדיפה בעיניהם על הכרעה חילונית דמוקרטית. על כן בהחלט יתכן, שלא יהיה מנוס ממלחמת אזרחים בין האגף החילוני ליברלי של החברה הישראלית לבין המתנחלים, במטרה להשתחרר מהעבדות שההתנחלויות והמתנחלים כפו עלינו. אני בהחלט צופה סיטואציה שרק הבסה וריסוק מוחלטים של הפלנגות החמושות של המתנחלים, יאפשרו למדינת ישראל להשתחרר מאזיקי העבדות כדי להעפיל שוב למרומי העולם הדמוקרטי. מכל מקום, אם תפרוץ מלחמה כזו, מקומי בין מתנגדי העבדות ומביסי המתנחלים מובטח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| וכן קנאותם המטורפת |
|||
|
|||
של אנשי השמאל הקיצוניים, כפי שמתבטא בהפגנות שלהם נגד מחסומים. טירוף חולני, אני פשוט לא יכול לתאר זאת אחרת בינתיים היו פחות מקרים של מתנחלים שתקפו שוטרים (כמו הגרעין הקשה בחברון) מאשר של התפרעויות אלימות כמו שבמחסומים וכן בארועי אוקטובר. לא משנה מה היתה תגובת המשטרה, את התמונות המזכירות בדיוק מופלא את האינתיפאדה כולנו ראינו. דרך אגב, צבא הכיבוש המטורף וכולי - גם בו צריך להילחם, לא כן? אתה כבר ממש רוצה להקים מדינה חדשה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקיצור: מדוע להתפתל? |
|||
|
|||
יאמר נא האדון השמאלני גדעון ספירו (ואגב - שמי פרלמן ולא פלדמן) - שהוא מאיים במלחמת אזרחים אלימה. אמנם יפה דיבר האדון השמאלני על ענייני עבדות וערכי דמוקרטיה, אך לי נראה שהניסיון לכסות על ערוות האיום בטבח המוני באמצעות מנטרות מעופפות כגון ''הבסת העבדות'' - הינו שקוף עד כדי גיחוך. לא פחות מגוחך הוא הקיבעון לפיו המתנחלים הם איזה מין של ''פונדמנטליסטים דתיים של כתבי הקודש'' - כאשר חלקם הגדול הוא חילוני, ואפילו מבין מנהיגיהם הנחשבים לקיצוניים אפשר למצוא חילוניים כדוגמת עו''ד אליקים העצני. מה גם שהמתנחלים לא עומדים לבד - איתם עומדים מיליוני תומכיהם בתוך ישראל של ''גבולות אבא אבן'' - מתוכם מאות אלפי תומכיהם המובהקים. בקלות רבה ניתן להפוך את הקערה על-פיה, ולומר שיש לנקוט במלחמת אזרחים אלימה על-מנת להשתחרר מאחיזת החנק של כנופיית-אוסלו, אשר במחשכי הרמאות והקנוניה רקחה ''הסכם'' שהוביל את כולנו אל עברי פי-פחת. אולי גם נאיים במלחמת אזרחים נגד מי שאפשר להגדיר - אם רוצים להתלהם - הגזענים האנטישמיים הרוצים לבצע טיהור אתני ביהודי יש''ע - רק מפני שהם יהודים. והנה מוצא אתה את עצמך בצד הנאור - הלוחם נגד מזימות של גירוש המוני... אפשר לאיים ואפשר להילחם - לעתים זו הדרך הקלה. אבל אני בוחר בדרך הקשה - דרכו של בגין ז''ל, על קברם הטרי של טבוחי אלטלנה: ''לא ירים יהודי יד על יהודי בעוד האוייב בשער''. ואני אף ארחיב את היריעה ואוסיף: ''לא ירים יהודי יד על יהודי'' - לפחות לא ראשון! האדנים השמאלניים כדוגמת יוסי שריד, נואשו זה מכבר מן ה''דמןקרטיה החילונית'', ווויתרו סופית על יומרתם לשכנע את הציבור באורח דמוקרטי בצורך לפנות את יש''ע ולגרש את המתנחלים. לכן - הם פונים אל דרך הכפיה האלימה - דרך הטלת ''משטר נאמנות בינלאומי'' על מה שקרוי בפיהם ''הגדה המערבית''. הקיצוניים יותר משריד - כדוגמת שולמית אלוני - אינם בוחלים גם בדרך הסרבנות המתוקשרת והמאורגנת - על-מנת לכפות את דעתם באמצעות פירוק הצבא. גם החגא סביב הקמת בית המשפט בינלאומי הפלילי בהאג - שייך לאותה האסכולה: אי אפשר לשכנע באורח דמוקרטי שמדיניות ההתנחלות היא טעות פוליטית/אסטרטגית - אז הבה ניתלה באיזה סעיף של ''פשעי מלחמה'' - ונזמין את הפריץ הנה. ולבסוף - כאשר כלים כל הקיצין: משטר הנאמנות לא בא; הסרבנות גוועת; בית המשפט בהאג לא בטוח שיספק את הסחורה - תמיד נותרת אופציית ''אגרופי הפועל'' הוותיקה - המוצאת תדיר מן הנפטלין. כשאני שומע את איומי ספירו - צד אחד בי משתעשע - כיוון שאני יודע כי מדובר באיומי מיעוט קטן. אבל צד אחר בי חושש: הרי פעם גם תומכי המדינה הפלשתינאית וההידברות עם אש''ף היו מיעוט קטן... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלימות פוליטת - הקדמה או חלק ממלחמת אזרחים |
|||
|
|||
אריה שלום הויכוח הנוכחי עולה על מסלול מסוכן שסופו יכול באמת להוביל למלחמת אזרחים בה כולנו כמובן נפסיד. אני מקווה שרוב רובם של האזרחים לא יגררו אליה. הויכוח קשה , והמאבק ביננו לא פשוט , לפעמים מתווספים אליו ביטויים קשים שלא לצורך, אולם איום ממשי מצדה השמאלי של המפה לפתיחה במלחמת אזרחים אני לא רואה.(לפחות לא בהתנהגותו של השמאל עד היום). לא מהמחנה של שריד, אלוני או ספירו יצא זה שזרק רימון על מפגינים , נשפט , ובימים אלה סיכוייו להשתחרר מהכלא טובים ( ראה מאמר בידיעות אחרונות של סוף שבוע ב 7 ימים) ולא מהמחנה של שריד אלוני או ספירו יצא רוצח ראש ממשלה שנשפט הורשע וצובר מעריצים בעודו בכלא. לא מהמחנה ששל שריד אלוני או ספירו יצאו דיבורים על כך שיש דין שהוא מעל לדיני המדינה , והם מורי הלכה לציבור שאתה כל כך מעריך. כך שהסכנה למלחמת אזרחים אם קיימת חו''ח , קיימת כתוצאה ממעשים שאמנם מוקעים אך לא במידה הנדרשת לטעמי, היכולים להצית כאן אש שלא ניתן יהיה לכבותה (ואל תראה בדבריי אלה איום , אלא הערכה בלבד) מחויבותי שאיש שמאל לקבלת הכרעת רוב , מובניית בבסיס תפיסתי. אין אצלי גורמים שהם מעבר לאדם ולחברה שיכולים במחי מחשבה או החלטה להניע את התנהגותי , מה שבהחלט קיים במחנה הימין. גם אם אני מייחל (ואני אכן מייחל) להתערבות בינלאומית לצורך פתרון הסכסוך שלנו עם הפלשתינאים , כוונתי הברורה היא שהמעורבות הבינלואית תיצור תהליכים שישכנעו את מרבית הציבור לשנות את דעתו ולא בכפיה מסוג אחר.איני רואה כמצב אפשרי מצב בו תהיה נסיגה מהשטחים ללא רוב ברור שיתמוך בעניין, לעומת חלק ממתנחלי יש''ע שבהחלט רואים מצב בו הם יישארו במקומותיהם גם אם יהיה רוב לפינויים. אני בהחלט בעד אשרור האמנה ביננו ובתוכנו שאת כל החלטותינו נקבל רק באמצעות רוב . האם תוכל שכנע את הקצוות במחנה שלך להכנס לתוך הקונצנזוס הזה ? אני מסופק. ואם יש סכנה למלחמת אזרחים אלימה היא קיימת כתוצאה ממעשיהם , לא מדיבוריו של ספירו. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי גטניו שלום רב |
|||
|
|||
דווקא מהמחנה של שריד ואלוני יצאו אנשי ההגנה שזרקו רימונים על קהל בלתי-חמוש - וזה קרה בפברואר 1947. לא מהמחנה של העצני ולנדאו יצאו בוגדים, מרגלים ואפילו חברים באירגוני טרור ערביים. לא מהמחנה של העצני ולנדאו יצאו מעריצי רוצחי-המונים כגון יעל (''ערפאת הוא התגלמות המתינות'') דיין, או שמעון (''ערפאת הוא המייצג האותנטי של הסבל הפלשתינאי'') פרס. דווקא מהמחנה של שריד ואלוני יצאו דיבורים השוללים הכרעת רוב וכיבוד הדמוקרטיה: שולמית אלוני איימה לרדת למחתרת אם בגין ינצח ב1981; יצחק בן-אהרון הכריז שהעם טעה ב1977; עמוס עוז איים ב1989 לפוצץ גשרים ולחולל מרד, פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח ושטרנהל יבדל''א קראו לבצע טבח במתנחלים; בעיתון ''הקיבוץ'' פורסמו קריאות למלחמת אזרחים - והרשימה עוד ארוכה. אם אתה מייחל להתערבות בינלאומית בצורת תיווך בלבד - אין לי בעיה עם זה. אבל ראש מפלגה בינונית בישראל ושר חינוך לשעבר - קורא להטלת ''משטר נאמנות בינלאומי'' על יש''ע. קשה לי להבין כיצד מתיישבת ''הטלה'' של ''משטר'' כפוי עם דרכי שכנוע והכרעת הרוב. אני מנסה לשכנע את חבריי במחנה שלי לא רק להימנע חלילה מאלימות, אלא אף להשתדל להימנע מתוקפנות מילולית. עם זאת - סמכותי הרוחנית מוגבלת למדי, ככל הנראה. אני - בכל אופן - לא מאיים בפתיחת מלחמת אזרחים. בפעם האחרונה שהסתכלתי בתעודת הזהות שלי, לא ראיתי ''ספירו'' בשורה המיועדת לשם משפחה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשמח אם תרחיב את השכלתי בעניין אנשי ההגנה |
|||
|
|||
והרימון שנזרק על לא חמושים בשנת 1947. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרחבת השכלתו של רפי גטניו |
|||
|
|||
טעיתי בתאריך: 1948 ולא 1947. במסעדה בתל-אביב, ביקשו כמה מתומכי האצ''ל להאזין לתחנת הרדיו של האירגון. התקיים סכסוך קשה בין ההגנה לאצ''ל, עקב נסיונו של האצ''ל לנהל מגבית עצמאית. ההגנה טענה כי מדובר בחבלה במאמץ המלחמה של המוסדות הלאומיים המוסמכים. מתוך ''מעריב'', 27/02/1948: ''37 פצועים ממאורעות ליל אמש בכיכר מוגרבי קיבלו טיפול בביה''ח ''הדסה''. 29 נשארו בבית החולים ושניים מצבם אנוש. לפנות בוקר הובאה ל''הדסה'' צעירה ששכבה פצועה ומחוסרת הכרה כל הלילה בגן מאיר בת''א. 3 אנשים והם: יהודה רבינוביץ', בן-עמי לבנהרץ ואלפרד ריבנפלד נמצאים בביה''ח הירקון. מספר רב של אנשים שנפצעו פצעים קלים קיבלו עזרה ראשונה במגד''א''. ''דבר'' אותו תאריך - עמ' אחרון: ''[...]אצ''ל ריכז אספסוף של מאות אנשים שהחלו מתגרים במשמרת ורוגמים אותה באבנים. המשמרת התבצרה בבנין בלתי-גמור שבכיכר מוגרבי. האספסוף הוסיף להתפרע והסתער על המשמרת. תת-מקלע אחד נגזל מידי איש ההגנה. אז הוטלו בפקודת מפקד השרשרת שלושה רימוני-הפחדה להרתיע את המתפרעים. מיד הגיעו למקום שלוש מכוניות עמוסות אנשי אצ''ל. אנשי אצ''ל טענו את רוביהם ועודדו את האספסוף שלהם לתקוף שוב את המשמרת של ההגנה. אז הוטלו שוב רימוני-הפחדה אחדים והקהל התפזר[...] כעשרים פצועים קל מהתגרה נחבשו והלכו לבתיהם''. ''ידיעות אחרונות'' אותו תאריך: ''בית החולים ''הדסה'' נמצאים עדיין 16 מפצועי ההתפרעות אמש ליד כיכר מוגרבי בת''א. סבורים כי כמה מהם יעזבו היום את ביה''ח.'' אני מרשה לעצמי להטיל ספק גדול באופי קהל תומכי האצ''ל (''אספסוף'') כפי שאופיין על-ידי ''דבר'', ואני חושד גם בתיאור תוצאות האירוע (''20 פצועים קל''), ואני כמעט מגחך למראה הכינוי התמים שניתן לרימונים חיים - כביכול היו פצצות-מים בחג השבועות: ''רימוני הפחדה''. אך דבר אחד ברור: גם לפי התיאור העויין והמגמתי של ''דבר'' - לא פתח האצ''ל באש, אף לא לאחר שהוטלו רימונים פעמיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גטניו, בוש הכריז מפורשות על הקמת מדינהפלשתינאית |
|||
|
|||
לצידה של ישראל! משפט זה הינו אקסיומטי! אריאל שרון השלים עם עובדה זו. יש רוב מוחלט בעם למדינה פלשתינאית. לחץ של אירופה וארה''ב יביאו את שני הצדדים לסכסוך להסכם פשרה וכל צד יוכל לטעון בפני בוחריו / אנשיו שהוא נאנס (זהו הפיתרון היחיד האפשרי בהתאם לדילמת האסיר, מתורת המשחקים). השאלה הינה - מה יהיו גבולות הביטחון שלנו, כי אם הגדה תהיה מחוברת לירדן, לוחמי אל קעידה, חיזבוללה ושאר לוחמי אפגניסטאן ואירן ינהרו הנה בהמוניהם. כמובן שספירו גדעון ילחם עד כלות נשמתו שהמדינה הפלשתינאית, זכותה להתיר למי שהיא רוצה לבוא בתחומה. וכמובן זכותה להצטייד בנשק ולאיים על נתב''ג למשל, או לתת המשך של חסינות לגנבי הרכב וסוחרי הסמים.כך שהקמתה של המדינה לא תביא מזור מידי, אם בכלל, לסכסוך. צריך עוד נדבכים לשלום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נדבכים להסדר |
|||
|
|||
ראובן שלום כפי שאתה רואה , אני ממעט לדבר על שלום , ומרבה לדבר על הסדר. ואכן להסדר צריכים להיות עוד נדבכים מעבר לנסיגתנו מהשטחים והקמת מדינה פלשתינאית. נדבך קודם לכך ולדעתי הוא כבר קיים זו העצמה הצבאית של מדינת ישראל. גם עם העצמה הזאת באופן מוחלט אינה כפי שהצטיירה לנו במיתוסים השונים, הרי שלמציאות המזרח תיכונית היא מספיקה, ואין ספק כי עדיין אנחנו הכח החזק באזור, לפחות בנקודת זמן זו. נדבך זה מאפשר לנו להציע הסדר שליריבנו יהיה כדאי יותר לקיימו מאשר להפירו. נדבך נוסף הוא כמובן הפחתת האלימות , בעיקר ע''י חינוך ו''החלפת הדיסקט'' אצל כל המעורבים בסכסוך. נדבך נוסף הוא שתוף פעולה כלכלי (ולא המצב שהיה קודם לאינתיפדה ובמהלך כל שנות הכיבוש של יחסי אדונים - חוטבי עצים ושואבי מים) . אם תשים לב , בכל ארבעת הנדבכים הללו , עצמה, נסיגה, הפחתת האלימות וכלכלה , לארה''ב ולקהילה הבינלאומית יש יד ורגל. והם המנוף העיקרי שיוכל לקדם את התהליכים הללו. ללא סיועה המסיבי של ארה''ב , עוצמתנו הייתה רחוקה מזו שהיא היום. ללא התערבות המדינות המתונות בעולם הערבי אצל הפלשתינאים , לא יישתנו דפוסי החינוך ו''דיסקט המלחמה '' אצלם. אם קיים כיום גורם שמסוגל לגרום לשינוי יסודי אצל הפלשתינאים , הרי זהו הזרם המרכזי במצריים ובירדן שהשלים עם קיומה של מדינת ישראל. ללא סיוע בינלאומי , שתוף כלכלי אמיתי הדורש השקעות גדולות לא ייכון. וכמובן , שללא התערבות בינלאומית, ובעיקר ארה''ב לא תהיה נסיגה מהשטחים. לכן , אני חוזר לתחילת דברי , שההסדר בסופו של דבר יהיה כנראה הסדר כפוי , והצלחתו תלויה בשילוב כל הגורמים שציינתי לעיל. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי