  
  
  
|
 |
|
||
  דמגוגיה בשקל |
|||
|
|||
1) מהי הבעיה הקשה ביותר של החלכאים והנדכאים בכל מקום? רעב. אין אוכל. אז האוכל האמריקני שיגיע לישראל יוזל. לכאורה סיבה למסיבה - הנה יוקל עול הרעב על עניי ישראל. אבל קלינגר מתנגד. מדוע? כי מזון אמריקני זו ''אמריקניזציה''. עדיף שיהודים גאים יחטטו בזבל ו/או יסבלו מתת-תזונה ו/או ימותו מרעב - ובלבד שלא יאכלו מזון ''אמריקניזציוני''. ואם לא די בכך - הוא עוד מסובסד עקב מתן מענקים לחקלאי ארצות-הברית. ועל מה יצא קצפו של קלינגר הפעם? האם ילדי דימונה וקשישי נהריה הם אלו שמסבסדים את חקלאי ארצות-הברית? לא ולא. זוהי ממשלת ארצות-הברית בראשות בוש. אז העם האמריקני - מתוך האינטרסים שלו ומשיקוליו הפנימיים - נותן בעקיפין מתנה - סבסוד מזון - לעניי ישראל. זה טוב... זה טוב מאוד. אבל לא בעיני קלינגר. 2) ''אלו שזוכים במכרזי ההפרטה הם חבריו, המקורבים לו שמממנים מערכות בחירות שלו ושל שאר מנהיגי המדינה''. הפעם צודק לחלוטין. ה'הפרטה' הכי גרועה היא 'הפרטת-דמה', שבמהלכה המונופול הממשלתי מחליף ידיים - והופך למונופול פרטי - מבלי שניתנת אפשרות אמיתית לפתיחת תחרות. 3) ''בשוק הפתוח של נתניהו ניתן לנצל עובדים זרים, והרבה יותר משתלם לייצר רחוק.'' אני מניח שלא מדובר בתופעות בלתי-חוקיות כגון כליאת עובדים זרים, הונאתם או התעללות בהם - אלא עצם שכרם הנמוך - שהוא ''ניצול''. אכן אכזריות לשמה... מדוע באו העובדים הזרים לישראל? מדוע עזבו את ארצותיהם? מדוע אינם שבים למולדתם - אם בישראל הם סובלים מ''ניצול''? מי מפריע בעדם לשוב אל ארצם החופשית והשופעת - ולחיות בכבוד מעבודה בשכר ''בלתי מנצל''? אדרבא! אם בארץ מוצאם יוכלו להרוויח יותר - שיתכבדו וישובו אליה - ולא יהיה מאושר ממני לנוכח שיפור מצבם. אך אם תנאי העבודה והשכר בישראל טובים יותר מאשר בארץ מוצאם - הרי לא יכול להיות מר קלינגר אלא מאושר על השיפור במצבם הכלכלי. אכן משתלם לייצר רחוק - כאשר העובד הישראלי נהנה ממגוון כזה של קיצבאות, סבסודים, תמיכות, פטורים, שכר מינימום ושאר תנאים - שמאלצים את המעסיק הישראלי להשקיע בעובד ישראלי אחד הרבה יותר מאשר בעובד זר או רחוק. אולי נכריז על שכר מינימום של 2000 דולר לחודש + 50 ימי חופשה שנתית בתשלום + דמי ביגוד, הבראה, התאווררות והעברה - ואז נצווח חזק יותר על כך שישנם 900 אלף ולא 300 עובדים זרים - ואחוז אבטלה של 40 ולא 10 או 20 בקרב הישראלים... 3) ''תנועת הלביאות ששודדות בתי מכולת''. הנה הנה מגיע המרד הגדול: לא רק להתבטל ולתבוע בחוצפה שהעובדים יממנו את הבטלנות - אלא ללכת צעד אחד קדימה: פשוט לחמוס ולשדוד את הפושעים הללו - שלא מתביישים לעבוד ולהרוויח למחייתם. 4) די.וי. די - פרצופו החדש-ישן של השטן החמקן. הנה נתניהו הציניקן הוריד את המכסים על הדי-וי-די - ותרעש כל הארץ... איזה לעג לרש... הנה ירכשו העניים די-וי-די על-מנת לראות סרטים עם לחם... כמה אכזרי הקפיטליסט הזה! אך הצרה היא שקשה איתו, עם הציניקן ההוא ממשרד האוצר, כי הוא הוריד את המכסים ומסי הקניה על האיטריות, האורז, הביצים, המרגרינה, הקפה, הסוכר, השומשום והביצים. אבל זה לא טוב. זה רע. למה? להלן מדריך קצר לניגוח-אוטומטי-של-ביבי: הוזלת האורז - 'נדמה לביביהו שאנחנו סינים'; הוזלת המרגרינה - 'שר האוצר מנסה 'למרוח' אותנו'; הוזלת הקפה - 'נתמכר לקפה ונשכח מהמציאות'; הוזלת האיטריות - 'נתניהו מוכר לנו לוקשים'; הוזלת הביצים - 'בבל''ת (=בלבול ביצים ללא תכלית); הוזלת השומשום - ' ''סומסום היפתח'' - פועל רק באגדות'; הוזלת הסוכר - 'שיהיה לנו מתוק בפה אבל מר בנשמה'. ואם חלילה וחס יוזיל נתניהו את מחיר הלחם - תמיד יהיה אפשר לומר שעכשיו הקשישים העשוקים יוכלו לאכול כריך עם די-וי-די... ואגב - המע''מ. מתחילת מרץ ישלם כל אזרח פחות על כל דבר שהוא קונה. קצת פחות - אבל עדיין פחות. זה רע? בטח זה רע - כי ביבי קשור לזה. 5) ''היום המזון שמיובא זול במרבית המקרים מהתוצרת המקומית ונמכר במחירי היצף''. אתם שמעתם את זה חברים? אתם מאמינים למשמע אוזניכם? זה רע! המזון המיובא נמכר במחירי היצף - דהיינו במחירים עד כדי כך זולים - שאפילו עני מרוד יכול להרשות לעצמו, ואפילו משפחה חלכאית מרובת-ילדים מסוגלת לבנות לעצמה תפריט טוב יותר מבעבר. אבל זה לא טוב. למה? לקלינגר פתרונים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מחירי היצף |
|||
|
|||
מחירי היצף הם מחירים שתוצאתם הפסד ליצרן. בדרך כלל זה אפשרי כאשר הממשלה של היצרן מסבסדת אותו ותוך כדי כך דוחקת את היצרן בארץ היעד ממלאכתו (תחרות ''לא הוגנת ולא חופשית''). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מחירי היצף |
|||
|
|||
אם כן, זו בעייתם של תושבי אותה מדינה. אנחנו נהנים, הלכה למעשה, ממענק כספי מאותה מדינה. מה רע? הדבר היחידי שיכול להוות בעיה פה הוא דחיקת היצרנים המקומיים. ואובדן אפשרי של מקומות עבודה. אבל במובן זה אין הבדל בין מחירי היצף שנובעים מסובסידיה ממשלתית ובין סתם מחירים נמוכים הנובעים מיעילות גבוהה יותר בארץ אחרת או שכר נמוך יותר. את משאבי העבודה על הפסטה המקומית נוכל להפנות ליצור מוצרים אחרים ונהנה מכספם של אזרחי איטליה. הרווח כולו שלנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה מבלבל את הסיפור |
|||
|
|||
מחירי היצף זה כלי להוציא מהשוק מוצר יעיל ותחרותי באמצעים לא יעילים ולא תחרותיים. בדוגמה שלנו מדובר על מחירי היצף לסחורה מחו''ל שפוגעים ביצרנים ועובדים יעילים מקומיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ממש לא |
|||
|
|||
בוא ניקח שלושה תסריטים אפשריים: 1. יצרן יותר יעיל (או שפועל במדינה בה עלות העבודה נמוכה יותר). 2. יצרן שמנסה להשתלט על השוק ומוכר בהפסד. 3. יצרן שנהנה מסובסידיה שמאפשרת לו למכור יותר בזול. אני מניח שלא תטען שיש להטיל מכסי מגן (או הגבלה אחרת) במקרה של '1' אבל כן תעשה כן לגבי '2' ו'3'. מדוע? מבחינת הצרכנים, בוודאי שאין זה משנה אם הסיבה למחיר הנמוך היא 1, 2 או 3. הטלת מכסי מגן היא פשוט עוול. מבחינת היצרנים תוכל לטעון שבמקרה 1, יוכלו להתקרב למחיר הנמוך על ידי התייעלות (ולכן אין להטיל מכסי מגן) בעוד שבמקרים 2 ו 3 זה בלתי אפשרי. אבל אם המחיר הזול הוא תוצאה של כוח עבודה זול יותר עדיין יהיה זה בלתי אפשרי להתקרב למחיר הנמוך. מעשית גם יהיה לך מאוד קשה להוכיח שזה אכן כך ולהטיל מכסי מגן. הייצרנים המקומיים תמיד ישאפו ל''הגנה'' של המדינה ולכן תמיד יטענו שהמתחרים מוכרים במחירי היצף. ובמקרה של סובסידיות תצטרך לקחת בחשבון את כל המרכיבים של עלויות היצור ולוודא שאין בהם סובסידיה. מאחר ובכל מקרה התוצאה הסופית היא אותה תוצאה - סחורה במחיר זול יותר - אינני רואה סיבה להתעמק בנסיבות שהובילו לאותה הוזלה. סובסידיות ויצרנים שמוכרים במחירי הפסד הם עוד פרמטר, כמו מחיר העבודה. זה לא עניין של ''צדק''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ממש לא |
|||
|
|||
לגבי 2, יצרן שמוכר בהפסד בעצם מנצל את כיסיו העמוקים כדי לנכש את המתחרים. הוא לא מתכוון ולא מסוגל למכור במחירים האלה לאורך זמן, אבל די לו בחיסול המתחרים (ע''י הצפה) פעם בכמה זמן כדי שיוכל למכור ללא תחרות רוב הזמן. זה לא לטובת הצרכנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא כתבתי ולא חשבתי על מכסי מגן |
|||
|
|||
בתגובה המקורית שלי (תגובה 41327) עסקתי בהגדרת מחירי היצף ומה זה עושה למשק אליו מגיעה הסחורה במחירי היצף. לא עסקתי בהוכחות אם אלו מחירי היצף ואם יש להטיל מכסי מגן. אז הנה שוב התגובה ההיא (עם תיקון קל בסוגריים מרובעות): ''מחירי היצף הם מחירים שתוצאתם הפסד ליצרן [בארץ המקור]. בדרך כלל זה אפשרי כאשר הממשלה של היצרן מסבסדת אותו ותוך כדי כך דוחקת את היצרן בארץ היעד ממלאכתו (תחרות ''לא הוגנת ולא חופשית'').'' אם מחירי היצף פוגעים בתחרות (חופשית) ולכן ביעילות כך גם מכסי מגן. מכאן שאין להוסיף חטא (מכסי מגן) על פשע (מחירי היצף). אני לא עוסק בצדק אלא בכלכלה. תורת הכלכלה שאני מכיר אומרת שפגיעה בתחרות חופשית בסופו של דבר פוגעת בתועלת של הפרטים הנובעת מהשתתפות בתהליך הכלכלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האמת היא שבכלל לא ברור לי מה אתה מנסה להגיד |
|||
|
|||
כותב המאמר אזכר את מוצרי המזון שכביכול נמכרים ב''מחירי היצף'' (תוצאה של סבסוד הממשלה האמריקאית). פרלמן ציין שאם האינטרס של העניים המתקשים לקנות מוצרי מזון הוא המעניין אזי שמחירי ההיצף הם דבר מצויין ומהווים, בסופו של דבר, מתנה מאת אזרחי ארצות הברית לעניי ישראל. עכשיו, אם רצית להראות שממחירי ההיצף נובעת פגיעה בצרכנים, לא הצלחת (אני לפחות לא ראיתי טיעון טוב בעניין). אם רצית לטעון שיש כאן פגיעה אפשרית ביצרנים אזי הדבר ידוע כמובן. אבל, כפי שניסיתי להראות, הפגיעה איננה שונה מהותית מפגיעה שנובעת מיעילות מוגברת בצד השני או שכר נמוך הנהוג בארץ המקור (אותם פרמטרים ''לגיטימיים'') אשמח לשמוע את השגותיך בנושא. לסיום, בעוד שהדיון בהגדרות השונות עשוי להיות מעניין, אני חושב שמה שבאמת חשוב זה ''מה עושים (אם בכלל) בנידון''. הנחתי שאתה יוצר את ההבחנה הזאת לשם הצדקת ההפעלה של אמצעים כגון מכסי מגן ולכן טרחתי להביא את טיעוני נגדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מצטער להגיד שלא הבנת את דברי |
|||
|
|||
חשבתי שאם אתה יורד לפרטים שאתה גם מבין את העיקרון של דברי. שפגיעות ביעילות השוק ובתחרות החופשית פוגועות בטווח הקצר ביצרנים שמייצרים את אותו המוצר בארץ היעד ובסופו של דבר, בטווח הארוך, גם בלקוחות שקונים את המוצר המסויים וגם בכל המעורבים. כאשר דברים משתנים בגלל התייעלות השינויים עוברים דרך השוק החופשי יתכנו פגיעות זמניות כמו בכל תהליך של שינוי. אבל בכל תהליך של שינוי נובטים ניצני שינוי לטובה. בטווח הארוך כולם, כל המעורבים, מרוויחים. פרלמן מכיר את הדברים הללו ולכן גם לא טרחתי להזכיר לו את הכל. לך, כנראה, יש צרכים אחרים שהשתדלתי, עד גבול מסויים למלא. בכל מקרה, לא התכוונתי להראות או להוכיח, בהקשר של מחירי היצף, כלום אלא להפנות את תשומת לבך לעמדה המקובלת בין הכלכלנים. אינך חייב לקבל זאת וחופשי להחזיק בעמדות אחרות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מצטער להגיד שלא הבנת את דברי |
|||
|
|||
ראשית, בכדי לסלק כל אי הבנה. אני מתנגד באופן מוחלט לסיבסוד. העקרון של מעורבות ממשלתית הפוגעת ביעילות השוק ידוע לי אבל זה לא המקרה שלפנינו. האמריקאים יכולים (וצריכים) להלין על הביזבוז של כספם הן על מכסי מגן והן על סובסידיות. מצב תעשיית הרכב האמריקאית הוא דוגמא מעולה לנזקים החמורים שגורמת מדיניות פרוטקציוניסטית. אבל הצרכנים הישראלים, אשר יכולים לקנות (נגיד) תירס במחיר ''לא ריאלי'' עדיין נהנים מסחורה זולה יותר. וכל עוד מספקת ממשלת ארה''ב את הסובסידיה, הם יוכלו להמשיך ולהינות מכך. יצרני התירס הישראלים, לעומתם, עשויים לסבול מהמצב אבל *מהותית* אין הבדל רב בין מצב של תחרות מול מוצר מסובסד מארץ זרה ובין סתם מוצר שמיוצר במדינת עולם שלישי בה משלמים דולר ליום עבודה. נדמה לי שהתפיסה שלך היא יותר מדי ''טהרנית''. לכאורה ישנם מנגנונים ''טבעיים'' (כמו רמת ההחיים הנמוכה בהודו והשכר הנגזר ממנה או פריון עבודה גבוה יותר בארה''ב) וישנם מנגנונים ''מלאכותיים'' כמו סובסידיות. אבל נראה לי שמנקודת המבט של ישראל, כלכלת ארה''ב או הודו יכולה להחשב כ''קופסה שחורה''. מה גורם לסחורות אמריקאיות מסויימות להיות זולות יותר כבר באמת לא משנה. כל עוד נדבוק בגישה של שווקים חופשיים, נוכל להינות מחוכמתם או להרוויח על חשבון אווילותם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שני משפטים שלך |
|||
|
|||
יעזרו לי טוב מאד לנסח את עמדתי מחדש: 1. ''אבל נראה לי שמנקודת המבט של ישראל, כלכלת ארה''ב או הודו יכולה להחשב כ''קופסה שחורה''.'' הכלכלן המצוי יגיד לך שאם בקופסה השחורה יש משהו שפוגע בתחרות החופשית וביעילות אז בסופו של דבר כל המעורבים מפסידים. בתחרות חופשית סה''כ התוצרת והצריכה גבוהה יותר מאשר ב''תחרות'' לא חופשית. זה קורה בגלל שמקורות מנוצלים בצורה לא יעילה. 2. ''כל עוד נדבוק בגישה של שווקים חופשיים, נוכל להינות מחוכמתם או להרוויח על חשבון אווילותם.'' גם רווחים על חשבון ''איוולתם'' הם רק זמניים בדיוק כמו שרווחים הנובעים מהתעלמות מפגיעה בתחרות חופשית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שני משפטים שלך |
|||
|
|||
זו גישה מעט טהרנית מדי לטעמי. מה בדבר כספי משלם המיסים האמריקאית שנכנסים לתוצרת באופן בלתי ישיר? למשל מחקר ופיתוח בתעשיית החלל והנשק? האם אלו לא מהווים עיוות מסויים של התחרות החופשית? ואם תחליט ממשלת הודו להקים, על חשבון משלם המיסים ההודי, אוניברסיטאות ברמה מערבית שהלימודים בהן חינם ובכך להעלות את פריון העבודה ההודי*? ומה בדבר כספי הסיוע האמריקאי לישראל? אני מבין היטב את הטיעון שלך וברור לי ש*תיאורתית*, מנקודת מבט גלובלית יש כאן ניצול מאוד לא נבון של משאבי האנושות. אבל במובן היחסי של כלכלת ישראל מול ארה''ב או הודו. אנחנו פשוט נהנים מהזרמה (גם אם זמנית) של כספים לתוך הכלכלה שלנו... כמובן שתוכל להמשיך הלאה ולהגיד שהפגיעה הגלובלית תפגע גם בנו, בהיותנו חלק מהכלכלה הגלובלית אבל ההשפעה של זה היא זניחה לעומת היתרון שאנחנו מקבלים.** דומה שלמרות אי ההסכמה ביננו על היותה של התופעה דבר חיובי או שלילי לישראלים, שנינו מסכימים שאין לנקוט בצעדים כגון הטלת מכסי מגן כדי ''לאזן'' את התופעה כך שהמחלוקת ביננו איננה מהותית... * ברור שזה תיאור פשטני מאחר והם בעצם מעבירים כסף באופן שרירותי ממגזר אחד למגזר אחר. אבל אם המסחר שלנו מתמקד רק במגזר האחר - זה פשוט כסף שנשפך עלינו... ** נניח שהנזק הוא x. הרווח שלנו הוא x חלקי שישה מיליון. הנזק שלנו הוא x חלקי שישה מיליארד. נשמע לי כמו עסק מצויין. (כמובן שזה מאוד פשטני...) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חשבון הנזק |
|||
|
|||
חשבון ממש מפורט הוא לא התחום שאני שוחה בו אבל יש לי שתי הערות: 1. הנזק שלנו x הוא לא בהכרח אותו הנזק של הצד האחר נגיד, y. 2. לחשבון לנפש מדובר אצלנו ל כ-6 מיליון ואצל האמריקאים על כ- 290 מיליון. יתכן מאד שהתוצאה הסופית תהיה אחרת לגמרי מזו שמציג המודל שלך. אני בכל זאת שמח שהעמדות מתכנסות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מעוף |
|||
|
|||
לפני כמה שנים היתה חברת תעופה ישראלית בשם ''מעוף''. היא היתה קצת יותר זולה מ''אל-על''. התגובה של ''אל-על'' היתה הפחתת מחירים עצומה. שתי החברות הפסידו באותה שנה. ''מעוף'' נסגרה, אך ''אל-על'' היתה חברה ממשלתית. את הגירעון שלה כיסינו כולנו. לאחר מכן חזרה ''אל-על'' והעלתה את המחירים. בשורה התחתונה - הצרכן הפסיד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שכחת משהו |
|||
|
|||
אל על היא חברה ישראלית שחיסלה את ''מעוף'' באמצעות כספי משלם המיסים הישראלי. ברור שהישראלים הפסידו. אבל אני מדבר על (למשל) סובסידיות ותמיכה שנותן משלם המיסים האמריקאי למוצרים אמריקאים הנמכרים בארץ. מי שמפסיד זה האמריקאים, אנחנו, לפחות כצרכנים, מרוויחים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| משלם המיסים האמריקאי |
|||
|
|||
הוא משלם על העיוות בשוק ואנחנו בכך שהמבחר שלנו מצומצם. בטווח ארוך, נושפע בכך שעיוות בתחרות משפיע על החלטות כלכליות שלנו כפרטים. ההפסד תוצר נמוך יותר בשני המשקים המעורבים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי