סמרטוט אדום - טור שבועי

גדעון ספירו

יום פריחה למימסד צבוע

יום הזכרון לחללי צה''ל מהווה עבור הורים שכולים רבים יום של כאב צורב במיוחד, מעבר לכאב שהם נושאים עימם כל ימות השנה. כוונתי לאותם הורים שלא מוכנים לבלוע את התמלילים המתחסדים של נציגי הצבא והממשלה בטקסי הזכרון הקולקטיבים בבתי הקברות הצבאיים.
ביום זה, כך מדי שנה, מגיעה צביעות ראשי הצבא והממשלה לרמה של זיהום סביבתי חמור.

הדמוקרטיה הישראלית היא במידה רבה דמוקרטיה בחסות הצבא. גנרלים עומדים בראש הצבא, מזה אולי אין מנוס, וגנרלים עומדים בראשות הממשלה, והם מתחלפים בתורנות. זאת אחת הסיבות שאין צורך בהפיכה צבאית בישראל.
הגנרלים והשרים, ששולחים את צעירי ישראל למות במלחמות מיותרות, עושים עצמם מקוננים על ''מיטב בחורינו שהקריבו חייהם למען המולדת''. בולשיט. מתוך 21 אלף חללי צה''ל שנפלו מאז 1948 , אלפים רבים נהרגו במלחמות מיותרות. כך עשרות החיילים שנהרגו לשווא בפעולות תגמול שממשלת ישראל יזמה כפרובוקציות בשנות החמישים; כך המאות שנהרגו במלחמת סיני ב- 1956 בשרות האימפריות המתמוטטות של צרפת ואנגליה שרצו למנוע את הלאמת תעלת סואץ; כך קרוב לשלושת אלפי החיילים שנהרגו במלחמת יום כיפור, שפרצה מפני שראש הממשלה גולדה מאיר סרבה להצעת השלום של הנשיא סאדאת (שבגין קיבל אותה לאחר המלחמה); כך מעל לאלף החיילים שנהרגו במלחמת השולל בלבנון; וכך המאות שנהרגו באינתיפאדה הראשונה ועתה בשנייה, שפרצו משום שישראל אינה מוכנה לסגת מהשטחים הכבושים ולהפסיק את השליטה על העם הפלסטיני.

יום יבוא, ויום הזכרון לחללי צה''ל יהיה גם יום זכרון לפשעיהם וכסילותם של מי שהובילו את תרבות הכוח והאלימות בחברה הישראלית, ושלחו למותם המיותר במלחמות מיותרות אלפי חיילים.

הכחשת השואה בידי ממשלת ישראל

ממשלת ישראל היא מורת דרך מצויינת למכחישי שואה. נעמי נלבדיאן, אחות ארמנית ב''הדסה'' שניבחרה להיות אחת ממדליקי המשואות בטקס בהר הרצל, הגדירה את עצמה כדור שלישי לניצולי השואה הארמנית. כך גם נכתב באלפי העלונים שהודפסו על ידי מרכז ההסברה.
בעקבות התערבותו של השגריר הטורקי, ניגנזו אלפי עלוני ההסברה ובדרך פלא ניגמרה השואה הארמנית. אין, יוק.
שיתוף הפעולה של ממשלת ישראל בהכחשת השואה הארמנית, נובע מהחשש שטורקיה תבטל את עיסקות שיפוצי טנקים ומטוסים שחתמה עם ישראל, שעלותם מאות מיליוני דורלים.
זהו הלקח שממשלת ישראל מעבירה לעולם: בעבור חופן דולרים, למען עיסקות נשק, מכחישים שואה.

בשעתו, כאשר הזהירו כמה ממקורביו של היטלר על המחיר הכבד שגרמניה עלולה לשלם בגין השמדת היהודים, הוא ענה במשפט: מי זוכר את השמדת העם הארמני? ישראל משתפת פעולה עם האימרה הזו בציניות מעוררת חלחלה.
אל נתפלא אם בעוד כמה עשרות שנים, זה יהיה גם גורלה של השואה היהודית.

מחיר הקנאות הדתית

שני האזרחים הבריטים, מוסלמים קנאים, שהגיעו לישראל מתוך מטרה להתאבד ולזרוע מוות בריכוזי אוכלוסיה בישראל באמצעות חגורות נפץ, ממקדים שוב את הסכנה הנוראה הנישקפת לנו משטיפת מוח של מטיפים דתיים.
אין הבדל מהותי בין שני הבריטים, שהטפות ארסיות במסגד בלונדון מצאו נתיבות אל ליבם, לבין יהודים דתיים קנאים מארה''ב, אנגליה או צרפת שבאים לישראל כדי להיות מתנחלים בשטחי הכיבוש. גם הם מהווים תוצאה של שטיפת מוח בישיבות ובבתי כנסת מפי רבנים קנאים, לפיה השטחים הכבושים הם חלק מנדל''ן אלוהי קדוש שיש לנו עליו רישום טאבו בתנ''ך.

כפי שהקנאים המוסלמים מאנגליה מוכנים לזרוע מוות אצל הכופרים הציונים, כך מוכנים היהודים מחו''ל שמצטרפים להתנחלויות, לזרוע מוות בקרב הפלסטינים, נשים וילדים, בשם קדושת השטחים ש''הובטחו לנו'' מידי האלוהים.
יש גם הבדלים. הקנאים הבריטים אינם מייצגים חלק כלשהו מממשלת הוד מלכותה. להיפך, הממשלה הבריטית מגנה אותם ועושה ככל יכולתה לבלום את התופעה. ואילו המתנחלים הקנאים היהודים מיוצגים בממשלת ישראל וניתמכים על ידה בנשק ובכסף. המתנחלים מסוכנים בהרבה משני הבריטים, כי המתנחלים גוררים אותנו למרחץ דמים שהפיגוע בפאב התל אביבי מייק'ס פלייס ייראה לעומתו כארוע פעוט.

הדגמה מעשית לנאמר כאן אנו מוצאים במכתבו של גד עזרא, אחד מחיילי הכיבוש הישראלי שנהרג באותו מבצע שקיבל את השם ''חומת מגן'' (שלמעשה היה חלק ממלחמת הטרור הישראלית בת 36 השנים בשרות שוד הקרקעות של המתנחלים וההתנחלויות), אל חברתו גלית: ''אל תכעסי עליי אהובתי, אבל ברגעים כאלה, הרגש הכלל הישראלי שלך, הוא זה שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשעה, כאילו אין לך חיים פרטיים''. והוא מוסיף: ''נהיה מוכנים לשלם את המחיר, אני מוכן להיות המחיר הזה''.
אני מניח כי דברים דומים, בזכות ''להלום ברשעה'', אולי אפילו טקסט זהה, כתבו שני המתאבדים מלונדון לאהובותיהם, או משפחתם.

בעקבות מכתבו של אותו גד עזרא, פורסם לזכרו ספר, ובו כלולים פסקי הלכה של רבנים שטופי קנאות דתית והזיות משיחיות, בנוסח האימאמים במסגד בלונדון או בטהרן, המתירים הרג נשים וילדים.
בניגוד לאימאם בלונדון, שאינו מייצג רשות ממשלתית, (וגורש מאנגליה), הרבנים שכתבו את פסקי ההלכה המתירים טבח אזרחים, נימנים עם המימסד הדתי ממשלתי שחי מכספי משלם המיסים החילוני, כמו למשל, הרב שלמה דייכובסקי שמכונה ''בכיר הדיינים בבית הדין הרבני הגדול''. האיש מקביל במעמדו החוקי לשופט בית המשפט העליון.
הקנאות הדתית, ואחותה הקנאות הלאומנית, הולכות ומשתלטות עלינו כמכת ארבה המחסלת שדות פוריים. אם לא נדע לעצור את המכה, היא תמיט עלינו שממה ואבדון.

''המתנדבים בעם''

בבית הנשיא מתקיים מדי יום עצמאות טקס קבלת פנים למה שקרוי ''חיילים מצטיינים''. איך הם בדיוק ניבחרים, לא ברור לי, אבל אני מניח כי אין מדובר בהליך דמוקרטי, שהרי צבא ודמוקרטיה הם דבר והיפוכו.
השנה נימנה עם החיילים המצטיינים סגן משנה צעיר, ערבי נוצרי מחיפה, שהתנדב לשרת בצבא, שהרי חוק גיוס חובה לא חל על האזרחים הערבים.
כתב הטלוויזיה הישראלית שאל את החייל המתנדב, אם אינו רואה בעייה בשרותו של צעיר ערבי בצבא הישראלי, והוא טען, שלא, זו חובתו האזרחית.
נישמע יפה, אילו נאמרו הדברים על ידי יהודי שהתנדב לשרת בצבא הגרמני של גרמניה הדמוקרטית שוחרת השלום. (בגרמניה, אזרחים בני הדת היהודית מקבלים פטור משרות צבאי).

במדינת ישראל יתקבל הבחור הערבי הזה בקריאות בוז. ישראל נתונה במלחמה רבת שנים עם עמו של האזרח הערבי. זו גם הסיבה שמדינת ישראל פטרה את האזרחים הערבים משרות בצבא, כדי לא להעמיד אותם במבחן מצפוני שבו הם צריכים לשרת בצבא שטובח ורוצח בבני עמם.

התגייסותו של האזרח הערבי הנוצרי מחיפה לצבא הישראלי, בימים שבני עמו הפלסטינים נתונים למתקפה ברברית חסרת תקדים מצד אותו צבא, כאשר אלפי פלסטינים נהרגים ועשרות אלפים ניפצעים ומרוכזים במחנות מעצר, הוא מעשה חנופה והתקרנפות שלא יכולה לזכות בהערכה של אנשי מצפון ושוחרי זכויות אדם. מה היו אומרים ישראלים על צעיר יהודי שהיה מתגייס לאחת מהזרועות החמושות של תנועת ההתנגדות הפלסטינית, עובר אימונים צבאיים ומוכן לקחת חלק פעיל בפעולות גרילה מזויינות?

הקרנף הצעיר הזה בוודאי לא שם ליבו לכך, ששעה שהוא לחץ את ידי הנשיא וידיהם נוטפות הדם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ''ל, העניק הצבא שהוא נימנה עתה עימו'' שי עצמאות'' לעם הפלסטיני בדמות תינוק הרוג בן שנה וחצי מעזה.

זהו ללא ספק מצב מביך. שעה שעשרות צעירים יהודים ודרוזים, מסרבים לשרת את מכונת הרשע הצבאית הישראלית, בין בסרוב כולל להתגייס, ובין בסרוב לשרת כקלגסי כיבוש בשטחים הכבושים, בא צעיר ערבי מחיפה ומתנדב לשרת את מכונת ההרג, הטבח, העוצר והסגר הפוגעת במיליוני בני עמו, העם הפלסטיני.
אני מניח כי הצעיר הזה עוד יכיר יום אחד בטעותו ויכה על חטא פשעו, בבחינת ''הייתי צעיר ולא מודע'' וכו'. גם בני עמו יבואו עימו חשבון ולא יסלחו כה מהר, כפי שבישראל לא נחפזו לסלוח לקאפואים. (אם כי צריך לומר שיש הבדל. הקאפואים עמדו במצב הרבה יותר בעייתי מבחינת יכולתם להכריע הכרעה חופשית, מאשר הצעיר הערבי מחיפה, ששערה לא היתה נופלת מראשו, אם לא היה מתנדב. מה שרק מחמיר את מעשהו).

הבחור הצעיר הזה חושב שיעריכו בישראל את מעשהו, ומבחינה זו אכזבתו תהיה מרה. בנוסף לבוז ולטינה שיהיו מנת חלקו מבני עמו, הוא יסבול מהשפלה וחוסר הערכה מהמימסד הישראלי ותומכיו אותם בא לשרת.
די שיסתכל כיצד מתייחסת ישראל למשת''פים ולאנשי צבא דרום לבנון, בבחינת זורקים לכלבים אחרי שימוש, כדי שימהר לשקול מחדש על מעשהו. עוד לא מאוחר לתקן. שיתפטר ויעזוב את הצבא.

8 במאי

יום הניצחון על גרמניה הנאצית. יום שאין לו הרבה משמעות במיקבץ התאריכים ''הקדושים'' בישראל. אילו רק הסתפקו הנאצים בהשמדת הצוענים, אילו הסתפקו בגזענות כלפיי השחורים כמו בדרום אפריקה, היתה גרמניה הנאצית יכולה להיות ידידה אמיצה של הציונות, כפי שהיתה דרום אפריקה הניאו נאצית בתקופת האפרטהייד.

הצגת המאמר בלבד

[*] סמרטוט אדום....

ברוריה (יום חמישי, 08/05/2003 שעה 17:57)