|
כביש עוקף גדר: הפחדנות כאורח חיים | |||||
חֲמוֹר כָּחֹל לָבָן / אריה פרלמן (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 23:40) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
לפרלמן: מאמר מצויין, הלוואי יפתח עייני ''השפויים''. | |||
|
|||
_new_ |
שורות מדוייקות שאין ערוך לחשיבותן. | |||
|
|||
''ובכן - העניין פשוט. תולדות האנושות הוכיחו, *שאם תפייס מאפיונר - הוא ישפד לך את הצורה; שאם תברח משודד - הוא ידביק אותך, אל הקיר; שאם תשלם לביריון דמי-חסות (בפעם האחרונה!...) הוא יתבע עוד, וביתר תוקף*. הלקח האנושי מלמד - שלא רק ''אוהב כסף לא ישבע כסף'', אלא אוהב-דמים לא ישבע דמים. אילו סיבת הסכסוך היתה ארצית בלבד, חומרית בלבד, ניחא. אז היינו רואים ברכה וביטחון בנסיעה בכבישים העוקפים. אך *ההיצמדות העיקשת* של הערבים אל דמנו – כמו היצמדותם הנחושה של מכורים אל סמיהם – מוכיחה שיש כאן הרבה יותר מאשר דייר שהפריעה לו צמידות-היתר של שכנו''. | |||
_new_ |
אין זה נכון שהם מבינים רק את שפת הכוח. | |||
|
|||
שפת הכוח - הינה שפה, שיח, חיזוק והכחדה, ומעין הנחייה בעצם. אבל כאן מדובר בעוויית הצמדות כפייתית, כפייתית כשם שכאלה היו דבריו של דובר הבעת' העיראקית במרץ 2003, שהמשיך באמצעות המלל הכפייתי והשקר הפתולוגי המשתרשר בשטף בלתי פוסק לעלוק על דם עמו שלו עד השנייה האחרונה ממש - מלל טפילי, נצמד, שאינו פוסק לרגע. זה טיבה של ההיטפלות הכפייתית - אין היא כפופה כלל לשיקולי ענישה או יד חזקה. יש כאלה שצריך להפסיק את עווית היטפלותם בעזרת העקירה מסביבות הגוף החי והמתפתח. פשוט אין שום דרך אחרת. | |||
_new_ |
המאמץ הכפייתי למחוק את זכר ההיסטוריה היהודית | |||
|
|||
בארץ הזאת. חוקרי המקרא והארכאלוגיה ישראל פינקלשטיין וניל סילברמן ציינו לאחרונה את מיעוט ודלות העדויות הארכאולוגיות אודות ממלכות יהודה וישראל. ברם, ידוע ולא למתי מעט כי במשך למעלה מאלף שנה ניתצו הערבים תושבי הארץ ככפויי שד וללא הפסק כל בדל של חומר ארכאולוגי שהעיד על הממלכה היהודית כאן, בבחינת הרס העדויות אודות הקושאן על הארץ הזאת. מוכר המקרה של אסטלת הזיכרון שהיציב מישע מלך מואב לכבוד כמוש אלוהיו בעיר המואבית דיבאן שבעבר הירדן. מצבת מישע היתה יצוקה מאבן בזלת, גובהה כמטר ורוחבה כ-60ס''מ. היא ניתגלתה בדרך מקרה בידי כומר דומיקיני צרפתי בשנת 1868 במסע ארכאולוגי שהיה מעורב בו גם שארל קלרמון גאנו, סגן הקונסול הצרפתי ביפו, וחוקר רומנטיקן בעל אינטואיציות ארכאולוגיות מופלאות. הצרפתים שהיכירו זה מכבר את נוהגם של הערבים לנתץ ממצאים ''יהודים'', יצקו מייד אסטלה זו בגבס והעתיקוה לפרטיה. אכן, זמן מועט לאחר מכן ניטצו הפועלים הערבים במשלחת את המצבה המקורית. כיום, העתק הגבס הוא שנמצא במוזיאון הלובר בפריז. מתוך מצבה זו פוענחו 30 שורות. אצטט כמה שורות ממנה (היא כתובה בעברית מקראית): אנכי מישע בן כמוש... מלך מואב הדיבוני. אבי מלך על מואב שלושים שנה, ואנכי מלכתי אחרי אבי. כי כמוש הושיעני מכל המלכים, וכי הראני בכל שונאי. ועמרי מלך ישראל עינה את מואב ימים רבים, כי אנף כמוש בארצו [במואב]. וירש עמרי את ארץ מידבא וישב בה ימיו וחצי ימי בנו ארבעים שנה וישיבנה כמוש בימי. ויחליפהו בנו [של עמרי] ויאמר גם הוא: אענה את מואב. בימי אמר כן. ואראה בו ובביתו. וישראל אבד אבד לעולם. זוכרני אישית כי פעם, טרם האנטיפאדה הראשונה, במוסך רכב בקלקיליה, היה איתי ספר אודות מטבעות ישראלים עתיקים. הפועלים הסקרנים ראוני מעיין בו, ושאלוני מהם מטבעות אלה. אמרתי כי מדובר במטבעות מתקופת ממלכת יהודה. בעל המוסך, איש ממשפחה ערבית נשואת פנים במקום, זעם עלי, ואמר כי איני חייב להראות לעובדיו תמונות אלה של המטבעות ולערער אמונתם בצדקתם, לדבריו... כך, הרס העתיקות המכוון בחפירות הווקף בהר הבית, אינו כלל דבר יוצא דופן, במאמץ הערבים להכחיש את ההיסטוריה של ממלכות ישראל ויהודה. | |||
_new_ |
אכן מיכאל שרון, אתה נוגע בעובדות כואבות | |||
|
|||
אבל לא ידועות דיין למרבית אזרחי הארץ שקוראים את טיעוניהם של פינקלשטיין את סילברמן ומתנתקים מהאמת ומהעובדות. אשמח אם תציין עוד מקרים כאלה, בהם נעשו עבודות טשטוש של ההיסטוריה הישראלית על חשבון בניית תיאוריה חלופית - עם חלופי חדש-ישן הוא ה''עם הפלסטיני''. שהרי ה''פלסטינים'' לא מפסיקים לזעוק שהם היו פה לפני היהודים, שהם גרים כאן כבר ''10,000'''' שנים או קרוב לכך. | |||
_new_ |
על עובדות מהמחקר הארכיאולוגי | |||
|
|||
. לא מזמן דיברו כאן על עבודות מחקר אחרות שמהן אפשר ללמוד שיש גם יש מספיק עובדות ונתונים ארכיאולוגיים על המורשת ההיסטורית של היהודים. אחד החוקרים שנזכרו היה אדם זרטל למשל אבל היו גם אחרים. תמיד, כאשר חופש הביטוי הוא ערך מקובל בחברה יהיו כאלו שיראו מימצאים שלא ימצאו חן בעיני. זה גם לא אומר שמישהו מנסה לטשטש את ההיסטוריה שלנו, אלא פשוט לא מצא מימצאים. אז מה? לא כל מחקר כזה מיד הופך את המציאות ההיסטורית. לא כל מחקר כזה נולד וסוכם בכדי לפגוע במדינת ישראל. האם המחקר ההיסטורי, או כל מחקר אקדמי אחר, צריך לשרת רק את המטרות הפוליטיות העכשוויות שלנו? מה על חופש הביטוי והמחקר? גם אם האמת ההיסטורית תימצא אחרת נדע איך להתמודד. זאת צריכה להיות נקודת המוצא. | |||
_new_ |
דוד, דיבורים בסגנון ''מכובד'', אבל מה הקשר? | |||
|
|||
הנושא, אנא התמקד נא, הוא הרס מכוון של ממצאים ארכיאולוגיים. לפני כשנה, הועלה נושא הרס העתיקות המכוון ככל הנראה, בחפירות הווקף בהר הבית. גם אם תסתייג מהביטוי ''מכוון'', הרי שעליך מכל מקום להבין, שבכל מקרה, כך לא נוהגים בממצאים ארכאולוגיים. אין אלה, להזכירך, אפילו חפירות במצרים העילית, אלא מקום היסטורי המקודש למליארד וחצי מליון נוצרים ויהודים. מדובר ככל שניתן להסיק, בהרס שיטתי של ממצאים ארכאולוגיים בארץ הקודש, שלא החל היום, אלא יש לו היסטוריה וונדלית משלו. | |||
_new_ |
מה הקשר של הערתך לדברי? | |||
|
|||
אין בדברים שלי כלום על מצרים ו/או על יהופיץ ובכל זאת הם היו ממוקדים. ההתייחסות שלי היתה לאמירה לגבי המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל, ואם בעיניך זה לא חשוב או לא ממוקד שיבושם לך...... | |||
_new_ |
דוד, בלשון המעטה יש לך ''תרומה''... | |||
|
|||
. לא קטנה לכל העליהום שעושים כאן למיכאל שרון, אחד מהכותבים היותר מוכשרים בפורום ארץ הצבי. | |||
_new_ |
אני מסכים עם אבחנתו של החבר | |||
|
|||
יש למר דוד נטיה להסיט ולטשטש את הנושא הנדון כאשר הדברים לא מסתדרים כל כך עם השקפת עולמו השמאלנית. במקרה הזה מדובר על אופיים הנאצי של המוסלמים אשר כקלגסים דורסים ברגל גסה את ההיסטוריה וזכרון העמים על מנת לשכתבה על פי עיועווי הנביא הפדופיל שלהם. | |||
_new_ |
זו שיטה שמאלנית ידועה | |||
|
|||
ונפוצה אוינה יחודית רק לשמאלני זה או אחר. קשה להם להתמודד עם טענות חותכות כנגדם, אז הם הופכים את השולחן. | |||
_new_ |
אני מסכים עם אבחנתו של החבר | |||
|
|||
אתה יכול להסכים כאוות נפשך עם כל שטות שאתה רואה, אבל זו עדיין שטות. להבדיל ממך ומהחבר שלך, ד''ר סיון מסביר את דעותיו מבלי להכפיש אחרים ומבלי להסתתר. אתה, לעומת זאת, מסתתר מאחורי כינוי כדי שתוכל להמשיך להטיל רפש. דובר כאן על מחקר ארכיאולוגי והרס ממצאים ארכאולוגיים. ד''ר סיון ענה לעניין. ההסטה כאן היתה מעניין הארכיאולוגיה לעניין אישיותו של ד''ר סיון. מי שהסיט את הדיון לא היה ד''ר סיון. | |||
_new_ |
טקטיקות כמו -טעוניות | |||
|
|||
''ד''ר סיון ענה לעניין. ההסטה כאן היתה מעניין הארכיאולוגיה לעניין אישיותו של ד''ר סיון''. הכותב ''סוחר נדלן'' - המגיב השלישי בנושא - מצביע על: ''קשה להם להתמודד עם טענות חותכות כנגדם, אז הם הופכים את השולחן''. אם הדברים הללו נוגעים לאישיותו של הכותב הנכבד מאד דוד סיון, הרי שהנגיעה הינה רק על דרך ההיסק ההגיוני שעשוי הקורא להסיק לגבי אישיותו של הנוקט בדרכים כאלו. | |||
_new_ |
סילוף ההיסטוריה: הפיברוק, התדהמה והזעם | |||
|
|||
דפוסי התועמלנות האנטי ציונית: ניתוח שיטתי דיון 271 כזב הישרו-צנטריות (''פשעי'' ישראל כעומדים במרכז תשומת הלב הגלובלית) דיון 305 תרבות אוסלו - התפשטות השיח הכוזב בהוויה הישראלית דיון 507 הפוסט ציונית - מאפייני סילוף ההיסטוריה דיון 595 מימדי הפיברוק, התדהמה והזעם המפעל ההיסטורי ותגובת הנגד של השלילה וההכחשה דיון 627 | |||
_new_ |
מיכאל שרון, תודה רבה לך | |||
|
|||
מאמרים מרתקים. אשוב לעיין בהם. | |||
_new_ |
תודה. | |||
|
|||
_new_ |
תודה. | |||
|
|||
_new_ |
הפורע במיטבו | |||
|
|||
.. לא נותר לנו אלא להוריד את ידית המים ולקוות שהצחנה תינקה במימי האסלה לכיוון ביב השופכין. | |||
_new_ |
הורה מיכאל, הורה. במעגלים. | |||
|
|||
_new_ |
המאמץ הכפייתי למחוק את זכר ההיסטוריה היהודית | |||
|
|||
כתובה במואבית, בכתב עברי קדום. | |||
_new_ |
נו...מה חדש אצלך, מיכאל | |||
|
|||
לא היית כאן משך כל השבוע והיה שקט מאד. כעת חזרת ועמך חזרה הדמגוגיה והמחלוקת. עוד פעם היד המונפת? עוד פעם ההיטפלות? עוד פעם כל השטויות האלו? מה יהיה הסוף... אנא ממך פטור אותנו מעונשך ותן לנו קצת שקט. | |||
_new_ |
בזכות המחלוקת | |||
|
|||
אוי לנו אם באתר הזה לא תהיה מחלוקת וכולם יאמרו אמן. עדיפים עלי עשרה מעוררי מחלוקת ע''פ אלף אומרי הן. | |||
_new_ |
סתם, הערתך לא ראויה להתייחסות | |||
|
|||
לכן לא אתייחס אליה. | |||
_new_ |
באה מנוחה ליגע... | |||
|
|||
נקווה שהנפשות העייפות האלה - כל עייפותם ביום השבת אלא לברכה כוונה, שנאמר, לקיים את מצוות התשמיש כהלכתה בערב שבת, ובמעלת צדיקים גמורים יבואו כהרף עין. | |||
_new_ |
במקום שבעלי תשובה עומדים... | |||
|
|||
בני האדם נולדים שונים זה מזה: מרובי כשרונות ומעוטי כשרונות; בעלי נפש יציבה ובעל נפש חלשה; האחד בא ממשפחה טובה וחזקה ורעהו ממשפחה עניה וחלשה, האחד בריא ומשנהו חולני; האחד הינו בעל השפעה ויוזמה ואילו רעהו צועד בשולי הדרכים. שמא תאמר: אין צדק בעולם, שאם לא כן, כיצד העניקו לאחד כה הרבה ולשני כה מעט? על כך השיבו חז''ל: ''ובלבד שיכוון לבו לשמים''. משמעות הדברים היא שערכו של האדם אינו נמדד על פי הישגיו, אלא לפי רצונו וניצול כוחותיו. החברה מכבדת ומעריכה את האדם לפי מידת הצלחתו ולפי יכולתו לעלות בשלבי סולם הכוח, ההשפעה, העושר והחכמה. אולם האמת היא, שאדם זכאי להערכה רק בהתאם לטוהר לבו ולמאמץ שהוא השקיע. זוהי אמת המידה שעל פיה מוקיר א-להים את האדם ועל פיה הוא משלם לו בעולם הגמול. בהתאם לכך, אדם שנולד בתנאים שאיפשרו לו להגיע בקלות, לדוגמא, לדרגה שמונה מבחינה ערכית-דתית, והוא עשה מאמץ ומגיע לדרגה תשע, ולעומתו אדם אחר נולד בתנאים שאפשרו לו להגיע בקלות רק לדרגה חמש, אך הוא התאמץ מאד והגיע לדרגה שמונה - האחרון יזכה בעולם הבא בשכר רב יותר מאשר הראשון. הוא התקדם שלושה שלבים מעל לכוחותיו הרגילים ואילו חברו התקדם שלב אחד בלבד. רעיון זה כלול בדברי המשנה האחרונה במסכת אבות: ''לפום צערא אגרא'' – כלומר, לפי גודל הצער והעמל כך הוא גם גודל השכר. בתלמוד מופיעה השאלה: מי גדול ממי, בעלי התשובה או הצדיקים? צדיק הוא אדם שלם במעשיו הטובים, אולם כדי להגיע לדרגה זו הוא לא נזקק למאמץ גדול ביותר, משפחתו העניקה לו יסודות איתנים, ואלקים חנן אותו בלב ישר וטוב. לעומתו, בעל-תשובה, יסודותיו היו רעועים, יצרו היה חזק, ולכן הוא נאלץ לעמול כדי להגיע למעמד הרוחני שאליו הוא הגיע. מובן שהוא לא הגיע עדיין לדרגת הלב הטהור והמעשים הטובים והמושלמים של הצדיק. אך חכמים קבעו שבעלי תשובה גדולים יותר, ובלשון התלמוד: ''במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד''. יש להניח שקביעה זו בנויה גם היא על היסוד, שערכו של האדם נמדד על-פי המאמץ שעשה כדי לעלות בסולם המעלות, ואמנם, בעל התשובה עלה יותר שלבים בסולם ולכן, הוא זכאי להערכה כה גדולה. | |||
_new_ |
חריף ושנון מאין כמוהו. אתה תותח אמיתי. | |||
|
|||
_new_ |
במקום שבעלי תשובה עומדים... | |||
|
|||
אני מבין שמשום עוצם תשובתם והמקום הגבוה שבו בעלי התשובה עומדים, אין הצדיקים מטבע חינוכם ויסודותיהם היציבים מוכנים להתחתן איתם. | |||
_new_ |
|
|||
בעיית החסידים השוטים ואנשי הספחת הבעיה שבאי היות האדם כלי טהור, עשוייה להיות נעוצה בכך, שהוא עדיין מודד הישגיו בלי מישים בכלי השגיות אנושית. כאן צצה תופעת החסיד השוטה שניזקו מרובה, ובלשון חסודה ובכוונה לכאורה כלפי שמיים, מראית הכוונה הגדולה, הוא עובר בזו אחר זו עבירות שבן אדם לחברו. החסיד השוטה אף ישים לב בנסיונו המגושם לדקדק, באם זבוב ממצמץ בעינו. על כן הוא מקפיא אותנו, את תורת החיים ורצון החיים, בסטנדרטים של לשון כה גבוהה עד שהוא מחדיר את הרוע לעולם בפרץ רב עזוז, והדברים ידועים. סביבתו הופכת אם כך לצינית, ובאם הוא עצמו אינו כזה, אזי מוריו הם ציניקנים גמורים, פרופ' זה או אחר, המרבים שגל תחת כל עץ רענן ועם כל מה שזז בשטח, תוך הטפה חסודה לחסידיהם השוטים... שמץ של היסטריה, כלומר עודף התפעלות מדברים דלי ערך - שיר עלוב של משורר רע או איזו אגדה ודווקא מהמשמימות מסוגן בפרקי אבות, יאפיין את החסיד השוטה, אותה נפש תועה שדלותה מעידה על כך שלא רק שלא השתפר בדרגת מעלות הנפש, אלא שהנוורוזה שלו עולה כפורחת ביתר שאת. כאשר החסיד השוטה גם אינו מעגן גישתו בעוגן טרנצנדנטלי חיצוני כלשהו - אזי כאן יש לנו כבר צרה צרורה מארץ הצרות הצרורות... זו גם בלשון השאלה כוונת הדברים ב''קשים גרים לישראל כספחת''. | |||
_new_ |
הקורבן | |||
|
|||
הקרבנות מבטאים את העיקרון של ''נפש תחת נפש''. נפש הבהמה שאותה מקריבים מסמלת ואף מדגימה באופן מוחשי לאדם המקריב אותה כי נפשו היא זו שהיתה צריכה להיות קרבן לה`, אלא שבחמלת ה` עליו המציא ה` פדיון לנפש האדם על ידי הקרבת הבהמה תמורת נפשו. יוצא מן הכלל הוא קרבן מנחה. בקרבן זה אין נפש כלשהי המוקטרת על גבי המזבח. המנחה באה מן הצומח ואין בה הקרבה של נפש בהמה או עוף. ענין זה מסביר את השוני שבין הקרבנות הראשונים של קין והבל. קין הביא מפרי האדמה מנחה לה` ואילו הבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. בניגוד לקין שכביכול ניסה ל''שחד'' את הבורא על ידי מתת כלשהי, הבל ביקש להקריב את עצמותו לפני בוראו. הוא עשה זאת באמצעות בכורות צאנו. הבא לצאת ידי חובה בלבד, חש כי די לו אם הוא יביא מעט יבול מפרי האדמה. הוא סבור שבכך הוא הוכיח נדבת לב מופלגת וכבר יצא ידי חובתו. אולם יש לדעת שגישת הבל אל הקרבן היא זו שהיתה הגישה הרצויה, גישה המבקשת באמצעות הקרבן להתקרב אל הקב''ה ולהביע את עוצם הכניעה לפניו. מתוך כך מתבקש שקרבן זה יבוא דוקא מבעלי חיים שגם להם יש נפש, וכך יודגש העיקרון של ''נפש תחת נפש''. | |||
_new_ |
השרץ | |||
|
|||
המקורות מספרים לעיתים על אנשים שכמוהם כשרץ. מוכר ב''פרקי אבות'' המעשה אודות (רגע, הטלפון. אמשיך בפעם אחרת). | |||
_new_ |
התלות בחברה | |||
|
|||
הגישה הכלכלית-חברתית, זו שאינה מודרכת ע''י האמונה והבטחון בה`, גורסת שבעולם קיימת כמות מוגבלת של משאבים, האמורים לאפשר את החיים עלי-אדמות ולהנעימם. כל אדם נאבק במשך ימי חייו כדי להשיג לעצמו את המירב ממשאבים אלו בשיטת ''תפוס ככל יכולתך''. לגישה זו מתלווה תוצאה חברתית שהיא לעתים בלתי רצויה: כל אדם הופך בהכרח למתחרה של רעהו. בהתאם לגישה זו כל נתון וחפץ הנמצאים בעולם מהווים אובייקט לתחרות. לדוגמא, אדם המגיע לתחנת אוטובוס רואה בממתינים שם את מתחריו על מקומות הישיבה באוטובוס העומד להגיע. גורם התחרות בספורט, נחשב כמדרבן להישגים. הרצון לרוץ מהר אינו נחשב כגורם העיקרי בקידום המהירות, הרצון לרוץ יותר מהר מהאחרים הוא הקובע. החברה נותנת את אישורה לגישה זו: הפרס ינתן לא למי שרץ מרחק מסוים בזמן נתון, אלא למי שרץ מרחק מסוים יותר מהר מהאחרים. תחרות הריצה מהווה דוגמא לתחומים נוספים בחיינו. תחרות זו אינה נערכת רק סביב משאבים חומריים; היא דומיננטית מאד בתחום רכישת הערכת הסביבה. הרצון להתבלט הוא תחרותי במהותו, והוא מושג ע''י נצחון על הזולת. שתי דרכים קיימות בתחום זה: להתעלות ולהשתפר יותר מהזולת או מאידך, להשפיל את הזולת ולהנמיך אותו. התמודדות תמידית זו גורמת לכך שבדרך כלל במקום שהאדם ישקיע את כל מאמציו לשיפור אישיותו, הוא משקיע את מירב מאמציו בהתמודדות עם החברה. הפניית המאמצים להתקדמות בתחום החומרי, שהוא חיצוני לאדם, מובנת היטב לאור השיטה הפסיכולוגית שקנתה לה שביתה בהליכי המחשבה של חברתנו. שיטה זו רואה במכלול תכונותיו של האדם נתון קבוע. האדם אינו חייב ואף אינו מסוגל לשנותן. שיטה זו קיבלה חיזוק רב בדורות האחרונים: פרויד שטען שאדם נדחף לעינוגים, ואדלר שטען שאדם נדחף לרכישת כוח, חיזקו גישה זו. לפי דעתם האדם אומר לעצמו: מהותי, נטיותי ודחפי הם המכוונים אותי לעינוגים וכוח, ולכן עלי להפנות את חיי לכיוון זה. ''חובתי'' לנצל את תקופת שהותי עלי אדמות בהתאם למגמת דחפים אלו. במערכת החיים של האדם הבלתי מאמין, מגמה שתכליתה שיפור עצמי ללא קשר לחברה, כמעט ואינה קיימת. הצורך בשיפור האישיות קיים בתוככי מערכת היחסים שבין האדם לבין החברה הסובבת אותו. | |||
_new_ |
הבולק הרצען. | |||
|
|||
''בהתאם לגישה זו כל נתון וחפץ הנמצאים בעולם מהווים אובייקט לתחרות. לדוגמא, אדם המגיע לתחנת אוטובוס רואה בממתינים שם את מתחריו על מקומות הישיבה באוטובוס העומד להגיע''. - ואמר לייבאלע הבצחן כשנקלע למסעדת פאר בשאנז אליזה: הזוללים הם מתחרי. הבה נראה מי יזלול יותר. אמר ועשה. ''התמודדות תמידית זו גורמת לכך שבדרך כלל במקום שהאדם ישקיע את כל מאמציו לשיפור אישיותו, הוא משקיע את מירב מאמציו בהתמודדות עם החברה''. היה רוצ'וש (רודף צדק וי-) מהלך ומפזם לעצמו: כשם שרץ זה מתמודד עם רצים אחדים במשחה 100 מטר נשים, כך אנוכי אתמודד עם החברה. אבל איזו חברה ואיכה אמצעה? חברת מיקוסופט? קואופרטיב אגד? חבר'ה ליצים או שמא חלילה ''חברא קדישא''? החברה בכללה? אך במה אתמודד איתה? מי יותר שמן? למי יותר ארנבות בכלוביו? אבל איה ואיפוא היא החברה בכללותה? היה מסתובב, תוהה ומחפש, עד שנקלע למשרד ממשלתי, והשתקע שם. ''את הצורה אזי_ן לה לחברה'' היה מרעים בקולו וידו הולכת ונעשית קשה בתסד''א פשעין מפשעין שונים. | |||
_new_ |
בלי ניבולי פה, בבקשה. | |||
|
|||
_new_ |
התוכל לבקש מאדם לא לנשום? | |||
|
|||
הבקשה מהר שרון לא להפוך כל דיון לביב שופכין,היא דומה. | |||
_new_ |
ועוד מפניני המרקיז החסוד נצור הפה לכאורה | |||
|
|||
''מתבקש שקרבן זה יבוא דוקא מבעלי חיים שגם להם יש נפש, וכך יודגש העיקרון של ''נפש תחת נפש''. | |||
_new_ |
אנא המרקיז החסוד - אילו עינוגים? | |||
|
|||
''פרויד שטען שאדם נדחף לעינוגים'' ''נטיותי ודחפי הם המכוונים אותי לעינוגים וכוח'' וכי לא נתן הבורא פה לאנשים לדבר בלשון בני אדם בשר ודם? | |||
_new_ |
מיכאל, כולך אשליה אחת גדולה ותו לא! | |||
|
|||
. כעת יותר מתמיד אני בטוח שכל שרשרת התגובות וגבבת המילים היא לא יותר מאשר מחזה, יש לומר, מביש של התכתבות בינך לבין עצמך או אולי איזה מישהו שאתה מפעיל מרחוק. מה אתה מנסה למכור לנו, מיכאל? זה גובל בהונאת רשת. | |||
_new_ |
החגיגה בעיצומה | |||
|
|||
מאמר צמא דם אחד על צמאי דם, ושורה של מוחאי כפיים (טוב, בעצם רק שניים). במה אתם שונים מאלה שאתם מתארים כצמאי דם? מדוע רק הפתרון הצבאי והרצחני בליבכם? בעוד דור יכתוב פרלמן ג'וניור מאמר דומה, כי אנחנו עדיין עסוקים בתהליך המתמשך של הצמדות לכל סנטימטר ורדיפה אחרי כל מורעב, שאנחנו הפכנו אותו לכזה בסגר האינסופי. והחשוב ביותר: למה ליצור עולם עם גדרות בלבבות האנשים? הלא תסכים ששלום אמת יושג רק בקירוב לבבות, או שזה כלל לא מעניין אותך? | |||
_new_ |
שלום מושג ב''קירוב לבבות'' | |||
|
|||
אך כדי למחוא כף לשלום צריך שניים. | |||
_new_ |
לרועי שוובה | |||
|
|||
ההבדל שבין צמאי דם מצד אחד, לבין ''צמאי דם'' מצד שני - הוא בדיוק כמו ההבדל שבין אנס שמכופף את ידה של בחורה ומצמיד אותה בכוח אל הקיר - לבין הבחורה שבועטת לו חזק בין הרגליים. צמאי הדם הערבים מעוניינים לרצוח כמה שיותר יהודים - באשר הם יהודים. זוהי תאוות-רצח אנטישמית וגזענית כפשוטה. ואילו ''צמאי הדם'' היהודים מעוניינים לחסל, להרוג,לשתק ולנטרל כמה שיותר מחבלים, מפגעים, פורעים וסייעניהם מהצד הערבי. אותו ה''מורעב'', מר שוובה, הפך את עצמו לכזה - לאחר שהוא ומיליונים כמוהו נתנו יד למעללי הטרור והמוות של אש''ף. הסגרים הם תוצאה של הטרור - והפה שהתיר גם צריך לאסור. אולם בכל זאת יש לנו אחריות כבדה לעניין: לאחר ששיפרנו את מצבם החומרי והכלכלי והמדיני של ערביי יש''ע מאות-מונים, החלטנו במו-ידינו להרוס ולהחריב הכל על-ידי הנחתתה של כנופיה רצחנית ומושחתת על ראשם. אתה שואל ''מדוע רק הפתרון הצבאי והרצחני בליבכם''? אין זה מדוייק. אני כלל לא בטוח שהדרך הצבאית תביא ''פתרון'' למלחמת הערבים ביהודים. אבל היא בהחלט תוכל לצמצם את הנזק למינימום האפשרי. שאלה נוספת ששאלת, שאלה חשובה מאוד, שמתחלקת לשלוש: 1) ''למה ליצור עולם עם גדרות בלבבות האנשים?'' 2) ''הלא תסכים ששלום אמת יושג רק בקירוב לבבות''? 3) ''או שזה [שלום אמת] כלל לא מעניין אותך''? להלן התשובות: 1) כאשר הדרך היחידה למזער נזקים ולצמצם שכול ודם היא ליצור גדרות בלבבות האנשים - החובה המוסרית העליונה היא ליצור את הגדרות הללו באופן מהיר ויעיל. 2) אין ספק ששלום אמת יושג רק בקירוב לבבות - אך הלבבות צריכים להיות בשלים לשם כך. לבבות הערבים עודם ערלים ומורעלים, לא רק בשנאה יוקדת, אלא בסירוב מוחלט לקבל את היהודים כחלק לגיטימי של המזרח התיכון. 3) אכן, שלום אמת לא מעניין אותי כלל. מעניינת אותי הגשמת יעדיה של התנועה הציונית, והם: א) ריכוז רובו המוחלט של עם ישראל בארץ-ישראל השלמה; ב) השבת עצמאות וריבונות של עם ישראל על ארצו; ג) חידוש והחייאת התרבות היהודית, מהלשון העברית ועד לחקלאות העברית. המרדף האינסופי לאחר ''שלום-אמת'' רק חיבל במימוש עקרונות הציונות, ואף מביא אותה שוב ושוב אל סף הכיליון. על כן יש להתרכז בזכויות היהודים - ולא בשלום עם הערבים. | |||
_new_ |
לפרלמן, יישר כוח על תורת שלושת מטרות הבסיס הנכונות כל כך | |||
|
|||
פשוט עדיפויות נכונות, כאלו שאינן דורשות דיאלקטיקה מתפלפלת להנמקת אבסורדים צורמים. שוב, חייבים לחזור פעם נוספת על שלושת מטרות הבסיס, הכוללות את חידוש והחייאת התרבות העיברית. מתי שמענו לאחרונה דברים כה פשוטים ונכונים? פשוטים כשם שהאמת מסבירה את עצמה - אמיתות כה חיוניות ומובנות מאליהן עבור חברה היוצרת דברים בעלי ערך וחותרת קדימה. כזו שאינה מתרפקת על דרישות מסוג ''מגיע לי'' של כל ד'צעקן גבר, כאשר כל מטיף-שווא ומכתת-רגליים בוזז את עמל הזולת ושוטם את היצירה התרבותית האמיתית. ''מעניינת אותי הגשמת יעדיה של התנועה הציונית, והם: א) ריכוז רובו המוחלט של עם ישראל בארץ-ישראל השלמה; ב) השבת עצמאות וריבונות של עם ישראל על ארצו; ג) חידוש והחייאת התרבות היהודית, מהלשון העברית ועד לחקלאות העברית''. | |||
_new_ |
לפרלמן, יישר כוח על תורת שלושת מטרות הבסיס הנכונות כל כך | |||
|
|||
יש כאן איזה הד לפרלמן, או שזה רק אני? | |||
_new_ |
על גדרות ואנשים | |||
|
|||
אני חייב לברר נקודה אחת או שתיים במשנתך, היות והדברים אינם כה ברורים כפי שאתה סובר; מהם 'הגדרות שבלבבות' לשיטתך והגדרתך? כיצד אתה מפרש אותם במסדרת תוכנית הטראנספר בה אתה תומך (אם אינני טועה), שמסגרתה אמורים להיעקר ולהיות מגורשים אל מעבר לקו נהר הירדן ערביי יהודה שומרון וחבל עזה (אני משתמש לנוחיותך בטרמינולוגיה של מחנה הימין). ובכלל, מדוע אתה זקוק לגדרות אם אתה לכאורה מעוניין לבצע טראנספר? הרי דווקא בנקודה אחרונה זו קיימת סתירה של ממש; סילוק ערביי השטחים לשיטתך יצריך אולי בניית גדר לאורך קו נהר הירדן וכ', אולם אתה מתעקש לפתע לדבר על גדרות שבלב, שנשמע מליצי-משהו ובלתי ברור. אנא פרט במדוייק ובשיטתיות מהי 'גדר' לשיטתך, היכן היא אמורה לעבור, מהי 'גדר שבלב' (אתה רשאי לחזור עד ז'בוטנסקי וקיר הברזל מבחינתי), ומה אתה מתכנן לערביי השטחים יום אחד אחרי שמפלגה המועדפת על ידך תעלה לשלטון. | |||
_new_ |
החומה בלב האומה היא בראש וראשונה אותם עובדי | |||
|
|||
ציבור האוכלים במסעדות יוקרה ומתעלקים על לשדו של עם, הסופגים לארנקם את כספי העתק שנועדו להגיע לדויי ארץ אומללה. פריעתם כנגד בני עמם, פריעה שהינה מכשיר לניקוז כספים, הינה גם האינדיקציה ללא יוצלחותם. על כל אומלל המפגין בטענות ''מגיע לי'' לא צודקות אמנם, יש כ-5 עלוקות מדינה ''מגיע אלי, הא הא'', שעיקרם הקוקטייל של כסף ציבורי קל ולא יוצלחות. זה החור השחור שהחליף את מגש הכסף. לכן בסקנדינביה חוזרים מסי העתק לעם. בארץ אומללה הם נספגים על ידי חולבי לשד העם, כאשר זועקי החמס מקורבנים על ידי בוזזי האומה. כאן, ראשית ראשיתה של החומה שבלב, חומת הרשע שבלב האומה. | |||
_new_ |
יפה שאלת, אלכס | |||
|
|||
הגדר שבלבבות: אפשר להשוות זאת למונח הדיסציפלינרי הידוע כ''משמעת עצמית''. מאחר שלא ניתן להצמיד שוטר לכל אזרח - העונשים הקבועים בחוק אמורים להרתיע. זאת הסיבה שלא כל אדם שני או שלישי פורץ לבתים/ אונס/ שודד בנק - אלא רק אחד לאלף וגו'. כמובן שגם אי אפשר להצמיד חייל על כל ערבי - ולכן יש לבנות מערכת הרתעתית קשיחה ואמינה - שתכלול ענישה קשה אם ההרתעה לא תעבוד. במונח ''גדר בלב'', אני מתכוון לכך שפורע פוטנציאלי יעצור בעד עצמו מלבצע מעשה חבלה - עקב הפחד/הרתיעה/היראה מפני היהודים. אפשר לומר שאותם ארבעת הנערים הערבים, שהחליטו ביום בהיר אחד להפיל ארצה רוכב אופניים יהודי (בצומת שועפאת בירושלים) ולדקור אותו בגבו בסכין מטבח - הגדר שלבבם חלשה מאוד, למעשה בלתי-קיימת. במינוח הפסיכולוגי על פשיעה חברתית ופלילית - נהוג לקרוא לכך: ''אני עליון'' (אלטר-אגו) בלתי-מפותח. הטרנספר: כל האמור לעיל - הוא תנאי מקדים וראשוני לכל מהלך מדיני כלשהו, ולעניות דעתי גם לשיטת השמאל. מבחינה זו, יש היגיון פנימי בגישתו של ד''ר מאיר פעיל - שתבע לכבוש, לרסק, לפצפץ ולרמוס - ואז לבצע נסיגה מלאה. כפי שאמרתי לא פעם - הטרנספר הוא ה'פתרון' (בהעדר מונח מוצלח יותר) הטוב, העדיף והרצוי ביותר למלחמת הערבים ביהודים - אם כי לאו דווקא היחיד. פתרון גרוע יותר - יכול להיות הישארות ערביי יש''ע במקומותיהם - עם אזרחות ירדנית, ותחת שליטה מלאה וריבונית של ישראל - זאת תוך כדי עידוד הגירה מרצון, בתתפרס על-פני שנים רבות. *הערה: אם אתה כבר מקפיד להשתמש ב''מונחי הימין'' נא הקפד לא לכתוב על ערביי יש''ע שהם אמורים להיות ''מגורשים'' מבתיהם. לא ''מגורשים'' - כי אם מועברים. **עוד הערה: אם אתה סבור ש''יהודה ושומרון'' הם ''מונחי הימין'' - בוודאי תופתע לשמוע שהעצרת הכללית של האו''ם היא גוף ימני, אולי חברה ב,פורום לשמירת ערכי הליכוד'' - שכן אם תנסה למצוא בהחלטת עצרת האו''ם מס' 181 את ה''גדה המערבית'' - לא תצליח. לעומת זאת - בהחלט תמצא שם ''שומרון ויהודה'' - וזאת יותר מפעם אחת. אבל מי יודע? אולי בכלל מדובר בזיוף של משה לוינגר... | |||
_new_ |
יפה שאלת, אלכס | |||
|
|||
לק''י לא מדויק אריה - הם לא מועברים - הם בסך הכול חוזרים הביתה לארצותיהם ולמולדתם. אליצור | |||
_new_ |
אריה פרלמן, מה דעתך על פתרון | |||
|
|||
מתון יותר ופרקטי יותר שלהלן עיקריו'' 1) תוקם מדינה פלסטינית אחת במה שמוגדר ''המנדט הבריטי על פלסטין'', בעבר הירדן, היא ירדן, ובירתה עמאן. 2) מדינת ישראל תשתרע ותשלוט במרחבים שממערב לנהר הירדן ובירתה ירושלים. 3) ערבים ויהודים יוכלו להתיישב היכן שיחפצו, ע''פ נטיות ליבם, עבודתם וכו'. יתקיים שיתוף פעולה כלכלי, עיסקי, תכנון תשתיות, הדדיות בחינוך ברמה גבוהה. 4) הערבים והיהודים יהיו אזרחי המדינה הפלסטינית והישראלית בהתאמה ויהנו מזכויות תושב קבע במדינה האחרת (המארחת), במידה ויגורו שם או יעבדו שם. כל מדינה תטפח את ערכיה התרבותיים, הסטוריים, מדעיים, חברתיים על פי דפוסי תפיסתה ותיתן כבוד לאחר. ויכוחים היסטוריים, לאומיים יורדו משולחן הפוליטיקה השוטפת ויועברו לארון האקדמיה. 5) יוצא מן הכלל אחד יתקיים, והוא זכות הבחירה: הערבים יבחרו לממשלה ולפרלמנט פלסטינים בעמאן והיהודים לממשלה ולכנסת ישראל בירושלים. נראה לי שעל עקרונות בסיסיים אלה יוכלו שתי המדינות להתקיים זו לצד זו ללא סיכון זהותה היהודית של מדינת ישראל. | |||
_new_ |
אריה פרלמן, מה דעתך על פתרון | |||
|
|||
לק''י זה הפתרון המועדף עלי וגם אני הצעתי דבר דומה בכמה הזדמנויות בפורמים. הטרנספר הוא פתרון של אין בררה והוא כרוך בסבל אנושי רב. אליצור | |||
_new_ |
אריה פרלמן, מה דעתך על פתרון | |||
|
|||
ההצעה שלך דומה מאוד להצעתו של פרופ' רפי ישראלי, שדרך אגב לא שולל חלוקה של ארץ-ישראל על שתי גדותיה לרוחב... הצעה לא רעה, מעניינת וראויה לשיקול. יש רק הערה אחת: אני שולל בתוקף את הכינוי ''מדינה ישראלית''. כיום ''מדינת ישראל'' (ולא ''הישראלית!'') היא מדינה יהודית ומדינת העם היהודי. ברגע שכל ישראלי יהיה יהודי וכל יהודי יהיה ישראלי - אז נשוב ונדון בעניין. | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
מחילופי הדברים האחרים במאמר מיהן הנפשות הפועלות. תהום פעורה בינינו. המדינה שאתה מציע, ולא משנה באיזו דרך אתה רוצה להגיע אליה, הינה מנותקת לחלוטין משכניה, ודינה לכליה כמו הממלכה הצלבנית. אם אינך משכיל להבין שהדרך לשימור עם ישראל בארצו הינה רק דרך הושטת יד לשכנים, ומכאן שקיימת חפיפה בין מטרת השלום למפעל הציוני, דרכך, אם היתה זוכה ליישום, היתה מובילה את המפעל הזה לקרני חיטין. | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
התשוקה הבלתי נשלטת ''להושיט יד לשכנים'', שהיא גירסא מעודכנת ל''השתלבות במזרח'' - היתה יפה ורומנטית אולי בימי העליה הראשונה והשניה, אולי אפילו עד לפרעות תר''פ. אבל עבר זמנה ובטל קורבנה. מדינת ישראל יכולה להתקיים תוך יחסי שכנות סבירים עם שכנותיה, ובלבד שישלוט כלל ברור במזרח התיכון: כל מי שמרים את ידו על היהודים - ידו תיגדע. מהי התועלת שיכולה לצמוח לנו מהושטת יד לשכנים? כלכלית? תרבותית? טכנולוגית? מוסרית? שום דבר. כדאי להשקיע את המשאבים - לא בחיפושים אחר שלום ואחווה - כי אם בעליה, בחינוך, בבניין - בארץ שלנו ולמען העם שלנו. השכנים כבר ידאגו (או שלא ידאגו) לעצמם. | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
התועלת היא פשוטה, וקלה להסבר: לא תוכל להשקיע בחינוך ובניין אם חלק ניכר מהתקציב והמשאבים מופנים לשמור על מדינת ''עם לבדד ישכון'' שלך. חבירה עם שכנותינו נותנת בראש ובראשונה את השקט הכלכלי שמאפשר את הפניית המשאבים לפיתוח שלנו. עד 67 חיינו בדיוק כפי שאתה מציע - לא דיברנו עם אף ערבי, הרוב המכריע במדינה היה יהודי, אבל הרבה חינוך ושגשוג לא ראינו מזה. השכנים שלך דואגים לעצם אבל מודאגים גם מאיתנו. אנחנו מעצמה איזורית בכל קנה מידה. טכנולוגית, כלכלית וצבאית אנחנו יכולים לבלוע כל שכנה (ואולי כמה מהן יחד). הסיכוי היחיד שלהן לדאוג לעצמן הוא להחליש אותנו או לוודא שעוצמתנו תהיה עוצמתן. כך עם ירדן, וכך אולי בעתיד עם כל היתר, והפלסטינים שבקרבנו הינם הראשונים בתור שצריכים להטמיע זאת. לא ידם תיגדע בסכסוך הזה, אלא ידנו. איננו אדונים לגורלנו, ושרון אינו בוש ביכולותיו בעולם. | |||
_new_ |
תאור המציאות עד 1967 | |||
|
|||
גם אני לא ממש אוהב לשמוע את מה שאריה מרבה להגיד כאן בפורום. אבל להפריך את דבריו צריך נימוקים יותר רציניים. רק כדוגמה אתייחס לטענתך כי: ''עד 67 חיינו בדיוק כפי שאתה מציע - לא דיברנו עם אף ערבי, הרוב המכריע במדינה היה יהודי, אבל הרבה חינוך ושגשוג לא ראינו מזה.'' אם היית בודק את הנתונים על המציאות עד 1967, היית מגלה שהטענה שלך לא ממש מבוססת. אכן, יהיו שיגידו שהצמיחה הכלכלית והשגי מערכת החינוך היו יכולים להיות יותר טובים אבל קשה לבטל צמיחה של התמ''ג לנפש בשיעור ממוצע של 5.5%. גם קשה לבטל את השגי תלמידי בתי הספר במבחני השוואה עם מדינות אחרות. הצמיחה וגם השגי התלמידים נמוכים בהרבה מאז שנת 1973. | |||
_new_ |
תאור המציאות עד 1967 | |||
|
|||
הצמיחה הנ''ל החלה רק ב - 1954, והסתיימה בשפל השני של 65, והגורמים לה היו שני דברים שכבר לא יחזרו על עצמם: עליה מסיבית של כוח אדם שהיה מוכן לעבוד בהכל ובזול, ויבוא הון אדיר ע''י שילומים מגרמניה. אם ננטרל שני גורמים אלה, המדינה היתה במצב עגום ביותר, מן ''צנע'' מתמשך. פרט לכך, התשתיות המסואבות והחונקות שהוקמו אז במסגרת ריכוז המשאבים בידי המדינה, הם שהיום מהוות נטל על יכולת הצמיחה וההתאוששות. אבל זהו דיון אחר. די מובן שקיצוץ חד בביטחון יביא לכסף רב שיוכל להיות מושקע בחינוך ורווחה. לשם כך יש לשאוף לשכנות טובה, מהסוג שלא מחיב אותנו להחזיק צבא של מעצמה, אלא משהו יותר ''קטן וחכם''. | |||
_new_ |
צמיחה בעשורים הראשונים | |||
|
|||
הצמיחה שדיברתי עליה החלה כבר לאחר מלחמת השחרור (אולי כדאי שתבדוק שוב את המספרים). לא ממש למדתי את התקופה לכן אינני יכול לציין את כל הגורמים לצמיחה הגבוהה. יחד עם זאת אין לי ספק שהעליה הגדולה תרמה רבות, וגם השילומים כפי שאמרת. אבל זה לא מבטל את העובדות שהיתה צמיחה - גם אם יש/תהיה לנו בקורת על התהליך. לגבי מתי נרגעה הצמיחה כדאי לך לבדוק את הנתונים שוב. אני בכל אופן רואה אותם לפני. | |||
_new_ |
צמיחה בעשורים הראשונים | |||
|
|||
תודה על הדוא''ל, ובדקתי את הנתונים שנית. גם הרפרנס ששלחת אלי מראה סטגנציה בשנות הצנע (51-53) ובעצם התחלת התנופה ב - 54, עצירה ב - 65 ו - 66 (מה שמכונה המיתון השני), ועלייה חזקה ב - 67 (ותודה לששת הימים). אתה בהחלט צודק בביקורת על הצורך לדייק, אבל אני חושב שעניין הצמיחה אינו אינדיקטור מהימן ליעילות ההשקעות. צמיחה לעיתים נובעת מאירועים חיצוניים (עלייה, שילומים, פריחת היי-טק עולמית), ולכן הדרך לבדוק יעילות של ניצול תקציב והכוונה של קברניטי המשק ע''י שאילת השאלה ''האם היה יכול להיות הרבה יותר טוב'', עליה גם אתה רמזת. התשובה ברורה: היה יכול להיות הרבה יותר טוב לולא ההוצאות האדירות על אחזקת צבא גדול, גבולות ארוכים, עוינות משני הצדדים (ולכן גם הססנות של משקיעים זרים ותיירות, בדיוק כמו היום). בשל כך אני תוקף את משנתו של מר פרלמן, שרוצה לחזור למתכונת זאת של ''עם לבדד ישכון'', ובהיבט הזה בלבד אני משווה את רצונו לאופן התנהלותנו בשנים הראשונות. | |||
_new_ |
אתה מנחש | |||
|
|||
הדעה הפוליטית שלך מנהלת לך את החשיבה. אתה לא יודע בביטחון שהוצאות הקשורות בביטחון המדינה מעכבות/עיכבו את הצמיחה. נכון ישנם הרבה גורמים שמעכבים את הצמיחה. ראה למשל: 1. צמיחה וחופש כלכלי, דיון 1521 2. כלכלה בדרך לתהום, דיון 1514 מה שבטוח שהיתה צמיחה בשני העשורים הראשונים של המדינה, ולפני שלומדים את העובדות כדאי לא להצהיר הצהרות. אני חושב שמהקצת שאני יודע היו עוד גורמים שתרמו לצמיחה עד 1973, מלבד עליה מסיבית, של חומר אנושי משובח, ושילומים. | |||
_new_ |
זה ניחוש מלומד | |||
|
|||
מעבר להתעקשות שלך להטיף לי על תקלת ניסוח שלי (בה כבר הודתי), וליהירות מסויימת (הפרשנות שלך לעובדות אינה עוברת דרך מסננת עמדותיך?) אין בינינו בעצם ויכוח. אני עוסק כל חיי בלהשלים עובדות חסרות. אם ננסה לחזור לקו של המאמר של פרלמן, הוא טוען שמדינת ישראל תיטיב לעשות אם תסתגר בתוך עצמה ותשקיע בעצמה. טענת הנגד שלי היא שזה יהיה קשה מאוד, מאחר ובמצב כזה היקף הוצאות הביטחון יעיקו מאוד על התקציב הפנוי. בנוסף, הוצאות בסדר גודל כזה ללא הגדלת הגירעון מחייבות מיסוי שימשיך לחנוק את יכולת הצמיחה. נכון, דווקא בתקופה שמתחילה ב - 73 רואים זאת טוב יותר מאשר בתקופה עליה הצבעתי, ותודה על ההפניה. כמחווה, אני מפנה אותך ללינק הבא: | |||
_new_ |
רועי, יתכן ואני לא מעריך נכון את הידע שלך | |||
|
|||
תודה על המקור הנוסף שלא הכרתי. ודאי אשתמש בו בקרוב. כרגע רק אומר שהוא מציג עובדה מעניינת שחלקו של תקציב הביטחון בעוגה היה נמוך יחסית (20%) בתקופה קודמת. מכאן שנטל הוצאות הביטחון בתקופה לפני 1973 לא היה כל כך גבוה כמו לאחר מכן. יש מידה רבה של אמת בטענה שהמשטר ''הסוציאליסטי'' פגע בקצב הצמיחה גם לפני 1973. אפילו פרידמן כתב על כך בסיפר החופש לבחור (עמוד 71). אז פרלמן הוא לא לבד. יחד עם זאת אינני יודע איך מוכיחים זאת (איך מוכיחים מה היה אילו?). אבל אפשר לבדוק מה עשו משקים עם יותר חופש כלכלי. מסתבר שבנושאים של צמיחת רמת החיים ועוד, יותר חופש כלכלי משיג יותר (למשל המקרה של הונג קונג). מסקנה זו נכונה גם לגבי משטרים פוליטיים שונים. למרות כל הנאמר כאן המשטר ''הסוציאליסטי'' שלאחר 1973 הזיק לקצב הצמיחה הרבה יותר. מה שאני יודע על רמת הידע שלך והיקפה נובע ממה שאתה כותב כאן. כתבת שהמצב בארץ מבחינת פיתוח כלכלי (צמיחה ורמת חיים) היה חלש בעיקר בגלל הבידוד והמצב המלחמתי עד 1973. אני טענתי שזה לא ממש נכון ולראייה הבאתי את הגידול הממוצע (המרשים לפי המקובל על כלכלנים) בתמ''ג לנפש. גם הסכמתי עם מה שאתה אומר על השילומים והעליה נכון אבל טענתי שהיו גורמים חשובים נוספים. הפרשנות שלי לעובדות לעולם תעבור דרך המסננת של העמדות המקצועיות שלי אבל לפני השיקולים הפוליטיים. נכון אמירות פוליטיות מובהקות על המציאות הכלכלית בארץ גם לפני קום המדינה עוררו אותי לבדוק את הנתונים. אבל את המציאות שגיליתי בנתונים ניתחתי או הבאתי לפי שיקולים מקצועיים בלבד. כך נכנסתי לעימות עם אחד המשתתפים בפורום בגלל שהוא לא אהב את הניתוח הכלכלי של העובדות. שם המאמר הוא ''כשלים בקריאת ההיסטוריה של ארץ ישראל?'' הוא פורסם בפורום בסביבות 19 לאפריל, 2003. אם חשת שאני יהיר אתה ודאי צודק (זו תמיד תחושה סובייקטיבית) ולכן אשתדל להזהר יותר מבעבר. | |||
_new_ |
התנאים לצמיחה היו יחסית טובים | |||
|
|||
מיד עם קום המדינה, בה מערכות שלטון יכלו לנהל ולנתב את פעילות המשק תוך קביעת כללים בסיסיים שישרתו את המשימה. לצערי, המשטר הסוציאליסטי ריכוזי, דיכא הרבה פוטנציאל התחדשות, פיתוח ויזמות, בשל אופיו הצנטרליסטי-דוגמטי, ובשל כך הרבה פוטנציאל פריחה הלך כדרך כל בשר, ולא בה לידי ביטוי כפי שיכול היה. רק מאמצע שנות ה-80 התחלנו להרגיש ולפעול באווירה כלכלית פתוחה ותומכת יותר, וזה נתן את אותותיו בפיתוח המשק. אלא שכאן שוב באה השלומיאליות ותרבות ''זה שלי'' של השלטון בישראל שסוגר ומפריע ליזמויות כלכליות, כדרך לשאיבת כסף. נקווה שהפעם, עם הרגיעה הבטחונים שאולי תבוא, נרגיש את תאוצת הפיתוח וההתרחבות של המשק בישראל. | |||
_new_ |
הנתונים רומזים שאתה טועה | |||
|
|||
הנתונים על הצמיחה מאז 1973 מראים שהמצב דווקא הורע. אם תשלח לי כתובת דוא''ל אשלח לך את הנתונים כדי שתראה בעצמך. | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
ההסבר שלך הוא פשוט - אילו רק היה נכון. הסיבה שלא ראינו הרבה חינוך ושגשוג עד 1967 (וגם על כך ניתן לערער) - איננה קשורה - ודאי לא בלעדית - למצב הביטחוני. המשק הישראלי היה נתון רובו ככולו לשליטת הממשלה, או מונופולים בתמיכה ובחסות ממשלתית (ר' ספרו של יצחק טישלר, ''הפיל הלבן''). משאבים עצומים בוזבזו (ומבוזבזים עד היום) עקב חוסר יעילות משווע - שנובע מניהול ממשלתי ומונופוליסטי של תחומים רבים בחיינו, וריכוזיות מזיקה. כמו כן, רבים וטובים מאבירי השמאל וחסידי ה''שלום'' - עומדים על כך שגם לאחר ה''שלום'' - יהיה צורך ב''צבא חזק שישמור על השלום''. האיומים לא יוסרו, ועידין גן עדן לא יגיע, גם אם ייחתמו הסכמי שלום עם כל סביבותינו. אכן, ככל שנתמיד במדיניות נסגנית, מתרפסת ומופקרת מבחינה מדינית, ביטחונית ואסטרטגית - ניאלץ לשלם שבעתיים על מחדלינו אלה. רק בשביל לסבר את האוזן: האם לדעתך היו יכולים ערביי יש''ע לגרום לנו נזק כלכלי כל כך חמור כפי שעשו מאז פרוץ מלחמת אוסלו - אילו היו בידיהם אבנים, בקבוקים וסכינים כמו לפני הסכם אוסלו? | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
לסיפא: וכי לא גרמו לנו נזק כלכלי דומה בשנים 88 (טוף, נו, סוף 87) - 91? | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
ללא ספק גרמו נזק. אבל הרבה פחות מאשר היום. במיוחד אין להשוות את הנזק בתחום יחסינו הבינלאומיים ובענף התיירות - בין אז להיום. וגם זאת רק בגלל שלא השכלנו לדכא את האינתיפאדה הזאת בעודה באיבה. כזכור, שר הביטחון דאז יצחק רבין לא טרח בכלל לקצר את ביקורו בחוץ לארץ על-מנת לטפל במהומות, וההוראה שנתן ''לשבור להם ידיים ורגליים'' - איננה מדיניות, כי אם עוד גחמה של ה''אופי הג'ינג'י'' המפורסם. נכון - גם לשמיר יש אחריות על המחדל, ומכיוון שעמד בראשות הממשלה - אחריותו גדולה עוד יותר. ובכל זאת - אין מה להשוות את מצבה של ישראל בשנת 1988 לעומת מצבה ב-2001. | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
לא ברור לי מדוע אין להשוות. למיטב זכרוני התיירות לישראל נפגעה באופן דומה למדי, כמו גם יחסינו הבינלאמיים. תצטרך לפרט הרבה יותר כדי לשכנע אותי. אשר למדיניותם של רבין ושמיר - לדעתי יש בה הרבה מדיניות, ראה תגובה ארוכה מאד שלי באייל הקורא: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=6724 , אבל אני מניח שלא תסכים איתי כמעט על כל הדברים הכתובים שם. | |||
_new_ |
הבנתי קצת | |||
|
|||
לגבי יחסינו הבינלאומיים: דרג היחסים עם הודו הועלה בעיצומו של השלב הלוהט של האינתיפאדה, שנת 1988; באותם הימים ממש פנתה אלינו ספרד בשביל לפתוח איתנו בסחר על-פי התנאים המשופרים של האיחוד האירופי - עוד בטרם אושרו רשמית; האיחוד האירופי חתם עם ישראל על חוזה שיתוף פעולה במחקר אנרגיה גרעינית (שנת 1990 כמדומני;) הוותיקן הודיע לראשונה שהוא מכיר בישראל בינואר 1991, ובאוקטובר אותה שנה כבר התקיימו פגישות בדרגי-ביניים דיפלומטיים; ארצות-הברית העלתה את ישראל למעמד של ''בעלת ברית ראשית מחוץ לנאט''ו''(1987) על פי חוק של הקונגרס (ולא גחמה של הנשיא שניתן לבטלה במחי-יד); בפברואר 1988 נחתם הסכם להפעלת ''קול אמריקה'' בערבה, הסכם שלא יצא אל הפועל אמנם עקב התנגדות בישראל ונפילת הגוש הסובייטי; בשנת 1991 ובמחצית הראשונה של 1992 - זרמו לישראל מאות דיפלומטים בכירים מעשרות מדינות, ויחסים דיפלומטיים כוננו לעשרות, ובעיקר יש לציין את כינון היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה; סין; הודו, וכן לראשונה הכרה רשמית של יוון במדינת ישראל... (מאי 1990). כמובן יש להזכיר את ביטול ההחלטה המשוה בין ציונות לגזענות בדצמבר 1991 - הצלחה נדירה ביותר לישראל בעצרת האו''ם; שנת 1991: גידול ניכר בייצוא הפרחים והעגבניות מישראל; תיירות: נתון חלקי אמנם - אבל די בו בשביל לסבר את האוזן: בשנת 1990 ביקרו בישראל יותר מ-200,000 תיירים מבריטניה, עליה של 6% לעומת 1989. 200,000 תיירים - ומבריטניה לבדה! ועוד עליה ביחס לשנה הקודמת. לעומת זאת, בשנת 2001 באו 145,000 תיירים מבריטניה, ירידה של 44% יחסית לשנת 2000. | |||
_new_ |
תודה מיכאל | |||
|
|||
במיוחד מצא חן בעיניי ''כל ד'צעקן גבר'', עם הגרש לאחר הדל''ת. | |||
_new_ |
בעקבות מכתתות הרגלים לא יאמר עוד | |||
|
|||
''קול באשה ערווה'' אלא, באשר לויקי כנאפו וקאצ'קעס מרעיה כל באשה - ריבה (מלשון ''ריב'') או קול באשה - רבא (להלן: קול רבאק) | |||
_new_ |
בחירת בת זוג | |||
|
|||
אדם החפץ למצוא בת זוג - כל עתידו נתון בידו. בגישתו לנושא תלויים סיכוייו ותקוותו לזכות בחיי משפחה מאושרים, בשותפות מושלמת או ח''ו להיפך, להפסיד את כל אלו. אם הוא מאמין שהכל נקבע משמים ברצון הבורא, והוא אינו אלא כמוצא מציאה שזימנו לו משמים – אזי יאמר עליו: ''מצא אשה מצא טוב''. מציאה אינה תלויה בהשתדלות ובחיפוש, בכשרון ובדעת, אלא היא באה באקראי, כמתנת שמים. האדם אינו מהרהר ומפקפק אודות אבר מאבריו אם טוב הוא אם לאו. עצם העובדה שאבר זה שלו הוא, משנה את כל גישתו ואת הלך-מחשבתו כלפיו והוא מקבלו כמות שהוא. אדם המוצא אשה שזומנה ונקבעה לו משמים שהיא שלו, שוב לא יפקפק ויהרהר אחריה, הוא יכיר בכך שהיא חלקו וגורלו. עליו נאמר ''מצא טוב'', הוא יסתגל אליה, יכבד אותה ויוקירה. חשוב להדגיש. ראוי שהאדם יעשה השתדלות למצוא את בת-זוגו, ואף ישקול במאזני שכלו עד כמה שידו מגעת במטרה שהיא תתאים לו, אולם יחד עם זאת יהיה ברור לו והוא יאמין בכך כי לא השתדלותו היא הקובעת, אלא רצון שמים הוא המוליך את הכל. דומה הדבר להשתדלות ובטחון בעניני פרנסה ובכל עניני העולם, שחייב האדם בפעולת השתדלות, אך יחד עם זאת עליו להאמין כי לא השתדלותו תקבע את מהלך הענינים אלא בטחונו בהשגחה העליונה. לעומת זאת, אם ניגש אדם לחפש את המיועדת לו בדעה של ''מוצא אני'', כלומר, שהדבר תלוי בו, בכשרונו, בתבונתו, ביופיו, בעושרו, ביחוסו ובשמו, ולא בידי שמים, עליו עלול להאמר הפסוק: ''מוצא אני מר ממות'', תמיד הוא יפקפק ויהרהר שמא הוא היה מסוגל למצוא טובה הימנה, שמא לא חיפש דיו. תמיד הוא יצטער בלבו שמא החמיץ הזדמנות כלשהי. כאשר אותו אדם יעמוד מול מבחן החיים הראשון, הוא עלול לחשוב שמא כדאי לנסות שוב ולמצוא אחרת מתאימה יותר. אם מחשבה זו תלווה את האדם, אוי לו ואוי לחייו המשותפים. בני הזוג לא יהיו לעולם מאושרים בחייהם, לעולם הם לא יסתגלו באופן מושלם ולא יגיעו להתאמה הדדית. כל אחד ידרוש שזולתו יוותר לו ויסתגל אליו, שאם לא כן הוא יראה את בחירתו ככשלון, ויחפש אשה טובה ומתאימה יותר. בעבר היו נוהגים לשיר לפני החתן: ''מצא או מוצא'' - גישתו של החתן לשתי בחינות אלו היא המפתח לעתיד חייו ולעתיד נישואיו. נוכחנו אם כן, שהאמונה בהשגחת הבורא, השגחה הקובעת את בן הזוג לחיים משותפים, לא רק שהיא מוציאה אותנו מן המבוכה של ענין כה גורלי, אלא שהיא אף מהווה מפתח וסגולה להצלחה בחיים המשותפים במסגרת הנישואין. | |||
_new_ |
אתה באמת ''עושה שכונה'' | |||
|
|||
_new_ |
פרלמן, נראה לי שלא הבנת את האמת | |||
|
|||
שמאחורי או לפני בניית / הקמת / סלילת הכבישים. כמו בסיפור ''חוות החיות'' של אורוול הבריטי, המילים מסתירות כוונות שונות. בגין השתמש בטכנקה זו בפתיחת / יזום ''מלחמת שלום הגליל'' כאשר בפועל היתה הפסקת אש עם יאסר עראפת והמומחים לנושא טענו שעדיף שעראפת ימשיך לשלוט בבירות ולא יבוא הנה. המטרה האמיתית של הכבישים היא לא ליצור דרכי גישה להתנחלויות / ישובים בישע שרובם לא מצויים במקום ראוי בטחונית. הכבישים היו אמצעי להפקיע שטחים, ליצור הפרדה בין איזורים שונים, לקטוע ולשבש את חיי הפלשתינאים. רק תכנית אלון הבסיסית ואולי גם המתוקנת היו בה הסממנים הנכונים של גבולות ביטחון וכבישי ביטחון. הרי ברור לכל בר בי רב שככל שהקילומטרז של הכבישים מתארך הרי היכולת להגן על הנוסעים בו פוחת והסיכון לנוע בו גדל. לכן תאורטית היה די בשני כבישי רוחב בגדה ושלושה כבישים ממערב למזרח ''סה טו''. אבל כל ''..'' הקים לעצמו התנחלות והממשלה בטיפשוטה בזבזה עשרות מיליארדים בהקמת כבישים, קוי מים, חשמל , ביטחון במקום שלא ניתן לשמר אותו וכדומה וכל זאת על חשבוןהמשק הלאומי. וכולכם יודעים כמה פעמים ואיך התרעתי בכל דרך אפשרית שהמשבר בפתח. ועתה ניתן מתנה לאויבינו, את כל הכבישים האלה וחלק ניכר מההתנחלויות. לחובבי המשל בינכם זכרו את משל השועל והכרם. נכנס שועל רזה לכרם דרך פתח צר, במקום לאכול מעט ולצאת אכל ואכל ושמן ללא חשבון ''לא עמד בפיתוי'' ולא יכול היה לצאת מהפתח שדרכו נכנס. אך על מנת להציל את עורו מידי השומר, היה חייב לרדת במשקל ולחזור למצבו לפני שנכנס לכרם. אנו נמצאים כיום במצב דומה וכבר מצויים בדיאטה חריפה. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |