שינויי האקלים בישראל: היש סיבות להיסטריה לאור ההיסטוריה?

חלפון ואחרים טוענים כי מה שהיה הוא שיהיה. בעבר היו גלי התחממות ולאחריהם גלי התקררות, וזה גם מה שצפוי לנו בעתיד הקרוב. אולם, קשה להתעלם מהעובדות על עליה בריכוז גזי החממה באופן חסר תקדים בהיסטוריה המוכרת של כדור הארץ. לפי הערכות מבוססות היטב, צפוי כי ריכוז גזים אלו ימשיך ויעלה בעשרות השנים הקרובות. יש חשש, שאכן אינו מוסכם על כל קהילית החוקרים אך נהנה מתמיכת רבים וטובים, כי עליה זו תלווה גם בעלייה בטמפרטורות הממוצעות והמירביות ברחבי העולם, אם כי במידה שונה באזורים שונים. אם אכן כך יקרה – הרי מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ולא נוכל להתנחם בגלי התקררות עתידיים.

כיון שכך, מצאנו לנכון לסכם את התצפיות והתחזיות על מגמות התחממות, באופן שקול ומבוקר המתייחס גם לממצאים סותרים, ולנסות ולהעריך את השלכות מגמות אלו על נושאים עיקריים במשק הישראלי. יש להדגיש כבר כאן, כי במרבית המקרים, וודאי בנושאי מים, חקלאות ואנרגיה, הערכת יתר נדרשת ממילא על מנת להתמודד עם מחסור עכשוי במים ואנרגיה, שצפוי להחריף גם בלי שינויי אקלים. היערכות נכונה נדרשת הן להבטחת אמינות אספקה של שרותי סביבה, כלכלה וחברה והן למניעת נזקים קשים לסביבה.

התחממות של 2°C החל משנות ה-‏70

איור מס' 1: סדרות זמן עבור סטיית התקן של טמפרטורה עבור יולי-אוגוסט מעל מרכז ישראל (נקודת ציון 32.5°N,35°E). כל נקודה מסמלת את סטיית התקן של הטמפרטורה היומית הממוצעת ביולי-אוגוסט עבור תקופת הקיץ של אותה שנה. הקו העבה מסמל את המגמה הליניארית. מקור: Saaroni et al. 2003.נתון זה נלקח מסיכום ועדת ההיגוי, 11 במרץ 2007, מפי השירות המטאורולוגי, על פיו ישנה ההתחממות ניכרת בכל העונות, בעיקר בלילה. Saaroni וחוב' (2003) מצאו מגמת התחממות של 0.013°C לשנה מעל מרכז ישראל במהלך החודשים יולי-אוגוסט, לאורך השנים 1948-2002 (איור מס' 1). חלפון טוען כי בעשור שנות ה-‏70 ניכרה התקררות, אך Saaroni וחוב' (2003) אשר בחנו את הטמפרטורות במהלך יולי-אוגוסט בין 1948-2002 מצאו 3 תקופות חמות, הכוללות תקופה אחת מסוף שנות ה-‏70 ותחילת שנות ה-‏80 ותקופה נוספת והחמה ביותר החל מאמצע שנות ה-‏90, דבר שתומך בטענות על התחממות שהחלה משנות ה-‏70. בנוסף, Saaroni וחוב' (2003) גם מצאו מגמות התחממות מובהקות ביולי-אוגוסט אשר התרחשו בין השנים 1971-1980 (0.27°C) ו-‏1991-2000 (0.32°C), דבר אשר לטענתם הוכיח את תרומתו של העשור האחרון במגמת ההתחממות הכללית. ההתקררות לפיהם הייתה בין השנים 1951-1960 ובין 1961-1970, אך לא מובהקת.

ניתן לציין בנוסף, כי על פי המחקר החדש של Antipolis (2008) שנערך תחת פרוייקט Plan Blue בחסות UNEP והבנק של האיחוד האירופי, נמצאה מגמת התחממות במהלך המאה ה-‏20, של בין 1.5-4°C, כאשר נמצאו אזורים בהם הייתה התחממות מואצת החל משנות ה-‏70 (חצי האי האיברי ודרום צרפת), ו-Saaroni וחוב' (2003) מצאו מגמה דומה במהלך הקיץ, לפיה ישנה התחממות של 1.5-4°C ב-‏100 השנים האחרונות, מעל כל אגן הים התיכון, כאשר גלי חום הם שהובילו את המגמה הכללית.

עלייה במשך השכיח של מספר ימים חמים ובמספר אירועי החום

המסמך מתייחס לעבודתם של Saaroni וחוב' (2003), אשר מצאו עלייה במשך השכיח של ימים המוגדרים ''חמים'' (מעל 24.2°C) בשנים 1976-2002 לעומת השנים 1948-1975, מיום אחד ליומיים. בנוסף, החוקרים מצאו עלייה במספר אירועי חום שמשכם מעל 8 ימים, מאירוע אחד בתקופה הראשונה לשמונה אירועים בשנייה. גם Ziv וחוב' (2005) מצאו עלייה בשכיחות אירועי החום ובעוצמתם.

באגן הים התיכון נמצאו מגמות דומות:

Kostopoulou and Jones (2005) (מדידות בין 1958-2000, מעל מזרח אגן הים התיכון, לא כולל בישראל) מצאו עלייה במספר הימים המוגדרים חמים מאוד ועלייה במשך גלי חום (עלייה של 2-3 ימים לעשור ברצף של מעל 6 ימים, עם טמפרטורה העולה ב-‏5°C מעל הממוצע לשנים 1961-1990) וגם Zhang וחוב' (2005) מצאו במהלך השנים 1950-2003 ירידה במספר הימים הקרים (ירידה הדרגתית החל משנות ה-‏70 של המאה ה-‏20) ובעלייה משמעותית יותר במספר הימים החמים מאוד (בעיקר החל משנות ה-‏90 של המאה ה-‏20), לאורך כל השנה (כולל תחנות בישראל).

נטייה לימים חמים וקרים יותר (קיץ חם יותר וחורף קר יותר)

אכן הנתון נלקח מתוך מחקרם של Ben Gai וחוב' (1999). לא נמצא מחקר נוסף שבחן את הנושא בישראל. פרופ' פנחס אלפרט הראה במצגת שהוצגה בכנס ''השפעות שינויי אקלים בישראל'' ביוני 2006, כי הירידה בטמפרטורת החורף נבלמה באמצע שנות ה-‏90 והתהפכה עם התהפכות מגמת ה-NAO, אם כי לא נצפה שינוי ניכר בחורף באזורנו. בשיחה אישית עם ד''ר הדס סערוני, אוניברסיטת ת''א במרץ 2007, ציינה אף היא כי עד לאחרונה נמצאה מגמת התקררות בחורף בישראל וכי כיום מגמה זו התהפכה וכי החורף מתחיל להתחמם, אך אין לכך עדיין מובהקות סטטיסטית.

איור מס' 2: אגן הים התיכון – ממוצעים אזוריים של סטיות התקן של ערכי המקסימום (קו מלא) ומינימום (קו מקווקו) השנתיים של טמפרטורת המקסימום היומית. ניתן לראות עלייה בשני ערכים אלו לאורך תקופת המדידה ( 1950-2003 ). מקור: Zhang et al. 2005.Kostopoulou and Jones (2005) מצאו נטייה לקיץ חם יותר במזרח אגן הים התיכון עבור השנים 1958-2000, על ידי כך שמצאו ירידה במספר הימים והלילות הקרים ועלייה בטמפרטורות היומיות והליליות בקיץ, בעיקר החל משנות ה-‏80. Zhang וחוב' (2005) מצאו אף הם מגמות התחממות בעיקר בקיץ בשנים 1950-2003 באגן הים התיכון (כולל בישראל), ביניהן עלייה בערכי המינימום ומקסימום בטמפרטורות המקסימום היומיות בקיץ (איור מס' 2), עלייה במספר הימים עם טמפרטורת מקסימום מעל ל-‏25 מעלות ועוד. לטענתם, קשה יותר למצוא מגמה מובהקת בשינוי הטמפרטורות בחורף, בעקבות שונות גבוהה יותר בעונה זו.

הקצנה בגשמים העונתיים ועלייה בשכיחות שנים קיצוניות (רטובות או שחונות)

חלפון לוקח נתונים מושכי תשומת לב (זו מטרתם) מתקציר המנהלים של המסמך שפרסמנו, בעיקר בנושא המשקעים בישראל. אם קוראים את כל הפרק על מגמות המשקעים בישראל במסמך שלנו, הרי שמועלות הסתירות בין הממצאים השונים של המחקרים השונים ואף ניתן הסבר אפשרי למגמות המעורבות (בין השאר גם מתוך עבודתו של חלפון עם קותיאל). בנוסף, ב''פתח דבר'' אנו מסבירים כי ישנן סתירות בנוגע למגמות המשקעים בישראל.

הערכתנו כי צפויה עליה בתופעות קיצוניות נשענה על מחקרם של Ben-Gai וחוב' (1998) עבור השנים 1962-1990 בהשוואה לשנים 1931-1961. בעבודת המחקר לתואר מסטר של יוסף (2007), בהנחיית ד''ר הדס סערוני, נמצאה עלייה באירועי גשם קיצוני (32-64 מ''מ/יום) במרכז ובדרום בשנים 1950/1-2003/4. המגמות נצפו בגליל המערבי, ברוב אזורי יהודה ושומרון והשרון. ברוב אזורי צפון/מערב הנגב המגמות נעו בין יציבות למגמות חיוביות מתונות. גם לאורך רצועת החוף מאזור גן-שמואל ודרומה המגמות נמצאו חיוביות. אכן 3 תחנות בלבד נמצאו מובהקות. יוסף (2007) מסכם את התוצאות שנצפו, בגידול בקטגוריות הגשם הכבד במגמה ארצית. גם Alpert וחוב' (2002) מצאו עלייה בקטגוריות המאפיינות גשמים חזקים וירידה בקטגוריות המאפיינות גשמים קלים בישראל בשנים 1951-1995, אם כי ללא מובהקות סטטיסטית.

איור מס' 3: כת גשם שנתית בכפר גלעדי. ניתן לראות ירידה בכמויות הגשמים השנתיות מתחילת שנות ה-‏80. מקור: חב' מקורות 2008.עלייה באירועי גשם קיצוניים נצפתה בנוסף בתחנה לחקר הסחף של משרד החקלאות (מדידות החל מ-‏1987 על פי שמואל ארבל מהתחנה לחקר הסחף) ובשירות ההידרולוגי (על פי ד''ר עמיר גבעתי מהשירות ההידרולוגי). הטענה כי 4 השנים שקדמו לשנת הבצורת הנוכחית (2003/4-2006/7) היו קרובות לכמויות הנורמליות סותרות את דו''חות השירות ההידרולוגי עבור השנים 2004/5, 2005/6 ו-‏2006/7, לפיהם כמויות המשקעים בשנים אלו היו נמוכות מהממוצע הרב שנתי. כך לדוגמא, מדו''ח השירות ההידרולוגי לעונת הגשמים 2005/6, ברחבי הארץ, כמויות המשקעים היו נמוכות ב-‏70-90% ביחס לממוצע הרב שנתי (פירוט על האזורים השונים בדו''ח השירות ההידרולוגי). מנתוני רשות המים (2008), עונת הגשמים של 2007/8 הייתה השחונה ביותר בעשור האחרון (מאז 1998/9), ובחלק מהאגנים היא אחת השחונות ביותר מאז החלו מדידות בארץ. המסמך אף מציג גרפים חדשים שהוצגו על ידי חברת ''מקורות'' לפיהם ישנה ירידה בכמות הגשם השנתית בכפר גלעדי מתחילת שנות ה-‏80 (איור מס' 3).

יש לציין כי המסמך שלנו מציג את הסתירה בממצאי המשקעים בישראל בשנים האחרונות ואף מוצגות סיבות אפשריות לטענות הסותרות, בין השאר בעקבות ...''השונות המרחבית והעיתית, הבין-שנתית הגדולה הקיימת בישראל, אשר משתנה לפי כמות התצפיות\\ תחנות שונות\\ טיב התצפיות''... סיבות אפשרויות נוספות לסתירות בין הממצאים במחקרים השונים מצוטטות גם מתוך עבודתם של חלפון וקותיאל (2005).

לטענת חלפון, קצב ההתחממות אמור להאיץ ולכן היה ניתן לצפות כי השיא של שנת 1998 יישבר. לפחות במגמה הגלובלית, מנתוני GISS (2007), שנת 2005 שברה את השיא של שנת 1998 כשנה החמה ביותר בטמפרטורה ואחריה נרשמה שנת 2007, כפי שרשום במסמך.

בנוגע לטענתו כי בחודש אפריל 2006 מעט תחנות עברו את הסף היומי של 60 מ''מ:
מנתוני דו''ח השירות ההידרולוגי לשנת הגשמים 2005/6, חודש זה באזור המרכז היה הגשום ביותר מאז החלו המדידות. באזור הצפון הוא היה הגשום ביותר מאז שנת 1971 . בת''א, ירדו 130 מ''מ לעומת 20 מ''מ בממוצע רב שנתי (פי 6.5), בירושלים ירדו 157 מ''מ (מתוכם כ-‏130 מ''מ בלילה אחד) לעומת ממוצע רב שנתי של 30 מ''מ (פי 5), במעלה אגן ההיקוות של הכנרת ירדו 150 מ''מ לעומת כ-‏50 מ''מ בממוצע רב שנתי. בין 01/04/2006 ל-‏02/04/06 ירדו בירושלים 130 מ''מ בפחות מ-‏12 שעות ובכל 145 שנות המדידה (מאז 1860) היה רק אירוע אחד גדול יותר בו ירדו 160 מ''מ במשך 2 יממות. באזור ים המלח ירדו 90 מ''מ במהלך אותה יממה ובאזור מגידו וואדי ערה ירדו מעל 120 מ''מ. אזורים נוספים: בראש העין 115 מ''מ, ברעננה והוד השרון 100 מ''מ, ברמת השרון 80 מ''מ ובת''א כ-‏70 מ''מ. בנוסף, ב- 24-25/04/06 , ירדו באזור הירדן העליון מעל 100 מ''מ (אזור מטולה, קריית שמונה).

סיכום

חלפון מסכם כי התרחשה התחממות קלה ב-‏2 העשורים האחרונים בלבד. עם זאת, כפי שצוין לעיל, בישראל נערכו שני מחקרים אשר בחנו את שינויי הטמפרטורה ומצאו מגמת התחממות וממצא דומה נמסר ע''י השירות המטאורולוגי. לא נמצאו מחקרים אשר סותרים מגמות אלו.

בנוסף, הוצגו במסמך מספר מחקרים אשר הראו על מגמת התחממות במהלך 100 השנים האחרונות באגן הים התיכון, כגון (2008) Antipolis אשר מצאו מגמת התחממות של 1.5-4 מעלות, Saaroni וחוב' (2003) אשר מצאו מגמה דומה בקיץ (התחממות של 1.5-4 מעלות) ו-Alpert וחוב' (2007) אשר מצאו מגמת התחממות של 0-0.8 מעלות ואשר הראו כי עיבוד נתונים ממרכז הדלי (Hadley, אנגליה) הצביע על מגמה דומה. התחממות באזור מזרח הים התיכון נמצאה גם על ידי Ragab & Prudhomme (2002) בשנים 1958-2000 ועל ידי Zhang וחוב' (2005) (כולל תחנות בישראל) בין השנים 1950-2003.

ניתן לראות כי מהמגמות שנצפו ברחבי אגן הים התיכון, קיימת מגמת התחממות באזור, הגבוהה יותר מזו שנצפתה ברחבי העולם.

יש לציין בנוסף כי נצפו שינויים נוספים בישראל, המצוינים במסמך, אשר לא ניתן להתעלם מהם. ביניהם: עלייה במפלס הים, עלייה בשיעור הפלישה וההתבססות של מינים זרים בים התיכון, עלייה בהתבססות של מיני ציפורים ממקור טרופי, הופעת מינים חדשים של אצות טוקסיגניות (לפחות בפוטנציאל) בכנרת, הפחתה במסת הגוף ובאורך כפות הרגליים של מיני דרורים, עלייה במחלות בעלי החיים במשק החקלאי שמקורן מיתושים וחרקים ועוד.

איור מס' 4: תפוצת טמפרטורת המקסימום בהר כנען על פי תצפיות עבור 1961-1990 (שחור), וריצות מודל בהפרדה של 50 ק''מ: ריצת הביקורת (כחול) ותרחישים עתידיים לשנים 2071-2100 של ה-IPCC (B2 ירוק ו-A2 אדום). מקור: Alpert et al. 2007.התחזיות ''האפוקליפטיות'' לאזורנו, כפי שחלפון מציין, נובעות בין השאר מהערכות שנעשו בכנס שנערך בלונדון לפני מספר חודשים, בו השתתפו פרופ' פנחס אלפרט וד''ר שמעון קריצ'אק, יחד עם 6 קבוצות מחקר מהעולם (בין השאר מבריטניה, מגרמניה ומאיטליה) אשר מריצות מודלים אקלימיים לאזור אגן הים התיכון. מסקנות הכנס היו התחזיות שהוצגו במסמך לשנת 2020, עבור תרחיש A1B, אשר הינו תרחיש ביניים (לא מקל או מחמיר): ירידת משקעים של 10% עד 2020 ושל 20% עד 2050 ובנוסף עלייה של 1.5 מעלות בטמפרטורה הממוצעת ושל 1.8 מעלות בטמפרטורת המקסימום, עד 2020 , בהשוואה ל-‏1960-1990. איור מס' 4 מציג את התחזיות לתפוצת טמפרטורת המקסימום בהר כנען, עבור השנים 2071-2100.

במספר כנסים העוסקים באקלים והשלכות השינויים האקלימיים, צוין כי אגן הים התיכון הינו נקודה חמה, המגיב בצורה חמורה יותר לשינויים האקלימיים.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתחזיות הצפויות לאגן הים התיכון:

(2008) Antipolis מסביר כי גם במידה והטמפרטורה הגלובלית לא תעלה מעבר ל-‏2°C, באגן הים התיכון עליית הטמפרטורות צפויה להיות מעבר ל-‏2°C, בגלל מאפייניו האקולוגיים והסוציו-אקונומיים של האזור. תחזיות לעליית טמפרטורות באזורנו, כולל בישראל, ניתנו גם על ידי Ragab & Prudhomme (2002) (עלייה של 2-2.75 מעלות עד 2050) ועל ידי Raible וחוב' (2007) (התחממות של 3-4 מעלות בחורף בשנים 2071-2100 בהשוואה ל-‏1960-1990).

איור מס' 5: סטיית טמפרטורות בהשוואה לשנים 1901-1950 , עבור השנים 1906-2005 (קו שחור) והשנים 2001-2100 כפי שנחזה ממודלים עבור לאזור אגן הים התיכון A1B התסריט של ואירופה. הקווים בצד ימין מייצגים את טווח השינויים הצפויים עבור השנים 2091-2100 , כחול- .IPCC 2007 : מקור .A2- ואדום A1B- כתום ,B1תחזיות לירידה בכמויות המשקעים נתנו על ידי Alpert וחוב' (2007), אשר צופים ירידה של 10-30% בכמויות המשקעים מעל מרבית המזרח התיכון עד סוף המאה ה-‏21. Ragab & Prudhomme (2002) אשר צופים ירידת משקעים של 10-15% בצפון אפריקה ובחלקים ממצרים, ערב הסעודית, אירן, סוריה, ירדן וישראל, עד שנת 2050 (מבוסס על דו''ח ה-IPCC לשנת 1995) ו-Kitoh וחוב' (2007), אשר הריצו לראשונה מודל ברזולוצייה גבוהה (20 ק''מ, אך עבור 10 שנים בלבד), והצופים ירידה בכמויות המשקעים באזור הסהר הפורה של המזרח התיכון, עבור השנים 2080-2099.

דו''ח ה-IPCC (2007) לאזור אגן הים התיכון מציג אף הוא תחזיות ''קשות'' לקראת סוף המאה ה-‏21 (איור מס' 5), כולל עלייה של 2-6 מעלות בהשוואה לשנים 1901-1950 , בתלות בתרחישים השונים, ירידת משקעים (4-27% בתרחיש A1B) ועלייה בעוצמת ובשכיחות אירועים קיצוניים, כגון בצורות וגלי חום. Antipolis (2008) טוענים אף הם כי צפויה ירידה בכמויות המשקעים ברחבי אגן הים התיכון ו-Menzel וחוב' חוזים ירידה בכמויות המשקעים אשר תוביל להפחתה של לפחות 25% בזמינות המים באזור נהר הירדן, לקראת סוף המאה ה-‏21 (איור מס' 6).

חשוב לציין כי לשינויים אקלימיים השלכות כלכליות משמעותיות, חלקן נצפות כיום בישראל (למשל נזק כלכלי בעקבות התבססות מינים זרים בים התיכון) והן צפויות להתעצם עם העלייה בטמפרטורות, כאשר העלות של אי פעולה או עיכוב בפעולות היערכות משפיעות כבר כיום על המשק הכלכלי. כלכלנים ברחבי העולם הראו כי לפעולות היערכות עלות כלכלית, הפחותה מעלות ההתמודדות עם הנזקים המתרחשים בפועל. Stern (2006) העריך את הנזק הישיר הצפוי לבריאות האדם ולסביבה בעקבות שינויי האקלים ב-‏7% עד 20% מהתל''ג העולמי בשנה.

אנו מעדיפים לחטוא בזהירות יתר, שכנראה שותפים לה רבים וטובים בעולם ובישראל, על פני התעלמות מתופעות גלובליות רחבות שהבסיס לה, ככל הנראה, אינה איתן דיו.

איור מס' 6: סך ממוצע כמויות המשקעים החודשית וזמינות המים החודשית באגן הירדן בתקופה העתידית 2070-2099 (על פי תרחיש B2 של ה-IPCC) לעומת השנים 1961-1990. מקור: Menzel et al. 2007.
מקורות:

1. השירות ההידרולוגי. 2005 . סיכום עונת הגשמים 2004/5 ומאפייניה ההידרולוגיים העיקריים. דו''ח הידרו/ 2007/5 . השירות ההידרולוגי, רשות המים. ירושלים.
2. השירות ההידרולוגי. 2006 . סיכום עונת הגשמים 2005/6 ומאפייניה ההידרולוגיים העיקריים. דו''ח הידרו/ 2006/5 . השירות ההידרולוגי, רשות המים. ירושלים.
3. השירות ההידרולוגי. 2007 . סיכום עונת הגשמים 2006/7 ומאפייניה ההידרולוגיים העיקריים. דו''ח הידרו/ 2007/5 . השירות ההידרולוגי, רשות המים. ירושלים.
4. חברת מקורות. 2008 . פרקי גשם בצפון 2008 . מצגת של חברת מקורות, מרחב חבל הירדן.
5. חלפון נ. וקותיאל ח. 2005 . שינויים במאפייניו המרחביים והעיתיים של הגשם בצפון ישראל ומשמעותם. יורם בר-גל ומשה ענבר (עורכים) מאזור לסביבה – ארבעים שנות מחקר גיאוגרפי באוניברסיטת חיפה. 153-172 (2005) אופקים בגיאוגרפיה 64-65.
6. יוסף י. 2007 . מגמות שינוי בכמות ותפרוסת הגשם בישראל כפונקציה של כמות הגשם היומית בין השנים 2003/4-1950/1 . הוגש כחלק מהדרישות לקבלת התואר ''מוסמך אוניברסיטה'' באוניברסיטת תל-אביב.
7. רשות המים. 2008 . מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב- ישיבה מס' 17 (ישיבה לא מהמניין). 27.3.08 מועצת רשות המים.

8. Alpert P., T. Ben-Gai, A. Baharad, Y. Benjamini, D. Yekutieli, M. Colacino, L. Diodato, C. Ramis, V. Homar, R. Romero, S. Michaelides and A. Manes, 2002: The Paradoxical Increase of Mediterranean Extreme Daily Rainfall in Spite of Decrease in Total Values. Geophys. Res. Lett., 29, 11, 31-1 – 31-4, (June issue).
9. Alpert P., Krichak S.O., Shafir H., Haim D., and Osetinsky I. 2007. Climatic Trends to Extremes Employing Regional Modeling and Statistical Interpretation over the E. Mediterranean, Global and Planetary Change, 2007 (accepted).
10. Antipolis S. (Ed.). 2008. Climate Change and Energy in the Mediterranean. Plan Bleu- Regional Activity Centre. Environment and Development in the Mediterranean. Published by the European Investment Bank.
11. Ben-Gai T., Bitan A., Manes A., Alpert P. and Rubin S. 1999. Temporal and Spatial Trends of Temperature Patterns in Israel. Theor. Appl. Climatol. 64, 163-177.
12. Ben-Gai T., Bitan A., Manes A., Alpert P. and Rubin S., 1998. Spatial and Temporal Changes in Annual Rainfall Frequency Distribution Patterns in Israel. Theoretical and Applied Climatology, 61, 177-190.
13. GISS. 2005. Global Surface Temperature Analysis. Global Temperature Trends: 2005 Summation. NASA. Goddard Institute for Space Studies (GISS).
14. GISS. 2007. Global Surface Temperature Analysis. Global Temperature Trends: 2007 Summation. NASA. Goddard Institute for Space Studies (GISS).
15. IPCC, 2007: Climate Change 2007: Synthesis Report. Contribution of Working Groups I, II and III to the Fourth Assessment Report of the Intergovernmental Panel on Climate Change [Core Writing Team, Pachauri, R.K and Reisinger, A.(eds.)]. IPCC, Geneva, Switzerland, 104 pp.
16. Kitoh A., Yatagai A. and Alpert P. 2007. First Super-High-Resolution Modeling Study that the Ancient ''Fertile Crescent'' Will Disappear in this Century. Submitted to SUISUI Hydrological Research Letters.
17. Kostopoulou E. and Jones P. D. 2005. Assessment of Climate Extremes in the Eastern Mediterranean. Meteorol Atmosphys 89, 69–85.
18. Menzel, L.; Teichert, E.; Weiss, M. (2007). Climate Change Impact on the Water Resources of the Semi-Arid Jordan Region In: Heinonen, M. (Ed): Proc. 3rd International Conference on Climate and Water, Helsinki, 320-325.
19. Ragab R.and Prudhomme C. 2002. Climate Change and Water Resources Management in Arid and Semi-arid Regions: Prospective and Challenges for the 21st Century. Biosystems Engineering (2002) 81 (1), 3}34.
20. Raible C. C. Saaroni H., Ziv B., and Wild M. 2007. Winter Synoptic-Scale Variability over Mediterranean Basin under Future Climate based on the ECHAM5 GCM. Climate Dynamics manuscript (in revision).
21. Saaroni H., Baruch Z., Edelson J.and Alpert P.2003. Long Term Variations in Summer Temperatures over the East Mediterranean. Geophysical Research Letters. Vol. 30. No.18. 1946. CLM 8 (1-4).
22. Stern N. 2006. The Economics of Climate Change. The Stern Review. Cambridge University Press.
23. Zhang, X Aguilar E. Sensoy, S. Melkonyan, H Tagiyeva U. Ahmed, N Kutaladze N., Rahimzadeh, F., Taghipour, A., Hantosh, T. H., Alpert, P Semawi, M Karam Ali M., Al-Shabibi M. H. S., Al-Oulan, Z., Zatari T., Al Dean Khelet, I,. Hamoud, S., Sagir R., Demircan, M., Eken, M., Adiguzel M., Alexander L., Peterson T. C. and Wallis T. 2005. Trends in Middle East Climate Extreme Indices from 1950 to 2003, J. Geophys. Res., 110, D22104, doi:10.1029/2005JD006181.
24. Ziv, B., Saaroni H., Baharad A., Yekutieli D. and Alpert P. 2005. Indications for Aggravation in Summer Heat Conditions over the Mediterranean Basin, Geophys. Res. Lett., 32, LXXXXX, doi: 10.1029/2005GL022796.

''No consensus on IPCC's level of ignorance'' (http://news.bbc.co.uk/2/hi/science/nature/7081331.st...).

May2006.htm

A lazy sun explains it. The solar magnetic shield was weak, and the Earth suffered a larger influx of swift atomic particles coming from exploded stars.

Those cosmic rays helped to make more low clouds, which cooled the world during the Little Ice Age. But in the 20th century the sun doubled its magnetic strength and cut the influx of cosmic rays. That meant fewer clouds and a warmer world.

This is no crackpot theory. A string of discoveries by the physicist Henrik Svensmark at the Danish National Space Institute backs it up. He and his small team have even traced the chemical action of cosmic rays involved in cloud-making. Evidence for the cosmic-ray theory is now far stronger than for the politically fashionable notion that carbon dioxide drives global warming (http://www.newsletter.co.uk/3425/OPINION-Manmade-glo...).