מדוע ביצועיו של צה''ל כה עלובים

האלוף פרופ' יהושפט ז''ל הרכבי, חתן פרס ישראל לאסטרטגיה ויחסים בין-לאומיים (בשנת 1993), כתב בספרו ''צבא ואסטרטגיה'' (1990) שבתחום הטקטי לא היו קלסיקנים בעלי חשיבות לדורות הבאים, ובתחום האסטרטגי ''אין קלסיקנים, להוציא את קרל פון קלאוזביץ''. הלימוד האקדמי של המלחמה והאסטרטגיה החל, לדבריו, בשנות הארבעים של המאה הנוכחית, כענף של היחסים הבין-לאומיים (עמ' 27-25). הרכבי כתב ש''בהרבה תחומים יש ספרי מבוא מסכמים, ספרי לימוד כלליים: בפסיכולוגיה, בכלכלה, בסוציולוגיה ואפילו ביחסים הבין-לאומיים. לא מצאתי ספר מבוא כללי הדן באסטרטגיה'' (עמ' 332-331). לדבריו ''ההיסטוריונים תיארו מלחמות, אולם... הם לא ניסו לפתח תיאוריות על מלחמות'' (עמ' 335). מדברים אלה אפשר להסיק שרוב הספרים הללו אינם מסייעים להבין את הוויית הצבא והמלחמה, שאי-אפשר להפיק מהם תועלת רבה, ושרוב התיאוריות הצבאיות אינן אלא סברות-כרס ומניפולציות.¹

רבים מסכימים עם הערכתו של הרכבי את קלאוזביץ. רוג'ר אשלי לאונרד, כתב שלספרי קלאוזביץ אין ולא היה מתחרה בעומק התפיסה ובהשפעה, וש''אם השפעתם פחתה כיום (1967) הרי זה בעיקר משום שעקרונות-יסוד רבים של קלאוזביץ נטמעו באמנות המלחמה ובמדע המלחמה, כפי שאנו מכירים אותם היום''.²

אבי קובר כתב: ''... קרל פון קלאוזביץ גדול התיאורטיקנים הצבאיים... המושגים שטבע, מאפייני המלחמה שהציג וניתוחיו המעמיקים הם הבסיס לעיסוק התיאורטי בנושא ההכרעה הצבאית... מאז קלאוזביץ לא העמיד שום הוגה דעות צבאי אתגר לגישתו. אמנם תלמידים וחסידים מזה ומבקרים - ובראשם לידל הארט - מזה, העסיקו עצמם בסוגיה זו או בחלקים מסוימים שלה, אך לאמתו של דבר, דיונם מבוסס על התשתית המחשבתית שהניח קלאוזביץ, ובחלק-הארי של המקרים דבריהם הם בגדר הערות שוליים, עדכונים, או עיוותים של משנתו ולא גישה חלופית לה''.³

אין רבותא במסקנות אלה, שקלאוזביץ הגיע אליהן במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, כשגרס, כדברי רוג'ר אשלי לאונרד, ש''ההיסטוריונים הפריזו בתיאור תולדותיהם של אירועים צבאיים ועשו בהן כרצונם, בכוונה לפאר את ארצותיהם או להעניק תמיכה עובדתית לתיאוריות שלהם''.⁴ מסתבר שמפעלו רב ההשפעה של קלאוזביץ לא הועיל, ושזה התחום ה''מדעי'' היחיד שאפשר לטעון לגביו (כפי שטען הרכבי) כי מה שנכתב במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה עדיין דומינאנטי באקלים העיוני והמחקרי של סוף המאה העשרים.

עניינו של איש מדע אינו בתופעה אלא בחוק שמאחוריה. מכאן, שרוב חוקרי המלחמות, שהם היסטוריונים מספרי סיפורים, אינם אנשי מדע, ורוב החוקרים האחרים, מכל התחומים, המשלבים במחקריהם עיסוק במלחמות, או המשתמשים בנתונים ובמסקנות ממלחמות כדי לבסס את טיעוניהם, חוטאים, בעניין זה לפחות, בגישה לא מדעית ובחוסר אחריות. מנהיגי המדינות, ראשי מערכות הביטחון והקצינים לכל אורך שרשרת הפיקוד הצבאי עדיין לא נכנסו לעידן המדעי בכל מה שנוגע לתחום עיסוקם העיקרי, ואפשר להגדיר כפרימיטיבית את חשיבתם על בעיות צבא ומלחמה. חוקר המלחמות הבריטי מייקל הווארד כתב שלאנשי צבא ''אין בדרך כלל סבלנות כלפי אסטרטגים ותיאורטיקנים''.⁵ במלים אחרות, הם אנטי-אינטלקטואלים. בדומה לאנשי ''משל המערה'' של אפלטון, רוב אנשי הצבא הבכירים אינם מודעים למצבם זה, והם רואים אויב המאיים על שרידותם. בכל מי שמנסה להפנות אליו את תשומת ליבם

גם ''על המלחמה'' של קלאוזביץ שייך לתקופה הקדם-מדעית של חקר הצבא והמלחמה. הוא מבטא את הלקח האינטואיטיבי שהפיקו הגנרלים הפרוסים ובייחוד גרהרד שרנהורסט מתבוסותיהם במלחמות עם נפוליון. שרנהורסט האמין שהמלחמה כפופה לחקר אינטלקטואלי, הן תיאורטי והן היסטורי. בתחילת המאה התשע עשרה הוא ייסד בברלין את החברה הצבאית שקיימה דיונים סדירים על הוויית הצבא והמלחמה ועל היחסים הראויים בין תיאוריה צבאית לבין מעשה צבאי.⁶ בחברה הצבאית היה שלב הדגירה של הדברים שנכתבו ב''על המלחמה''

אחרי שנים אחדות הקים מלך פרוסיה ועדת חקירה בראשות שרנהורסט לחקור את הסיבות למפלתו הצבאית במלחמה עם נפוליון. שרנהורסט וחבריו לא יכלו להסתייע במתודות לחקר קרבות ולהפקת לקחים, וגם לא פיתחו תיאוריה לשם כך. נושא דיוניהם ב''וועדת שרנהורסט''⁷ היה שרידותי: איך למנוע תבוסות כאלה בעתיד. לא הוויית הצבא והמלחמה עניינה אותם אלא המלחמה המסוימת, שבה איים הצבא הצרפתי על שרידותם הלאומית ועל שרידותם הפיסית. שרנהורסט וחבריו הצליחו מאוד: לא רק שהם עצבו מערכת ביטחון שהיה לה תפקיד מכריע בניצחון על נפוליון, אלא שהיא שמשה את פרוסיה לאיחוד גרמניה, לניצחונות על אוסטריה וצרפת במאה התשע עשרה ולהפעלת הצבא המשוכלל ביותר בתקופה המודרנית במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה במאה העשרים. התעמקותם של שרנהורסט וחבריו במושא מחקרם,⁸ סייעה להם להפיק, כמוצר לוואי, את הרעיונות הכלולים ב''על המלחמה''. באליטות הפרוסיות במאה התשע עשרה היה יחס של כבוד לפילוסופיה. מאפיין תרבותי זה סייע לקליטות הרעיונות של שרנהורסט-קלאוזביץ לאורך כל שרשרת הפיקוד של צבא פרוסיה וצבא גרמניה.

קלאוזביץ (1831-1780), שהיה תלמידו של שרהורסט במכון לקצינים צעירים בברלין, ועוזרו כמזכיר הוועדה רשם את הדברים ושמר אותם בפתקים. הוא הושפע מן הפילוסופיה האידיאליסטית של קנט מחד גיסא ומן הריאקציה הרומנטית נגד ההשכלה מאידך גיסא. הוא ביקש להפוך את הפרוטוקולים מוועדת הגנרלים לספר צבאי תיאורטי שינפץ את התפיסות הצבאיות של אנשי תקופת ההשכלה ויציג תיאוריה חדשה שתאפשר עיסוק אינטלקטואלי במלחמה. באחד הפתקים כתב קלאוזביץ: ''שאיפתי העזה היא לכתוב ספר שלא ישקע בתהום הנשייה אחרי שנתיים-שלוש''. את הפתקים שלו כינה ''גוש חסר צורה'', והעריך ש''אם יפסיק המוות את עבודתי אין לראות במה שהשארתי אלא שפע של מושגים שטרם ניתנה להם צורה והחשופים לפירושים מוטעים לאין ספור''. כל הנתונים מצביעים על העובדה שאת ספריו של קלאוזביץ ערכה אשתו והעניקה לספר את עיצובו הסופי ואת קליטותו. אין צורך לומר שלא היה לה שום ניסיון צבאי ובוודאי לא שליטה בתיאוריה צבאית (שלא היתה קיימת לפני פרסום ''על המלחמה''). מצד שני היא התענינה מאוד בנושאים צבאיים ומכתביו אליה מלמדים שהיא היתה בת השיח העיקרית שלו. הגברת מריה פון קלאוזביץ סייעה לבעלה בחייו והנציחה את מפעלו אחרי מותו בהוציאה את הספרים קריאים לאור. אם עלה בידיה להביס את כל הוגי הדעות הצבאיים של כל הדורות, אפשר להגיע למסקנה שכל הוגי הדעות הצבאיים (לרבות המומחים הצבאיים הישראלים שמלוא כל אמצעי התקשורת כבודם) לא היו אלא מספרי אגדות. אם היה אינטלקטואל צבאי בהיסטוריה, היה זה שרנהורסט ולא נושא כליו קלאוזביץ, וההוכחה לכך אינה בספריו של קלאוזביץ אלא בצבא הפרוסי של המאה התשע עשרה שהיה לצבא הגרמני המעולה במאה העשרים. לא לגברת קלאוזביץ אנחנו זקוקים כדי להבין מה טיבם של ספרי ההגות הצבאית, אלא למציאוּת; הרי לא היתה מלחמה שלא הפריכה את התיאוריות שלהם. לדעת הוגה הדעות הצבאי הבריטי בזיל לידל הארט, הגותו של קלאוזדביץ היו מימרות ''שלא בשלו עדיין''.⁹

דוגמא ישראלית: ב-‏1996 פרסם האלוף בדימוס ישראל טל את הגותו הצבאית בספרו ''ביטחון לאומי''. הוא כתב ש''כאשר סוקרים את הישגי המדינה מתברר שההישגים הביטחוניים של ישראל הם מדהימים; וכשבוחנים את היצירה הקולקטיבית המקורית של העם היהודי בארץ-ישראל אי אפשר להתעלם מהקמת צה''ל. אין הכוונה רק לאוגדות היבשה ולכוחות האוויר והים, אלא למחשבה המקורית של מעצבי תורות הביטחון והלחימה לדורותיהם, שבזכותה מקיימים המעטים עליונות צבאית על הרבים''.¹⁰ אילו היו דברים אלה מתארים את המציאות, היה טל אחד מבעלי הזכויות העיקריים על המציאות המדהימה הזאת. נראה שספרו נועד ''לעורר עניין יותר מאשר להרחיב את דעת הקורא'', כדברי דה-סאקס. טל היה סגן הרמטכ''ל במלחמת יום הכיפורים שבה קרסה תורת הביטחון של ישראל.¹¹ טל, סגן הרמטכ''ל וחבר הפיקוד העליון, מפתח גשר הגלילים שאכזב, ''מר שריון'' מאז מלחמת ששת הימים, הוא אחד האחראים לאותה קריסה (שלא הודה בה), וגם לתבוסת צה''ל בשנות התשעים בלוחמה הזעירה נגד החמאס והג'יהאד האיסלאמי ביהודה, שומרון ורצועת עזה, שהביאה לבריחת צה''ל משם, נגד החיזבאללה בדרום לבנון שהביאה לבריחת צה''ל משם ונגד הרשות הפלסטינית וארגוניה בשנים 2002-2000. אולי גם בגין התיאוריות של ההוגים-מצביאים לאורך כל הדורות, שישראל טל הוא אחד מהם, ההיסטוריה הפוליטית-צבאית, דהיינו ההיסטוריה האנושית, היא ''מצעד איוולת'' יקר ולא מפואר.

גלגול רישומיו של קלאוזביץ מ''וועדת שרנהורסט'', שהוא הגדירם כ''גוש חסר צורה'', לספר הקלאסי היחיד בתחום המלחמה, הוא אחד הסיפורים המדהימים בהיסטוריה ואחד הגורמים השליליים שבה (הפרפר מתורת הכאוס היה לנץ). הרעיון העיקרי שבו הוא שבמלחמה האידיאלית יש להשמיד את צבא האויב, פשוטו כמשמעו, כדי להשיג מטרות מדיניות, ושכדי להצליח במלחמת ההשמדה יש להקים בצבא זרוע אינטלקטואלית בלתי-תלויה, שתאפשר אינטלקטואליזציה של האירועים הצבאיים. עקרון האינטלקטואליזציה של הצבא¹² אפשר לפרוסיה לאחד את גרמניה תחת שלטונה ולהוליך אותה לשתי מלחמות השמדה: מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. בשתי המלחמות האלה הובסה גרמניה הקלאוזביציאנית. לא המדיניות של שליטי גרמניה קבעה את המהלכים העיקריים בשתי המלחמות האלה, אלא יכולתם של הצבאות, הדקדוק והלוגיקה שלהם, כלשונו של קלאוזביץ. אילו הבינו זאת שליטי גרמניה ספק אם היו יוצאים לאותן מלחמות. גם קלאוזביץ וגם היטלר לא הבינו את מושג הביטחון שביסוד הפעילות המדינית והצבאית ואת עקרון השרידות ההופך את ''החיכוך'' הקלאוזביציאני במלחמה למכשול בלתי עביר ולבומרנג. לפי מושג זה אין לוותר על ביטחון הצבא למען מטרות מדיניות, ואם ביטחון הצבא ושרידותו יקרסו לא תושג שום מטרה מדינית (כפי שאירע לישראל במלחמת יום הכיפורים ואחריה). שתי מלחמות העולם, ובייחוד השנייה הוכיחו את פגמיה של תורת קלאוזביץ, שכה רבים מתפעלים ממנה.

בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה פעל היטלר לפי תִכְנוּת של סטלין. היטלר התכוון לעבור בין טיפות החיכוך וכמעט שהצליח. אבל התעמקות בעקרון מרפי עשוי היה ללמדו שהוא יירטב והחיכוך יגיע. היטלר נרטב ונתקע בברית המועצות. סטלין שבהסכם מולוטוב-ריבנטרופ עודד את היטלר לתקוף את המערב, יצא מן המלחמה בעור שיניו בעזרת ארצות-הברית. היטלר הושמד, אך גם התנופה הסובייטית נקלעה למערבולת שרידותית. מרעיונות ההשמדה הצבאית של קלאוזביץ, שהפעילו את סטלין ואת היטלר, הושמדו משטריהם. המערב, נוגד ההשמדה, לא רק שניצח, אלא גם יצא מחוזק מן המבחן ההוא.

קלאוזביץ ודאי השפיע על היטלר, שזיהה את היהודים כאויב העיקרי של הרוח הגרמנית, בעקבות פילוסופים גרמנים לא מעטים. במסה ''הפוזיטיביות של הדת הנוצרית'' כתב פרידריך הגל: ''בכוחו המדמה של עמנו חי מישהו כמו דוד או כמו שלמה, ואילו גיבורי המולדת שלנו מנמנמים בספרי ההיסטוריה של המלומדים, שקיסר או אלכסנדר מעניינים אותם באותה מידה כמו קרל הגדול או פרידריך ברברוסה''.¹³ לכן, כדי למנוע את השתלטות היהודים על הגרמנים יש להשמיד את היהודים, כפי שיש להשמיד את האויב במלחמה טוטלית שאין בה הפסקות אש והסכמי שלום. גם בחזית הזאת נכשל היטלר, ובגרמניה הפוסט-היטלראית ההשפעה היהודית במובן של הגל והיטלר חזקה יותר מאי פעם.

בספרו הנ''ל הסביר טל את עוצמתה הצבאית של פרוסיה כך: אחרי שפרוסיה הביסה את צרפת ב-‏1871-1870 ''עברה 'אבן החכמים' של אמנות המלחמה לידיה כמקור השראה לחכמת המלחמה ... במלחמת פרוסיה-צרפת ניצח מורה בית-הספר העממי הגרמני, שכן פרוסיה השתיתה את עוצמתה הצבאית על המוני האזרחים. תלמידי בתי-הספר האלה, שהקנו להם תורה, חינוך פטריוטי ואימון גופני, קיבלו בהמשך הכשרה צבאית והיו לחיילים''. טל לא הזכיר אפילו במלה אחת את מהפכת שרנהורסט ואת רעיון האינטלקטואליזציה של מערכת הביטחון הפרוסית. הניסוח של ישראל טל (אזרחים בעלי השכלה יסודית ופטריוטים) מכוון למיליציה, ואכן כזה היה ארגון ''ההגנה'' שממנה צמח צה''ל ובה פרח ישראל טל. במלחמת העצמאות ניצחו מורי בית-הספר היסודי ממושב באר טוביה, שבו למד ישראל טל, בית החינוך לילדי העובדים התל-אביבי, שבו למד יצחק רבין, ובתי-ספר אחרים. אך בגרמניה של המאה הקודמת אבן החכמים של אמנות המלחמה לא הייתה במיליציה, שמחנכה היה מורה בית-הספר ושקציניה ידעו קרוא וכתוב, אלא במקצועיות הצבאית שפיתחו שרנהורסט וממשיכיו, כדי להתאים את החשיבה הביטחונית לשיטות הפילוסופיות של קנט והגל. זה אחד ההסברים למקצועיות של הצבא הגרמני במאה התשע-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים. ההסתמכות על החינוך של בית-הספר היסודי ועל הפטריוטיות של הלוחמים היא אחד ההסברים לאופיו המיליציוני של צה''ל בתחילת המאה ה-‏21.

בספרו של טל משולבים בורות וחוסר הבנה המאפיינים את ראשי מערכת הביטחון של ישראל ואת הקצינים הבכירים של צה''ל, והמסבירים מדוע ביצועיה של המערכת הזאת עלובים כל-כך. הפרשן הצבאי-אסטרטגי של ''הארץ'' זאב שיף, הנחשב לבכיר הסופרים הצבאיים בישראל, והמפרשן בטלוויזיה כל שני וחמישי, הילל את טל ואת ספרו ויעץ לכל ראשי מערכת הביטחון להתעמק בו. הבורות וחוסר ההבנה הם סיבת הרומן הממושך בין מערכת הביטחון הישראלית לאנשי התקשורת, אנשי הרוח ואנשי האקדמיה הישראלים.

---

1. אולי הרכבי לא הבין את משמעות הדברים האלה. הספר שהודות לו, בעיקר, קיבל את פרס ישראל, ''צבא ואסטרטגיה'', נכתב כעשרים שנה לפני שיצא לאור. במבוא לספר הזה כתב הרכבי שהמהדורה הראשונה שלו הופיעה כטיוטה כבר ב-‏1976, בהוצאת המכללה לביטחון לאומי, ונכללו בה הרצאות שלו באוניברסיטה העברית ובמכללה לביטחון לאומי. בכינוס מדעי על הנושא ''העשור הראשון (של מדינת ישראל ) מסימן קריאה לסימן שאלה'', שהתקיים ב''מכון דייוויס'' באוניברסיטה העברית בתחילת שנות התשעים, הצגתי כמה תזות שלי המופיעות בספר זה, ועוררתי את זעמם של כל המשתתפים. כדי לבסס את דברי השתמשתי במובאה הנ''ל מ''צבא ואסטרטגיה''. הרכבי, שנכח באולם, טען שהדברים האלה לא נכתבו בספרו. הקורא מוזמן לבדוק מי צדק. תפקודם הלקוי של מצביאי צה''ל במלחמות שנות השבעים, השמונים והתשעים, מחייב יחס ביקורתי לאחד ממורי ההלכה החשובים שלהם בתחום החשיבה הצבאית, יהושפט הרכבי.
2. רוג'ר אשלי לאונרד, על המלחמה' - מדריך קצר לקלאוזביץ, מערכות, 1977, עמ' 13.
3. קובר, א, הכרעה, מערכות, 1995, עמ' 15.
4. שם, עמ' 15. הפילוסוף של המדע תומס קון הרחיב הכללה זאת לספרי הלימוד בתחומים המדעיים ה''מתכוונים לשכנע ומגמתם פדגוגית'' ולא אינטלקטואלית. מטרתם היא שרידות המדענים הקשורים איתם ושרידות התיאוריות המקדמות את המדענים, ולכן, לדעת קון, ''הוטעינו על-ידם באופן יסודי'' (תומס ס. קון, המבנה של מהפכות מדעיות, ספרי סימן קריאה, 1970, עמ' 13). סיבת התופעה זאת היא אבן-היסוד הביטחונית בהתנהגות האדם. ראה להלן.
5. מייקל הווארד, במבוא לספרו של הנ''ל של לאונרד, עמ' 10.
6. עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, מערכות,2000, עמ'135.
7. ראה ספרי עקרון השרידות הוצאת שרידות 1999.
8. אין לומר זאת על שום ועדת חקירה בנושאים ביטחוניים שפעלה עד היום בישראל, לרבות ועדת אגרנט, שחקרה את הגורמים למחדל המודיעיני של מערכת הביטחון הישראלית במלחמת יום-הכיפורים (ראה מהדורה שלישית מורחבת לספרי קריסה ולקחה), וועדת שמגר, שחקרה את תפקוד שירות הביטחון הכללי בפרשת רצח רבין. לחברי ועדות אלה לא היו כלים להבין את מושא מחקרם, והם גם לא היו מסוגלים לפתח כלים כאלה. הגנרל הפרוסי גרהרד פון-שרנהורסט הוא תופעה כמעט יחידה בהיסטוריה.
9. בזיל לידל-הארט, האסטרטגיה של הגישה העקיפה, מערכות, 1980, עמ' 216
10. ישראל טל, ''ביטחון לאומי - מעטים מול רבים'', תל-אביב, 1996, עמ' 53. באותה מידה אפשר לטעון שתפקוד הערבים היה גרוע מזה של היהודים במלחמות שבהם הובסו.
11. על קריסה זאת ראה בספרי ''קריסה ולקחה'', קיראון, 1993.
12. על שרנהורסט, רעיונותיו והשפעתו, ראה: Rosinski, ''the German Army'', London, 1966.
13. מובא אצל ירמיהו יובל, חידה אפלה - הגל, ניטשה והיהודים, תל-אביב, 1996, עמ' 47.

---