מפשעם ישחרר רק המוות

''גם לרוצח מותר להינשא''. אמרה אתמול ידידתי חברת הכנסת זהבה גלאון בהקשר לנישואיו הקרבים של הרוצח יגאל עמיר, ודבריה קוממו אותי.

לאו דווקא במישור הפרטי של הרוצח השפל עמיר, אלא דווקא במובן הכללי.

אני רוצה להעלות כאן השקפה בלתי ליברלית בעליל; השקפה שמרנית, חשוכה, ימי ביניימית, לא נאורה, תקראו לה איך שתרצו.

אני רוצה למחות על היחס הליברלי לרוצחים במדינת ישראל.

שלא תבינו לא נכון - אני מתנגד חריף לעונש מוות. קדושת חיי האדם היא בעיני ערך עליון, ואסור לאדם, ולמערכת משפטית בכללו , ליטול את חייו של אדם אחר, במיוחד לאחר שהתברר אינספור פעמים שהיא אינה חסינה מטעויות.

אין לדעתי להטיל עונש מוות - לא על מחבלים שפלים, לא על רוצחי ילדים, ואפילו לא על פושעים נגד האנושות ורוצחי המונים

דווקא משום כך, בגלל שאני מאמין שחיי אדם הם ערך עליון, אני סבור שדינו של רוצח צריך להיות מאסר עולם.

מאסר עולם - פירושו מאסר לעולם. עד המוות.
בלי חופשות (כבר היו אסירים רבים שבזמן חופשות רצחו, שדדו, או סתם נמלטו מהארץ) בלי ביקורי ''התייחדות'', בלי אפשרות להינשא - גם קרבנם כבר לא יוכל להינשא; בלי קציבת עונש מהנשיא - לא אם רצחת ראש ממשלה, לא אם רצחת פעיל שלום עכשיו ולא אם רצחת את בעלך.

בלי אפשרות חנינה מחוץ למקרים קיצוניים של עובדות חדשות המטילות ספק בביצוע הפשע מלחתחילה, כאשר אין אפשרות למשפט חוזר, או נסיבות קיצוניות וחריגות אחרות.
כן - גם אם הרוצח חולה אנוש ונוטה למות, אין לרחם עליו. יש לתת לו טיפול רפואי במסגרת הכלא.

עכשיו אני מגיע לחלק השנוי במחלוקת בהצעתי: עונש מאסר העולם צריך להיות אחיד, חד משמעי, וללא סייגים (על רצח ולא על הריגה).

לפי הצעתי, אין אי שפיות זמנית. אינני יכול לשאת, למשל, את מראה האישה שרצחה את שני ילדיה, ועכשיו היא מסתובבת חופשי. אם היא יודעת עכשיו שרצחה, שתישא את עונשה גם אם באותו רגע לא הבחינה בין טוב לרע. אם היא ממשיכה להיות לא שפויה, שתישא את עונשה גם אם אינה מבינה מדוע נענשה.

הסיבה לכך היא, לדעתי, הפן ההרתעתי של העונש. אדם צריך לדעת שאם ירצח, לא יראה עוד אור יום, אין נסיבות מקלות. אם לא נופל הרצח במסגרת של הריגה שמשמעותה על פי חוק, היא הגנה עצמית (שאז הוא אינו עברה כלל), ישב הרוצח, או תשב הרוצחת, במאסר עולם, עד המוות.

לא צריך להכביר מילים על המצב היום:
קטינים רוצחים, נידונים לעשר-חמש עשרה שנות מאסר ויוצאים מהכלא לאחר שמונה-עשר שנים.
רוצחים ''רגילים'' - עונשם נקצב ל-‏25 שנה, אחר כך מורד ל20, ומשוחררים אחרי 14 שנה על התנהגות טובה.
רוצחים יוצאים לחופשות, נישאים, מולידים ילדים, משוחחים חופשי עם מקורביהם בטלפון, קוראים, לומדים ומצפים ליום השחרור.

מפשעם ישחרר רק המוות.

---