השמאל וסדאם

רוני קליין

רקע הסטורי

נתחיל מההתחלה. מהשורשים האידאולוגיים. מבלי להכנס לווריאציות וגוונים אידאולוגיים נתמקד בקוים העקרוניים.
אם היינו נוקבים בהבדל האידאולוגי הקלאסי בין הימין לשמאל באירופה של המאה ה- 19 היינו אומרים כך:
הימין מחלק את בני האדם לפי לאומים והשמאל לפי מעמד כלכלי.
בשביל הימין המדינה מאגדת קבוצת אנשים בעלי מכנה משותף היסטורי ''שיבטי'' וטובת המדינה קודמת לטובת הפרט.
השמאל רואה בבני האדם קבוצות לפי מעמדם הכלכלי. כאשר מעמד הפועלים (הפרולטריון) הוא המעמד הגדול והחשוב באוכלוסיה ואשר הוא מנוצל ע''י בעלי ההון - הן כלכלית, והן כבשר תותחים במלחמות אימפריאליסטיות, שרק בעלי ההון מרוויחים מהן.

מכאן שהשמאל תמיד מתייחס בחשדנות למלחמות בין מדינות ומעדיף להתרכז במלחמת מעמדות כדי להגיע לצדק חברתי. ואם עקב כך תפרוץ מלחמת אזרחים? שתפרוץ!
כך הצליחו הבולשביקים להשתלט על רוסיה ב- 1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.

המכנה המשותף בין הפרולטריון בכל מדינה ומדינה גדול, לדעתם, מהמכנה המשותף הלאומי בכל מדינה. החלוקה לפי לאומים ומדינות היא חלוקה מלאכותית אשר תיעלם עם הזמן.

לקראת סוף המאה ה- 19, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בועידת ורסאי 1919, זכתה הזכות להגדרה עצמית לעמים להכרה. על בסיס זה חולקה אירופה מחדש.
התפתחות היסטורית זאת סתרה את ציפיות השמאל לתודעה מעמדית מפותחת אצל הפרולטריון במדינותיו, כמו גם כישלונם של גורמים שונים בבריה''מ ומרקסיסטים מחוץ לה להפיץ את בשורת המהפיכה.
לאחר מלחמת העולם השניה השתלטה בריה''מ על מדינות מזרח אירופה אך בכך הסתיימה כמעט לחלוטין הפצת הסוציאליזם בעולם. למעט מקרים חריגים כגון קובה של קסטרו.
שימו לב שכל המדינות שהפכו להיות סוציליסטיות כמו בריה''מ עשו זאת כי הצבא הסובייטי פשוט כבש אותם. שום התלהבות/התאהבות אידיאולוגית לא היתה כאן.
כל המדינות הסוציאליסטיות, בלי יוצא מן הכלל, ''זכו'' להיות מפגרות מבחינה כלכלית ביחס למערב.
לאחר התמוטטות בריה''מ בתחילת שנות ה- 90 השתחררו גרורותיה בהדרגה והחלו להתפתח כלכלית.
זאת למעט שתי מדינות שעד היום לא השתחררו מהפיגור: קובה - כי קסטרו עדיין חי ובשלטון, וצפון קוריאה שלפני מספר שנים מת השליט קים איל סינג ובמקומו שולט בנו, קים ג'ונג איל, שהוא מפגר כמוהו.

המאה ה- 20 הוכיחה לכולם שכלכלה קפיטליסטית יעילה יותר פי כמה מכלכלה סוציאליסטית.

לאחר שהבנו מה זה שמאל ברמה של משטר בואו נבחן שמאל ברמה של מפלגות ותנועות במסגרת מדינה דמוקרטית מערבית.
תנועות השמאל במדינות מערב אירופה תרמו את תרומתם לשיפור התנאים הסוציאליים של התושבים. ביטוח לאומי, דמי אבטלה, פנסיה הם מושגים שהשתרשו במערב הדמוקרטי תודות למפלגות שמאל שהשתלבו במערכת הפוליטית מבלי לנסות להפיל אותה במהפיכה (כמו שמרקס רצה) ומבלי לבקש מבריה''מ להשתלט עליה. בדיוק בשביל תסריט כזה קמה נאט''ו בגיבוי ארה''ב.

כלכלה קפיטליסטית עם אמצעי הגנה סוציאליים הפכו לנוסחה המנצחת באופן ברור.

בואו נחזור לרמה האידאולוגית של מפלגות השמאל מול הימין.
לאחר הצלחת הרעיון של זכותם של עמים להגדרה לאומית נאלצו הוגי השמאל לעבור ''שידרוג'' למציאות המאכזבת מבחינתם.
מבחינת מדיניות חוץ אוייבי השמאל המובהקים הם האימפריאליסטים.
האימפריאליזם של המאה ה- 19 הוגדר ע''י מארכס כצורה העליונה של הקפיטליזם.
בעלי ההון השולטים בכלכלה מחפשים מקורות זולים לחומרי גלם.
התנועות הלאומיות השונות הפכו ל''נסבלות'' מבחינה אידאולוגית ובמקומם האוייב הגדול הן התנועות הלאומניות. כלומר, מצב בו עם מתפשט על חשבונו של עם אחר, ומונע ממנו את זכותו להגדרה עצמית.
אגב, ההבדל ההיסטורי בין אימפריאליזם של המאה ה- 19 של אנגליה וצרפת לבין התנועות לאומניות של המאה ה-‏20: הפשיזם והנאציזם היה, שהאחרונים הפיצו תיאוריות אידאולוגיות מטופשות במסווה של חוקים כאילו מדעיים. האנגלים והצרפתים התפשטו פשוט כי ''בא להם'' להביא כבוד ויוקרה לאומיים - ועוד עשו תחרות ביניהם.
התאוריות הפשיסטיות דיברו על העולם כג'ונגל אכזרי שבו החזקים שורדים על חשבון החלשים. אם לא תטרוף תטרף בעצמך.
ההבדל היחיד בין הפאשיזם לנאציזם היה, שהפאשיזם דיבר על בני אדם במסגרת של עמים ומלחמת עמים, והנאציזם דיבר על בני אדם במסגרת של גזעים ומלחמת גזעים.
הפאשיזם והנאציזם נולדו והשתרשו עקב הפחד הגדול מהשתלטות קומוניסטית על אירופה ומחיקת הזהות הלאומית עקב כך.

נחזור לשמאל.
אז כיצד השמאל נלחם באויביו הפשיסטים-אימפריאליסטים?
זה החלק המעניין בסיפור: הוא לא נלחם. כלומר, נלחם בדיבורים אבל לא במעשים.
נשמע לכם קצת מוזר אחרי כל הטראראם שתיארתי. לא?
אז בואו נפרט:
מלבד מקרה אחד ברור - מלחמת האזרחים בספרד של שנות ה- 30 - התשובה של השמאל לאיומי הפאשיזם לסוגיו היתה בתחום שבו שמאלנים תמיד טובים: נאומים, ספרים והפגנות.
ממשלות שמאל ששלטו בצרפת בשנות ה- 30 מול התגברות האיום הנאצי מעבר לגבול לא עשו דבר לקדם את פני הרעה מלבד להשקיע את כל תקציב הבטחון בקו ביצורים מפואר שנקרא קו מז'ינו.
תחשבו על זה אידאולוגית:
אם מדינה שבה השמאל שולט לא מתכוונת להתפשט למדינות שכנות אז היא לא זקוקה ליכולת תקיפה אלא ליכולת הגנה. הגיוני?
פלא שהגרמנים פיצפצו את קו מז'ינו במהירות וצרפת נכנעה מהר?
במילים אחרות, השמאל לא רק לא יודע לנהל כלכלה - הוא גם לא יודע לנהל בטחון ומדיניות חוץ.
אומנם בריה''מ נלחמה חזק בצבא הגרמני אך החיילים הרוסים עשו זאת ממוטיבציה לאומית (נלחמים להגנת ''אמא רוסיה'') ולא להפצת רעיונות הסוציאליזם שהם אישית סבלו ממנה בארצם.
אני ''מתנצל'' שאני מביא רק את צרפת של ערב מלחמת העולם השניה כדי לעשות הכללה אבל זאת היתה ההזדמנות היחידה של ממשלת שמאל במדינה דמוקרטית להתמודד עם איום חיצוני בתקופת מלחמה - והתוצאות ידועות.
טוב, במחשבה שניה אני שוב ''מתנצל'' ומודה, שבשעת מאבק של עם כנגד עם כובש השמאל יהיה מוכן לתרום כסף וסוודרים חמים לחורף.
יש לומר, לזכותו של השמאל, שהיסוד ההומניסטי באידאולוגיה שלו בולט עקב הרצון הברור להביא לצדק חברתי. המימוש בשטח של האידאולוגיה היה תמיד בעייתי, בלשון המעטה, והביא לעיתים קרובות לתוצאות הפוכות.

מכאן אנו מבינים כמה עובדות אופייניות לשמאל:
מדוע רוב האינטלקטואלים משייכים עצמם לשמאל - אחרי הכל: מה כבר יכול להיות אינטלקטואלי בימין עם הטענה שהעולם כמו ג'ונגל וצריך להיות חזקים כדי לשרוד?
מדוע השמאל מרבה להתפצל ולהפסיד בבחירות מול הימין - ככה זה כאשר אנשים חושבים שהצדק חשוב מההישרדות.

המצב בתקופתנו

מדוע השמאל באירופה המערבית שונא את ארה''ב?

בתקופת המלחמה הקרה ארה''ב הקימה את ברית נאט''ו כאמצעי להרתעה צבאית מול בריה''מ במידה ותרצה להשתלט על מערב אירופה - כפי שעשתה למזרח אירופה.
לאחר ששיקמה את כלכלת מערב אירופה ההרוסה היתה נוכחות חיילים אמריקנים בגרמניה המערבית ערובה למחוייבותה לבטחון אירופה.
הכסף האמריקני התקבל באירופה בברכה, והחיילים האמריקנים שימשו להרגעת החששות מפלישה סובייטית.
כל זה התפרש (איך לא) ע''י חוגי השמאל כהתערבות אמריקנית בענייניה הפנימיים של אירופה ונסיון לאימפריאליזם בדלת האחורית.
ומה בדבר האיום הסובייטי? השמאל לא חשש מזה?
לא במיוחד. הם אמרו: Better red then dead.
עדיף להיות ''אדום'' (בשליטה קומוניסטית) מאשר למות (במלחמה גרעינית).
האם מישהו כעת מתפלא מדוע השמאל רואה ברצונה של ארה''ב לכבוש את עיראק כאימפריאליזם במירעו עם שאיפה להשתלט על הנפט העיראקי?
כלומר, חומרי גלם זולים למען בעלי ההון עליהם כתבתי בתחילת המאמר.

יחס השמאל לסדאם

בוודאי שאלתם את עצמכם: אם סדאם הוא כזה סדיסט. רוצח את בני עמו. פולש לשכנותיו (רגע, זה לא אימפריאליזם?) אז מדוע השמאל מגן על סדאם מפני האמריקנים?
לאן נעלם ההומניזם של השמאל במקרה הזה?
אז הנה כמה סיבות אפשריות בראיית השמאל:
א. האמריקנים הם אימפריאליסטים מחורבנים שמתערבים בענייני אירופה כבר עשרות שנים. אנחנו כבר מכירים אותם, מקנאים בהישגים שלהם, ושונאים את הזלזול שלהם במסורת והתרבות האירופאית המפוארת כנגד התרבות הנוצצת והשיטחית שלהם.
ב. סדאם אומנם אינו חסיד אומות העולם אבל הוא עדיין לא עשה שום דבר רע לאירופה. האמריקנים עדיין לא הוכיחו שיש לו נשק להשמדה המונית. הכל תרוצים כדי להשתלט על הנפט העיראקי.
ג. סדאם הוא בבחינת 'האוייב של אוייבי הוא ידידי'.
ד. מה אכפת לנו שסדאם משתלט על שדות נפט של שכנותיו? בסוף הוא ימכור לנו את הנפט. משנה מי ימכור לנו נפט? בשביל זה לצאת למלחמה?
ה. מה שקורה בתוך עיראק זה עניינה של עיראק. סדאם הוא עיראקי ששולט על העם העיראקי. אין כאן מצב של כיבוש זר. ולכן העיראקים צריכים להסתדר ביניהם.

שימו לב, כיצד המקרה של סדאם מציג את החולשה האידאולוגית של השמאל.
כאשר סדאם מדכא את עמו. אוסר, מענה ורוצח מתנגדים או כאלה שנדמה לו שמאיימים על שלטונו. מפעיל נשק כימי והורג אלפי כורדים - כל זה לא גורם ללחיצה על כפתורי ההפעלה של השמאל.
התערבותם האפשרית של האמריקנים מתפרשת מייד כאימפריאליזם ואז אנשי שמאל מגיעים בדחיפות בהמוניהם לעיראק כדי לשהות במתקנים החשודים כמאחסני נשק להשמדה המונית כדי לשמש ''מגן חי'' כנגד ההפצצות האמריקניות. הייתם מאמינים?
סדאם תיכנן לרתק בכפייה אזרחים עיראקיים מבוהלים לאתרים אלה והנה באים אנשי שמאל ועושים זאת מרצונם כהפגנה פוליטית.
תארו לעצמכם אסירים פוליטיים שעונו אך עדיין לא נרצחו מביטים מבעד לסורגים של תאיהם, לא מאמינים למראה עיניהם, באירופאים שבאו לעזור לסדאם ולא להם.
העם העיראקי מפחד בוודאי להפגע מההפצצות האמריקניות ומפעולות נקם מצד סדאם אך הרעיון של סילוק סדאם מהשלטון נראה להם רע?

ולסיום:
שימו לב, איך השמאל האירופאי עדיין לא זיהה את הטרור האיסלמי של אל-קעידה כאוייב הציויליזציה המערבית (כפי שבין-לאדן אומר זאת במפורש).
אתם מבינים, לאור המאמר הזה, שהם רואים בטרור האיסלמי תוצאה עצובה של דיכוי מתמשך של מדינות אימפריאליסטיות במזה''ת.
גם ישראל, כמובן, ''אשמה''.
לא רק בגלל ההתנחלויות והכיבוש של שטחי 67' (עוד דוגמא אימפריאליסטית) אלא בעצם קיומה. הטרור המוסלמי לסוגיו מכריז בבירור על עצם קיומה של ישראל כמעשה תוקפנות.
אם ישראל תיעלם, וארה''ב תפסיק להתערב בעניינים הפנימיים של מדינות האזור אז לא יהיו למוסלמים הקיצוניים סיבה להפעיל טרור נגד אף אחד.
וזאת התשובה הסופית והמוחצת של השמאל נגד תוקפנות חיצונית:
לתוקפנות יש סיבה. בואו נסלק את הסיבה ואז נמנע את התוצאה.
מזל שהתוקפנות לא אצלנו בבית. נוכל לתת עצות לאחרים ולבדוק עליהם את נכונות התאוריה.
מישהו רוצה לחיות במדינה עם שרי חוץ ובטחון מהשמאל הזה?

הצגת המאמר בלבד

תיקון היסטורי.

ארז לנדוור (יום רביעי, 26/02/2003 שעה 1:32)