  
  
  
|
 |
|
||
  התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
בתשובה לאריה פרלמן בעקבות בתשובה לאריק פורסטר. גם אני שמתי לב שלא רק אתה ביקרת בחריפות ''אדם שמסרב לעבוד, כי לא נוח לו לעבוד'' - בתנאים ובשכר של עבדות. גם פרעה קרא להם נרפים אתם נרפים. (נקד בעצמך). תמיד טענתי שבברית המועצות, לא היה משטר קומוניסטי, אלא רק סוג דיקטטורה לא ברורה שהשתמשה באדרת מזוייפת. המשטר ההוא, רדף אחרי אותם, שנקראו בפיו פרזיטים, כי הם לא עבדו על פי טעמו. זו אותה רדיפה של אריה פרלמן ושוחרי הגישה הכלכלית הזו. זו גישה משותפת לפרלמן ולסטלין, הגורסת שההמונים חייבים לעבוד קשה ולהסתפק בשכר זעום ומגוחך. לשם כך יש הרבה מאוד דימויים. השמן והרזה. הקטנת עלות העבודה. ניוד עובדים. חברות כוח אדם. (חס וחלילה לא לקרוא להם סוחרי עבדים!). למימוש האידיאולוגיה הזו, דרווין הופך להיות כשר למהדרין אפילו בעיני החרדים. אבל בינינו, זה לא דרווין. אלה ליקוטים סלקטיביים מדרווין. ליקוטים שמתעלמים מכך שבלעדי לכידות חברתית (סוציאליסטית, רחמנא ליצלן), האדם היה נכחד. האדם לא היה שורד לא נגד טורפים, לא את איתני הטבע, וגם לא נגד הג'וקים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
''סוֹחֲרֵי הָעֲבָדִים'' הֵם הַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בְּשׁוּק הָעֲבוֹדָה, בְּכָל שׁוּק עֲבוֹדָה, מִכֵּיוָן שֶׁהָאִינְטֶרֶס הַכַּלְכָּלִי הַקִּיּוּמִי שֶׁלָּהֶם הוּא לְהִתְאַמֵּץ מְאוֹד-מְאוֹד כְּדֵי לַהֲפֹךְ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מֻבְטָלִים לְעוֹבְדִים. סוֹחֲרִים אֵלּוּ - הַקָּפִּיטָלִיסְטִים הָאִינְטֶרֶסַנְטִים הַלָּלוּ - עוֹשִׂים לְמַעַן הַחֶבְרָה פִּי מֵאָה מִמַּה שֶׁעוֹשִׂים אֶלֶף צַעֲקָנִים ''סוֹצְיָאלִיסְטִיִּים'', שֶׁחֶמְלָתָם כְּלַפֵּי הָעֲנִיִּים נוֹזֶלֶת מִמִּקְלַדְתָּם וְנִגֶּרֶת מִלְּשׁוֹנָם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
ראשית, אני לא צעקן סוציאליסט, אני עני! גם פוטרתי כי בא במקומי עובד חברת כ''א, כלומר דופקים גם אותו, וגם גנבו לי את הפנסיה בחסות שנאת הסוציאליסטים שהצלחתם להטמיע. חמלתי כלפי עניים לא נוזלת ממקלדתי, אלא מעיסוק במשרה מלאה (כ 30 שעות בשבוע) בעזרה לקשישים לחולים ולאנשים במצוקה ללא תמורה. בהתנדבות גמורה. אם זה נקרא להיות סוציאליסט, אז אני סוציאליסט. בעברית צחה, מעורב חברתית. כאשר אתה צודק, אתה צודק! הסוחרים האלה עושים למען החברה פי מאה מהסוציאליסטים הצעקנים. הם עושים אפילו יותר מפי מאה, - למען החברה בע''מ הפרטית שלהם. למען הג'קוזי והג'יפ 4X4 שמניעים את הכלכלה. זה הרבה יותר מאלף סוציאליסטים המזיעים בבית החרושת, בשכר מינימום או פחות, כדי שהמנהל והבעלים ידאגו ''ליעול עלות העבודה'', החברה (בע''מ) ''תשרוד'', והם ישלמו מיסים גבוהים מאוד ככל שמחייבים מקלטי המס. רובם גם תורמים בסתר, בתנאי שזה יקבל את התהודה הראוייה בחסות הכותרות הגדולות של העיתונים. אם לעשות כסף, זה לעשות למען החברה, אז אני מודה שאני לא עושה כלום, כי אני לא עושה כסף. אני גם לא עובד, למען ''אלה שמניעים את הכלכלה'' בשכר משפיל, אלא מסתפק בהבטחת הכנסה משפילה אמנם, אך (בינתיים) אינה מחייבת נישוק כפות ידיהם ורגליהם של אלי הון נדיבים והודייה לטוב ליבם הרחב שברוב טובם מואילים ''לתרום'' לחברה זעיר מזעיר ממה שגזלו ממנה קודם לכן, בסיוע הרגולטורים המתנגדים לרגולציה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
ועוד משהו, אני לא מתבייש בעניותי, וזה לא מפריע לי. להיפך, ככל שאני חושב על זה, אני שמח שלא עשיתי כסף. כי לעשות כסף, זה לא להתפרנס. לעשות כסף זה תמיד על חשבון אחרים. גם כאשר מבחינה מסחרית זה כשר לגמרי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אצל פרלמן הקורבן אשם |
|||
|
|||
זה לא מפתיע שאצל פרלמן הקורבן אשם. העני הרי אשם שהוא עני, כי לא עשה מספיק כדי להפוך עשיר. לפי אותו המטבע, הפלסטינים הרי אשמים שהיהודים הישראליים ובתוכם פרלמן עושקים אותם יום ולילה, ובהפסקות בין גניבת דונם להריסת בית מחסלים משפחה או שתיים. אך סליחה, שכחתי הרי שלפי מר פרלמן אין בכלל פלסטינים. גם כיבוש אין. זה פשוט 'שחרור' ארץ ישראל מידי אלה ש'במקרה' נולדו כאן וחיים על אדמתם. אשמים כבר אמרנו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
רְאֵה נָא, אֲנִי אִישִׁית נִכְנַסְתִּי לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם לִמְקוֹמוֹת עֲבוֹדָה טוֹבִים - אַךְ וְרַק בִּזְכוּת חֶבְרוֹת כּוֹחַ אָדָם, שֶׁלְּאַחַר תְּקוּפָה קְצָרָה הִתְקַבַּלְתִּי כְּעוֹבֵד מִן הַמִּנְיָן בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת. זֶה הָיָה טֶרֶם יְמֵי הַחֹק שֶׁל עָמִיר פֶּרֶץ, וְלַמַּעֲבִיד הָיָה חֹפֶשׁ לְהַחְלִיט אִם לְקַבֵּל אוֹתִי, לְפַטֵּר, אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לְהַעֲסִיק אוֹתִי דֶּרֶךְ כּוֹחַ אָדָם. כַּמּוּבָן שֶׁזֶּה לֹא כּוֹלֵל אֶת הַפְּעָמִים שֶׁמָּצָאתִי עֲבוֹדוֹת זְמַנִּיּוֹת שֶׁאָכֵן נוֹתְרוּ זְמַנִּיּוֹת, אוּלָם אֵינֶנִּי רוֹאֶה בְּכָךְ הַשְׁפָּלָה אוֹ נִצּוּל, אֶלָּא קֶרֶשׁ הַצָּלָה חִיּוּנִי שֶׁסִּיֵּעַ לִי לַעֲבֹר תְּקוּפוֹת קָשׁוֹת, בִּמְקוֹם לִמְצֹץ אֶצְבַּע וּלְמוֹלֵל אֶת כַּרְטִיס הַמֻּבְטָל בְּאֶצְבְּעוֹתַי. וְכָל זֹאת מִבְּלִי לְהַזְכִּיר מִקְרִים דּוֹמִים שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי וְחוּג מַכָּרַי. בַּעֲלֵי חֶבְרוֹת כּוֹחַ הָאָדָם הֵם אִינְטֶרֶסַנְטִים כְּמוֹ כֻּלָּם, כְּמוֹ מוֹכְרֵי הַבְּגָדִים, הַשְּׁרַבְרָבִים, טֶכְנָאֵי הַמַּחְשְׁבִים וְסַפָּרִים. כֻּלָּם רוֹצִים לְהַרְוִיחַ. אֲבָל אֵיךְ הֵם מַרְוִיחִים? עַל-יְדֵי אַסְפָּקַת מוּצָרִים אוֹ שֵׁרוּתִים יוֹתֵר זוֹלִים וְיוֹתֵר אֵיכוּתִיִּים מִמִּתְחָרֵיהֶם - וּמִי שֶׁנֶּהֱנֶה מִכָּךְ הוּא הַצַּרְכָן. אַתָּה וַאֲנִי. בַּעַל מִסְפָּרָה, לְמָשָׁל, שֶׁחַי טוֹב וְגָר בְּבַיִת נָאֶה - עוֹשֶׂה שֵׁרוּת לַחֶבְרָה בְּכָךְ שֶׁהוּא מְסַפֵּר אֲנָשִׁים וְנָשִׁים. וְגַם בַּעַל חֶבְרַת כּוֹחַ הָאָדָם עוֹשֶׂה שֵׁרוּת לַחֶבְרָה בְּכָךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא מֵאוֹת וְאַלְפֵי מִשְׁפָּחוֹת מִמַּעְגַּל הָאַבְטָלָה. הוּא מְקַשֵּׁר בֵּין מַעֲסִיק לְבֵין מֻבְטָל שֶׁבִּתְנָאִים אֲחֵרִים לֹא הָיָה יָכֹל לְהִוָּצֵר בֵּינֵיהֶם קֶשֶׁר. הַאִם עוֹבְדֵי כּוֹחַ הָאָדָם מָעֳסָקִים בִּתְנָאִים אוֹפְּטִימָלִיִּים? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. אֲבָל אִלּוּ הָיוּ מַעֲדִיפִים לְהִשָּׁאֵר מֻבְטָלִים - לֹא הָיוּ נִכְנָסִים בִּשְׁעָרֶיהָ שֶׁל חֶבְרַת כּוֹחַ הָאָדָם. הַאִם בַּעַל הַחֶבְרָה מַרְוִיחַ יָפֶה? כַּמּוּבָן שֶׁהוּא מַרְוִיחַ. אֲבָל הַנְּקוּדָה הַחֲשׁוּבָה מְאוֹד לְהָבִין כָּאן שֶׁלֹּא רַק הוּא מַרְוִיחַ - אֶלָּא אַלְפֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָאֵם ו/אוֹ הָאָב יָצְאוּ מִמַּעְגָּל הָאַבְטָלָה. מִי שֶׁמִּתְנַדֵּב - כָּמוֹךָ - בְּסִיּוּעַ כַּסְפִּי, חָמְרִי אוֹ אִישִׁי לְנִזְקָקִים - רָאוּי לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַשְּׁבָחִים שֶׁבָּעוֹלָם. זוֹהִי הַסּוֹלִידָרִיּוּת הַחֶבְרָתִית הָאֲמִתִּית, וְלֹא כְּשֶׁהַמֶּמְשָׁלָה מַחְלִיטָה בִּמְקוֹמִי וּבִמְקוֹמְךָ כַּמָּה מִכַּסְפֵּנוּ לָקַחַת וּלְמִי לָתֵת, כַּאֲשֶׁר בֵּין כֹּה וָכֹה רֹב הַכֶּסֶף נִשְׁאַב לְמַנְגְּנוֹנִים, לְמַשְׂכּוֹרוֹת וְלִשְׁחִיתוּת. וְהָאֲנָשִׁים בִּמְצוּקָה שֶׁאַתָּה עוֹזֵר לָהֶם - הַאִם אַתָּה סָבוּר שֶׁהֵם חָשִׁים פָּחוֹת מֻשְׁפָּלִים בִּגְלַל שֶׁאַתָּה עוֹזֵר לָהֶם וְלֹא נוֹחִי דָּנְקְנֵר? אִם הֵם חָשִׁים מֻשְׁפָּלִים בִּגְלַל שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמָם - לֹא מְשַׁנֶּה מִי עוֹזֵר לָהֶם; וְאִם הֵם לֹא חָשִׁים מֻשְׁפָּלִים בִּגְלַל קַבָּלַת עָזְרָה - הֵם לֹא יָחוּשׁוּ מֻשְׁפָּלִים בְּלִי קֶשֶׁר לְזֶהוּתוֹ שֶׁל הָעוֹזֵר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] |
|||
|
|||
''בַּעֲלֵי חֶבְרוֹת כּוֹחַ הָאָדָם הֵם אִינְטֶרֶסַנְטִים כְּמוֹ כֻּלָּם, כְּמוֹ מוֹכְרֵי הַבְּגָדִים, הַשְּׁרַבְרָבִים, טֶכְנָאֵי הַמַּחְשְׁבִים וְסַפָּרִים. כֻּלָּם רוֹצִים לְהַרְוִיחַ. אֲבָל אֵיךְ הֵם מַרְוִיחִים? עַל-יְדֵי אַסְפָּקַת מוּצָרִים אוֹ שֵׁרוּתִים יוֹתֵר זוֹלִים וְיוֹתֵר אֵיכוּתִיִּים מִמִּתְחָרֵיהֶם - וּמִי שֶׁנֶּהֱנֶה מִכָּךְ הוּא הַצַּרְכָן. אַתָּה וַאֲנִי.'' בעלי חברות כוח האדם בישראל פעלו, וחלקם עדיין פועלים באיזור האפור והלא כל-כך אפור של העסקת עובדים חסרי זכויות תוך ניצול מעמדם (או נכון יותר היעדר המעמד החוקי של עובדים אלה) לעשיית רווחים גדולים. הסיפורים על ניצול עובדים חסרי זכויות או העסקת עובדים בעלי זכויות תוך הפרת זכויות אלה, רבים מספור. בשנות התשעים התופעה של ניצול עובדים הפכה למכת המדינה. לומר ש''בעלי חברות כוח האדם הם אינטרסנטים כמו כולם'' זו במקרה הטוב היתממות או חוסר ידע בנושא, ובמקרה הגרוע שקר בוטה ומכוון. מר פרלמן התחיל את הדיון בנןשא התעסוקה כאשר כתב ללא בושה, ''תֵּשַׁע שָׁנִים. תֵּשַׁע שָׁנִים בִּרְצִיפוּת - עַל-פִּי הַכַּתָּבָה - עוֹבֵד מַר אַרְיֵה אַלּוֹן בַּסִּפְרִיָּה. מַה הִפְרִיעַ לוֹ בְּמֶשֶׁךְ תֵּשַׁע שָׁנִים לִלְמֹד מִקְצוֹעַ אַחֵר וּלְהִתְקַדֵּם לִמְקוֹם עֲבוֹדָה טוֹב יוֹתֵר? קְשָׁיִים כַּלְכָּלִיִּים? מַעֲצוֹרִים אִינְטֶלֶקְטוּאָלִיִּים? מַשְׁבֵּר אִישִׁי?'' הטון המתנשא מוכר לנו כבר מהמאמר שנופח לשלושה של הנ''ל בנושא תקפות היישות הפלסטינית. ומה הקשר? בנושא הפלסטיני מרשה לעצמו מר פרלמן לטעון שאין יישות פלסטינית, ובכך מבטל בהבל פיו את הזכויות הפרטיות והלאומיות של הפלסטינים. וכאן, בקטע על מר אריה אלון, שוב מבטל פרלמן בהבל פיו את זכויות האדם של מר אלון, לא באופן המוכר של הטפה לגירושו או חיסולו חס וחלילה של מר אלון - הרי אין הוא ממוצא פלסטיני - אלא באופו לא ישיר על ידי הפחתת כבודו של מר אלון על ידי רמיזה ואיניואנדו על היותו של מר אלון אולי לא טיפש, אף לכל הדיעות קצת עצל מדי ולא לגמרי ישר - הרי אשמתו היא בבירור שלא הצליח במהלך תשע השנים שעבד באוניברסיטה ''ללמוד מקצוע אחר ולהתקדם למקום עבודה טוב יותר.'' כמו שאמרתי מההתחלה, אצל מר פרלמן הקורבן תמיד אשם, בין אם הוא פלסטיני או יהודי. וזה מראה עד כמה הרסנית הגישה של [•]... ושכמותם לכל נושא הקשור בבבני אדם בהקשר העממי או הציבורי או המדיני - בבסיס גישתו של פרלמן אנו מוצאים שוב ושוב את השימוש המופרז בסמכות של מוסדות ממשלה ואחרים לדיכוי האזרח. פרלמן מתנהג כאילו שמערכת הסעד במדינה ומוסדות התעסוקה עובדים עבור החלק הקטן יחסית של הציבור שהוא בעל נכסים ורכוש - [•]... - וגם אז מתוך הגנה על 'המדינה' הנתפשת על ידי פרלמן כסוג של רכוש פרטי. זה מסביר גם את היחס הטריטוריאליסטי המובהק של מר פרלמן, עברו כמתנחל, עניינו באיון היישות הפלסטינית, ושאר ירקות - ארץ ישראל שייכת רק לאנשים שהפרלמנים חפצים ביקרם, לא לפלסטינים ובטח שלא לאריה אלון וחבריו ה'עצלים'. זה מתחיל אולי בארץ ישראל השלמה, על חשבון העם הפלסטיני, אך זה לא נגמר שם, כי גם בישראל פנימה העקרון ממשיך לפעול - החלוקה לשווים יותר ולשווים פחות. ואלה שיש להם פחות תמיד אשמים בכך. ופרלמן תמיד אדיב, מנומס ומנקד, ןהוא מרשה ליהודים עצלנים וקצת טפשים כמו מר אילון לחיות בישראל ולהנות מכול טובה בגלל שיש לפרלמן סנטימנט ליהודים - הרי ארץ ישראל הובטחה ליהודים. [•]... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] |
|||
|
|||
1) ''אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֻבְטְחָה לַיְּהוּדִים'' כָּךְ עַל פִּי פֶּרֶלְמָן. לֹא נָכוֹן. הָאֶחָד רוֹמֵז כָּאן לַהַבְטָחָה הָאֱלֹהִית. מֵעוֹלָם לֹא הִסְתַּמֵּךְ פֶּרֶלְמָן עַל הַבְטָחָה אֱלֹהִית. הַיִּתָּכֵן שֶׁהָאֶחָד יִכָּשֵׁל בְּדֵעָה קְדוּמָה? אוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁמִּתְעַטֵּף בְּעֹז בְּדֶגֶל הַמּוּסָרִיּוּת, הַלִּיבֶּרָלִיּוּת, הַשִּׁוְיוֹן וּזְכֻיּוֹת הָאָדָם? אוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁנֶּאֱבַק נֶגֶד דֵּעוֹת קְדוּמוֹת גִּזְעָנִיּוֹת וַאֲחֵרוֹת, יִכָּשֵׁל הוּא עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַכֶּשֶׁל? יִתָּכֵן גַּם יִתָּכֵן. 2) ''תֵּשַׁע שָׁנִים בִּרְצִיפוּת''... אָכֵן. אֵין אוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁאֵין בָּהּ יְחִידָה לְלִמּוּדֵי חוּץ שֶׁאֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ בָּהּ מִקְצוֹעַ. זֶה בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, אֶפְשָׁר לָלֶכֶת אַחֲרֵי, לִפְנֵי וּבֵין הַמִּשְׁמָרוֹת פַּעַם-פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ וְלִלְמֹד. יִקַּח חֲצִי שָׁנָה, יִקַּח שָׁנָה, יִקַּח שְׁנָתַיִם - אֶפְשָׁרִי בְּהֶחְלֵט. אֲבָל אֲנִי מוֹדֶה שֶׁיּוֹתֵר קַל לִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ בַּחוֹל. 3) מְבַטֵּל... אֶת הַזְּכֻיּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת וְהַלְּאֻמִּיּוֹת שֶׁל הַפָלַשְׂתִּינִים''. לֹא נָכוֹן. זְכֻיּוֹת פְּרָטִיּוֹת - כֵּן; זְכֻיּוֹת לְאֻמִּיּוֹת - לֹא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיסול בהבל פה |
|||
|
|||
מרוב עצים אינך רואה את היער. הנקודה שהעליתי היתה שבעוד שבנוגע לענין הפלסטיני אתה מבטל בהבל פה את היישות הלאומית שלהם, הרי המקבילה לביטול זכויות האדם ה'גלובלי' (לאומי) אצל הפלסטינים הם בטויי הביטול המתנשאים שלך כלפי מר אריה אלון. את כבודו (גם זכות יסוד) הינך דורס בקלות בלתי נסבלת בכך שאתה מיחס לו עצלות במקרה הטוב וטפשות במקרה הרע. בעוד שאיון היישות הפלטסטינית 'בא בקלות' כי הציבור אליו הינך פונה הוא גזעני מראש, הרי פגיעתך באריה אלון היהודי הפרטיקולרי היא עוד יותר נבזית היות והפגיעה נעשית במסווה של דיון בחוקי התעסוקה. בעוד שאת הפלסטינים הינך מציע לאיין ברמה העקרונית-תיאורטית, כצעד התואם את הנטיה בציבור הישראלי לחסל את הפלסטינים פיזית (ראה גניבת האדמות בגדה, והטבח באוכלוסיה הפלסטינית בעזה בדצמבר 2008), וחיסול היישות יפנה את הדרך לחיסול הקול היחידי, בעניין של אריה אלון, שהוא יהודי, אינך יכול לפגוע ביישות הלאומית בה הוא נוטל חלק- העם היהודי - היות ואתה בעצמך יהודי, אך אתה ממשיך לפעול מתוך אותה התנשאות כלפי מר אלון, תוך רמיסת זכויות האדם שלו, באותה המידה כאילו היה פלסטיני. הגישה המתנשאת שלך אופיינית לאנשים המוקירים עצמם כאנשי רוח, אך מבלי משים נוקטים בביטול וב'חסלנות' כלפי כל מי ששונה מהם, בין אם הוא יהודי או פלסטיני. ואם היחס המבטל שלך לאריה אלון הוא דוגמא לאופן בו הינך מתייחס לזכויות הפרט, אז די ברור מה יהיה יחסך לפרט הפלסטיני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיסול בהבל פה |
|||
|
|||
אִם כָּבוֹד הוּא קְנֵה מִדָּה לְכִבּוּד זְכֻיּוֹת אָדָם, הֲרֵי שֶׁאַתָּה אֶחָד מֵרָאשֵׁי מִפִּירֵי זְכֻיּוֹת הָאָדָם בַּפוֹרוּם הַזֶּה. לְעִנְיַן אַרְיֵה אַלּוֹן. הוּא מוֹדֶה בְּפֶה מָלֵא שֶׁהֻצְּעָה לוֹ עֲבוֹדָה בְּחַנְיוֹן ''מְרֻחָק'' מִבֵּיתוֹ. עַד שֶׁלֹּא אֵדַע בְּוַדָּאוּת מַה פֵּרוּשׁ ''מְרֻחָק'' בְּעֵינָיו, אַחְזִיק מִמֶּנּוּ חָשׁוּד בְּפִנּוּק-יֶתֶר. צַר לִי מְאוֹד. גַּם אֲנִי וְגַם אֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי מַכִּיר נָסְעוּ מֶרְחַקִּים ''מְרֻחָקִים'', יוֹם יוֹם, כְּדֵי לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה, וְלֹא הָלְכוּ לְהִתְבַּכְיֵן בָּעִתּוֹן. לְעִנְיָן הַ''פָלַשְׂתִּינִים'', אֵין כָּאן ''אִיּוּן'' אוֹ ''גִּזְעָנוּת'' אוֹ ''הִתְנַשְּׂאוּת'', אֶלָּא נִתּוּחַ עֶקְרוֹנִי וּמַהוּתִי בְּיוֹתֵר: הַאִם פְּנֵיהֶם לְעַצְמָאוּת לְאֻמִּית בִּשְׁבִילָם (יַעַד פּוֹזִיטִיבִי), אוֹ לִשְׁלִילַת עַצְמָאוּת לְאֻמִּית מֵאִתָּנוּ (יַעַד נֶגָטִיבִי). מֵאַחַר שֶׁעֶצֶם הִתְנַגְּדוּתָם לַשְּׁלִיטָה הַיִּשְׂרְאֵלִית בִּיהוּדָה, שׁוֹמְרוֹן וְחֶבֶל עַזָּה (בְּהַנָּחָה שֶׁלְּפָחוֹת עַל כָּךְ אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים) יְכוֹלָה לְשָׁרֵת אֶת שְׁתֵּי הַמַּטָּרוֹת כְּאַחַת, אוֹ כָּל אַחַת מֵהֶן בְּנִפְרָד, אֵין בָּהּ לְבַדָּהּ כְּדֵי לְהַכְרִיעַ בַּשְּׁאֵלָה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיסול בהבל פה |
|||
|
|||
אכן, איני נוהג בכבוד באנשים, שלא רק שדיעותיהם מבוססות על דיעה קדומה, אלא הם עוטפים עצמם ביומרה אקדמית ומנומסת משהו כדי להטיף לשלילת הזכויות של בני אדם השונים מהם. על החרפה של היות גזען יהודי עוד אפשר להתווכח אולי: האם העמדות בהן מדובר הן אכן 'גזעניות' - האם איון היישות הפלסטינית אכן משרת את הרוצים לגרש ולחסל את האוכלוסיה הפלסטינית או לא. וזכותו של הכותב לנסות ולהגן על שמו הטוב. אך באשר ליחס שמבטא הכותב בצורה כה מובחנת כלפי מושאי הטקסטים שלו - התנשאות של 'אני ואפסי עוד' - על כך קשה להתווכח, וגם אין טעם. הדברים שנכתבו על ידי פרלמן בעניין הפלסטיני 'מאיינים' את היישות הפלסטינית לא בשל הטענה המרכזית בדבר היעדר התוקף של יישות זו, אלא בשל הטון המתנשא - יודע כל - של הפניה אל הקורא הישראלי, תוך התעלמות מהקורא הפלסטיני, שהדברים עולבים בו עם כל שורה כמו כל עלבון גזעני ישיר יותר. יכול אולי פרלמן להוכיח באותות ובמופתים שעמדתו אינה מבוססת על דיעה קדומה, ויכול הוא אולי להוכיח שאין יוסלה מכבד כל אדם כפי שהוא דורש מאחרים. ויכול פרלמן לשכנענו אולי שאכן לא היה עם פלסטיני לפני שנה זו או אחרת, ואילו היה נמנע מלפרסם ביהירותו כי רבה את הטקסט על מצב התעסוקה באוניברסיטה בהקשר של הטקסטים על איון היישות הפלסטינית, אולי לא היינו שמים לב לאנלוגיה בטיפולו בשני הנושאים, אך פרלמן כתב, ופרלמן פירסם, ורק אל עצמו הוא יכול לבוא בטענות. חלק מהביקורת של יוסלה על הדברים הוא על הסגנון והמשתמע מהסגנון, וכפי שאין סופר יכול להתלונן על ביקורת שלילית לה זכה ספרו האחרון, באותו האופן אין פרלמן יכול להתלונן על או להתגונן בפני החלק בדברי הביקורת הנוגע לטון המתנשא של דבריו, והביטול הגורף של זכויות האדם של האנשים בהם מדובר. בהבל פה מוחק פקלמן את זכויות האדם של הפלסטינים, ובהבל פה מוחק הוא את זכויות האדם של אריה אלון, רק שכפי שכבר ציינתי, היות ואריה אלון הוא יהודי, הזכויות בהן פרלמן פוגע אצל אלון נוגעות רק לתנאי תעסוקתו של אלון ולזכותו להנות מיחס של כבוד מידי פרלמן ושכמותו. הקטנת האדם בן אותו הלאום כשל הכותב, או חיסולו כחלק מעיון היישות הלאומית של העם אליו הוא שייך, - בשני המקרים הכותב חייב לתת דין וחשבון לקוראיו, אחרת עלי להגיע למסקנה שפרלמן מצפה לתגובות רק מגזענים ומקטיני האדם באשר הם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיסול בהבל פה |
|||
|
|||
אִם אֵינְךָ נוֹהֵג כָּבוֹד כְּלַפֵּי אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם - אַתָּה מֵפֵר ''זְכוּת אָדָם יְסוֹדִית'' שֶׁלּוֹ, לְפִי שִׁיטָתְךָ. הַיַּחַס שֶׁלְּךָ אֵלַי לֹא מְרַגֵּשׁ אוֹתִי וְלֹא מַפְרִיעַ לִי בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי. לֹא בָּחַרְתִּי לִכְתֹּב בִּשְׁבִיל לְהֵעָלֵב. מַה שֶׁמַּפְרִיעַ לִי הִיא הִסְתִּירָה הַלּוֹגִית וְהַמּוּסָרִית שֶׁבְּהִתְנַהֲגוּתְךָ: לוֹחֵם לְמַעַן ''זְכֻיּוֹת אָדָם'' שֶׁבְּ''הֶבֶל פֶּה'' מֵפֵר - בְּיוֹדְעִין וּבְגָאוֹן - זְכוּת יְסוֹדִית שֶׁל עֲמִיתָיו בְּנֵי הָאָדָם. הָרַעַשׁ שֶׁאַתָּה מְחוֹלֵל עַל ''הִתְעַלְּמוּת מֵהַפָלַשְׂתִּינִים'' הוּא מְהוּמָה עַל לֹא-מְאוּמָה. מֻתָּר לִפְנוֹת לְקָהָל מְסֻיָּם בְּפַעַם אַחַת, וּלְקָהָל אַחֵר בְּפַעַם אַחֶרֶת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיסול בהבל פה |
|||
|
|||
בתגובתך אתה חוזר פעמיים על אותה טענה - הטענה שיוסלה אינו מכבד את זכויותיך כאדם. אודה לך אם תסביר ותדגים את טענתך, כי עד כמה שידיעתי מגעת לא חרג יוסלה מכינוי מי שעמדתו הפוליטית פשיסטית 'פאשיסט', ואת מי שעמדותיו מבוססות על דיעה קדומה 'גזען'. משום מה לוקחים מספר משתתפים באתר, אשר זכו לביקורת לא מחמיאה מיוסלה, כהנחת יסוד שיוסלה פוגע בכבודם של משתתפים אחרים. יוסלה חושב שמדובר דווקא בשימוש מדוייק בכינויים בעלי תוכן פוליטי וחברתי ידוע, ושרק במקרים בודדים פגע סתם ככה בכבודו של יהודי זה או אחר. אך הרי רוב המשתתפים באתר כיום נפגעים ומתמלאים זעם גם כאשר יוסלה משתמש בביטוי 'יהודי זה או אחר'. אחד התלונן על כך שיוסלה מדבר על 'יהודים ישראליים' למשל. ענה לו יוסלה שזו דרכו לדבר על אזרחים ישראליים שהם יהודים, על מנת להבחין בינם לבין אזרחים ישראליים שהם ממוצא ערבי או פלסטיני. אתה כותב, ''הָרַעַשׁ שֶׁאַתָּה מְחוֹלֵל עַל ''הִתְעַלְּמוּת מֵהַפָלַשְׂתִּינִים'' הוּא מְהוּמָה עַל לֹא-מְאוּמָה. מֻתָּר לִפְנוֹת לְקָהָל מְסֻיָּם בְּפַעַם אַחַת, וּלְקָהָל אַחֵר בְּפַעַם אַחֶרֶת,'' ואתה יודע שלא זה העניין. ברור שמותר לפנות לכל קהל מצומצם או רחב כראות עינינו. אך במקרה שלך מדובר בטקסט פוליטי הנוגע ישירות לאוכלוסיה הפלסטינית בארץ ישראל. ולכן הטענה שהטקסט אינו נוגע להם (כמושאים או כקוראים) היא מופרכת. נוספת לכך נקודה עקרונית עוד יותר: היות ונושא המאמר שלך הוא היישות הפלסטינית, יש מקום לעורר את שאלת זכויות האדם של האוכלוסיה הפלסטינית כחלק מהדיון במאמר. והבעיה עם העלאת נושא זכויות האדם בהקשר של מאמרך היא שבמאמרך הינך שולל את זכויות האדם של הפלסטינים בסיטונות - עשרה בשקל. כאשר עוסקים במושגים המופשטים של לאומיות, ערכי האדם, עקרונות צדק ומוסר, באופן ישיר או בעקיפין, ועושים זאת תוך פנייה רק ליהודים שבאוכלוסיה, ולא לפלסטינים, עצם ההבחנה הזו היא מפלה, ומראה על קיומו של פגם בסיסי בהגדרת מושג הצדק אצל הכותב. ולכן זה הזכיר לי מההתחלה את מאמרי התעמולה של גבלס, אשר פנו ישירות למכנה המשותף הגרמני הנמוך ביותר - שנאת היהודים והמצוקה הכלכלית - תוך 'וויתור' מראש על הקהל היהודי. יכול להיות שכוונותיך היו טובות, - עלה בדעתך יום אחד שאפשר להוכיח שאין ליישות פלסטינית לאומית הצדקה הסטורית. אך נראה שלא חשבת על הנושא מעבר ל'יכולת' - לפוטנציה של המעשה. תאר לעצמך שמוסלמי תושב ירושלים, אזרח ישראל יכתוב מאמר שבו הוא מוכיח באותות ובמופתים שליישות היהודית הלאומית אין טעם וריח. היו כמובן מאשימים אותו באנטישמיות, בגרפומניה, בהכחשת השואה וכו'. ראה מה עשו לאחמניג'אד יימח שמו טפו טפו טפו. עצתי לך, אם אינך יכול להוכיח שאכן קיימת 'סתירה לוגית ומוסרית בהתנהגותי', ואם גם לאחר שתיוועץ בדוד סיון בעניין זה (כי דוד משוכנע שיש הוכחות לכך שיוסלה הוא דמגוג ואדם לא מוסרי) העניין לא יבוא על פתרונו - הווה אומר הסכמה מלאה גם מצדו של יוסלה, לנוכח העובדות הבלתי נתנות להכחשה, -אז אני מציע שאם אין לך תגובה עניינית, תמנע להבא מתגובה. אני עדיין חושב שיהיה לך קשה להוכיח שאין ליוסלה כבוד ל''עמיתיו בני האדם''. בהצלחה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חיסול בהבל פה |
|||
|
|||
1) לֹא טָעַנְתִּי שֶׁהַטֶּקְסְט שֶׁל הַמַּאֲמָר לֹא נוֹגֵעַ לַ''פָלַשְׂתִּינִים''. כֵּן טָעַנְתִּי שֶׁהַמַּאֲמָר הֻפְנָה -- הַפַּעַם -- לַיְּהוּדִים הַיִּשְׂרְאֵלִים, וְעֻצַּב בְּהֶתְאֵם. עִם זֹאת, עִקָּר טַעֲנָתִי תִּשָּׁאֵר בְּתֹקֶף גַּם אִם תֵּאָמֵר אֶל הַ''פָלַשְׂתִּינִים'', אֶלָּא שֶׁאָז -- מִן הַסְּתָם -- לֹא אֲבַקֵּשׁ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁטַּעֲנָתִי חִיּוּנִית לְקִיּוּמָהּ שֶׁל מְדִינַת הַיְּהוּדִים, מֵהַסִּבָּה הַפְּשׁוּטָה שֶׁקִּיּוּמָהּ שֶׁל מְדִינַת הַיְּהוּדִים לֹא חִיּוּנִי בְּעֵינֵיהֶם, בִּלְשׁוֹן הַמְּעַטָּה מֻפְלֶגֶת... 2) כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, רָאוּי וְרָצוּי לְכַבֵּד כָּל אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם בָּאִים עִמּוֹ בְּמַגָּע אִישִׁי. אוּלָם אַתָּה הוּא זֶה שֶׁהָפַכְתָּ אֶת הָרָצוּי לְהֶכְרֵחִי וְאֶת הָרָאוּי לָאַקְסְיוֹמָטִי, וּפָסַקְתָּ הִלְכָתְךָ שֶׁחֹסֶר כָּבוֹד כְּלַפֵּי אָדָם הוּא לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר ''הֲפָרַת זְכוּת אָדָם יְסוֹדִית''. אִי לְכָךְ, מֵאַחַר שֶׁנָּהַגְתָּ חֹסֶר כָּבוֹד כְּלַפַּי -- הֲרֵי שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בְּ''אִי--כִּבּוּד זְכֻיּוֹת אָדָם'' בָּאֹפֶן הַבְּסִיסִי בְּיוֹתֵר, וְזֹאת עַל סְמַךְ מִשְּׁנָתְךָ הַ''מּוּסָרִית''. וּלְהַלָּן הַדֻּגְמָאוֹת לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן: בְּהוֹדָעָה זוֹ תגובה 128903 הִכְנַסְתָּ אוֹתִי וַאֲחֵרִים וְאֶת ''מוּצְרֵי הַלְּוַאי'' שֶׁלִּי וְשֶׁל אֲחֵרִים לַקָּטֵגוֹרְיָה שֶׁל ''אַשְׁפָּה אֱנוֹשִׁית''. אִם זֶה לֹא ''עֶלְבּוֹן'' -- אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עֶלְבּוֹן מַהוּ. הִמְשַׁכְתָּ וְכִנִּיתָ אוֹתִי פְּעָמִים רַבּוֹת ''הַפֶּרֶלְמָן''. אֲנִי מְצַפֶּה מִמְּךָ, בְּתוֹר מֻמְחֶה בַּעַל שֵׁם עוֹלָמִי לַחֲשִׂיפַת כַּוָּנוֹת נִסְתָּרוֹת, מְסָרִים ''מַהוּתִיִּים'' הַנִּלְוִים לַמְּסָרִים הַגְּלוּיִים, וּשְׁאָר מִינֵי נִתּוּחִין וּפִלְפּוּלִין -- שֶׁתָּבִין שֶׁהַשִּׁמּוּשׁ בה''א הַיְּדִיעָה בְּהֶקְשֵׁר שְׁלִילִי, מֵעִיד בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל חֹסֶר כָּבוֹד: בּוּז, זִלְזוּל, דֶּמוֹנִיזַצְיָה, אוֹ קְצָת מִכָּל דָּבָר. זֹאת בְּנִגּוּד לַהֶקְשֵׁר הַחִיּוּבִי, הַיָּכוֹל לְהָעִיד עַל הִתְיַחֲסוּת כְּאֵל מוֹפֵת, כְּדֻגְמַת 'הַיֶּלֶד הַמְּחוֹנָן הַזֶּה הוּא הַמּוֹצָארְט הַיִּשְׂרְאֵלִי' וְגוֹ'. לְהַלָּן שְׁלַל דֻּגְמָאוֹת (מִתּוֹךְ אֲלָפִים) שֶׁלִּקַּטְתִּי מֵהָאִינְטֶרְנֶט, 5 לְאוֹלְמֵרְט, 5 לִנְתַנְיָהוּ, ו--5 לְגַלְאוֹן, הַמְּעִידִים כְּמֵאָה עֵדִים עַל הַהֶקְשֵׁר הַשְּׁלִילִי וְהַמְּבַזֶּה הַמִּתְלַוֶּה לְהוֹסָפַת ה''א הַיְּדִיעָה לְשֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה: עוד פעם הוא מקריא מנייר האולמרט הזה - אוףףףף !!! הוא פשוט לא מסוגל לדבר אל העם בגובה העיניים בשפה פשוטה פן יתגלה האולמרט האמיתי.. אפילו יונית לוי יכולה להיות ראש הממשלה גם מקריאה יותר טוב --------------------------------------------- נושא: אהבתי... שילך לעזאזל האולמרט הזה ול תאריך: 17:55 1.1.2008 מאת: יעל 1 ......................................................................................... איזה זבל האולמרט הזה. קונטאר בשביל גופות.כאילו שלא ידענו :-) ---------------------------------------------------- כפי שפורסם עד עתה הניפגע העיקרי מדו''ח הבדיקה יהיה האולמרט והדו''ח אמור להביא ממצאים חמורים על התנהלותו בקשר לפרשת פולרד, כאילו ואנו מופתעים, הרי הנכלולי הסידרתי הזה מחריב כל נושא שנוגע הוא בו. אך הסיבה להתנהלותו הקלוקלת של האולמרט בפרשה זו גרועה מונים רבים יותר. ממשלתו של האולמרט נהנית מרוב יציב אך קטן, כל תנודה יכולה להפיל הממשלה. מן המפורסמות הוא כי מפלגת הגמלאים מהווה רשת ביטחון גורפת וללא תנאי לממשלת אולמרט, [הֶעָרָה שֶׁלִּי: כְּשֶׁהַכּוֹתֵב קְצָת נִרְגַּע וְעוֹבֵר לְטוֹן עִנְיָנִי - הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר כְּאַחַד הָאָדָם עַל מֶמְשֶׁלֶת אוֹלְמֵרְט וְלֹא ''הָ...''] ---------------------------------------------------- תגובה מאת גד הגיע הזמן שהאופוזיציה תעשה משהו תעיפו את האולמרט ! -------------------------------------------------- 224. חשבתי שהוא השתנה הנתניהו הזה אבל כרגיל - האיש לא אמין!!!!1 שוב עם הרב עובדיה יוסף ושוב מנסה להפחיד את כולם, מה הנתניהו לא מבין שזה לא עובד??? ככה הוא רוצה שלטון?? ממשיך עם ההצגות הרגילות ומחר תשמעו על מ-פ-ח-ד-י-ם. איש לא אמין הנתניהו הזה!!!!!!!!!!!!!! )03.08.08( ------------------------------------------------------ פינוקיו, שלגיה וסופרמן הולכים ברחוב. הם רואים שלט: ''תחרות האישה הכי יפה בעולם''. אומרת שלגיה: ''אני נכנסת'', ואחרי שעה יוצאת עם גביע. הם ממשיכים ללכת ורואים שלט נוסף: ''תחרות האיש הכי חזק בעולם''. סופרמן נכנס וגם הוא יוצא עם מדליה. הם ממשיכים ללכת ורואים עוד שלט: ''תחרות האיש הכי שקרן בעולם''. אומר פינוקיו: ''אני נכנס''. אחרי שעה הוא יוצא עם דמעות בעיניים. שואלים אותו סופרמן ושלגיה: ''מה קרה?'' אומר פינוקיו: ''מי זה הנתניהו הזה?'' ----------------------------------------------------- כותרת התגובה: נחשף פרצופו האמיתי של הנתניהו ה''חדש'': הון ושלטון תצביעו,תצביעו בעד הנתניהו. אם נשארו לכם עוד כמה שקלים בחשבון - הם יילכו לגאידמק.לעם הטיפש הזה מגיע הצמד גאידביבי ---------------------------------------------------- שם השולח:אסי גורדון. עיר:בת ים כתובת דוא''ל: כותרת התגובה: הפעם אני הולך בלב שלם עם אהוד ברק. ולא בגלל הנתניהו. כמצביע ליכוד בעבר וקדימה לאחרונה הגעתי למסקנה שאהוד ברק הוא המנהיג החכם והרלוונטי שצריכה המדינה. ולזה יש לי חיזוקים עם רבים מחברי בעבודה וכל מקום שהשיחה הזאת באה לדיון. כמובן שיש רבים שרוצים להצביע לברק בגלל החשש לעלית כוחו של הנתניהו. ---------------------------------------------------- חפשתי שם את נתניהו. המורדים כמו עבדים נרצעים עבדו בשבילו ימים ולילות, ואילו עכשיו הנתניהו הזה מנסה להראות נקי, הוא לא בא לפגישה. אבל בלומנטל תמשיך לעבוד בשביל הנתניהו הזה כי מצא מין את מינו. נתניהו תעשה לנו טובה שב בשקט בבית. את הליכוד השארת פעם אחת מדמם עם 19 מנדטים וברחת לעשות כ...ס....ף באמריקה. המרכז הראה לך מה הוא חושב עליך. אינני מסכימה עם לנדאו אבל הוא לפחות משדר יושרה שמזכירה לנו את בגין האבא ובגין הבן. נתניהו נגמר עידן הפוזה והדמגוגיה שבהם אתה מצטיין. ויקטוריה , אזור )10.10.05( ----------------------------------------------------- הגלאון הזאת תקועה בכל חור אפשרי ורק מנסה לעשות רוח זהבה גלאון זו הח''כית שהכי מנסה לעשות רוח וצילצולים כדי שישמעו ויראו אותה...הכל לטובת התחת והכסא שלה.... 08:06 10/05/07 מאת: שמאלני ----------------------------------------------------- הגלאון הזאת השתגעה ממש. חשוב לאשפז אותה מיד. היא פועלת ממש בשיתוף פעולה עם החמאס ותומכת במטרתו להרוס את ישראל. היא ניראת חיצונית אישה נורמלית אבל ממש לא. היא חולת רוח ויש להציל אותה מעצמה ולאשפז אותה במחלקה סגורה בפיקוח פסיכיאטרי צמוד. אולי בעתיד היא תחלים. 05:17 07/05/08 מאת: ד''ר פרויד, וינה. ----------------------------------------------------- תבחר שוב במרצ? - Immanuel Goldstein למה? כדי שהמפלגה שיוסדה ע''י שולמית אלוני ומאז הלכה והדרדרה עד לתהומות הגלאון והג'ומס תדרדר שוב? שעוד פעם מספר המשורינים בה יעלה על זה שבמוזיאון של לטרון...[?], ----------------------------------------------------- וכך הם עושים עכשו; טבח מזוויע בוצע בנערים ובילדים בישיבה, וכבר נמצאו האשמים בהתפרעות – המשפחות השכולות, החברים, עם ישראל הנטבח והולך בארצו, כבר למעלה ממאה שנה, בברכת הברעם'ים, הזהבי'ם, הגלאון'ים, האולמרט'ים, הוילן'ים ושאר חלאת המין האנושי, כמותם. ------------------------------------------------------ אם את חייבת לדעת אולי תשאלי את חבריך הסורים מה קרה 17:53 17/09/07 מאת: איזה נעל הגלאון הזאת ==================================================== ==================================================== אֵינֶנִּי מְצַפֶּה מִמְּךָ לְהִתְנַצֵּל בְּפָנַי, לֹא רַק בְּשֶׁל לִקּוּי חָמוּר בְּיֹשֶׁר אִינְטֶלֶקְטוּאָלִי, אֶלָּא גַּם וּבְעִקָּר מִפְּנֵי שֶׁכְּבוֹדִי הָאִישִׁי כְּלָל אֵינוֹ נִמְצָא עַל הַפֶּרֶק. מַה שֶׁנִּמְצָא עַל הַפֶּרֶק הוּא חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ לַעֲרֹךְ עִם עַצְמְךָ, בַּשְּׁאֵלָה הַ''מּוּסָרִית'' כֵּיצַד חָסִיד מֻבְהָק שֶׁל ''זְכֻיּוֹת אָדָם'' דּוֹרֵךְ בְּרֶגֶל גַּסָּה וּבְעִקְבִיּוּת עַל ''זְכוּת יְסוֹד'' שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, וְלֹא חָשׁ כְּלָל אֵיזֶה רַחַשׁ שֶׁל פִּצְפּוּץ מִתַּחַת לֶעָקֵב נַעֲלָיו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היוסלה ומר פרלמן |
|||
|
|||
1. הטענה ש- ''הַמַּאֲמָר הֻפְנָה -- הַפַּעַם -- לַיְּהוּדִים הַיִּשְׂרְאֵלִים'', מסתירה את היות המאמר מקדם טענה שכל קורא פלסטיני היה רואה בעצם הצגתה עלבון קשה. ואין מדובר בעלבון סתם אלא בפגיעה בציבור שלם בשל ייחודו הלאומי או האתני. זה בהחלט דומה לאפקט שיש לטענות של מכחישי השואה על יהודים. כך שהטענה שהמאמר הופנה הפעם ליהודים הישראלים חוטאת לאמת ומהווה מיצג שיקרי. באותו האופן יכול כל פירסום אנטישמי לטעון שהפרסום לא נועד ליהודים. זו היתממות וצביעות. 2. אתה מבלבל בין 'פגיעה בזכות היסוד של כבוד האדם' לבין 'עלבון'. יוסלה העליב אותך ומשתתפים אחרים באתר אשר עמדותיהם מבוססות על דיעה קדומה, כי ראה בדבריהם פגיעה בבני אדם בשל גזעם, לאומיותם, דתם, או מנהגיהם. יוסלה עדיין חושב שיהודי המטיף לגירושם של מליוני תושבים פלסטיניים מארץ ישראל הוא גזען שאין לשמור על כבודו. וכך גם לגבי מי שמפרסם מאמרים השוללים את היישות הלאומית של הפלסטינים החיים תחת כיבוש ישראלי מאז 1967. צריך להיות גזען כדי לפרסם 'תזה' השוללת באופן גורף את זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים, וצריך להיות צבוע כדי לבוא ולטעון כך במסווה של מאמר מלומד. עלבון ישיר כפי שיוסלה כיוון אליך, מר פרלמן, אינו מבוסס על דיעה קדומה, ואינו נוגע לשלילת זכות אדם זו או אחרת, כי העלבון הוא פועל יוצא מדבריך כלפי ציבור חסר הגנה למעשה. ראוי לעלוב בפריץ הזועק שגזלו אותו. לא רק שהיהודים גונבים באופן שיטתי את האדמות השייכות לתושבים הפלסטיניים בשטחים, אלא בא מר פרלמן וטוען שאין עם פלסטיני, ובכך מנסה להכשיר את הדרך לגירוש המוני. אם תתפוס כייס עם ידו בכיסך, לא תנהג עימו בנימוס אלא תחבוט בו, תפיל אותו לרצפה, ותשב עליו עד שיבוא שוטר. וכך נוהגים בחברות המכבדות את האדם בכל עבריין, גם זה הפוגע בזהותם הלאומית או הדתית של אזרחים אחרים. ולכן אם היית מנסה, מר פרלמן, להגיש את המאמר שלך בנושא היישות הפלסטינית בכנס אקדמי כלשהו באיים הבריטיים, היו עוצרים אותך בשדה התעופה, כמו שעושים לכל מכחישי השואה למיניהם, ומחזירים אותך אחר כבוד (או אי-כבוד) למקום ממנו באת. ואכן אחת הדרכים של היוסלה להקטין את קומתם הזקופה של שוללי זכויות האדם המקצועיים כדוגמת פרלמן היא להוסיף את ה'הא' המקטינה לפני השם. וראויה להערכה ההשקעה שהשקעת, מר פרלמן במציאת מראי מקום וציטוטים של השימוש ב'הא' הידיעה לצורך הקטנה. ''מֵאַחַר שֶׁנָּהַגְתָּ חֹסֶר כָּבוֹד כְּלַפַּי -- הֲרֵי שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בְּ''אִי--כִּבּוּד זְכֻיּוֹת אָדָם'' בָּאֹפֶן הַבְּסִיסִי בְּיוֹתֵר, וְזֹאת עַל סְמַךְ מִשְּׁנָתְךָ הַ''מּוּסָרִית'.'' ובכן, מר פרלמן, לכאורה אי הכבוד שהיה מנת חלקך מידי היוסלה פוגע בזכויותיך. אך אפילו לכתוב את המשפט האחרון נשמע לא נכון. והסיבה לכך היא כאמור שאי הכבוד שהיה מנת חלקך הוא פועל יוצא מדבריך על הפלסטינים. אדם השולל את היישות הלאומית של שכניו לארץ ישראל כמוהו כמי שמוריד את כבודו עם המים בשירותים. ביחוד כאשר השלילה הזאת מוצגת בהקשר של ההטפה המתמדת לגירוש הפלסטינים ושאר ביטויים גזעניים מצד היהודים הלא-כשרים המשתתפים באתר. העובדה היא שאי אפשר לכבד אדם שאינו נוהג בכבוד בבני אדם אחרים. ואי אפשר להפנות טענה זו ביעילות נגד היוסלה, היות ויוסלה בפירוש נמצא בעמדת המגיב ולא בעמדת היוזם -כאשר ביטויי השלילה החלו עם הצהרותיו של פרלמן בנושא הפלסטיני, הצהרות שממועניהן האמיתיים הם התושבים הפלסטיניים של יהודה ושמרון ועזה, אך מהם ומתגובותיהם זוכה פרלמן להגנה מלאה משפטית וצבאית של מוסדות המדינה, בהיותו אזרח ישראלי, והם, ממועני הדיבור הגזעני בעליל, תושבים תחת כיבוש צבאי, שאין להם עמידה בבית משפט ישראלי. מה שהופך את התזה הפלסטינית של פרלמן למכוערת כל כך זו החסינות המלאה ממנה היא נהנית בשל מעמדו של הכותב. איש, כולל יוסלה, לא דורך ''ברגל גסה ובעקביות'' על זכויות היסוד של פרלמן. פרלמן בנסיונו לשלול את היישות הפלסטינית, ראוי לכל עונש שמדינת תרבות יכולה להטיל. אך היות ואין בישראל רשות שתטיל עונשים שכאלה (וגם החוקים בנושא זה אינם נאכפים, אם הם בכלל קיימים), אז בנושא הזה, של ההגנה על זכויות האזרח, כל אזרח לנפשו. ואם למדנו משהו מהשואה, הרי זה הלקח שאין לשתוק מול ביטויי שנאה גזעניים בשום מקום ובשום מצב. והמאמר של פרלמן הוא מצב כזה. והוא ראוי לכל עלבון שניתן לשלח בו. על עבודה אקדמית אפשר להתווכח בנימוס, בתגובה לכתב שיטנה גזעני אפשר רק 'להכות את המומחה'. 3. הפגיעה שפגע כבודו (מר פרלמן) באריה אלון היא פגיעה במי שניתן לסווגו מבחינת המעמד כ'תמים'. רומז פרלמן שרק אדם עצל או טיפש לא היה משתמש בתקופת העסקתו באוניברסיטה כדי לשפר את מעמדו כמועסק. לא פנה מר אלון למר פרלמן בשום עניין, אינו מכירו כלל, אך מדבריו של הפרלמן משתמע שמכיר הוא את מר אלון היטב. וזוהי בדיוק ההגדרה של 'דיעה קדומה', ולמרות שבמקרה הזה, היות ומר אלון גם הוא יהודי, לא יכול הפרלמן לבוא ולפגוע ביהדותו של אלון או במר אלון עצמו בשל יהדותו, יכול הפרלמן לפגוע בו רק בתחום האינדיבידואלי, לא הלאומי או הדתי. השלילה של זכות יסוד של מר אלון לא מתבצעת כאן בשל עלבון ישיר או לא ישיר המופנה אליו. השלילה של זכות היסוד נוגעת לדיעה הקדומה שביסוד העלבון. וכאשר אנו עוברים מכאן לעלבון שהיוסלה הטיח בפרלמן הרי מההשוואה ברור שהעלבון שהוטח באחרון ראוי ומוצדק, היות ואינו נובע מדיעה קדומה הנוגעת לאישיותו של הלה או למעשיו בכלל, אלא לתזה המסוימת שהוא מפיץ בנוגע ליישות הפלסטינית. ההפצה של עמדות גזעניות בעליל בחלל הציבורי, וורטואלי או לא, ראויה למענה הולם - לבריון יש לענות באותההמטבע. רק שבמקרה הפרלמני הכותב הוא איש נעים הליכות וחורה לו שמושאי התזה המאיינת שלו מגיבים באגרוף בפנים. ולסיום, קורא היוסלה שוב את ה'מאמר' של מר פרלמן המכובד וקשה לעבור לסדר היום, גם בקריאה שניה ושלישית, על הארוגנטיות המתנשאת של הכותב: ''תֵּשַׁע שָׁנִים. תֵּשַׁע שָׁנִים בִּרְצִיפוּת - עַל-פִּי הַכַּתָּבָה - עוֹבֵד מַר אַרְיֵה אַלּוֹן בַּסִּפְרִיָּה. מַה הִפְרִיעַ לוֹ בְּמֶשֶׁךְ תֵּשַׁע שָׁנִים לִלְמֹד מִקְצוֹעַ אַחֵר וּלְהִתְקַדֵּם לִמְקוֹם עֲבוֹדָה טוֹב יוֹתֵר? קְשָׁיִים כַּלְכָּלִיִּים? מַעֲצוֹרִים אִינְטֶלֶקְטוּאָלִיִּים? מַשְׁבֵּר אִישִׁי? אִם נִקַּח לְדֻגְמָא מִקְצוֹעוֹת כְּגוֹן הַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת, תִּכְנוּת, חַשְׁמַלָּאוּת, טֶכְנָאוּת מַחְשְׁבִים, אֶלֶקְטְרוֹנִיקָה, טֶכְנָאוּת מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל בֵּיתִיִּים וְכֵן הָלְאָה - אֶת רֻבָּם נִתַּן לִרְכֹּשׁ בְּתוֹךְ שָׁנָה אַחַת אוֹ פָּחוֹת. שְׁנָתַיִם... עֵקֶב קְשָׁיִים עֲצוּמִים - שָׁלוֹשׁ שָׁנִים... אַרְבַּע... וְעוֹד שָׁנָה בִּשְׁבִיל לִטְרֹחַ וְלִמְצֹא עֲבוֹדָה בַּמִּקְצוֹעַ הֶחָדָשׁ. אֵין נִסָּיוֹן? קָשֶׁה? אָז עוֹד שָׁנָה. עוֹד... שְׁנָתַיִם... עוֹד שָׁלוֹשׁ! כַּמָּה זֶה בְּיַחַד? שֶׁבַע. שֶׁבַע שָׁנִים - וְזֹאת בְּרֹחַב לֵב שֶׁמֵּעַל וּמֵעֵבֶר לַסָּבִיר. אֲבָל מַה? קַל יוֹתֵר לִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ בַּחוֹל.'' צריך ללמד את הקטע הזה (עם הניקוד) בבתי הספר התיכוניים בארץ. ישאלו התלמידים הנבוכים מדוע מנוקד הקטע, ויספר להם המורה על מר פרלמן שמשווה את מר אריה אלון מחוסר העבודה הטרי לבת יענה עצלה. ישאלו התלמידים האם מכיר מר פרלמן את מר אלון, ויאמר להם המורה שאין היכרות אישית בין השניים. ישאלו התלמידים מדוע אם כן מאשים מר פרלמן הנקדן את מר אלון בעצלות ואולי גם בטיפשות. ויענה להם המורה שזו אכן דוגמא לטענה המוצגת כנובעת מעובדות, מהיכרות מוקדמת, או כמסקנה ממחקר, אך למעשה מבוססת באופן בלעדי על דיעה קדומה. ישאלו התלמידים מה רע במסקנה המבוססת על דיעה קדומה? יאמר להם המורה, שמסקנה המבוססת על דיעה קדומה, ראשית, כלל אינה עונה להגדרה של 'מסקנה', ושנית, היא בגדר פגיעה עקרונית בזכותו של כל אדם בחברה שלנו, כולל מר אריה אלון, לכך ששמו לא יוכפש, ושאופיו לא יוכתם, בשל שיוכו המעמדי, התעסוקתי, או האתני. וישאלו התלמידים שאלה אחרונה, האם לא ידע מר פרלמן את הדברים האלה לפני ובעת שכתב את שורות המנוקדות הנוגעות למר אלון, ואם ידע את הדברים האלה מדוע בכל זאת כתב כך? יאמר המורה לתלמידיו, שאכן יש בכך מסתורין מסוים: כיצד מגיע אדם שניקודו הולך לפניו, לכתיבת דברים הפוגעים בכבוד האדם (לא כבודו של מר אריה אלון) ואף אינו מודע לכך? ישב היוסלה לתומו, וקצת קיווה למען האמת, שיביא מר פרלמן הוכחות לכך שהיוסלה אכן פוגע בזכויות האדם באופן התנהלותו באתר. ואפילו נכון היה להודות באי-יושר אישי ולוותר על השתתפותו באתר לרווחתם של משתתפים רבים. אך הפלא ופלא, גם כאן עמדה האמת הפשוטה ליוסלה, או שמא נכתוב מהיום והלאה 'היוסלה'? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היוסלה ומר פרלמן |
|||
|
|||
1) יִתָּכֵן שֶׁכָּל ''פָלַשְׂתִּינִי'' יִרְאֶה בְּטַעֲנָתִי עֶלְבּוֹן, וְגַם אֲנִי אֶרְאֶה עֶלְבּוֹן - אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן בּוּז תְּהוֹמִי - בְּכָל טַעֲנָה בְּדָבָר ''אִי-קִיּוּמָהּ'' שֶׁל לְאֻמִּיּוּת יְהוּדִית. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁעַרְבִיֵּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בָּהֶם, כָּאָמוּר, חֵיל חָלוּץ שֶׁל הָאֻמָּה הָעֲרָבִית כֻּלָּהּ הֵם אוֹיְבַי, אֲנִי רוֹאֶה בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה לְנֶגֶד עֵינַי - לְאֻמָּן צַר-אֹפֶק שֶׁכָּמוֹנִי - אֶת הָאִינְטֶרֶס שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי וְהָרַעְיוֹן הַצִּיּוֹנִי. 2) אֵינֶנִּי מְבַלְבֵּל כְּלָל וּכְלָל. אַתָּה הִכְרַזְתָּ בְּרֵישׁ גַּלֵּי שֶׁהַפְגָּנַת חֹסֶר כָּבוֹד כְּלַפֵּי אָדָם הִיא פְּגִיעָה בִּזְכֻיּוֹתָיו הַיְּסוֹדִיּוֹת, וְאָכֵן כָּךְ נָהַגְתָּ כְּלַפַּי וּכְלַפֵּי אֲחֵרִים. אַתָּה טוֹעֵן - אָמְנָם - שֶׁגִּזְעָנִים וּפָשִׁיסְטִים לְשִׁיטָתְךָ אֵינָם רְאוּיִים לְכָבוֹד - אוּלָם לֹא טָעַנְתָּ שֶׁאֲנִי וַאֲחֵרִים שֶׁאוֹתָם תָּקַפְתָּ ''אֵינָם בְּנֵי אָדָם'', וְכָל עוֹד אָנוּ נִכְלָלִים בַּקָּטֵגוֹרְיָה שֶׁל ''בְּנֵי אָדָם'' - אָנוּ רְאוּיִים לְכָבוֹד. אֲבָל זֶה לְפִי שִׁיטָתְךָ - לֹא לְפִי שִׁיטָתִי. לְשִׁיטָתִי, לֹא כָּל אָדָם רָאוּי לְכָבוֹד, אִם כִּי לְעִתִּים אֲנִי נוֹהֵג כָּבוֹד גַּם כְּלַפֵּי מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, לְדַעְתִּי. אֲבָל אִם כְּבָר נָגַעְתָּ בְּעִנְיָן הַדֵּעָה הַקְּדוּמָה, הֲרֵי שֶׁגַּם אַתָּה נִכְשַׁלְתָּ (לְפָחוֹת) פַּעֲמַיִם בְּשִׁפּוּט עַל סְמַךְ דֵּעָה קְדוּמָה. כִּנִּיתָ אוֹתִי ''מִתְנַחֵל'' לֹא רַק עַל סְמַךְ הַמֵּידָע הַבִּלְתִּי-מְעֻדְכָּן שֶׁנִּמְצָא בְּדַף הַכּוֹתֵב (וְאֶת זֶה הֲרֵי לֹא יָכֹלְתָּ לָדַעַת), אֶלָּא גַּם לְאַחַר שֶׁהִבְהַרְתִּי שָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן שֶׁמִּבְּחִינָה ''טֶכְנִית'' אֵינֶנִּי עוֹנֶה לַהַגְדָּרָה. וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהּ נִכְשַׁלְתָּ הִיא כַּאֲשֶׁר יִחַסְתָּ לִי הִסְתַּמְּכוּת עַל ''הַבְטָחָה אֱלֹהִית'', וְכָאן אָנוּ מַגִּיעִים לַזִּוּוּג הַבִּלְתִּי-קָדוֹשׁ שֶׁל הַדֵּעָה הַקְּדוּמָה הַשְּׂמֹאלָנִית, שֶׁאֶפְשָׁר לְנַסֵּחַ אוֹתָהּ בְּעֵרֶךְ כָּךְ: ''אִם אַתָּה לֹא שְׂמֹאלָן - אַתָּה מִתְנַחֵל דָּתִי''. עַד שֶׁיּוּכַח אַחֶרֶת וְגַם אָז לֹא בָּטוּחַ. אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא תִּתְעַיֵּף אִם אַדְגִּישׁ שׁוּב: כָּל הַנֶּאֱמָר לְעֵיל לֹא נוֹבֵעַ מֵהָרָצוֹן לְהָגֵן עַל כְּבוֹדִי אוֹ עַל שְׁמִי הַטּוֹב. אַתָּה רַשַּׁאי מִבְּחִינָתִי לְכַנּוֹת אוֹתִי ''הַפֶּרֶלְמָן'', ''הַדְּרֶעק הַמִּצְטַדֵּק'', ''הַלֵּיצָן הַמֶּגָלוֹמָן'' אוֹ כָּל כִּנּוּי שֶׁיַּעֲלֶה עַל רוּחֲךָ. אַתָּה רַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ לְעַרְבֵּב לְלֹא שַׁחַר בֵּין לְאֻמִּיּוּת שַׁמְרָנִית לְבֵין פָשִׁיזְם, בֵּין קָפִּיטָלִיזְם לְשִׂנְאַת חַלָּשִׁים, בֵּין עוֹיְנוּת כְּלַפֵּי אוֹיֵב לְבֵין גִּזְעָנוּת, וּלְהַרְגִּישׁ טוֹב עִם עַצְמְךָ. וּבְבִנְיַן צִיּוֹן נְנֻחַם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היוסלה ומר פרלמן |
|||
|
|||
כל בני האדם ראויים לכבוד, כאשר מעשיהם ודבריהם אינם מכוונים לשלילת זכויות האדם של אחרים. מעקרון זה נגזרת זכות הענישה של כל מי שחרג מהעקרון. מאמר המכוון לשלול את תוקפה של היישות הלאומית הפלסטינית פועל מעצם הגדרתו בניגוד לעקרון השמירה על זכויות האדם, ביחוד על רקע ההטפות החוזרות ונשנות באתר לטרנספר ולחיסול פיזי של הפלסטינים. ההקשר ברור וידוע לכל הנוגעים בדבר, והמאמר תורם את חלקו, כאפולוגטיקה פבסדו-פובליציסטית עם יומרות מחקריות, לחינגת החיסול של הפלסטינים ופלסטין. אותו סוג של דיעה קדומה מהווה את התשתית של פנייתך למר אריה אלון, פניה שאינה פוגעת בו אישית, למרות היותה פרטיקולרית, אלא בזכות היסוד שלו ושל כל אדם שלא יפגעו בו בשל שיוכו לקבוצה של עובדי קבלן שפוטרו, ואשר מר פרלמן מייחס את מצבם הקשה לעצלות או טיפשות מסויימים. ההצעה המגונה שמציע מר פרלמן לעובדי הקבלן אינה מגונה בשל היותה אישית אלא בשל היותה מבוססת על דיעה קדומה של הכותב ביחס לעובדי הקבלן. עדיין מר פרלמן אינו מבחין כראוי בין 'עלבון' לבין פגיעה בזכויות האדם. אנשים מקללים ומגדפים האחד את השני בכל יום, אך ברוב המקרים העלבון מכוון לפגוע באדם המסוים כאקט של אלימות אך לא על בסיס שיוכו של האדם לקבוצה זו או אחרת או על בסיס מעמדו החברתי של הקורבן. יש חברות אלימות יותר ויש פחות. החברה הישראלית היא כנראה אחת החברות האלימות יותר - ראה השיח הציבורי והפוליטי בכלל. היוסלה מפגין אלימות פסיכולוגית או רטורית בהתאם לצורך כלפי משתתפים אשר עיסוקם העיקרי קידום אג'נדה גזענית ביסודה שמטרתה גירוש או חיסול הישוב הפלסטיני בארץ ישראל. ואכן, אם למדנו משהו מהשואה של העם היהודי במלחמת העולם השניה הרי זה 'נזכור' ו'לא ניתן שזה יקרה שנית, ליהודים או לכל בני עם אחר'. ועל רקע זה, ראוי לפגוע ישירות בכל מי שעיקר עיסוקו בקידום העושק והרצח של בני העם הפלסטיני. כיום המובילים בתחום זה הם ממשלות ישראל האחרונות, הצבא, המנהל האזרחי, המתנחלים, והטרנספריסטים המנומסים פחות ומנומסים יותר באתר 'ארץ הצבי' (פרלמן הוא המנומס ביותר, ברנדשטטר ועירן הם הבריונים המוצהרים). וכדי להסיר כל ספק, היוסלה הוא קפיטליסט לכל דבר, אך כפי שמדינות רבות הוכיחו, גם הקפיטליזם המערבי יכול לפרוח בסביבה סוציאל-דמוקרטית. בארץ המושגים האלה מזמן איבדו את משמעותם, כאשר כל המערכת הכלכלית בישראל כבר הפכה לגרורה של הבנק הפדרלי של ארצות הברית, והברית האיסטראטגית עם ארצות הברית הפכה את ישראל לבסיס ימי ואווירי עבור הצבא האמריקני. חולשתו הבולטת של הלובי היהודי בוושינגטון לאחרונה מדגימה עד כמה הגורם היהודי בארצות הברית שולי. גם ממשלת ישראל החדשה וגם הלוביסטים היהודים מוצאים עצמם כיום בעמדה של חוסר רלוונטיות למה שעומד ברומו של העולם המדיני האמריקני והבינלאומי. ואף מעצמה מהגדולות לא תוותר על האינטרסים המדיניים שלה במזרח התיכון ובעולם בשל כ-60 אלף יהודים שמנסים לייצר יין גורמה ליצוא ביהודה ושומרון. זו הרי בדיחה. ואין איש צוחק יחד עמנו בעניין הזה - הם צוחקים עלינו. ישראל והיהודים היהירים החיים בה הפכו למשל ולשנינה. הנושא של היותך ראוי לכבוד בשל היותך 'אדם' הוא נושא מורכב, אך אפשט זאת בפעם השלישית והאחרונה עבורך: זכותך שלא להיות מותקף בשל שיוכך לדת או לאום או קבוצה מסויימים, לא בשל אמונתך ולא בשל מעמד התעסוקה שלך. זכותך שיתיחסו אליך לפי הישגיך וכשלונותיך, וגם אז בכבוד. אך כאשר רוב עיסוקך (ראה המאמרים בנושא הפלסטיני, ובנושא עובדי הקבלן) הוא בכתיבה השוללת את הזכויות הלגיטימיות של המכותבים - בין אם הם פלסטינים או יהודים עובדי קבלן - בהתבסס על דיעה קדומה, אז אינך זכאי לחסינות מעלבון מכוון אשר נועד להעניש אותך על הפגיעה העקרונית החוזרת בזכויות האדם של מכותביך (ביחוד כאשר אינך פונה במקור למכותבים אלה אלא 'ל'בני סוגך' - שותפיך לפשע). הינך יכול לבוא ולטעון שכל אדם זכאי שינהגו בו בנימוס (לא מדובר כאן בכיבוד זכויות האדם שלו). אך אז לא תוכל להגיע להסכמה מלאה עם היוסלה, היות והיוסלה למד בשנותיו במערכת החינוך הממלכתית הישראלית שבגזענות ובאלה המפרים את זכויות האדם יש ללחום עד חרמה. ואת העקרון הזה מיישם היוסלה בכל מקום שניתן. הבריונות של הגזענים היהודים לא תעבור. לא נאפשר למתחזים לאנשי רוח ומצפון לחרבן על ערכי היהדות. אל מול הטענה הגזענית במהותה שליישות הפלסטינית אין תוקף ניתן להעמיד רק ההומור היהודי הסטנדרטי, שהוא על גבול הפארסה, ותמיד מכוון לאיזור שמתחת לחגורה. אני לא זוכר שכיניתי אותך 'הדרעק המצטדק', אך אם הכינוי מוצא חן בעיניך הוא כולו שלך. זו תמורה קטנה ולא פרופורציונית כלל להכנת הרקע שאתה עושה במאמריך לגירוש של כארבעה מליון תושבים פלסטינים מיהודה שומרון ועזה. יש תמורה בעד האגרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היוסלה ומר פרלמן |
|||
|
|||
1) תָּקְפָּהּ שֶׁל יֵשׁוּת. בֹּקֶר בָּהִיר אֶחָד תָּקוּם נִבְחֶרֶת שֶׁל 20 אִישׁ, הַנּוֹהֶגֶת לְהִתְאַסֵּף בְּכָל בֹּקֶר עַל־מְנַת לַחְבֹּט בְּכַדּוּר-רֶגֶל בְּאֶמְצָעוּת אַלּוֹת מֻרְחָבוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, כַּאֲשֶׁר הַמְּנַצֵּחַ בַּמִּשְׂחָק הוּא מִי שֶׁהִצְלִיחַ לְהַחְדִּיר אֶת הַכַּדּוּר לַ''שַּׁעַר'' הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, הֶעָשׂוּי מִבּוֹר בַּקֹּטֶר שֶׁל מֶטֶר וּבְעֹמֶק שֶׁל 50 ס''מ. וְהַקְּבוּצָה הַזּוֹ תָּבוֹא לַהִתְאַחֲדוּת לְכַדּוּרֶגֶל וְתִדְרֹשׁ חֲבֵרוּת וְהַכָּרָה, בַּטַּעֲנָה שֶׁהֵם ''נִבְחֶרֶת כַּדּוּרֶגֶל''. כַּמּוּבָן שֶׁהַתְּגוּבָה הָרְאוּיָה הַיְּחִידָה תִּהְיֶה רַעֲמֵי צְחוֹק. בֹּקֶר בָּהִיר שֵׁנִי תָּקוּם קְבוּצַת נָשִׁים וּגְבָרִים, הַנּוֹהֶגֶת לְהִתְאַסֵּף בְּכָל אַחַר-צָהֳרַיִם שֶׁל יוֹם חֲמִישִׁי בְּכִכַּר הָעִיר וְלִצְוֹחַ בְּקוֹלוֹתֵיהֶם הַצּוֹרְמִים תּוֹךְ כְּדֵי תִּיפוּף נִמְרָץ עַל הַסְּלָעִים וְהָעֵצִים, בְּאֶמְצָעוּת עַנְפֵי עֲרָבָה מְקֻשָּׁטִים בִּסְרָטִים סְגֻלִּים. וּלְמַזָּלָם הָרַב, יֵשׁ בֵּינֵיהֶם בַּעֲלֵי קְשָׁרִים, מָמוֹן וְתוּשִׁיָּה - וְהֵם הִצְלִיחוּ בְּדַרְכֵי רְמִיָּה, אִיּוּמִים, תַּעֲמוּלָה בִּלְתִּי-פּוֹסֶקֶת וּמְשִׁיכָה בַּחוּטִים הַנְּכוֹנִים, לְקַבֵּל ''הַכָּרָה'' מֵהָעִירִיָּה כַּ''חֲבוּרַת זֶמֶר'', וְאַף לְקַבֵּל תַּקְצִיב לְמִמּוּן פְּעִילוּתָם מֵאֲגַף הַתַּרְבּוּת... כָּל יֵשׁוּת קוֹלֶקְטִיבִית, בֵּין אִם אֲגֻדָּה חַקְלָאִית, תְּנוּעַת נֹעַר, עַם, כַּת דָּתִית אוֹ חֲבוּרַת תֵּאַטְרוֹן-רְחוֹב חַיֶּבֶת לַעֲמֹד בִּקְרִיטֶרְיוֹנִים אוֹבְּיֶקְטִיבִיִּים כְּדֵי לִתְבֹּעַ הַכָּרָה בְּיֵשׁוּתָהּ. אֵין לִי סָפֵק שֶׁאוֹתָם חַבְרֵי ''נִבְחֶרֶת כַּדּוּרֶגֶל'' יֵעָלְבוּ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתָם וְיַגִּישׁוּ קְבִילָה לָאוּ''ם עַל ''פְּגִיעָה בִּכְבוֹדָם עַל רֶקַע הִשְׁתַּיְּכוּת קוֹלֶקְטִיבִית'', אוּלָם לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכָּל זָב חֹטֶם וּמְצֹרָע ''יַגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ'' עַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יְחֻיְּבוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת בְּפָנָיו אַפַּיִם אַרְצָה וּלְכַבֵּד אֶת ''זְכוּתוֹ לַהַגְדָּרָה עַצְמִית''. אָדָם שֶׁיַּתְחִיל לְיַלֵּל וּלְהַגְדִּיר עַצְמוֹ כְּחָתוּל - יִזְכֶּה לְכָל ''זְכֻיּוֹת הָאָדָם'', כְּגוֹן הַזְּכוּת לְחַיִּים, הַזְּכוּת עַל גּוּפוֹ, זְכוּת הַקִּנְיָן, חֹפֶשׁ הֲגִירָה, חֹפֶשׁ הָעִסּוּק וְכֵן הָלְאָה וְהָלְאָה - אֲבָל לֹא יִזְכֶּה לְתוֹסֶפֶת חָלָב מִמִּשְׂרָד הָרְוָחָה עֵקֶב הֱיוֹתוֹ ''חָתוּל''. זֶהוּ - בְּתַמְצִית - הַהֶבְדֵּל בֵּין זְכֻיּוֹת קוֹלֶקְטִיבִיּוֹת לְבֵין ''זְכֻיּוֹת אָדָם''. לֹא אַסְתִּיר מִמְּךָ שֶׁאֲנִי מִתְיַחֵס בְּסַפְקָנוּת וּבְחַשְׁדָנוּת רַבָּה לְכָל הַנֶּהִי וְהַמְּהוּמָה סְבִיב ''גְּזֵלַת אֲדָמוֹת'', ''עֲקִירַת עֲצֵי זַיִת'' וְגוֹ'. וְאוּלָם - אֵין בְּכָךְ מִשּׁוּם שְׁלִילַת עֶצֶם זְכוּתוֹ שֶׁל הַ''פָלַשְׂתִּינִי'' לְהַחְזִיק בִּרְכוּשׁוֹ, וְלִתְבֹּעַ שֶׁאִם הוּא יֻפְקַע - יֻפְקַע תּוֹךְ כְּדֵי כִּבּוּד הַהֲלִיכִים הַנְּקוּטִים בְּמִקְרֶה שֶׁל הַפְקָעַת רְכוּשׁ לְצֹרֶךְ סְלִילַת כְּבִישׁ אוֹ לְצֹרֶךְ פִּנּוּי לְנֹכַח סִכּוּן בְּרִיאוּתִי וְכַדּוֹמֶה. אַךְ כִּמְדֻמַּנִי שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הַבְּעָיָה הָעִקָּרִית. הֲרֵי גַּם אִם יוּכַח בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים שֶׁהִתְנַחֲלוּת זוֹ וְזוֹ קָמָה עַל אֲדָמוֹת שֶׁנִּרְכְּשׁוּ כַּדָּת וְכַדִּין, לְפִי כָּל דִּקְדּוּקֵי הָעֲנִיּוּת הַמִּשְׁפָּטִית לִמְהַדְּרִין - תַּעֲלֶה מֵאֵלֶיהָ הַשְּׁאֵלָה הַ''מּוּסָרִית'' פּוֹלִיטִית-אִידֵאוֹלוֹגִית, הַאִם מֻתָּר, רָאוּי וְרָצוּי לְהָקִים הִתְנַחֲלֻיּוֹת מֵעֵבֶר לַקַּו הַיָּרֹק. 2) הָעוֹבְדִים הָאוֹבְדִים מַר אַרְיֵה אַלּוֹן מְצֻטָּט בִּמְפֹרָשׁ, בִּשְׁמוֹ וּמִפִּיו - שֶׁהֻצְּעָה לוֹ עֲבוֹדָה חֲלוּפִית לְזוֹ שֶׁאִבֵּד; וְשֶׁהוּא עוֹבֵד תֵּשַׁע שָׁנִים בִּרְצִיפוּת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה. גַּם אִם נַנִּיחַ, שֶׁהָיָה לוֹ קָשֶׁה לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ אֶת הֶעָתִיד וְאָסוּר וְלֹא מְכֻבָּד לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ בְּדִיעֲבַד רְכִישַׁת מִקְצוֹעַ - הֲרֵי שֶׁעֲבוֹדָה חֲלוּפִית הֻצְּעָה לוֹ - וְהוּא סֵרֵב. אֲנִי מִתְקַשֶּׁה מְאוֹד לְהַאֲמִין שֶׁהַחַנְיוֹן עַד כְּדֵי כָּךְ ''מְרֻחָק'' מִבֵּיתוֹ שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לִנְסֹעַ לְשָׁם. 3) קָפִּיטָלִיסְט כָּאן אֲנִי מִסְתַּכֵּן בְּהִסְתַּבְּכוּת אִישִׁית עִם מוֹעֶצֶת הַבִּטָּחוֹן, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לִפְגֹּעַ יְשִׁירוֹת בִּזְכוּתְךָ לְהַגְדָּרָה עַצְמִית, וּלְעַרְעֵר עַל כּוֹבַע הַקָּפִּיטָלִיסְט שֶׁחָבַשְׁתָּ לְרֹאשְׁךָ. אַף ''קָפִּיטָלִיזְם'' לֹא יָכוֹל ''לִפְרֹחַ'' בֶּאֱמֶת בִּסְבִיבָה סוֹצְיָאל־דֶּמוֹקְרָטִית. זֶהוּ אוֹקְסִימוֹרוֹן גָּמוּר. 4) כְּבוֹדִי כְּאָדָם. אֲנִי בְּהֶחְלֵט מְקַבֵּל אֶת גִּישָׁתְךָ, שֶׁהִיא גַּם גִּישָׁתִי - שֶׁמִּי שֶׁמַּחְזִיק בְּהַשְׁקָפוֹת בְּזוּיוֹת וְנִקְלוֹת אֵינוֹ רָאוּי לְכָבוֹד. זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי - אֵינֶנִּי לָהוּט לְקַבֵּל מִמְּךָ כָּבוֹד. רַק רָצִיתִי לִתְהוֹת עַל הַסְּתִירָה שֶׁבֵּין הִתְנַהֲגוּתְךָ לְמַעֲשֶׂה לְבֵין עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ לַהֲלָכָה. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָאִיתִי שֶׁהִתְנַהֲגוּתְךָ תּוֹאֶמֶת אֶת עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ - אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
ראשית, בוא נעשה סדר. לא כל אחד הוא אותו סתם אחד. אני העני המתנדב, שלא מתבייש שהוא עני, ולא מהסס לעבוד בהתנדבות. לֹא מוצֵץ אֶצבַּע ולא ממּולֵל באצבעותי את כרטיס המובטל. שנית, אם אסור לעבוד בשבת, אז אסור לעבוד בשבת. נקודה. בעלי ממון, המעסיקים גוי של שבת, לא יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם, זאת כי, משפט אחד יהיה לך ולגר הגר בתוכך. (ואתה יודע שלא מדובר בגרים שעברו גיור כהלכה). כשאני רואה את האנשים המחטטים בפחי הזבל לקושש בהם בקבוקים, (והם לא מתביישים, רק אני מתבייש במקומם, בשבילם), אני תוהה אם חוק המיחזור כפי שהוא, הוא בכלל חוק ראוי. במצרים, לא מדינה מפותחת, יש מיחזור ראוי יותר. (העובדים שם נקראים זבלין, אבל זה כבר לא עניינינו). כל עבודה מכבדת את בעליה. כל עבודה, לא כל מעביד! כל עבדות היא משפילה, גם אם העבד, (או העובד) אומר: אהבתי את אדוני. כל עבודה בתנאים מחפירים היא משפילה, גם אם העובדים מסכימים לעבוד ללא כל תנאים סוציאליים (אוי, שוב המילה המגונה הזו) נאותים. ואני רוצה להזכיר לך, שבני ישראל הוצאו מהעבדות במצרים בניגוד לרצונם. הם המשיכו לזכור את סיר הבשר המצרי. וסביר להניח שלעבדים נתנו בונזו ולא בשר. חברות כח האדם, הוא פטנט שהמציאו בעלי הון, כדי לעקוף את כל ההישגים שהשיגו העובדים אחרי מאות שנים של מאבקים חברתיים. (אני כבר נזהר מלהזכיר את המילה הלועזית הזו). כל תכליתן הוא אך ורק למנוע מהעובד זכויות, זהו עושק וגזל. חוקי אך מסריח. תמיד רצו בעלי הון ובעלי כח לנצל את הונם ואת כוחם, ותמיד היו סביבם יועצים ודוברים נאמנים. קורח וכל עדתו, זו לא המצאה חדשה. בעלי הון, צאצאיהם של קורח, המציאו את חברות כח האדם כדי לנצל ולעשוק את העובדים. וגם לבעלי ההון של היום יש את ''וכל עדתם''. חברת כח אדם המספקת עבודה זמנית, זה בסדר גמור. אולם כשמעביד, מעסיק עובדים באמצעות חברת כח אדם, כדי להתחמק מחובותיו כלפי העובד, זה פשע! במיוחד כשעושה את זה הממשלה! אני לא עובד, לא כי אנני רוצה לעבוד, עובדה אני מתנדב. אלא כי האפשרויות המוצעות היום, בעידן '' הן רק עבודה תמורת לחם. למה אני לא מסתפק בלחם, אם זה לחם טרי? כי ממי שיכול להתעשר מעבודתי שלי, אני רוצה גם חמאה. למה זו דרישה מוגזמת, כשהמעביד מפיק מעבודתי ג'יפ 4X4? אני מתקשה מאוד להבין למה וכיצד הדרישה שלי לחמאה היא למולל באצבעות את כרטיס המובטל, וג'יפ 4X4 שורף דלק רב ומזהם את האוויר, זו תרומה לחברה? למה ''כֻּלָם רוֹציִם להַרְוִיחַ'', ורק המובטל ממולל האצבע, לא צריך לרצות להרויח, אלא רק לרצות שעושֶה שֵירות לחֶבְרָה שכזה ירויח? לתורם כזה לחברה אני מעדיף להגיד כמאמר חז''ל: אומרים לה לצרעה, לא מדובשך ולא מעוקצך. אם לספר שלך, ולשרברב שלי, נציע גמול נמוך, הם יעלבו ויסרבו לעבוד עבורנו. גם למובטל ממולל האצבע מותר לסרב לשכר משפיל מעליב ובלתי ראוי!! לא רק האינסטלטור ראוי לתמורה ראוייה, גם אני. אבל השרברב הוא רק משל, יש גם עורכי דין רעבים. כמוני, הם לא יודעים להוציא את לחמם מעבודתם כעצמאים, וכמוני הם זקוקים לעבודה שכירה שמספקים בעלי הון, (שוב בעלי הון). וגם עורכי הדין כאן הם משל. יש גם עורכי דין המשתכרים שכר משפיל. טוב לא שכר מינימום, יש קצת חמאה. סליחה תחליף חמאה, מרגרינה. בעצם מה אני מדבר הרבה, בימים אלה ממש אנחנו רואים את הצלחתה המשגשגת של הכלכלה הקפיטליסטית, וגם את היריקות בפרצופנו. אחרי שתבעו וקיבלו סיוע ממשלתי כדי להציל את המפעלים המספקים עבודה, (כמובן שהם רק דאגו לטובת העובדים), אחרי שקיבלו מימון ממשלתי, פיטרו עובדים ''מיותרים'', ומיהרו לחלק לעצמם בונוסים. כל החשיבה הקפיטליסטית בתמצית. ההשואה בין בעל המספרה בלשונך, ובלשוני שלי השרברב, לבין חברות כח אדם, היא כמו להשוות בין האבטחה של המשטרה ובין אבטחת הפרוטקשן של המאפיה. מבחינת היעילות, האבטחה המשטרתית מלאה חורים, והאבטחה של המאפיה חסינה לגמרי. אבל אני, שוטה שכמוני, מעדיף את האבטחה מלאת החורים של המשטרה. אני מעדיף שוטר שלא מתייחס אלי כמו שצריך, מאשר דון קורליאונה שמתייחס אלי ''כמו שצריך''. אני לא רוצה לנשק את ידו כמו בסרט (ובמציאות). נכון, כֻּלָם רוֹציִם להַרְוִיחַ, זה כשר לחלוטין. אבל לנצל לרעה עמדת כח. לנצל לרעה מונופול, זה פסול. זה ההבדל בין לנצל הזדמנויות לבין לנצל לרעה הזדמנויות. או אולי תבין טוב יותר, זה ההבדל בין ריבית לבין נשך. היתר עסקא מתיר את הריבית, אך בשום פנים לא יכשיר את הנשך. בַּעַל חֶבְרַת כּוֹחַ הָאָדָם לא עוֹשֶׂה שֵׁרוּת לַחֶבְרָה. בדיוק ההיפך, הוא עשה נזק!! לחברה. לא לחינם אני משווה לנשך. זהו עושק דלים במיטבו, כלומר במירעו. אין לי אשליות, אני לא חושב שאשכנע אותך. אבל אתה בטוח שתצליח לשכנע אותי. עובדה, אתה כותב בפה מלא, ואני לא מזדהה. אז אני רוצה להגיד לך, שגם אם ההסברים התעמולתיים משכנעים את ההמונים לתמוך בימין הקפיטליסטי, אין שום סיכוי שתשכנע אותי. עובדה, אני מסתפק בפירורים של הבטחת הכנסה מביטוח לאומי, ולא רוצה לקבל לחם מכף ידם החסודה והמתחסדת של הברונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
רֵאשִׁית, גַּם בָּתַת-מוּדָע, אִלּוּ הָיִיתָ בָּטוּחַ בְּוַדָּאוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי - לֹא הָיִיתָ טוֹרֵחַ לַעֲנוֹת לִי. מִכָּאן אֲנִי מֵבִין שֶׁאִם אוֹתִי אַתָּה לֹא שׁוֹאֵף לְשַׁכְנֵעַ - אָז לְפָחוֹת כַּמָּה מִקּוֹרְאָיו הַפְּעִילִים וְהַסְּבִילִים שֶׁל הַפוֹרוּם. וְעַתָּה לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן: אַתָּה מוֹדֶה שֶׁחֶבְרַת כּוֹחַ אָדָם שֶׁמְּסַפֶּקֶת עֲבוֹדָה זְמַנִּית זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. זֶה אָכֵן בְּסֵדֶר - אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה: זֶהוּ שֵׁרוּת אֲמִתִּי וְדוֹחֵק שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים נִדְרָשִׁים, נִדְרְשׁוּ וְיִדָּרְשׁוּ לוֹ, כּוֹלֵל עוֹבֵד כּוֹחַ-אָדָם שֶׁלְּךָ הַנֶּאֱמָן הֶחָתוּם מַעְלָה.. אַתָּה טוֹעֵן נֶגֶד מַעֲסִיקִים שֶׁמְּנַצְּלִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁמִּי שֶׁעוֹבֵד אֶצְלָם בְּפֹעַל מָעֳסָק עַל-יְדֵי חֶבְרַת כּוֹחַ אָדָם, וְלֹא יְשִׁירוֹת עַל-יָדוֹ. מַדּוּעַ? כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהָעוֹבֵד ''זְכֻיּוֹת''. זְכֻיּוֹת לְמַה? לִימֵי חֻפְשָׁה? לִדְמֵי הַבְרָאָה? לְקֶרֶן הִשְׁתַּלְּמוּת? לִקְבִיעוּת בָּעֲבוֹדָה? לְחוֹזֶה חָתוּם לְשָׁנָה לְפָחוֹת, בִּשְׁבִיל הַשֶּׁקֶט הַנַּפְשִׁי? אֲנִי מַסְכִּים אִתְּךָ שֶׁהַלְּוַאי שֶׁכָּל עוֹבְדֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ זוֹכִים לְכָל הַזְּכֻיּוֹת הַסּוֹצְיָאלִיּוֹת הָאֵלֶּה וְגַם אֲחֵרוֹת, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים תַּחַת גַּפְנָם וְתַחַת תְּאֵנָתָם בְּאֵין מַחְרִיד. אֲבָל חֲשֹׁב רֶגַע: מַדּוּעַ אַתָּה מְצַפֶּה מֵהַמַּעֲסִיק שֶׁיִּתֵּן אֶת מַה שֶׁאַתָּה לֹא מוּכָן לָתֵת? נַנִּיחַ שֶׁאַתָּה מַעֲסִיק מוֹרֶה פְּרָטִי לְמָתֶמָטִיקָה כְּדֵי לְסַיֵּעַ לְבִנְךָ לַעֲבֹר אֶת הַבַּגְרוּת כְּדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ מִכְשׁוֹל חָמוּר בְּהֶמְשֵׁךְ חַיָּיו. וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁהַמּוֹרֶה הַזֶּה לֹא רַק שֶׁלֹּא עוֹזֵר - הוּא אַף מְדַרְדֵּר אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל בִּנְךָ בְּמָתֶמָטִיקָה וְגוֹרֵר בַּעֲקִיפִין גַּם יְרִידָה בְּמִקְצוֹעוֹת אֲחֵרִים. לֹא תְּפַטֵּר אוֹתוֹ? הַאִם בְּשֵׁם הַ''צֶּדֶק הַחֶבְרָתִי'' תַּהֲרֹס אֶת עֲתִידוֹ שֶׁל בִּנְךָ כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהַמּוֹרֶה לִפֹּל אֶל תְּהוֹם הָאַבְטָלָה? הַרְשֵׁה לִי לְהָנִיחַ שֶׁתְּפַטֵּר אוֹתוֹ - אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה צַדִּיק, טִפֵּשׁ אוֹ צָבוּעַ. וּמַה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיִיתָ, כְּמוֹ מַעֲסִיק ''הוֹגֵן'', מְקַבֵּל אוֹתוֹ לְחוֹזֶה שֶׁל שָׁנָה מֵרֹאשׁ, עִם קֶרֶן הִשְׁתַּלְּמוּת, דְּמֵי הַבְרָאָה, בִּטּוּחַ בְּרִיאוּת וּבִטּוּחַ מְנַהֲלִים, שָׂכָר כָּפוּל מִשְּׂכַר הַמִּינִימוּם (שֶׁיִּהְיֶה ''הוֹגֵן'', כֵּן?) וּפִצּוּיֵי פִּטּוּרִין נְדִיבִים גַּם אִם יִתְפַּטֵּר מֵרְצוֹנוֹ (''הוֹגֵן'', כְּבָר אָמַרְנוּ?) וְגוֹ' וְגוֹ' מַה הָיָה קוֹרֶה אָז? הָ''עֵסֶק'' שֶׁלְּךָ - בַּמִּקְרֶה הַזֶּה בִּנְךָ - הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן. וּמַדּוּעַ בַּעַל עֵסֶק אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבְחֹן אֶת עוֹבְדָיו לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפַת זְמַן סְבִירָה, עַל-מְנַת לְוַדֵּא שֶׁהֵם מְמַלְּאִים אֶת חֶלְקָם כַּהֲלָכָה, וְלֹא יִתְנַפֵּל יָשָׁר עִם שְׁלַל ''זְכֻיּוֹת''? וְנָנִיחַ שֶׁהוּא אָכֵן ''מִתְחַמֵּק'' - וּמִתְעַקֵּשׁ לְהַעֲסִיק ''לְלֹא זְכֻיּוֹת'' כְּעוֹבְדֵי כּוֹחַ אָדָם לָנֶצַח. מַה מוֹנֵעַ מֵהָעוֹבֵד הַמֻּפְלֶה וְהַמֻּשְׁפָּל לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת? אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְאַחַר שָׁנָה, שְׁנָתַיִם שָׁלוֹשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן מִקְצוֹעִי אֵצֶל מַעֲסִיק ''מַשְׁפִּיל'', הוּא יוּכַל לִדְרֹשׁ וּלְקַבֵּל שָׂכָר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וּתְנָאִים נִלְוִים טוֹבִים יוֹתֵר מֵהַמַּעֲסִיק הַבָּא! וְאִם נַחְזֹר לַדֻּגְמָא שֶׁהֵבֵאתִי קֹדֶם - גַּם בַּהֲנָחָה שֶׁאַתָּה מַעֲסִיק ''רָשָׁע'', וְתַחְלִיט לְהַעֲבִיד אֶת הַמּוֹרֶה כְּעוֹבֵד כּוֹחַ אָדָם ''לְלֹא זְכֻיּוֹת'', שׁוּם כּוֹחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִמְנַע מִמֶּנּוּ לְפַרְסֵם מוֹדָעוֹת בַּשְּׁכוּנָה וְלָלֶכֶת לְאָב אַחֵר, שֶׁתְּמוּרַת לִמּוּד בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ יִהְיֶה מוּכָן לְהַעֲנִיק לוֹ תְּנָאִים טוֹבִים יוֹתֵר. אַתָּה אוֹמֵר: ''...הַצְלָחָתָהּ שֶׁל הַכַּלְכָּלָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית... אַחֲרֵי שֶׁתָּבְעוּ וְקִבְּלוּ סִיּוּעַ מֶמְשַׁלְתִּי כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַמִּפְעָלִים הַמְּסַפְּקִים עֲבוֹדָה... אַחֲרֵי שֶׁקִּבְּלוּ מִמּוּן מֶמְשַׁלְתִּי... כָּל הַחֲשִׁיבָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית בְּתַמְצִית''. סְלַח לִי מְאוֹד עֲמִיתִי הַמְּלֻמָּד, אַךְ מְדֻבָּר כָּאן דַּוְקָא בַּחֲשִׁיבָה סוֹצְיָאלִיסְטִית לְמוֹפֵת: רַק מֶמְשָׁלָה סוֹצְיָאלִיסְטִית, אוֹ בַּעֲלַת יָמְרוֹת ''חֶבְרָתִיּוֹת'', תַּצִּיל מִפְעָל כּוֹשֵׁל כְּדֵי לְהֵרָאוֹת כְּמִי שֶׁדּוֹאֶגֶת לַחַלָּשִׁים וּמַּצִּילָה אֶת מְקוֹמוֹת עֲבוֹדָתָם. מֶמְשָׁלָה קָפִּיטָלִיסְטִית (וְהַפִּתּוּי לִנְהֹג בְּאֹפֶן ''חֶבְרָתִי'' הוּא אָכֵן חָזָק מְאוֹד) לֹא תַּעֲשֶׂה זֹאת: לָקַחְתָּ סִכּוּן עַל עַצְמְךָ, הִשְׁקַעְתָּ, בָּנִיתָ, שִׁוַּקְתָּ, יִצַּרְתָּ, מָכַרְתָּ, הִצְלַחְתָּ וְהִרְוַחְתָּ? אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. הִשְׁקַעְתָּ וְגוֹ' וְנִכְשַׁלְתָּ וּפָשַׁטְתָּ רֶגֶל? זֶהוּ צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ. הַכּוֹחַ הַמֵּנִיעַ שֶׁבַּשִּׁיטָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית הוּא לֹא רַק הַשְּׁאִיפָה לְהַצְלָחָה - אֶלָּא גַּם הַפַּחַד מִפְּנֵי כִּשָּׁלוֹן. מִמּוּן וְ''הַצָּלַת'' מִפְעָלִים כּוֹשְׁלִים נוֹגֵד בְּתַכְלִית אֶת הַקָּפִּיטָלִיזְם, מִפְּנֵי שֶׁהַנְשָׁמָה מְלָאכוּתִית שֶׁל חֲבָרוֹת כּוֹשְׁלוֹת מוֹנַעַת מֵחֲבָרוֹת מֻצְלָחוֹת וִיעִילוֹת לְהִכָּנֵס לַשּׁוּק. לָכֵן הַכִּשָּׁלוֹן הוּא כֻּלּוֹ כִּשְׁלוֹן דֶּרֶךְ הַחֲשִׁיבָה הַ...לֹּא בְּדִיּוּק ''סוֹצְיָאלִיסְטִית'' בְּמוּדָע, אֲבָל מֵעֵין... ''חֶבְרָתִיסְטִית'', נָגִיד. אַתָּה מַעֲדִיף אֶת הָאַבְטָחָה שֶׁל מִשְׁטֶרֶת הַמְּדִינָה, אֲבָל כָּאן אַתָּה מַחְטִיא אֶת הַמַּטָּרָה. גַּם אֲנִי מַעֲדִיף אֶת הֲגָנַת הַמִּשְׁטָרָה, מִכֵּיוָן שֶׁבִּטְחוֹן פְּנִים, בִּטְחוֹן חוּץ, אֲכִיפַת הַחֹק וְהַסֵּדֶר (בָּתֵּי מִשְׁפָּט) הֵם תְּחוּמֵי הָאַחֲרָיוּת הַיְּסוֹדִיִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמְּדִינָה, עַל-פִּי כָּל תּוֹרָה וְכָל שִׁיטָה. אֲבָל אֲנִי כֵּן מַעֲדִיף אֶת ''סוֹחֲרֵי הָעֲבָדִים'', אֶת חֶבְרוֹת כּוֹחַ הָאָדָם, שֶׁבָּהֶן הַיַּחַס לַמֻּבְטָל הוּא יוֹתֵר אִישִׁי, יוֹתֵר אֱנוֹשִׁי וְיוֹתֵר מִקְצוֹעִי לְאֵין שִׁעוּר וּלְאֵין עֲרֹךְ מֵאֲשֶׁר בְּלִשְׁכַּת הַתַּעֲסוּקָה, שֶׁעָלֶיהָ קָצְרָה הַיְּרִיעָה מִלְּהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
ראשית אני מבקש לציין לזכותך, שאתה עונה, עונה מהר, וגם מתייחס באופן ענייני. זה לא כל כך נפוץ במחוזותינו. שנית, כבר זמן רב, מאז שהתבגרתי, ואפילו לפני שהזדקנתי, שאני לא מנסה לשכנע אף אחד, כי מעולם ואף פעם לא השתכנע מישהו בויכוחים. (גם לא בדיונים מלומדים). מעשי שכנוע נמצאים במקומות אחרים. אני רק רוצה שגם דעתי המנוגדת שדעתך, תהיה כתובה כאן. נכון, כתבתי שֶׁחֶבְרַת כּוֹחַ אָדָם שֶׁמְּסַפֶּקֶת עֲבוֹדָה זְמַנִּית זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. אני מצטער, טעיתי. זה בסדר, אבל לא בסדר גמור. כשלתי בקולמוסי. אם אני זקוק לעובד, לזמן קצר, כמה ימים, או אם אני זקוק לעובד מחליף לזמן קצר, או אם עקב עבודה דחופה אני צריך עובדים לזמן קצר, כמו ספירת מלאי. זה בסדר. אם יש לי זמן קצר פנוי, ואני רוצה לעבוד שבוע שבועיים או חודש, עד הנסיעה לחו''ל. או עד הגיוס לצבא, זה בסדר. המעסיקים לא מנצלים את המצב, הם בונים את המצב. מה שמכונה בלשון משפטית, בכוונת מכוון. אם המעביד האמיתי, לא מעוניין לאפשר לעובדיו רכישת זכויות, ולכן הוא משתמש בשירותי סוחר עבדים, כדי שלא להיכנס ליחסי עובד מעביד, לא רק שזה לא בסדר, זה גמור לא בסדר. זה לחלוטין לחלוטין לא בסדר. כמעט בכל מקום עבודה יש תוספת ותק, וזה לא רק צודק, זה גם מאוד הגיוני. בחברות כח אדם אין חיה כזו! אין תוספת ותק, ובמרבית המקרים גם אין ותק. ישנה עובדה אחת שלא תוכל להתכחש לה, שבעקבות השתלטות סוחרי העבדים על שוק העבודה, מחצית מהעובדים במשק, משתכרים לכל היותר שכר מינימום. רובם אפילו לא מגיע לדרגת שכר מינימום. שכר מינימום, הפך אצל סוחרי העבדים לשכר מקסימום. מסתבר שהאוצר מוכן לכך שמחצית העובדים לא ישלמו כלל מס הכנסה! (כי שכר מינימום הוא למטה מסף המס). מחצית מהעובדים לא משלמים מס, וזה כדאי לאוצר, כי הוא ''חוסך'' בשכר שהוא ''לא צריך'' לשלם, כי עדיף לתת מיליונים לאלי הון, מאשר לחלק את הכסף בין מיליונים. זה גם קל יותר, וגם פותח בפני נערי האוצר פתח לג'ובים מפתים לאחר שכבר לא יהיו נערים. הדוגמה שהבאת – המורה למתימטיקה, היא הדוגמה לשטיפת המוח הקפיטליסטית. אם המורה לא עושה את מלאכתו, אין ספק שאפסיק להעסיק אותו. מותר למעביד לפטר עובד! בפרט אם העובד לא עושה את מלאכתו, מתרשל, או חו''ח, מחבל בעבודתו. אבל אם תוך כדי העבודה, נשפך למלצרית כוס הקפה שעמדה להגיש לאורח, והמעסיק, (בפרט אם זה באמצעות סוחר עבדים), קונס אותה, או מפטר אותה, זה פשע! כי תקלות שגיאות טעויות יכולות לקרות לכל אחד. לא יתכן שבסוף יום העבודה, לא רק שהעובד לא יקבל שכר, הוא יהיה חייב למעביד על נזקים. בשביל זה יש ביטוחים. התעמולה הקפיטליסטית גורסת שאם עובד מבקש לשבות, הוא מחבל בעבודה. אני לא טיפש ולא תמים. אני יודע שעובדי בזק, ניתקו טלפונים בתירוץ שכביכול נוצרה תקלה. אני יודע שעובדי חברת החשמל, ידם קלה על השלטר. אבל הם לא הכלל, הם היוצאים מהכלל. הם גם יוצאים מהכלל בשכר. אבל, הקפיטליסטים וכל עדתם, משתמשים בכך כדי ליצור את קו התעמולה נגד העובדים האחרים שהם הרוב המוחלט, כמעט כל העובדים. לצערי הרב, קו התעמולה הזה משפיע. היום מעבידים שוכרים חברות אבטחה, כדי לשבור בכוח שביתות, וגם להכות עובדים, בדיוק, אבל ממש בדיוק כמו שהיה באמריקה כשהחלו השביתות. אז היו ארגוני פשע שהתמחו בזה, היום יש ''חברות אבטחה''. בודאי שמעביד רשאי וזכאי לבחון את העובדים תקופה סבירה, ואף קצת יותר מסבירה. גם לאחר שהעובד קיבל קביעות (דבר שכבר לא קיים יותר), אם הוא באמת מחבל, מתרשל בעבודה, יש זכות מוסרית למעביד לפטרו. אולם, כדי שלא יהיה ניצול לרעה, יש מנגנונים מסודרים, ויש בית דין לעבודה. מה שלא צריך להיות, לדאבוני הרב מאוד, הוא רשאי על פי החוק והמצב שנוצר, זה להעסיק את העובדים באמצעות סוחר עבדים. במקומות רבים נוצרו סוגי עובדים, עובדים דרג א' ועובדים דרג ב'. במכבסה הלשונית הם נקראים דור א' ודור ב'. שלא תהיה טעות, אני לא בעד מה שנקרא, לזרוק כסף טוב בעקבות כסף רע. מה שלא מצליח, אין טעם להשקיע בו עוד כסף שלא יוביל לשום מקום. אבל הנה הדוגמא שהבאת, שירות התעסוקה, שהוא גוף חדל אישים. אני מכיר את שירות התעסוקה היטב. מותר לי לומר, היטב היטב. הבעייה שם היא לא העובדים, הבעייה היא ההנהלה. גם ההנהלה הסוציאליסטית שהיתה לפני עשרות שנים, וגם ההנהלה הקפיטליסטית שהיום מחפשת לתת ''ג'ובים'' לחברי מרכז כלשהו. שלא תהיה טעות, לא מדובר במרכז הליכוד. השקף היטב על מפלגת העבודה, מה שם סוציאליסטי? חוץ מבְלָה בְלָה, שום דבר. הפתרון לבעייה בשירות התעסוקה, אינו הפרטה, אלא שינוי חשיבה של ההנהלה של המטרות ודרכי הפעולה, ואז תוך הידברות עם העובדים, לבנות מחדש. אגב הפרטה, הנה עוד קללה מבית היוצר של התעמולה הקפיטליסטית. הפרטה היא פשע!! בהפרטה, אנשי השררה מפקיעים את רכוש הציבור לתועלתם וטובתם של פרטים אחדים. תמיד תמיד מיוחסים. הפרטה זה גזל רכוש הציבור, ותמיד תמיד זה יהיה במחיר נמוך בהרבה מהשווי האמיתי. זה בשום פנים לא שוק חופשי. אני, וגם אתה, לא יכולים להתמודד במכרז לרכישה של בנק וגם לא לרכישת מפעלי ים המלח או כל דבר אחר המועבר למילה המיופיפת הזו, הפרטה. אם אני מתייצב פעם בחודש בלשכה, כדי להירשם אצל הפקיד, (או גרוע יותר, מטביע חתימת אצבע באוטומט), מבלי שיהיה שום סיכוי שימצאו לי עבודה, כל ההתייצבות הזו שווה לת'. (השלם בעצמך). אני לא נגד משרדים וחברות לתיווך בין מחפשי עבודה, ובין מעסיקים. אני נגד מתווכים, סרסורים, שתכליתם לחצוץ בתַווך שביחסי עובד ומעביד. בטח שיש מקום ליוזמות פרטיות. יוזמות הן תמיד מבורכות. פרט ליוזמות לעשוק ולנצל לרעה בני אדם אחרים. במיוחד שהיוזמה באה מניצול חולשתו של האחר. ניצול חולשות הוא מתועב גם כשהוא חוקי. מה שחזל כינו נבל ברשות התורה. ביחסי עובד ומעביד, תמיד המעביד הוא החזק, והעובד הוא החלש. יש רק שני דברים שמונעים ממעבידים לנצל לרעה את כוחם. האחד הוא החוק, חוקי העבודה שכל תכליתם לשמור ולהגן על העובדים. הדבר השני הוא התארגנות העובדים. את זה שחקה עד דק התעמולה הקפיטליסטית. נכון שיש התארגנויות עובדים שמנצלים לרעה את כוחם, אך הם מיעוט בטל בשישים. ואולי מוטב לאמר, בטל בשלוש מאות ושישים. ולבסוף הערת אגב. המילה סוציאליסטית על כל נגזרותיה הפכה למילת גנאי. ניחא. אבל ראה כמה מפלגות ופוליטיקאים הם היום חברתיים. האמת, שהם יודעים וגם אתה יודע, שכל מה שמעניין אותם זו התדמית החברתית. אם בכל זאת אתה מעדיף את סוחרי העבדים, זה משום שאתה לא מכיר אותם. אם מצאת פעם או פעמיים עבודה דרכם, זה אינה עדות. פעם גם אני העסקתי עובדים באמצעות חברת כח אדם. שלא במקרה בחרתי בחברה של אגודת הסטודנטים, ג'וב טוב. ועוד שילמתי לעובדות תוספות מעבר למה שקיבלו מהחברה. עשיתי את זה בדיוק מהסיבות שציינתי לעיל. עבודה זמנית, קצרת מועד, שלא היה כדאי בעבורה להיות מעסיק בשלטונות המס. בטח לא להיזדקק לשירותי הנהלת חשבונות. היום, גם החברה הזו כבר לא חברה של אגודת הסטודנטים. היא חברה פרטית, כמו חברת איסתא שקורותיה רשומים בחדרי החקירות של משטרת ישראל. (אך בשל אידיאולוגיה קפיטליסטית, לא קרה מאום. החברה נגנבה באופן כשר למהדרין). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה פרלמן, קפיטליסט |
|||
|
|||
בעצם, אריה פרלמן אינו תמיד קפיטליסט. כשזה עוזר לו, הוא מסכים בחדווה להיות סוציאליסט. הוא אינו משלם את העלות הרפואית של מחלותיו ומחלות בני ביתו. במקום זה, הוא מעדיף לשתף את כל קהל ישראל בנשיאת נטל מחלותיו ומדווייו. כנ''ל לגבי מכוניתו: קפיטליסט אמיתי פותח את ארנקו לאחר תאונה ומשלם את ההוצאות המלאות. הסוציאליסט פרלמן מעדיף לשתף את קהל מבוטחי חברת הביטוח בהוצאותיו. אך מטרתי כאן אינה להתעלל בפרלמן. אם למדנו משהו מהתרסקות השווקים בשנתיים האחרונות, המסקנה היחידה שניתן להסיק היא שקפיטליזם טהור, ללא כל התערבות רגולטורית, לא רק שאינו עומד בתנאי מוסר מינימלים אלא שגם אינו עובד. הפילוסופיה של איין ראנד התגלתה כפיקציה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפילוסופיה לא מתה |
|||
|
|||
טעות קשה היא לקבוע שפילוסופיה ''התגלתה כפיקציה'' משום שנדמה שכמה מעקרונותיה לא עובדים. בקשר לפילוסופיה של ראנד יש לא מעט מאמרים שטוענים שדוקא מעורבות הרגולטורים, השלטון היא אחת הסיבות למשבר הנוכחי. ההמאמרים האלה טוענים שחלק מהבעיה נובע מהנטיה של השלטון או הרגולטור למחזר טעויות. באופן יותר כללי זו טעות לטעון שאידיאולוגיה מתה גם אם חלק או כל מהטוענים שיישמו אותה פורקו מנכסי השלטון. למשל אפשר לטעון שהתפרקות בריה''מ היא עדות להתרסקות המרקסיזם. אלא שבלי באמת לבדוק מהי האידיאולוגיה המרקסיסטית ומה בה נכשל זו תהיה טענה מאד לא מבוססת; בלי לבדוק אם באמת ניסו ליישם את האידיאולוגיה לא ראוי לטעון שהיא נכשלה. כך גם צריך לשקול את השאלה אם פילוסופיה ''התגלתה כפיקציה''. מי בדיוק קבע שחברת ביטוח הוא רעיון סוציאליסטי ומדוע? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפילוסופיה לא מתה |
|||
|
|||
חברת ביטוח אינה כמובן רעיון סוציאליסטי, אך צורת פעולתה דומה מאוד למימרתו של קרל מרקס, ''From each according to his ability, to each according to his need ''. בקשר לקפיטליזם הקלסי, אני מאמין שהשנתיים האחרונות הוכיחו שתאוות בצע בלתי מרוסנת מביאה בסופו של דבר להרס כלכלי. בשיטה כלכלית שמציבה את ה''אני'' בראש מאוויה במקום את החברה כולה נמצאים כבר זרעי ההרס העצמי. גם אני הייתי עד לאחרונה מאמין גדול בקפיטליזם הטהור, אך ביטול חוק גלאס-סטיגל ואי-תיפקודו של אלאן גרינספאן הראו לי שמערכת הבנקאות ווול-סטריט אינם מסוגלים לתפעל כהלכה כשאין מבוגרים בסביבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה להתווכח עם אמונות |
|||
|
|||
צורת הפעולה של חברת ביטוח איננה דומה לאמירה המיוחסת למרקס. זכותך להאמין במה שמתאים לך וגם לשנות את אמונתך ב-180 מעלות. ההחלטה שלך בדבר אמונתך לא בהכרח מבטלת את הרלוונטיות של האמונה עליה ויתרת. אבל אין זה מבטיח דבר בדבר איכות המסקנות שלך על המציאות וההיסטוריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה להתווכח עם אמונות |
|||
|
|||
וקשה להתווכח עם אנשים שסבורים שהקפיטליזם הוכיח את עצמו. השתלטות החברות המולטי-לאומיות על הכלכלה העולמית באמצעות אירגון המסחר העולמי (WTO) איפשרה להן להיתעלם מחוקי איכות הסביבה במדינות בהן הן פועלות, לא לשלם מיסים (או לשלם מיסים מזעריים). שאיפתן היא להביא לסדר עולם חדש בו אין גבולות פוליטיים ושבו אין החברה המולטי-לאומית כפופה לחוקים המונעים ממנה רווח מקסימלי על פעולותיה. אני מעדיף גישה לפיה רצוי שלחברות כאלה תהיה מחוייבות חברתית וציבורית - לפחות לגבי מדינת-האם שלהן. נכון להיום, חברות מולטי-לאומיות משתמשות בגלובליות שלהן כדי להנציח מצב שבו מושג העבדות של המאה ה-19 הוחלף בפרדיגמה של המאה ה-21, בה אנו קונים נעלי ריצה של נייק - חברה שמשלמת 25 סנט לשעה לעובדיה בווייטנאם. תמיד יהיו אנשים שיגידו שהעובדים של נייק מאושרים שיש להם עבודה מסודרת, ושהאלטרנטיבה הרבה יותר גרועה, אבל אני מניח שזה בדיוק מה שבעלי מטעי הכותנה בדרום ארה''ב אמרו לפני 200 שנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה להתווכח עם אמונות |
|||
|
|||
נכון להיום אנשים לא בודקים עובדות אבל יודעים לנסח מסקנות חד משמעיות. במקרים כאלה אין בסיס לדיון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה פרלמן, קפיטליסט |
|||
|
|||
לק''י חברת ביטוח רפואית או אחרת אינה סוציאליזם אלא ההפך מכך - זהו הקפיטליזם במיטבו - כאשר כל אחד אחראי לבטח את עצמו. אבל באשר לחברות כוח אדם - הרי הם באמת מנצלות אנשים בצורה אכזרית מאוד - בעפרה סיפר מישהו שהגיע לראיון למשרת מנהל כוח אדם בחברת שמירה - המראיין פנה אליו ישירות ואמר - האם אתה מסוגל לסחוט מהאנשים כל מה שיש להם לתת וכאשר אין להם מה לתת יותר לפטר אותם מיד? האיש קם ועזב את המשרד בלי לומר מילה. הגינות בהעסקה היא הכרחית. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה פרלמן, קפיטליסט |
|||
|
|||
הַנּוֹשְׂאִים שֶׁהֶעֱלֵיתָ דּוֹרְשִׁים עִיּוּן נוֹסָף. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התנכלויות לזקנים |
|||
|
|||
שׁוּב שָׁלוֹם, אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה מַעֲדִיף לְהִבָּנוֹת מִפֵּרוּרֵי הַבְטָחַת הַהַכְנָסָה מֵאֲשֶׁר לַעֲבֹד אֵצֶל ''סוֹחֲרֵי עֲבָדִים'' רְשָׁעִים וְגוֹ'. יִתָּכֵן. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַהוּ 'יַחַס הַהַחְלָפָה' בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּךָ, כְּלוֹמַר עַד כַּמָּה יִשְׁתַּפֵּר מַצָּבְךָ אִם תֵּצֵא לַעֲבֹד מֵאֲשֶׁר אִם לֹא תֵּצֵא. כְּלוֹמַר, יִתָּכֵן שֶׁהַבְטָחַת הַהַכְנָסָה שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל, בְּיַחַד עִם הֲקָלוֹת, הֲנָחוֹת וּפְטוֹרִים מִתַּשְׁלוּמִים שׁוֹנִים וְסִיּוּעַ שֶׁאֵינוֹ בְּכֶסֶף - מְבִיאִים אוֹתְךָ לְחִשּׁוּב פָּשׁוּט לְטוֹבַת הָאַבְטָלָה. אֲבָל לְצֹרֶךְ הַדִּיּוּן אֲנִי מוּכָן לְהָנִיחַ - לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל צִינִיּוּת - שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אָדָם נָדִיר וְעֶרְכִּי אֲשֶׁר מוּכָן לְמַעַן הֱיוֹת שָׁלֵם עִם מַצְפּוּנוֹ לִסְבֹּל חֶרְפַּת עֹנִי וְדַלּוּת. הַצָּרָה הִיא שֶׁרֹב-רֻבָּם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם מִתְעַלִּים לְדַרְגָּתְךָ וּלְדַרְגַּת הַמְּעַטִּים שֶׁכָּמוֹךָ. מִבְּחִינָתָם - מַצָּב שֶׁל אַבְטָלָה הוּא חָמוּר לְאֵין-שִׁעוּר מִבְּחִינָה כַּלְכָּלִית וְנַפְשִׁית מִמַּצָּב שֶׁל עֲבוֹדָה, וְלוּ גַּם בְּ''שׁוּק עֲבָדִים''. לָכֵן עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁחֶבְרוֹת כּוֹחַ הָאָדָם מְאַפְשְׁרוֹת לְאַלְפֵי וְעֶשְׂרוֹת אַלְפֵי בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחוֹת לִבְחֹר בֵּין אַבְטָלָה וּבַטָּלָה לְבֵין מַשְׂכֹּרֶת (נְמוּכָה) וַעֲבוֹדָה - הִיא לִכְשֶׁעָצְמָה בְּרָכָה גְּדוֹלָה. כָּעֵת - גַּם אִם הָעִקָּרוֹן מְבֹרָךְ - נוֹתַר הַמַּעֲשֶׂה הַמְּכֹעָר. וְכָאן אֲנִי שָׁב וְאוֹמֵר: עוֹבֵד שֶׁצָּבַר שָׁנָה־שְׁנָתַיִם־שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת נִסָּיוֹן בִּמְכוֹנָה מְסֻיֶּמֶת, בְּתָכְנָה מְסֻיֶּמֶת, בְּהֶכֵּרוּת עִם חֳמָרִים, עִם שׁוּק סְפֶּצִיפִי אוֹ כָּל מְיֻמָּנוּת אַחֶרֶת - יוּכַל בְּדִיסְקְרֶטִיּוּת לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, וְלִדְרֹשׁ וּלְקַבֵּל בְּתֹקֶף מְיֻמָּנוּתוֹ הַמְּשֻׁפֶּרֶת תְּנָאִים טוֹבִים יוֹתֵר. לְשֵׁם כָּךְ טוֹב וְרָצוּי שֶׁיִּהְיוּ מַעֲסִיקִים רְשָׁעִים רַבִּים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא טוּב לִבָּם יֵיטִיב עִם הָעוֹבֵד - אֶלָּא הַתַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶם הִיא שֶׁתְּאַלֵּץ אוֹתָם לְפַתּוֹת אֶת הָעוֹבֵד בִּתְנָאִים יוֹתֵר טוֹבִים, בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁעֶשֶׂר מַאֲפִיּוֹת חַמְדָנִיּוֹת - וְלֹא אַחַת - הֵן הַמַּתְכּוֹן לְתַחֲרוּת שֶׁתְּאַלֵּץ אוֹתָם לְפַתּוֹת אֶת הַלָּקוֹחַ עִם פִּתּוֹת זוֹלוֹת יוֹתֵר וְעִם מִגְוָן לֶחָמִים בִּטְעָמִים. לְגַבֵּי נַעֲרֵי הָאוֹצָר, לֹא הִצְלַחְתִּי לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתְּךָ. לְפִי מֵיטָב הֲבָנָתִי הַמֶּמְשָׁלָה דַּוְקָא רוֹצָה שֶׁתַּקְבּוּלֵי הַמַּס יִהְיוּ גְּבוֹהִים כְּכָל שֶׁנִּתַּן, וְלֹא נְמוּכִים. וּבַאֲשֶׁר לִשְׂכַר הַמִּינִימוּם, כָּאן קָלַעְתָּ אֶל חוּט הַשַּׂעֲרָה: הַמַּעֲסִיקִים מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כְּאֵל שְׂכַר מַקְסִימוּם, בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁכָּל סוֹחֵר מִתְיַחֵס לִמְחִיר מַקְסִימוּם שֶׁבְּפִקּוּחַ: כְּאֵל מְחִיר מִינִימוּם... וּכְמוֹ כָּל מוּצָר בַּפִּקּוּחַ, גַּם שְׂכַר הַמִּינִימוּם מַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתוֹ הַהֲפוּכָה: בִּמְקוֹם לְשַׁפֵּר אֶת מַצָּב הַחַלָּשִׁים - הוּא רַק מַגְבִּיר וּמַנְצִיחַ אֶת הָאַבְטָלָה, בְּעִקָּר בְּקֶרֶב צְעִירִים וְחַלָּשִׁים. ''הַתַּעֲמוּלָה הַקָּפִּיטָלִיסְטִית גּוֹרֶסֶת שֶׁאִם עוֹבֵד מְבַקֵּשׁ לִשְׁבּוֹת, הוּא מְחַבֵּל בַּעֲבוֹדָה.'' שׁוּב טָעוּת בְּיָדְךָ. הַקָּפִּיטָלִיזְם לֹא מִתְנַגֵּד לִשְׁבִיתוֹת. הַקָּפִּיטָלִיזְם מִתְנַגֵּד לִכְפִיַּת שְׁבִיתוֹת. אַסְבִּיר לְמַה הַכַּוָּנָה: וַעַד עוֹבְדִים מְצֻמְצָם מַחְלִיט לָצֵאת לִשְׁבִיתָה עֵקֶב סִבּוֹת לֹא מַהוּתִיּוֹת, בִּידִיעָה שֶׁרֹאשׁ הַוַּעַד וַחֲבֵרָיו יַמְשִׁיכוּ לְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת, וְגַם יַרְוִיחוּ עַל הַדֶּרֶךְ כַּמָּה כּוֹתָרוֹת, וּבֵינְתַיִם אַלְפֵי הַמְּפַרְנְסִים שֶׁהֵם ''מְיַצְּגִים'' נְמַקִּים לְלֹא מַשְׂכֹּרֶת. אִם יֻכְרַז עַל סִכְסוּךְ עֲבוֹדָה; וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן יֵעָרְכוּ בְּחִירוֹת חֲשָׁאִיּוֹת בְּקֶרֶב הָעוֹבְדִים; וְיֻחְלַט בְּרֹב מְיֻחָס לָצֵאת לִשְׁבִיתָה; בִּידִיעָה בְּרוּרָה שֶׁאֵין מְדֻבָּר בִּשְׁבִיתָה ''דֶּה־לוּקְס'' וּבְכָל מִקְרֶה הַמַּשְׂכּוֹרוֹת שֶׁיֵּלְכוּ לְאִבּוּד טֶרֶם חֲתִימַת הֶסְכֵּם חָדָשׁ אָכֵן יֵלְכוּ לְאִבּוּד - בִּתְנָאִים כָּאֵלֶּה אֵדַע שֶׁהָעוֹבְדִים - רֻבָּם הַמּוֹחֵץ לְפָחוֹת - חָשִׁים עָוֶל כֹּה גָּדוֹל, עַד כִּי הֵם מוּכָנִים לָשִׂים אֶת נַפְשָׁם בְּכַפָּם וְלָצֵאת לְמַאֲבָק. דֻּגְמָא קְרוֹבָה לְכָךְ הִיא שְׁבִיתַת הַמֶּלְצָרִיּוֹת בְּקוֹפִי טוּ גּוֹ. זְכוּתָן הַמְּלֵאָה לְהִתְאַגֵּד וְלִשְׁבּוֹת, אִם כִּי אֵין לָהֶן שׁוּם זְכוּת לִמְנֹעַ כְּנִיסָה מֵעוֹבְדִים מַחְלִיפִים מִטַּעַם הַהַנְהָלָה. בַּאֲשֶׁר לַוְּעָדִים שֶׁהִזְכַּרְתָּ וַאֲחֵרִים - אֲנִי מַמְלִיץ לְךָ בְּחֹם לִקְרֹא אֶת הַפֶּרֶק הָרֶלֶבַנְטִי בַּסֵּפֶר ''בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת'' שֶׁל מֹשֶׁה פֶּרְל. לֹא מְדֻבָּר בֶּחָרִיג - אֶלָּא בְּשִׁיטָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ יֶשְׁנוֹ מוֹנוֹפּוֹל מֶמְשַׁלְתִּי יָשִׁיר אוֹ מוֹנוֹפּוֹל בְּגִבּוּי מֶמְשַׁלְתִּי עָקִיף (מְכָסִים גְּבוֹהִים, רֶגוּלַצְיָה כְּבֵדָה וכו') יֵשׁ וַעַד חָזָק וּמֻשְׁחָת. ''הַפְרָטָה הִיא פֶּשַׁע'', כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר. הַרְשֵׁה לִי לְהַפְתִּיעַ אוֹתְךָ - אֲבָל אֲנִי מַסְכִּים עִם הַדֻּגְמָא שֶׁהֵבֵאתָ. ''הַפְרָטַת'' הַבַּנְקִים לֹא הָיְתָה הַפְרָטָה, אֶלָּא רַק הַעֲבָרָה שֶׁל הַשְּׁלִיטָה עַל הַמּוֹנוֹפּוֹל מִידֵי הַמֶּמְשָׁלָה לְיָדָיו שֶׁל אָדָם פְּרָטִי. לֹא אַרְצֶה כָּרֶגַע עַל אֵיךְ כֵּן צָרִיךְ לְהַפְרִיט, אָעִיר רַק בִּקְצָרָה שֶׁאִלּוּ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה פּוֹתַחַת אֶת שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ לִרְוָחָה לְבַּנְקִים מִכָּל רַחֲבֵי הָעוֹלָם שֶׁיָּקִימוּ כָּאן סְנִיפִים - רָאשֵׁי הַבַּנְקִים הַגְּדוֹלִים בָּאָרֶץ הָיוּ הוֹפְכִים לִקְטַנִּים מְאוֹד, אוֹ שֵׁרוּתִיִּים מְאוֹד... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שביתות וועדי עובדים |
|||
|
|||
אני מסכים עימך שלא כל שביתה מוצדקת, וכבר ראינו שוועדי עובדים בחברות שיש להן מונופול (ע''ע חברת החשמל) מזכירים בהתנהגותם עדר חזירים המתפלשים במדמנה. אבל האמת הבסיסית היא שאילו האיגודים המקצועיים לא היו נכנסים לתמונה במחצית השניה של המאה ה-19, ניתן היה לצפות שהעולם של דורנו לא היה שונה בהרבה מעולמם של סבי-סבינו - מיעוט של עשירים מופלגים, עוד מיעוט של מעמד בינוני, ומעמד פועלים שהחברים בו הם עניים מרודים העובדים שעות ארוכות עבור פרוטות. בלי איגודים מקצועיים, קרוב לוודאי שישראל היתה דומה היום לסודאן או מאוריטניה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי