![]()
|
![]() ![]() | |||||
אלי אשד (יום שני, 21/05/2007 שעה 5:18) | |||||
|
|||||
![]() הצגת המאמר בלבד |
![]() ![]() ![]() ![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
את העוצמה האדירה המופנית כנגדו, תוך ניסיון להשחירו עד כלות, להציגו כאנטישמי ארסי, לנאץ אותו, ולמעשה לקצר את ימיו ולהשכיח את כתביו. החל כנגדו אז גל ענק בעיתונות ובבמות מקצועיות [כאשר היסטוריונים דרג ב' עלובי נפש שאפו להתבלט על חשבון ''הפרכת'' כתביו, והציונות רתמה זאת לשרות תעמולתה, היו קרנות ''מחקר'' נדיבות שצצו להן מאי- שם] החל אז גל ענק של תועמלנות ארסית מכל עבר, בחסות הציונים ונושאי דברם בארה''ב ובמערב. קוראים לכך כאן בישראל, ליבת הציונות, כאשר ההמונים יודעים היטב בתבונה מפוקחת במה המדובר כאן: ''להפעיל כנגד מישהוא בולדוזר'' (אכן, מפעילים את הדה ניינים והבולדוזרים גם באופן פיזי בעוצמה רבה כנגד עם עקוד ומנושל). |
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
שרון שוכב בשיבא. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
טוינבי והציונות קראו על אדם חכם מאד, ההיסטוריון הענק ארנולד טוינבי שנפל שולל על ידי תועמלנים ציונים בשנות ה-20 כאינטלקטואלים ומדינאים רבים באותה תקופה, ולאחר שהחלו להתברר העובדות האמיתיות, חשף את פני האימים של התנועה המנשלת, המאיינת והגזענית הזאת. דיון 4320 זאת במופת אינטלקטואלי של עבודה שיטתית ומדוייקת, שהתוותה, עקב עומקה, את כל מה שנחשף בהמשך, ואת מה שנחשף ביתר שאת כיום, כאשר הקהל בישראל עצמו חושף את הלוט מאחורי הסאוב. ראוי לציין בהקשר זה, שתנועת המלחמה בשחיתות, שהייתי מחלוציה [שהוצנעו בהמשך -http://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=322&r... ראו אסופת מאמרי ''לא ניתן, הבינו מה קורה כאן'', שהתוותה באופן חלוצי את כל המושגים בנושא הנקוטים כיום. לאחר שדנקנר ומרגלית אימצו את הנושא באופן בו היצגתיו שנים, הודרתי והוצנעתי והוכפשתי גם מרשת נימרודי וגם ב-2 במות אחרות שלעיתים פירסמתי בהם מאמרים, וניסו להפוך אותי לטוקבקיסט מושפל ועלוב, ומאוחר יותר גם את זאת לא פירסמו...] ובכן, תנועת חשיפת השחיתות אינה מה שכותבים שונים כותבים ותוהים עליה, אלא בפשטות - התנועה העממית הגדולה של ההתפקחות ממקסם הכזב, הגזל, והפשעים נגד האנושות. לאט לאט יתיישר העם בישראל בהמשך גם מהימניות הדורסנית שעדיין נוכחת בכל. [ובמאמר מוסגר: בנושא קניין רוחני. נושא שהעליתי כאן והמחזאי פטר שפר לפני, הוא נאראטיב לאטנטי, לא ידוע, של הדרה ולעיתים מגמות השמדה וניכוס כלפי יוצרים אינדוידואליים ומקוריים, שאינם מקבלים חסות תאגיד כלשהו, אלא להפך, גורמי תאגיד ומקורנפי ממסד מנכסים את עבודתם תוך השמדה לעיתים. כך ארע למפתח תוכנת הדחיסה של גרפיקה והאלגוריתמים של דחיסה, כך ארע גם לי, ולרבים אחרים שמעולם לא שמעתם ולא תשמעו עליהם, אלא רק על חבורת המנכסים והמשמידים של פרי עמלם האישי כל כך תוך נאוצם ופשפוש בכתביהם אם אין דבר כלשהו שאפשר להשחיר אותם בעזרתו עד כלות ותוך בלוף מסלף. אנא קראו מאמר זה, ואולי תראה כאן היבטים נוספים, כאלה שאתם כן יכולים להזדהות איתם דיון 632 ובשולי המאמר אודות טוינבי כתבתי בבוטות עממית שכל אחד יבין: הציונים היצליחו בשנות ה-20 לשבות את לב טוינבי בבלופים שלהם שהוצגו ברוב כשרון בזירה הבינ''ל, ממש כמו את ארתור קסטלר. רק אחרי הטהור האתני של 48 ואחרי הקמת המדינה המסואבת התברר בהדרגה הבלוף. טוינבי, כאדם שהולך שולל על ידי בלופרים מוכשרים שעבדו בעיניים על כל המי ומה באינטלקטואלים ובמדינאים של המערב במשך 50 שנה ויותר, זעם על שנפל בפח אינטלקטואלי, בפרט שהעובדות האמיתיות אודות ישות הסאוב וגזל הכספים החלו בהדרגה להתבהר. הוא הופל בפח כנוצרי, שראה לנגד עיניו סכמות מסויימות. רק אחר כך נעור מהמקסם, וכנוצרי נאור, מקורב לתאוסופייה ובודהיזם חשף את האמת ללא כחל ושרק. בשנת 61 בויכוח פומבי, טרטר בויכוח אימים ציוני פנאטי ונבער, יעקוב הרצוג, את האיש הזקן והחולה, במיטב טכניקות תעמולת בלוף שנוסחו בתל אביב על ידי תועמלני זבל וטקטיקות רמייה. זה הסיפור כאן למעשה. |
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
ו''שימוש באמת''. זו שפתו של נוכל ומניפולטור, ולעיתים פסיכופט. איש הבטוח שייטה את האמת כחפצו בכוח מניפולציות ואמצעים כוחניים וכספיים. מאפיונרים גם זועקים חמס על ש''פגעו בהם'' וכך גם גדולי הנוכלים. איש רוח אינו ''משתמש'' באמת, ולא עומד ''לגלות'' למישהו. זאת שפת הכוח של ביריון השכונה, שסבור ש''אמת'' זה שימוש בכוח, הפחדה וטרור. גדולי הנוכלים מטילים טרור באמרם בקול מזרה אימים: אתה תגלה שהאמת איתי.. |
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
'נוכל ומניפולטור, ולעיתים פסיכופט' יכול להיות גם היסטוריון וישנם אנשים שידבקו בהם בשל כך. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
על המטריאליזם הדיאלקטי והשפה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
סדר טענותי אינו כמו שכתבת הסדר היה זה: 1) ויכוח כנגד קשיש בעל בריאות לקוייה 2) הבאתי ראייה לכך שהיה בעל בריאות לקוייה. אתה טוען שזאת לא ראייה מספקת. אין בידי כרגע ראיות נוספות, מכל מקום, ואני סבור שזאת ראייה סבירה 4) הקשר הויכוח: הופעל עליו ''בולדוזר'' 5) הקשר נוסף: הוא היה קשיש ________ 6) על כן, יש סבירות לאפשרות שהוא היפסיד בויכוח גם מטעם זה שהיו לו אולי סיבות מצויינות לרכך את עמדתו. זאת בהסתמך על 2, 4, 5 - קשיש בעל בריאות לקוייה שהופעל עליו בולדוזר. גם אם ''בריאות לקוייה'' נימצאת כאן בשיקלול נמוך, נניח (והבאתי דברים נוספים מדוע אין זה כך) עדיין נשארים: קשיש, בולדוזר. סיכום ביניים: יש כאן שני נידבכים למה היפסיד בויכוח: 1 ו-6. שניהם עשויים להשלים זה את זה, אך כל אחד בניפרד מהווה תנאי מספיק להפסד בויכוח. בנוסף: 7) מולו עמד איש צעיר ממנו ב-32 שנה 8) האיש היפעיל מולו תכסיסנות משפטית, בניגוד לאופן מחשבתו השגור, המעמיק בפילוסופיה והיסטורייה. ________ 9) כך, 7 ו-8 מצטרפים ל-2, 4, 5 בהסבר מדוע היפסיד בויכוח: קשיש [חולה], שהופעל עליו בולדוזר, מול צעיר, שהיפעיל תכסיסנות משפטית. ושגם 6, היו לו סיבות מצויינות להפסיד בויכוח די נראה לי טעון בנוי לתלפיות. יש לראות לשם כך את האפקט המצרפי של כל טעוני. |
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
אכן טיעון „בנוי לתלפיות”, כנראה כמו כל הטיעונים שלך. פרט לטענות מספר 5,7 אין שום דבר הנשען על משהו. 1. בריאות לקויה – עד כמה שניתן לשפוט – לא נכון. קראתי הרבה מקורות על טוינבי ובאף אחד מהם לא הוזכרה בעיה בריאותית. 2. אתה מודה שהראיה שלך לכך ש„כל ימיו” סבל מבריאות לקויה היא זו שהוא עסק בתפקיד לא קרבי בזמן מלחמת העולם הראשונה וזאת „מטעמי בריאות”. אתה אמרת בפסקנות שהוא היה זקן וחולה ואני טוען ששיקרת. גם אתה אומר שזה לא היה מבוסס על שום ראיה סבירה. שקר פשוט. 3. בדרך כלל מספר המגיע בין 2 ל-4. אצלך לא. 4. הופעל עליו בולדוזר. איפה? מתי? לא הוא ולא תומכיו טענו זאת, ככל הידוע לי. הבולדוזר הזה נולד במוחך כעת, 46 שנים לאחר שהופעל, לטענתך. נראה שגם זה שקר, אבל אתה מוזמן להביא לכך ראיות. 5. נכון, ולא שייך לשום דבר. 6. לא הבנתי את מהות הטיעון, פרט לכך שאתה חוזר על דברים שנסתרו קודם. יש לדעת שאמירה הנסמכת על שקר היא שקרית. 7. נכון. 8. איזו תכסיסנות משפטית הפעיל הרצוג בניגוד לטוינבי? מתוך מה שקראתי מהוויכוח, טוינבי השתמש בטיעונים משפטיים שאותם הוא הוציא מהקשרם (בערך כמו שאתה מנסה לעשות לטיעונים. הוא עשה זאת בכישרון רב משלך והאמת פגעה גם בו כפי שהיא פוגעת בך). | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
הקדמה: - כדי לא לפגוע חלילה במישהוא, אוסיף שאני מבין את נטייתך כרגע לצאת לקרב בנושא, ו''להוכיח'' שדברי מופרכים. אוסיף שנראה שאינך עוסק כלל בבירור העניין, אלא קבעת זאת בפסקנות מייד מלכתחילה: ''אתה עתיד לגלות שאפשר להביס גם איש רוח [מסוג מיכאל..]. - וכך, הנושא הפך אצלך לעניין הלקוח מתחום מאבקי הכוח: ''להביס'', ''אתה עתיד לגלות'' - כפי שציינת וסמנת מייד בהתחלה את המטרה הסופית. - אלא שאין כל קשר בין סימוני המטרה שלך, בין מאוויים כאלה ואחרים שלך, ובין המציאות בעולמנו. הדברים מתנהלים במציאות ללא כל זיקה, אבוי, לרצונותינו ושאיפותינו, אלא אם כן מדובר בחילול שינויים במציאות על ידינו עצמנו, בעזרת משאבים העומדים לרשותינו. אך לא כך לגבי ארועים שארעו בעבר, כשהיית תינוק, למשל, או טרם לידתך. כאן, שאיפותיך, מאבקי ''הבסת הזולת'' וכד', הינם ללא קשר לעובדות כפי שהתרחשו בפועל. 1) עשיתי כאן הרבה מעל לדרוש: - אמרתי שהיה בעל בריאות לקוייה, - הוספתי ששמעתי על כך מספר פעמים -והעיקר, הבאתי ראייה ממשית המדברת ישירות על בריאות לקוייה. - ובנוסף, הודיתי ביושר אינטלקטואלי, שאין בידי להביא ראיות אחרות לכך כרגע, ולכן נתתי לעניין הבריאות שקלול טנטטיבי לא גבוה. -ורגע, העיקר שאין זה כלל נידבך מרכזי במערכת טעוני כפי שהוצגה כאן. - היצגתי, יש לשים לב, מערכת טעונים, כשכל נידבך מסייע למישנהו ותומך בו, לייצר אפקט מיצרפי. טרחתי גם להמחיש זאת בצורה כמעט פורמלית. - כאמור, הבחנתי, שהטקטיקה הטעונית שלך משתמשת הרבה, בהדבקת המילה ''שקר'' בווריאציות שונות לטענותי המציאות ההיסטורית ההיא והעובדות, תוך חזרה שוב ושוב על המילה הזאת. זאת טקטיקה של יחצ''ן, עלי לציין לעצמי. - כדוגמא, אתה כותב: ''אתה מודה שהראיה שלך לכך ש„כל ימיו” סבל מבריאות לקויה היא זו שהוא עסק בתפקיד לא קרבי בזמן מלחמת העולם הראשונה וזאת „מטעמי בריאות”. - הבעייה היא רק זאת, ששינית כאן בחלקלקות-מה את משמעות הציטטה שהבאתי: והרי לא היה כתוב בציטוט ''מטעמי בריאות'' (דבר היכול לכלול כל עניין הכרוך בבריאות, כגון הרכבת משקפיים, צליעה קלה, אפילו שפעת חולפת באותו זמן). אלא, ויחי ההבדל הקטן, היה כתוב שם דבר אחר לגמרי: ill healthכשההוראה הינה כאן, מצב מתמשך של בריאות לוקה, תחלואה מתמשכת. שכן אחרת היה כתוב, due to health condition - זהו היסק סביר לגמרי, והדבר מצטרף למה שכתבתי בהתחלה, בלשון שנראתה, אולי בצדק, גורפת: זקן חולה. עדיין, ניתן לומר ''קשיש בעל בריאות לקוייה'', ולו רק בשביל למנוע ממך את הספין שתפסת כאן סביב ''הבסה''. - אני מודה שביטויים מוקצנים מגרים קצת לתקוף, בשם המכובדות והסולידיות, אך שוב, אין לתחושות מכובדות דבר וחצי דבר עם העובדות כפי שהיו בפועל. 2) - ושוב, אתה תופס ספין על טריבייה - השמטתי את המספר 3 במערכת שהיצגתי, כל זאת על מנת ''לערער'' את דברי. - שים לב שוב - הבאתי ראייה על בריאות לקוייה, בניגוד לכותבים אחרים שכותבים דבר-מה בפסקנות, וכשאני שואלם בתמימות, הביאו ראייה כלשהי - שתיקה. שום ראייה ואף לא בדל ראייה. - וגם עשיתי משהו נוסף - נתתי לכך שיקלול נמוך. כך עושה מדען, סליחה על ציון עובדה מתחום הפרקטיקה של מחקר (אין כאן עניין של השתבחות אישית, אני מציין עובדה). 3) - אשר לעניין ''הבולדוזר'', דומני שאשד עצמו מציין במאמרו (לא טרחתי לקרוא שוב) שהיתה כלפי טוינבי מתקפה בעיתונות בנושא טענותיו על ''הפרקטיקה הנאצית של ישראל'' וכיוצא באלה. ואם אשד אינו מציין זאת, זהו דבר ידוע (ואל תתפוס שוב ספין סביב משפטי שזה דבר ידוע, כל קורא סביר מבין לפחות את כוונתי בדברי אלה). - ואשד גם מזכיר שחוקרים אחרים מזערו את חשיבות עבודותיו. ניתן פשוט לצרף אחד לאחד, ולהגיע להיסקים סבירים. - אך השיטה שלך נקוטה מאד בתועמלנות הישראלית או בתועמלנות הימין בחלקו (גם בתועמלנות השמאל) והיא קרוייה פרגמנטצייה - פרור עניין כולל לרכיבי רכיבים זעירים. זאת כשסביב כל רכיב כזה מציפים אותך בטילי טילים של פילפול ניפתל ותרצנות, תוך שימוש בטקטיקות יחצניות שונות, היוצרות תחושה של ערעור. - והרי שוב - סימנת כאן מטרה מלכתחילה: ''אשמיט את הקרקע מתחת לטענותיך'' קבעת בביטחה ויוהרה. אלא שאיפוא כאן הברור, המחקר, התפיסה המיצרפית? - עוורון כל שהוא, למשל בראיית המערכת המיצרפית, עוורון לראות דבר מה, גם היתממות, כל אלה אינם מקור ידע, אלא הצהרת בורות (מרצון ועקב שאיפה לא לראות, או מסיבות אחרות, כגון - - בורות, היעדר יכולת לראות את התמונה הרחבה עקב מחסור בידע בנושא). - וכך, אלו הם מאבות הפרגמנטצייה, אם לא לדבר על המניפולצייה התעמולתית, הספינים, הטכניקות של ערור רושם impression formation - נושא הנחקר בפסיכולוגיה חברתית). _____________ לסיכום: - כל דבר ועניין, ניתן לקשור סביבו גלי גלים של משפטים, תוך תרצנות, תוך התפלפלות, תוך סירבול הנושא, תוך שימוש בספינים ובמילות מפתח החוזרות ונישנות כגון ''שקר, שקרן''. לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם בירור היסטורי או מדעי. לא אתן יד לפארסה הזאת על ידי השתתפותי. - אחרי הכל, כשמישהו פותח בסירבול עניין מסויים, כשהתרצנות והפילפול פורסים כנפיים, אחרי הכל, נישארים במצב כזה שני דברים לפנות אליהם: א) מבחן השכל הישר של כל אדם סביר (שאינו בעל עניין ומגמתיות א-פריורי בנושא) ב) האלגנטיות והחסכנות של המבנה הטעוני. כושר ההסבר של התזה או מערכת האמירות. ג) ניתן להוסיף גם את ג': השתלבות וקונסיסטנטיות עם תהליכים ומגמות היסטוריות ידועות, או קבילות על ידי רבים. זהו אם כן, בשלב זה צריך לשים גג לדיון. את שלי אמרתי. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
לא כל אחד שעושה רוח הוא איש-רוח. 1. אמרת שהיה בעל בריאות לקויה („זקן וחולה” היה הניסוח שלך). כששאלתי מהי האסמכתא לכך, הבאת משפט שאומר שבגיל צעיר היתה לו בעיה כלשהי. בהמשך הודית שזו האסמכתא היחידה שמצאת. מכאן ש„זקן וחולה” הוא שקר. חד וחלק. בטרמינולוגיה שלך זהו „יושר אינטלקטואלי”. 2. השמטת המספר 3 מצידך היתה נתון שהבאתי. לא ניתחתי אותו ולא ניפחתי את העניין כפי שאתה עושה כרגע. 3. הראיה בעניין הבולדוזר היא „דומני...(לא טרחתי לקרוא שוב)” אני אמתין עד שתקרא כדי שתוכל להשלים את הטיעון. ויכוח אקדמי בו פלוני טוען שמישהו טועה אינו „מתקפת בולדוזרים”, אלא אם הטיעון המקורי נראה לך טוב ואז הוא קדוש ואסור לגעת בו. בסיום הדברים שלך אתה אומר ש„כל אדם סביר” ישתכנע ממבנה הטיעון שלך. בינתיים אין כאן אף אדם כזה (כנראה משום שהם אחוזי בעתה מפני הבולדוזרים שבאמתחתי). | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
אגב, אתה כותב: ''2. השמטת המספר 3 מצידך היתה נתון שהבאתי. לא ניתחתי אותו ולא ניפחתי את העניין כפי שאתה עושה כרגע.'' אבל בכ''ז נישאלת השאלה למה טרחת לציין זאת. הרי יש כמות גדולה מאד של נתונים במה שכתבתי בפתיל הזה (כל מילה למשל היא ''נתון'' ויש מילים רבות מאד. ואם כן, מדוע בחרת דווקא ב''נתון'' הזה? אילו חפצת לתקן שגיאה כלשהיא שלי, הרי 1) שהיא כבר נעשתה ו-2) יש שגיאות כתיב והשמטה אחרות בטקסט שלי. אז למה דווקא ב''נתון'' הזה בחרת? לא ספין? טוב, אולי רק ספינון... | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
אתה היית המורה של טוינבי או להיפך? | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מבלי להיות אנטישמי.זאת אחת הבעיות של השמאל במערב ושל משרתיו המקומיים : הסמול הלבן.ומאחר והאוליגרכיה הסמולנית הלבנה שולטת בישראל ללא מצרים,לא פלא שישראל מדרדרת כלכך. איזה תכלית בדיוק יש לבריטניה? להשמיד את כל מי שאיננו בעל מראה ארי? לשעבד את כל האנושות ולבזוז אותה? איזו תכלית יש לכל המדינות הערביות שהקימו בריטניה וצרפת,כגון : ירדן,סוריה,לבנון,לוב,עיראק,איראן,כווית,סעודיה.....? | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
קוראים יקרים, בפרט אלה שהעירו הערות לא חביבות לאוזן: עליכם להבדיל בין תמונת מצב החותרות לראליזם, ובין מצגי מציאות, בשרות אינטרס, הנעמת הזמן ויפוי המציאות, ערור היצר לסנסצייה, או עניין אחר מכל סוג ועוד. כך למשל, איני אומר שד''ר יעקב הרצוג לא היה אדם מסור, ואיש תרבות (''ניבער'', היה ביטוי חפוז מעט, אני מסכים, אך הביטוי כוון למישור עליו נסב הדיון: היסטורייה ופילוסופיה). כשליח המדינה היה מסור מאד, עד פנאטיות, לציונות, ואיני אומר זאת לשלילה, אלא לתאור מצב. הוא היה גם משפטן טוב, והיה לפניו גם חומר שהכינו תועמלנים ואנשים ששקדו בעניין. איני אומר זאת לשלול או לחייב, אלא נותן תמונת מצב, המבוססת על ידע, ניסיון, מיומנות ומומחיות. עליכם לעשות כאן הבחנה בין שני דברים: מצג המציאות בשרות עניין כלשהו, מול תמונת מצב של המציאות. טיבעי הדבר שקבוצה אנושית, כל קבוצה, מגבשת דרכי הצגה של דברים, באופן התואם את האינטרס שלה ואת ערכיה. ''מצג העניין'' מהסוג הזה, הוא מוצר עובר-לסוחר בין חברי הקבוצה (למטרת טיפוח מוטיבצייה ועידוד מורל, והזכרה תכופה של רוח היסודות והעיקרים) אך בעיקר נועד לצרכי ''ייצוא'' להעלות את קרנה של הקבוצה כלפי חוץ. הדבר כרוך בקבלת כבוד ומעמד, ובטובין מסוג כסף, תמיכה וסיוע, החלצות לעזרת הקבוצה, טיפוח האינטרסים שלה ועוד. כל למשל, שגריר ישראל באו''מ בשנות ה-50 אבא אבן נשא נאום ניפלא באו''ם, בהגנה על פעולת תגמול עקובה מדם, שהוא וחברי ממשלה אחרים התנגדו לה בכל דרך, וסברו שהיתה זו שגיאה נוראה. לאחר מכן ניגשו אותם שרים, ואמרו, שמע, שיכנעת אותנו, ואבא אבן נאנח ואמר, אילו רק הייתי מאמין בדברים הללו. איני עוסק בזאת כאן, גם לא כמעט בסמול טוק, וכד'. אלא לרוב במתן תמונות מצב. הדברים עשויים להדהד לא נעימים לאוזן, אני מסכים. לכולנו אשליות, פנטזיות, דברים שהתעמולה הממסדית והתעמולה של בני חוגנו נטעו בנו עמוק, ואז דברי מצלצלים לא ממש כמוזיקה עריבה. כן, זה לא תמיד מוצרט. אבל אני משתדל לדייק, לטוב ולרע. כך, באשר להערכתי את עניין תבוסתו של טוינבי בויכוח ב-1961, וכך גם בנושא הערכתי, מדוע חזר בו מהציונות בשנות ה-50, וזאת כנוצרי ותאוסוף הנאמן עם עצמו. הנקודה היא שאתם יכולים להתרגז, לחלוק עלי וכד', אלא שלא תשמעו דברים כאלה כמעט בשום מקום אחר במרחב המדייה הישראלית. הדברים מבוססים על מומחיות, ידע, ניסיון וחשיבה שטופחו שנים. רצונכם, אימרו שאין אלה דברים תקפים והם שווים כקליפת השום. אלא שקוראים רבים כתבו לי, כשקראו את מאמרי השונים, בפרט ב''מחלקה ראשונה'' ובאתרי האישי, שהם מקבלים במאמרי דברים שאינם מקבלים בשום מקום אחר בעיתונות העיברית, אחרים כתבו לי, שקריאת מאמרי דעות בעיתונות לאחר קריאת מאמר שלי זה כמו ללעוס קש. בעקבות מאמרי על הנשיא קצב למשל http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=1... שנתתי קישור לו בטוק בק ב''הארץ'', כתבו מגיבים (וותיקים) רבים פנייה פומבית למערכת הארץ, על כך שיש לתת לי במה שם, שכן דבר מסוג זה אין כמעט בעיתונות. זוכרני את מבוכת העיתונאי הקובע במערכת ועצבנותו, עת שלחתי לו את המאמר לפירסום, ואת דחייתו הדחוקה אותי, בשיחה טלפונית, בקול צרוד, באמירה שהמאמר כבר פורסם באתר שלי, וזה בניגוד למדיניות העיתון לפרסם שוב. קוראים יקרים, אני אדם חי, בשר ודם, לעיתים יצרי, לעיתים מנגח, שונא לעיתים, מתפלמס בלהט, יש לי גם אמירות זעם נוקבות ואף מוקצנות לרגע, אך עיקר הערך של חלק גדול ממאמרי ורשימותי זה מתן תמונת מצב מדוייקת. מהטעם הזה, קוראים אותי לא מעטים מקובעי המדיניות בישראל, או עוזריהם, קוראים אותי במערכת הביטחון, קוראים אותי עיתונאים רבים, שחלקם גם אמרו לי זאת בפגישה אקראית ברחוב. הנקודה היא: קודם קבל תמונת מצג נכונה, קבל רעיונות חדשים וקולעים, ואז, אם יש לך עמדה בעיתון, כתוב כרצונך בהתבסס על החומר הזה, ודברים אחרים כמובן. כך גם לגבי קובעי מדיניות, קודם דע את הדברים לאשורם, קבל רעיונות פוריים ואחר הצג את הדברים לעם כרצונך, או פעל כך וכך. אלא שמהטעם הזה, קיים גם רצון שלא אומר את הדברים, חלקם מאד לא נוחים לשמוע, לעם בישראל בתפוצה נירחבת, אלא רק שאכתוב באתרי האישי, כך שרק קומץ, עיתונאים, עוזרי שרים וכד', יוכלו לקרוא זאת. אולי מהטעם הזה היתה הדרה שלי מצד במות שהקובעים בהם חשו היטב לאן הרוח נושבת: שיכתוב רק באתרו, ואז החומר יהיה זמין רק לנו, אומרים גם חברי קליקה, ואחר עושים פלגיאט מקוצר, תוך התאמה למגמותיהם האישיות והכלליות. אבל אני אומר דבר-מה שאמר רבשקה, שר הצבא הבבלי למלך צדקיהו, כאשר נשא דברו אל העם בירושלים בעיברית צחה, ואמר להם שאם יתנו את נפשם בעבור השררה בירושלים, יאלצו ''לאכול את חראיהם'' עד מהרה (זו הפעם הראשונה אגב, שמופיע בעברית הביטוי ''אכל חרא'', מלפני 2600 שנה). המלך צדקיהו צועק לרבשקה: דבר ארמית, כי שומע עבדיך, ואל תדבר יהודית באזני העם אשר על החומה'' (אני מצטט מהזכרון). ואז רבשקה עונה לו, וכי אליך אני מדבר? אני מדבר אל העם... אז זהו ועם קוראי הסליחה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
[לאחר תיקונים. איכפת לי שקוראי יקבלו תוכן תקין ותקף] קוראים יקרים, בפרט אלה שהעירו הערות לא ממש חביבות לאוזן, לאחרונה, ברשימותי כתגובה למאמר הבא: ארנולד טוינבי - היסטוריון עולמי נגד מדינת ישראל דיון 4320 קוראים יקרים, עליכם להבדיל בין תמונות מצב החותרות לראליזם, ובין מצגי מציאות, בשרות אינטרס, הנעמת הזמן ויפוי המציאות, ערור היצר לסנסצייה, או עניין אחר מכל סוג ועוד. כך למשל, ברשימותי כתגובה למאמר אודות ארנולד טוינבי, איני אומר שד''ר יעקב הרצוג (בויכוחו הפומבי המפורסם ב-1961 עם טוינבי) לא היה אדם מסור, ואיש תרבות (''ניבער'', היה ביטוי חפוז מעט, אני מסכים, אך הביטוי כוון למישור עליו נסב הדיון: היסטורייה ופילוסופיה). כשליח המדינה היה מסור מאד, עד פנאטיות, לציונות, ואיני אומר זאת לשלילה, אלא לתאור מצב. הוא היה גם משפטן טוב, והיה לפניו גם חומר שהכינו תועמלנים ואנשים ששקדו בעניין. איני אומר זאת לשלול או לחייב, אלא נותן תמונת מצב, המבוססת על ידע, ניסיון, מיומנות ומומחיות. עליכם לעשות כאן הבחנה בין שני דברים: מצג המציאות בשרות עניין כלשהו, מול תמונת מצב של המציאות. טיבעי הדבר שקבוצה אנושית, כל קבוצה, מגבשת דרכי הצגה של דברים, באופן התואם את האינטרס שלה ואת ערכיה. ''מצג העניין'' מהסוג הזה, הוא מוצר עובר-לסוחר בין חברי הקבוצה (למטרת טיפוח מוטיבצייה ועידוד מורל, והזכרה תכופה של רוח היסודות והעיקרים) אך בעיקר נועד לצרכי ''ייצוא'' להעלות את קרנה של הקבוצה כלפי חוץ. הדבר כרוך בקבלת כבוד ומעמד, ובטובין מסוג כסף, תמיכה וסיוע, החלצות לעזרת הקבוצה, טיפוח האינטרסים שלה ועוד. כל למשל, שגריר ישראל באו''מ בשנות ה-50 אבא אבן נשא נאום ניפלא באו''ם, בהגנה על פעולת תגמול עקובה מדם, שהוא וחברי ממשלה אחרים התנגדו לה בכל דרך, וסברו שהיתה זו שגיאה נוראה. לאחר מכן ניגשו אותם שרים, ואמרו, שמע, שיכנעת אותנו, ואבא אבן נאנח ואמר, אילו רק הייתי מאמין בדברים הללו. איני עוסק בזאת כאן, גם לא כמעט בסמול טוק, וכד'. אלא לרוב במתן תמונות מצב. הדברים עשויים להדהד לא נעימים לאוזן, אני מסכים. לכולנו אשליות, פנטזיות, דברים שהתעמולה הממסדית והתעמולה של בני חוגנו נטעו בנו עמוק, ואז דברי מצלצלים לא ממש כמוזיקה עריבה. כן, זה לא תמיד מוצרט. אבל אני משתדל לדייק, לטוב ולרע. כך, באשר להערכתי את עניין תבוסתו של טוינבי בויכוח ב-1961, וכך גם בנושא הערכתי, מדוע חזר בו מהציונות בשנות ה-50, וזאת כנוצרי ותאוסוף הנאמן עם עצמו. הנקודה היא שאתם יכולים להתרגז, לחלוק עלי וכד', אלא שלא תשמעו דברים כאלה כמעט בשום מקום אחר במרחב המדייה הישראלית. הדברים מבוססים על מומחיות, ידע, ניסיון וחשיבה שטופחו שנים. רצונכם, אימרו שאין אלה דברים תקפים והם שווים כקליפת השום. אלא שקוראים רבים כתבו לי, כשקראו את מאמרי השונים, בפרט ב''מחלקה ראשונה'' NFCובאתרי האישי, שהם מקבלים במאמרי דברים שאינם מקבלים בשום מקום אחר בעיתונות העיברית, אחרים כתבו לי, שקריאת מאמרי דעות בעיתונות לאחר קריאת מאמר שלי זה כמו ללעוס קש. בעקבות מאמרי על הנשיא קצב למשל שנתתי קישור לו בטוקבק ב''הארץ'', כתבו מגיבים (וותיקים) רבים פנייה פומבית למערכת הארץ, על כך שיש לתת לי במה שם, שכן דבר קולע וממצה מסוג זה - המביא גם את ההקשר הרחב - אין כמעט בעיתונות. זוכרני את מבוכת העיתונאי הקובע במערכת ועצבנותו, עת שלחתי לו את המאמר לפירסום, ואת דחייתו הדחוקה אותי, בשיחה טלפונית, בקול צרוד, באמירה שהמאמר כבר פורסם באתר שלי, וזה בניגוד למדיניות העיתון לפרסם שוב. קוראים יקרים, אני אדם חי, בשר ודם, לעיתים יצרי, לעיתים מנגח, שונא לעיתים, מתפלמס בלהט, יש לי גם אמירות זעם נוקבות ואף מוקצנות לרגע, אך עיקר הערך של חלק גדול ממאמרי ורשימותי זה מתן תמונת מצב מדוייקת. מהטעם הזה, קוראים אותי לא מעטים מקובעי המדיניות בישראל, או עוזריהם, קוראים אותי במערכת הביטחון, קוראים אותי עיתונאים רבים, שחלקם גם אמרו לי זאת בפגישה אקראית ברחוב. הנקודה היא: קודם קבל תמונת מצב נכונה, קבל רעיונות חדשים וקולעים, ואז, אם יש לך עמדה בעיתון, כתוב כרצונך בהתבסס על החומר הזה, ודברים אחרים כמובן. כך גם לגבי קובעי מדיניות, קודם דע את הדברים לאשורם, קבל רעיונות פוריים ואחר הצג את הדברים לעם כרצונך, או פעל כך וכך. אלא שמאותה סיבה ממש, קיים גם רצון שלא אומר את הדברים, חלקם מאד לא נוחים לשמוע, לעם בישראל בתפוצה נירחבת, אלא רק שאכתוב באתרי האישי, כך שרק קומץ, עיתונאים, עוזרי שרים וכד', יוכלו לקרוא זאת. אולי מהטעם הזה היתה הדרה שלי מצד במות שהקובעים בהם חשו היטב לאן הרוח נושבת: שיכתוב רק באתרו, ואז החומר יהיה זמין רק לנו, אומרים גם חברי קליקה, ואחר עושים פלגיאט מקוצר, תוך התאמה למגמותיהם האישיות והכלליות. אבל אני אומר דבר-מה בדומה למה שאמר רבשקה, שר הצבא של סנחריב מלך אשור כלפי מלך יהודה, חזקיה בן אחז, כאשר נשא דברו אל העם בירושלים (שצר עליה עם צבא כבד) בעיברית צחה, ואמר (כלפי המלך) ''על מי בטחת כי מרדת בי?..על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים?... ואתה התערב נא את אדוני את מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם''... ואל העם הוא קרא, ''כה אמר המלך, אל ישא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם מידו.. אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר מלך אשור, עשו איתי ברכה וצאו אלי ואיכלו איש גפנו ואיש תאנתו..וחיו ולא תמותו''... שלושת אנשי המלך צועקים בבעתה לרבשקה, ''דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואל תדבר עימנו יהודית באזני העם אשר על החומה''... ורבשקה צועק בחזרה בזו הלשון: ''העל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר את הדברים האלה? הלוא על האנשים היושבים על החומה לאכול את חוריהם ולשתות את שיניהם''...(זו הפעם הראשונה אגב, שמופיע בעברית צאצאו הקדום של ביטוי העגה המודרני ''אכל חרא'', מלפני 2600 שנה). אז זהו להיום, ועם קוראי הסליחה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
שמופיע בעברית *אביו* הקדום של ביטוי העגה המודרני ''אכל חרא'', מלפני *2750 שנה). | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
תשובה לדברי יובל רבינוביץ: ברור וחקירה מול סמון מטרות מראש, ספינים, תרצנות, התעלמות מדברי ופרגמנטצייה. הקדמה: - כדי לא לפגוע חלילה במישהוא, אוסיף שאני מבין את נטייתך כרגע לצאת לקרב בנושא, ו''להוכיח'' שדברי מופרכים. אוסיף שנראה שאינך עוסק כלל בבירור העניין, אלא קבעת זאת בפסקנות מייד מלכתחילה: ''אתה עתיד לגלות שאפשר להביס גם איש רוח [מסוג מיכאל..]''. - וכך, הנושא הפך אצלך לעניין הלקוח מתחום מאבקי הכוח: ''להביס'', ''אתה עתיד לגלות'' - כפי שציינת וסמנת מייד בהתחלה את המטרה הסופית. - אלא שאין כל קשר בין סימוני המטרה שלך, בין מאוויים כאלה ואחרים שלך, ובין המציאות בעולמנו. הדברים מתנהלים במציאות ללא כל זיקה, אבוי, לרצונותינו ושאיפותינו, אלא אם כן מדובר בחילול שינויים במציאות על ידינו עצמנו, בעזרת משאבים העומדים לרשותינו. אך לא כך לגבי ארועים שארעו בעבר, כשהיית תינוק, למשל, או טרם לידתך. כאן, שאיפותיך, מאבקי ''הבסת הזולת'' וכד', הינם ללא קשר לעובדות כפי שהתרחשו בפועל. 1) עשיתי כאן הרבה מעל לדרוש: - אמרתי שהיה בעל בריאות לקוייה, - הוספתי ששמעתי על כך מספר פעמים -והעיקר, הבאתי ראייה ממשית המדברת ישירות על בריאות לקוייה. - ובנוסף, הודיתי ביושר אינטלקטואלי, שאין בידי להביא ראיות אחרות לכך כרגע, ולכן נתתי לעניין הבריאות שקלול טנטטיבי לא גבוה. -ורגע, העיקר שאין זה כלל נידבך מרכזי במערכת טעוני כפי שהוצגה כאן. - היצגתי, יש לשים לב, מערכת טעונים, כשכל נידבך מסייע למישנהו ותומך בו, לייצר אפקט מיצרפי. טרחתי גם להמחיש זאת בצורה כמעט פורמלית. - כאמור, הבחנתי, שהטקטיקה הטעונית שלך משתמשת הרבה, בהדבקת המילה ''שקר'' בווריאציות שונות לטענותי אודות המציאות ההיסטורית ההיא והעובדות, תוך חזרה שוב ושוב על המילה הזאת. זאת טקטיקה של יחצ''ן, עלי לציין לעצמי. - כדוגמא, אתה כותב: ''אתה מודה שהראיה שלך לכך ש„כל ימיו” סבל מבריאות לקויה היא זו שהוא עסק בתפקיד לא קרבי בזמן מלחמת העולם הראשונה וזאת „מטעמי בריאות”. - הבעייה היא רק זאת, ששינית כאן בחלקלקות-מה את משמעות הציטטה שהבאתי: והרי לא היה כתוב בציטוט ''מטעמי בריאות'' (דבר היכול לכלול כל עניין הכרוך בבריאות, כגון הרכבת משקפיים, צליעה קלה, אפילו שפעת חולפת באותו זמן). אלא, ויחי ההבדל הקטן, היה כתוב שם דבר אחר לגמרי: ill health כשההוראה הינה כאן, מצב מתמשך של בריאות לוקה, תחלואה מתמשכת. שכן אחרת היה כתוב, due to health condition אביא שוב את הציטוט: Toynbee (1889-1975) established for himself a reputation as a noted historian with a background in Hellenic and Byzantine affairs following his education at Oxford University. In spite of a willingness, even an enthusiasm, to undergo active service upon the outbreak of war in August 1914 he was prevented from doing so by ongoing ill health. - יש כאן עוד נקודה חשובה שאפשר לדלות מהקטע המרוכז הזה: טוינבי רצה מאד להיות בשרות פעיל. למרות זאת, מנעו זאת ממנו. אילו היתה כאן בעייה בריאותית לא משמעותית, ניתן היה בסבירות גבוהה לעקוף זאת. הרי היה גם מדובר במשפחה מכובדת ובעלת שם מהשמנא וסלטא הבריטית, שבניה משרתים בתפקידי קצינים. אילו היה כאן דבר קטן, ניתן היה לומר: וכי זה מה שימנע מבן משפחתנו למלא תפקיד אקטיבי, כמקובל בשכבה שלנו? (ואחזור לנושא למטה, תחת סעיף: התעלמותך ממידע רלוונטי ותקף)- ובכן, מדובר בהיסק סביר לגמרי, והדבר מצטרף למה שכתבתי בהתחלה, בלשון שנראתה, אולי בצדק, גורפת: זקן חולה. עדיין, ניתן לומר ''קשיש בעל בריאות לקוייה'', ולו רק בשביל למנוע ממך את הספין שתפסת כאן סביב ''הבסה''. - אני מודה שביטויים מוקצנים מגרים קצת לתקוף, בשם המכובדות והסולידיות, אך שוב, אין לתחושות מכובדות דבר וחצי דבר עם העובדות כפי שהיו בפועל. 2) - ושוב, אתה תופס ספין על טריבייה - השמטתי את המספר 3 במערכת שהיצגתי, כל זאת על מנת ''לערער'' את דברי. - שים לב שוב - הבאתי ראייה על בריאות לקוייה, בניגוד לכותבים אחרים שכותבים דבר-מה בפסקנות, וכשאני שואלם בתמימות, הביאו ראייה כלשהי - שתיקה. שום ראייה ואף לא בדל ראייה. - וגם עשיתי משהו נוסף - נתתי לכך שיקלול נמוך. כך עושה מדען, סליחה על ציון עובדה מתחום הפרקטיקה של מחקר (אין כאן עניין של השתבחות אישית, אני מציין עובדה). 3) - אשר לעניין ''הבולדוזר'', דומני שאשד עצמו מציין במאמרו (לא טרחתי לקרוא שוב) שהיתה כלפי טוינבי מתקפה בעיתונות בנושא טענותיו על ''הפרקטיקה הנאצית של ישראל'' וכיוצא באלה (אגב, גם פרופ' ליבוביץ אמר אותם מילים בדיוק, יודונאצים, ולא זכה לתגובות כה זועקות חמס). ____ וכאן, במאמר מוסגר, אביא קטע נוסף מדברי, שהתעלמת ממנו: הרצוג, משפטן צעיר ומלוטש מול אינטלקטואל קשיש שסבל מבריאות לקוייה: בתקופה שהיה נגדו מסע אימים של הכפשה, וכל זאת על שגינה פשעי מלחמה, בשלב ההכחשה, בשנות ה-50 , כשהיום גם מפקדי חטיבת הראל בני ה-80 מודים בהם והדברים נחשפו בשנים האחרונות (ידוע שלא היה רק טבח יחיד בדיר יסין), והדבר כיום אינו עוד מוכחש אלא ידע כללי. ההיגיון אומר שטוינבי גם נתן קצת להרצוג לנצח, אל מנת להפגין שהוא חוזר בו. מדובר כאן באיש רוח זקן ולא בגלדיאטור או מתאבד שיעי. ___ ואם אשד אינו מציין זאת, זהו דבר ידוע (ואל תתפוס שוב ספין סביב משפטי שזה דבר ידוע, כל קורא סביר מבין לפחות את כוונתי בדברי אלה). - ואשד גם מזכיר שחוקרים אחרים מזערו את חשיבות עבודותיו. ניתן פשוט לצרף אחד לאחד, ולהגיע להיסקים סבירים. - אך השיטה שלך נקוטה מאד בתועמלנות הישראלית או בתועמלנות הימין בחלקו (גם בתועמלנות השמאל) והיא קרוייה פרגמנטצייה - פרור עניין כולל לרכיבי רכיבים זעירים. זאת כשסביב כל רכיב כזה מציפים אותך בטילי טילים של פילפול ניפתל ותרצנות, תוך שימוש בטקטיקות יחצניות שונות, היוצרות תחושה של ערעור. - והרי שוב - סימנת כאן מטרה מלכתחילה: ''אשמיט את הקרקע מתחת לטענותיך'' קבעת בביטחה ויוהרה. אלא שאיפוא כאן הברור, המחקר, התפיסה המיצרפית? - עוורון כל שהוא, למשל בראיית המערכת המיצרפית, עוורון לראות דבר מה, גם היתממות, כל אלה אינם מקור ידע, אלא הצהרת בורות (מרצון ועקב שאיפה לא לראות, או מסיבות אחרות, כגון - - בורות, היעדר יכולת לראות את התמונה הרחבה עקב מחסור בידע בנושא). - וכך, אלו הם מאבות הפרגמנטצייה, אם לא לדבר על המניפולצייה התעמולתית, הספינים, הטכניקות של ערור רושם (impression formation - נושא הנחקר בפסיכולוגיה חברתית). _____________ לסיכום: - כל דבר ועניין, ניתן לקשור סביבו גלי גלים של משפטים, תוך תרצנות, תוך התפלפלות, תוך סירבול הנושא, תוך התעלמות מוחלטת מדברים רלוונטיים ותקפים שטען בן הפלוגתא קודם לכן, תוך הסתמכות על זכרונו הקצר של השומע, כשקיים כביכול רק רגע ההוה, בו מטשטשים ומשכיחים דברים שניטענו בעבר, בעזרת ספינים שונים. ותוך שימוש בספינים ובמילות מפתח החוזרות ונישנות כגון ''שקר, שקרן''. לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם בירור היסטורי או מדעי. לא אתן יד לפארסה הזאת על ידי השתתפותי. - אחרי הכל, כשמישהו פותח בסירבול עניין מסויים, כשהתרצנות והפילפול פורסים כנפיים, אחרי הכל, נישארים במצב כזה שני דברים לפנות אליהם: א) מבחן השכל הישר של כל אדם סביר (שאינו בעל עניין ומגמתיות א-פריורי בנושא) ב) האלגנטיות והחסכנות של המבנה הטעוני. כושר ההסבר של התזה או מערכת האמירות. ג) ניתן להוסיף גם את ג': השתלבות וקונסיסטנטיות עם תהליכים ומגמות היסטוריות ידועות, או קבילות על ידי רבים. זהו אם כן, בשלב זה צריך לשים גג לדיון. את שלי אמרתי. __________________________________ נ.ב: טקטיקה אחרת שלך היה התעלמות מדברים שכבר כתבתי, תוך הסתמכות על זכרונו הקצר של קורא אינטרנט ממוצע. כאמור, התעלמות מדברים רלוונטיים ובעלי תוקף כלשהו, כמו כל סוג של בורות בנקודה ספציפית, אינה מקור אישוש וחיזוק לדבריך. אביא זאת שוב: Toynbee (1889-1975) established for himself a reputation as a noted historian with a background in Hellenic and Byzantine affairs following his education at Oxford University. In spite of a willingness, even an enthusiasm, to undergo active service upon the outbreak of war in August 1914 he was prevented from doing so by ongoing ill health. והנה מה שכבר כתבתי:א' - ד''ר הרצוג היה בן 40 אז וטוינבי בן 72 הפרש של 32 שנה. הרצוג נפטר בגיל 51 , כך שמשפטך ''יריבו הצעיר נפטר כמה שנים לפניו'' הוא קצת, נו, גניבת הדעת, שהרי מדובר במוות שלא כשגור. - אם פוסלים מישהוא לשרות צבאי בגיל 25 מטעמי בריאות לקוייה, אין זה בגלל שפעת או משהו רגעי אחר, אתה הראשון לדעת זאת. מדובר במשהוא העשוי להיות בעייה תפקודית כלשהי, ומכל מקום, עניין מתמשך. - התיישנות הגוף לאחר כך וכך שנים, אינה כמו התיישנות עבירות פליליות מסויימות, בעיות גופניות נוטות להתמיד, קל וחומר אם נכחו לא בגיל העשרה (קיימת למשל החלמה ספונטנית מליקויים בגיל צעיר, כגון היפראקטיביות ADHD), אלא בגיל 25 . - דומני ששוב אתה מעט מטעה: בעייה רפואית שקיימת בגיל הזיקנה, לא חייבת היתה לנכוח כמובן בגיל הצעירות, אך ההפך הרבה יותר סביר, ליקוי בריאותי בגיל 25 ממשיך תכופות לכל החיים. דומני שמן הידועות הוא שטוינבי סבל מבריאות לקוייה, שמעתי זאת מספר פעמים, אולי סכרת או משהוא אחר, הגם שהאריך ימים. בשעת לחץ, הבעייה עשוייה לשבש יכולת מחשבתית מורכבת. ב' ועוד טעון שהתעלמת ממנו, בעיקר ממבנהו המצרפי: אשד, דומה שאתה יודע היטב שהוא ''שינה'' את דעותיו שכן ראה את העוצמה האדירה המופנית כנגדו, תוך ניסיון להשחירו עד כלות, להציגו כאנטישמי ארסי, לנאץ אותו, ולמעשה לקצר את ימיו ולהשכיח את כתביו. החל כנגדו אז גל ענק בעיתונות ובבמות מקצועיות [כאשר היסטוריונים דרג ב' עלובי נפש שאפו להתבלט על חשבון ''הפרכת'' כתביו, והציונות רתמה זאת לשרות תעמולתה, היו קרנות ''מחקר'' נדיבות שצצו להן מאי- שם] החל אז גל ענק של תועמלנות ארסית מכל עבר, בחסות הציונים ונושאי דברם בארה''ב ובמערב. קוראים לכך כאן בישראל, ליבת הציונות, כאשר ההמונים יודעים היטב בתבונה מפוקחת במה המדובר כאן: ''להפעיל כנגד מישהוא בולדוזר'' (אגב, גם פרופ' ליבוביץ אמר משהו שמהדהד דומה, יודונאצים, ולא זכה לתגובות כה זועקות חמס). ג' הרצוג, משפטן צעיר ומלוטש מול אינטלקטואל קשיש שסבל מבריאות לקוייה: בתקופה שהיה נגדו מסע אימים של הכפשה, וכל זאת על שגינה פשעי מלחמה, בשלב ההכחשה, בשנות ה-50 , כשהיום גם מפקדי חטיבת הראל בני ה-80 מודים בהם והדברים נחשפו בשנים האחרונות (ידוע שלא היה רק טבח יחיד בדיר יסין), והדבר כיום אינו עוד מוכחש אלא ידע כללי. היגיון אומר שטוינבי גם נתן קצת להרצוג לנצח, אל מנת להפגין שהוא חוזר בו. מדובר כאן באיש רוח זקן ולא בגלדיאטור או מתאבד שיעי. לסיכום: - כל דבר ועניין, ניתן לקשור סביבו גלי גלים של משפטים, תוך תרצנות, תוך התפלפלות, תוך סירבול הנושא, תוך התעלמות מוחלטת מדברים רלוונטיים ותקפים שטען בן הפלוגתא קודם לכן, תוך הסתמכות על זכרונו הקצר של השומע, כשקיים כביכול רק רגע ההוה, בו מטשטשים ומשכיחים דברים שניטענו בעבר, בעזרת ספינים שונים. ותוך שימוש בספינים ובמילות מפתח החוזרות ונישנות כגון ''שקר, שקרן''. לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם בירור היסטורי או מדעי. לא אתן יד לפארסה הזאת על ידי השתתפותי. - אחרי הכל, כשמישהו פותח בסירבול עניין מסויים, כשהתרצנות והפילפול פורסים כנפיים, אחרי הכל, נישארים במצב כזה שני דברים לפנות אליהם: א) מבחן השכל הישר של כל אדם סביר (שאינו בעל עניין ומגמתיות א-פריורי בנושא) ב) האלגנטיות והחסכנות של המבנה הטעוני. כושר ההסבר של התזה או מערכת האמירות. ג) ניתן להוסיף גם את ג': השתלבות וקונסיסטנטיות עם תהליכים ומגמות היסטוריות ידועות, או קבילות על ידי רבים. זהו אם כן, בשלב זה צריך לשים גג לדיון. את שלי אמרתי. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
רק אל תעתיק שוב את כל המאמר. התייחסתי לנקודות שהעלית בתגובה 98765, ואז העתקת פשוט קטע גדול יותר והצגת אותו שוב. אנסה שלב אחרי שלב. האם טוינבי היה חולה בזמן הוויכוח? אם כן, באיזו מחלה ומה האסמכתא לכך? | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
למיכאל ממהני על שאתה מזכיר את עניין הטבח בטבח בדיר יסין . האם לא היה זה ידידך אורי מילשטיין שפירסם כעת ספר מחקר מקיף שבו הוא מראה בעקבות מחקר מפורט וראיונות מקיפים ביותר שלא היה שום טבח בדיר יסין זאת הייתה עלילה. אם אתה טוען שהיה טבח בדיר יסין אז אתה מכחיש את כל חממצאיו . אז תחליט :היה או לא היה טבח בדיר יסין ? | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מיכאל שרון 7 מרץ ערך ההפתעה של השיפלות הנקודה החשובה כאן היא לא תמיד עצם הטבח, כמו השיפלות חסרת הפשר והמעוותת שבעריכתו. לשפלות זאת, בניגוד לשכל הישר, לעיתים בניגוד להבטחות והתחייבויות מפורשות, בניגוד לכל מה שסביר - יש ערך הפתעה גבוה. מעשי טבח אכן מתרחשים במלחמה, וכאן, מספרי הניטבחים אינם אף גבוהים במיוחד, אלא שערך השיפלות הוא מהמם בעזותו הרעה והבוגדנית. כך למשל, הסופר הנפלא פנחס שדה, מביא בספרו ''החיים כמשל'' (1958) עדות מתקופת שירותו הצבאי במלחמת השיחרור: החילותי חש כי רעיונות חדשות ומילים חדשות נולדים בלבי - השיר היחידי שכתבתי בעת ההיא - קראתיו בשם יללת הנערות מואדי-פוקין וכתבתיו לאחר לילה שבו הוטל עלי לפקד על התקפה פרועה נגד כפר ערבי אחד, ואדי-פוקין; זה ארע כבר לאחר המלחמה, ויושבי הכפר היו למעשה חסרי מגן; דומית הלילה נקרעה על ידי טרטור המקלעים וצעקות הבעתה של נערות הכפר: אמא! אמא! מדובר במן גבורה כפייתית על חלשים, מעין דפוס צבועים של אכילת חסרי ישע וגוויות, הנפוץ אף בישראל כיום. בדיר-יאסין, תושביו היו שוחרי שלום, לא השתתפו בקרבות, קוו לשלום עם היהוד, בחסות ניטרליות זאת - הכפר שימש מקום מפלט לפליטים מכפרים סמוכים. - עדה: זיינב עאקל נלקחה בחיים עם אחיה. ''בעלי נתן לי 400$. הצעתי זאת.. ואמרתי 'בבקשה תעזוב את אחי, הוא כל-כך צעיר.' '' איש הגרילה לקח את הכסף ''ואז הוא פשוט הפיל את אחי... וירה בראשו חמישה כדורים.'' - עדה: פהימי זיידן, תושבת הכפר, הייתה בת 12 ביום הטבח. ''הם נכנסו והחלו לחפש את המקוםהוציאו אותנו אחד-אחד ירו בחתן וכאשר אחת מבנותיו צרחה, הם ירו גם בה. אז הם קראו לאחי מחמוד, וירו בו לפנינו, וכשאמי צרחה, והתכופפה מעליו - היא נשאה את אחותי הקטנה חדרה, שעדיין ינקה - הם ירו גם בה.'' הילדים התחילו לבכות ולצרוח, והתוקפים אמרו להם ש''אם לא נפסיק, הם ירו בכולנו''. הילדים לא הפסיכו לבכות, אז ''הם העמידו אותנו בשורה, ירו בנו, ועזבו.'' זיידן נפצעה אך לא נהרגה. ''הסתכלתי לראות מי עדיין חי: דודי, בנו ואשתו היו מתים, אחותי סומיה שהייתה רק בת ארבע, ואחי מחמד היו בחיים.'' היא ואחיה שנותרו בחיים נלקחו על-ידי לוחמים אחרים. ''הלכנו עם כמה נשים מהכפר, ואז הגיעו מולנו בחור צעיר ואדם מבוגר, עם ידיהם באוויר. ''כשהם הגיעו אלינו, החיילים ירו בהם.'' אמו של הבחור הצעיר הייתה בקבוצת-השבויים ביחד עם זיידן. ''היא תקפה את החיילים והחלה להכות אותם אחד מהם דקר אותה בסכין כמה פעמים.'' - עד: ישורון שיף. היה עוזר למפקד ה'הגנה' בירושלים דוד שאלתיאל. הוא נכח בדיר יאסין ב9באפריל, ושב לראות את הקבורה ב12 באפריל. [התוקפים בחרו] להרוג כל מי שמצאו חיים, *כאילו כל יצור חי בכפר היה האויב* היה זה יום אביב יפה, השקדיה פרחה, ופרחים מסביב, ובכל מקום הייתה צחנת-מתים, ריח כבד של דם, וסרחון נורא של גופות נשרפות במחצבה.'' האינטרס ההגמוני ברויזיוניזם ועמימות בנושא כיום העדויות הסיפוריות המובאות במסגרת הרויזיוניזם כיום עשויות להיות מוטות, שהרי אין להתעלם מעניין פשוט: גם אז וגם כיום למעשה, קיים מאבק ענק בחברה הישראלית, על כספים ומשאבים, בין סקטורים שונים, ובפרט בין גורמי ימין לגורמי שמאל - וכמובן על השתתפות בהגמונייה (וגם בתוך השמאל ובתוך הימין לסוגיו, קיימים מאבקים כאלה). בנוסף, ישראל קבלה אז (ומקבלת גם כיום) סיוע חוץ ענק - ונידרש אז בפרט סיוע חוץ ותמיכה בינ''ל. וכך היה אינטרס לקבוצה ההגמונית של בן גוריון והחוברים עמו, למען סיוע זה (צ'כיה, בריה''מ ארה''ב, מח''ל - מתנדבי חוץ מארצות אנגלו-סקסיות וכד') להצביע על כך כי הטבח בפלשתין והבריחה הגדולה אינן מעשה ידיהן, אלא של ''כנופיות מיליציוניות''. מאידך, הימין, אם אכן בצע טבח כזה, עשוי לנקוט בגישה מכחישנית, כולל רויזיוניזם כיום (כפי שקיימת גישה מכחישנית בכלל כלפי פשעי מלחמה, בישראל ובחברות נחשלות-יחסית אחרות כמו סרביה, טורקיה). בפרט שבישראל היו וישנם מאבקים על משאבים וכספים, במסגרתן כל צד מנסה להציג עצמו לקהל באור יקרות. דברים אינם נופלים בחלל ריק, ויתכן שלוחמי האצ''ל והלח''י נירמזו ברמזים עמומים על ידי גורמי הגמוניה של בן גוריון ש''ניתנת להם יד חופשית בדיר יאסין'' . זאת כפי שהלוחמים הנוצרים של אמין ג'ומאייל שזה עתה נרצח, בלבנון, נירמזו משהו מעין זה, על ידי גורמי צה''ל, לפני כניסתם לסברה ושתילה, 1982. (על נושא הרמזים העמומים שאחר מכחישים אותם כתבתי במקום אחר). כיום משמשים בתי הכפר הזה, הניצב עדיין על תילו, לבי''ח גדול ומטופח לחולי נפש. כל המבקר במקום, רואה שזהו כפר גדול למדי. דומה שכיום האינטרס ההגמוני הוא ליצור עמימות בנושא, מבחינת עניין שנוי במחלוקת, שיש אודותיו גרסאות שונות, ובמגמה זאת משתלב הרויזיוניזם בנושא. מיכאל שרון | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
אז מה אתה אומר שאורי מילשטיין טועה ומטעה בספרו בנושא ? לקוראים מומלץ לקרוא את עצמך לקרוא את הספר המפורט של הההסטוריון אורי מילשטיין שבו הוא מראה שלב אחרי שלב איך הסיפור הזה הומצא ? בקרב דיר יאסין השתתף סוכן של ''ההגנה'', שמעון מוניטה. במסיבת השקה לספר באפריל 2007 טען מוניטה שבקרב נהרגו רק 20 ערבים לא 200 , ושהוא דיווח על כך למפעיליו ב''הגנה'', והוסיף שבשנות החמישים נפגש עם דוד בן גוריון, והתברר לו שבן גוריון קרא את דוחותיו והסכים עם תוכנם, אך סירב להפריך את עלילת הטבח כדי שערביי ישראל יחיו בפחד מפני טבח. עוד על הויכוח בעניין זה ראו : וכדאי להזכיר עוד דבר : שום היסטוריון צבאי עוד לא הפריך שום דבר רציני שאורי מילשטיין כתב . אף היסטוריון צבאי לא ביצע מערכת ראיונות מפורטת כל כך עם ותיקי מלחמת העצמאות ומלחמות אחרות שעליהם כתב . כדי להפריך את טענותו של מילשטיין יהיה כעת צורך לבצע לפחות מחקר ברמה מקבילה לזאת שהוא ביצע עבור הספר שלו שהוא המחקר המפורט ביותר שבוצע אי פעם על הנושא. ואגב מילשטיין לא אומר שלא נהרגו אנשים כלל .מה שהוא טוען שהם נהרגו תוך כדי קרב ולא היה שם שום טבח כפי שהדבר תואר עד כה ויש לו עדויות מפורטות להוכחת טענתו . דף הספר יוני מנדל על הספר של מילשטיין דיון על הספר יש כאן | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
כולל עדויות שהיו רשומות משנות ה-50. חלק מהעדויות לא תאמו לסיפור ההיסטורי והיה קשה להחיל אותן על אירוע מסויים. העדויות של עדים ערבים ש''שכחו'', לעיתים אמינות יותר (כי הלל מדווחים רק על האירועים שהשאירו סימן בנפשו של האדם) מעדויות של שנות ה-50 המוקדמות (כאשר שם הן לוו בסיפורי סרק ואמירות בומבסטיות ונופחו והותאמו ע''י ההיסטוריון שרשם אותן). העובדה שהציבור הערבי שכח את ה'נכבה' 27 שנים מעיד יותר מכל על אי קיומה, ובודאי לא בעוצמתה, באופייה ובאמינותה הנוכחית, כפי שהתועמלנים הפלסטינים והאנטי ציונים מנסים לציירה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
אני מניח שמילשטיין עושה עבודה טובה. כתבתי על ממצאים אודות זקנים. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
סקופ (מדעי, עולמי למעשה): הטיות מידע אצל קשישים עפ''י כוונות ורמזי (cues) המראיין. מדוע ראיונות-קשישים אצל מילשטיין בפרשת דיר יסין חסרי ערך. מדוע ''הספר השחור'' של מילשטיין, חרף עמל רב וכנה (אני מניח) הינו חסר ערך בחלקו האמפירי (העדויות) הגם שלא בחלקו ההגותי. מדוע עדויות גרמנים קשישים בשרות מכחישנות השואה הינם חסרי ערך. אני רואה במילשטיין ידיד יקר, איש יקר. ואף על פי כן, חרף עמל רב באיסוף עדויות, יש כאן דבר שמילשטיין לא ידע, ההופך את עדויות הקשישים (עברו 58 שנה מאז הטבח) לדבר חסר תוקף אמפירי. דבר שאין לו ערך עובדתי יותר ממעשייה נעימה לאוזן של סב לבן-שער המחייך בטוב לב של נחת לנכדו הפעוט והחמוד. זו סיטואצייה טרגית, להתלבט לרגע בין נאמנות, הערכה גבוהה לאינטלקט מצויין ויוצר וחיבה רבה לידיד יקר, ובין הנאמנות הן למדע, לאמת, ובמיוחד כאשר הנושא כאן הוא מכחישנות - אני חש סלידה קשה למכחישנות עוולות כבדות (ככל שהעוול קשה ואבסורדי יותר, כך רבים כאן יותר מאמצי ההכחשה. העמל המושקע במכחישנות הוא אינדיקציה לגודל העוולה), בפרט פשעים נגד האנושות. הטבחת וגם היכחשת וגם ירשת (הורשת)? אבל הרי המכחישן אומר שאין כאן טבח, ואז, עצם המילה ''מכחישנות'' הופכת למעין דעה קדומה, בעיכבות המאמץ המכחישני. אמרתי למילשטיין בשיחה טלפונית לפני זמן מה, שלא אוכל לתת יד לכך. חשתי בשנים האחרונות כמו גרמני בורגני הגון, שחשב ואמר עד 1944 שמידע הזוועה אודות תאי הגזים זה תעמולת אויב, ''אין אצלנו דבר כזה, באומה של גטה, שילר, וקאנט'' (בהקבלה לאומה של אברהם, משה, ישעיהו, ישוע, פרויד, מנדלסון ואיינשטיין). ולפתע התפקח, המידע האמיתי החל לחלחל, ולא היה גבול לתחושת הזוועה והאימה. ולגוף העניין (או לגוף המחקר הקוגניטיבי על קשישים): לפני שנתיים החלו להצטבר ממצאים מדעיים על קשישים המצביעים על כך ש: 1) קשישים מגלים העדפה לחשיפה למידע והפקת מידע המפעיל רגשות חיוביים ונעימים (אהבה, נוסטלגייה, הצלחה) ונירתעים, מתעלמים ממידע המתפעל רגשות שליליים (שנאה, פחד, תסכול, סבל). 2) הם נוטים, מתקרבים לרגשות ומידע מכלולי-גלובלי הצובעים דברים באור נעים, ונירתעים, חשים אוורסייה לערור רגשות הקשורים במידע עתיר פרטים (בניגוד למידע הוליסטי-גלובלי). הדבר מביא לכך שהקשיש המרואיין שואף להיות בהסכמה וקונסוננס עם כוונות המראיין ושביעות רצון המראיין (כפי שהם מתגלים ב-cues שונים שמפיק המראיין), ושולף או מטה מידע באופן שהיה קונסוננטי עם כוונות המראיין. מספיק למשל שמילשטיין מחייך בנעימות למרואיין, ערבי קשיש, נותן לו במשפט או שניים תחושה שהוא חשוב עבורו, ומשתפו במחשבות עדכניות ושוטפו בסימפטייה, בשביל שהמרואיין הקשיש יגיב בהתאם ל-cues של הסכמה מצד מילשטיין, ויכחיד מייד כל שמץ של מידע דיסוננטי או סותר. תצורת מחשבתו והקשב שלו הוא באותו רגע מופנה מכלול ולא לפרטים, וכך הוא מפיק פרטים חדשים ולא אמיתיים על פי רמזי המראיין, בחושו בכל רגע לאן הרוח נושבת - קשישים רגישים מאד לסמני קבלה שלהם או דחייה. זאת בפרט שעבור ראיון קשישים, יש לתת משפטים פתיחה לרענן ו''לפתוח'' את זיכרונם. לא קראתי את הספר, אך אנסה להמחיש מעט: למשל: מ: היית בבית המסויים ההוא כשהחיילים היגיעו לרחבה ההיא? חוסאם: כן, הייתי. מ: וגם אשתך וילדיך חוסאם: כן, היו איתי, שמעו יריות, פחדו. מ: אבל לא ראית במגרש כפריים מתים - ח: נכון, לא היו. מ: ואז, אנשים חמושים שלכם היתחילו לירות ו- ח: כן, היה פחד, היתחיל בלגן גדול. מ: ואז, כן ראית שהורגים אנשים בלי נשק? לא. לא היה דבר כזה... וכך הלאה | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מיכיוון שלא קראת את הספר ,הביקורת שלך אינה שווה ולא כלום .המינימום של ההגינות הוא לקרוא על מנת לדעת על מה אתה מדבר. אבל אני משאיר למילשטיין את התגובה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
הערותי יתייחסו רק למעטפת המתודולוגית בתוכה פעל טוינבי. אם ננסה לסווג את ההיסטוריונים ניתן בחלוקה גסה להבחין בתי קבוצות עיקריות: האחת היא זו המנסה לשזור את האירועים ההיסטוריים במארג אקראי של מעשי האדם; השנייה, ''הפילוסופיה הספקולטיבית'', מבקשת לגלות את החוקים לפיהם ההיסטוריה מתנהלת. הפילוסוף הספקולטיבי סבור שגילוי החוקיות ההיסטורית נותנת משמעות טרנסצנדנטאלית לאירועים (היד האלוהית המכוונת, התכלית של היד הנעלמה) מחד ומאידך, היא עשויה לחזות את העתיד. זרם זה כולל שלושה זרמי משנה: 1. התורות הקוויות הגורסות שההיסטוריה מתקדמת בצורה קווית מנקודת החלה כלשהי אל נקודת סיום מוגדרת. 2. התורות המחזוריות המתאפיינות בכך שההיסטוריה חוזרת על עצמה ללא שום התקדמות. 3. התורות הלולייניות שהן פיתוח של שתי התורות הקודמות: מחזוריות עם התקדמות קווית של המחזורים. אפלטון היה אבי התורה המחזורית הטהורה. תורתו של שפרנגלר גם היא מחזורית. הבעייה העקרונית של המחזוריות הטהורה היא ההתעלמות מהידע המצטבר. את הבעיה הזו פותרות לכאורה התיאוריות הלוליניות. תוספת הידע גורמת למחזור להסתיים בנקודה גבוהה יותר. תורתו של מארקס, שהיא מטא-היסטוריה, מהווה את הדוגמה המאפיינת. לאירועים ההיסטוריים יש תכלית הנקבעת ע''י ''רוח הזמן'' של הגל. שפרנגלר גילה בהיסטוריה אנלוגיה לעונות השנה. לכל תרבות ארבע עונות: אביב, קיץ, סתיו וחורף (או ילדות, בגרות, זקנה ומוות). משנתו של טוינבי נושאת אופי פסיכולוגי ומתמקדת ב-אתגר ותגובה. ציוויליזציה נוצרת כמענה לאתגר ומתפתחת כסדרה מוצלחת של תגובות לאתגרים המזדמנים לה. ציווילזציה שוקעת כאשר העילית המנהיגה שוב אינה מבינה את האתגרים החדשים והיא מנסה להתמודד אתם בעזרת פתרונות ישנים. לדעתו, האנשים הפועלים בהיסטוריה יכולים לחרוג מתוך הציווילזציה לתוכה נולדו. חריגה זו מאפשרת להם לזהות את היסודות המשותפים לארבע הדתות הגדולות: נצרות, איסלם, הינדואיזם ובודהיזם. ג'מבטיסטה ויקו (בן סוף המאה ה-18) לא שייך כלל למשפחה שאליה הכנסת אותו. ספרו ''המדע החדש'' הינו הספר האירופאי הראשון שראה את התרבויות כהתפתחות האדם ממקור אחד. הוא הושם על המפה האינטלקטואלית ע''י סיר ישעיהו ברלין, שראה בו את אבי אבות הליברליזם המודרני. חן חן לך על בסקירה הממצה והמוקפדת שלך. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
שקיעת המערב. מורפולוגיות או מבנים של תצורות תרבות, גישה של הסטרוקטורליזם המוקדם. בעוונותי הירציתי על גישתו במספר מקומות. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
שפנגלר, בעל זיקה הדוקה למתימטיקה, תאר למשל, באופן כמעט פורמלי, את המבנה התרבותי המסויים שהביא להווצרות המתימטיקה הדיפרנציאליות והאינטגראלית, ובו זמנית, יצר את הארכיטקטורה של הבארוק במאה ה-17. כמו כן איפיין את המבנה התרבותי בחלק מהעולם היווני שהביא לארכיטקטורה הדורית, תוך שירטוט מבני של המורפולוגיות שלה, וכן, במקביל, הביא להווצרות הגאומטריה האויקלידית, ובו זמנית, לתורת המוסר היוונית. עצם קיום הנקודה בסכמה הכוללת של שלב הדעיכה של תרבות, הרבה פחות מעניין מהאיפיון המדוקדק של השלב הזה. הידעת שזה, שלב השקיעה, הוא השלב של אימפריאליזם ודגשים כלפי התפשטות מרחבית וטריטוריאלית? הרעיון כאן נעוץ בכך שסממן של שקיעה תרבותית, הוא איבוד האוריינטצייה והעניין בהפנמה ובמבנים אינטנציונליים-רוחניים, וגלישה לאקסטנסייה, התפשטות במרחב החומרי. בתרבות האמריקנית מאפיין זאת שפנגלר על ידי בניית מבנים ענקיים וגורדי שחקים, בתרבות הפרעונית הוא מאפיין זאת על ידי בניית מונומנטים ענקיים. זהו שלב של מונומנטליזם מרחבי, כאשר אובד העניין באוריינטצייה כלפי גרעיני הרוחניות הפנימיים. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
וקריאת ספרו עב הקרס, היא חוויה יותר ממהממת. לא תמצא בשום תקציר איפיון סכמטי, אין דרך כמעט לעשות זאת, כשם שאינך יכול לעשות סכמטיזצייה של אוסף designs של מטוס קרב. הבעייה של הרבה הוגים ישראלים שהם מושפעים ובוגרי המסורת הצבאית, של איפיון כל דבר באופן סכמטי בפו''מ, ובמישור התורתי הצבאי. בנימין עמידרור, ראש ענף תורת לחימה בחטיבת תורה והדרכה באג''ם, הפך זאת למגיפה בכל מרחב החשיבה כאן.זה מקל מאד, אבל גורר דילטנטיות והשמטות, ומקזז ביכולת לניתוח עמוק. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
עד לשנים האחרונות הייתה ירידה קשה באופנתיות של ''היסטוריוסופיות '' מאין אלו שטוינבי ושפנגלר לפניו חיברו שניסו לתת משמעות ולהסביר '' את תולדות האנושות. חוקריםה עדיפו להתמקד כל אחד בתקופה הספציפית שלו מאוד ולהתייחס בחשדנות לניסוות גרנדיוזייך מאין אלה ,גם בגלל השפע העצום של המידע והפרטים שאותם יש להקיף. נראה לי שבשנים האחרוות יש חזרה זהירה לתחום זה בספריו של ג'ארד דיאמונד שניסה להסביר את הסיבות האקלימיות והביולוגיות לעליונותה של התרבות המערבית על תרבויות אחרות . אבל איש כבר לא ינסה ליצור מזה תיוריות על הצורך בעליית הדת כפי שעשה טוינבי ,אילו היה מופיע היום היו מאשימים אותו שהוא פסודו מדען . | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
''קץ ההיסטוריה'' מ-1989 ו-''קץ ההיסטוריה והאדם האחרון של פוקויאמה היו פרוייקט מטא היסטורי (או היסטוריוסופי) - אתה עצמך כתבת מאמר על פוקויאמה לפני זמן. היה זה למעשה פרוייקט הגליאני, דהיינו, כיווניות לינארית בהיסטוריה, אולי בשני פאזות - כשכרגע זה לדעתו קץ ההיסטוריה, היינו ניצחונה של הדמוקרטייה הליברלית (דבר דומה לשלב האחרון שאנו כבר בפיתחו או בעיצומו, לפי הגל בפילוסופיה של המשפט שלו). נכון, בניגוד למטא תאוריות גדולות בעבר זו היתה תאורייה פשטנית, כתובה בפשטנות מושגית ועם הרבה דוגמאות, בדומה לספרו של אלוין טופלר הלם העתיד. אפילו פקידי מחלקת המדינה יכלו להבין את הספר, ומכאן הפופולריות שלו. גישתו שבקה חיים, משום שבניגוד לאמירתו שמלחמות וסכסוכים יהיו מעתה רק נחלת העולם השלישי, הרי שהיה סכסוך בבוסנייה, יש יריבות בין ארה''ב לצפון קוראה (שנמצאת בין קוראה הדרומית וסין - לא בדיוק העולם השלישי כיום) ולמעשה מסתמנת, מה שהרבה יותר גרוע, יריבות ענק בין סין, ההופכת למעצמת ענק בקצב כלכלי וטכנולוגי מסחרר, ובין ארה''ב. כיום אכן, יש תאוריות כאלה, מתוחמות יותר, עם אלמנטים אבולוציוניים-אנטרופולוגיים מסוג זו של דיאמונד, עם עליית הגישה ההתפתחותית אבולוציונית, שניבלמה לאחר מלחמת העולם השנייה. ניבלמו באופן דומה אז גם היפוטזות בבלשנות מסוג אלו של וורף-ספיר, 1952 אודות רלטיביזם תרבותי לשוני, והועדפו גישות מודרניסטיות אוניברסליסטיות מסוג זו של חומסקי, אודות אוניברסלים לשוניים. זאת משום שמצאו גם פה, על דרך האסוסיאצייה הרחוקה והרופפת, משהו המזכיר את הראסיזם הנאצי. כיום מבינים שכך, כל מיני קפצנים מגזימנים, עכבו את התפתחות מדעי האדם והתרבות בדוגמתיות בגישתם זו 50 שנה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
ראה בחלק התחתון של מאמרי (הקישור החשוב במאמר מוליך למאמרי בראשית 2003 בליטרטורה, מאמר שנימחק) אגב, פרופ' ריצ'רד לין, חוקר ידוע מאד מאירלנד, העוסק במחקרי ענק (מבחינת כמות הניבדקים) דמוגרפים אודות IQ, היציג תאורייה דומה להפליא לשלי (ראה המאמרים וראה למטה) לפני בערך שנה וחצי. כתבתי לו אך לא קיבלתי תשובה. אולי משום שכתבתי לו שאינטליגנצייה טיבעית לגישתי היא חלוקת קשב, ואילו הוא היקדיש את חייו לנושא מנת המשכל: Dear Prof. Lynn, מהו סוד קסמה של היידי?Your work was of high interest to me. For many years I conducted an extensive study on Individual differences in Divided attention, including, beside performance tests, also personality and every-day life attitudes measurements (Including general assumptions about the social and physical reality, which I termed ''every-day metaphysics'') Below is a letter I have sent to a friend in the Polish embassy in Israel (I am a Polish citizen and a journalist), with whom I discussed your work. I would be happy to hear something from you, Yours sincerely, Michael Sharon _________________ I send you information about the cross-national studies on European nations' average IQ by Prof. Richard Lynn, University of Ulster, Ireland http://www.amren.com/mtnews/archives/2006/03/germans... http://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Lynn As you mentioned - where I noted the ''strange'' case (in this context) of the rapid growth of the Irish economy - there may be other important factors, and IQ measurements in themselves may be to some degree questionable, regarding issues like cultural dependence. Nevertheless, Intelligence Quotient within certain limits, has yet rather high predictive power regarding economic growth and other performance criteria. Please note that two nations, The Turks and Serbs - involved in genocide - are the lowest in the list (You immediately noted this - concerning the Serbs). The Romanians assume a stereotype of highly dishonest and ''thieves'' with high corruption level. The lowest 3 nations are economically inefficient. And also, as sometimes noted, ''power-oriented'', tending often not to ask ''what is the quality of this thing or creation'' but rather, ''Is the man behind this - weak or strong'' and ''How many divisions are behind him'', the way Stalin ''asked'' about the Pope (''How many divisions the Pope has?''..) I believe though that my extensive research on Divided Attention (Doing two or more things at once) and complex tasks, may be a complementary factor. http://www.amazon.com/gp/product/9651600845/qid=9989... This work may not has yet gained the appropriate attention, since in the institute where I conducted my study (1980-1991, on about 700 subjects; together with other pioneering studies), I was ''forced'' , contradictory to the common practice, to write my text in Hebrew (after I had already written 60 pages in English). I am about to translate the rest and update the book, when I find time. האם טמון כאן מסר גורלי ועתיק המסמן את גבולות הקדמה מול אפשרויותיה? בימים אלו מלאו 120 שנה לכתיבת הספר ''היידי בת ההרים'', היידי של היודל והשלג וביקתת העץ בהרי שוויץ שהילכה קסם על ילדותנו. מהו סוד הקסם? יש עדויות לכך כי מוצא האדם באפריקה, שרידים בני מאות אלפי שנים. מאידך, בצרפת נמצאו ציורים מלפני 30 אלף שנה, מרהיבים ביופיים, ודומני שגם ניתגלו עדויות לענף נוסף של האדם באירופה - איש הקרומאניון, או ההומו-הומו-סאפיינס, מעין התפתחות מתקופות הקרח, או קודמת להן. יתכן אם כן שיש 2 ענפים מקבילים למוצא האדם, זה האפריקני וזה של מחוזות הקור. הפרוטוטיפ ההתפתחותי האפריקני הוא, סכמטית, מערך של ברבר, מפעיל עריצות ולעיתים אף שולט בכוח השאות או כישורים טלפטיים, למשל הגוון הניאדרטלי. מאמציו המחשבתיים זניחים, שכן באקלים האפריקני אין הוא צריך לדאוג להתמודדות עם הטבע ועם התרמו-רגולציה, וענינו שליטה באנשים והפגת שממונו הקיומי על ידי אכזריות, וסקס פוליגמי פרוץ תוך כמיהה לגריות חושים. ניתן לסבור שמכיוון שאופן החדירה למחשבה מושתת-הטלפטייה של הברבר נשען על רבדי שטח פונטיים וקונקרטיים, ומסוכל נוכח רבדים סמנטיים עמוקים, הרי שהמחשבה והאוריינטציה הברברית הינה מוכוונת קונקרטיות concrete bound . אני סבור בהקשר זה, שפיתוח המחשבה והמבנים המתימטיים האבסטרקטיים בעת הקדומה אפשר חמיקה משליטת העריצות השמאנית על התודעה והדברתה, ומכאן ואילך מתחילה נסיקת התרבות, לאחר רבבות שנות הא-היסטוריה של העריצות הקדומה. אדם הקור מאידך חייב היה לפתח כישורי אירגון וסדר עילאיים להתמודדות עם הטבע, וענינו הטבע והבנתו והסימביוזה המדודה איתו ולא השליטה הפורעת באנשים והטלת מרות עריצה. שני היסודות הללו מעורבים בנו במינונים שונים. ''היידי'' מחזירה אותנו למחוז הקמאי של הקור והסדר, והבקתה החמה בהר המושלג, ופונה ליסוד המדוד והמארגן שבנו, לרפלקציה reflection האנושית צורכת המשאבים המועטים, זו הנערכת להגביר את רמת האירגון. ולבת לוויתה הרגשית - הרומנטיקה - המשקפת את האוטונומיה המתמודדת של הזוגיות. ותחושת השגב שבטבע - der Erhabene . אלה שליבם זר ללא תקנה בהיידי, כבר מסואבים ללא תקנה במחוזותיו של חם אחי יפת. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מדובר ב-3 המדינות האירופיות הנמוכות ביותר במנת משכל, והנושא נידון בהקשר מחקריו של ריצ'רד לין מאירלנד (ראו מכתבי אליו, בהודעה הקודמת). מדובר בג'נוסייד שביצע המרשל אנטונסקו, הרודן הפשיסטי של רומנייה, ובן בריתו של היטלר במלחה''ע II - רצח 200 אלף יהודים בטרנסיסטריה, בבסרבייה, ובשטח אוקראיני שנימסר אז לרומנייה (שכמה דיויזיות מצבאה נילחמו עם הצבא הגרמני בבריה''מ). היתה זו למעשה בעלת בריתה היחידה של גרמנייה הנאצית שביצעה ב*פועל* רצח יהודים בהיקף כזה. המשטר הפשיסטי בסלובקיה רצח לכל היותר כמה אלפי יהודים, אולי משהוא דומה בקרואטייה, אך שאר בעלות הברית של גרמנייה (כגון משטר וישי) ''רק'' סייעו להעברת יהודים לידי גרמנייה, וכמה אף פעלו להצלת יהודים, כגון איטלייה, יפן, המלך בוריס מבולגרייה ועוד. __________ במה המדובר בדיוק? ראו קישורים לג'נוסייד שביצעה רומנייה ביהודים מסמך מזעזע ועדות מפורטת של ג'נוסייד מיכאל שרון יום ג', 06/07/2004 שעה 13:41 בתגובה לאניקה סואץ שבוצע בכ-200 אלף יהודים באיזורי הכיבוש הרומניים באוקראינה - מטרנסיסטריה, העיר אודסה ויהודים מבסרבייה, בעיקר במחנות על גדות הבוג - בוגדנובקה ודומנבקה. רבים, כולל אנוכי, לא היו כלל מודעים לג'נוסייד שבוצע תחת הנחיית המרשל אנטונסקו עצמו, ותוך מעקב צמוד שלו אחר שלבי הגנוסייד השונים, כלפי אלה שראה כיהודים-רוסים-קומוניסטים. נעשתה כאן ככל שמצטייר עבודת תעוד מעולה. התאורים עצמם, כולל ה''בלגן'' של היחידות הרומניות, שיתוף מקומיים אוקראינים בתפקיד ''שוטרים'' ורומנים אתניים בטבח הזה, מזכירים יותר מכל תאורי ג'נוסייד ''עממי'' מהסוג שבוצע בבוסנייה או אף בטורקייה. גם גילויי האנטישמיות הנוראים של הקצונה הרומנית כפי שהם עולים בתכתובת ביניהם (''העבר 12,000 יהודונים'' וכד' ) מזעזעים. מסמך חשוב ומאלף ומזעזע. תודה אניקה. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מה עניין הג'נוסייד לאיי קיו של עם (אם יש דבר כזה בכלל?)? כלומר, לפי התיאוריה שלך הגרמנים או שלא עשו ג'נוסייד (שואה) או שאינם אינטליגנטים. כל עמי אירופה עסקו בג'נוסייד לכל אורך ההיסטוריה שלהם עד שנות ה-40 של המאה ה-20. מיטב האינטליגנטים לפי הגדרתך צדו יהודים ברחובות הולנד, צרפת, גרמניה, דנמרק, בלגיה ומסרו אותם לפקידי ההשמדה האינטליגנטיים של היטלר (הלא כל כך אינטליגנטי). עניין היחס למיעוטים אינו מותנה אינטליגנציה אלא הכרה באמונה של צורך לבצע ג'נוסייד. דווקא ישראל היא היצאת מהכלל, של חברה דמוקרטית שגם במצבים קיצוניים של קיום אישי ולאומי מעולם לא חשבה ולא הציע לבצע ג'נוסייד. לעומת זאת, ערביי פלסטים וסתם ערבים ומוסלמים, ככל שהאינטליגנציה שלהם מגעת דוגלים בהשמדת מדינת ישראל על יהודיה. יש אינטליגנט אחד באיראן שמדבר על זה חופשי בכל תחנות הטלויזיה במערב. מוזר שאתה לא מקפיד להתבונן במציאות שמסביבך. http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... זה מספיק לך?http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... http://switch5.castup.net/frames/20041020_MemriTV_Po... | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
ניסיתי לראות אם אוכל לעשות עם זה משהו, אף שאיני עוסק במנת משכל אלא בחלוקת קשב ותצורות עיבוד וייצוג מידע, בפסיכולוגיה קוגניטיבית. אתה צודק, כמובן. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
וחוץ מזה הסיכום שלך מאלף, אם כי כמובן אפשר היה לכתוב עוד הרבה על טוינבי. תפיסתו את הקיום האנושי אינה חדשה לתקופתו אלא שהוא איגד את התפיסות השונות לכרכים עבי כרס. כמו כל היסטוריון הוא צריך להיבחן בשני דרכים, הדרך האחת היא האם הוא נשען על כל העובדות הידועות בעניין בו הוא הוא כותב ונותן להן משקל סגולי סביר, והדרך השניה היא צורת פרשנות וחיבור העובדות לסיפור היסטורי אחד בעניין מסויים שמשתלב עם מגוון הסיפורים ההיסטוריים שמסתעפים האחד בשני, וכאן יש הרבה השפעה לתפיסת עולמו הסובייקטיבית של הכותב. חשוב לא ליפול לרישתו של טוינבי, או לכל היסטוריון אחר, ופשוט צריך לבדוק כיצד הוא בונה את בסיס הנתונים לתיזה שלו ואח''כ כיצד הוא קובע עמדה (שלא בהכרח נדרשת מהיסטוריון) ערכית מסויימת בכל עניין. בפועל ההיסטוריון נדרש יותר לגבש תמונת התנהלות היסטורית הנשענת על עובדות, אירועים, עדויות, ממצאים. הערכת העתיד אינה מלאכת ההיסטוריון. ובכך טוינבי נהג למהול את מקצוע ההיסטוריה בשיפוט מוסרי, פילוסופי, פוליטי, אתני ומתוך זה הוא ניסה להיות עתידן. טוינבי טעה בגדול בכך שהתנה את קיומה של ישראל באי עשיית עוולות לערביי ישראל ומכאן שהוא פסל את קיומה. ככאילו הוא בא לומר שצדק של אחד מותנה בדיוק צדק של השני, גם במקום שיש ויכוח היסטורי גדול בין שני סוגי הצדק. חייבים פה להעיר שטויינבי עיצב את תפיסתו לגבי הציונות לא בעקבות השואה ומלחמת העצמאות (ה'נכבה' הפלסטינית המצועצעת) שהרבה אנטישמים של היום רואים בהם נקודת מפנה בהתייחסותם ליהודים, אלא בתקופה מוקדמת יותר, בשעה שקרו שני דברים גדולים מבחינת תפיסת מהות היהודים באירופה: האחד, ה''פרוטוקולים של זיקני ציון'', פלגיאט צרפתי מתוקן ומשופצר ברוסיה של טרום המהפיכה מצא לפתע את תפוצתו בקרב האינטלקטואלים של מרכז ומערב אירופה בשנות ה-20 והשני: פרסום ספרו של היטלר ''מיין קאמפ'' – שני 'מסמכים' שגיבשו את ההגדרות של האנטישמיות שהתפתחו לאורך תקופת ההשכלה וקיבעו מנגנונים להתייחסות ליהודים. סביר ביותר שטוינבי הושפע מהתופעה שנוצרה בעקבות פריצתם לתודעת הציבור ואולי אף הושפע מ'המסמכים' עצמם. התיאוריות הפלסטיניות של בניין עם פלסטיני יש מאין ובמקביל נסיונם לבטל את קיומו של עם ישראל (ולעניינם יש לכל היותר דת ישראל) ניזונים גם מתפיסתו של היסטוריון כטוינבי (ונוספים). אם כי הפלסטינים למדו הרבה גם מאנשי התעמולה של בריה''מ ושל גרמניה הנאצית והשתמשו גם במתודה ובסמנטיקה שלהם בחיבורים בניסו לבנות עם פלסטיני ערבי אותנטי בעיקר בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 (אבו-עבאס קיבל את הדוקטוראט שלו באוני' 'לומומבה' במוסקבה בתחילת שנות ה-80 על כתיבת ספר הולדת לעם הפלסטיני, בבחינת 'יש מאין'). אין אפשרות לחזות את העתיד האנושי. אין לאדם כלים לכך. לכן כל הנבואות התמוססו במציאות שנבנתה עם השנים. ברגע שהיסטוריון או מדינאי הופכים לאנשי נבואה הם מאבדים קשר למציאות. מדינאי יכול לפחות, במידה והוא בתפקיד ביצועי, לנסות ולשלוט מעט על העניינים שבאחריותו, אבל גם זה בערבון מאוד מוגבל (כי הדבר מותנה ביכולת מנגנוני המדינה שלו לממש באופן מלא את המדיניות וכמובן שזה מותנה בהשפעות ותגובות סביבתיות של גורים חיצוניים למדינה, שאי אפשר היה לקחת את כולם מראש). | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
על המאמר המושקע. אני מהדור שעוד יודע מה היה ואיך נשמע העימות בין הרצוג לטוינבי. באיזשהי פינה בביתי שוכבת לה בנחת קלטת של הויכוח הידוע... | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מעניין. האם אתה יודע מהו המצב החוקי של ההקלטה בכל הנוגע לזכויות היוצרים? האם תסכים שנעביר אותה לפורמט דיגיטלי ונאפשר את הורדתה בפורום ארץ הצבי? | |||
![]() |
![]() |
![]() | ![]() | ![]() |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |