התנתקנו, הלא כן?

המאמר פורסם גם באתר NFC.

מלחמת ששת הימים הסתיימה, האויבים גורשו מבתיהם, מיטלטליהם נזרקו או נשלחו, עציהם נעקרו, מתיהם נעקרו, בתי התפילה שלהם רוקנו מתכנם, וחלקם שהועתקו ממקומם לארץ גזירה. האויבים היו בחלקם לפליטים מרי נפש, שברי אדם, חלקם חוככים בדעתם האם הקשר האתני בינם לבים המגרשים הוא לטובה או לרועץ. הידד לגיבורי העם אשר קמו על האויב וגרשו אותו מביתו.

ההתנתקות, לפחות חלקה הראשון, הושלמה, ללא שפיכות דמים, עם שפיכות דמעות, מהן דמעות תנין של שמחה לאיד. אה, לא הזכרתי שהאויב הוא אנחנו.

כתושב ישראל proper (כך מכנים הגויים את שטח המדינה היהודית לפי תכנית החלוקה של שנת 1949) צריך אני להיות מרוצה ואף שמח. התנתקנו. נפרדנו, עתה יניחו לנו לנפשנו. אלא שאליה וקוץ בה. שתי דקות לאחר ההתנתקות, התפוצץ איש חביב וישר דרך עם דרך הג'יהאד מאתיים מטרים ממני, וכמעט וניתק את פתיל חייהם של שני מאבטחים.

האיש הזה לא הגיע בזחילה, אלא נסע כמו מלך במכונית, על כבישי ישראל הישנה והטובה, עם נהג צמוד ומערכת שלמה של מסייעי דרך ואנשי רצון טוב. הוא הגיע אל מרכז (לא מזרח ולא מערב, מקומות המוקצים מחמת מיאוס) הנגב, עירו של אברהם אבינו, עם מטען של רצון טוב הקרוי חומר נפץ, מתוך כוונה ברורה ואצילה לקחת עמו אל גן העדן את המירב של יהודים במצוות קידוש השם. כל זאת לאחר ההתנתקות.

לאחר שגירדתי היטב בפדחתי הגעתי למסקנה המתבקשת. למרות כל המאמצים, ששים אלף חיילים ושוטרים, שנים עשר מיליארד שקל, מסע התחנפות לפני כל שועי עולם, לא הצלחנו להתנתק כיאות, לא מן הפושע ולא מסייעניו. לכן הנחתי לפני את מפת ארץ ישראל וניסיתי לבדוק לא רק ממה התנתקתי, אלא גם ממה לא התנתקתי.

ראה זה פלא. לא התנתקתי מן הרוב המכריע של המרעין-בישין. לא התנתקתי מג'לג'וליה, חבלה, קלקיליה, טירה, לא מטייבה, ולא קלנסואה, לא מטול כארם ולא מביר-א-סיכה, לא מאבתין ולא מעזון, לא מג'ת ולא מבקעה, לא מערערה ולא מאום אל פאחם. לא התנתקתי ממשפחות הפשע של כפרי המשולש, לא מארגוני הפשע של יפו, ולא ממשפחות הפשע של כפרי שוקת. לא מרהט ולא מכסייפה, לא מחורה ולא מפוריידיס. לא מג'יסר (קיסריה צפון) ולא מנצרת תחתית. בקיצור, לא התנתקתי מאף אחד מן האתרים שבהם מכינים לנו אויבינו את הפתרון הסופי.

ממה כן התנתקנו? התנתקנו מעזה ובנותיה. זה טוב, אבל זה לא מספיק.

ממה עוד התנתקנו? ניסינו בכל כוחנו להתנתק מן הציבור היחיד אשר נתון בכל מאודו, בכל כוחו, לבניין הארץ הזו. מן הציבור היחיד שבניו ובנותיו מאיישים דרך קבע גרעיני מעורבות בעיירות הפיתוח, ומכוח היהדות המפעמת שבהם, גם יכולים להשפיע. מן הציבור שבניו מאיישים את כל יחידות העילית הלוחמות באויב הבלתי-נלאה. מן הציבור הזה ניסינו להתנתק, להיקרע, והכל בשם הדמוקרטיה.

ניסיתי להבין אם כך לשם מה הצהלה על הצלחת ההתנתקות? לשם מה הטפיחה על השכם של כוחות הבטחון הגיבורים על יהודים אך חלשים על ערבים? לשם מה ההתגייסות הכללית של התקשורת כדי להגן על האתרוג כבד הגוף? הרי מבט אחד וחודר בדמוגרפיה מראה כי דווקא בשפלה ובעמקים הסובבים את גוש דן יש התרבות ענקית של אויבי ישראל, הגידול המהיר ביותר של הכוחות האיסלמו-נאצים החותרים לקעקע את ישראל.

בעניין רב שמעתי כי משמרות המהפכה של ראאד סלאח החליטו לשלח מיליציות למרכז ת''א, מול הדולפינריום, כדי להתחיל בניתוק היהודים מן הגוש. שמיליציות נוספות יחלו לשמור, להגדיל ולנתק חלקים מצפון תל אביב ממרכז המדינה, בתואנה של הקדש מוסלמי.

רציתי להציע להם את 'הבית הירוק' מול אוניברסיטת תל אביב. זה שופץ על חורבות בית ערבי גדל מידות בשיח-מוניס, ומשם אפשר לתצפת באופן מעולה על בית התפוצות ולתכנן בשלווה את פינוי היהודים לתפוצות. אם היהודי מתכנן בשלוות נפש את פינוי שבי שומרון, מדוע לא לתכנן באותה שלוות נפש את פינוי שבי שיח מוניס?

התקשורת חושבת שזה מצחיק, שזה התלהמות, פרס מתפלמס על הפחדות, אבל ראאד סלאח לא חושב כך. לגביו פינוי שיח מוניס, פינוי רחוב הירקון הוא ריאלי לחלוטין, לא פחות מפינוי חומש.

מבט נוסף על אותה מפה מראה תופעה מדהימה. מזרחית לתל-אביב, מזרחית להרצליה, מזרחית לנתניה, שם בהרים שכוחי האל של השומרון ישנו רוב יהודי מרשים. מאלפי מנשה מזרחה ישנו רצף של ישוב יהודי, שרק 35% אחוז ממנו הוא דתי (כאחוז הדתיים באוכלוסיה הכללית!!) היושב בהר ומביט למטה לעבר השפלה הפנימית הערבית בתמהון ושואל מי מחוץ לקונסנזוס? טייבה או מעלה שומרון? טירה או גינות שומרון, קרני שומרון? כפר ברא וקלנסואה או יקיר ונופים ואריאל ומעלה אפריים ועמנואל? ממי צריכה מדינת היהודים להתנתק? ועוד לא אמרתי דבר על ירושלים ובנותיה, שחציה בנוי מעבר לקוי תכנית החלוקה של 1949.

לסיכום, ההתנתקות היא אשליה, תרגיל מחשבתי במספרים דמיוניים, לא אמיתות בשטח. ארץ ישראל איננה ניתנת לחלוקה. ערביי ארץ ישראל מעולם לא קבלו שום תכנית שאיננה כוללת את הפתרון הסופי הנאצי לבעיה היהודית. את האמת הפשוטה הזו מסרבים יהודי שיח מוניס (כולל שכני לבניין, שמעון פרס) להפנים. יש אם כך לעודד את הפלגים האיסלמיים הצפוני והדרומי והמרכזי לשלוח עוד ועוד מיליציות איסלמיות לגוש דן, ולהכין את דעת הקהל לפינוי הממשמש ובא אל מחוזות הרוב היהודי בשומרון. אולי פקיסטאן תהיה מוכנה לקבל את מפוני שיח מוניס.

---